10. קוסקו חלק ב' - זהב האינקה, מתובל במעט מוזיקה וריקודים
מסביב לפלזה דה ארמאס יש כמה אתרים מעניינים, ואם תשאלו אותי, המרשימה ביותר היא הכנסייה איגלסיה דה לה קומפאניה דה ג'יזוס (Iglesia de la Compania de Jesus), אחת הכנסיות המפוארות שיש בקוסקו, ואשר נחשבת לאחת מהדוגמאות היפות ביותר ביבשת לסגנון הבארוק הקולוניאלי. בנייתה החלה ב-1576, על יסודות ארמונו של שליט האינקה ואינה קפאק (Wayna Qhapaq) אותו הרסו הספרדים לאחר כיבוש קוסקו. בתוך הכנסייה ניתן למצוא את המזבח המרכזי שעשוי מעץ מגולף המצופה בעלי זהב, וכן אוסף מרשים של ציורים מאסכולת קוסקו (סגנון ציור ייחודי שהתפתח בקוסקו). חזית הכנסייה העשויה בסגנון הבארוק עם גילופי אבן נפלאים, ובלילה כשהיא מוארת המראה מרהיב, ויעיד כל מי שהיה שם וראה. ראוי לציין כי ב-1986 נפגעה הכנסייה ברעידת אדמה, אך מאז שופצה ותוקנה.
איגלסיה דה לה קומפניה דה ג'יזוס (צילום: איציק גונן)
הקתדרלה של קוסקו, או בשמה המלא: Cathedral Basilica of the assumption of the Virgin גם היא נמצאת בפלזה דה ארמאס ומהווה את מרכז הארכיבישופות של הכנסייה הקתולית בקוסקו. כחלק מהקתדרלה היום נמצאות גם שתי כנסיות הצמודות לה, איגלסיה חסוס מריה, ואיגלסיה אל טריונפו (Iglesia El Triunfo), שהיא הכנסייה הראשונה שנבנתה בקוסקו בשנת 1539, על יסודות Kiswarkancha, ארמונו של ויראקוצ'ה אינקה. הקתדרלה עצמה נבנתה במשך קרוב למאה שנה (1654-1559), ומרבית סלעי הגרניט האדום ששימשו לבנייתה נלקחו ממבצר סקסיואמאן. גם אם תחליטו לא להיכנס פנימה, אני בטוח שתיהנו מישיבת מנוחה על מדרגות הקתדרלה וצפייה בציירים המציירים ברחבת הכניסה ובעוברים ושבים.
הקתדרלה של קוסקו (צילום: וויקיפדיה)
הקתדרלה נבנתה בסגנון גותי מאוחר, כאשר החלק הפנימי הוא בסגנון הבארוק וכולל דוגמאות יוצאות דופן של עבודת זהב בסגנון קולוניאלי ומזבחי עץ מגולפים, כולל מזבח העץ המקורי (בצד האחורי של הקתדרלה) ומושבי המקהלה המגולפים, מול מזבח הכסף החדש. כמו כן ניתן לראות בקתדרלה אוסף מרשים של ציורים השייכים ל'אסכולת קוסקו', ביניהם ציור ענק של הסעודה האחרונה של מרקוס זפאטה (Marcos Zapata) בו נראים ישו ושנים-עשר השליחים אוכלים חזיר-ים (Guinea pig), המעדן החביב על האינקה.
ציור הסעודה האחרונה של מרקוס זפאטה (צילום: Tono Zapata)
ביציאה מפלזה דה ארמאס, לאורך סמטת לורטו (Loreto) ניתן לראות את קירות האינקה ששרדו עד היום ולא קרסו בכל רעידות האדמה שהיו כאן בזכות עבודת הסתתות המעולה של בני האינקה, שסיתתו אבנים בצורת טרפז, וכך גם בעוד עשרות מקומות ברחבי העיר. מצידה השמאלי של הסמטה עומד הקיר העתיק ביותר בקוסקו, שהיה חלק מאקיא-הואסי (Aclla-huasi) בית הנשים הנבחרות (Aclla), או כמו שהן נקראו 'בתולות השמש' (Virgins of the Sun). להזכירכם: 'בתולות השמש' או 'הנשים הנבחרות' (Chosen Women) היו ילדות בנות 10-8 שנבחרו מדי שנה לשרת את אל השמש. מרביתן היו נערות כפר פשוטות שנבחרו בגין יופיין וכשרונן, והן הובאו למספר מקדשים ברחבי פרו, ביניהם המקדש הזה בקוסקו, וכאן הן הוכנו לקראת מה שנחשב לכבוד העליון ביותר: להיות קרבן אנושי לאל השמש. טקסי פולחן אלה של הקרבת קרבנות שנקראו Qhapaq huch ונועדו למטרות דתיות ופוליטיות, החלו בבירה קוסקו ע"י שליט האינקה התשיעי, הלא הוא פאצ'אקוטי (Pachacuti), שהחל כשליט ממלכת קוסקו והפך לשליט ממלכת האינקה (1438), והם התקיימו לרגל אירועים כמו מחלת השליט, לידת בן, חילופי שליטים, אסונות לאומיים ופסטיבלים. (ראו פרק 4 במסע זה: https://www.lametayel.co.il/המסע+לפרו+ובוליביה+4++אי+השמש+ואי+הירח+חלק+ב).
