9. קוסקו, בירת ממלכת האינקה
אחרי השכמה מוקדמת וארוחת בוקר אנחנו יוצאים בסירת נהר חזרה לפוארטו מלדונאדו. בחוץ עדיין קריר ונעים (חמש וחצי בבוקר...), ויש לנו שעתיים שייט ואת נופי הג'ונגל שמלווים אותנו משני צידי הנהר כדי להיזכר וליהנות מחווית הג'ונגל האמזוני שהיתה לנו ביומיים האחרונים ולהיפרד ממנה לאט. בינתיים אני קצת מודאג מהמעבר החד שמצפה לנו, כאשר בשעת טיסה אחת נבצע נסיקה, בעזרת המטוס, מגובה 183 מטר (פוארטו מלדונאדו) לגובה 3,326 מטר (קוסקו)! זאת עליה של יותר משלושה ק"מ בזמן קצר מאוד, ולגוף בטח ייקח זמן ארוך יותר להתרגל. אצלנו בארץ הרכבל העליון בחרמון הוא בגובה 2 ק"מ לערך וזהו, אין לנו מקום גבוה יותר, וגובה של יותר משלושה ק"מ הוא בהחלט אתגר חמצני במאמץ. בכל מקרה, ובעצת הרופאה של מרפאת המטיילים, התחלתי אתמול לקחת כדור נגד מחלת גבהים, למשך 4 ימים ונראה איך זה יעבוד.
כשאנחנו מגיעים לקפיטניה, מעגן הסירות של פוארטו מלדונאדו, אנחנו מבקשים מנהג האוטובוס שאוסף אותנו, שיעשה לנו סיבוב על הגשר החדש החוצה את נהר מדרה דה דיוס כחלק מה-Interoceanic Highway שבין ברזיל לנמלי פרו באוקיאנוס השקט. בנייתו של הגשר התלוי הזה, 723 מטר אורכו, שנפתח לתנועה ממש בימים האחרונים, לוותה בעיכובים רבים שהשפיעו גם על תקציבו, ועכשיו סוף-סוף נפתח הגשר לתנועה ואפשר ליהנות ממנו.
הגשר החדש, צילום מהנהר (צילום: איציק גונן)
נסיעה על הגשר החדש (צילום: איציק גונן)
הרישום לטיסה מסתיים מהר, וגם הטיסה עצמה, ותוך שעה אחת אנחנו בקוסקו (Kusco), בירתה העתיקה של ממלכת האינקה! ההתרגשות גדולה כמובן, כי קוסקו היא המרכז והלב הפועם של כל מה שמושך ומסקרן בתרבות האינקה ובפרו, ובמרכזם 'העמק הקדוש' (Valle Sagrado) ומאצ'ו פיצ'ו (Machu Picchu), עירם האבודה של בני האינקה ואחד משבעת פלאי תבל.
קוסקו עצמה נחשבת ליפה בערי פרו ובשנת 1983 גם הוכרזה ע"י אונסק"ו כאתר מורשת עולמית. זו עיר מרתקת עם ארכיטקטורה מרשימה המשלבת בהצלחה מבנים מתקופות היסטוריות שונות. בעיר בה חיים 435,000 תושבים יש עושר עצום של כנסיות מרשימות, מוזיאונים מרתקים במגוון ועניין מוצגיהם, ואתרים ארכיאולוגים יוצאי דופן. קוסקו היא בירת הארכיאולוגיה של יבשת אמריקה והעיר העתיקה ביותר המיושבת באופן רציף ביבשת כולה. במרבית רחובותיה המרכזיים ניתן לראות קירות אבן שבנו בני האינקה ומשמשים היום כיסודות למבנים קולוניאליים או מודרניים יותר. בעיר גם שווקים שוקקים שהם חגיגה לאוהבי קניות, חיי לילה תוססים, והיא מהווה מוקד משיכה לתרמילאים מכל העולם בזכות עצמה (והיותה לא יקרה), ולא רק בזכות קרבתה למאצ'ו פיצ'ו.
