14. טרק פומהמארקה 2: 'קוסקו הקטנה' והירידה לעמק הקדוש
...אח, איזו שינה זו היתה, אין לי מושג מה היה בלילה, מי התגלגל בתוך האוהל ולאן, ואם היו נחירות, וגם אין לי מושג מי מעיר אותי עכשיו, אבל כשאני מוציא את הראש החוצה לבדוק מה קורה, ממתין לי אחד הפורטרים עם קערת מים חמים ומגבת לבנה קטנה... אי-יאי-יאי, הייתי צריך להרחיק עד פרו בשביל לגלות כמה החיים יכולים להיות יפים! עכשיו מסתבר לי שאמנון קם זה מכבר, וגם סיבו כבר בחוץ, ואני צריך להזדרז אם אני רוצה שיישאר לי משהו מארוחת בוקר. יפה לכם.
טוב, זה הזמן להתארגן לקראת המשך הטרק, ואחרי ארוחת בוקר טובה והסבר קצר של פאול על הצפוי לנו היום, אנחנו הולכים לארוז את הציוד שלנו; את האוהל לא צריך לקפל, את זה יעשו הפורטרים אחרי שנזוז (איזה כיף!). אין לי מושג אם ירד גשם בלילה למרות שהעשב על הקרקע נראה רטוב, אבל כרגע השמיים מעוננים ונראה כאילו אנחנו נמצאים במרכזו של ענן גדול והראות למרחק מוגבלת בערפל לבן. נקווה שבהמשך השמש תעלים אותו, או שנרד מתחתיו ואז ניתן יהיה לראות גם נופים רחוקים.
מתארגנים לקראת המשך ההליכה (צילום: איציק גונן)
אנו יוצאים לדרך ולאחר כמה דקות של הליכה הנוף משתנה לחלוטין ואנו מתחילים ללכת לאורכו של ערוץ עמוק כאשר בתחתית הקניון זורמים מים. שביל ההליכה, שבחלקו הראשון יש בו מדרגות והוא מרוצף באבנים, נעזר בגשרוני עץ כדי לחצות את הערוץ במקומות בהם השביל מתקרב למים, והכיוון הכללי הוא ירידה, שבסופה תביא אותנו עד לנהר אורובמבה ולעמק הקדוש. יש מקומות לאורך השביל היורד בעמק ליאון פונקו (Leon Punku ravine) בהם ניתן לראות קירות בנויים מאבנים ותעלות המושכות מים שהם חלק ממערכת השקייה שניצלה את המים לטובת גידולים חקלאיים בטרסות שמשני צידי הערוץ.
כאן המקום לציין כי כפרי האנדים נולדו מתוך שיתוף (עוד לפני תקופת האינקה) כדרך התמודדות עם תנאי החיים הקשים (כפי שגם היה בראשית ההתיישבות החקלאית במדינת ישראל). כל כפר גידל מגוון גדול של גידולים חקלאיים, בהתאם לאזור הגיאוגרפי, והדבר חייב שיתוף פעולה כדי שניתן יהיה לרכז כל פעם כוח עבודה גדול מול צרכי הגידולים השונים, כמו איסוף היבול למשל. מגוון הגידולים גם חייב ידע רב בחקלאות, שהגיע לשיאו בתקופת האינקה בעת שהוקמו תחנות ניסיונות דוגמת התחנה במוראי (Moray) (ראה פרק 11 במסע זה). פאול אומר כי מרכזיותה של החקלאות באותם ימים באה לידי ביטוי בשפת הקצ'ואה, בה קיים מושג זהה ל'עבודה' ול'חקלאות'.
טרסות לאורך הערוץ ואמנון אחד (צילום: איציק גונן)
הגרסה הפרואנית של צמח האגבה (צילום: איציק גונן)
גם הצמחייה שאנו פוגשים לאורך הערוץ השתנתה לחלוטין. עכשיו ניתן לראות שיחים ירוקים, חלקם קוצניים, כולל צמחים הדומים לצמח האגבה, הצומחים על מורדות הערוץ, וגם מספר סוגים של פרחים. הערוץ מגן על הצמחייה מהרוחות הקרות שהרגשנו בשטח הפתוח בו הלכנו אתמול, ויחד עם המים הזורמים והירידה בגובה (לסביבות 3,700 מטר), הצהוב נעלם והכל פתאום ירוק מסביב!
