דרום אמריקה - ארגנטינה - צ'ילה - חלומות לפעמים מתגשמים !!!

בתי הבכורה קרן טיילה כמעט שנה ב1דרום אמריקה טיול אחרי צבא. אני עקבתי אחרי המקומות שטיילה על מפה וראיתי את המרחקים העצומים, שמעתי על האוטובוסים שנסעה בהם שעות על גבי שעות ולא חשבתי שאי פעם אגיע למקומות האלה. חשבתי כי דרום אמריקה נועדה לצעירים.

לפני כ-5 שנים שכנה וחברה טובה שלי חיה (מקסיקאית עם טמפרמנט) טיילה אף היא בדרום אמריקה שבה עם אלפי תמונות ואני רק התקנאתי במראות. גם אז זה נראה לי חלום רחוק כי אני וטיסות ארוכות אינם מסתדרים.

אני בטיסות לא ישנה אף פעם. אבל את המחסום הזה הצלחתי לעבור שנה שעברה בטיול לסין וצלחתי. אז השנה הרהבתי עוז להגשים גם את חלום דרום אמריקה חבל שלא ייצרו עבורי מטוס נוסעים שיקצר את שעות הטיסה.

וכך יצאנו ב-18.9.- יום שישי בטיסת איבריה למדריד 4.5 שעות ועוד 12 שעות לבאונוס איירס ללא שינה בכלל. על איבריה אומר שכדאי לבחור חברת תעופה אחרת כדי להגיע.

שום פינוק ממה שהיה לנו בטיסות טורקיש שטסנו איתם לסין ולמרוקו לא זכינו כאן.

שירותים מלוכלכים מתחילת הטיסה שלא טרחו לנקותם. שירות איטי.

נחתנו בשעה 8.50 בבוקר בבואנוס איירס ובשעה 10.00 כבר היינו בדרכנו לכבוש את …

ארגנטינה

בואנוס איירס - .שפירוש שמה אויר טוב. ואכן אויר טוב קידם אותנו עם שמים תכולים וכ-18 מעלות. עיר שנראתה לי עם מבנים בסגנון אירופאי לחלוטין בתחילה. שלא לדבר על הפרברים בתים מוזנחים ומזכירים סלמס.

נסענו תחילה לכיכר הקונגרס שבנוי בסגנון אמריקאי שלו יש 2 מונומנטים האחד משנת 1813 שהכריז על ביטול העבדות והשני מ-1816 שהכריז על עצמאות ארגנטינה.

כדי שתקבלו מושג כלשהו על ארגנטינה וההסטוריה שלה כדאי לקרוא את הכתבה המצויינת

של גילי חסקין כאן.

המשכנו בסיור הרגלי וראינו את הפסל של האדם החושב של רודן. הופתענו מאד מכך.

נסענו לרובע ONCE שפירושו 11 זהו הרובע בו התגוררו היהודים וסרנו לבית הכנסת

האורתודוקסי ,כיון שזה היה יום שבת היו בו עדיין יהודים וזה היה מפגש מרגש

עבורנו ועבורם.

עברנו דרך האתר AMYA שנהרס בפיגוע ב-08/1993 בו נהרגו 93 אנשים ודרך

שגרירות ישראל שנהרסה ממכונית תופת ב-16.3.1992 בפיגוע שנהרגו 29 אנשים.

אנדרטה מציינת את זה.

הקונגרס הישן והחדש מאחור

נסענו לרובע בוקה שלטעמי זה הלב הפועם המעניין ביותר בבאנוס איירס. בעברה זו הייתה שכונת מהגרים, בעיקר איטלקים, והבתים הדלים נבנו בעיקר מפח גלילי . הם שופצו ונצבעו כדי לשנות את תדמיתה על ידי תושביה אשר עבדו בנמל והביאו אל השכונה את שאריות הצבע של האניות ועל כן הצבעים השונים. השכונה צבועה בצבעים עזים עם ערב רב של צבעים שיוצר הרמוניה נהדרת.

בין הבתים גם הרבה ציורי קיר, עצים "סרוגים" דוכני מכירת עבודות יד, בתי קפה ומסעדות עם תזמורות המנגנות מוסיקת שנות ה-50 עם הרבה טנגו. רקדניות נמצאות ברחובות בלבוש הולם ומוכנות תמורת סכום כסף לרקוד עם כל תייר.

לפני הגיענו לרחוב הצבעוני ששמו CAMINITO עברנו גם דרך האצטדיון של קבוצת הכדורגל המקומית BOCA JUNIORS שיומיים לפני הגיענו נחלה נצחון וכולם היו מאושרים מכך .

הרחובות סביב האצטדיון עם חנויות לממכר חולצות , דגלים ופריטים מתחום הכדורגל.

שמוליק סיפר: אי אפשר להזכיר את קבוצת הכדורגל בוקה ג'וניורס מבלי לספר עוד מעט פרטים עליה ועל היריבות הקשה וארוכת השנים בינה לבין המועדון הגדול הנוסף של העיר - ריבר פלייט - וכל זאת במדינה שמוקירה ספורט ומעריכיה את ספורטאיה כפי שמוכיחים אותם פסלים שצילמת.

האיצטדיון של בוקה מכונה הבונבוניירה על שם צורתו.

אוהדי הקבוצה מכנים את עצמם הגנואים על שם מייסדי הקבוצה, בני שכונת בוקה - שהיו מהגרים איטלקיים שרובם הגיעו מהעיר ג'נובה.

יריבי בוקה נוהגים לכנותם דווקא בשם הלא מחמיא גללי צואה לזכר גללי הסוסים שהיו פזורים סביב האיצטדיון.

בוקה באופן מסורתי היא קבוצת בני מעמד הפועלים בעיר ואילו ריבר - המיליונרים - היא קבוצתם של העשירים ושל המעמדות המבוססים, ובין המועדנים רובצת תהום של שנאה.

חלק מנהגי המוניות בעיר שרבים מהם אוהדים את בוקה כמובן יסרבו להסיע את התייר לאיצטדיון של ריבר פלייט ולפחות ירקו החוצה בתיעוב כשישמעו את מקום היעד.

המשחק בין שני מועדונים אלה הוא שמכונה באמת סופר קלאסיקו - שם שהוצמד בטעות למשחקים בין ברצלונה לריאל מדריד שהם למעשה הקלאסיקו (בלי הסופר...).

אחד מכוכביה הגדולים ביותר של בוקה הוא כמובן דייגו ארמנדו מארדונה הזוכה בארגנטינה בקרב רבים למעמד של אל כמעט.

בוקה משחקת בצבעי כחול וצהוב.

הסיפור מאחורי צבעים אלה אומר שמייסדיה החליטו לבחור בצבעים של האוניה הראשונה שתכנס לנמל לאחר החלטת הייסוד - והיתה זו אוניה משבדיה....