שיח מקומיים באחת מפינות פלזה דה ארמאס (צילום: איציק גונן)
בשדה ממתין לנו וואן שלוקח אותנו למלון שלנו, חוסה אנטוניו קוסקו (Jose Antonio Cusco), הממוקם בלב העיר ההיסטורית, מרחק של כמה דקות הליכה לכיכר המרכזית, פלזה דה ארמאס (Plaza de Armas). המלון נראה סביר בהחלט, ושלושתנו מתמקמים בחדר אחד בקומה החמישית. בשלב זה אנו אמורים לנוח מעט, כדי לאפשר לגופנו להסתגל לגובה של קוסקו (3,326 מטר), אבל אנחנו סקרנים לעיר וגם בא לנו לאכול משהו, ואנחנו מחליטים לרדת למטה. קצת יותר מאוחר נתחיל סיור בעיר, ובינתיים אנו מתוודעים לשדרת השמש (Avenida el Sol), המובילות מהמלון לכיכר המרכזית. "דונדה אסטה רסטאורנטה" (איפה יש מסעדה) אני שואל בספרדית למתחילים, ומישהו מפנה אותנו לפסאז' קטן סמוך עם דוכני מכירה ומסעדה, שם אנו יושבים לאכול צהריים.
ארוחה ראשונה בקוסקו (צילום: איציק גונן)
לקראת אחת בצהריים הגיעה למלון לַאוּרה, ומסתבר שהיא המדריכה שלנו בימים בהם נשהה בקוסקו וסביבותיה (למעט שני ימי הטרק). סחתיין! לאורה היא מקומית תושבת קוסקו, בת כ-45 לערך, נאה, וגם האנגלית שלה סבירה בהחלט, ולאחר הסבר שלה על תוכנית הטיול להיום אנו יוצאים לדרך. ובכן, ראשית דבר אנו עולים עם הוואן לנקודת תצפית טובה על העיר שבה, לא במקרה, ניצב גם פסלו של 'ישו הלבן' (Cristo Blanco) עם ידיים מושטות לצדדים, בדוגמת הקורקאבאדו שראינו אך לפני כשלושה שבועות בריו דה-ז'ניירו... מעניין. ישו הלבן צופה על העיר ממרומי הגבעות (כ-3,700 מטר) המקיפות את העמק בו יושבת קוסקו, והמראה שהוא ואנחנו רואים בהחלט משובב נפש: מרבד צפוף של גגות אדומים עם כמה מבנים בולטים וכמה כיכרות יפות ובראשן פלזה דה ארמאס ('כיכר הנשק') על מדשאותיה והכנסיות המקיפות אותה, וסגנון מובהק של ארכיטקטורה קולוניאלית, בהחלט מראה מרשים!
'ישו הלבן' (Cristo Blanco) צופה על העיר (צילום: איציק גונן)
מבט מגבוה על קוסקו (צילום: איציק גונן)
לא הרחק מ'ישו הלבן' אנחנו נכנסים לאתר עתיקות מעניין ומסתורי מתקופת האינקה, אתר קֶנקוֹ (Q'inqu). פרוש השם 'קנקו' הוא זיגזג, ואכן במקום ניתן לראות תעלות המתפתלות בזיגזג יחד עם מנהרות החצובות מתחת לגוש סלע ענק. למנהרות אלה היה תפקיד טקסי, כאשר באחת מהן יש מזבח חצוב בסלע ולמרגלותיו תעלה קטנה שיועדה לאסוף את דם הקורבנות שהוקרבו כאן. במקום גם נמצאו שרידי שלדים של למות שהוקרבו על המזבח הזה לפאצ'אמאמא (האם הגדולה, אמא אדמה). על הסלע הענק נמצאו גילופים שונים, וגם הם, כנראה, חלק מטכסים שנערכו במקום. "אכן מקום מאוד מסתורי ומעניין" אני אומר ללאורה, "במיוחד בגלל הסיפור של הקרבת הקורבנות"; היא מהנהנת בראשה, בעוד אמנון מחפש באינטנסיביות זוויות צילום מתאימות להנצחת המקום.
