8. הלגונה האבודה ואי הקופים
בארוחת הבוקר המוקדמת (05:30) אנחנו עושים היכרות עם דורין וכריסטי (כריסטינה), שתי בחורות גרמניות צעירות בנות כ-30-25 אשר תצטרפנה אלינו היום במסלול ההליכה. שתיהן נראות נחמד ובנויות להליכה. שתיהן מטיילות בפרו כבר כמה שבועות, וכבר היו במאצ'ו-פיצ'ו, קוסקו, ועוד מקומות שאנחנו מתכננים להגיע אליהם. ארוחת הבוקר טובה ובעיקר משביעה, ואחריה אנחנו יוצאים לבחור לעצמנו מגפי הליכה. נראה שמרבית המגפיים עם מים ובוץ בפנים אחרי חוויות אתמול, ובכל מקרה מניסיון לא הכי נוח ללכת עם מגפיים לאורך זמן. הבנות בוחרות מגפיים ואנחנו מחליטים להישאר בנעלינו, ובסוף המסלול פשוט נשטוף וננקה אותם וזה. המדריכים שלנו היום הם שני בחורים פרואנים נחמדים ממוצא אינדיאני, אדי ולואיס, וזהו, יוצאים לדרך.
תחילת המסלול אל הלגונה האבודה (Cocha Perdida) (צילום: איציק גונן)
הגשמים הפכו את מסלול אפו ויקטור לבוצי וחיש קל אנחנו מתחילים לאסוף בוץ על הנעליים, לא נורא. יש במסלול ההליכה הרבה שטחי ביצות מלאי צמחיית ביצות סבוכה, ובמקומות רבים מותקנים גשרים צרים וארוכים החוצים את הקטעים הביצתיים. המדריכים מזהירים מנפילה מגשרי העץ האלה, כי יש בביצות שמסביב גם תמסחים וגם דגי פיראניה, שְאגן האמזונאס הוא בית הגידול הטבעי שלהם, ועם שניהם לא כדאי להיפגש במים, ובכלל... ובעוד הם מדברים מזהה כריסטי עכביש שחור גדול הנמצא מתחת לגשר העץ עליו אנו הולכים, צמוד לקרש. אז כן, יש כאן עכבישי טרנטולה שחורים ארסיים, שגם מהם צריך להיזהר, שלא לדבר על העכביש הנודד הברזילאי ('עכביש הבננות'), הנמצא בדרום ומרכז אמריקה, ובמיוחד באמזונאס, ונחשב לאחד משני העכבישים הארסיים ביותר בעולם. העכביש הזה יכול לגרום למוות תוך 2 דקות, ומדי שנה הוא גם גורם למותם של כ-500 בני אדם!
סיבו חוצה אחד מגשרי העץ הרבים במסלול ההליכה (צילום: איציק גונן)
וגם דורין וכריסטי (צילום: איציק גונן)
כשאתה הולך בג'ונגל אתה צריך לדעת להקשיב לקולות שסביבך. את הציפורים על העצים קל יותר לזהות בעת שהן קוראות את קריאותיהן, אך לעומתן יש בעלי חיים רבים אחרים הנמצאים בסבך ואותם אפשר בעיקר לשמוע: צרחות קופים, נשיפות נחשים, קולות חפירה וקילוף שורשים של טפיר, זמזומי יתושים וחרקים אחרים, קרקורי צפרדעים, צרצורי ציקדות, אוסף מרתק של קולות המקיף אותך מכל הכיוונים בעת שאתה עושה דרכך בתוך הסבך, סבך אינסופי של צמחייה מכל סוג שהוא. בגלל כמות הגשמים הרבה היורדת בכל אגן האמזונס יש כאן צמחייה רבה ועשירה, והג'ונגל מלא לא רק מים ובוץ אלא גם המון שרכים, סחלבים, ברומליות, חבצלות מים, טחבים, פטריות ועצי ענק הצומחים לגבהים של עשרות מטרים בתחרות עם העצים האחרים להגיע אל אור השמש.
צמחיית הג'ונגל האמזוני (צילום: איציק גונן)
חלק מהמסלול אנחנו עושים בעזרת סירה קטנה בה אנו חוצים את שטחי הביצה. אדי ולואיס חותרים בזהירות כדי לא לעשות רעש ולהבהיל את בעלי-החי הנמצאים מסביב, וכדי לנסות ולזהות אותם לפי הקולות שהם משמיעים או סימנים שהם משאירים. מדי פעם הם עוצרים את הסירה ליד מחילה של נחש אנקונדה בגדת הביצה, או מקום בו שהה קודם טפיר וכרסם גזע עץ. הציפורים מלמעלה עוקבות אחרינו, תוכי מקאו וטוקאנים צבעוניים, אנפות, הואצין (מזכיר תרנגול הודו, עם ציצית על הראש), קורמורנים, אורובו (עוף דורס), אמזונה (סוג של תוכי), וגם שלדגים וציפורי קוליברי קטנים (זוכרים את 'סוף דבר' של יעקב שבתאי?), ועוד סוגי ציפורים שאיני זוכר את שמם.