הכוכב המפורסם של הקבוצה הוא דייגו מראדונה ב-1981, נקנה על ידי בוקה ג'וניורס במיליון וחצי $. המשטר הצבאי ששלט אז בארגנטינה ביקש לנצל את הפופולרית של הכוכב הצעיר כדי להסיט את תשומת הלב מהזוועות שהתחוללו אז במדינה ולפיכך סיכל באותן שנים כל הצעה שקיבל מראדונה מחו"ל.

ארגנטינה וטנגו מתחברים יחדיו. לכן מעט לפני שהגענו לשכונת אל בוקה נסענו לבקר את האיש והאגדה CARLOS GARDEL שהיה מלחין, זמר ארגנטינאי - צרפתי שחיבר אין ספור מוסיקת טנגו ונהרג בתאונת מטוס ב-1935.

פסל בדמותו של קרלוס גרדל

סרטון עם מוסיקה שלו על רקע שכונת לה בוקה

.

המשכנו משם לפארק אקולוגי COSTANERA SUR שקרוב אליו ראינו את פסל האשה העירומה היוצאת מתוך צדפה בסגנון יווני משהו שפוסל ע"י פסל ארגנטינאית בשם LOLA MORA משנת 1903 וכיון שאשה עירומה לא נאה שתוצב במרכז העיר הפסל הוזז לשוליים של העיר קרוב לגן זה.

הטיילת ליד הפארק יפה, ומוצבים בה פסלי ברונזה של אגדות ספורט ארגנטינאיות בתחומים שונים.

מזלנו שזכינו גם לצפות בצפור גדולה שעמדה יפה לצילום אחרת הפארק לא משהו שהייתי טורחת לבקרו.

היעד הבא היה PUERTO MADERO שהינו הנמל הישן שכמו בתל אביב שופץ והפך למרכז למסעדות ובתי קפה ואיזור הבלויים המועדף של המקומיים וגם על התיירים.

חצינו את הגשר המפורסם הנקרא PUNTE DEL MUJER - גשר האשה שהוא העתק של הגשר בסיביליה. בכלל נתקלנו בדרום אמריקה בהרבה שמות של מקומות מספרד ופורטוגל שהמתיישבים נתנו שם וכך מצאנו את קורדובה מספרד ואת בלם בצפון ברזיל מפורטוגל.

ארוחת הערב שלנו ביום זה היתה באיזור זה במסעדה המצויינת שהיא בסגנון מזנון - "אכול כפי יכולתך" בשם LA BISTECA שדגמנו בה בשרים מצויינים על האש, סושי, וקינוח טרמיסו נהדר. ממליצה מאד.

איזור הנמל לאור יום

לאחר ארוחת הערב ,כשחזרנו למלון המצויין NH CITY שנמצא במרכז העיר, למרות השעה המאוחרת, ולמרות העייפות רפי ואני עשינו סיור רגלי ברחובות הכרך לכיוון האובליסק. התלהבנו מתאורת הבתים וקצת חששנו שמישהו יחטוף לנו את המצלמה, לכן אחזתי בה בחוזקה והצמדתי אותה לגוף.

בואנוס איירס בלילה

למחרת 20.9. - יום א' - טסנו שעתיים ו-20 דקות ליעד שבשבילו אנשים אוהבי טבע כמונו באים לדרום אמריקה. טיסה לברילוצ'ה. אנו טסים לפטגוניה. אומר לנו המדריך איציק ידגר כי אנו בחבל ארץ מדברי, אך אנו הגענו בחודש ספטמבר שזה תחילת האביב, אבל איזה אביב? מזג אויר קר, עם רוחות קרות, פסגות ההרים מכוסות שלג. אפילו דרך חלון המטוס הבחנו במרחבים העצומים מכוסים בשלג - מראה מרהיב.

למה קוראים לה פטגוניה? על כך כדאי שתקראו בכתבה מאתר GO TRAVEL

ובויקיפדיה כתוב: מקור שמה של פטגוניה במילה פטגון (Patagón), שפירושה "בעלי כפות רגליים גדולות". כך כינה פרדיננד מגלן את תושביה הילידים של פטגוניה, שהיו גבוהים בהרבה מהאירופאים (באותה העת היה הגובה הממוצע של האירופאים כ-1.55 מ', בעוד תושביה של פטגוניה התנשאו לגובה של 1.80 מ').

צילום מחלון המטוס – פטגוניה אנו תיכף נוחתים!!!

תחילה הגענו לעיר ברילוצ'ה למרכזה, בה שוכן בניין העירייה ופסל של הגנרל רוקה

רכוב על סוס , אשר הכניע את המאפוצ'ה במחצית השניה של המאה ה-19.

מי הם בני המאפוצ'ה ניתן לקרוא כאן.

סביב הכיכר על המדרכה ציורי מטפחות עם שמות ותאריכים של האנשים שנעלמו בארגנטינה. גם על הסוס עצמו כמה מטפחות כאלה. המאפוצ'ה דרש על סילוק הפסל מהכיכר, שכן רוקה הואשם ברצח העם הגדול בהסטוריה.

ברילוצ'ה נשענת בעיקר על תיירות. בחורף היא קרובה לאתר סקי ובקיץ האגם.

מקור שמה לפי ויקיפדיה: מקור שמה של העיר במילה Vuriloche בשפת המאפוצ'ה, שפירושה "האנשים שמעבר להרים". אחד מתושביה הראשונים של העיר היה קרלוס וידרהולד, והמתיישבים החליטו לקרוא על שמו את עירם. במכתבים שנשלחו אליו הוא כונה בטעות "סן קרלוס" במקום "דון קרלוס". הטעות השתרשה, והעיר נקראה סן קרלוס דה בארילוצ'ה.

ברילוצ'ה שוכנת על גדות אגם נאוול וואפי - NAHUEL HUAPI - שפירושו אגם הנמר, בגובה 756 מ' מעל פני הים. צילום קצר על הכיכר והאגם. מפת ברילוצ'ה והסביבה לקחנו מהאינפורמיישן ליד בניין העירייה

מייד נוסעים להר קמפניירו - CAMPANARIO שגובהו 1050 מ' כדי לעלות עם הרכבל לפסגה. אנו מחליפים דיסקט ועוברים לבגדי חורף עם מעיל פוך, כובע וצעיף. היה צריך גם כפפות אבל איתן לא יכולתי לצלם. מהפסגה רואים אגמים שמקיפים את ההר ל-360 מעלות. רק חבל שבאותו הרגע השמש לא זרחה, השמים לא היו כחולים ולכן זכינו למראה פחות מלבב.

לאחר שירדנו מהר קאמפניירו נסענו לתצפית פנורמית על אגם מורנו ואגם נאוול וואפי.

והיות וישבנו מספיק חילצנו עצמותינו בהליכה בת כשעה וחצי בתוך יער במסלול שנקרא SENDERO DE LOS ARRAYANES ולמדנו על הפטריות שתוקפות את עצי ה- אריאן וכתוצאה מכך העץ יותר מעקפים וגם על הפקת הריבה מהפטריות שנקראת LLAO

LLAO ומבטאים את זה ג'או ג'או שפירושו מתוק מתוק.

