יום חמישי, 27/7

היום התכנית כוללת השלמה מהירה של אגםLake Moraine (הנה שוב ההיפוך הזה) ועיקר היום באזור אגם אוהרה Lake O'Hara.

השכמנו קום ויצאנו לאגם מוריין, שהתגלה גם הוא כמופלא. הטמפ׳ היו גבוהות משמעותית מאלה שהיו אתמול בבוקר, 9 מעלות לעומת 2 מעלות אתמול.

יצאנו מוקדם מהמלון לכיוון העיירה לייק לואיז, משם יש שילוט ברור לאגם זה, שנמצא במרחק של כ- 15 ק״מ מהעיירה. החניון קרוב מאוד לנקודת המפתח באגם הזה, שהיא ערימת אבנים בגובה של כ- 60 מטרים, שנקראת The Rockpile, או בשם נוסף - Moraine Lake - View Point, שמשמשת כנקודת תצפית נהדרת לאגם.

ירדנו מהחניון לנקודת התצפית, ואז ראיתי שכדי להגיע אליה צריך לעבור מעין מכשול מים, שהוא שלוחה קטנה של האגם. מדובר בשטח לא קטן, שכולו מכוסה בגזעי עצים. חיפשתי במהירות את הגדולים והיבשים ביותר וכך עברתי את 20 המטרים, עד לבסיס ערימת האבנים (אבנים ענקיות). התחלתי לטפס לפסגת הערימה ולחפש מקום אסטרטגי לצילום. כרגיל גם כאן היו לא מעט סינים שהציבו חצובות, השתלטו על השטח וקבעו עובדות. אבל הסינים לא ינצחו אותנו, כך שלמרות המצב מצאתי מספר נקודות צילום מצויינות כדי לתעד את האגם המרהיב הזה.

כך נראה ה- Rockpile מלמטה:

וכך זה נראה מלמעלה:

וזו כל הפואנטה – אגם מוריין המופלא:

לאחר שירדתי מערימת האבנים והתחלתי לחצות בחזרה מעל גזעי העצים, שמעתי לפתע רעש חזק מצד שמאל שלי. מתברר שסיני אחד לא בחר נכון את גזעי העצים למעבר בטוח ונפל ישר למים, נרטב לו כל פלג הגוף התחתון.

לאחר מכן חזרנו לחניון ואז ראיתי שיש מעבר מסודר לבסיס הערימה (כלומר ללא מעבר מעל גזעי העצים). שביל זה נמצא בין החנייה לערימה והוא מוביל לנקודה בערך באמצע הערימה, לא לפסגה, כך שעדיין צריך לטפס על הסלעים לזוויות הצילום הטובות ביותר. מלבד זאת זה מונע את תרגול שיווי המשקל של המעבר מעל לגזעים, דבר שחיוני כאן באזור... (באחד הטרקים באזור Shadow Lake לא ניתן היה לעבור מעל נחל גדול מבלי לעבור על גזע עץ ששימש כגשר).

מכאן נסענו חזרה לכביש מס׳ 1 ומשם לכיוון מערב, לצומת בה נמצא החניון לאגם אוהרה Lake O'Hara, בשם Lake O'hara parking lot, במרחק של כ- 11 ק״מ מהעיירה לייק לואיז.

כאן צריך לתת קצת רקע לגבי השמורה הזאת.

האגם הזה נמצא באזור סגור למבקרים, לא ניתן להגיע ברכב פרטי אלא רק ברגל במרחק גדול.

רשות הגנים הקנדית פותחת מעין הגרלת מקומות לאגם, 3 חודשים לפני המועד הרצוי למבקר. המערכת שלהם נפתחת בשעה מדוייקת, אנשים מכל העולם מנסים לתפוס מקום בהסעה (בתשלום) לשעה 08:30 או לשעה 10:30 או ל- 15:30. זהו זה. באותו תאריך נתון אין יותר שאטלים בכיוון הלוך, אל האגם. אבל יש תדירות גדולה יותר של שאטלים בחזרה. בקיצור - להצליח ולתפוס מקום באחד השאטלים האלה מוגדר בגדר נס - וזה בדיוק מה שקרה לנו. הצלחנו לתפוס מקום לשעה 10:30.

