לאחר חציית הגבול מספרד מעמק אראן הגענו לאזורי ההרים היפים המשמשים מסלול בתחרות האופניים המפורסמת הנערכת מידי שנה הטור דה פראנס.אנו חמושים ברכב ולא באופניים וגם לו זה לא קל לעלות. גם המסרטה שאבדה לשעה קלה בידינו 
Col du Tourmalet
זהו מעבר ההרים המפורסם מאד בקרב רוכבי האופניים שכובשים אותו כל שנה, בדם יזע ודמעות (לאלה שמפסידים). הרום שלו בגובה 2115 מ' והעיקולים שלו עבור נוסעי רכב שלא צריכים להתאמץ יותר מדי אלא רק להעביר מהלכים (ברכב הידני שלנו) מרהיבים.
לגבי פירוש השם של המעבר יש החושבים כשמתרגמים מצרפתית שהפירוש הוא: TOUR = טיול ו-MALE = רע
אבל השם נגזר מהאיזור שבו נמצא המעבר Gascon בשפתם TOUR= מרחק ו-MAL= הר .
30 עובדות על המעבר הזה אפשר לקרוא כאן. ב-1910 התחילו לעלות בו לאחר סלילתו וב-2010 הציבו את הפסל שנמצא על הרום שלו של רוכב אופניים שמייחל לאוויר.
בכל עיקול שסובבנו ועלינו בגובה העננים התרבו ולעיתים היה גם ערפל, אבל כשהגענו לפסגה הנוף שהקיף אותנו היה מדהים.
בפסגת מעבר ההרים מוצב פסל הרוכב שזקוק לאויר
היינו אמורים לעלות עם רכבל לנקודת תצפית הכי מרהיבה בפירינאים הצרפתים
Pic du Midi de Bigorre בגובה 2877 מ' אבל העננים שכיסו את האיזור הפריעו ולשלם כדי לראות עננים חבל על הכסף. בצער רב ויתרנו.
ביום שמשי עם שמיים כחולים המראה כאילו אתה נמצא על גג העולם.
LOURDES
בעברה היתה עוד כפר צרפתי שרק מעשה ההתגלות של מריה בתוך המערה כ-18 פעמים ומעשה הנסים ממי המעיין שהתגלה בתוך המערה שסיפורן התפשט, הפכה למקור עלייה לרגל של חולים ונכים מרחבי צרפת ומהעולם. 6 מליון אנשים, נשים וטף באים לבקר כאן מדי שנה.
כדאי לקרוא את הכתבה במסע אחר כאן.
גם פילאר בספרו של פאולו קואלו הגיעה ללורד ואצטט מהספר:" לפני שהדת הנוצרית הגיעה לכאן, ההרים הללו היו מיושבים בקלטים, והאלה היתה האלוהות הראשית של תרבותם..."
ברנדט שינתה לתמיד את פני הכפר הזה.
ברנדט עצמה המשיכה את חייה כמטפלת בחולים וכנזירה ונפטרה בת 35. בשנת 1933 היא הוכרזה קדושה על ידי האפיפיור פיוס ה-11.
איך שהגענו לעיר נסענו לבית המלון שהזמנתי, השוכן במרכז העיר שמו PARADISE עם חדרים מרווחים, הצופים לנהר ולרחוב המרכזי המוביל לקתדרלה המפורסמת ולמערה. כיון שזה היה יום ראשון, החנייה הציבורית שלפני המלון היתה בחינם עד השעה 9.00 ליום המחרת.
שמנו את המזוודות ומייד יצאנו בעקבות המאמינים. גם ישראלים פגשנו בדרך. המוני צליינים לבושים עם מדים ועיטורים צבאו את הרחובות. בני לאומים שונים היו שם.
מהחדר במלון נשקף הנהר ואחד הגשרים עליו
גם אם אינך מאמין בדת הנוצרית הטקס המתקיים כאן מדי ערב בשעה 21.00 הוא טקס מרשים מאד ומרגש. כשרפי עלה למרפסת שלפני הקתדרלה ולי כבר כלו הכוחות באותו יום, ראיתי אב עם בנו שצלע קשות ובקושי הלך, מנסה להעמידו כדי שיקרה לו נס כלשהו ויתחיל ללכת.
היו רופאים שחקרו את הנסים שאירעו במקום לאנשים אז אי אפשר לפסול זאת כשטויות אבל אני אומרת שאיש איש באמונתו יחיה. לפעמים האמונה נותנת כוחות רפוי ומי אני שאסתור זאת.
אחרי שראינו את הנעשה במקום שליד הקתדרלה נעשינו רעבים וחזרנו לכיוון הגשר המוביל לכנסייה המצולם לעיל, נכנסנו לאחת המסעדות לאכול.
כמה דקות לפני השעה 21.00 סיימנו ונהרנו יחד עם ההמונים לעבר הקתדרלה פעם נוספת כדי לצפות בטקס ובתהלוכת ההמונים המרגשת. בתחילת התהלוכה הנכים בכסאות גלגלים, בהמשך יתר האנשים, כמרים, נזירות, כשלכולם ביד נושאים נר דולק המוגן מפני הרוח שלא יכבה. עוד בראש התהלוכה פסל מואר שאיני יודעת אם זו מריה או ברנדט, אבל גם הוא היה מרשים.