בתולות השמש (מקור הצילום: וויקיפדיה)
בינתיים אנחנו נכנסים לבקר בשרידי מקדש קוריקנצ'ה (Qurikancha), 'חצר הזהב' בשפת הקצ'ואה, המזכיר למבקר את ימי האינקה המפוארים. זהו האתר החשוב ביותר מבחינת מורשת האינקה כאן בעיר, מספרת לאורה, והוא כולל את מה שנותר ממקדש האינקה לויראקוצ'ה, האל הבורא, ולבנו אינטי (Inti), אל השמש. קוריקנצ'ה היה המקדש החשוב ביותר בכל ממלכת האינקה בתפקידו כמרכז דתי, גיאוגרפי, פוליטי ואסטרונומי. כאן נערכו כל הטקסים הדתיים החשובים של בני האינקה. פאצ'אקוטי אינקה היה זה שבנה מחדש את המקדש, העשירו בזהב, ודאג לקשט במסכות וקישוטי זהב את גופותיהם החנוטות של שבעת מלכי האינקה ששלטו לפניו ונחו כאן במקדש השמש. הספרדים הראשונים שהגיעו למקום מדווחים כי יותר מ-4000 אנשי דת שרתו במקדש והתקיימו בו טקסים 24 שעות ביממה. "המקום היה נפלא באופן שלא יאמן", הם מוסיפים וכותבים.
ליד מקדש השמש עמד מקדש הירח, בת זוגו של השמש, שקירותיו היו מכוסים בלוחות כסף, ובהמשך מקדשים קטנים יותר לונוס (נוגה) והפליאדות (קבוצת כּימה, או 'שבע האחיות' שבמזל שור), לברק, לרעם ולקשת בענן. כשהגיעו לכאן הספרדים הכובשים (1533) הם בזזו את הזהב הרב שהיה במקום, הרסו את המקדשים, והפכו את חזית מקדש השמש לכנסייה, איגלסיה דה סנטו דומינגו (Iglesia de Santo Domingo). כנסייה זו נהרסה בהמשך ברעידת אדמה ב-1650, וניזוקה קשות ברעידת האדמה של 1950. הכל מאלוהים. היסודות של קירות האינקה דווקא עמדו איתן ברעידות אדמה אלה.
חלק מחצר המקדש והכנסייה (צילום: איציק גונן)
והיה כאן הרבה זהב בתקופת האינקה. קירות מקדש קוריקנצ'ה היו משובצים ב-700 יריעות של זהב טהור, כ"א במשקל 2 ק"ג וגם הרצפה היתה מכוסה בזהב. בתוך המקדש, לכיוון הזריחה, היה פסל זהב גדול של השמש מקושט באבני ברקת ואבנים טובות אחרות. חצר המקדש המרווחת היתה מלאה בדמויות בע"ח בגודל מלא עשויות זהב, ושדה תירס מזהב שנועד להבטיח פריון חקלאי, כאשר התירסים "נשתלו" בטקסים חקלאיים. במרכז מקדש השמש, במקום המסמן את טבור העולם (Cuzco Cara Urumi) עמדה אבן מתומנת מצופה ב-55 ק"ג זהב. כן, הרבה זהב! ואכן כאשר הספרדים דרשו מהאינקה לאסוף זהב ככופר לחייו של שליטם אטאהואלפה (Atahualpa), אותו שבו כוחותיו של פיזארו בעורמה, מרבית הזהב נאסף מכאן, ממקדש קוריקנצ'ה.
