עזבנו את ים המלח ופנינו לירוחם . לפני כן עלינו לעבור במכתש הגדול בכביש מעוקל ליד הר אבנון יותר מדי סיבובים מפותלים ואני רק מתפללת שמשאית לא תגיע ממול. בהתקרבנו לירוחם מבחינים באיזור תעשיה ומפעלים אבל גם נוף מפעים.

מי חשב לנסוע לירוחם שנמצאת אי שם בקצה המדבר שמאלה?

בים המלח (לחץ לכתבתי על ים המלח) כולם נמים ורק אני מתפעלת מהאורות רגע לפני הזריחה, כמה שעות לפני היציאה לדרך.

המכתש הגדול

נסענו דרומה ומערבה מים המלח ויכולנו להגיע לדימונה אבל "מכתש חתירה" (על שם הקמר שנראה כחותר) הידוע כ"מכתש הגדול" קרא לנו. הדרך מהפנטת ואיני יודעת מתי להפסיק להקליק. הכל יפה והלסת נשמטת מהמראות המרהיבים. המרחק מהמכתש לירוחם כ-12 ק"מ בלבד.

בעין ירקעם עצרנו אבל ביקרנו בשמורה מזמן והעדפנו להגיע לשמורה יפיפייה אחרת. מבחינת לוח הזמנים למפגש בצימר ולהשקיט רעבוננו לא היינו מספיקים את שתיהן.

חבורת רוכבים לפנינו ורק מתפללים שברגע כזה לא יופיע אף גמל על הכביש

למטה חלק מקמר החתירה שנוצר לפני 80 מליון שנים. קיימות שתי תאוריות לגבי היווצרות המכתש. הראשונה: בראשית נוצר הקמט אסימטרי עקב הפרשי טמפרטורות קיצוניים כנראה בין היום ללילה. אז נוצרו שברים בבסיס הרכס , שהלך והתרחב מהגשם והרוח . כך נוצרו צורות משולשים לאורך כל הקירות, דבר שמעיד על סלע הזורם לאיטו מחוץ ל"אמבטיה".

השנייה: לפני כמליון שנים הים השקיע שכבה של סלעי משקע. ההתרוממות יצרה קמר גדול מעל פני הים ממש כמו האי בכנרת. לפני 80 מליון שנים הים גדר את האי ומי הים החלו להמיס את הקמר. חדרו לאבן החול הרכה ורוקנו את מבנה הקמר. כך נוצר המכתש הראשוני. אז ארעה הצפה נוספת של הים שקברה את הקמר. כשהים נסוג לאחור ושוב היו פעולות קורוזיה ששטחו כמעט את כל השטח.

הצבעים מתערבבים ושונים בצבעיהם וזה עוד לפני שהגענו לשמורה הבאה.

ליד עין ירקעם (לחץ) (למי שמגיע לכאן שווה לרדת למסלול יפיפה) חונים לראות אולי במקרה יש שרותים אבל נאדה. שממה ונוף אינסופי, אבל גם בנוף זה יש חיים.

לא הכל חולות יש גם צמחייה ירוקה וצהובה זהו רכפתן מדברי בפריחה.

אפילו עפרוני חכלילי בהסוואה מושלמת מביט אלי ומצייץ. הוא יודע שיש לי ציפורים בראש.

עוד בעל חי מצלמת רגע לפני שאני מתעלפת מהחום . רצים מהר לרכב ולמזגן. להזכירכם אמצע ינואר!!!

בשמיים מרחף לו צפלין שנקרא "טל שמיים" ועוזר לצבא לתצפת מהאויר על אויבנו - אנו מוגנים.

אם עד כה הכביש היה כביש רחב (ממש לא) מכאן הכביש הופך להיות צר ואני משקשקת.

הרים צבעוניים שמחליפים צבע וצורה כל רגע.

ממש מפל זהוב

החולות הצבעוניים

מקום מהמם שאני בטוחה שאלוהים שפך גלונים של צבע ארצה. שלט גדול מקבל את פנינו שהגענו למכתש הגדול ולמצלעות המכתש הגדול. הוא המכתש השני בגודלו בעולם אחרי מצפה רמון. אורכו כ-14 ק"מ ורוחבו כ-6 ק"מ. היווצרות מכתשי בלייה בנגב היא תופעה גיאולוגית ייחודית בעולם. מכתשים כאלה קיימים רק בנגב ובסיני. כך אנו נחשפים לתצורות גיאולוגיות מזמנים קדומים. זו הזדמנות נדירה ללמוד על ההסטוריה הגיאולוגית והביולוגית וגם הזיאולוגית של האיזור.