אח"כ על הבמה שרו לצלילי אורגן מוסיקה כנסייתית ענוגה ונוגה, ונאמו מספר נואמים.
מה אומר התהלוכה עם אין ספור צועדים כשכולם מאמינים - ריגשה אותי. יש לזה אפקט שרק מי שנמצא שם יכול לחוש בחשמל הנישא באויר.
יום 10 - לורד -מערת הנטיפים MEDOUS - פונט דאספניה -אגם גוב- סנט סווין
ביום הקודם בדרכנו ללורד עברנו דרך מערת הנטיפים MEDOUS ורצינו לבקר בה.
למרות שהגענו בשעה שהיא פתוחה, לא נתנו לנו להכנס כיון שלא היו אנשים נוספים מלבדנו. נאמר לנו שאם נבוא למחרת בכל שעה 10.15,11.15 וכו' גם אם לא יהיו מבקרים נוספים מלבדנו, יעשו לנו סיור אישי וכך היה.
אחרי ארוחת הבוקר העשירה והטעימה במלון פרדיס נסענו לעבר המערה. אני חשבתי משום מה שהיא הרבה יותר קרובה, ומצאנו עצמנו נוסעים ונוסעים וכבר הצטערתי על בזבוז הזמן. בדיעבד הזמן הספיק לנו בדיוק לתכנון של יום זה.
שם המערה נובע מ-Mellis Dulcis שפירושו דבש מתוק. וזה אולי משני המעיינות הנובעים מתוך המערה. באמת חלק מהסלגמיטים נראים כאילו דבש ניגר עליהם.
המערה התגלתה ב-1948. המדריך האישי כמעט ולא דיבר איתנו כי לא ידע אנגלית ורק שם לנו בכל מקום רשם קול שדיבר בהקלטה באנגלית.
לקראת סוף הביקור עולים על סירה ושטים עד נקודה מסויימת ואז המדריכים אומרים לנו צאתכם לשלום. אבל זה ללכת דרך השביל שצעדנו לפני כן. אין סימונים להיכן היציאה, וכשראו המדריך והמשיט שאנו קצת מבוגרים ולא בדיוק יודעים לאן לצאת ליוו אותנו עד היציאה. על כך קיבלו מאיתנו טיפ .
המערה חביבה אבל בוודאי לא שווה נסיעה מיוחדת והמתנה של כרבע שעה עד שתפתח.
Le Pont d'Espagne
השמורה הזו נמצאת בפירינאים בצד הצרפתי. היא חלק מהשמורה Parc National des Pyrénées, פתוחה בין התאריכים 9.5.16-2.10.16.
בתחילה מגרש חנייה עם חנויות מזכרות ומסעדות ומפלים משני צידי הכביש, בהמשך כל כמה עיקולים מפל נוסף שכמובן מתהדר בשם אחר.
בתקופה הזו שטיילנו תחילת יוני שפע מים במפלים ואני מקווה ששאון המים והרסיסים מגיעים עד אליכם.
בפעם הקודמת שרצינו לבקר בשמורה זו , לפני כמה שנים, ירד גשם זלעפות שמנע מאיתנו אפשרות ביקור. בפעם זו היה לנו תיקון. יום שמשי עם שמיים כחולים לא חם מדי, ומידי פעם משבים קרירים. מושלם.
גם הפריחה הייתה נהדרת ולא ידעתי איזה פרח לצלם קודם.
בכל מקום הציץ לנו מפל, או נהר, או יובל בינות העצים והצמחים ולא שבענו מהמראות.
אגם גוב
כשמגיעים למגרש החנייה רוכשים כרטיסים לעלייה לרכבל שזו עלייה מפוצלת בתחילה רכבל אחד שמעלה שלב אחד , לאחריו שלב שני. יש לבקש מהקופאית לאחר שמחתימה את הכרטיסים לקבל את החנייה בחינם. הקופאית מיוזמתה אינה מיידעת על כך.
ההליכה מהמקום שהרכבל מוריד עד אגם גוב אמורה להמשך רבע שעה אבל לנו עם הצילומים לקח חצי שעה. אנו לא מיהרנו לשום מקום רק רצינו לספוג את היופי של המקום.
כשהשמש יצאה מבעד לעננים צבעם של המים באגם גוב הפך טורקיזי וזה היה מראה מלבב.
Pont Napoléon
כשירדנו מהרכבל פנינו לכיוון הגשר הנ"ל שנבנה בין השנים 1859-1863. בניית הגשר החלה ביולי 1859 בהוראת נפוליאון השלישי. גובה הגשר 42 מ'.
לעיתים עושים מהגשר הזה קפיצות באנג'י. אנו ראינו שם משהו אחר.
