לאחר הלינה במלון הנפלא בסיאם ריפ, יוצאים לדרך למקום הכי מתוייר בקמבודיה ולא בכדי - קומפלקס מקדשי אנגקור המכיל עשרות מבנים מאבן וחול עם סצנות מחיי היום יום , דמויות אלים ואלות, סיפורי מיתולוגיה עצים שמלפפים ולופתים את המקדשים . שולחים אצבעות ארוכות שלא יתמוטטו ועוד.

( על המלון בסוף הכתבה הקודמת)

רגע לפני שמגיעים לאנגקור להלן כמה תמונות

מסיאם ריפ שנגלית לנו באור יום. זה המקום הכי קרוב ליציאה למקדשים.

מבנים שאי אפשר לטעות שאנו בקמבודיה לפי הקישוט על גג המבנה וגם השוק של סיאם ריפ שנמצא לא הרחק מהמלון

בסיאם ריפ כלי תחבורה מיוחדים, שבחלקם הבחנתי בין הכפרים בדרך כמו זה המשמש לעבודה

סוג של טוק טוק להסעת אנשים לזוג והשני לרביעיה

אנגקור

זהו דגלה של קמבודיה שעליו מתנוסס מקדש אנגקור. הדבר מעיד עד כמה המקום חשוב ומיוחד לעם הקמרי ואיזה כבוד הוא רוכש לאבות המייסדים של המקום.

קמבודיה היא המדינה היחידה בעולם שמבנה (כה משמעותי לעם הקמבודי) מתנוסס על דגלה.

העיר אנגקור שימשה כעיר הבירה של האימפריה החמרית (הקמרית) שחלשה על קמבודיה כפי שהיא בגבולותיה היום ,בנוסף גם על וייטנאם, לאוס ותאילנד. זו היתה אימפריה ששלטה על שטחים נרחבים ועוצמתה היתה הן צבאית והן כלכלית בכל ימי שלטונה . העיר נבנתה במאות ה-9-13 וננטשה במאה ה-15 לאחר שהתאילנדים בזזו את המקדשים. מאז חלה הידרדרות , תושביה ברחו דרומה לאיזור פנום פן. מקדשיה נבלעו בתוך הג'ונגלים עד שנתגלו מחדש ע"י צייד פרפרים צרפתי רק בשנת 1860.

העיר אנגקור נמצאת בצפון מערב המדינה , המקדשים מהווים סמל ופאר ומדגישים את עוצמתה של קמבודיה לפני מאות בשנים. לא בכדי זכו בתואר "הפלא השמיני של העולם". אונסק"ו הכריזה על הקומפלקס של המקדשים ב-1991 כאתר מורשת עולמית. כאן ניתן למצוא את השרידים של מרכז שלטוני ודתי שהתפרס על שטח נרחב יותר ממה שרואים היום. השטח של הקומפלקס כ-400 קמ"ר. אבל נותרו רק כ-100 מבנים בלבד הניתנים לבקרם מתוך כ-1000 שהיו. ויש הכותבים כי רק 72 - תלוי את מי שואלים.

חוקר טבע צרפתי בשם אנרי מואו פירסם במאה ה-19 את ספרו על מסע בסיאם וקמבודיה, בעקבותיו החלה התעניינות אקדמית במקום, והחלו מאמצים לפנות את הצמחיה העבותה של הג'ונגל שאיימה להרוס את המבנים. העצים לפתו את המבנים אך כשבאו הצרפתים לעקרם ראו שזה לא ניתן מבלי להרוס את המבנה עצמו לכן השאירו אותם ולא עקרו את העצים. חלק מהמבנים שוחזרו.

המבנים מרשימים ברמה עולמית ואפשר להשוותם אולי לתרבות בני המאיה. חזיתם של מרבית המבנים פונה מזרחה. צורת המבנים והעיטורים עליהם אולי נובעת מאמונה מאגית דתית שלפיה המלך ועיר הבירה נמצאים במרכז היקום.

אמונה נוספת גורסת שהמעבר מהעולם החילוני אל העולם הקדוש נעשה ע"י ארבע רוחות השמיים שמובילים מהשוליים אל המרכז.