רק שלט קטן את שמם מזכיר אבל הווייז מכיר .

לצערי גם כאן אין שירותים וחבל מאד כי חבל ללכלך את הטבע היפה הזה עם נייר טואלט שמתעופף.

עולים על גבעה אחת ומעברה השני מגלים צבעים אחרים. וממש הרגשנו כמו בארץ להד"ם

היינו שם עם משפחות וילדים קטנים שאספו מהצבעים הצבעוניים

הר אבנון

כ-5 ק"מ מירוחם שוכן הר אבנון. כדי לעבור אותו עלינו בסרפנטינות חדות, בכביש צר, שכנראה הועילו תפילותי ואף משאית אימתנית או סמיטרלייר לא הגיחו מולנו בדהרה.

שלהבת מהצימר אותו שכרנו ממנה המליצה לנו למחרת היום להגיע השכם בבוקר להר ולצפות משם בזריחה, אבל בתנו אמרה שהעלייה להר היא בדרך עפר שמתאימה לרכב שטח בגלל הבורות ובנוסף היה קור מקפיא בשעה כה מוקדמת בינואר. אם אתם אמיצים ולא עצלים תעלו , כי יש סיכוי לצפות בגלישת עננים משם. מהחנייה בסוף העלייה בדרך העפר ועד התצפית זה עוד דקת הליכה. גזיה עם כוסות לקפה או תרמוס עם קפה מוכן מראש יעזרו לכם לשרוד ולהתחמם.

אירוס בפסיפסים וברוכים הבאים קידמו את פנינו בעת חיפוש הצימר.

שמורת הטבע אירוס ירוחם

האירוס כאן צומח בסוף חודש פברואר וראשית חודש מרץ עד תחילת אפריל.

האירוס הזה שייך למשפחת אירוסי ההיכל. הוא גדול במידותיו וצומחים במצבורים של כמה נצרים במקום אחד. לעיתים חסר לו פיגמנט הצבע ששמו אנטוציאן ואז ניתן לצפות באירוסים צהובים - ג'ינג'ים או לבנים או וורודים.

השמורה נמצאת על כביש 204 בק"מ 158-9. גודל השמורה 537 דונם.

הוראות הגעה כאן. מאתר רשות שמורות הטבע והגנים(לחץ) וגם כאן (לחץ) באתר טבע ונופים בישראל.

עוד מידע על האירוס הזה ניתן לקרוא ברשות הטבע והגנים. (לחץ)

כיון שביקרנו בינואר זה היה טרום הפריחה. בגלל חשש לגניבת הרכב עדיף לבקר בסופי שבוע .

שביל החלמונית בירוחם

החלמונית פורחת בסתיו בחודשים אמצע אוקטובר ועד אמצע נובמבר. מעולם לא יצא לי לראותה. המקום נמצא ליש שטח אש וצריך לתאם עם הצבא. גם כאן סכנת גניבת הרכב ולא להשאיר חפצי ערך ברכב. עדיף ביקור בסופ"ש גם מסיבת גניבות וגם כי החשש לאימונים קטן יותר.

אם תרצו לקבל פרטים נוספים על המסלול ממליצה לקרוא באתר טבע ונופים בישראל (לחץ) המראה את המסלול על המפה.

וייז מזהה את שתי השמורות.

אגם ירוחם - באמצע המדבר

מאגר מים ענק על שטח של 300 דונם. הוא נוצר מסכירת מי נחל רביבים. הסכר נבנה בשנת 1952 אבל המים חלחלו לקרקע. שוב עבדו על המאגר ואטמו אותו ובשנת 1954 האטימה הצליחה. כאן הגיעו לרעיונות לשימוש במים לחקלאות לקיבוצי הסביבה. אולם כמות המים במאגר לא הייתה סדירה וכך "לא מנהלים חומה" - השקייה במקרה הזה. ואז חשבו על דגים לגדל במי המאגר אבל בקיץ המאגר היה מתייבש לגמרי. גם זה לא צלח.

מעשה חלם בארצנו - ממזרח למאגר הוקמו בריכות ביוב של ירוחם. עקב בעיות תשתית מי הביוב זרמו לאגם והכניסה לאגם נאסרה בשל כך. ביקרנו במקום פעמיים. פעם אחת לעת שקיעה שזכינו גם לשקיעה מקסימה והשתקפות נהדרת, ופעם שנייה בבוקר , שפסענו לאורכו של האגם בשביל סלול עד הספסל שישבתי למטה.