אנו מגיעים לחלק התחתון של הגשר מתלהבים מהקניון הצר, וזרימת המים בעוצמה רבה ולפתע מבחינים בכבל המתוח בין שתי גדות הנהר ובחור נועז מנסה לעלות ללכת על הכבל. בתחילת עלייתו הוא מתנדנד , ולמרות שהוא מאובטח, פורחת לי הנשימה. אח"כ מתייצב. לא מספיקה לו הליכה לכיוון אחד, הוא גם מסתובב וחוזר לנקודת המוצא.
נראה שקיבל בטחון והתחיל סיבוב נוסף.
באידיש הייתי אומרת "מישיגינה".
SAINT SAVIN
בתכנון המקורי של הטיול אחרי פונט ד'אספניה היינו אמורים להדרים עד סירק דה גברני לבקר בקרקס הקרחוני וללון שם. שבועיים לפני הנסיעה כשעברתי שוב על המסלולים, הבחנתי שהמסלול של יום המחרת פשוט אינו שפוי ואי לכך ביטלתי את הלינה שהיתה קרובה לסירק דה גברני ובמקומה מצאתי לינה בסנט סווין.
שוכנת ב- NO WHERE אבל קרובה מאד ליציאה למסלול ליום המחרת. מצאתי מלון שהוא בית מגורים גדול מחולק לדירות יחסית קטנות עם סגנון לואי ה...
שם המלון HOTEL LES ROCHERS שמדורג 8.9 בבוקינג.
הבעלים זוג מאנגליה מליברפול שמכרו את ביתם וקנו כאן את הנכס. ארוחת הערב היתה טעימה אם כי יקרה 24 יורו לאדם. ארוחת הבוקר הייתה מסכנה ונאלצתי לבקש גבינה. הביאו לנו בדיוק שתי פרוסות גבינה צהובה. הייתי אומרת שזה גובל בקמצנות.
כשחזרתי לקרוא בספר של פואבלו קואלו נדהמתי לגלות איך חלק מהעלילה של הספר מתרחשת כאן. רק אל תאמרו שזו מקריות . כאילו יד נעלמה הובילה אותי לבחור במקום זה שהרי ברור לכם שהיו עוד הרבה אפשרויות פרט לכפר הזה.
אגדה:
האגדה מספרת כי הרקולס עבר בכפר הזה והתאהב בבחורה יפה ששמה Pyrene שהיתה בת מלך. המלך סירב לתת לו אותה לאישה. הבת ברחה מבית אביה והרקולס הלך לחפש אותה אבל הגיע מאוחר מדי כי חיות הטרף - חתולים - טרפו אותה. הוא קבר אותה וכיסה את הקבר באבנים שגדלו והפכו לגבעות שמסביב לסנט סווין.
יום 11 - מעברי ההרים SOULOR ו- AUBISQUE עיירות בסקיות וסן סבסטיאן
גם הבוקר השמש האירה לנו פנים חיוך גדול נמרח על פנינו. מעברי ההרים לעיל היו פתוחים ולמזלנו לא כוסו בערפל. התחלנו ממעבר SOULOR שלאחר שעברנו מנהרה חצובה בסלע הבחנו בנשרים/עיטים חגים בשמים. מאחר ולא עברו מכוניות בשעה זו של הבוקר, ניצלנו את ההזדמנות לצלם את הציפורים שעשו לנו מופע מהמם בשמיים.
מעבר ההרים COL D”AUBISQUE הרום שלו בגובה 1709 מ'. שם איך לא? שוכנת מסעדה ומלון צמוד וחנות מזכרות. קפצנו על המציאה לקנות כמה מזכרות לנכדים, לנו כובעי שמש חדשים להתכבד בעוגה מעשה ידי אשת בעלי המקום מפירות יער טעימה מאד , ולהשקיף על הנוף הנהדר. אורכו של המעבר הזה 30 ק"מ כמובן במהירות איטית
לכל רוכבי האופניים הוא מפורסם בהיותו חלק מהטור דה פרנס. מי שמתכוון להגיע לדווש כאן להלן פרטי השיפועים למיניהם ובהצלחה.
חבל הבסקים
מחולק בצד הצרפתי ובצד הספרדי. הצד הצרפתי בעייני יפה יותר והצורה הארכיטקטונית של הבתים מאופיינת בשילוב האדום בתוך הבתים.
הלאומנות של הצד הספרדי חזקה יותר.
מתוך אתר "הכל על" :חבל הבאסקים מחולק למעשה בין שתי מדינות, צרפת וספרד. הוא מחזיק באופי ייחדי של אנשים, הרים, טבע ונוף עירוני. הגבולות שלו אינם ברורים, אך מוגבל לצייר את ה"אאוסקדי", או את ארץ הבאסקים, לפי הגבולות הבאים: בצפון נהר האדור והאוקיינוס האטלנטי, בדרום נהר אברה ובמזרח עמק אוסאו שבפירנאים.
ההיסטוריה של הבאסקים רצופה מאבקים. מראשית ימיהם נאבקו יושבי ההר והים מול כובשים ולרוב יכלו להם (ראה למשל הרומאים והגרמניים).
