בבוקר היום השביעי לטיול, קמנו לשמיים תכולים ושוב אותו נוף משגע, עם מעט ערפילי הבוקר שטרם נמוגו.
מהמלון נסענו לתחנת המידע באספרנגלי Asprangeli, שם קיבלנו כמה ברושורות טובות עם הסברים על האטרקציות באזור.
הייעוץ הזה שימש בעיקר כדי לאמת את התכנון המקורי.
בתחילה נסענו כדרכנו לכנסייה במרכז העיר, ואז נכנסו לבית שנראה הכי מרשים בכיכר, מתוך מחשבה שזהו מרכז המידע.
אבל תוך כדקה יצאה אלינו בחורה נחמדה דוברת אנגלית טובה, התברר שנכנסנו בטעות לבית העירייה...
קיבלנו הנחיות מתאימות ואז הגענו למרכז המידע, שנמצא כמה מאות מטרים בהמשך לכפר.
משם יצאנו לסיור באזור המזרחי של הזגוריה, בו יש כפרים קטנים לרוב.
המסלול כלל את דילופו Dilofo, קיפי Kipi (שמשום מה רושמים קיפוי Kipoi), קוקולי Koukoli, צפלובו Tsepelovo, סקמנלי Skamnelli, קפסובו Kapesovo ולבסוף הכפר הננסי ווראדטו Vradeto, שמשמש כנקודת גישה לתצפית בלוי Beloi.
בדרכים בין הכפרים, ובעיקר באזור הכפר קיפי, יש מספר גשרי אבן בני מאות שנים, שמהווים את סימן ההיכר של האזור.
על חלקם ניתן לטפס, אחרים ניתן רק לצלם מרחוק (אין נגישות מהכביש).
גשר 3 הקשתות ליד הכפר קיפי 
גשר Kokori ליד הכפר קיפי
דבר נוסף, באזור זה (זגוריה) נמצא ערוץ ויקוס Vikos, שהוא העמוק ביותר באירופה וניתן לבצע בו מסלולי הליכה של כמה שעות ועד יום שלם.
אזהרה בעניין זה - בברושורות שתקבלו, מסומן אורך המסלול לכיוון אחד, כך שאת הכל צריך לכפול ב- 2.
נקודה מעניינת היא שהצמחייה באזור הזה ממש שונה מהצמחייה העבותה שבפליון, וגם מהצמחייה שבאזור המלון בו שהינו ב- Aristi.
הכוונה היא שבאזור הזה הכל נראה ממש יבש וצחיח. העצים נראו מתים ויבשים, רובם מכוסים במעין טחב טפילי. ממש נראה spooky. 
חורשות יבשות לגמרי 
טחב על העצים
בהתחשב שכאן סוף החורף, הייתי מצפה שהכל יהיה ירוק ורענן כמו בכל הדרך לכפר בו נמצא המלון שלנו (שהרי מדובר במרחק של אולי 30 ק״מ).
אבל גם הקרקע נראתה חומה ומתפוררת, כאילו שמישהו הכניס את אבני הצפחה החומות לבלנדר וכתש אותן עד דק (את התופעה הזאת לא ראינו בשום מקום אחר). 
האבנים כתושות עד דק
בגבהים מסויימים היו יערות של עצי אורן, רובם מלאים במעין פקעות שכנראה ניטוו בידי זחלים של פרפר כזה או אחר. 
שערות סבתא?
וזאת, בתוספת לעצים המתים האלה, הקנה תחושה מאוד משונה.
לאחר החזרה לבית המלון שאלתי את המנהל לפשר הדבר, אמר שהאזור הזה שייך להר Pindos, שהוא טוואי שטח שונה מהאזור בו נמצא המלון.
צהריים אכלנו בצפלובו, במסעדה בשם ״הדב הקטן״, שנמצאת בבניין גדול בצד הימני של הכיכר בכנעסה לעיירה. אין בה שלט באנגלית עם שם המקום, אבל לפחות כיום - אדני החלונות צבועים בתכלת. 
מסעדת הדב הקטן בצפלובו 
העיירה צפלובו
את התקשורת באנגלית ביצענו אט אט באמצעות ביתם התיכוניסטית של בעלי המקום, שהיו כולם ידידותיים להפליא.
בסוף הארוחה פגשנו גם את האמא, שהתברר שהיא הטבחית, החמאנו לכישורי הבישול שלה ולשמחתה לא היה גבול.
כמה עשרות מטרים לאחר הפנייה לכפר קפלובו, לכיוון הכפר הננסי ווראדטו Vradeto, יש שלט קטן המצביע על מיקום נקודת ההתחלה של מדרגות האבן המחברות בין הכפר קפסובו לכפר ווראדטו, ואשר שימשו את המקומיים במשך מאות שנים, עד שסללו כבישי גישה לכפרים.
מדרגות האבן האלה יורדות פחות או יותר מהכפרים לעומק הערוץ ועולות חזרה למעלה. מתעייפים רק מלהסתכל עליהן!
לפי מה שלמדנו במרכז המידע, מדובר ב- 1120 מדרגות.
מדרגות ווראדטו
בין סקמנלי Skamnelli לקפסובו Kapesovo עלינו לנקודת תצפית על ערוץ ויקוס, בשם בלוי Beloi.
הגישה לשם היא דרך הכפר ווראדטו, לידו יש שביל עפר באורך כמה מאות מטרים,
לאחריו מסלול צעידה עד לנקודת התצפית. לאור השעה המאוחרת בה הגענו, היה הערוץ אפלולי למדי ולכן בצער נאלצנו לרדת חזרה לכיוון המלון.
אם לסכם את היום הזה, הוא היה מהנה ביותר.
מכל המסלול הייתי מוותר על הכפרים דילופו, קפסובו (במילא הוא שימש רק כנקודת ירידה למדרגות וורדטו) והכפר וורדטו.
כל שאר הכפרים היו נחמדים מאוד, מלאי פינות חמד.
ועוד, בהיבטי הניווט, מכשיר הניווט היה מצוייד במפות IGO אירופה העדכניות ביותר.
מתברר שרוב העיירות באזור זה אינן מוכרות ע״י IGO, בשום צורת איות שהיא.
למזלנו היתה לי באייפון תוכנת ניווט NAVV שאמנם לא מדברת עברית ולא מתוחכמת כמו IGO, אבל לפחות מצאנו בה את כל העיירות שבמסלול.
בנוסף, חלק לא מבוטל מהשלטים בדרכים הצדדיות הם ביוונית בלבד,
כאן תמצאו כשימושי את הידע שצברתם עד כה ביוונית.... לי זה בוודאי עזר רבות.
שוב כדאי להזכיר את עניין הכבישים הצרים, ללא פסי סימון צהובים, כמעט ללא פס לבן בין המסלולים, ובעיק ללא שום שלטים זוהרים בשפת הכביש כדי לסמן את הסכנה של המצוקים... והפיתולים הרבים לא עוזרים. ממש צריך להיות ערניים בכל משך הנהיגה.
טיול ליוון - אפריל 2011, חלק 8
יעדי הפוסט
אהבת את הפוסט?
