31/7/2015 יום שישי
הבוקר קמנו בשעה סבירה לקראת סיור בקרחונים הסמוכים, קרחון Kennecott וקרחון Root.
בנקודה זו, העמק הפרוש לרגלינו, מתכנסים 2 קרחונים עצומים: קרחון Root וקרחון Kennecott.
השמיים היו נקיים לחלוטין והאוויר בחוץ היה קפוא.
גם היום ניתן היה לראות היטב את כל "ערימות החול" שסביבנו, שכזכור מכסות שטחים ניכרים של הקרחון הנמס.
לאחר ארוחת בוקר טובה מאוד, ירדנו למשרדי חברת הטיולים וקיבלנו הדרכה וציוד לקראת הסיור בקרחון. גם כאן חתמנו על טופס הסרת אחריות מקיפה מצד החברה (disclaimer) והתחלנו בתנועה קרוב ל- 09:30. המסלול עד לקרחון, Root Glacier Trail, נמשך כ- 1.8 מייל לכל כיוון, שביל צר וקצת מסולע, כשעתיים הליכה הלוך וחזור. משך כל הסיור 4-6 שעות.
העיירה Kennecott היתה עיירת הכורים והבתים באזור בו נמצא המלון, בפאתי העיירה, צבועים גם הם חיצונית באדום. חלפנו דרכה בתחילת מסלול ההליכה, ואנו מתוכננים לבצע בה סיור מקיף בשעות אחה"צ, לאחר החזרה מהקרחון.
מזג האוויר הלך והתחמם וזה היקשה עלינו, שכן לבשנו ביגוד חם לקראת העלייה על הקרחון.
הדרך היתה לא קלה. תחילה עברנו את אותו המסלול המסולע שעברנו אתמול בלילה. בדרך מצאנו מספר מקומות בהם עשו הדובים את צרכיהם, שהיו מלאים בפירות היער שאכלו (Berries) וניכר היה שהיו טריים למדי, לאור סימני הרטיבות שעל הקרקע סביבם. המשמעות היתה שהדובים האלה עברו ממש כאן לא הרבה זמן לפנינו.
במרחק ניתן היה לראות את ההרים המושלגים של הפארק, וסביבנו ראינו מגוון מערות שנוצרו מהמסת הקרח, כמו גם פלגים ומפלונים לרוב.
לקראת סוף המסלול, לקראת ההגעה לקרחון, הוא נעשה קשה יותר, מלא סלעים. מדובר בשביל עיזים צר למדי, במורד קצת תלול. לא ממש מסוכן, אבל עדיין חייבים לשים לב היטב למקום בו מניחים את הרגליים.
בהגעה לקרחון עצרנו והרכבנו את ה- crampons על הנעליים, לקראת ההליכה על הקרח.
ההליכה עימם לא פשוטה בדקות הראשונות. הסתובבנו על הקרחון כשעתיים, מחזות פשוט מדהימים. החלק העליון של הקרחון ״מלוכלך״ באדמה, אבנים קטנות או ענפים ועלים, שנסחפו עם הקרח. מכיוון שאלה כהים יותר, הרי שהם מתחממים מהר יותר מהקרח ולכן השטח שסביבם נמס מהר יותר, מה שגורם לשקעים בגדלים שונים בקרח. וכאלה היו אלפים רבים. מלבד זאת, החלק העליון של הקרח נמס באופן לא אחיד כתוצאה מהטמפרטורות הגבוהות שסביב, כך שהוא נראה כתוש כולו מלמעלה. אבל ניקוי קל של השכבה העליונה גילה את מראה הקרח החלבי המוכר לנו מקוביות הקרח שבמקרר...
התמוססות הקרח גרמה להיווצרות לא מעט מפלים מרהיבים בגובה מס׳ מטרים, כמו גם פלגים קטנים שהלכו וחפרו תעלות ומעברים בקרח.
