יוון - ב-18 יום באפריל - מחוז אפירוס עם יואנינה, זגוריה - גשרי אבן וטבע מדהים!!!

מחוז אפירוס

שוכן בצפון יוון, שבה את ליבי בגיוון הרב הקיים. נהרות עם מי טורקיז, אגמים יפים,

גבים בין סלעים ומעל הכל גשרים עתיקים בצורות שונות שבעטיים הפכתי לציידת ולא של ברים אדומה. כפרים ציוריים עם בתי אבן , אנשים טובים באמצע הדרך, הרים נשגבים, קניון עצום – ויקוס ולא לקניות, נהרות שאפשר לעשות בהם ראפטינג, קניונינג ועוד פעולות אקסטרימיות שהן בול לכושרי הגופני. וגם מקומות שהתאימו לי כמו כפפה למרגוע של כמה דקות על ספל קפוצ'ינו.

זהו האיזור הרביעי בגודלו ביוון !!!

אם השתכנעתם כדאי שתצטרפו אלי על גדות נהר הוידאומטיס שהנועזים יעברו בו בראפטינג.

יום 6 – ארטה- Arta

ארטה הינה פתח הכניסה לאיזור אפירוס לבאים מהדרום כמונו. היא שימשה אותנו רק כמקום הלינה, במלון יפיפה שכבר קושט באוירת חג הפסחא.

בסיומו של יום זה הגענו בלילה למלון ללינה.

לינה: מלון ביזנטיון -BYZANTINO HOTEL מלון 4 כוכבים מהודר וחיצוניותו אינה מעידה על פנימיותו המהודרת.

יום 7 – מארטה ליואנינה

בבוקר זה היינו הרוגים מיום קודם והנסיעה הארוכה. התנהלנו בעצלתיים והצלחנו לצאת מהמלון רק ב-9.40 מה שאינו אופייני לנו. ארוחת הבוקר לא היתה דשנה כיאה למלון 4 כוכבים

דבר ראשון נסענו לראות את הגשר העתיק של ארטה. הגשר נבנה במקור בתקופת הרומאים, אבל הוא נהרס ושוחזר מספר פעמים. האחרון עומד מהתקופה העותומנית תחילת המאה ה-16.

האגדה מספרת ע”פ בלדה: הגשר נבנה ע”י בונים בהנהגתו של ראש הבונים וכל לילה היסודות של הגשר קרסו. לבסוף ציפור בעלת קול אנושי הודיעה לראש הבונים כי אם ברצונו שהגשר לא יקרוס - עליו להעמיד את אשתו חיה בתוך אחד מיסודות הגשר - וכך עשה !!! האשה הטילה קללה על הגשר שכל העובר בו יפול וימות. אך אז נזכרה שאחיה אשר נמצא בחו”ל עלול לעבור כשיגיע ולכן הפכה את הקללה לברכה.

מזלי שעליתי על הגשר ולא נפלתי ממנו כנראה הברכה מחזיקה מעמד מאז.

המראה מאד יפה ואם הגעתם בשעה נכונה לפיקניק כדאי לעצור כאן.

המשכנו לכפר הציורי PERAMA כך קראתי בכתובים שבנוסף יש לו מערת נטיפים בשם PERAMA CAVE שלה 600 מדרגות – זו סיבה מספיק טובה להוריד אותה מסדר היום – אינה מתאימה לכושרי. העיירה לא היתה מי יודע מה ציורית, נותרנו לצפות על אגם יואנינה ששמו Pamvotis Lake.

בהחלטה של רגע , כיון שכבר היינו קרובים למקום הלינה, החלטנו להגיע אליו ולהתמקם ולנוח קמעה. אך אז התברר כי שביל מפותל מאד מעלה אותנו למעלה ואותו נצטרך גם לרדת מטה וגם לשוב אליו בסוף היום . רציתי כבר לבטל את הלינה אך אילו ביטלתי אותה זה היה כרוך בתשלום מלא של 79 יורו !!! עלינו למעלה וזה הנוף מהדרך.

לינה: MIR BOUTIQUE HOTEL מדורג בבוקינג 9.6 שכבר מעיד על שביעות הרצון.

הבעלים האריס אדם חביב מאד אוהב ישראלים. סיפר שגוייס ע”י המוסד, עזר במלחמת העולם ה-2 להציל יהודים. הוא הכיר את ברק שהתחפש לאשה ואת אהוד אולמרט. אוהד את הפועל באר שבע. הראה לי את המדליה שקיבל מהמוסד וכתובה בעברית.