בעת החדשה המאבק המפורסם ביותר שלהם הוא מול גנרל פראנקו שבתקופת מלחמת האזרחים הספרדית פגע יחד עם הנאצים בני בריתו בבאסקים בצורה קשה (לדוגמה מקרה גרניקה המפורסם שהונצח בציורו של פיקאסו).
המאפיין את התושבים הבסקים חבישת כובע בארט שנקרא גם BASQUE שזה כובע דק בד”כ בצבע שחור או כחול כהה, לעיתים ניתן למצוא אותו באדום ולבן. מקום הייצור המפורסם ביותר מאז שנת 1840 הינו LAULHERE . מקום נוסף בו מייצרים כובע בסקי הינו ב-OLORON ST MARIE במפעל קטן. היום הוא כובע אופנתי גם לנשים ולא רק לגברים. בעבר שימש יותר את אנשי הצבא. אבי גם חבש את הכובע הזה למרות שהיה רומני. כנראה היה בהשראה צרפתית. ברומנית הכובע נקרא באסק ע”ש איזור הבסקים.
על תולדות כובע הבסקים ניתן לקרוא כאן.
צילום מהאינטרנט דוגמא לכובע בסקי
עוד מאפיין הוא המקל הליכה הבסקי שניתן לראותו ולבקר בכפר לארסור (Larressore) שבין אספֶּלֶט לאוסטאריץ, בכיכר ה-Fronton בבית-המלאכה Aincart-Bergara המייצר את מקל ההליכה הבאסקי המסורתי "מאקילה", שסודות הייצור שלו מסתוריים.
שעות הפתיחה: פתוח כל השבוע, פרט לראשון וחגים 12.00-9.00, 18.00-14.00.
כאן תוכלו לרכוש מקל הליכה מסורתי עם שימכם .
אנו התחלנו הביקור בחבל הבסקים בעיירה שהכי יפה לטעמי Espelette שמה והיא מאופיינת שעל הבתים תלויים פלפלים שגם ניתן לקנותם. בסתיו תולים פלפלים טריים לייבוש על הבתים.
סמטאות צרות ומתעקלות שחנויות למכירת מרכולתם קבועות בהן. כן קנינו פטה של כבד אווז משהו קטן למזכרת. עוגיות בסקיות משני סוגים . בכניסה לכפר ישנה גם חנות שוקולד לשם אפילו לא העזתי להכנס שמא אתפתה.
הראשון שהביא את הפלפל החריף לאיזור הבסקים היה כריסטופר קולומבוס.
בתחילה שימש למטרות רפואית ואח"כ לשימור בשר וחזיר. הפלפל גדל ב-10 ישובים סביב אספלט אבל רק אספלט עצמה קיבלה את השם וההכרה
כ-Espelette Pepper.
הפלפל כה חשוב לכפר זה ולאחרים שבסוף אוקטובר מתקיים פסטיבל הפלפל Oct. 29th &
30th in 2016 שבמהלכו מתקיימים ריקודים בסקיים, תערוכות, נגינת מוסיקה בסקית, תהלוכה וכמובן שניתן לטעום מהפלפל החריף.
בחנות עם השלט המתנוסס על הבית הצטיידנו בעוגיות בסקיות טעימות בשני טעמים שמייד נטרפו מבלי להשאיר ראיות למוצר.
AINHOA
העיירה שאנו רואים היום נבנתה רק במאה ה-17 ו-18. הקודמת נהרסה ע"י הספרדים ב-1629.
יש המחשיבים אותה כעיר הבסקית היפה ביותר. לטעמי דווקא אספלט יפה ממנה.
היא שימשה מקום מעבר לצליינים שעשו את דרכם מצרפת לעיר סנטיאגו דה קומפוסטלה, והבתים שנבנו כאן היוו מקום מחסה עבורם.
בעיירה זו ניתן להבחין היטב בארכיטקטורה הבסקית של בתים שבצדדים שלהם יש שילוב של אבן ובנוסף העץ השזור וצבוע בצבע אדום חזק ולעיתים ירוק לרבות התריסים שלהם.
ניתן לקרוא עוד על AINHOA כאן .
אמנם לא יצא לנו בחבל הבסקים לראות ולהאזין למוסיקה וריקודים בסקיים אבל
בחסות היוטיוב אני מביאה לכם סרטון חמוד לריקודי עם בסקיים להנאתכם .
SARE
זו העיירה הבסקית הצרפתית הכי קרובה לגבול הספרדי. הארכיטקטורה שבה דומה לקודמותיה. רפי כשראה שזה שוב מאותו הסוג איבד את הסבלנות ולכן לא הצלחתי להתענג עליה כפי שצריך. אהבתי אותה כי השדות הגובלים בה נותנים לה נופך אחר של ממש כפר .
למי שעיתותיו בידיו כדאי לבקר בכנסייה שבנויה בפנים עם מרפסות וגם את מוזיאון העוגות. לפחות לפי הכתובים כאן וכאן.