תצפית על מלון ג'או ג'או (7 כוכבים)

ההליכה לפעמים היתה בתוך בוץ למרות שדי השתדלנו לעקפו. לשמחתנו איש מהקבוצה שמנתה עוד 19 אנשים מלבדנו לא נפל לבוץ. העצים צבעם אדמדם ודומים מאד לעצי דולב.

הלינה בערב זה היתה בברילוצ'ה במלון EDELWEISS שהינו מלון 5 כוכבים עם אח בפנים ומראה חמים. החדרים שלנו פנו לכביש הראשי אולם ישנם חדרים עם נוף לאגם אז כדאי לבקש.

כיון שהמלון היה במרכז העיירה מייד יצאנו לבדוק את בית החרושת לשוקולד שנמצא משמאל לבית המלון כשיוצאים ממנו והגב אליו. כיון שזה היה יום ראשון המכונות לא פעלו. כיבדו אותנו במתוק המתוק, אולם לא קנינו כי במחשבה שניה כשנגיע לארץ אחרי הימים החמים בברזיל נכונה לנו עיסת שוקולד.

המשכנו להסתובב עם עוד זוג מהקבוצה ברחבי בארילוצ'ה, מכל חנות פתחו לנו קופסא שנטעם מהשוקולד שלהם, כמעט קיבלנו רעלת סוכר בערב זה. בני נוער רבים גדשו את העיר מעין תנועות נוער והמדריך סיפר לנו כי כך זה שם בכל ערב ואין קשר לסוף שבוע.

ארוחת הערב שקיבלנו היתה ב"מסעדת הציפורים "- LOS PAJAROS שלא הייתי קוראת לה מסעדה . זו היתה הנפילה הקולינרית של הטיול. קיבלנו סלט ודג סול מטוגן עם צ'יפס.

יש לציין כי ברילוצ'ה מבוססת על מהגרים שהיגרו לכאן מגרמניה ומשוייץ ומצאו כאן מזג אויר דומה לארצות מוצאם. הם פיתחו כאן גם חקלאות והעבירו טכנולוגיה לייצור השוקולד מפולי הקקאו.

בחודשים יולי ואוגוסט מגיעים לכאן הרבה תיירים מברזיל עד שקוראים לעיר ברזילוצ'ה.

חברנו שמוליק בפורום הזכיר גם כי ברילוצ'ה ידועה כעיר המפלט לפושעים נאציים. למעשה

ארגנטינה, ברזיל ,צ'ילה, פרגואי הן בין המדינות שנתנו מקלט לפושעים נאציים לאחר מלחמת העולם השניה. 9000 פושעים מצאו מקלט בדרום אמריקה.

אדולף אייכמן הוא בין הפושעים הגדולים שחי ונתפס על אדמת ארגנטינה. מנגלה הרופא הידוע לשמצה על מעלליו בפני אדם עם נסיונותיו חי בברזיל.

הפושע הנאצי אריק פריבקה - כדאי לקרוא מי היה וגם הוא בילה בברילוצ'ה כאן.

חואן פרון קיבל כספים מאירגון אודסה הנאצי, אירגון שפעל להשגת דרכונים למדינות דרום אמריקה. חואן פרון מכר קרוב ל-10,000 דרכונים לאירגון. ניתן לקרוא כאן.

בשנת 2000 נשיא ארגנטינה דאז פרננדו דה לה רואה התנצל בפני היהודים על המקלט שנתנה מדינתו לפושעים הנאציים לאחר המלחמה.

כשרואים את המתוק צריך לזכור גם את העבר.

. 21.9- יום שני - להר טרונדור

הבוקר אנו קמים לבוקר קריר בלשון המעטה 3 מעלות כשבלילה היה 2.יצאנו בשעה 9.00 מברילוצ'ה הגדולה המונה 130,000 תושבים.

נסענו דרומה בכביש 40 אנו בדרכנו להר טרונדור שפירוש שמו ההר הרועם. גובהו 3500 מ' ומזל שלא צריך להעפיל אליו רגלית. כביש 40 מתחיל בבוליביה ומסתיים בדרום ארגנטינה. כדאי לקרוא כאן.

בתחילה נסענו לאורך אגם מסקארדי. בשלב מסויים הגענו לחוף שחור , ירדנו מהאוטובוס ונתנו לנו ללכת בחצץ הטובעני כ-300 מ'. ירדתי ללא המעיל והרגשתי את הרוח הקרה כמו מסמרים על גופי.

שוב לא היתה לנו שמש אז הנוף פחות מרשים.

המשכנו מערבה והגענו לנהר המנסו את הגשר עליו חצינו רגלית והנוף מעל הגשר היה מאד יפה. שם התחממנו עם שוקו ופרוסת עוגה גדולה טעימה. רפי ואני סרנו שוב מימין לגשר וראינו את הזרימה היפה של המים..,סוף כל סוף ראינו גוונים יפים של המים בנהר והשתקפויות.

נסענו ועצרנו לנקודת תצפית שנקראת MIRADOR LAGO MASCARDI שבדיוק ברגע שהגענו היתה הומה תיירים. אז נדרשנו קצת לעבודת מרפקים כדי לתפוס מקום טוב לצילום. תצפית מאד יפה ושווה עצירה.

עצרנו לארוחת צהרים במקום מקסים שהניב מהחצר הרבה תמונות ציפורים ואשמח לזהויין ממי שיכול להרים את הכפפה.

PAMPA LINDA שמו ותולדות המקום ניתן לקרוא כאן.

ארוחת הצהרים שבחרנו שניצל גדול עם פירה בעלות של 110 פזות לאדם.

כשאנו שבעים יכולנו ללכת למפלים.

עצרנו להליכה למפלי SALTILLO DE LAS NACLAS היורדים מהר EMPAREDADOS שהוא בעצמו הר וולקני שהתפרץ לפני 1,300,000 שנים, שמאוחר יותר נשחק ע"י הרוח והגשם והתכסה באפר וולקני מהתפרצות הר הגעש טרונדור. כל זאת למדתי מהשלט שהוצב בתחילת המסלול.

תחילת המסלול בתוך יער ואח"כ בשטח הפתוח שחצינו נהר יבש ראינו את הר טרונדור במלוא הדרו מכוסה שלג. המשך ההליכה חצינו גשר, ואח"כ הלכנו על קורות עץ בחלק מהזמן.

אורך המסלול כשעה וחצי כולל הלוך חזור.

ממש לקראת סוף המסלול, כשרפי הלך לפני ואני אחזתי בכתפיו כדי לא ליפול מהקורה, באחת הקורות, הקורה כשאני דרכתי עליה התרוממה באוויר, הסתובבה ונכנסה לי בעוצמה בשוק של הרגל השמאלית. מעוצמת המכה והכאב , איבדתי את שיווי המשקל ונפלתי על צדי הימני. כנראה שבעת הנפילה ניסיתי לבלום את עוצמת הנפילה עם יד שמאל. בכל אופן לא יכולתי לקום מהאדמה. לקח לי כמה דקות שנדמו כמו נצח עד שהצלחתי לקום מחדש ואז הרגשתי כאבים עזים ביד שמאל וברך ימין.