המארח אדון האריס

ביקשתי ממנו מפה של יואנינה ואמר כי אין צורך – והסביר לנו היכן לטייל.

נסענו לכבוש את העיר הגדולה יואנינה. כבר בעיקול הראשון מהמלון פגשנו עדר עיזים. צילמתי את המאסף.

יואנינה – בירת מחוז אפירוס

ממש בכניסה לעיר, מצאתי חניון בעלות של 5 יורו לכל היום. איך שחנינו כל מה שהסביר האריס היה כלא היה ולא מצאנו את מקומות הביקור ללא מפה. אולד פיישן.

חומות העיר הרשימו אותי מאד.

בית הכנסת – זה המקום הראשון שחיפשנו ולא היה קל למצוא כי איו שום שילוט אליו. לבסוף מצאנו אשה מקומית שידעה והסבירה לנו : באיזור של החלק העתיק להכנס דרך החומות בפתח שבו מדרגות. מייד לאחר גרם המדרגות לפנות שמאלה. בינגו!!! המקום כמובן היה סגור. רק ע”פ הכתוב על השער הבחנתי.

הסתובבנו ברובע היהודי ובכל האיזור שמעבר לחומות והתלהבתי מהבתים הציוריים.

כמובן כיאה בכל ישוב שמכבד את עצמו ביוון מוצבת כיכר הכפר/ הישוב שבמרכזה עץ דולב. וגם כאן. יש המספרים כי לפני שקם ישוב נטעו עץ דולב ובנו כנסייה ורק אח"כ הוקם הכפר סביבם.

מספר בתים צבעוניים שבלטו ביופיים וצבעוניותם

בפתח אחד הבתים ציורים על אבנים

חצינו חזרה את הפתח עם המדרגות

מצאנו מסעדה לאכול סיזיקי וסופלקי עם צ'יפס שיהיה מהר ושנוכל להספיק לטייל.

המסעדה מתהדרת בהסטוריה מפוארת של מקימיה וגם ענתיקות כפי שאני אוהבת.

כשסיימנו להשביע את קיבתנו התקרבנו לאנדרטה ל-1850 יהודים שנטבחו בשואה ביואנינה. שלט ליד מציין זאת.

ציורי הקיר ביואנינה

ציורי קיר וגרפיטי מאד נפוצים ביוון וזה לא פסח גם על יואנינה. מה שראיתי היה מאד יפה. כבר מרגע שיצאנו ממגרש החנייה פגשתי את הראשונים.

באחת החצרות התחבאו הרבה ציורי קיר שהשתלבו יפה עם הדלתות, המרזבים והצנרת

היו דמויות שהעצבות ניבטה מפניהם כמו זו

ברחוב הראשי שגובל כמעט באגם מסעדות רבות ובתי קפה. 2 עצים שעליהם תלויים קיני ציפורים צבעוניים וגם שלט עם שם המסעדה. אהבתי את קיני הציפורים האילו.

לא רק בני אדם אכלו במסעדות אלא גם יונים מהנותר בצלחות.

לאחר שעצרנו בבית קפה אכלנו ארוחת ערב סלט ירקות עם גבינת פטה ופשטידת תרד, קיבלנו כוחות להמשיך בהליכה לאורך האגם ולצפות בכרכרות הרתומות לסוסים

השעה קרובה לשקיעה והשמיים התקדרו קמעה, השמש הציצה מבעד לעננים מעת לעת , ברבורים שייטו במים ושחפים דאו בשמים.

על הטיילת פגשנו בפסל של זוג שחובר יחדיו ע”י אחד הפסלים המפורסמים של יוון שזכה גם בתחרויות בינ”ל Theodoros Papagiannis שמו.
.

שוב התמוגגנו מהנוף היפה של אגם יואנינה המוקף סביב בהרים עטורי שלג.

ליד השומר נכנסנו דרך כביש בין החומות פנימה וראינו את הספרייה מהתקופה העותומנית – מבנה יפה. קנינו מזכרת מגנטים. המוזיאון לצורפות היה סגור. נסענו לכיוון מלוננו כשתחילתה של שקיעה באופק.

תצפתנו על שקיעה מרהיבה ועל האגם שנצבע בכתום אט אט...