בעיר היתה קיימת מערכת השקייה מתוחכמת להשקיית שדות האורז שמסביב לבתים. רוב המבנים של הארמונות ומבני הציבור נבנו מעץ אבל שיני הזמן גרמו להריסתם. רק המבנים הבנויים מאבן שרדו. הללו היו שייכים לאלים.

ניתן להבחין כי הקמרים שילבו יסודות מהאמונה ההינדית בשילוב אמונות מקומיות. המבנים הראשונים נבנו על יסוד האמונה באל שיווה. המבנים המאוחרים יותר נבנו על יסוד האמונה ב-ווישנו שניהם מהאמונה ההינדואית. רק המבנים האחרונים נבנו על יסוד האמונה בבודהיזם.

אנגקור תום

אנו מתחילים את היום בכניסה הדרומית המפוארת של העיר אנגקור תום שהיתה מוקפת חומה ולה ארבע כניסות. נכנסנו דרך הכניסה הדרומית ופסענו דרך שדרה עם ראשים משני צידי הגשר ומתחתיו חפיר עם מים להגן עליו. בסוף שדרת הפסלים העצומים בגודלם מתנוסס שער הכניסה עצום בגובהו 23 מ' ומרשים מאד בראשו פנים של מלך וגם מצדדיו.

כל פסל משדרת הפסלים בנוי שונה. יש זועפים ויש המחייכים אלינו. ההסבר לגביהם להלן.

הכניסה הדרומית לאנגקור תום - העיר הגדולה (בקמרית)

הטור הימני של הפסלים הוא של יצורים שמימיים רעים - אסוראס

אי אפשר לפספס את הבעת הרוע והכעס בפסלים אלו במיוחד בשפתיים, המצח והעיניים

כל הצד השמאלי הינו של פסלים של ייצורים שמימיים טובים - דווס

שגם כאן ניתן להבין זאת ע"פ מבע הפנים של נינוחות ואפילו חיוך.

שורת הישויות השמיימיות הטובות וביד השמאלית שלהן אוחזות בנחש

כל שורת הפסלים אוחזת בנאגה שהינה ישות ימית במיוחד נחש הקוברה שהינו גם יצור ימי לא רק יבשתי דבר שנפוץ בהינדואיזם ובבודהיזם. האחיזה מדמה כמו משחק משוך בחבל של ימינו.

בראשו של המגדל שהינו שער הכניסה המרשים בגובה 23 מ' מפוסל ראשו של המלך

שבימיו נבנה המקום. הפיסול משלושת הצדדים.

הליכה קצרה מובילה אותנו לרחבה הזאת שהיא מרשימה מאד ואני עומדת נפעמת מפאר היצירה

מקדש אנגקור טום - העיר עם המגדלים

המבנה כה עצום שאיני יכולה לתפוס בפריים אחד את כל המכלול. אין ספק שזה פאר האדריכלות ורק לחשוב שזה נבנה לפני שנים רבות כל כך!!!

בחזית המקדש מבחינים בנאגות - נחשי האבן וכן באריות שמגינים על הכניסה מוטיב החוזר וצפינו בו גם בוייטנאם אצל הקאו דאי, צ'או דוק ולא רק שם.

על קירות המקדשים בחזית המבנה תבליטי נשים החצובות באבן לא בהכרח לפאר את הנשים כי דווקא באמונה הקאמרית נשים סימלו את המוות.

כשעוברים לאורך הקירות אי אפשר לא להתפעל מפאר היצירה של התבליטים המתארים את חיי היום יום, את הצייד בחץ וקשת, את המלחמות בסירות בים . עושר כזה לא יתואר. בתמונות הראשונות צילמתי כל סצנה בנפרד והאחרונה כמעט לכל גובה הקיר. מרהיב וממליצה להגיע עם מדריך מקומי טוב שיסביר לכם את הנראה - זה מוסיף המון.

המלחמה בים שניתן להבחין בדגים, באנשים היושבים בסירות, במי שנפל מהסירות למצולות. סיפורים בהמשכים.

