7. הג'ונגל האמזוני בפוארט מלדונאדו
טיסת הבוקר שלנו מלימה דרך קוסקו חוצה את רכס הרי האנדים המושלג, ובשתיים בצהריים אנחנו נוחתים בשדה התעופה הקטן של פוארטו מלדונאדו (Puerto Maldonado) בדרום-מזרח פרו, עיר פשוטה ומאובקת שקמה כאן כתחנה ממשלתית ב-10 יולי 1902, והתפתחה בעיקר בזכות תעשיית הגומי. אזור זה נחקר לראשונה ע"י האירופאים רק בסוף המאה ה-19 עקב הקושי הפיזי להגיע אליו, ורק האפשרות לרווחים כלכליים גרמה לפיתוחו, כחלק משגשוג תעשיית הגומי (Rubber Boom) מעץ הגומי באגן האמזונאס, בעיקר בברזיל. כאן באזור פוארטו מלדונאדו היו מעורבים גם ברוני גומי מברזיל ובוליביה השכנות, כאשר הגומי שהופק כאן הועבר בסירות בנהר המדרה דה-דיוס אל האמזונאס ועד לנמלי האטלנטי, ומשם שווק לאירופה.
"חליבת" הגומי הטבעי מעץ הגומי (הוואה ברזילאית) (צילום: וויקיפדיה)
פוארטו מלדונאדו יושבת ליד מפגש הנהרות טאמבופאטה (Tambopata), הקטן יותר, ומדרה דה-דיוס (Madre de Dios), הגדול יותר, בלב הג'ונגל האמאזוני, ונקראת על שמו של פאוסטינו מלדונאדו שחקר את נהר מדרה דה דיוס ב-1861 וטבע במפלי נהר ממורה (Mamore). העיר נחשבת לבירתו הלא רשמית של הג'ונגל הפרואני, וחיים כאן כ-75,000 תושבים שבעבר התפרנסו בעיקר מתעשיית הגומי ומגידול האגוז הברזילאי, שני ענפים שכבר לא קיימים עקב תעשייה זולה בדרום-מזרח אסיה (גומי) או מכסים גבוהים של האיחוד האירופי (אגוזים). סגירתם של ענפים אלה הותירה רבים מהתושבים ללא עבודה, כאשר גם ענף כריתת העצים הצטמצם מאוד (בעבר הג'ונגל המקיף את העיירה נכרת כמעט לחלוטין וניטע מחדש). חיפושי זהב הם עדיין מקור פרנסה מסוים, ועל פי ההערכה מסתובבים באזור איזה 30,000 כורי זהב פעילים המוצאים זהב בכמויות קטנות, אך מקורות הפרנסה העיקריים כיום בפוארטו מלדונאדו הם בניית סירות ותיירות אקולוגית.
רחוב בפוארטו מלדונאדו (צילום: איציק גונן)
מרבית המבקרים מגיעים לכאן כדי לחוות את המרחבים הירוקים המיוערים של הג'ונגל האמזוני באגן האמזונאס העליון, וכך גם אנחנו. נהר מדרה דה דיוס (Madre de Dios) העובר בסמוך לעיירה, זורם לצפון-מזרח ומתחבר בהמשך הדרך (ליד העיר מנאוס בברזיל) לנהר האמאזונאס הענק, הגדול בנהרות העולם באורכו ובשפעת מימיו, וזורם לאוקיאנוס האטלנטי. השייט לאורכו של המדרה דה דיוס מאפשר הצצה מרתקת לעומק הג'ונגל, וחווית טיול ביער גשם הררי עם צמחיה ובע"ח המאפיינים אזור זה, וזה בדיוק מה שאנחנו מחפשים!