כל הגוף רעד לי והחלטתי שלא להמשיך במסלול לעבר המפלים כך ולהסתפק מה שראינו מהדרך כשהתקרבנו אליהם. חברים לקבוצה שהיו מאחורינו וראו את הנפילה דיווחו למדריך שהיה בראש הקבוצה, הרחק לפנינו. הוא נזעק לחפש אותנו ומשלא מצא שלח את המדריך המקומי חאבייר, שינסה לאתר אותנו. הוא הגיע בדיוק בזמן כשהגענו לפאתי היער ולא זכרנו את המשך המסלול לעבר האוטובוס.

יש לציין שיומיים לפני כן, כשהתיישבתי באוטובוס התברר לי כי בין המושבים שהיתה הפרדה, היה מנגנון ברזל שבלט לתוך המושבים, שבדיוק עליו התיישבתי בחוזקה. מאותו יום לא יכולתי לשבת.

כעת אני חבולה בעוד כמה איברים בגוף. התלבטתי קשות בערב אם ללכת לבית החולים בברילוצ'ה לאור זאת שלא יכולתי להזיז את יד שמאל מרוב כאבים. לא יכולתי להתלבש אפילו ללא עזרה מרפי.

אבל כמו שחקן בהצגה THE SHOW MUST GO ON גם אני המשכתי בטיול.

כמובן עם משככי כאבים 2-3 ביום.

המפל כפי שאנו ראינו וכפי שראתה אותו גניה וין מקרוב

לקראת סיומו של יום זה הגענו לקרחון השחור - Ventisquero Negro. אני עם הרוח הספורטיבית למרות הכאב יורדת מהאוטובוס וכנראה שהזזתי לא טוב את יד שמאל בעת הירידה. התחילו לי כאבי תופת עד הלב. ויתרתי על הקרחון בצער רב ושבתי לאוטובוס ורפי דאג להביא לנו את התמונות משם.

הקרחון השחור הוא תופעה מיוחדת הוא נצבע בשחור. האייסברגים באגם הירוק עז שצפו היו חמודים אך לא מרשימים.

חזרנו לקראת ערב לברילוצ'ה ללינה במלון אדלוויס לילה נוסף.

ארוחת הערב היתה במסעדת LA PARRILA DE JULIAN שהיה מאד טעים ועוף בגריל עם סלט שגם הוא היה מאד טעים. קינוח היה פלאן שהוא קינוח מאד מקובל ונפוץ בדרום אמריקה.

22.9 - יום ג' - חציית הרי האנדים מארגנטינה לצ'ילה

יצאנו בשעה 9.00 מהמלון בברילוצ'ה . חיברו אותנו עם קבוצה ספרדית וכך התמלא האוטובוס. נסענו תחילה לאורך אגם נאוול וואפי ואם חשבתם שמזג האויר השתפר הבוקר אז לא לצערנו. חצי שעה נסיעה עד PUERTO PANUELO בו עלינו על קטמארן - כך נקראות הספינות החוצות את האגמים כאן. האגם היה אפור עקב שמיים מעוננים והפסגות היו בערפל. וזה היה צריך להיות אחד משיאי הטיול.

כשהגענו לפוארטו בלסט - PUERTO BLEST צבע המים של אגם וואפל נאפי היה מדהים. ירוק עז.

עלינו על אוטובוס לנסיעה של 10 דקות לפוארטו אלגרה – PUERTO ALEGRE - כאן המתין לנו קטמארן חדש שקנו לכבודנו לפני חודשיים. עלינו עליו לשייט בן 20 דקות. שטנו באגם פריאס לפוארטו פריאס. הנוף שליווה אותנו היה נוף של יערות והר טרונדור.

הרבה שחפים ליוו אותנו וזו תמונה של תמי ארקין

לכתבה של מסע אחר לגבי איזור פטגוניה והמסלול שאנו עברנו בין ארגנטינה לצ'ילה כאן.

את הגבול בין המדינות ארגנטינה וצ'ילה קבע פרנסיסקו מורנו ע"פ הטופוגרפיה בשטח וההרים היוו גבול. כאות הוקרה הקרחון פריטו מורנו נקרא על שמו . פריטו פירושו מומחה.

לאחר הגיענו לפוארטו פריאס ביצענו ביקורת גבולות ליציאה מארגנטינה. נסענו באוטובוס נסיעה של שעתיים ל- PEULLA - פיאוז'ה

בדרך עצרנו ליד מפל CASCADA LAS MAELIUZAS החמודים שלידם פריחה יפה.

ומגניה וין הפריחה היפה

ב – צ'ילה בנופי יערות של עצי אוראקאריה בדרך עפר, כאשר ככל שעלינו בגובה לכיוון קו פרשת המים כל חלקת היער היתה מושלגת.

מראה אלפיני מובהק. הגובה היה 976 מ' מעל פני הים.

לאחר שחלפנו על קו פרשת המים וירדנו מהגובה עצרנו לתצפית על הר הטרונדור.

פריחה יפה תודות לגניה וין

בצד הצ'יליאני משנה פארק וואפל נאפי את שמו לפארק וינסנט פרז רוזאלס.

מימין התצפית תחנת משטרה וניצלנו אותה לשירותים.

לאחר שעברנו את ביקורת הגבולות בצ'ילה בישוב PEULLA הלכנו רגלית למלון NATURA השוכן על גדות אגם כל הקדושים - LAGO TODOS LOS SANTOS

שם אכלנו צהרים ארוחה מאד טעימה. בחרתי סלמון עם שרימפסים וירקות מבושלים. העלות היתה צריכה להיות 27 פזות צ'יליאניות, אך אנו רק עברנו את הגבול וטרם היה באמתחתנו מטבע צ'יליאני. בחרנו לשלם בדולרים והמלצר סידר אותנו ואת האחרים בשער ההמרה. שילמנו על הארוחה רפי ואני 40$.

טיפ: אם יוצא לכם לאכול שם תצטיידו מראש בכסף צ'יליאני או תהיו ערניים לשער ההמרה.

לאחר הארוחה שטנו באגם כל הקדושים ששטחו 179 קמ"ר נמצא בגובה 1189 מעל פני הים,,במשך שעה ו-40 דקות, חלפנו על פני האי מרגריטה שהצטלם מאד יפה. גם לאגם זה היו גוונים של ירוק עז קרוב לשוליו. ראינו את הרי הגעש אוסרנו המתנשא לגובה 2652 מ', פונטיגודו - 2493 מ', קאלבוקו - 2003 מ' וטרונדור 3554 מ'.

אגם כל הקדושים

ירדנו לחוף בנמל פטרואה ונסענו לאורך אגם LLANQUILUE לפוארטו ואראס. בדרך עצרנו לתצפית על נהר PETROHUE שפירושו מקום של עשן בשפת המאפוצ'י למרגלות וולקן אוסרנו. לאורך הדרך שדות שלמים של צמח עם פריחה צהובה. הצמח הובא מאירופה כדי לסמן חלקות, אולם גדל פרא והשתלט על חלקים רבים. כעת מנסים לעקרו ולבערו באמצעים שונים. שם השיח CHACAY.

