פונדיצ'רי - ניחוח צרפתי ברוטב הודי
17.2.2009
גם את הבוקר אני פותח עם מקלחת טובה. הדליים שלהם פה ענקיים, והתערובת הנכונה בשבילי היא שני שליש מים רותחים ושליש מים קרים. עם דלי כזה המקלחת המשובחת הזאת לא נגמרת, ואל תשכחו את הפינאלה, כל מה שנשאר בתחתית הדלי על הראש, לאט-לאט, איזה אושר. נראה לי שגם בבית אתחיל להתקלח עם דלי... ארוחת הבוקר בקנטינה של הגסט-האוס טובה וזולה, אומלט משתי ביצים, קרד, טוסט, צ'אי, והכל ב-50 רופי. מה שכן, נראה לי שהולך ומתפתח אצלי איזה קלקול קיבה כזה, נראה איך נעבור את זה בשלום. עד היום בכל מסעותיי בהודו לא סבלתי מקלקול קיבה ולו פעם אחת, והנה דווקא עכשיו, בתנאי אוכל נוחים זה הגיע. האם אלה המים המטוהרים שאני שותה בימים האחרונים באורוביל וכאן, או איזה אוכל מסוים, לך דע.
אחרי האוכל אני נותן כביסה, שאמורה להיות מוכנה מחר בבוקר, ויוצא לטייל בעיר כשמשימתי הראשונה למצוא לעצמי גסט-האוס חליפי למחר. אך לפני כן מעט מידע שימושי למי שירצה להגיע בעתיד ל"גסט האוס פארק" בפונדיצ'רי, שהוא בהחלט גסט-האוס מומלץ! ובכן, המיקום פשוט מצוין, בקצה הדרומי של הטיילת, מקום מסודר,מאורגן וזול. חדרים עם מרפסות בקומה ראשונה 200 רופי ובקומה שנייה ממנה נשקף הים 300 רופי (במחירי היום תוסיפו עוד 200-100 רופי למחירים המצוינים כאן). במקום אחלה מכבסה, נותנים כביסה בבוקר ומקבלים אותה למחרת בבוקר מגוהצת למשעי. יש להם קנטינה (מסעדה) בשטח הגסט-האוס פתוחה ממוקדם בבוקר עד 18:00, אוכל טוב וזול. אסור לקבל אורחים בחדר (חסרון) אלא רק בחדר אורחים, ושער הכניסה נסגר ב-22:30 (עוד חסרון), אך שני חסרונות אלה מאפיינים כמעט את כל הגסט-האוסים בפונדי ששייכים כולם לאשראם סרי אורובינדו. יש מים חמים בדלי בלי הגבלה וכך גם מי שתייה מפולטרים. אתה מקבל שתי מגבות ובאים לנקות לך את החדר כל יום, רק בנוכחותך ולפי קריאתך. זהו, שתדעו.
רחוב אופייני ברובע הצרפתי של פונדיצ'רי
ועכשיו חזרה לחיפוש אחר גסט-האוס חליפי. ובכן, מסתבר שמה שחשבתי שיהיה משימה פשוטה נהיה משהו כבד לאללה. כמעט כל הגסט-האוסים שייכים לאשראם של סרי אורובינדו, וכול החדרים בהם מוזמנים לקראת יום הולדתה של "האם" הקרב והולך. עד הצהריים אני מספיק לבקר בשמונה גסט-האוסים ובאף אחד מהם אין חדר אחד לרפואה! בגסט-האוס פרטי אחד אני מוצא חדר ב-1000 רופי (לא, תודה), ובאחר יוקרתי ופרטי החדר הזול עולה 3555 רופי ללילה, וגם ממנו כבר אין ונשאר רק חדר יקר במחיר 5355 רופי! אתם קולטים את המחירים המטורפים האלה? לאט-לאט אני מתחיל לחשוב שאם לא אמצא חדר במחיר נורמאלי אקח את עצמי ואחזור לטירו. כן, הייתי שמח להישאר ולנפוש כאן עוד יום-יומיים אבל אם זה לא יסתדר נלך עם מה שיש.