יום 8 – יואנינה בחג הפסחא לכפרי זגוריה

מתעוררים לארוחת בוקר במלון שציפיתי להרבה יותר לאור הדירוג שלו. קיבלנו מיץ תפוזים שהאריס ידידנו סחט עבורנו. כמה פרוסות של עגבניות ומלפפונים, גבינה צהובה רצועות דקות, ריבה ופנקייק כשפרוסות בננה בין הדפים ממעל קצפת ואם זה אינו מספיק דבש ניגר מעל הכל. פצצת אנרגיה על הבוקר. כשסיימנו את הפנקייק אותו חלקנו שנינו, הגיעה פשטידת גבינה או כפי שהם קראו לה פאי גבינה.

יצאנו מייד לכבוש את המצודה של יואנינה. המצודה יפה לא רק מלמטה כשרואים את החומות, אלא גם ממעל כשצופים על האגם ועל כל השטח הענק משתרעת המצודה. זכינו לשמוע תפילה יפה שבקעה מהכנסייה רציתי לרוץ לכנסייה רק שרפי מנע בעדי וכך הפסדתי את התפילה. כנסייה עתיקה וקטנה. אנשים התגודדו בחוץ כדי להאזין לתפילה .

כשהחלו המתפללים לצאת מהכנסייה הגעתי למבנה שהיה יפה מבפנים.

חלק משטח המצודה

המתפללים שיצאו מהכנסייה אחזו בידם בלחם וענף עם עלים ירוקים.

עצרתי 2 נשים ושאלתי לכבוד מה הלחם והענף. הסבירו לי שזה לכבוד חג הפסחא - הכנסייה נותנת להם. הן בתורן העניקו לי גם חתיכת לחם וענף. עד שקלטתי מההסבר שלהם שזה ענף של התבלין דפנה שיש לייבשו.

הוא התייבש היטב בתא המטען של הרכב.

לא רק כנסיה יש בשטח המצודה אלא גם צריחים

יואנינה התפרסמה במסע הצלב הרביעי ותור הזהב שלה הגיע במאה ה-18, שבתקופה זו היא היתה החשובה בין ערי יוון. באי ניסקאי השוכן בתוך האגם קיים מסגד אסלאן וארמון של עלי פשה. אליו לא הגענו מפאת קוצר זמן.

בשנת 1789 קיבל עלי פשה את השלטון לידיו ובשנת 1820 הוא שלח שליחים שרצחו מתנגד פוליטי שלו בקונסטנטינופול. הדבר הכעיס את הסולטן שדרש מעלי פאשה להתפטר. זה סירב , התוצאה היתה פעולת גמול - הסולטן שלח צבא שצר על יואנינה במשך 15 חודשים. עלי פשה הסתגר במנזר על האי ניסאקי. מתנקשים חדרו למנזר בעורמה והצליחו להרגו. המנזר בו נרצח משמש כיום כמוזיאון המתאר את תקופת שלטונו של העריץ.
עלי פאשא האלבני הצליח מעל ומעבר, ונודע באכזריותו, חלש על מרבית הפלופונסוס וחלקים מתסאליה ומקדוניה. התנהגותו כמושל עצמאי קוממה עליו את השלטון העותומני לכן נרצח .

נפרדנו מיואנינה והאגם

כפרי זגוריה

חבל ארץ המאגד כ-46 כפרים. מרוחק מיואנינה כ-50 ק”מ ואיזה שינוי נפלא בנוף.

פירוש השם זגוריה – הארץ מעבר להרים (הרי הפינדוס) מקור השם סלבי. הכבישים שם צרים ומפותלים. מהנדס הכבישים שתה אוזו.

הכפר VIKOS

לכפר ויקוס הגענו בשעת צהריים. כרגיל עץ דולב במרכז הכפר ולידו כנסייה.

מה טבעי יותר מלחפש מסעדה טובה. לפני הכנסייה 2 מסעדות אחת מימין ואחת משמאל. ברגע שנכנסנו לכפר הגיעה אחרינו חבורת אופנוענים. החלטנו שאנו נלך למסעדה השניה מזו שהם יבחרו. וכך נבחרה המסעדה שסעדנו.