התלבטתי רבות בעת התכנון אם לא לקבוע לינה באחת העיירות האלה אבל שמעתי על סן סבסטיאן שיש כה הרבה מה לראות שם שנתתי לה 2 לילות לינה. בדיעבד היה מוטב לינה אחת באחת מעיירות הבסקיות ולהתענג גם לפנות ערב באחת המסעדות ולטייל בנחת.
חותמת את חבל הבסקים הצרפתי עם שיר יפיפה שחובה להאזין לו.
SAN SEBASTIAN- DONOSTIA
סן סבסטיאן שוכנת במפרץ ביסקייה בצפון ספרד ונמנית על ערים ועיירות בחבל הבסקים בצד הספרדי. מקום הלינה לשני הלילות הבאים נבחר מלון GRAND BAHIA BERNANDO השוכן ליד הקתדרלה המצולמת מטה, לא רחוקה מהחוף מצד אחד וממרכז העיר מצידו השני. המלון הוא אמנם מדורג 2 כוכבים אך הוא סיפק את צרכינו באופן מושלם. אפשרות חנייה להורדת המטען לפני המלון ואח"כ חנייה מוסדרת בתשלום. ארוחת בוקר קונטיננטלית ב-1 יורו. בקבוק מים מינרלים לכל אחד כל יום. פקידות קבלה אחת אחת שיצאו מגדרן לעזור לנו. רק מילים טובות על המלון.
העיר נבחרה כמרכז תרבות עולמית לשנת 2016 ולמרות זאת בתקופה בה ביקרנו שום אירוע תרבות מענין לא התקיים בה.
הקתדרלה ליד המלון
פנינו תחילה לחוף הים ואח"כ לאורך השדרה היפה המובילה לעיר העתיקה ולנמל. תכינו נעלי הליכה נוחות. הלכנו והלכנו עד שלא נותר בנו הכוח ללכת.
על העיר ניתן לקרוא כאן.
מהרנו לבלוע את סן סבסטיאן ולא רצינו להחמיץ את שעות האור שעדיין נותרו לכן נכנסנו למקדונלד וקיבלנו ארוחה מהירה. סיירנו בנמל בעת השקיעה ואח"כ ראינו בכל המסעדות והבארים סביב מסעדות וכל הצעירים אכלו . היו גם מקומות שעמדו בתור כדי להכנס. וכל זאת בשביל פינצ'וס. אנו טעמנו את זה למחרת היום.
לפני אחת המסעדות היתה התגודדות של כמה אנשים ושירה ספרדית גזעית פרצה מגרונותיהם. מייד התחיל גם ריקוד ספונטני ואני אוי כמה אהבתי את השירה הזו .
בשדרה באותה שעה הייתה הפגנה של באסקים כנראה לשימור השפה הבסקית זה מתיישב עם הידוע על התנועה הלאומית הבסקית
יש לציין שבחלק הבסקי שבדרום צרפת, התנועה הלאומית הבסקית איננה ומעולם לא הייתה חזקה, ולמרות המאפיינים התרבותיים כמו לשון ומסורת, לאזור זה אין אוטונומיה במסגרת המדינה הצרפתית. למידע נוסף אודות התנועה הלאומית הבסקית בספרד.
במבנה שבתמונה שהוא קניון לכל דבר בקומה 1- קיים שוק דגים לתפארת וגם דוכן בשרים. המקום נקי ומצוחצח , פסיפסים על הרצפה, רק את הריח לא ניתן לסלק. ריח של דגים אבל אתם מכאן לא תריחו.
בבוקר זה תכננתי שנעלה לאוטובוס התיירים ובמשרד האינפורמיישן שנמצא כמה צעדים למבנה זה, מוכרים את הכרטיסים. כמה דקות לפני הסיור ואנו רצנו בכל כוחנו. כן , גם אני רצתי - היתה לי ברירה?
בדיעבד עבורנו הסיור היה די מיותר אחרי שערב קודם חרשנו כה יפה את העיר העתיקה רגלית. זה טוב למי שמגיע וטרם פסע פסיעה אחת בעיר. הסיור הממונע עצר בתחנת איגלדו וזה היה בדיוק היעד שרצינו להגיע אליו.
רק שתדעו כשהתחלתי את הטיול הייתי בלי שום כושר גופני, אבל לאט לאט הגעתי במהלכו ל-12 ק"מ הליכה מצטברת ביום, דבר שלא העליתי בחלומי הפרוע ביותר שאני אהיה מסוגלת לכך. היו ימים גם הרבה יותר. אולי עוד יש לי סיכוי לתריאטלון.
התצפית מהר IGELDO מאד יפה. עולים אליה עם רכבל . למעלה מקיפים 360 מעלות . הראות ביום זה אינה במיטבה והשמש קופחת בשעת צהרים שהיינו שם. קולה עם קרח השיבו לנו מעט כוחות לרדת ולהמתין לאוטובוס.
לא מן הנמנע היה להשוות עם התצפית בריו דה ז'נירו שרק ביקרנו באוקטובר סעו ותשוו הר הסוכר.