תוך כדי חיפושי החדר אני גם מטייל בעיר הכל-כך צרפתית הזאת, פונדיצ'רי (Pondicherry), וזה הזמן לספר עליה מעט לכם הקוראים. ובכן, העיר הזאת היא מושבה צרפתית לשעבר השייכת היום ל"טריטוריית האיחוד" (הכוללת עוד 3 עיירות חוף בדרום הודו). המשמעות היא שאפילו שהעיר היא לכאורה חלק ממדינת טאמיל-נאדו המקיפה אותה מכל עבריה, היא עדיין שומרת על מעמד אקס-טריטוריאלי ונשלטת באופן ישיר ע"י הממשלה בדלהי. לפונדיצ'רי היסטוריה ארוכה בה שלטו בה הודים, פורטוגזים, דנים, בריטים וצרפתים לסירוגין, אך אין ספק כי הצרפתים, ששלטו במקום כ-280 שנה השפיעו עליה יותר מכל שלטון אחר. למעשה מאז 1816 שלטו הצרפתים במקום באופן רצוף עד ל-31.10.1954, מועד בו השלטון עבר להודו באופן מעשי, לאחר משאל עם שנערך במקום (מבחינה חוקית ורשמית עבר השלטון להודים ב-1 יולי 1963). ב-2006 הוחזר לעיר שמה הטאמילי פודוצ'רי (Puducherry), אך כולם ממשיכים לקרוא לה פונדיצ'רי, או בקיצור פונדי.
המגדלור בחוף פונדיצ'רי
העיר הזאת, בה חיים היום כ-655 אלף תושבים (מפקד 2011), נבנתה בחלוקה לשני רובעים מרכזיים: הרובע הצרפתי ("העיר הלבנה"), והרובע ההודי-טאמילי ("העיר השחורה"). הרובע הצרפתי, בו אני מתגורר ומטייל עכשיו, מאופיין ברחובות ישרים הבנויים שתי וערב (ששמותיהם מסתיימים ב-Rue, שזה רחוב בצרפתית), עם בניינים קולוניאליים מסוגננים, נקיים ומסוידים בלבן. הרובע כולו מדיף ניחוח צרפתי חזק, ואם תעצום עיניך לרגע תוכל לחשוב שאתה בפריז או לחילופין ברובע הצרפתי של ניו-אורלינס. הצרפתית היא אחת מארבע השפות הרשמיות במקום, לבית העירייה קוראים "אוטל דה ויל", בניין הקונסוליה הצרפתית הוא אחד המרשימים ברובע כשבראשו מתנוסס הדגל הצרפתי, ברובע יש מרכז תרבות צרפתי ב"אליאנס פרנסז" (מי שרוצה ללמוד צרפתית מוזמן), והשוטרים המקומיים חובשים קֶפי וחגורות ממש כמו השוטרים הצרפתים בצרפת, וחלקם אף מדים זהים. בקיצור, מיני צרפת בהודו, קצת מוזר אבל בהודו הרי הכל אפשרי. העיר נקייה מאוד בהשוואה לכל עיר אחרת בהודו, ברחובות עצים ירוקים משני צידי הכביש, ובמסעדות הצרפתיות הרבות אפשר למצוא לא רק בישול ואוכל צרפתי אלא גם מלצרים עם עניבות פרפר המנסים לשמר את המסורת הקולינרית המחייבת. חופי הרחצה של פונדיצ'רי נמצאים מעט צפונה לעיר, לכיוון אורוביל, ורצועת החוף שלה מכונה "הריביירה הצרפתית של המזרח הרחוק".
היעד הראשון שלי בטיולי היום הוא 'פארק הממשלה' או 'פארק בהארטי' (Bharathi Park) הניצב בלב הרובע הצרפתי, מין ריאה ירוקה כזו בה אפשר לשבת ולנוח. במרכז הפארק יש מנדאפאם גדול ולבן שארבע פינותיו מחלקות למעשה את הפארק לארבעה חלקים. בשטח הפארק מפוזרים פסלים שונים ויש כאן גם מגרש משחקים לילדים עם כמה מתקנים, וספסלי שיש רבים שעל אחד מהם אני מתיישב, צופה בילדים המשחקים ובגנן מסור לבוש חולצה לבנה העומד ומשקה עם צינור את שיחי הפרחים. אנשים רבים מגיעים לכאן בשעת בוקר לא מוקדמת זו, יושבים על ספסלי השיש המוצלים וקוראים עיתון או ספר, או פשוט נהנים מהיום. מקום של שלווה, אין מה לומר...