המדריך לימד אותנו טכניקות הליכה באמצעות ה- crampons. מתברר שיש שיטות שונות להליכה רגילה (כמו הליכת ברווז, רגליים פשוקות כדי שלא נדרוך על עצמנו עם ה- crampons החדים), ירידה, עלייה והליכה הצידה.
הלכנו כברת דרך בקרחון, תוך שגילינו בו מפלים ובקיעים. ההליכה לא קשה (הקרחון עליו הלכנו לא היה תלול מדי) והחוויה מדהימה, אין דרך אחרת לתאר זאת.
רוב הקרח היה מכוסה בשקעים בגדלים שונים. כשהסתכלנו לתוכם, מצאנו שיש בהם חפצים כהים, כגון אבנים קטנות, עלים יבשים – שקלטו את חום השמש – והמיסו את הקרח שסביבם. זה נראה כמו גבינה חורים שוויצרית Gruyere בתלת-מימד...
במקומות מסויימים ראינו גם בקיעים בקרח Crevasses. במבט לעומקם יכולנו לראות פלגי מים הזורמים בקרקעיתם.
לאחר שעלינו וירדנו בקרחון, ישבנו לאכול בו ארוחת צהריים שהזמנו מראש במלון, והמדריך הכין לנו משקאות חמים באמצעות גזייה מיוחדת. המשכנו להסתובב על הקרחון ולבסוף חזרנו (בצער רב, מבחינתי) לנקודת ההתחלה. הורדנו את ה- crampons והתחלנו בטיפוס בחזרה לשביל המוליך אל המלון. איך אומרים בצבא - לכל לירידה יש גם עלייה, וזה היה המקרה גם כאן. מדובר בהפרש גבהים של כמה עשרות מטרים בלבד, אך לאור העובדה שהיינו לבושים חם מאוד עקב הסיור בקרחון, היה די קשה וחם.
חזרנו למלון, הורדנו את יתרת שכבות הבגדים וירדנו מייד לפעילות הבאה, סיור מודרך של שעתיים בעיירה Kennecott, שהיתה בעצם עיירת כורים שכרו כאן נחושת מההרים.
בעודנו מקבלים את ההסבר הראשוני, החלו להישמע רעמים מבשרי רעות. השמיים הלכו וקדרו במערב ועננים שחורים כיסו את פסגות ההרים. למרות זאת, יצאנו לסיור בעיירה, קיבלנו הסבר על ההיסטוריה שלה ועל הדרך בה הגיעו למקום. נכנסנו למבנה העיקרי, בן 12 קומות, בו עובדו החומרים שנכרו, וביקרנו גם במבנים נוספים שתמכו בתהליכי הייצור. כל המבנים צבועים באדום מבחוץ )מתברר שהצבע האדום הוא הזול ביותר לייצור). במבנה העיקרי, שעבר שינויים רבים בהלך שנות פעילותו. יש קירות הצבועים אדום גם בחללים הפנימיים, מה שמצביע על כך שהורחב עם השנים. ההסברים היו מעניינים מאוד והיצירתיות של האנשים שבנו את המקום הזה ופועלו אותו היא פשוט מדהימה.
אין לי מושג איך הצליחו להביא עד לכאן את כל המכונות העצומות, גם לאחר שהקימו את קו הרכבת, ואיך העלו אותן לגובה 12 קומות.
חלק מהמבנים אחסנו את המכונות העצומות. על חלקן ניתן היה למצוא את שלטי היצרנים.
עייפים ורצוצים עלינו לשבת במרפסת של המלון, כדי להתחבר לאינטרנט ולנוח לקראת ארוחת הערב. בעודנו יושבים שם ומתאוששים, החל לרדת גשם קל שנפסק תוך כחצי שעה.
ארוחת הערב היתה טעימה, תפריט אחיד לכל האורחים, כמו בלילה הקודם.
לסיכום היום הזה, עוד יום פשוט מדהים.