שם המסעדה – UTOPIA הבית משמש גם להשכרת דירות נופש ללינה . מ-2 צידיו ניתן להגיע לתצפית על קניון ויקוס

הבת של בעלת הבית, עלמה צעירה בת 17 בחופשת בית ספר (חג הפסחא) שאלה באנגלית רהוטה מה אנו רוצים לאכול. נכנסה פנימה וחזרה עם אימה. סיפרה לה שלפי החזות אנו נראים רומנים. (אכן נולדנו ברומניה). עברנו לסיפור תולדות האם איך הגיעה ליוון. אנו מצידנו סקרנים איך רומנייה התחתנה עם יווני. קיבלנו סיפור על חתונה תוך 10 ימים לפני 20 שנים עם יווני שהוא אדם טוב והגון כהגדרתה, שלו חנות והיא הקימה את המסעדה וטיפלה בה, בשלושת הילדים שנולדו , בגינת הירק , בפרות ובכבשים. קריסטינה הכינה לנו סלט ירקות כמו ברומניה. אח"כ קיבלנו פשטידת גבינה עם בשר גולש ותפוחי אדמה. כשר זה לא!!! היה טעים !!!

לדבריה אין כמו הרומנים שהם שמחים ואנשים חמים.

נפרדנו בחיבוקים ונשיקות והלכנו מאחורי ביתה לתצפית על קניון ויקוס.

קריסטינה בעלת המסעדה הרומניה

הסתובבנו בין חצרות הבתים בשביל, הגדרות והבתים בנויים מאבן, בני קומה אחת. הגגות עשויים ברובם אריחי צפחה ותרנגולות קרקרו באין מפריע.

ראיתי מבנה לבנים וגגו מצפחה המיועד לגזעי העצים לאיחסון אספקה לחורף

צוקים נשגבים לקניון ויקוס הוא נחשב לעמוק ביותר באירופה 900 מ' עומקו ויש האומרים גם בעולם – איני חותמת על כך. רשום כשיא גינס.

ערוץ הנחל אי שם בתחתיתו, שלג בפסגות הגבוהות ופריחה יפה למרגלות הצוקים.

למעוניינים במסלולים בקניון ניתן למצוא בכתבה של זמיר באתר כאן.

עברנו דרך הכפר אריסטי הציורי שפיתולים רבים הובילו אותנו מטה עד למפלס הנהר לכן הכביש נקרא כביש הנחש.

KLIDONIA BRIDGE

משם נסענו ע”פ המלצתה של חברתי דבורה פיינשטיין לגשר שלהגיע אליו זו הליכה מקסימה לאורך נהר, לעיתים על חלוקי הנחל ובחלקה דרך היער. את הרכב החנינו ליד המסעדה שאליה חזרנו בסיומו של המסלול.

מבעד לעצים ראינו גם את הנהר הוידומאטיס Voidomatis שנחשב לאחד הנהרות המרהיבים ביותר באירופה 15 ק”מ אורכו . מימיו צלולים , נקיים וטמפרטורות המים בחודש אפריל נעות בין 4-7 מעלות כך שלטבול בו קר במקצת. על מסלולים בסביבה כדאי לקרוא כאן.

מדי פעם הנהר נגלה בצבעו הירוק עז

לעיתים קרובים יותר לנהר וקניון ויקוס הציץ למעלה ומדי פעם התרחקנו מהנהר

אחרי כמחצית השעה הגענו לגשר הנ”ל גשר אבן עתיק נבנה ב-1853 עם קשת עגולה יפה ומחזיק מעמד מאז. בתקופה העותומנית הוא שימש גשר בין מערב זגוריה ל-KONITSA.

היום יפה לעלות עליו ולהשקיף סביב. זהו גם מקום סיום הראפטינג על הנהר.

מבט מהגשר

כאן החנינו את הרכב ושבנו לשתות קפוצ'ינו עם עוגה טובה על גדות הנהר שצילמתי בתחילת הפוסט. במקום גם מסעדה.

המשכנו בנסיעה דרך אריסטי למלון במיקרו פפיגו ופגשנו בגשר נוסף על הנהר וידומאטיס פינה קסומה לפיקניק.

פרפר צבעוני המתין על הקרקע

צבעי נהר הוידומטיס

הדרך למיקרו פפיגו מרהיבה ונחשבת לאחת הדרכים היפות ביוון אבל הרבה מאד עיקולים. לי היה רשום בבוקינג 17 עיקולים עד המלון. כל עיקול החסרתי פעימה מרוב פחד. שתי תאונות כמעט ארעו לנו בדרך.