לעת ערב הגענו ל-PUERTO VARAS למלון 5 כוכבים RADISSON COLONSDEL SUR המצויין מעוצב באבן חרסית אפורה כהה בצורה מעוררת השתאות.

וקבלת הפנים לה קיבלנו בחדר האוכל היא הכי טובה בטיול. סעודת נשף לא פחות ולא יותר. שולחן ארוך ערוך למשעי. דווקא בערב זה ירדתי ללא מצלמה.

אז מנת פתיחה היתה צנים קטן עם ריבה. בהמשך מרק פלפלים אדומים עם חריפות עדינה ובאמצעו כמה צנימים קטנטנים, שכמוהו לא טעמתי מעודי. ללקק את השפתיים. למנה העיקרית הוגש דג קוד ברוטב בלתי מזוהה על בסיס שמנת עם תפוחי אדמה בצורת פשטידה אישית עגולה. לקינוח שתי חתיכות קטנות של גלידת תות שדה וליד זה קרם כלשהו כמו של קרמשניט והכל מקושט כמו ציור.

המלון שוכן ממש על האגם רק לחצות את הכביש.

המלון מקבל ציון 10+!!!

23.9. - יום רביעי -PUERTO VARAS - POERTO MONTT - PUNTA ARENAS

יצאנו בשעה 8.00 בבוקר מהמלון אחרי ארוחת בוקר דשנה ליום שמשי עם שמים תכולים עננים קלים בשמיים,על אוטוסטרדה 5, כעבור 6 ק"מ פנינו ימינה לחעבר שמורת טבע - NAHUEL NADI שבה גדלים עצי ALERECE עתיקים. היו הרבה עצים כאלה אולם הם נכרתו והיום אסור לכרות אותם. הדרך לשמורה עברה בין חוות בודדות, כרי מרעה , וגם מהצמח הצהוב שגדל ומתפשט ברחבי צ'ילה.

משם נסענו דרומה לעיר הנמל הציורית PUERTO MONTT תחילה בשוק הדגים המקורה. שם ראינו שלל הדגה שהייתי מוכנה לקחת לבשל מכל סוג. מה לא היה שם? צדפות גדולות, דגי סלמון, דיונון, קיפודים דגי מרלוסה ועוד. אחד הדייגים בעל דוכן, שהבין כי אנו שולטים היטב בספרדית, דיבר איתי חופשית ואני כל מה שיכולתי לעשות זה לחייך אליו ולבקש ממנו לצלמו.

כשסיימנו את הסיור בפנים יצאנו החוצה ועל החוף נכונה לנו הפתעה גדולה. שלושה כלבי ים הציצו עם ראשיהם מעל פני המים.באחת הפינות שקנאי ניסה את כנפיו ואח"כ התעופף. כלבי הים התחילו להתקרב לחוף לאט לאט וכבר הצטופפו כ-6 .

רפי ירד לחוף יחד עם עוד כמה מחברי הקבוצה. כמה מכלבי הים עלו על החוף והתקדמו לעבר האנשים, כשהגדול שבהם נהם כאילו אומר:

חברים פלשתם לתחום המחייה שלי - הגזמתם!!!!

למרות שהשעה היתה 11.00 בבוקר איציק אמר לנו שמרק הדגים הטוב ביותר שנאכל בטיול זה כאן. לא יכולנו לסרב ואכן היה טעים מאד. ללקק את השפתיים. בכל זאת שעת בוקר אז רפי ואני חלקנו קערה אחת.

אגף המסעדות נמצא באותו המתחם של שוק הדגים רק שהוא מולם המון מסעדות שם עם בישול ביתי. על הגגות עמדו שקנאים והתנקו.

במתחם ליד שוק הדגים והמסעדות ישנן גם עבודות יד של מקומיים אבל לנו כבר לא היה זמן להסתובב כי נכונה לנו טיסה עם חברת SKY דרומה לפונטה ארנס - PUNTA ARENAS - מה ראינו שם?

כדי שתבינו היכן נמצאת אותה פונטה ארנס מצרפת לכם מפה כאן: דרומית ממנה זו אושואיה שאליה לצערי לא הגענו.

פונטה ארנס - מהתצפית שלה צופים על מצרי מגלן וארץ האש.

מהי ארץ האש?

ארץ האש Tierra del Fuego חבל הארץ הנמצא מדרום למיצרי מגלן באמריקה הדרומית .אינספור איים מרכיבים את הארכיפלג הדרומי ביותר בכדור הארץ.האי הדרומי ביותר –כף הורן הוא הנקודה הדרומית ביותר בדרום אמריקה ובכדור הארץ.השם "ארץ האש" ניתן למקום בשנת 1520 על ידי מגלה הארצות הפורטוגליFernando de Magallanes פרידננד מגלן.כאשר מגלן עבר בספינתו דרך המיצרים הקרויים כיום על שמו ראה אינספור מדורות שהבעירו הילידים כדי להתחמם. כלומר בגלל הקור השורר שם כדי להתחמם הבעירו מדורות וזה מה שמגלן ואנשיו ראו.

הארכיפלג מקיף שטח של 73,753 קמ"ר מרביתו בריבונות צ'ילה והחלק המזרחי שצורתו כצורת משולש ישר זוית הוא בריבונות ארגנטינה. ארץ האש מיושבת בדלילות .

ראשיתה בהתיישבות מלפני כ-12,000 שנים של בני עם היאמנה או יגנה.בני עם זה לא לבשו בגדים ונהגו להתחמם אל מול המדורות שהבעירו.כמו כן הם מרחו את גופם בשומן בעלי חיים.המגע של תושבים אלו עם האירופאים במאה ה-16 לא היטיב עמם.הם נחשפו למחלות כמו חצבת ואבעבועות שחורות וכך נכחדו כמעט לחלוטין.נותרו רק כ-350 נפש. כיום האוכלוסייה מרוכזת בשני ישובים ריו גרנדה ובה כ-55,000 תושבים ואושואיה, העיר הדרומית ביותר בכדור הארץ ובה כ-61,000 תושבים. הנופים הבראשתיים,הקרחונים,אריות הים,הפינגווינים והקורמרנים הרבים מושכים לכאן תיירים רבים.והתיירות היא הענף הכלכלי הראשי בחבל ארץ זה. מתוך אתר של דוד נתנאל אופק עולמי.

וזה הנוף מהתצפית על מצרי מגלן.

בכיכר המרכזית של פונטה ארנס ששמה PLAZA MUNOZ GAMERO ניצב פסלו של מגלן שפוסל במלאת 400 שנה לגלוי המיצרים שנחוג בשנת 1920. הוא נתרם ע"י אדם עשיר מפטגוניה JOSE MENENDES. המיצרים אורכם 583 ק"מ והם התגלו בשנת 1520.