התלאות לא הסתיימו ובקיץ 2010 סחף סתם את האגם ושוב נאלצו לבצע עבודות לפינוי הסחף. הרוצה להרחיב ידיעותיו על התפתחות המאגר שהפך לאגם ניתן לקרוא במאמר המעניין של חיים צבי אלבוים שקרא לכתבה מדבר לאגם מים כאן (לחץ).

נכון להיום הפך הפארק לבית לציפורים ולצפרים , הוא בית למשפחות הבאות להנות מהיופי והשלווה, לדייגים שמצליחים לדוג ארוחת צהרים דשנה. זהו מקום שנסללו לו דרכי גישה נגישים, ספסלים ופרגולות שיגנו מפני השמש הקופחת אפילו בינואר.

אני התלהבתי מהפארק הנפלא עם נופים נהדרים ועם ציפורים בלי סוף שעמדו לצילום עבורי .

אשמח להגיע שוב בשנה הבאה או בסתיו.

היה נקי ומטופח.

מצאתי אפילו חנייה ושירותים, אפילו ספסל לנוח אחרי כמה ק"מ ומקומות לפיקניק למי שמעוניין. להגיע לאגם הווייז מכיר: אגם ירוחם רישמו.

עוד באגם מצאתי נקודת תצפית לציפורים ולרגע התבלבלתי וחשבתי שאני באגמון החולה. לציפורים שתי עונות נדידה עיקריות: האחת בסתיו שמתחילה באוגוסט עם החסידות ומסתיימת בערך בתחילת דצמבר, ואז הן ממדרימות לארצות החום בהן יהיה להן מזון. נראה אותן בעיקר בעיקר בצפון ובמרכז הארץ. ואילו באביב בעיקר במרץ אפריל התנועה היא צפונה מאפריקה לאירופה ורוסיה ונראה אותם בעיקר בדרום ובנגב ובמרכז. בכל עונת נדידה חולפות מעל מדינתנו שהיא צומת חשובה מעל 5 מיליארד ציפורים נודדות. שימו לב לעונות!!! למרות שאת הקורמורנים פגשתי בינואר כאן.

להלן מבחר מדגמי לשלל הציפורים שצילמתי באגם ירוחם: אנפות, קורמורנים, ברכיות,עפרונים ועוד.

הקורמורן מייבש אברותיו לאחר אמבטיה באגם

הסטוריה על קצה המזלג

הידעתם ש...

ירוחם החלה את דרכה בשנת 1951 כמעברת עולים חדשים מרומניה, שרצו להתיישב ביישוב החדש ממניעים אידאולוגיים של הפרחת השממה.

מי שהגה את רעיון המעבורות בשנות ה-50 היה לוי אשכול ששימש אז כראש המחלקה להתיישבות של הסוכנות. דהיינו לא הממשלה!!!

גם בתחילת שנות ה-60 המשיך תהליך המעבורות ויישוב עולים חדשים בהם. המעברות הוקמו בשולי יישובים חזקים או במקומות של ישובים ערביים שננטשו. עובדה: אני והורי קיבלנו צריף מהסוכנות בשולי הרצליה ולא הרצליה פיתוח - בנווה עמל.

בתחילה הוקם הישוב ככפר כורים כדי לספק לעולים החדשים עבודה בכריית מחצבים באיזור, אך זה לא הספיק לפרנסת כולם. בשנת 1952 החליטו על בניית סכר, אך לעבודה זו נדרשו אנשים מקצועיים שלא היו בין העולים ונאלצו לייבאם ממקומות אחרים. בכך החטיאו את המטרה.

קיבוץ שדה בוקר הוקם בסמוך שנה אחרי ירוחם , הם זכו למשאבים בעוד אלו שיושבו בירוחם הרבה פחות. ונוסף גם חטא על פשע - הקימו את דימונה וסללו את הכביש מבאר שבע למצפה רמון וכך בודדו את ירוחם.

גם בעיות מים נפלו על ראשי המתיישבים הראשונים . מצאו באר בקירבת הישוב שנקרא ביר רחמה. למעשה אלו 2 בארות אך לאוכלוסיה הגדלה לא הספיקו המים. בשנת 1954 נחנך מבאר שבע שהוביל לדימונה ומשם לירוחם. אך גם הכמות מצינור זה הספיקה בקושי למספר תושבי המעברה ולא לישוב גדל ומתפתח.

