2/1/2016, יום שבת

הבוקר קמנו לעוד יום מעונן אבל הטמפרטורות היו נוחות.

לאחר ארוחת הבוקר המגוונת, עזבנו את המלון ויצאנו לסיור בהואה Hue, שהיתה בעבר בירת וייטנאם וכאן גרו מספר שושלות של קיסרים.

תחילה נסענו לעיר הקיסרית הקדומה שבעיר. מדובר במתחם מבוצר ענק, בגודל 2x2 ק״מ, המוקף חומה וגם בתעלת מים הניזונה מהנהר המבושם הסמוך The Perfume River שהוא נהר Huong.

לאור הביצורים האלה קוראים למקום - המצודה (Citadel), כשבתוכה נמצאת העיר הקיסרית Imperial City או Kinh thanh Hue, ובתוך העיר הקיסרית נמצאת העיר האסורה The Purple Forbidden City. זה בעצם אותו הרעיון כמו העיר האסורה בביג׳ין.

הרעיון הכללי הזה של המתחמים הכלואים האחד בתוך השני בא לידי ביטוי באתרים נוספים בהואה - ועל כך בהמשך.

הדבר הראשון שרואים בכניסה למתחם הוא 4 תותחים ענקיים, שקניהם מופנים לעבר רחבת דשא גדולה. אם מסתכלים טוב רואים שבצד השני יש עוד 5 תותחים כאלה. התותחים נקראים 9 התותחים הקדושים The Nine Holy Cannons ויצקו אותם בשנת 1803. ה- 4 הראשונים מסמלים את 4 עונות השנה ואילו ה- 5 האחרים מסמלים את 5 היסודות. מה שמעניין הוא שחומר הגלם ששימש ליצירתם הגיע מכלי נחושת שנלקחו שלל מהמורדים שהיו באותה התקופה נגד הקיסר.

ממשיכים לכיוון שער Ngu Mon, שהוא השער במלכותי המשמש כשער הכניסה למתחם. מצד שמאל יש את מגדל הדגל, מבנה בן 3 קומות, עליו מתנוסס דגם ענק של וייטנאם, הבולט למרחוק. הקומה העליונה מסמלת את השמיים, התחתונה את השאול ואילו האמצעית את האנשים שחיים ובבוא זמנם יעלו לשמיים או שירדו לשאול.

מכאן נכנסים למתחם, שבנוי באופן הדרגתי, כלומר יש בתוכו מספר מבנים מהותיים (במקרה הזה לא מעט שרידים של מבנים, שכן רוב העיר הושמד במלחמת וייטנאם), אבל כאילו שעוברים שלבים של חשיבות - תחילה מבנים פחות חשובים ורק לאחר מכן מגיעים לדבר העיקרי. בין המבנים יש רחבות ענקיות, ששימשו לחיי היום-יום של החצר הקיסרית - פעילות כמנדרינים וכו׳.

מעת לעת יכולתי לראות על הקירות את החורים של הכדורים שנורו בקרבות כאן במלחמת וייטנאם. המקום נהרס כמעט לחלוטין במתקפת Tet (השנה החדשה) בפברואר 1968.

המקום מרשים מאוד והטיול נמשך כשעתיים וחצי.

לאחר מכן ביקרנו במבנה הדו-קומתי של שוק Cho Dong Ba, הצפוף באופן בלתי רגיל ובו מוכרים בגדים, נעליים והמון סוגי מזון. מצאנו סוף סוף את פרי ה- Jackfruit שאנו אוהבים וקנינו ממנו, שקית גדולה של זרעי לוטוס קלויים לנישנוש וגם מפרי מתוק אחר שלא הכרנו, בשם תפוח הכוכב Star Apple, או בשמו המקומי Vu Sua, שמשמעותו חלב אם. הפרי דומה בצורתו החיצונית למנגוסטין אבל גדול ממנו. השיטה הטובה ביותר לאכול את הפרי הזה היא ממש למעוך אותו, כך שהמיץ שבו יתערבב עם החלק ״הבשרי״ שלו, ואז לעשות חור קטן בחלקו העליון, להטות את הראש לאחור - ופשוט ללחוץ על הפרי כך שיטפטף את התכולה הנהדרת ישר לתוך הפה. כמו לשתות חלב אם...