השטח כולו נראה פעיל יותר בחלק הזה של הטרק היורד לכיוון העמק הקדוש. אמנם אנשים עדיין לא פגשנו גם היום, אבל יש סימנים שמלמדים כי בשביל הזה הולכים לא רק מטיילים, וכמו כן כבר ראינו כמה סוסים וסייחים רועים להם בכר המרעה סמוך לשביל, מלחכים עשב ונהנים. בינתיים אנחנו הולכים וקרבים ליעד הביקור הבא שלנו שנמצא ממש בקרבת הטרק שלנו, וזהו האתר הוצ'וי קוסקו.
הטרסות והכניס להוצ'וי קוסקו (צילומים: איציק גונן ופאול)
משמעות שם האתר הארכיאולוגי הוצ'וי קוסקו (Huchuy Qosqo) היא "קוסקו הקטנה", ולא במקרה. באתר זה הנמצא בגובה 3,600 מטר, ניתן למצוא שרידי מבנים רבים שחלקם נבנו מלבני טיט ואחרים מסלעים ואבנים מקומיות, כולל שרידי מבנה גדול באורך 40 מטר (Kallanka) ושטח מרכזי נרחב מתוחם בקיר אבן בו התקיימו אירועים וחגיגות, ונשקף ממנו נוף פנוראמי של 'העמק הקדוש'. יש כאן גם מערכת השקיה של תעלות מתקופת האינקה באורך של כ-800 מטר המספקת מים למקום תוך שהיא עושה שימוש במאגרי מים קטנים.
לא הרבה ידוע על מקום זה אשר לפי כתביו ההיסטוריים של פדרו דה סייזה דה ליאון (Pedro de Cieza de Leon) נבנה ע"י ויראקוצ'ה, האינקה השמיני, ושימש עבורו כמקום מקלט לנופש והתבודדות. הספרדים השתלטו על המקום ב-1540, לאחר שמאנקו אינקה עזב את העמק בקדוש (לאחר נצחונו ההיסטורי עליהם ב-1536 בקרב אויָאנטאיטָמבו), והפכו אותו לחווה חקלאית. הם הרסו חלק מהמבנים ובנו במקום מאגר מים גדול במקום מאגרי המים הקטנים בהם השתמשו בני האינקה באזור זה.
שרידי הוצ'וי קוסקו (צילומים: איציק גונן)
אנחנו מסתובבים באתר ומתרשמים משרידי המבנים וממיקומו של האתר בקרבת המצוק היורד ל'עמק הקדוש'. יש כאן מקומות באתר הוצ'וי קוסקו בהם ניתן לראות קירות שלמים ויפים שנבנו בתקופת האינקה ומחזיקים מעמד כאילו לא חלפו מאז קרוב לחמש-מאות שנה, בהחלט מרשים! אפשר גם להבין מדוע נבחר מקום זה ע"י האינקה וירקוצ'ה להיות לו למקום מקלט והתבודדות, כאשר מיקום האתר אכן מבודד ולא קל להגיע אליו, והנוף מפה אל 'העמק הקדוש', הנמצא כ-700 מטר למטה, הוא פשוט נפלא!
האתר הזה הוא חלק מאתרי 'העמק הקדוש' שהותירו אחריהם בני האינקה, והוא משתלב יפה בכל הבנייה המרשימה, הישובים שהתבססו אז בעמק, והחקלאות האינטנסיבית שהתפתחה כאן, ואפיינו את כל האזור הזה בתקופת האינקה (כפי שגם תיארתי בפרקים קודמים). מחר נגיע למאצ'ו-פיצ'ו ונראה לי שהאתר הזה של הוצ'וי קוסקו הוא מין הכנה כזאת לקראת פסגת הטיול. כך או כך, בינתיים הטרק נמשך וצפוי לנו עוד אתגר לא קטן, ירידה של כ-700 מטר עד לנהר אורובמבה ולתחתית 'העמק הקדוש', ואנו יוצאים לדרך.
תורמוסים בפאתי הוצ'וי קוסקו (צילום: איציק גונן)
הנהר אורובמבה והעיירה למאי אליהם אנו יורדים (צילום: איציק גונן)
אצל סיבו הרגליים כואבות והפורטרים מציעים שאולי הם יישאו אותו בירידה עד למטה. הצעה מפתיעה הראויה להערכה, אבל לא מושבניק למוד קרבות כסיבו יוותר, והוא חורק שיניים וממשיך. אמנון מצידו מפתיע לטובה וחרף מפרק הירך החדש שהותקן לו רק לאחרונה הוא הולך ממש יפה. יש לנו בערך שעתיים של ירידה ל'עמק הקדוש', אולי קצת יותר, ואנו לוקחים את הזמן. שום דבר לא בוער ומקסימום נגיע לקוסקו קצת יותר מאוחר, לא נורא.