לאחר 6 שנים שלחו לירוחם עולים ממרוקו, פרס, והודו ולימים גם אתיופים ולאחר מכן עולים מבריה"מ. ערב רב של תרבויות שהיה צריך לגשר ביניהן ולספק פרנסה לכולם.

תוסיפו לכך חילופי ראשי הישוב שהנהיגו את הישוב שהפך למועצה. אפילו ראש עיריית חיפה לשעבר עמרם מצנע (לחץ) ניסה לעזור למקום לשקמו כ-3 שנים.

נכון לשנת 2022 בראש מועצת ירוחם עומדת אשה נמרצת טל אוחנה שמה , ומעוניינת להביא לירוחם אנשים איכותיים והייטק.

על כל אלה ועוד תוכלו לקרוא בויקיפדיה.

כאן הכל התחיל על גבעה קטנה - מיצב המעברה - צולמו על ידי בשקיעה

מיצב ממתכת צבוע בצבע צהוב שבעת שקיעה קיבל גוון כתום , בצורה של צריף בו גרה משפחה.

על אירועים מתולדות המקום ומסמכים עם תמונות תוכלו לקרוא כאן סביב

אומנות בירוחם

בית עתיד במדבר (לחץ)

כתובת: נחל צין 2 ירוחם

בעת הגיענו למקום בערב שישי היה סגור. זהו גוף העוסק בפיתוח וחיזוק קהילות בנגב בפרט ובישראל בכלל, לחשוף את המגוון האנושי והקהילתי הקיים באיזור ובארץ והעוצמה שלו. על המבנה הזה יצרו ציור קיר מדהים , בהנחייתם ובעזרתם של אומני ARTOLUTION מארה"ב ואומנים יהודים וערבים ביולי 2018 ילדים מירוחם וילדים מרחמה את ציור הקיר הנהדר, שיכולתי לצלמו בחלקים חלקים. חציו השני של הציור נתלה בגן ילדים בכפר הבדואי רחמה שילדיו השתתפו כאמור בפרוייקט.

על רחמה והרקמה המיוחדת של הבדואים תוכלו לקרוא כאן (לחץ).

פסל "הזהות"

שני ניצבים זה ליד זה בגובה 20 מ' .

מיקום על ראש הגבעה קרוב לבית עתיד במדבר .

הפסל - עזרא אוריון מספר כי במקור היו צריכות להיות מדרגות משני צידי הפסל אך כשראה שילדים משחקים בלבנים החליט לעצב מגלשה באחד הצדדים.

"המכנסיים של ברוך" - כך כינו התושבים את הפסל ע"ש ראש המועצה דאז בשנת 1990 - עת הקמתו, ששמו היה ברוך אלמקייס שתמך בהקמתו. מתקשר גם לשיר של כוורת המכנסיים של ברוך.

הגענו למקום בעת שקיעה שעה מומלצת !!! כמוה גם בעת זריחה. ושלהבת מהצימר שלה סיפרה לנו כי בתחילה הפסל החליף צבעים רק שזה כבר אינו פועל.

האנדרטה לנספים במלחמת העולם השניה

מעברו השני של פסל הזהות והמעברה ברחוב צבי בורנשטיין, נמצאת האנדרטה המרשימה לנספים ולגיבורים שלחמו במלחמת העולם השנייה . זו למעשה אנדרטת גבורה ללוחמים היהודים שלחמו בעיקר בצבא הרוסי. הסיפור הובא לכותרות לאחר העלייה הגדולה של יהודים מבריה"מ בעלייה הגדולה של שנת 1990.

המשפט המפורסם של ברל כצלסון הוטבע באנדרטה : עם שאין לו עבר - אין לו הווה, וגם עתיד לא יהיר לו" ואני הכרתי את המשפט המפורסם הזה קצת בשינוי אדרת שנאמר ע"י יגאל אלון: אדם ללא עבר, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל. תמהתי הכיצד? ישנה הערכה לא ודאית שיגאל אלון שהיה בשלב מסויים שר החינוך כתב משפט שיהיה ברור יותר לתלמידים.

שני עמודי שיש שזורים בפסי כסף שנשברו לשניים משמע שבר גדול שלמרגלותיהם מגן דוד בצבע שחור, אף הוא משיש. כשהכדור הכחול מייצג אולי נר זכרון תמידי.

פסיפסים בכיכר

במעגל התנועה שבכניסה לירוחם לרחוב צבי בורנשטיין ניצב קיר שמשני צידיו צופים על ציור שמשובץ בפסיפסים ומתאר את ירוחם כשהייתה כפר.