בעוד אנו תרים במקדשים לפתע הגענו לזוג שהגיע להינשא לבוש כאילו יצא כעת מהמקדש שלהם.

מקדש באיון

מגיעים למקדש באיון וחושבים שכבר אין נשגב ממה שראינו עד כה אבל שוב ניצב בפנינו מקדש מרשים מאד שרק החום והלחות מפריעים לנו להנות עד תום. זה המקדש שג'איאוארמן קבע אותו ואת מקדש תום כבודיהיסטים. המלך הכריז על עצמו כבעל ההארה הגבוהה ביותר ונטל על עצמו לעזור לאנשים אחרים. זהו המקדש האחרון שנבנה במאה ה-12 וב-54 המגדלים ניצבות הדמויות החקוקות באבן. מספר הדמויות השלוות הן כ-200 דמויות. סגנון הבנייה נחשב כבארוקי.

על כל מגדל דמויות חקוקות באבן . זהו המקדש השני בחשיבותו שנבנה במאה ה-9 לספירה. הדמויות הניבטות אלינו הן פנים בודהיסטיות מחייכות מכל זווית.

חלפנו על פני מרפסת הפילים עם קיר ארוך כ-350 מטר עליו פילים חקוקים באבן. אהבתי במיוחד את הפילים באבן האדומה שממש נכנסנו אליהם. המרפסת נבנתה בסוף המאה ה-12. היא חלק ממקדש אנגקור תום. ממרפסת זו המלך סקר את צבאותיו כששבו מקרב.

לאחר הפילים ראינו את קיר השדים המפחידים ואולי הם בכלל קופים

שדונים או אלים ואני עם דמיוני הפרוע...

ואז הגענו למרפסת המלך המצורע. כל כך חששתי מהמצורע ששלחתי את רפי שהוא יתקרב אליו. המרפסת נבנתה כמו קודמתה בסוף המאה ה-12 אך הפסל הינו מהמאה ה-15. זה פסל האל ההינדי יאמה שהינו אל המוות. הפסל העלה אזוב ודהה לכן קראו לו פסל המלך המצורע.

לפי האגדה היה קיים מלך קמבודי שאכן חלה בצרעת אולם אפילו המלאך שירד מהשמיים לרפאו לא הצליח בכך.

לגבי ייעוד המרפסת יש הסוברים ששימשה לשריפת גופות המלכים.

קנייה חפוזה ברחבה של הטוקטוקים ממליצה על הצעיפים שהבחורות מוכרות במחיר זול במיוחד ובאיכות מעולה. קניתי אחד והצטערתי שלא קניתי יותר למתנות.

מקדש טה פרום - TA PROHM

זה מקדש מהמם שניכר בו המאבק בין העץ לאבן. מספרים כי ציפורים שעפו מעל המקדש הפילו גרעיני העצים ואלו צמחו פרא במקום. הם שלחו שורשיהם וגזעיהם בתוך קירות המבנים. שימו לב גם לעבודת העיבוד הייחודי באבן של המקדש. המקדשים הבנויים מאבן היו מבנים ששימשו לעבודות הדת.

מקדש זה לא שופץ וספק אם ניתן לאור השילוב של העצים בתוך מבני המקדש ישופץ.

היופי שלו לא יסולא בפז.

מראה מלמעלה מכדור פורח מעוגן לקרקע - רק מכאן ניתן לראות ביום בהיר את היקף

מקדשי אנגקור ואט וסביבתם.

חוויה מהממת!!!

מקדש אנגקור ואט

מלקולם מקדונלד שהיה הנציב הבריטי בדרום מזרח אסיה כתב על אנגקור ואט כדלקמן:

"הרבה מהמבנים נפלאים, אבל לכולם יש דרגה מסויימת של אי שלמות. אנגקור ואט הוא הביטוי העליון של תרבות גדולה. הוא פסגתה של אבולוציה ארכיטקטונית - האידיאל אליו שאפו כולם."