'פארק הממשלה', לא הרחק מהטיילת של פונדיצ'רי
מהפארק אני הולך לבדוק כמה גסט-האוסים וממשיך עד לאטרקציה המרכזית של פונדי, אשראם סרי אורובינדו. טרם שאספר על הביקור באשראם, הרשו לי כמה מילים על סרי אורובינדו עצמו. ובכן סרי אורובינדו (Sri Aurobindo), נחשב לאחד החשובים, המעניינים והחכמים מבין אנשי הרוח ההודים, ויש שיגידו אחד מענקי הרוח של המאה ה-20. הוא היה מלומד, משורר, מיסטיקן, פילוסוף אבולוציוני ויוגי ונודע כ'אוואטאר' – ההתגלמות הפיזית של הישות הנצחית. ככזה היה לגורו למאמיניו והובילם בעקבות משנתו, אותה פיתח יחד עם 'האם', בדבר ה'יוגה האינטגראלית' שמטרתה להעלות את האדם לרמה רוחנית ומוסרית גבוהה ועל ידי כך להתאחד בהרמוניה עם היקום. שלא כמסורת ההודית, המטיפה להשגת יעדי הרוח תוך התנתקות מחיי החומר, טען אורובינדו שיש ליצור סינתזה בין הרוח והנשגב לבין החומר והאדמה. לפי ה'יוגה האינטגראלית' יכול אדם להתפתח מבחינה אבולוציונית לשלב חדש הקרוי 'מחשבות על', שלב הבא לידי ביטוי בחיים רוחניים ללא מוות פיזי.
סרי אורובינדו נולד ב-1872 בכלכותה, ובגיל שבע נשלח ללמוד באנגליה, שם רכש גם השכלה גבוהה בקיימברידג'. בגיל 21 חזר להודו ללא ידע משמעותי של התרבות ההודית ושפתה, אך תוך זמן קצר הפך לאחד ממנהיגי המאבק לשחרור הודו מידי הבריטים, לצידו של מהאטמה גנדי. הוא פרסם מאמרים פוליטיים, יחד עם מאמרים העוסקים בחיפוש רוחני, וב-1906 עבר מבומביי לכלכותה שם ערך את העיתון 'באנדה מאטארם' ושימש כיו"ר המפלגה הלאומית של בנגל. ב-1908 הוא נעצר על ידי הבריטים באשמת פיגוע טרור שלא ביצע והושלך לכלא, שם החל לפתח את משנתו הרוחנית, "יוגה אינטגראלית". הוא שוחרר בערבות, נעצר שוב, ישב שנה בלי שנשפט ולבסוף זוכה מכל אשמה. בכלא עסק אורובינדו במדיטציה יומיומית, קרא כתבים עתיקים, כתב שירה וכשיצא, לפי עדותו, הגיע להארה והיה לאדם אחר. בעבר לקח את משנתו לכיוונים פוליטיים, עתה הבין שעבודתו חוצה גבולות ולאומים ומשנתו נוגעת לעתיד האנושות כולה.
ב-1910, לאחר ששוחרר, הוא הגיע לעיר פונדיצ'רי, שהיתה תחת שלטון צרפתי. עד מהרה החלו להתקבץ סביבו תלמידים, וב-1914 הגיעה לשם גם מירה אלפסה (שמאוחר יותר הפכה להיות 'האם'), לאחר שנישאה לבעלה השני פול ריצ'ארד. "ברגע שראיתי את סרי אורובינדו ידעתי שזה איש שבא לעשות את העבודה ביקום ושאיתו עלי לעבוד", אמרה מירה לאחר המפגש הראשון ביניהם. מירה עזבה חזרה לאירופה ואחר-כך ליפן בגלל המלחמה, וב-1920 חזרה לסרי אורובינדו, לבדה, והפכה לשותפתו הגדולה בהמשך פעילותו. ב-1926 הסתגר אורובינדו בחדרו וחי בבידוד עד יום מותו, ב-1950, כשהוא מותיר ל'אם' את ניהול האשראם שהוקם זה עתה על שמו. במשך 24 שנים הם חיו תחת קורת גג אחת, אך לא ידוע אם היתה ביניהם גם אהבה פיזית-מינית. כך או כך, עד היום נחשב סרי אורובינדו כמבשר הרנסאנס של תרבות הודו, לוחם חופש, מיסטיקן, מהפכן, פילוסוף, משורר, יוגי, ואחד ממנהיגי המאבק לעצמאות הודו.