אל תחשבו שטעיתי בהגייה. נכון שרשום PAPINGO אבל ביוונית אין מבטאים את ה-N.

למה שני ישובים אחד פפיגו והשני מיקרו פפיגו? פפיגו הוקם ראשון וכשהיו בו 71 תושבים זו נחשבה “התפוצצות אוכלוסין” והדור הצעיר נאלץ לנדוד 7 ק”מ ולהקים את מיקרו פפיגו עם 50 תושבים.

בדרך פגשנו עוד גשר עתיק – KOKKOROS אך לא היה זמן להתעכב. הגענו אליו בהמשך….

השמים החלו להתקדר וחששתי מגשם זלעפות שיתפוס אותנו בדרך.

על פסגות ההרים החלה לרדת עננות ונעשה ערפילי

תחילה עברנו דרך הכפר הגדול יותר פפיגו שהיה מוצף תיירים במסעדות

כבר בדרך אמרתי לרפי שאין מצב שאנו נלון כאן 3 לילות!!! אני את העיקולים האלה איני מוכנה לגמוע פעמיים ביום.

לינה: PAPIGO TOWERS

קיבלנו חדר בקומה התחתונה, מה שאומר הרבה מדרגות לעלות ולרדת בכל פעם שהיינו צריכים להביא את המזוודות לחדר ולחדר האוכל . לי היה מאד קשה. התנשפתי והודעתי ללוסי שאנו כנראה נאלץ לבטל את 2 הלילות הבאים.

היא ניצלה את העובדה ובמקום עלות של 68 יורו ללילה שהיינו אמורים לשלם חייבה

ע”ס 102 יורו. זה לא שהיה תור גדול למלון בלילות הבאים והפסידה לקוחות. מלבדנו היו במלון עוד 4 ישראלים שיצאו למחרת היום לטרק לאגם הדרקון . (אגם מומלץ למיטיבי לכת עם לינה בבקתה בלילה הראשון)

האוכל היה מאד טעים בבוקר ובערב, והוגש ברוחב לב. המקום מומלץ לצעירים ולאנשים שאין להם מוגבלויות פיסיות. אבל לא כתחנה לביקור בכל כפרי זגוריה אלא לאיזור הצפוני בלבד.

יום 9 – מיקרו פפיגו- בריכות רוגובו – קיפוי והגשרים -מונודנדרי

התעוררנו לבוקר יפה וזה הנוף מהמרפסת לפני החדר שלנו.

הנוף שנשקף מחדר האוכל

כיון שארוחת הבוקר רק בשעה 8.00 , הסתובבנו בין בתי הכפר.

זו בדיוק העת למצוא את השכנים מברכים זה את זו לשלום בסמטאות היפות כששריגי גפן ממעל עדיין ערומים.

הרי פינדוס מעל 2000 מ' ולכן בחלק מהפסגות עדיין רואים שלג.

הבתים עם גגות ציפחה וארובות בולטות מכל גג, שכן בערבים ובבקרים מאד קר .

טיפסנו בין שבילי הכפר המרוצפים באבן והגדרות עליהם מונחים אריחי צפחה עד שהגענו לגובה שיכולנו להשקיף על הכפר.

ככל שעלינו בגובה הרי הפינדוס עם הצוקים הגבוהים הלכו והתקרבו אלינו

לפני שעזבנו הצלחתי למצוא בבוקינג לינה ב- MONODENDRI מלון קטן מעולה 3 כוכבים ב-50 יורו ללילה. תמורתם קיבלנו חדר מרווח עם נוף לקניון ויקוס, אח ומקרר וארוחת בוקר טובה . מקום שאימצתי ל-2 לילות. וסילי הראה לנו על המפה שבילי הליכה.

שם המלון : Zagori Philoxenia Hotel

PAPINGO ROGOVE POOLS

כשיוצאים מפפיגו לאחר זמן קצר מגיעים בצד ימין לבריכות הללו - שמורת טבע של גבים בין צוקים מחורצים שהזכירו לי את שמורת הטבע היפה בספרד אנטאקרה רק ששם אין מים.

המקום יפיפה אולם לא הצלחתי להכנס עמוק לתוך השמורה מחשש של נפילה. דרכי הגישה אינן מותאמות למבוגרים ולבעלי מוגבלויות.

בצער רב נפרדתי מהמקום.