ביער הגשם של האמזונאס חיים יותר מיני ציפורים מאשר בכל אפריקה, ובסך הכל מהווה האמזונאס של פרו בית לרבים מ-1700 מיני הציפורים החיים במדינה. אגב, פרו נחשבת למדינה השנייה בעולם מבחינת מגוון הציפורים שבה, שלישית בעושר מיני בעלי החי, וחמישית במגוון הצמחים, שזה אומר לא פחות מ-50,000 מיני צמחים עילאיים. תודו שזה מרשים!
גם התוכים האלה מתעניינים (צילום: איציק גונן)
למעשה קיימים ביער הגשם הטרופי חמישה מפלסי גובה שונים שעל פיהם מתחלקת אוכלוסיית הצומח. מפלס א' כולל את עצי הענק המגיעים עד 50 ו-60 מטר והם הנהנים הראשונים מאור השמש. מפלס ב' כולל עצים בגובה ממוצע של 25 מטר; מפלס ג' שהוא מפלס צפוף של עצים בגובה ממוצע של 12 מטר, המקבלים פחות מעשירית מקרינת השמש, מפלס ד' ובו עצים נמוכים ושיחים בגובה ממוצע של 5 מטר, כולל עצי שרך ודקלים, המקבלים כחמישה אחוז מקרינת השמש, ומפלס ה', הנמוך ביותר, הכולל את כל העשבייה הנמוכה ונבטי עצים צעירים וזוכה רק לאחוז אחד מקרינת השמש. בתנאים אלה רק מעטים הם הצמחים שמצליחים לשרוד בחלקו הנמוך של יער הגשם הטרופי, ולכן הקרקע פתוחה ופנויה להפתיע.
הדרך היחידה שלנו להצליח לראות את צמרות העצים הגבוהים האלה היא לטפס למעלה, וזה מה שאנחנו עושים בשלב מסוים של המסלול. יש כאן מין קונסטרוקציית ברזל בגובה 50 מטר לערך (160 פיט), שהוקמה ע"י הלודג' המארח אותנו, ואנו מטפסים עליה למעלה. המראה מלמעלה מאוד מיוחד, סבך אינסופי של עצים לכל הכיוונים, עד לקו האופק, כאשר הצמרות נראות כמו ראשי ילדים ששערות ראשם החלקות נופלות סביב לכל צידי הראש…
מגדל התצפית בלב המאפליה ואנחנו צופים מלמעלה (צילומים: איציק וכריסטי)
העצים בג'ונגל משמשים בתי גידול לטרמיטים, חיפושיות, זחלים, פרפרים ובע"ח נוספים. ע"פ הערכה תומך כל מין של עץ ביותר מ-400 מינים שונים של בע"ח! כאשר בשלב מסוים של חייהם קורסים העצים ונופלים לקרקע, מסיבה זו או אחרת, הם מהווים מקום התיישבות וגידול לכל מיני זוחלים ומכרסמים, נחשים ואינספור סוגים של נמלי יער, כמו גם לפטריות ענק, שרכים וטחבים. העץ מאפשר את הישרדותם של בע"ח זעירים וקטנים, ואלה בתורם מבטיחים את הישרדותם של בע"ח גדולים יותר, וכך הלאה במערכת הקיום של טורף-נטרף. כך מבטיח הטבע את החיים באמצעות שרשרת המזון, שקיומה תלוי בראש ובראשונה בצמחייה ובאנרגיית אור השמש.
בדרך אל 'הלגונה האבודה' אנחנו עוברים ליד עץ הצייבה (Ceiba), עץ ענק המתנשא לגובה עשרות מטרים. לעץ הזה יש גזע אפור-חלק, מאוד מיוחד, המתחיל למטה כשהוא רחב ואז הולך ונעשה צר יותר ככל שהוא מטפס למעלה, ורק לאחר איזה 10 מטר מתחילים להתפצל מהגזע הענפים הראשונים. בתמונה תוכלו לראות את גודל הגזע למטה בהשוואה אלי…
גזע עץ הצייבה (Ceiba), ואני... (צילום: אמנון)
לאורך מסלול ההליכה ניתן לשמוע את קרקורן של הצפרדעים, ואם כבר מזכירים אותן כדאי לדעת כי ביער הגשם הטרופי של האמזונאס ניתן למצוא יותר מ-1600 מינים שונים של צפרדעים! כן, כן, זו לא טעות דפוס. ועם הקרקור הזה ברקע, ועוד כמה צבי מים המתחממים להם בשמש, אנחנו מגיעים אל 'הלגונה האבודה' (Cocha Perdida), המלאה כמעט כולה בצמחי חבצלות מים, משטחי ענק של עלים ירוקים בצורה המזכירה אוסף מיוחד של לבבות. יש כאן גשר עץ ישן החוצה חלק מהלגונה עם מעקה בצדו האחד ורחבות תצפית בתחילת ובסוף הגשר, וכך אנחנו יכולים לעמוד ולהתרשם מהפסטורליה ומהיופי הזה. הג'ונגל מסביב רוחש כולו בפעילות של בע"ח מכל סוג ומין, ורק כאן, לרגע, נראה שהכל עצר מלכת.