ואם נשלים את סיפור שבייתו של האינקה אטאהואלפה בידי פיזארו וחייליו (כדי שלא תישארו במתח), הרי בסופו של דבר כל כופר הזהב שנאסף במשך 3 חודשים ברחבי פרו כדי למלא את החדר בו עמדו פיזארו ואטאהואלפה בעת שפיזארו הסכים להצעתו של אטאהואלפה להציל את חייו, לא עזר. וכך, ב-29 לאוגוסט 1533, הוצא אטאהואלפה להורג בכיכר המרכזית של העיר קאחאמרקה (Cajamarca) לאחר משפט קצר, ובכך סומן תחילת הקץ של אימפריית האינקה האדירה.
חדר הכופר בקאחאמארקה בו נאסף הזהב (צילום: Antonio Velasco)
טוב חברים, נראה לי שדי לנו מעלילות האינקה והכובשים הספרדים בשלב זה, ואחרי יום עמוס הגיע הזמן לאכול ולבלות קצת, לא כך? טוב, אז כשהגיע הערב חזרנו לפלזה דה ארמאס ולאורה הובילה אותנו אחר כבוד למסעדה פרואנית בשם טונופה (Tunupa restaurant), שנמצאת ממש בכיכר, מול הקתדרלה. המסעדה הזאת משלבת אוכל ופולקלור, והיא הזדמנות עבור אורחים לרגע כמונו לא רק לאכול, אלא גם להכיר מעט מוזיקה וריקודים פרואנים. אז נכון, זה מיועד לתיירים, ועדיין כאשר זמנך מוגבל גם זה משהו, ואפילו מהנה!
המסעדה נמצאת בקומה השנייה, עם מרפסת עץ הפונה לכיכר, וכך היא מאפשרת מראה מרהיב של הכיכר בשעות הלילה, כשהכל מואר. גם בפנים הכל מחופה בעץ ונותן הרגשה ביתית וחמה. כמו שהתיישבנו אמנון הזמין לנו בירה, כדי שניכנס לאווירה, וכך אמנם היה. לפני האוכל ניגנה ושרה להקת Apu Raymi מוזיקה פרואנית ובינלאומית, וקבוצת רקדנים לבושים בתלבושות צבעוניות רקדה ממש ליד השולחן שלנו ריקודי עם פרואנים, והיה אחלה שמח!
להקת Apu Raymi בפעולה (צילום: איציק גונן)
וגם הרקדנים (צילום: איציק גונן)
בסוף הערב קניתי גם את דיסק השירים הפרואנים של הלהקה ($10), שירים שבאופן אישי אני מאוד אוהב, אבל עוד קודם לכן היתה לנו ארוחה טובה ומשביעה עם סטייקים, מרק וכל זה, לאחר שהמופע הסתיים. למרות עייפות היום הארוך הזה (תזכרו שמוקדם בבוקר עוד היינו בפוארטו מלדונאדו...) הצלחנו להישאר ערים וגם ליהנות. אמנון ואני צילמנו, סיבו הסריט, ולאורה ישבה כמו חותנת בחתונה ונהנתה, אפילו שבירה היא לא רצתה לשתות ... בְסוף האוכל העייפות (יחד עם הבירות) התחילה לתת בנו את אותותיה, ואחרי איזה שעה וחצי או שעתיים נפלטנו החוצה מהמסעדה ישר אל הכיכר המוארת. היה קר בחוץ (תזכרו, אנחנו בגובה 3,326 מטר!), והקור הזה הצליח לעורר אותנו מחדש ואפשר לנו ליהנות מפלזה דה ארמאס בלילה. אח, איזה יום. כשאני מביט אחורה קשה לי להבין איך הספקנו כל-כך הרבה ביום אחד.
פלזה דה ארמאס, ממול איגלסיה דה לה קומפאניה ומשמאל הקתדרלה (צילום: איציק גונן)
כשהגענו למלון, לאורה הזכירה את התוכנית מחר, ומתי תבוא לאסוף אותנו. בשלב זה לא היא ולא אנחנו ידענו שמחר אנחנו הולכים לפגוש את הפולקלור הפרואני בשיאו ובצורתו האוטנטית ביותר, ישר לפנים וללא מתווכים. כן, כן, יש למה לחכות! בינתיים נפרדנו מלאורה ועלינו לחדרנו. לילה ראשון בקוסקו, בירת ממלכת האינקה והבירה ההיסטורית של פרו עד היום, ואנחנו מתים.