שדה התעופה הקטן של פוארטו מלדונאדו (צילום: איציק גונן)
לאחר הנחיתה אנחנו פוגשים את ראול, שלוקח אותנו לאוטובוס קטן שממתין במגרש החנייה. עם האוטובוס אנחנו נוסעים למשרדי הלודג' המארח להשאיר שם ציוד שלא נצטרך ביומיים הקרובים, וממשיכים משם לקפיטניה (Capitania), מעגן סירות קטן על נהר מדרה דה דיוס, שם ממתינה לנו סירת נהר ממונעת בדגם קאנו עם סֶה, משיט הסירה. אנו נפרדים מראול, עולים על הסירה בזהירות, מניחים את הציוד שהבאנו ויוצאים לדרך, שעתיים של שייט ממתינות לנו. מזג האוויר טרופי לגמרי, חם ולח, כאשר מעת לעת יורד מטח של גשם. השמים מעוננים וקודרים, ואז מתחלפים לתערובת של תכלת ואפור, ושוב מקדירים פניהם. הנהר הזה גדול ורחב ידיים, לפחות מאה מטר כאן, ותחשבו על זה שבהמשך הוא רק ילך ויתרחב...
בינתיים סה, הבחור שמשיט את הסירה, מנווט את דרכו בין הגלים הקטנים אותם שולחת אלינו הרוח בעקשנות ואשר מתיזים עלינו טיפות מים בעת שהם מתנפצים על החרטום ודופן סירת הנהר הקטנה. העצים והצמחייה הירוקה הסבוכה לאורך מסלול השיט, שהם חלק מהג'ונגל בשתי גדות הנהר, מעלים את ההתרגשות לקראת מה שמצפה לנו כאן בג'ונגל הזה, ואני כבר מת מסקרנות... בהמשך השייט במורד הנהר אנחנו חולפים ליד Isla de los monos, אי סבוך בצמחיית ג'ונגל, כאשר מדי פעם חולפות מעל הסירה להקות ציפורים שנראות כמו אנפות, שהמריאו מסבך הג'ונגל הסמוך, ונוחתות אי-שם בין העצים, כשהן גורמות לקבוצת ציפורים אחרת להמריא לסיבוב משלהן.
שייט בנהר מדרה דה דיוס (צילום: איציק גונן)
ראול וסה שייכים לצוות של הלודג' האקולוגי שיארח אותנו ביומיים הקרובים, אקו-אמאזוניה לודג' (Eco Amazonia Lodge), השוכן על גדת נהר המדרה דה דיוס. האירוח כולל חוץ מלינה ואוכל גם סיורים בג'ונגל האמזוני עם מדריכים שלהם שמכירים היטב את החי והצומח, וזה נשמע בהחלט מבטיח, נקווה שכך אכן יהיה. אחרי כשעתיים של שייט אנחנו מגיעים למעגן של הלודג', מטפסים למעלה במדרגות העץ והולכים לקבלה במבנה העץ המרכזי. כאן מקבלים את פנינו בשתייה קרה ונותנים לנו את מפתחות הבונגלו שלנו. לאחר שאנו מתמקמים (חדר אחד פשוט, בסיסי, עם 3 מיטות ושירותים הבנוי בגובה, על כלונסאות), אנו חוזרים לחדר האוכל שנמצא בהמשך למשרד הקבלה. כאן כבר ממתינה לנו ארוחת צהריים מאוחרת (כבר אחרי ארבע), וזו ארוחה בסיסית טובה, המוגשת לנו בצלחת על עלה בננה, כפי שתוכלו לראות…
אמנון וסיבו אוכלים (צילום: איציק גונן)
תוך כדי האוכל מגיע קרלוס, האחראי על שהותנו כאן בלודג', ומספר לנו שבימים האחרונים ירדו כאן גשמים רבים וזה משבש קצת את התוכניות, לכן לא נצא עכשיו ל'אי הקופים' הסמוך, כי המים באזור הסיור הרגלי גבוהים מאוד, ובמקום זה נצא מאוחר יותר לשייט לילי כדי לנסות ולראות תמסחים (Kayman), שהם התנינים של האמזונאס, ובע"ח ליליים נוספים. כשאנחנו יוצאים החוצה מחדר האוכל אנחנו יכולים להתרשם מה זה אומר לטייל במים ובבוץ: קבוצה גדולה של תלמידי תיכון (שביעית) שהגיעו לכאן מפאסדינה, קליפורניה, חזרו זה עתה רטובים לגמרי מהליכה/שחייה במים של אי הקופים, כולם נרגשים ומתלהבים. המגפיים שלהם, בהם מצטיידים לפני ההליכה, מלאים כולם במים ובוץ, בקיצור, שמחה וצהלה!