'הלגונה האבודה' (Cocha Perdida) (צילום: איציק גונן)
מכאן ממשיך המסלול המעגלי בו הלכנו וחוזר אל הלודג'. לפני ההגעה אנחנו עוצרים לנקות את הבוץ מהנעליים, כמה שניתן, ונכנסים לחדר האוכל לארוחת צהריים. כולנו רעבים ומסתערים על האוכל המוגש, וממש לא חשוב לנו מה מגישים, העיקר לאכול...
אחרי הארוחה הולכים לנוח קצת בבונגלו שלנו, לקראת הסיור ב'אי הקופים' (Monkey island). גובה המים על האי ירד מעט בהשוואה לאתמול, וניתן לסייר שם. אבל כשמגיע מריו, המדריך הפרואני-אינדיאני שייקח אותנו לסיור, כדי להזמין אותנו לצאת, מחליטים אמנון וסיבו שהם עייפים ומעדיפים להישאר לנוח בבונגלו... הממ... אני בכל מקרה יוצא, שום דבר לא יעצור אותי, ובטח כאשר אני יודע בוודאות שעל האי נמצאים מספר סוגים של קופים, כולל קוף השאגן שכבר סיפרתי לכם עליו, וקופים זה תמיד מסקרן לראות. הפעם אני מצטייד בזוג מגפיים, אפילו שברור לי שהמים שם גבוהים והמגפיים יתמלאו די מהר במים, כי ההליכה על האי קצרה.
מרקו מנווט את הסירה ל'אי הקופים' (צילום: איציק גונן)
'אי הקופים' נמצא ממש קרוב, במרכז הנהר, ואחרי שייט של מספר דקות אנחנו מגיעים. מרקו מחנה את הסירה כך שלא "תברח" לנו חזרה לנהר בזמן שאנחנו מסיירים על האי, ואנו יוצאים לדרך. בתחילת המסלול זה עדיין בעיקר בוץ, אך ככל שאנו מעמיקים פנימה לתוך הסבך המים מתחילם להעמיק. אני מביט במגפיים שלי ושואל את עצמי מתי הן תתחלנה להתמלא במים, וזה אכן קורה, מהר מכפי שציפיתי...
אבל בינתיים אנחנו פוגשים את קוף האריה הקטן (Golden lion tamarin), שמתפתה לבננות שהביא עמו מרקו ובא לאכול. הקוף הזה הוא אוכל כל, בשר וצמחים, וזה אומר פירות, חרקים, עכבישים, לטאות קטנות וכאלה. הוא יכול להגיע לגודל של 30 ס"מ, כאשר אורך זנבו מגיע לגודל דומה. פרוותו זהובה, כולה או בחלקה, ועכשיו הוא נאחז בענף במבוק ונועץ את שיניו בבננה, מניע את ראשו בתזזיות מצד לצד, עובר לענף אחר ולא נח לרגע.
קוף אריה קטן (Golden lion tamarin) (צילום: איציק גונן)
מכאן אנו מעמיקים פנימה לתוך האי. המים הולכים ומעמיקים, ועל העצים מסביב ניתן לראות את קופי השאגן (Howler monkey) ש'נביחותיהם' העירו אותנו הבוקר. אומרים שהקופים האלה מסוגלים להריח אוכל ממרחק של 2 ק"מ, ולכן לא פלא שהם מזהים את הבננות שמרקו נושא בשקית פלסטיק קטנה וממהרים להגיע. הקופים האלה נחשבים לגדולים בקופי העולם החדש (92-56 ס"מ), אך חרף גודלם הם נעים במהירות בין ענפי העצים כשזנבם משמש להם כיד נוספת ומסוגל לקטוף פירות ואגוזים מהעץ.
בזמן שהשאגנים האלה יורדים אלינו במורד העצים לאט-לאט ובזהירות, כדי לזכות באיזה בננה, אני מנסה לצלם אותם, וזה לא קל כי הם לא נחים לרגע. אם אמנון היה פה עם המצלמות שלו הוא בטח היה מצליח יותר, אבל הוא העדיף את המנוחה, וכשיראה את התמונות שלי בטח יצטער שלא בא, וכך באמת היה מאוחר יותר.
המים ב'אי הקופים' עדיין לא קלו (צילום: איציק גונן)
קוף שאגן (Howler monkey) (צילום: איציק גונן)
כשנפגשנו בחדר האוכל בארוחת הערב וסיפרתי על הסיור ב'אי הקופים', יכולתי לראות אצל אמנון ואצל סיבו שהם מצטערים שלא באו. באמת חבל בשבילם. אחרי ארוחת הערב אנחנו הולכים קצת לבר אבל לא נשארים יותר מדי, כי מחר מוקדם בבוקר אנו יוצאים בשייט חזרה לפוארטו מלדונאדו, ובעשר בבוקר כבר יש לנו טיסה לקוסקו. היה אחלה כאן בג'ונגל האמזוני אבל יש לנו עוד הרבה מה לראות בפרו. לילה טוב!