בפסל ישנם 2 אינדיאנים כשהאחד מסמל את ארץ האש והשני ענק המייצג את פטגוניה. גם אשה עירומה ולה 2 זנבות המסמלים את שני האוקיינוסים השקט והאלנטי.. בידיה הסמל של צ'ילה והסמל של העיר ממנה הגיע מספרד מננדס תורם הפסל.

האגדה מספרת: מי שמנשק את רגלו של האינדיאני ישוב לפטגוניה. אנו אוהבים מאד אגדות כאלה וגם מאמינים בהן אז נישקנו.

קיבלנו הפסקונת קצרה כי עוד דרך ארוכה נכונה לנו עד שנגיע באותו הערב למלוננו שב-PUERTO NATALES. אז המדריך איפשר זמן שיספיק להחלפת כסף לצ'יליאני, לשתות כוס קפה. אבל אנו היינו רעבים אז נכנסנו לבית קפה- קונדיטוריה, בחרנו קפוצ'ינו ענק עם שתי עוגות מאד מתוקות , שילמנו עם מעט כסף שהיה לנו ואצנו רצנו לשירותים. בריצה חזרנו לאוטובוס שהמתין בכיכר המרכזית .

נסענו ועצרנו בסופרמרקט לקנות מצרכים לפיקניק ליום המחרת בשמורת טורס דל פאינה. רשת סופרמרקט UNIMARK התגלתה כמלאכים. קנינו מוצרים אך לא נותר לנו מספיק כסף לשלם. קראו לקופאית הראשית שתתן הנחה והיא נתנה עוד ועוד הנחות העיקר שנקנה כל מה שרצינו. רציתי לתת כרטיס אשראי אך לא רצו לקבל . למה לא הבנו את התשובה.

יום העצמאות של צ'ילה נחוג ב-18.9. לכן בכל מקום ראינו את דגל המדינה מתנוסס בגאון.

לא יכולנו לעזוב את פונטה ארנס בלי לבקר בבית הקברות המפואר שהמקום נתרם ע"י שרה בראון. בית הקברות מפורסם בגלל הגנים היפים שבו. הגננים עובדים כאן שעות נוספות על הפריזורה.

מכאן נסענו כשלוש שעות כשבתחילה בצדנו הימני מצרי מגלן ואח"כ ערבות הפמפס והחלק המדברי כששקיעה מרהיבה מלווה אותנו כזאת שלא זכינו לראות מעולם. לא הפסקנו לצלמה מרוב התלהבות ולא הרגשנו איך הזמן חולף.

תמונות מבית הקברות המפואר . כשאומרים אחוזת הקבר כאן יכולים להבין מהי אחוזה.

אין כמו השקיעה בפטגוניה – נסענו קילומטרים כשמשני צידי האוטובוס כל האופק בער כך.

בעוד אנו נוסעים בדרך למלוננו בפוארטו נטאלס אליה הגענו מאד מאוחר בסביבות השעה 22.00 עלי לציין ששם המלון הנהדר: COSTA AUSTRALES היות והגענו בלילה לא הבחנו במיקום היפה של המלון אותו ראינו רק בבוקר.

הזריחה היתה כמה דקות לפני השעה 7.00. חצינו את הכביש והאוקיינוס היה שקט כמו בריכה.

בינתיים רק אספר לכם לגבי צ'ילה מתוך אתר אופק עולמי

צ'ילה שוכנת על הגבול בין שני לוחות טקטוניים : הלוח הפסיפי והלוח האמריקאי. שני לוחות אלו נמצאים במצב של התנגשות חזיתית. המפגש בין שני הלוחות הללו יצר אזור המכונה בשפה המקצועית אזור הפחתה. באזור הפחתה זה נוצר חום רב שהתיך את הסלעים שהיו בצ'ילה על הלוח האמריקאי. סלעים שהותכו שקעו למעמקים ובשל המשך הלחץ של הלוחות התרוממו הסלעים וכך נוצרו הרי האנדים. (להבנת התהליך התבוננו באיור בהמשך ). אזור ההפחתה בצ'ילה מאופיין בהרי געש רבים.יש למעלה מ-130 הרי געש פעילים. אחד מהרי געש אלו הוא יואייהיקו Llullaillaco שגובהו 6,723 מ' והוא נמצא על גבול ארגנטינה צ'ילה .זהו הר געש שכבתי . ההר התפרסם בשל התגליות הארכאולוגיות. על ההר נמצאו גופות של ילדים שהוקרבו על ידי בני עמם האינקה. המפגש המתמשך בין הלוח הפסיפי והלוח האמריקאי מאופיין גם ברעידות אדמה הפוקדות את האזור לעיתים תכופות. אזור הפחתה זה הוא חלק מטבעת האש המקיפה את האוקיינוס השקט.

באיור אנו רואים את צ'ילה הנמצאת בצד ימין על הלוח האמריקאי. האוקיינוס השקט נמצא על הלוח הפסיפי.שני הלוחות נעים זה לקראת זה. אזור ההפחתה הוא אזור המפגש בין הלוחות ולתוכו "נעלמים" הסלעים המותכים במגמה ומתפרצים שוב בשל המשך הלחץ של תנועת הלוחות.בשלב הבא מתרוממים הסלעים וכך נוצרו הרי האנדים..

24.9. – יום חמישי – פארק TORRES DEL PAINE

בשעה 7.00 יצאנו מהמלון כדי לראות את הזריחה שאז חשבנו אותה להכי יפה שראיתי מימי חיי.

המלון בפורטוס נטלס משתקף בבוקר וזוהר באור יקרות

כשסיימנו לצלם את המבט אל הים - פוארטו נטלס שוכנת על פיורד התקווה האחרונה - ואל הסירות המשתקפות במים, חשבנו לחזור למלון לארוחת הבוקר, וכשהסטנו מבטנו לצד השני לכיוון המלון ראינו את הזריחה המרהיבה הזו.

גוונים כאלה לא ראיתי באף זריחה והם שונים לגמרי ומהשקיעה של אמש.

אז הבוקר הזה כבר העלה לי חיוך גדול על הפנים.

וכשעלתה השמש הצבעים השתנו ונסענו למרכז פוארטו נטאלס. בתים בני קומה אחת ברובם. השמש אמנם עלתה אך הקור היה מקפיא. שמש שקרנית. בלי מעיל וכובע אי אפשר.

אי אפשר לנסוע בצ'ילה בלי להיות מודע להסטוריה שלה. למעוניינים לקרוא על קצה המזלג כדאי לפתוח את הקישור כאן.

מה שאני ספגתי בצ'ילה שזו מדינה מאד מסודרת, כמעט יקים, כבישים טובים בדרך כלל ואנשים טובים ורוצים לעזור.