בינתיים עולה מולנו בעלייה מתחתית העמק (כך היא מספרת לפאול) בחורה פרואנית צעירה בסנדלים ומכנסיים ועליהם חצאית וסוודר תכלת, כבת 35, אולי 40, עם צמה שחורה ארוכה ומגבעת מרשימה, נושאת על גבה תיק בד צבעוני. מאמץ העלייה לא ניכר בה כלל, והיא מנסה לברר עם פאול אם נוכל לתת לה קצת כסף או אוכל. פאול לא מתלהב, אבל הפורטרים מוציאים לה מאחת האריזות משהו שנשאר מהבוקר ונותנים לה. אני חייב לומר שאני מרגיש פחות נוח במצב הזה; נראה שיש משהו מובנה במפגש בין מקומיים לזרים כאשר הם בטוחים שלנו, הזרים, יש מה שחסר להם (כסף, אוכל, וכל דבר אחר), ואנחנו מרגישים לא נוח להשיב את פניהם ריקם. נכון, בהודו זה הרבה יותר גרוע מבחינת הכמויות האדירות של מקבצי הנדבות, ועדיין גם בפרו אתה נתקל בזה.
בחורה פרואנית שפגשנו בדרך (צילום: איציק גונן)
אנחנו ו'העמק הקדוש' ברקע (צילום: פאול)
כשאנחנו מגיעים למטה הפורטרים (שעקפו אותנו במהלך הירידה) כבר הספיקו להתארגן לא רחוק מנהר האורובמבה, ועוד לפני הגשר החוצה אותו אל העיירה למאי, והקימו את אוהל המטבח שבו נאכל ארוחת צהריים מאוחרת. טקס קערות המים והמגבות הלבנות חוזר על עצמו שוב, איזה כיף, ואנחנו רוחצים פנים וידיים ומתיישבים לאכול. מה אגיד לכם, ברור לי שממחר כבר אתחיל להתגעגע לטקס הזה...
האוכל טוב, בעיקר משביע, וזאת ההזדמנות שלנו להודות לטבח ולעוזרו, ולכל הפורטרים על חלקם בטרק בן היומיים הזה, באמת הם היו ממש בסדר. אחרי האוכל מפרקים את אוהל המטבח ואורזים את כל הציוד, והנה גם מגיע הוואן שייקח אותנו חזרה לקוסקו. אני מביט במעלה הטרק לרכס ממנו אך ירדנו לפני כשעה, וההרגשה בהחלט טובה; חרף קשיי הגובה (כמעט 4,500 מטר) והחמצן הדליל התמודדנו עם זה יפה, וגם הקשיים הפיזיים מהם סבלו אמנון ובעיקר סיבו לא עצרו אותם, והנה אנחנו כאן, כולנו, מרגישים שעשינו את זה!
נקודת ההתחלה של הטרק בפאתי העיירה למאי (צילום: איציק גונן)
זהו, אנחנו עולים על הוואן, חוצים את נהר האורובמבה ואת העיירה למאי (Lamay), עיירה המתפרנסת בעיקר מחקלאות וגידול בקר, ואחרי כשעה וחצי נסיעה אנחנו מגיעים למלון שלנו בקוסקו. זה הזמן להיפרד ולהודות לפאול על העבודה המצוינת שעשה. אני לוקח ממנו כרטיס ביקור, אם/כאשר אגיע לכאן שוב הוא בהחלט יהיה בחירה ראשונה שלי בתור מורה דרך, פשוט בן אדם אחלה! אנחנו נותנים לו טיפ, בהנחה שמשהו מזה הוא יעביר גם לצוות הפורטרים, אם כי לא ברור לנו בדיוק איך זה עובד כאן בינו ובין הצוות שלו. רק מאוחר יותר, במחשבה נוספת, אנחנו מחליטים לשלוח מחר, באמצעות לאורה אותה נפגוש מחר, טיפ שיחולק ישירות לפורטרים, וכך אנו עושים.
ומחר יום מיוחד, לא רק שהתאריך 29 לפברואר, אלא שאנחנו יוצאים למאצ'ו-פיצ'ו!