המזבח במנהרות קנקו (Q'inqu) (צילום: איציק גונן)
האתר הבא אליו אנו מגיעים עם לאורה נמצא גם הוא ממש קרוב. זהו סקסיואמאן (Sacsayhuman), אתר עתיקות ענק ויוצא דופן הנחשב ללא ספק לאתר המרשים ביותר באזור קוסקו. האתר הזה היה בעל חשיבות דתית וצבאית בעבר וישנן עדויות ארכיאולוגיות כי היה מיושב כבר כמה מאות שנים לפני הגעת בני האינקה. לפי האגדות שכבר סיפרתי כאן בפרקים קודמים (ראה למשל פרק 3 במסע - https://www.lametayel.co.il/המסע+לפרו+ובוליביה+3++אי+השמש+ואי+הירח+חלק+א ) בערך בשנת 1200 אחרי הספירה הגיעו לכאן בני האינקה והקימו את העיר קוסקו (שפירוש שמה: 'טבור העולם'), וכיוון שבמקום כבר חיו בני עם אחר, התנהלו כאן סכסוכים נמשכים עד שנת 1438, כאשר עלה לשלטון הקיסר התשיעי בשושלת האינקה, אינקה יופאנקי (Inca Yupanqui) שנטל לעצמו את הכינוי פאצ'אקוטי (Pachacuti), שפירושו רעידת אדמה בשפת הקצ'ואה.
בני האינקה עיצבו את קוסקו בצורת פומה, החיה המסמלת את שושלת האינקה, וסקסיואמאן היה ראש החיה. האתר הזה כולל שלושה אזורים נפרדים ואנו מבקרים בשלושתם: גבעת רודאדֶרו (Rodadero) עם קירות המגן וספסלי האבן המגולפים המוכרים כ'כס מלכי האינקה', חומת הביצורים הראשיים - שלושה קירות מקבילים המעוצבים בצורת זיגזג ויוצרים את שיני הפומה, והמגרש הענק המשתרע בין שני אתרים אלה, אשר יכול להכיל אלפי חוגגים.
סיבו ואני על אחד מקירות האתר, ברקע גבעת רודאדרו ולפניה המגרש הענק (צילום: אמנון)
המגרש הזה שימש עד שנת 1535 למטרות טקסיות כאשר מדי שנה ביום 24 יוני, היום הקצר בשנה (לפי מסורת האינקה בין ה-21 ליוני, היום הקצר בשנה, ל-24 בו השמש נשארת באותו מקום), נערך כאן במשך 9 ימים פסטיבל השמש, אינטי ריימי (Inti Raymi) אליו נהרו אנשים מכל רחבי ממלכת האינקה, שכללה אז גם את אקוודור ובוליביה, וחלקים מצ'ילה וארגנטינה.
עם הכיבוש הספרדי נאסר לחגוג את הפסטיבל בטענה שזהו טקס פגאני שאינו תואם את הדת הקתולית. רק ב-1944, ביוזמתו של הומברטו וידאל, פילוסוף מאוניברסיטת קוסקו, חודשו חגיגות הפסטיבל על בסיס כתבי גרסילאסו דה לה וגה (Garcilaso de la Vega), ההיסטוריון של האינקה. חגיגות אלה מבוססות על טקסים דתיים מימי ממלכת האינקה בהם חלקו כבוד לאל השמש, 'אינטי' בשפת הקצ'ואה, שהעניק חיים לבני האינקה.
פסטיבל אינטי ריימי (Inti Raymi) (צילום: Syntia Motta)
שלושת קירות הענק המקבילים באורך של 400-350 מטר כ"א, הבנויים בצורת זיגזג בשלושה מפלסים, הם השרידים המדהימים של המבנה יוצא הדופן הזה. סלעי הענק ששימשו לבניית הקירות (אחד מהם בגובה 8.4 מטר ומשקל 360 טון!) הובאו לכאן ממחצבה במרחק 3 ק"מ, כשהם נמשכים בחבלים ע"י מאות אנשים. להערכת החוקרים נדרשו להקמת המקום 30-20 אלף עובדים במשך 60 שנה. סיתות האבנים בוצע בצורה מופלאה וההתאמה בין אבן אחת לשנייה היא כזאת שלא ניתן להכניס ביניהן אפילו פיסת נייר! היכולת להגיע להתאמה כזאת מעוררת פליאה עד היום. נראה גם כי הדיוק המרבי בהתאמה בין הסלעים סייע לקירות לשרוד את רעידות האדמה הרבות שהיו כאן באזור. החוקרים מציינים עוד כי קירות כאלה לא נמצאו בשום מקום אחר בעולם, ועבודת סיתות האבן כאן שונה מכל עבודות האבן שזכו לפרסום עולמי כמו הפרמידות במצרים, או אלה של מקסיקו, או סטונהנג' באנגליה.