ממרכז העיר נסענו לכיוון מערת מילודון - MILODON CAVE, כשבדרך ראינו קונגולמראט.. המערה נוצרה לפני 14,500 שנים. מצאו בה בעלי חיים שאחד מהם עשו דגם ממנו ביציאה מהמערה. ולפני שנכנסים למערה ליד קופת הכרטיסים אני מוצאת ציפורים בשלל צבעים אז המערה לא עמדה בראש מעייני אלא הציפורים כמובן. רפי נכנס למערה ואני ...כמובן עם הצפורים.

מהכניסה למערה הבחנו גם בפיורד ULTIMA ESPERANZA - התקווה האחרונה – הפיורד קיבל את שמו מחואן לדריז'רוס הנווט, שהתייחס אליו כתקוותו האחרונה להגיע אל מצרי מגלן.

שמורת טורס דל פאיינה

בדרך לשמורה עצרנו במעבר הגבול CERRO CASTILIO להחלפת כסף ותדלוק קפוצ'ינו.

שמורה זו היא אחת מהפארקים הלאומיים היפים ביותר בעולם. זהו אחד משיאי כל טיול לדרום אמריקה.

היא ממוקמת בצידו הדרומי של "פארק הקרחונים" והיא משתרעת על שטח של מאות אלפי קילומטרים רבועים. הפארק הוקם בסוף שנות החמישים ושמו ניתן לו בגלל שלושת מגדלי הגרניט הגבוהים הנראים למרחקים ומסמלים את הפארק.
בפארק ניתן לראות עשרות מיני ציפורים כמו הקונדור הדרום אמריקאי שהוא הדורס הגדול בעולם, יענים, קרקרות, פלמינגו ועוד הרבה ציפורי מים אחרות), סוגים שונים של בעלי חיים, הנפוצים מבניהם הגוואנקו (מין של אנטילופה ממשפחת הגמלים הדומה ללמה) וארנבות הבר הגדולות של פטגוניה.

הראות היתה די טובה ביום זה עם תצפית יפה על המגדלים - ה-TORRES.

גובה המגדל הדרומי 2850 מ', המרכזי 2800 מ' והצפוני 2600 מ'.

לפתע המדריך מודיע שהוא רואה נאנדו. מייד כולם שולפים את המצלמות ומתקתקים הרבה תמונות כי ישנם כמה פריטים בשטח והמראה קרוב ויפה. מעולם לא ראיתי נאנדו ולא ידעתי למה לצפות. הנאנדו הוא העוף הגדול ביותר ביבשת דרום אמריקה. הוא אינו מסוגל לעוף.

אח"כ התחילו לבצבץ כמו משום מקום קבוצת הרים שהם הטורס כקרניים של הילה יוצאות לכל הכיוונים ממנו. כמעט כמו הילת קודש. מראה נהדר.

הנאנדו

ממשיכים ומגיעים לתצפית LAGO SARMIENTO .

לא עובר זמן רב והמדריך מבחין בעדר של גואנקו שהוא חיה הדומה יותר ללמה חיה בעיקר בהרי האנדים עד לגובה 4000 מ'. שוב כל

הקבוצה כאחוזת תזזית שולפת תמונות ומנציחה אותם.

בהמשך הנסיעה הגענו למפלי הפיינה. האוטובוס עצר וירדנו רגלית לכיוון המפל. בתחילה רואים אותו כמשהו קטן וככל שמתקרבים אליו רואים את יופיו. גם אחרי שראיתי אין ספור מפלים בחיי אני אומרת לכם שזה כל כך יפה. באמצע שום מקום המפל.

כדאי לקרוא את הכתבה ב-GO TRAVEL על שמורת טורוס דל פאיינה.

ממקום זה התמונות הן מהטלפון הנייד. למה ואיך אספר בהמשך.

מפלי פיינה

המשכנו לנסוע ועצרנו ליד אגם LAGUNA AMARGA שם עשינו את הפיקניק עם המצרכים שקנינו יום קודם בסופרמרקט..נוף כזה לארוחת צהרים לא צריך יותר מזה. אני לא רציתי לזוז מכאן.

רק להמשיך

נגה מהפורום הסבירה – LAGUNA AMARGA- משמעות השם " לגונה מרה" מאחר וטעם המים מר עקב אחוז המלחים הגבוה מכיוון שהמים מתאדים ממנה. וברומנית AMARA זה גם מר.

בשטח הפארק יכולנו להבחין בעצים שרופים שהיו תולדה של שריפה גדולה שפרצה ב-03/2004 כתוצאה ממטיילים מצ'כיה. בגלל הרוחות העזות המנשבות בפארק השטח שבער עצום ולמרות שחלפו כמה שנים טובות ישנם עדיים הרבה עצים שרופים. כואב הלב לראות את הנזק הזה.

כמובן ראינו גם את נזקי השריפה של המטייל הישראלי (2011) שלא ברור אם גרם לשריפה או לא אבל בהתערבות השגריר הוא שוחרר לישראל בעיסקה. ושוב ב-2015 למרות שילוט בעברי 2 ישראלים שגרמו לשריפה.

עצרנו ליד כניסת SARMIENTO לשירותים ומייד הבחנתי על דרך העפר בזוג של ציפורי CAUQUEN שכמוה ראינו קבוצה גדולה בדרך, מוקדם יותר, אך אלה כעת הלכו ממש לידי וזו היתה הזדמנות לעשות להם בוק.הקאקוין תמיד נמצאים בזוגות.

כשכבר הייתי בדרך לעלות לאוטובוס הבחנתי במדריך מצלם גואנקה די מקרוב.

רצתי מהר ושכחתי את הכלל שאחרי גבר ואוטובוס לא רצים.

החלקתי על אבן זעירה והשתטחתי אפיים ארצה מלוא קומתי, לתוך תעלה בצדי דרך העפר.

מצלמת הקנון חדרה עמוק לחזה והכאיבה מאד. המדריך המשיך לצלם, ואיש זר ניגש אלי ,

עזר לי להתרומם. שאל אותי אם הכל בסדר איתי. השבתי לו שאני בסדר. מה אומר לו

שעוד כואב לי מאד מהנפילה שהיתה לי לפני יומיים בדרך למפל?

חשבתי לתומי שהמדריך לא ראה את המתרחש , אבל ביום המחרת בעת השייט

כשישב לידי וסיפרתי לו מה שקרה לי פלט כי ראה הכל!!!

באותו רגע כל מה שעניין אותי היה רק להספיק לצלם את הגואנקה שלא תלך לשום מקום.

ואכן צילמתי. כשעליתי לאוטובוס כבר התחילו לי כאבים חדשים וטריים וגם היה צריך

לנקות את העפר שדבק למכנסי. מה אומר לכם ? במשך 3 ימים בקושי נשמתי מהכאב בחזה.

זה כמובן לא מנע ממני ברגע שראינו להקת גואנקה קרובה לכביש, לעצור , לרדת כדי לצלמם מקרוב.

והגואנקה ההיא הבודדת הצילום לא יצא טוב. חרפתי נפשי לשווא!!!

