פרק 10– ההר נפרד מאתנו לשלום...
יום תשיעי למסע – יום חמישי, 6.10.2016
הפארק הלאומי ארושה (משמאל) ושמורת הר הקילימנג'רו
הפיל ממתין לנו בכניסה לפארק...
בתשע, אחרי ארוחת בוקר, אנחנו מעמיסים את כל הציוד על רכב השטח שמגיע לאסוף אותנו, נפרדים מהבנות של הקבלה, ויוצאים לחצי יום ספארי בפארק הלאומי ארושה (Arusha National Park), אחיו הקטן של פארק סרנגטי (Serengeti) הגדול שבמערב המדינה. הפארק הקטן (552 קמ"ר) והמאוד מגוון הזה, שוכן למרגלות הר מרו (Meru), השני בגובהו בטנזניה (4,566 מטר), והוא נמצא לא הרחק מהעיר ארושה (כ-420,000 תושבים), וכ-60 ק"מ מהקילימנג'רו עצמו.
הר הקילימנג'רו ניבט אלינו מהפארק
כאן, בפארק ארושה, אין אמנם אריות אך מה שאנחנו כן רואים מרכב הספארי המדליק שלנו עם הגג הנפתח הם עדרי באפלו וזברות הרועים להם באחו הירוק ומלחכים עשב בעצלתיים, ג'ירפות ארוכות צוואר המנשנשות את צמרות העצים, אנטילופות למיניהן המסתתרות בסבך היער, וחזירי יבלות (זוכרים את פומבה מ'מלך האריות'?) חמודים עם גוף גדול, מגושם, ורגליים קטנות המקפצים בקלילות של רקדנים מנוסים מעל למהמורות האחו. מה אגיד לכם, הכי נדלקתי היום בספארי על כל הפומבות האלה, פשוט יצורים מגניבים!
פומבה צעיר המחפש את דרכו בעולם
ג'ירפות יצאו לשוח
קופיף כחול וסקרן
יש כאן המוני קופים מסוגים שונים שלא הצלחנו לראות כשטיפסנו ביער הגשם בדרך לפסגת הקילימנג'רו: קופים כחולים (גנון כחול) קטנים וחמודים החיים באפריקה בחבורות של 40-10, מבלים את רוב זמנם בין העצים ויורדים לקרקע רק לעיתים נדירות; קופי בבון גדולים יותר, בעלי פרצוף מאיים, על ילדיהם הקופיפים המחפשים את הגנת ההורים, וקופי קולובוס (שחור-לבן) הצמחוניים, החיים רק באפריקה. אגב, מקור השם קולובוס הוא יווני ופירושו 'קטום', והוא נובע מהאגודל הקטום המאפיין קופים אלה.
בבון על הדרך
אמא בבון ושלושה קופיפים
בפארק ארושה ניתן לראות כמובן גם המון עופות וציפורים מסוגים שונים (יותר מ-400 מינים לפי מגדירי הפארק), כאשר אגמי מומלה משמשים בית גידול ומחייה למגוון גדול של ציפורים מקומיות וציפורים נודדות. בין העופות המרשימים שאנו פוגשים כאן במהלך הסיור בפארק נמצאים גם עגורי כתר יפהפיים, המהלכים להם במלכותיות לאורך קו המים, ופלמינגואים וורודים-אדמדמים המקבלים את צבעם מאכילת סרטנים המכילים את הפיגמנט בטא קרוטן ומתנחלים ברבבותיהם לאורך גדות אגמי מומלה (Momela Lakes) כשהם מנסים ללכוד במקורם את אותם סרטנים קטנים, מראה מרהיב ומאוד מיוחד!
עגורי הכתר
פלמינגואים לוכדים סרטנים באגם מומלה
אחרי הרפתקת הטיפוס לפסגת הקילימנג'רו הספארי הזה הוא סוג של שחרור והתרגעות, זמן ליהנות בלי להתאמץ, לנוח ולהעלות בזיכרון שוב ושוב חוויות מהטיפוס, ויש הרבה כאלה. הנהג/מדריך שלנו קולט את הרוח ההתפרקות העצלה שאופפת אותנו במהלך הספארי וזורם אתנו בשבילי הפארק, בקצב שלנו.
עם סיום סיורנו בפארק אנחנו יוצאים לשדה התעופה קילימנג'רו (ארושה) שנמצא לא הרחק מכאן, כשבדרך עוד עוצרים במרכז חנויות קטן להשלים קניית מזכרות לארבעת ילדיה של גלי, ובהמשך גם במסעדה קטנה על אם הדרך לארוחת בופה לסיום, עם מעט הכסף המזומן שאנו מצליחים לגרד (במסעדה לא מקבלים אשראי). בשדה התעופה כרגיל בדיקות, ועוד קצת קניות, ואז מסתבר שבכלל מקדימים לנו את הטיסה ודיילת קרקע שמאתרת אותנו בחנויות מאיצה בנו למהר ולעלות על המטוס. טוב, לפחות המטוס הזה, שייקח אותנו לאדיס אבבה, הוא המטוס הטוב ביותר שיוצא לנו לטוס בו במסע הזה (787), ואיך שהוא אנחנו מרגישים שלא במקרה זכינו, אחרי כל התלאות שעברנו, למטוס שכיף לטוס בו בדרך חזרה הביתה!
בדרך למטוס
על כבש המטוס, רגע לפני ההמראה
אפילוג
עיון בתעודות המטפסים שקיבלנו מגלה שעד היום כבר טפסו לפסגת ההר (כולל אותנו) 384,441 מטפסים, כך שאנחנו גם לא הראשונים שטיפסו למעלה וגם לא היחידים. ועדיין, הייחוד שלנו, כך נראה, הוא במבצע המשפחתי – אבא ושלושה מילדיו המטפסים יחד, ותגובות ההשתאות וההתפעלות של המטפסים האחרים שפגשנו בדרך ושמעו את הסיפור שלנו מאשרות שכנראה היה בכך ייחוד. וזה בדיוק הטעם והחוויה המשפחתית המיוחדת שחווינו כולנו במהלך שבעה ימי הטיפוס והירידה מן ההר. היתה זו חוויה משפחתית יוצאת דופן של התמודדות משותפת בתנאים קשים ביותר, תוך עזרה הדדית, דאגה אמיתית אחד לשני ולכל מה שעובר על כל אחד מאתנו, בטוב ובפחות טוב, והידיעה הברורה שה'ביחד' שלנו הוא מה שיסייע לנו להצליח. הצלחנו לטפס לפסגות הקילימנג'רו יחד, ועל כך אנו מאושרים!
בחמש אחר הצהריים לערך אנחנו ממריאים, ולאחר שהמטוס חוצה את מרבד העננים הסמיך, נגלית לעינינו לפתע פסגת הקילימנג'רו שפורצת למעלה וחודרת את מעטה העננים אל השמים הכחולים, כאילו כדי לברך אותנו ב'דרך צלחה', איזה יופי! ארבעתנו מביטים ברכס הטבעתי המקיף את הלוע הוולקני ובגושי הקרחונים הלבנים הסמוכים לפסגתו של הקילימנג'רו, ההר הגבוה ביותר בכל אפריקה, ושואלים את עצמנו האם באמת היינו שם למעלה על פסגת ההר הזה?
שלגי הקילימנג'רו