אי אפשר להיות בסן סבסטיאן ולא לאכול פינצ'וס-Pintxos אז הלכנו שוב לעיר העתיקה בתום הסיור הממונע ונכנסנו למסעדה -bar txalupa שבתמונה, שכנראה היא מוסד ידוע, שכן שולחן לידינו התיישב מדריך תיירים עם קבוצה קטנה ודיבר אליהם אנגלית והסביר להם על המקום. (תפתחו את הקישורים לגבי המסעדה קישור חוות דעת על המסעדה)
הרוב זה לחם לבן בגט ועליו שכבות של מוצרים שונים או לחלופין מטוגנים למיניהם. נראה מאד מזמין ומאד מפתה. אין מחירים על המוצרים המלצר אומר לך בעל פה בחטף כך שכמובן לא תזכור מה המחיר של מה שאתה מזמין. הארוחה מבחינתי היתה בסדר אבל לא נפלתי והמחיר היה הרבה יותר גבוה מארוחת מנו רגילה. שלא תחשבו שבערב , כשהיינו שוב ברובע הזה לא נכנסנו לבאר אחר ושם כבר בחרתי הכל כמעט על טהרת הסלמון, המחיר היה בהתאם עוד יותר גבוה.
ואלה הפינצ'וס במסעדה זו
אחרי שנ"צ קצרה ביקשנו מפקידת הקבלה שתסמן לנו במפה איך להגיע לחנות ZARA כי שם המקום למצוא בגדים לנכדים ולבנות.
מתברר כי לנכדים קיים סניף נפרד עם המון בגדים והצלחנו למלוא כמה פריטים לנכדים. לא הרחק משם קיים סניף נוסף בן 3 קומות לנשים, גברים והפתעה - גם לילדים.
עמוסי שקיות הלכנו לטייל, כאשר היעד שהכי רצינו להגיע אליו היה הגשר היפיפה שבתמונה שאני מצולמת. בגשר זה הבחנו בסיור עם אוטובוס התיירים.
הגשר נקרא Historic Maria Cristina Bridge על הגשר והקמתו ניתן לקרוא כאן.
הרבה זמרי רחוב נתקלתי בעיר כל אחד וכלי הנגינה שלו
גם פיסול יפה ברחבי העיר אביא לכם כאן רק דוגמית
הפסל המתופף הידוע -LA MARCHA DE SAN SEBASTIAN !!! ואפרופו תיפוף קיים פסטיבל מתופפים בסן סבסטיאן בתאריך:Tamborrada-20.1 שמו. מתקיים בערב.
על המנהג והאגדה כדאי לקרוא כאן.
את הכנסיות היפות של העיר לא תוכלו להחמיץ במהלך סיור רגלי
היום ה-13 לטיול גרניקה - בילבאו - COMILLAS - סאן ויצ'נטה -POTES
בזאת תם סיורנו בסן סבסטיאן העיר הבסקית הספרדית הראשונה שפקדנו אבל רגע לפני שאנו נפרדים ממנה בעודי עומדת לפני פקידת הקבלה טלפון מהארץ מבתי הקטנה. מעולם לא התקשרה כשאנו בחו”ל – תמיד הודעות בנייד לכן המחשבה הראשונה שעולה במוחי שהחתול שלנו הלך לעולמו ואז היא פולטת "אמא התארסנו והחתונה בתחילת יולי " מה שהותיר אותי במצב רוח מרומם לכל יתר ימי הטיול
נפרדנו מפקידת הקבלה במלון לא לפני שצ'יפרנו אותה על עזרתה , נסענו לעבר העיר
הבסקית הקטנה GERNIKA
לראות את ההעתק של הקולאז' של פיקסו . (המקור נמצא במוזיאון פרדה במדריד). ידעתי מהבלוג של מיכל בן אריה כי קשה למצוא את הקולאז', לכן דבר ראשון שנכנסתי לעיר נכנסתי לאינפורמיישן לקבל את המפה, ושתסמן לי את מקום המצאו של הקולאז'. הזנתי את ה-GPS עם שם הרחוב הקרוב אליו ומצאתי מגרש חנייה שלא קשור ליצירה אבל מאד קרוב אליו.
על היצירה פיטר מלץ כתב כך:ההשראה לציור הייתה הפגזת היישוב גרניקה. גרניקה הוא יישוב קטן בצפון ספרד, יישוב עתיק שהיה בעבר עיר הבירה של הבסקים. בהפגזה זו מתו 1654 איש. ההפגזה הייתה הדוגמה הראשונה להרג המוני אזרחים בידי מטוסים המפגיזים מלמעלה. טכניקת קרב זו הייתה נפוצה מאוד במהלך מלחמת העולם השנייה.
פיקסו ראה תצלומי שחור-לבן של האירוע הטרגי בעיתון, והחליט שעליו להגיב. אך בכוונת פיקסו היה לייצג לא רק את המקרה עצמו אלא לעורר באמצעות היצירה את תחושות הכאב והסבל המשותפות לכל המלחמות. הוא שאף להראות את זוועות המלחמה ואת האיום שבחורבן.