תודה לחברתי דבורה פיינשטיין שהמליצה לי לא להחמיץ.

מים רבים לא זרמו כאן למרות שטיילנו באפריל

הצוקים המחורצים שנדמה כאילו מדובר בפרוסות חלבה

משם המשכנו לכיוון KIPOI .

בעודי מביטה ימינה נגלה לעיני שועל יפה.מרוב התרגשות למראהו היפה לא מיקדתי את המצלמה. יצא מטושטש.

עוד הבחנתי בגשר עתיק על מים סוערים – שאולי זרמו כאן בחורף אצלנו היה יבש – אהבתי את העמודונים המוצבים כביכול להגן על הכרכרות מהתהפכות מהגשר.

לא הרחק ממנו בצידי הכביש צוקים גבוהים מאד ולידם גשר

כשלידם גשר KOKKOROS שגם בקרקעיתו לא זכינו לראות את מי הנהר ווידומאטיס.

הגשר נבנה ב-1750 קרוב לישוב KOUKOULI ע”י NOUTSOS לכן הגשר נקרא גם על שמו.

הוא תוחזק ע”י טוחן בשנת 1900. הגשר מרשים מאד ואורכו 23.6 מ' וגובהו 13 מ'

ליד הגשר בתוך הצוק מערה ששימשה למקום מסתור לשודד GIORGOS DAVELI לאחר שלכד טורקי ב-1881. אם הגשר תוחזק ע”י הטוחן סימן שהיה חשוב להעביר קמח מישוב לישוב וכבישים לא היו אז.

מבט מזווית נוספת

היות וזו כבר היתה שעת צהרים רצינו לעצור בישוב KIPOI כי ידעתי שקיימת מסעדה המגישה פטריות. הריח של מרק פטריות עלה כבר באפי, מיצי הקיבה פעלו במרץ. כשהגענו אני רואה כי כל תושבי הכפר מתגודדים ברחוב הראשי. שאלתי את אחד המקומיים לסיבה, נאמר לי כי התפוצץ צינור ראשי ולכן אין מים וכל המסעדות סגורות. שאלתי היכן אמצא מסעדה ושלחו אותי לכפר KOUKOULI

הוייז בילבל אותי בניווט, והגענו לכניסה היישר ליד המנזר. פסעתי בסמטה הראשית של הכפר. רפי כבר היה פסימי והאיץ בי לצאת מהכפר, אך אני נחושה כי הבטן דיברה מגרוני.

לפתע פגשתי אישה שדיברה אנגלית טובה והובילה אותי היישר למסעדה. הכפר נראה כאילו נטוש אילמלא הגברת שפגשנו.

בעלת המסעדה דוברת רק יוונית. למזלי הטוב 2 משפחות ישראליות סעדו במקום כאשר אחד מהם דיבר יוונית יפה. אני סקרנית שאלתיו לפשר הדבר. התברר לי כי היה זמר אופרה בעברו, אוהב שפות כמוני ולקח קורסים ביוונית. הוא מצידו נדהם איך אני שולטת היטב במסלול הטיול – סיפרתי לו על הבלוג והוא תירגם לבעלת המסעדה, שלקחה אותי מייד החוצה לצפות בפרות שבדיוק נכנסו לסמטה בה הלכנו קודם, ולהציג לי גם את הצימרים שיש לה במקום . כפי שנאמר אשת שיווק ממולחת או אשת חייל מי ימצא.

האוכל שהוגש היה מאד טעים והקינוח בעזרת המתורגמן הפרטי היה חבושים ברוטב מאד טעים.

אפשר לאכול בפנים כשקר

ואפשר להנות מהנוף בחוץ

שם המסעדה בה סעדנו

קינוח יפה לביקורנו בכפר קוקולי

אי אפשר להיות ב-KIPOI ולא לבקר בגשר המרשים. שמו נקרא בשני שמות : PLAKIDAS או KALOGERIKO -

אחד מהגשרים הבודדים בעל מבנה של 3 קשתות. הגשר נבנה ב-1814 ובתחילתו בכלל היה גשר מעץ. אך בעזרת תרומה מהנזיר של מנזר קיפוי שונה לגשר מאבן. וכך ניתן לו השם קאלוגריקו וב-1865 שופץ לכן שמו הוחלף ע"ש התורם השני פאלקידאס.