טיפות הגשם שזה עתה פסק (צילום: איציק גונן)
לקראת שקיעה אנו יוצאים לשייט לילי. הגשם עדיין בא והולך, אך הוא נחלש מעט ועכשיו השמים הולכים ומתבהרים. לשקיעה כאן על הנהר יש יופי מיוחד (כפי שתוכלו לראות בתמונה למטה), יופי שנוצר ע"י השילוב בין השמים המעוננים חלקית, מי הנהר שעכשיו גם הם רגועים יותר, והשמש ההולכת ושוקעת מאחורי סבך הג'ונגל. אנחנו משייטים בשקט לאורך הגדה וג'וני המדריך, מצויד בפנס זרקור חזק, מבקש שנקשיב בשקט לקולות הלילה. ככל שהחושך מתעבה אנחנו מתחילים לשמוע רחשושים ולראות נצנוצי אורות קטנים בתוך הסבך. חלק מזה נראה כמו גחליליות אך חלק אחר זז ואנו מאמצים את עינינו לראות. ברגע מסוים מאיר ג'וני על תמסח שגולש למים, ובמקום אחר רואים רק את ראשו של תמסח אחר מציץ מעל פני המים. מדי פעם נשמע באוויר קול קריאתה של ציפור, או "נביחתו" של קוף השאגן, ולמרות שאנחנו לא רואים יותר מדי יש אווירה מאוד קסומה ורגועה בשייט הזה.
שקיעה על נהר מדרה דה דיוס (צילום: איציק גונן)
חדר האוכל סואן והומה כשאנו מגיעים לארוחת הערב. חוץ מקבוצת תלמידי התיכון מפאסדינה, יש כאן גם קבוצה של תלמידים צעירים יותר (כיתה ז') מניו יורק, שתי הקבוצות עם צוותי מורים ומדריכים, וכולם נרגשים מהטיול במים ובבוץ, ויש גם עוד כמה אורחים כמונו. תוך כדי העמידה בתור לקבלת האוכל אני משוחח עם כמה מהתלמידים הניו-יורקים הצעירים שעומדים לפנינו בתור. הם הגיעו אתמול ומאוד נהנים כאן, והגשם רק הוסיף לחוויה. האוכל טוב, פשוט וטוב, והצוות בחדר האוכל, ובכלל, מאוד אדיב ומסביר פנים. במהלך הארוחה ניגש אלינו קרלוס ואומר שמחר, לסיור היום הארוך, הוא רוצה לצוות אלינו שתי בחורות גרמניות, אם זה בסדר. למה לא? אנחנו מדברים בינינו וכמובן מסכימים, יכול להיות נחמד.
פינת ערסלים בלודג' (צילום: איציק גונן)
אחרי האוכל עוברים לבר הסמוך, ובשבילי זאת הזדמנות לשוחח עם מורי ומדריכי כיתה ז' מביה"ס בניו יורק. מסתבר שהטיול שלהם נמשך 10 ימים, והוא כולל עוד מספר מקומות בפרו (כולל מאצ'ו-פיצ'ו כמובן), וכן ביקור במפלי האיגוואסו ובריו דה-ז'ניירו בברזיל. "האם כל ילדי הכיתה יצאו לטיול?", אני שואל, "לא, רק מי שיכלו לעמוד בתשלום, $3000”. איך אתם מרגישים עם זה שזה בעצם רק טיול לעשירים?", אני מוסיף ושואל, והם עונים ש"זה באמת לא כל כך נעים, אבל כל שנה ביה"ס מציע טיול כזה או דומה, והם כבר התרגלו שלא כולם יוצאים". ואני חושב על המסעות לפולין אצלנו, שגם אליהם לא כל התלמידים יוצאים, כי לא לכל ההורים יש כסף ולא תמיד ביה"ס יכול לעזור, ואני בטוח שגם שם וגם אצלנו זה מעשה לא נכון, ערכית. על ביה"ס למצוא דרך שכל התלמידים יצאו, או לחפש פעילות אלטרנטיבית, זולה יותר.