לאחר שצייר כשישים רישומים וציורי הכנה ל"גרניקה", החל פיקסו לצייר את העבודה המונמנטלית. הוא החליט שצבעי הציור יהיו שחור, לבן ואפור כצבעי תצלומי העיתון שתיעדו את האירוע בגרניקה. סגנון הציור משלב כמה מסגנונות הציור שלפיקסו:קוביזם בעל אופי שלקולז', קיטוע ועיוות מטמורפוזי.
בציור לא מתוארים מטוסי קרב או פגזים; מתוארים רק אזרחים פשוטים. כל דמות בציור נושאת עמה משמעות סמלית מסורתית. אם המחזיקה בידיה את בנה המת היא תזכורת לציורי ופסלי הפיאטה; אישה המחזיקה לפיד היא תזכורת לפסל החירות בניו יורק; חייל מת האוחז בחרבו השבורה הוא סמל לגבורה; הסוס המת הוא סמל לתמימות, וראש השור הוא סמל לכוחות הרשע.
תחושת האימה נוצרת בעיקר באמצעות הצורות עצמן. מהות הצורות רק מוסיפה לתחושה זו.הצורות חתוכות כבקולז'. הן מעוותות ומקוטעות, והגוף האנושי מפורק אל תוך הקרביים.
ביצירה זו הצליח פיקסו ליצור אצל המתבונן תחושת הזדהות עם הזוועה, הכאב והסבל שבמלחמה.
בגרניקה התרחשה בשעת ביקורנו הפגנה קרוב למקום היצירה מול מבנה המשטרה. ניגשתי לכמה אנשים לשאול על מה ההפגנה, והם הובילו אותי לדוברת הכי טובה שלהם באנגלית. בקושי דיברה שתי מילים באנגלית. גרניקה היא ישוב בסקי ומתברר כי אזרח בסקי נורה ע"י שוטר וכעת אסרו אותו. הם נלחמים שישוחרר. יותר מזה לא יכלו להסביר.
העיירה מאד חמודה ומקושטת בפרחים במיוחד ליד האינפורמיישן רק ששם לצערי לא היה מקום חנייה.
BILBAO - מוזיאון גוגנהים
בילבאו (Bilbao), בירתה של פרובינציית ויסקיה, נוסדה כעיר גותית, הסיבה שהגענו אליה היה מוזיאון גוגנהיים (Museo Guggenhein) הניצב בליבה. זהו מוזיאון אומנות מיוחד במינו, אם כי לדעתי מוקד המשיכה העיקרי שלו הוא עיצובו הארכיטקטוני. המיוחד של המבנה. בדיוק כשהגענו היה משט של ספינות קנו שהוסיף לצבעוניות במקום.
את הפסלים שיצר כאן האומן ג'ף קונס מלבד פסל הכלב תראו כשתגיעו למקום.
לפני הנסיעה בדקתי אם קיימת תערוכה שתעניין אותי כדי שנראה את המוזיאון גם מבפנים אך לצערי לא מצאתי.
כתובת: Avenida Abandoibarra, 2
Bilbao 48001, Spain
כבר כשמגיעים קרוב למוזיאון עוברים על פני גשר שמעוצב שונה מגשרים אחרים
חנייה מצאתי כשחלפתי על פני פסל הכלב בחניון תת קרקעי מקורה. היה שווה כל אגורה כי היה יום חם במיוחד והשמש לא ריחמה עלינו
בדרכנו ל-קומילס נעשינו רעבים ולפתע ראינו שלט ארוחת MENU ב-10 יורו לאדם. נראתה מסעדה מקומית ביתית ואכן כך היה. מנה ראשונה סלט חסה עם סרדינים ועוד כמה ירקות, מנה עיקרית קציצות שהמלצר הסביר כי הם מביצי שור עם צ'יפס. משלא סיימתי את כל הסלט הגדול, המלצר נזף בי. צחקנו שהוא דואג שהכל ייאכל מהצלחת עד הפירור האחרון.
המסעדה מעוטרת עם פסלים מהמזרח הרחוק. התברר לנו - הכל בספרדית כי הבעלים של המסעדה שמופיע בתמונה אוהב מאד לנסוע לתאילנד וגם נשוי לתאילנדית. התלהבנו מהמסעדה. גם זולה, גם הכל הוגש מהר והיה טעים.
הבעלים של המסעדה
COMILLAS - היצירה של גאודי El Capricho
זו אחת מיצירותיו הראשונות של גאודי.
המרקיז הנכבד הזמין מגאודי בית רווקים עבור אחיינו. סגנון ניאו-גותי מוקף פארק פורח.
ליד הארמון המכובד והקונבנציונלי של המרקיז יצר גאודי בית יוצא דופן, כולו מצופה אריחי קרמיקה צבעוניים, עם דוגמת חמניות נהדרות. שבכות ברזל מיוחדות, שהיה נחמד לשבת ולנוח מעט על הספסל ביניהן , מגדל מעודן שמזכיר מינארט מוסלמי, ועוד גימיקים רבים ההופכים את הבית ליצירת מופת של ממש.