הגשר חיבר בין הישובים בין קיפוי לקאקולי. כאן זכינו לראות מי הנהר מתחתיו.

אני רק תוהה איך עברו בעבר עם כרכרות על הגשר בעל 3 הקשתות או שמא רק הולכי רגל או רוכבים על סוסים חלפו שם? כמה כרכרות צנחו עם הסחורות לנהר בהעדר מעקות בטיחות שיגנו? האם העמודונים היוו מחסום?

השתקפות הקשתות

כשרפי ממתין לטרמפ לכרכרה

כשחיפשנו בצהרים את המסעדה קצת התברברנו אבל זכינו בעוד גשרים

THE LAZARIDIS – KONTODIMOU BRIDGE- החולש מעל נהר VIKALI שנבנה 1764

גם גשר זה חיבר בין קקולי לקיפוי השם לאזרידי ניתן לו ע”ש מורה בשם קוסטה לזרידי. פעם מורים היו מכבדים.

מה שעוד יפה בגשר הזה שהוא נשען למרגלות צוק ענק ותחילתו של הגשר בצד השמאלי של התמונה שביל אבן מעלה למפלס הגשר.

הפריחה על הגבעה ליד שביל ההליכה היתה משגעת

בשלב הזה של הטיול כבר הפכתי לציידת גשרים ותוך כדי ההתברברות הבחנתי בצידי הכביש בגשר נוסף רק שלא היתה לי זווית טובה לצלמו.

בבית המלון “שלנו” אשתו של וסילי אוהבת צבעונים וכל החצר מאד מטופחת עם הרבה עציצי צבעונים ולא רק.

ניצלתי את ההמתנה בבית הקפה בצפיה מבעד לחלון בציפורים שהגיעו להנעים את זמני.

בבית קפה AELIA המצויין הנמצא מימין לבית המלון שלנו ממש – בעיקול הכביש שבחזיתו רואים את הדב הזה. אכלנו פשטידת גבינה ועוגת תפוזים עם זיגוג מלמעלה וקפוצ'ינו . כמובן טעים וסגר לנו את ארוחת הערב.

יום 10 תצפית מנזר פאראסקבי – יער אבנים – תצפית OXIA

ארוחת הבוקר הוגשה מאד אסתטי עם מגוון רחב של מוצרים. רק אציין את האורז המבושל המתוק שהזכיר לי את אימי שהיתה מכינה.

המלון התאכסנה קבוצה מחברת מדראפט עם מדריך דובר אנגלית. בעיירה פגשנו עוד כמה ישראלים מחברת מסעות ואיילה.

צפייה על קניון ויקוס והליכה לפי השלט למנזר אגיה פאראסקבי – לא שהלכנו להתפלל רחמנא ליצלן אלא לראותת צפות מתצפית מאד יפה על קניון ויקוס. כדי להגיע לנקודת היציאה למסלול, יש לצאת מהמלון במוננדרוני שמאלה מהמלון ולנסוע למרכז העיר עוד כ-700 מ' עד שמגיעים לפניה נוספת שמאלה.

במרכז הכפר כמובן כנסיה ומספר מסעדות. חלפנו על פני כמה כשלפני אחת מהן הסתובבו עופות וחזירונים על הגריל. רק מהריח כמעט התעלפנו. החלטנו שבצהרים נשוב לכאן לסעוד.

בשולי הכפר עיזים מיוחדות

הרועה צאן תפס פיקוד

בדרך למצפור צופים על קניון ויקוס המדהים

לאחר שנכנסים למנזר הנזירה מראה לנו שיש לעבור את המנזר להגיע למצפור

מגיעים למרפסת תצפית שממנה נגלה הנוף הנפלא

אזהרה חמורה 

אין לעבור אחרי נקודה זו למרות שהשביל לאורך המצוק ממשיך. מדובר במצוק בגובה 900 מ'

ללא גדרות שיגנו על המטיילים ורבים כבר מצאו שם את מותם!!!!

***********************************************************************************

שבנו למרכז מוננדרוני כדי למצוא את המסעדה שהריח של העופות והחזירונים עדיין עולים באפנו מהבוקר. כגודל הציפייה גם גודל האכזבה. הבשר היה די יבש. המחיר היה יקר.

משם נסענו לתצפית ל”יער האבנים”- STONE FOREST – מקום יפה רק שחבורת גרמנים השתלטה על המקום והסריטה כנראה סרטון וביקשה שלא נצלמם.