בכל יום נכנסים עד 75 איש באמצעות האוטובוסים ועוד כמה עשרות בודדות (עד מכסה יומית מסויימת) - הולכים ברגל 11 ק״מ מהחניון הצמוד לכביש הראשי ועד לפארק.

מכיוון שהגענו לפני השעה 08:30 בה יוצא האוטובוס הראשון, ניגשנו למשרדים שבחניון כדי לברר באם יש עדיין מקומות פנויים - וכאן אירע הנס השני, שכן היו בדיוק 2 פנויים…. מתברר בכל אחת מסבבי היציאה יוצאים 2 אוטובוסים - ומשתמשים באוטובוסים הצהובים כמו אלה של בתי הספר.

עלינו על האוטובוס ונסענו לאורך שביל עפר משובש במשך כחצי שעה, עד שהגענו ללודג׳,שם ירדו האורחים ופרקו ציוד. המשכנו עוד כ- 100 מטרים עד למשרדים (שמשום מה נקראים Le Relais), שם קיבלנו הסבר קצר וגם קנינו עוגת גזר טעימה.

לאורך הדרך ראינו כ- 20 מטיילים שעשו את דרכם ברגל. לא מומלץ - לוקח לפחות שעתיים ואין שום דבר לראות בדרך.

מכיוון שהגענו מאוחר יחסית (כזכור אין אופציה מעשית אחרת), כבר בקושי היו השתקפויות של ההרים על האגם. מכיוון שכך, צילמנו מעט ויצאנו לדרך אל המסלול הראשון שלנו להיום, מסלול אגם אואיזה Lake Oesa.

יצאנו לדרך קרוב ל- 09:30. המסלול עקף את אגם אוהרה מצפון, לאורך גדת האגם, ואז החל טיפוס תלול לכיוון צפון-מזרח, על שביל מכוסה שורשי עצים ואבנים, ובהמשך ממש היה צריך לחצות שדות רחבים של בולדרים שנפלו מהמצוקים אי-שם בעבר. כל המסלול דרש ריכוז גבוה, כדי שלא לאבד שיווי משקל. המעבר דרך הבולדרים היה פשוט מדהים. בדרך עוברים בסמוך למספר אגמים. הראשון הוא הקטן שבהם, אגם Yukness Lake. המשכנו במעלה ההר והגענו למפלי ויקטוריהVictoria Falls , קטנים ונחמדים. עוד קצת למעלה היה אגם ויקטוריה Victoria Lake, עוד בהמשך אגם לפרוי Lefroy Lake. לבסוף הגענו לאגם אואיזה Lake Oesa היפה, שנמצא בגובה של 2,260 מטרים, כלומר הפרש גובה של 240 מטרים יחסית לאגם אוהרה. נחנו כחצי שעה, כשמסביבנו לא מעט סנאים ואף מספר שפני סלע והתחלנו את הדרך בחזרה, על אותו הנתיב. סה״כ המסלול הזה היה 6.6 ק״מ.

הנה 2 צילומים של לייק אוהרה:

אגם Yukness:

אגם ויקטוריה:

אגם Lefroy:

ולבסוף אגם Oesa:

ודוגמא של הבולדרים שהיינו צריכים לעבור בדרך:

הגענו למשרדים (שמשמשים גם כקנטינה) מעט לאחר השעה 12:30, רכשנו סנדביצ'ים טעימים אבל יקרים וקרוב לשעה 13:00 יצאנו למסלול הטיול השני שלנו ליום זה, מסלול המכסה את מישור ואגם אופאבין Opabin Plateau.