תלמידי התיכון במעבר המרכזי של הלודג' (צילום: איציק גונן)
כשאנחנו חוזרים לבונגלו שלנו אין חשמל, אנחנו מביטים סביב ורואים שגם בחדרי הלינה האחרים חשוך. מה קורה? מסתבר שיש חשמל בחדרים מחמש אחה"צ עד עשר בלילה (לודג' אקולוגי או לא?), ואז מכבים אותו עד חמש בבוקר, שעת ההשכמה לסיורים. מחמש עד שמונה בבוקר יש חשמל בחדרים ואז שוב הפסקה. מכיוון שיש לנו פנסים אז זה לא ממש בעיה כרגע, אבל הבעיה למחר היא שאי אפשר לטעון בטריות וטלפונים. טוב, כרגע אין מה לעשות, וחיש קל כולנו שוקעים בשינה עמוקה. כן, אין כמו שינה במקומות האלה, בלב הטבע ואחרי יום אינטנסיבי כזה, ונראה לי שגם משכימי הקום בינינו (אמנון וסיבו) לא יתעוררו מחר בבוקר בלי צלצול שעון הטלפון...
אבל מסתבר שכאן בג'ונגל האמאזוני יש לנו צלצול השכמה אחר לגמרי, ולצלצול הזה קוראים קוף שאגן (Howler monkey). השאגן הזה, הנחשב לגדול בקופי העולם החדש, משמיע מעין נביחות כאלה הנשמעות למרחק כמה קילומטרים, ובחמש בבוקר הוא פוצח בסדרת 'נביחות' ומודיע לעולם שהוא מוכן ליום החדש. קוף השאגן חי בצמרות העצים ביערות של מרכז ודרום אמריקה, בד"כ בקבוצות של 18-10 פרטים בהם יותר מזכר אחד. נקבות השאגן שומרות על צאצאיהן עמן (צמוד לבטן או לגב) למשך מספר חודשים לאחר ההמלטה. לשאגנים זנב גמיש המסייע להם בתנועה, והם אינם קופצים מעץ לעץ. הם אוכלי עלים מצמרות העצים, יחד עם הפרחים והפירות, וכיוון שהם אכלנים בזבזניים, הם זורקים למטה הרבה מהאוכל, וכך מסייע השאגן להפיץ את זרעי העצים ותורם את חלקו למגוון האקולוגי ביערות העד. יפה, לא?
קוף השאגן (Howler monkey) (צילום: איציק גונן)
כן, ויש עוד סיפור מעניין, או נכון יותר מסריח, על קוף השאגן: כאשר הוא מרגיש מאוים הוא מטיל צואה לתוך ידיו ומשליך אותה לעבר הגורם המטריד כדי לסלקו... הממ... למישהו כאן יש איזה בושם טוב? כך או כך הבוקר הגיע ואנחנו קמים ומתארגנים לקראת טיול היום שמחכה לנו, מסלול הליכה (ושייט) של כ-8 שעות אל תוך מעבה הג'ונגל האמזוני לאגם אפו ויקטור (Lake Apu Victor), וללגונה האבודה (Cocha Perdida). ובינתיים אני מקדים מעט את המאוחר ומצרף תמונה של שלושתנו על מגדל תצפית בלב הג'ונגל. תכף ממשיכים.
על מגדל תצפית במסלול לאגם אפו ויקטור