בחוץ החל לטפטף וכדי להגיע לתצפית OXIA יש ללכת בירידה בשביל מרוצף אבנים 100 מ'.

הנוף מהתצפית הזו מדהים!!! וברגע שסיימנו לצלם התחיל מבול. המטריה לא עמדה ברוח ונאלצנו לסגרה. נרטבנו כהוגן.

המשכנו לכיוון VRADETO ומשם צריך לצעוד כ-20 דקות עד BELOI לתצפית. העיקולים הרבים בכביש הצר העולה פלוס הגשם והעננים השחורים הרתיעו אותי ועשינו אחורה פנה לכיוון מונודנדרי לא לפני שצדתי עוד גשר.

כשהגענו ל-KAPSEROVO הבחנתי בשביל עפר שהתחלנו לרדת כי היה כתוב שנמצא פאונה ופלורה. אותם לא מצאנו, אבל הבחנתי בסלעים בצורות מאד יפות כמעט כמו נטיפים וגם בחומה – לא זו אינה החומה הסינית!!!

בתמונה למטה תוכלו להבחין שלאורך החומה בחלק התחתון קיים גרם מדרגות.

VRADETO SCALA- המדרגות של ורדטו צויין בשלט

גרם המדרגות נבנה בדרך שלפני כן הובילו הפרדות את הסחורות וחיברה בין וראדטו לקאפסובו, שלימים ב-1970 נסלל הכביש של ימינו. החומה לדעתי רק הגנה על הרוכבים או שסימנה בבירור את השביל. קיים שביל עם אבנים שחורות לפרדות ו-2 לבני אדם. היום משמש לאילו שאוהבים לטרק. הפרש הגבהים 250 מ' וקיימות כ-1000 מדרגות.

יפה להביט בבלוג שמתאר את האיזור ומסלול שעשו כאן.

כשישבתי בצהרים של יום זה במסעדה הבחנתי כי המפית מצויירת ומהווה מפה לא רעה לאיתור הגשרים – אולי תעזור לכם.

טיפ זהב!

כשאתם נוסעים ברכב ופניכם לאיזור זגוריה, לפני שאתם נכנסים בין הכפרים הקטנים מלאו את טנק הדלק ברכב עד סופו. ביואנינה זה מקום טוב. בשוליים המערביים של זגוריה על הכביש המהיר יותר קיימת תחנת דלק. לא לשכוח!!!

לסיכום: חבל זגוריה זו חוויה מטריפה לכל החושים מראות יפים של טבע, של צמחיה ופריחה באפריל שטיילנו, של כפרים מצויירים עם מבני אבן עתיקים שמרגישים כי אנו נמצאים בתקופה עתיקה, של גשרים שלא מהעולם הזה – עבורי שאני מאד אוהבת להביט על גשרים ולצלמם מכל הזוויות זו היתה חוויה אדירה. על האוכל אין מה לדבר ערב מאד לחיכי, סלטים ודגי סרדינים , טוב גם מוסקה וסופלקי ולא צריך יותר מזה , אולי גם קצת אוזו.

במי נעזרתי? תודה לכולם!!!

GO TRAVEL כתבתה של סיגלית בר

מסלול טיול בצפון יוון ופניני טבע בחבל זגוריה בבלוג שמתי לב של זיוה רענן

גשרים אל העבר בבלוג אוספת אוצרות של רבקה קופלר

טיול ל”עין הפרה” (צפון יוון איזור זגוריה) בבלוג גלויה של יפעת פיירמן

בדרכים היכן שנפגשים מקומות חלומות ואנשים של ליען שגם ריכזה עבורכם הרבה בלוגים על יוון.

האתר יוון והאיים על איזור זגוריה - זמיר.

כתבה מומלצת לקריאה של מלי אברבמוביץ בעלת הבלוג הטוריסטית מסלול בצפון יוון מסלוניקי לכפרי זגוריה לחץ כאן.

*********************************************************************************************

אם אהבתם לחצו על המלץ בסוף הכתבה!!!

אם תכתבו הארה או הערה זה ישמח אותי מאד!!!!

*********************************************************************************************

למעבר לכתבה הבאה לחץ נל הכותרת

יוון - 18 יום באפריל - ממטאורה לאולימפוס מפסגה לפסגה - וכל אחת מדהימה - בחג הפסחא!!!

********************************************************************************