מסלול זה נמצא דרום-מזרחית לאגם אוהרה. יש 2 דרכים לעשות אותו - הציר המזרחי East Opabin והציר המערבי West Opabin. הציר המערבי אמור להיות מעט תלול וקשה יותר אך עם נופים מרהיבים לאגמים שלאורכו. כשמסתכלים על המפה הטופוגרפית של Gem Trek (מפות מעולות כבר אמרתי?) רואים מייד לפי קווי הגובה שהציר המזרחי עולה באופן מתון יותר, ואילו הציר המערבי עולה בקטע מסויים בחדות ובטוח קצר, מגובה ל 2,050 מטרים לגובה של 2,250 מטרים.

תחילה הלכנו כמה מאות מטרים לאורך הגדה הדרומית של אגם אוהרה, עד לצומת שבילים, שם התחלנו לטפס בתוך שביל יער מלא אבנים ושורשי עצים. מימיננו היה אגם מארי Mary Lake.

לאחר שיצאנו מהיער, הפך השביל ללא יותר משביל עיזים, כשבצד אחד המצוק ובצד השני התהום… והשביל חלקלק ותלול ביותר. לא נעים. מצד שני, כשכבר העזנו להסתכל למטה, ראינו מראה נפלא של העמק הפרוש מתחתינו ובו אגם מארי שמפוצל כמו פרסת סוס, וברקע הרי Odaray העצומים.

ואז הגענו סוף סוף למישור אופאבין, לא לפני שטיפסנו עוד קצת (בכל זאת זה נקרא ״רמת" אופאבין…), ואז משמאלנו, כלומר מערבה, נפרשו אגמי Moor Lakes. בצמוד אליהם, ממזרח, נמצא אגם הונגביHungabee Lake ואחרי עוד כק״מ הגענו לאגם אופאבין Opabin Lake, שלטעמי, למרות היותו שקוע בין מצוקים מושלגים אדירים, היה הפחות יפה מכל אלה שראינו עד כה. או שמא זה נבע מהתשישות.

ומכאן התחלנו את הירידה בנתיב המזרחי, לאורך ואדי מיוער ומשופע צמחייה, שהיה יפה ביותר. בנקודה מסויימת השביל נכנס לתוך היער והיה די תלול, אם כי פחות תלול מהמסלול המערבי, ובוודאי רחב הרבה יותר, מה שהוריד את מרכיב הסיכון שקיים במסלול המערבי. אבל גם כאן (איך לא) כל השביל היה מלא אבנים ושורשי עצים...

לבסוף הגענו למטה, עקפנו את אגם אוהרה מצידו המזרחי, חזרנו לקנטינה לקנות שתייה קרה ועמדנו בתור לאוטובוס של השעה 16:30. סה״כ אורך המסלול שעשינו היה 7.1 ק״מ. כלומר היום עשינו ״רק״ כ- 14 ק״מ.

אני מודה שביום הזה יצאנו מותשים, לאור תוואי השטח הקשים בהם הלכנו, הריכוז הרב שנדרש - ולבסוף הטמפ׳ הגבוהות יחסית (למרות שהיו נמוכות מאלה שהיו אתמול).

אבל אני יכול להגיש שלדעתי אלה הנופים היפים ביותר שראינו עד כה.

במקום יש לודג׳ של 7 בקתות, בקונצפט דומה לזה של אגם Shadow. גם להזמנת מקומות בלודג׳ הזה יש תהליך הגרלה. ההמלצה שלי היא חד-משמעית - לעשות כל מאמץ לישון כאן 1-2 לילות - להגיע מוקדם בהסעה הראשונה ולעזוב בהסעה האחרונה. זה יתן לכם את הזמן לבצע עוד מהסיורים הנפלאים שיש כאן. ובוודאי בלי לחץ של זמן, כך שתוכלו לעשות הכל לאט יותר.

לסיכום היום הזה - פשוט מצויין.

קישור לפוסט הקודם

קישור לפוסט הבא