חלק מקירות הענק של סקסיואמאן (צילום: איציק גונן)
יש המאמינים כי שלושת הקירות מייצגים את שלוש הרמות של הדתות שהתפתחו סביב הרי האנדים: הרמה שמתחת לפני האדמה (Ukju Pacha), הרמה של פני השטח (Kay Pacha), והרמה של השמים (Hanan Pacha). רמות אלה גם מיוצגות ע"י בעלי-חיים, כאשר את הרמה התחתונה מייצג הנחש, את הרמה האמצעית מייצג הפומה, ואת רמת השמיים מייצג הקונדור, 'אדון השמים'.
ואם הזכרתי את עוף הקונדור, שרבים כאן בפרו רואים בו את התגלמות האל ויראקוצ'ה ומייחסים לו גם את התפקיד של העברת המתים לעולם הבא, חשוב לציין עוד כי באתר סקסיואמאן התרחש אחד הקרבות המרים בימי הכיבוש הספרדי. בקרב זה ניצחו הספרדים הכובשים בקושי רב את מאנקו אינקה (Manco Inca) המורד, שהצליח להשתלט למשך מספר ימים על העיר אחרי מצור של 10 חודשים (1536), אך כאן הוא נוצח ומרבית כוחותיו נפלו בקרב. המתים הרבים משכו לכאן להקות של עופות קונדור, וזו הסיבה שעל סמלה של העיר קוסקו מופיעים שמונה קונדורים.
עוף הקונדור, 'אדון השמים' (צילום: וויקיפדיה)
מסקסיואמאן אנו יורדים חזרה לקוסקו, ישר לכיכר המרכזית, פלזה דה ארמאס (Plaza de Armas), שנמצאת בלב-ליבו של המרכז ההיסטורי של קוסקו. הכיכר היפהפייה הזאת, שבתקופת האינקה נקראה 'כיכר הלוחמים', ושבמרכזה מזרקה גדולה ומסביב חלקות דשא והמון ספסלי ישיבה, היא מקום כיפי, אתה מרגיש את זה מיד כשאתה מגיע אליה. לכאן באים אמהות עם ילדים, צעירים מקומיים, אמני רחוב והרבה מטיילים המגיעים לעיר ומחפשים מקום מרכזי בו אפשר להתיישב ולנוח, או סתם לעמוד בקבוצות, לקשקש ולהחליף חוויות אחרי או לפני הטרק הבא, וליהנות מיפי הכיכר והמבנים בסגנון הקולוניאלי שמסביב. לא חסרים כאן כמובן גם רוכלים המציעים את מרכולתם (משקפיים, שעונים וכאלה), ומצחצחי נעליים המנסים את מזלם עם התיירים, והשמחה רבה!
הכיכר הזאת היתה זירת התרחשות של לא מעט אירועים היסטוריים חשובים כמו ההכרזה של פרנסיסקו פיזארו על כיבושה של קוסקו, או עריפת ראשו של מנהיג ההתנגדות לספרדים, טופאק אמארו השני. בני האינקה קיימו כאן בכיכר טקסים דתיים שונים, וכאן, בפינה המערבית של הכיכר, עמד הארמון שבנה אינקה יופאנקי (פאצ'אקוטי) ונהרס ע"י הכובשים הספרדים.
כיכר פלזה דה ארמאס (צילום: איציק גונן)
נחים בכיכר (צילום: איציק גונן)
טוב, יש לי עוד המון לספר לכם על קוסקו ועל מה שראינו ביום הראשון לביקורנו בה, כולל מופע פולקלור מקומי בערב, אז בואו ניקח הפסקה וכוס קפה בפלזה דה ארמאס, ותכף נמשיך.