מאחורי הבית, בגינה יושב גאודי על ספסל, ומתבונן ביצירתו ויש לו ממה להתפעל.
אני מאד אהבתי את הבית המיוחד.
SAN VICENTE DE LA BARQUERA
בעיירה זו נמצא . גשר ארוך מהמאה ה-15 בן 28 קשתות!!!.
גם הנמל היה יפה לצפייה אך לא היה לנו מקום עצירה טוב לצילום. כשעלינו להמשך הדרך למעלה ראינו את כל נוף המפרץ והסירות במים. אמרתי לרפי מהר ליסוב לאחור ולהחנות במפרצון בכיוון הנגדי לנסיעה כי מראה כזה ציורי לא מחמיצים.
עוד על העיירה ניתן לקרוא כאן.
היות ואנו בדיוק סיימנו את הביקור בעיירות ובערים הבאסקיות בצרפת ובספרד
ואנו תיכף נכנסים לשמורת הטבע פיקוס ד'אירופה, אני אישית כפי שכבר כתבתי התרשמתי מאד מהעיירות הבאסקיות בצד הצרפתי עם הייחוד הארכיטקטוני שלהן. מה לעשות השיק הצרפתי קיים שם יותר מהערים והעיירות הבסקיות בצד הספרדי שלהן ייחוד שונה.
לכן אביא כאן עוד כמה מילים על הבסקים בחלק הספרדי מתוך אתר “הכל על”
לאחר שניצח את המלחמה דיכא פרנקו את הבאסקים - השפה הייתה אסורה בשימוש, אינטלקטואלים הוצאו להורג ורבים מהבאסקים היגרו תחת הלחץ, לדרום אמריקה בעיקר.
לחץ ודיכוי זה עודדו תפיסות בדלניות אלימות מקומיות שהביאו להתחזקותה של המחתרת הבאסקית, אשר ביצעה פעולות טרור קשות בקסטיליה ובבירת ספרד מדריד. היום מחתרת זו מוגדרת מחוץ לחוק (וגם הזרוע הפוליטית שלה).
לקראה נוספת על המחתרת:
http://www.sikurmemukad.com/sikurim/terrorgroups/eta.htmlלקריאה נוספת על ההחלמה הספרדית הקשה מתקופת הפיגועים של המחתרת:
http://www.haaretz.co.il/news/world/1.1785871
כיום, כחלק מתהליך האוטומניה השולט בספרד, נהנים מרבית המחוזות של הבאסקים מאוטונמיה רבה (הם שולטים בחלקים גדולים מכספי המיסים, מפעילים פרלמנט מקומי, משטרה מקומית ומערכת חינוך מקומית).
גיאולוגיה: חבל הבאסקים נמשך מהרי הפירנאים במזרח וגולש עד לאוקיינוס האטלנטי, מה שיוצר לו אופי הררי אך גם חופי הייחודי כל כך לאזור צפון ספרד. יחסית לחלקים האחרים של הפירנאים, כדוגמת אלו שבחבל קטלוניה ואראגון, הפירנאים של הבאסקים הופכים פחות תלולים והם בעלי נוף רגוע יותר (במיוחד ככל שמתקרבים לחופי האוקיינוס האטלנטי).
התנועה הלאומית הבסקית
התנועה הלאומית הבסקית נוסדה בשלהי המאה ה-19, על ידי סבינו ארנה. תנועה זו היתה מצומצמת בתחילה, אך הלכה והתרחבה לאט-לאט. לאחר שהסתיים שלטונו של פרנקו בשנות ה-70, ועם כינונו של משטר דמוקרטי במדינה, התנועה הלאומית הבסקית זכתה לרוב בביסקאיה, גיפוסקואה ובאלבה – שלוש פרובינציות הנכללות באוטונומיה הנקראת "ארץ הבסקים". רק בנבארה לא זכתה התנועה לרוב באותה תקופה. (נבארה היא אוטונומיה בפני עצמה, אך מבחינת התנועה הלאומית נחשבת כחלק ממה שנקרא "ארץ הבסקים").
יש לציין שבחלק הבסקי שבדרום צרפת, התנועה הלאומית הבסקית איננה ומעולם לא היתה חזקה, ולמרות המאפיינים התרבותיים כמו לשון ומסורת, לאזור זה אין אוטונומיה במסגרת המדינה הצרפתית. למידע נוסף אודות התנועה הלאומית הבסקית בספרד
הדגל הבאסקי (מתוך ויקיפדיה) השדה האדום מסמל את העם הבסקי, הסאלטיירהירוק מסמל את עץ האלון של גרניקה - סמל לחוק ולחירות של ביסקאיה, והצלב הלבן מסמל את הקתוליות הבסקית. ועל כן האדום-ירוק-לבן הם הצבעים הלאומיים הבסקיים
פרנקו אסר בתקופת שלטונו להניף את הדגל הזה ורק לאחר מותו ותהליכי הליברליזיציה שספרד עברה הותר והוכר חוקית ב-1977