מהצד השני זה אולי ביח"ר טמפו שהיה בבעלותו של מר צבי בורנשטיין שנתן תעסוקה רבה למתיישבים בירוחם.

אורחה במדבר השבט הבדואי ר'חמה

לקראת שקיעה כששבנו מדימונה ראיתי מימיני לכיוון הכיכר עם הפסיפסים לעיל את מראות דיונות החול עם הפחונים , הגמלים והכבשים שזה מראה כה אותנטי. לו הייתי ציירת מייד הייתי נוטלת מכחול לצייר אבל אני לא.

גם גמלים מפוסלים דו דבשתיים מפוסלים פגשנו בירוחם

הכיכר היפה שבה יעלים/איילים סביבה שנמצאת ליד הפנייה לרחוב האופק

שיטת השקייה לימן

זו שיטת השקייה ללכידת מים משטפונות ע"י בניית סוללת עפר באפיק של נחל אכזב. המים גולשים לגומחה ובגלל הסוללה נאגרים בה. היא טובה במיוחד לאזורים מדבריים שם חבל על כל טיפה. קק"ל נטע בשנים האחרונות בגומחות עצי אקליפטוס, שיטה, אשל והעצים קיבלו מים. במקום הציבו גם ספסלים לשבת בצל. את השיטה פיתחו יוסף ויץ שהיה המנהל הראשון של מינהל מקרקעי ישראל ובני וירצברג שהיה יערן וניצול שואה שכתב את הספר מגיא ההריגה לשער הגיא.

למזלנו בחודש ינואר המקום שפע במים והעצים טבעו בהם.

השלט בגרמנית מציין את שמו של התורם השייך לקבוצת תורמים בגרמניה שתרמו להפרחת השממה בשיטת לימן. הוא נמצא ליוצאים מירוחם כמה ק"מ בודדים לאחר היציאה לכיוון שדה בוקר בצד ימין של הכביש.

לינה: צימר HaOfek-10-a-spacious-unit-near-a-magical-lake-yeroham (לחץ)

כתובת: האופק 10 ירוחם.

הבעלים : שלהבת לסרי המקסימה, המוכשרת והיזמית.

למעוניינים בטלפון שלה - תפנו אלי.

רק מהכניסה לדירה התלהבתי מהאומנות שיצרה בה. הדירה עם סלון, ומטבח .חדר נפרד לשינה כשבשניהם טלויזיה ומזגן. היא שמה לב לפרטים הקטנים כדי שזו תהיה חוויה נעימה למתארחים. החנייה על הכביש שתמיד היה מקום להחנות לפני הבית.

אהבתי את כל הכיבודים שהשאירה בסלון, במטבח ובמקרר. אפילו מרקים להתחמם בלילות הקרים (המזגן עבד בלילות ובבקרים מעולה)

אהבתי את המטבח המאובזר והמקלחת המצויידת בכל.

.

מה בסביבה וכתבתי?

עבדת וממשית הערים הנבטיות ב"דרך הבשמים" - תרבות מפתיעה ונעלמה!!! (לחץ)

שכרון חושים בעין עבדת ומכתש רמון עם פארק הצבעים!!! (לחץ)

בין דימונה לשדה בוקר וקניון עבדת - לקינוח!!! (לחץ)

ממליצה לקרוא בבלוג הנפלא של מלי אברמוביץ' - הטוריסטית - את הכתבה שלה על ירוחם והסביבה. (לחץ).

לסיכום:

שמחתי שקבעתי את העוגן למבחר ביקורים באיזור בירוחם אותה לא הכרתי. עברנו דרך המכתש הגדול המופלא והכרנו את החולות הצבעוניים המהממים. כמו-כן, יצא לנו שגם נסענו לדימונה ולממשית, וגם נהננו פעמיים מאגם ירוחם פעם בערב ופעם בבוקר. לירוחם יש פוטנציאל גדול לתיירות אם יוכלו לפתח את אוצרות הטבע סביב, אם ינצלו את קיומו של הכפר הבדואי יותר, וידרשו עוד משאבים מהממשלה שתקום לצורך הפיתוח והקידום. טל אוחנה ראשת המועצה נמצאת בדרך הנכונה.

הותרתי עוד כמה אתרים מיוחדים בירוחם לפעם הבאה.

אם אהבתם את הכתבה אשמח שתלחצו על מילת התודהלמטה ותגובה תרונן את ליבי.♥♥♥