משם נסענו לראות את הפגודה היפה בת 7 הקומות של Thien Mu, השוכנת סמוך לגדות נהר המבושם (Huong Giang), הנקרא כך על-שם שיח מבושם הגדל במוצא הנהר. המקומיים קוראים לפקודה זו בשם Linh Mu. לאחר שעוברים את מבנה הפגודה נכנסים למתחם שמאוד אפייני כאמור לוייטנאם - המבנים ההולכים ועולים בחשיבותם וביניהם רחבות ענקיות. עוד מאפיין של המתחמים האלה הוא שיש בהם 3 שערים: המרכזי היה מיועד אך ורק לקיסר, השמאלי למנדרינים שעסקו בנושאים האזרחיים, הימני למנדרינים שעסקו בנושאים הצבאיים. ותמיד יש גרמי מדרגות רחבים ומרשימים בהם צריך לטפס כדי לעלות לבניינים.

בהמשך המתחם יש חדר זיכרון קטן לנזיר בשםThich Quang Duc , שבשנת 1963 יצא מהפגודה הזו במכונית אוסטין אפורה (שנמצאת כאן בתצוגה), נסע לסייגון והצית את עצמו למוות כמחאה על רדיפת הנזירים הבודהיסטים בידי הנשיא של דרום וויטנאם, Diem.

משם ירדנו בחזרה לגדות נהר המבושם, שם עלינו על סירה שהשיטה אותנו בנהר עד למול העיר הקיסרית. כאן כבר החל לטפטף גשם קל מאוד, שלא הפריע לטיול אבל בהחלט כיסה את כל האזור בערפל והגביל את הראות לכחצי ק״מ בלבד.

את ארוחת הצהריים אכלנו במסעדה מפוארת למדי ונחמדה מאוד, Biet Phu Thao Nhi, הבנויה מ- 2 קומות ומעוצבת כאחד הקברים הקיסריים שראינו הבוקר.

משם עברנו למתחם המדהים של קברו של הקיסר Khai Dinh. כל האתר החיצוני בנוי ממבני בטון בצבע שחור עם עיצובים מרהיבים. ואז נכנסים לחלק הפנימי, שם קיברו של הקיסר, שעיצובו מזכיר במידת מה את פגודת Wat Arun בבנגקוק, שמעוטרת בשברי קרמיקות וזכוכית, אבל כאן הכל מרוכז במבנה לא גדול ואיכות העבודה פשוט מעולה. נדרשו 11 שנה כדי לבנות את המקום. באמצע האולם יש פסל של הקיסר ומתחתיו נמצא קיברו. ברחבה שמתחת למבנה הקבר יש 2 שורות של פסלי מנדרינים, סוסים ופילים, כמעין משמר כבוד. המקום פשוט מדהים.

והאתר האחרון להיום היה מאוזולאום של הקיסר Minh Mang, שבנוי באותו הסגנון כמו הקודמים וגם היה מקום מעניין לביקור. קבר זה הוא אולי היפה ביותר מכל קברי הקיסרים. במקום יש סימטריה נהדרת המשרה שלווה על המבקרים. הכניסה היא משער Dai Hong Mon, שגם בו יש 3 פתחים. כשהפתח האמצעי, שנועד לקיסר בלבד, הוא הגדול ביותר, והוא נפתח פעם אחת בלבד- כשהביאו לקבר את ארונו של הקיסר. מאז ננעל השיר ולא נפתח שוב. גם כאן יש 2 שורות של פסלי מנדרינים, סוסים ופילים, כמעין משמר כבוד.

לסיכום היום הזה בהואה - מרשים ומעניין. כל אתר עם הייחודיות שלו - ולא היתה ״מנת יתר״ של מקדשים.

מכאן יצאנו לדרך הארוכה להוי אן Hoi An, כ- 3 שעות נסיעה. התכנון היה לעבור דרך מעבר ההרים Hai Van אבל לאור השעה המאוחרת יחסית (כבר היה חשוך) ותנאי מז״א - לא נסענו בדרך היפה הזאת אלא דרך מינהרה בהר, מערבית לכביש המקורי. באמצע הדרך עצרנו מינהלתית באתר הנופש שבחוף Lang Co, שם יכולנו לראות את הים הסוער.

לאחר עוד כשעתיים הגענו להוי אן Hoi An, למלון שלנו ל- 3 הלילות הבאים, ה- Essence Hotel. גם כאן קיבלנו חדר ענק ומעוצב. ירדנו לאכול ארוחת ערב טעימה מאוד במסעדת המלון ועלינו לחדר להתארגן לשינה.

קישור לפוסט הקודם

קישור לפוסט הבא