היות וכבר עייפנו לקחנו עם זוג החברים שלנו טוק טוק שתמורת 10$ כולל הטיפ הובילו אותנו עד המקדש. המראה של הנהר לקראת אחה"צ היה נפלא עם השתקפות יפה.

ממליצה על קריאת כתבתו של ד"ר גילי חסקין - טיול למקדשי אנגקור שבקמבודיה.

ראינו זווית מעניינת של מקדש ואט תוך כדי הנסיעה אל המקדש. כשהגענו למקדש פגשנו קוף שהתחבב עלינו וליווה אותנו לתוך המקדש.

מתקרבים כבר רגלית לעבר המקדש וקולטים מה גודלו העצום ויופיו. הוא המקדש הגדול ביותר מבין המקדשים במתחם. לא רק מידותיו גדולות גם הסימטריה שלו מופלאה וגם העיצוב המיוחד.

הקוף פולה כינים בד"כ מקוף אחר וכאן עושה זאת לאיש שהתחבר אליו.

כשאנו מביטים בציורי הקיר ובתבליטים היפים בתוך המקדש הפנימי גם הקוף מתעמק בהם .

בחצר הפנימית הבחנתי בנזיר שבאו אליו מאמינים לקבל ממנו ברכה

זהו חלק מהמבנה הפנימי של מקדש אנגקור ואט

פרידה ממקדש אנגקור שלו חמישה מגדלים שצורתם ניצן של פרח הלוטוס.

לנוחותכם מפת המקדשים

לאורך הנהר היו הרבה קופים אבל הקוף החכם הזה מחזיק בקבוק ורק ממתין

שמישהו יעזור לו ויפתח עבורו.

APSARA DANCING PERFORMENCE ב- AMAZON ANGKOR RESTAURANT

במסעדה זו סעדנו את ארוחת הערב הטעימה והתענגנו בסופה ממופע ריקודים פולקלורי מהמורשת התרבותית הקמרית. כמה תמונות ימחישו את היופי של המופע והריקוד הבלטי המתבצע באיטיות.

טיסה

למחרת השכם בבוקר טיסה מסיאם ריפ עד בנגקוק ושם קונקשן עד תל אביב כאשר כל הדרך מפתח המלון ועד פתח הבית מסכה על הפנים. יום שלם עם מסכה לא פשוט בכלל!!! הקורונה כבר התחילה להתפשט בסין ובוייטנאם בעת שנחתנו ב- 2.2.20.

לסיכום :

בזאת תם טיולנו בקמבודיה ורק נותרה השאלה שהצבתי בכתבה הראשונה על קמבודיה האם מדובר בנסיכה טראגית. אין ספק שאחרי ביקור בפנינה שבכתר מקדשי אנגקור שאליהם הגיעו מידי שנה בין שניים לשלושה מליון תיירים לפני הקורונה קשה לאמר שזו נסיכה טראגית. העבר לא יימחה לעולם כפי שעברו של העם היהודי שחווה את השואה לא יימחה אבל פנינו לעתיד וכך גם אצל הקאמרים בקצב איטי יותר, באיטיות אבל עדיין מתקדמת.

החוקר והנוסע האנגלי כתב בספרו מ-1936 ה.וו.פונדר בספרו התפארת הקמבודית: המסתורין של ערי החמר הנטושות - "לעולם אינך נפרד לשלום מאנגקור, שכן הקסם ילך איתך בכל דרכיך, וייתכן שהאלים שלה יצבעו את מחשבותיך וחלומותיך, עד לרגע האחרון בחייך." זה בדיוק מה שאני חשה לגבי אנגקור אהבה שטרם הסתיימה והיא מושכת אותי אליה בערגה.

תודה שהגעתם איתי עד הלום במסע הארוך שהחל בוייטנאם והסתיים בקמבודיה.

להתראות בטיול הבא כשהקורונה תסיים לאמר את דברה על היקום בתקווה במהרה.

למעבר לתחילת הטיול בוייטנאם תלחצו על הכותרת להלן :

וייטנאם גוד מורנינג - בחג הטאט - ראש השנה הצבעוני!!!

אם אהבתם מילות תגובה או לחיצה על תודהיתקבלו בברכה.