סרי אורובינדו ו'האם'
בכניסה לאשראם של סרי אורובינדו אני חולץ את הכפכפים ומניח אותם בפנים, במקום מסומן בו מונחים שאר הכפכפים והנעליים. במקום חצר לא גדולה מלאה בעציצי פרחים מכל מין וצבע: דליות, ורדים, גרניום, רקפות ועוד מיני סוגים המשווים לחצר כולה מראה של גן צבעוני ופורח. במרכז החצר ניצב הסאמאדהי (קבר המשמש כמקום פולחן), של סרי אורובינדו ו"האם", זו ליד זה, כרוכים במצבת שיש לבנה. על השיש למעלה שתי "ערוגות" פרחים בצורת מלבן וריבוע. הערוגות מסודרות עם ראשי פרחים צבעוניים במעגלים, לבן, כתום, ורוד, צהוב, סגול, וגם כמה צנצנות עם פרחים. האנשים המגיעים לכאן מתקרבים למבנה השיש הנמוך של הסאמאדהי, מניחים עליו את ראשם ועוצמים את עיניהם, נושאים תפילה, נוגעים בפרחים ומעבירים את הידיים על ראשם, מניחים את ראשם על הפרחים כשעיניהם עצומות ופניהם מביעות ריכוז והתכוונות, וכל זה במשך דקות ארוכות, בשקט ובכבוד. ליד הקבר צומח עץ פונציאנה גדול, הזוכה גם הוא לחיבוקי המבקרים, ומסביב על רצפת המרפסת המקורה ועל רחבת המרצפות שבצד הקבר יושבים אנשים נוספים, רבים מהם אירופאים, ועושים מדיטציה. האווירה שמסביב קוראת לי וגם אני מצטרף למדיטציה כשאני ישוב על רצפת המרפסת, לא הרחק מהקבר.
איש בלבן שומר שלא יתקרבו לקבר עם מצלמה או טלפון נייד, וגם שלא ישבו במקום לא נכון. מה שהוא עוד עושה, אני פתאום שם לב, הוא לקלוע אבנים עם רוגטקה (בדיוק כמו זו שהיינו עושים כשהיינו קטנים, מקל מענף בצורת "Y") על הציפורים וכמה סנאים שמקפצים להם על ענפי עץ הפונציאנה, כנראה כדי שלא יחרבנו על הקבר, או על ראשי המשתטחים עליו. ומה יהיה, אני פתאום חושב לעצמי, אם הוא יפגע באיזה ציפור והיא תנחת מתה על הקבר? יו, יכולה להיות כאן פאדיחה שדווקא במקום הזה, מקום של תפילה ושל שאיפות מוסריות נעלות, מישהו, ואפילו שזאת ציפור, ימות מידי אדם...
הכניסה לאשראם סרי אורובינדו
אני יושב ליד הקבר שעה קלה, מביט באנשים המגיעים אליו, ולא יכול שלא להתרשם מהחשיבות שמייחסים ההודים ומהכבוד שהם רוחשים לסרי אורובינדו ול'אם'. מגיעים אנשים פשוטים, הלבושים בפשטות רבה, מגיעים אנשים שלבושם מעיד עליהם כי מכובדים הם, מגיעים הורים צעירים עם ילדיהם (חייבים להיות לפחות בני 3), ומגיעים בני נוער, וכמובן גם מטיילים ותיירים רבים. האשראם הזה הוא לב ליבה של פונדיצ'רי ולא במקרה גם עומד מאחורי פעילויות חינוך ותרבות רבות וגם מחזיק ברשותו את מרבית הגסט-האוסים בעיר. מאוחר יותר אני נכנס פנימה לחדרי האשראם אליהם ניתן להיכנס, ובעיקר לחדרי הספרייה המלאים בספרים אותם כתבו סרי אורובינדו ו'האם', או שנכתבו עליהם. במקום גם תמונות של השניים, למי שירצה לרכוש ותרגומים של הספרים לשפות רבות ושונות. אני קונה ספרון קטן במאה רופי, עיקרי משנתו של סרי אורובינדו, ויוצא החוצה לרחוב מארין. אני כבר די גמור, עם קלקול הקיבה ההולך ובא, ובכל זאת עושה עיקוף קטן וחוזר דרך הטיילת, לאורכו של האוקיאנוס ההודי, כדי שכחול המים יפיג עבורי במעט את תחושת החום הכבד, וזו גם הזדמנות לעבור שוב ליד האנדרטה לזכרו של גנדי. בקבלה של 'פארק' עונים לשאלתי שאין סיכוי למצוא בגסט-האוס חדר ללילות נוספים, אבל תשובה סופית, "אם אתה רוצה להיות בטוח לגמרי", נוכל לתת לך מחר בתשע בבוקר. זהו, עם שביב התקווה הדל הזה אני נופל כמו אבן על המיטה.