עדר גואנקות סמוך לשפת הכביש

השתקפויות ביום נדיר של פעם בשנה

תמונות מהדרך בשמורה טורס דל פיינה ומאגם PEHOE

המשכנו לקרחון גריי ש"החוף" שלו חול שחור-אפור טובעני עד לשפת הלגונה.

כדי להגיע אליו עברנו גשר תלוי שמותר להיות עליו רק 6 אנשים בו זמנית. בדקנו שאנו לא עוברים את המכסה וחצינו כשרוח קרה נשבה והרעידה אותו יותר מאשר פסיעות האנשים. חלפנו על פני יער ואז הגענו כדי לראות אייסברגים קטנטנים בלגונה שלא הרשימו אותי.

הליכה עד הקרחון הינה של 6 ק"מ אז חסכו זאת מאיתנו.

למעוניינים לחוות מסע רגלי בטורס דל פיינה לרבות הליכה בקרחון גריי להלן סיפור המסע של גילי חסקין בשמורה. מומלץ לקרוא.

לינה במלון נהדר POSADA RIO SERRANO שבו קיבלנו ארוחת מזנון נהדרת בערב הגעתנו וגם ארוחת בוקר עשירה. וכאן קיבלנו את הנוף הכי מדהים ביום המחרת.

להלן תמונות מלגונת קרחון גריי.

לפני לגונת הקרחון חצץ שחור טובעני

25.9. יום שישי PAINE - CALAFATE

קמנו כרגיל מוקדם כדי להגיע לארוחת הבוקר במסעדה של המלון ששכנה בקומה שניה בסוף הפרוזדור בו לנו. בסביבות 7.00 לפתע הבחנו בצבעי זריחה בחוץ. רצתי כאחוזת תזזית כאילו כלום לא כואב לי בגוף לחדר כדי לקחת את הנייד ולצלם את תמונות הזריחה המדהימה שכמוה לא ראיתי כל הטיול.

המלון שוכן ממש מול הרכס של הטורס דל פיינה.!!!

עצרנו לתצפית על נהר סראנו

אחרי שנהננו ממראות הזריחה הנפלאים שרק בשביל זה שווה להיות ערים בשעה 7.00 בתקופת האביב, יצאנו ליום חדש לשמורת פיינה, עברנו דרך אגם פיהואה שביום קודם ראינו השתקפויות מדהימות, הבוקר אמנם יום יפה ושמים כחולים ויש שמש אבל המראות של אתמול לא חזרנו על עצמם.

בפסגות הגבוהות של הרי הטורוס ראינו מדי פעם איזה קונדור במעופו. איזה מעוף נפלא.

זהו קונדור האנדים.

ואי אפשר בלי להזכיר את השיר האלמותי של סיימון וגרפונקל תודות לנגה

תמונה של גניה וין על אגם פיהואה בבוקר

נסענו ואח"כ הלכנו רגלית למפל SALTO CHICO שהוא מפל סלטו הקטן. היה קריר מאד בשעת בוקר מוקדמת זו ורוח קרה נשבה לפנינו .

התמונה צולמה ע"י גניה וין

כמובן שאם קיים מפל סלטו הקטן קיים גם מפל SALTO GRANDE. כאן בדרך אליו במגמת עלייה קטנה כשהרוח מתגברת ולעיתים מרגישים שעפים ברוח. אני שהייתי לבושה רק בפליז כי כך יותר נוח ללכת מאשר עם המעיל די קפאתי מקור.

צולם ע”י גניה וין

וצילום שלי

התמונה של הצמח שראינו אותו בכמה מקומות בפריחה אדומה בצ'ילה וגם בפארק טורס דל פיינה שהיה בפריחה יפה שמו – MATA GUANACO

התמונה של הצמח מאטה גואנקו באדיבותה של גניה וין

בצהרים יצאנו מהפארק לכיוון מעבר הגבול הצ'יליאני שכבר ביקרנו בו פעם אחת בתחילת הביקור בפארק ושמו: CERRO CASTILO

כאן היתה לנו הפסקה לארוחת צהרים עם מרק טעים כל אחד ע"פ בחירתו שילם ואכל. הלכנו ברגל כמה צעדים עד המעבר עצמו שם מקפידים כמו בכל צ'ילה על סדר ולעמוד בתור מסודר. צריך להחזיר את הפתק שקיבלנו ומילאנו עם כניסתנו לצ'ילה. לכן כדאי לשמרו היטב כי בלי זה לא חוצים את הגבול.

משם נסענו למעבר הגבול הארגנטינאי וחצינו את הגבול כדי לנסוע כארבע שעות לעיר

EL CALAFATE. הדרך עברה במישורי הפמפס כשבדרך מדי פעם ראינו אגמים ואפילו שלג בצידי הדרכים. באחד האגמים היו כמה פלמנגו אבל הנהג לא עצר את נסיעתו ולא יכולתי לצלמם.

העיר אל קלפטה שוכנת על גדות האגם הגדול ביותר בארגנטינה ארג'נטינו. העיר התפתחה וגדלה עם השנים בזכות אתרי הטבע הגדולים שסביבה.

השם אל קלפטה משמעותו והמילה "קלפטה" בספרדית היא "סותם סדקים", וקיים צמח שנקרא כך משום שפרותיו שימשו את הספרדים כסותם סדקים לספינותיהם כשהגיעו לראשונה לפטגוניה. במהלך הטיול ראינו את הצמח מספר פעמים.

הגענו למלון KOSTEN AIKE המצויין שקיבל אותנו עם משקה פתיחה מאד טעים מייד עם הגעתנו. נמצא במרחק יריקה ממרכז העיר חצי רחוב לעבור ומגיעים לרחוב הראשי. מדורג 9.2 בבוקינג.

ארוחת הערב במלון כללה כבש שכן זה האיזור שגדלות כבשים (Merino) – גזע בעל צמר מעולה שמקורו בספרד. הגזע ידוע עוד מהמאה ה-12 ומשערים כי הוא הובא לספרד בידי המוסלמים. כבש המרינו מותאם היטב לאזורים צחיחים ולחיי נדודים. מספרד הגיע כבש המרינו במחצית השנייה של המאה ה-18 לארצות אירופה השונות ואחר כך לארצות הברית ואוסטרליה. כבש המרינו נחשב כגזע החשוב ביותר לצמר ומהווה על פי הערכה כ-20% מאוכלוסיית כבש-הבית בעולם. לכבש המרינו תת-גזעים רבים שבהם תת-הגזע האוסטרלי מצטיין באיכות הצמר ובמשקל הגיזה. תת-גזעים נוספים הם הדלין (Delaine) הארגנטינאי, המרינו האמריקאי, המרינו הקווקאזי והמרינו הווירטֶמבֶּרגי. (מתוך ויקיפדיה) וכמובן מספרד הגיע גם לארגנטינה.

כבש מרינו טעים מאד

יום שבת 26.9. - יום שכולו קרחונים

יצאנו בשעה 7.30 מהמלון לכיוון PUNTA BANDERA שם ההפלגה באגם ארג'נטינו לעבר הקרחון הראשון שנקרא UPSALA ע"ש החוקר הראשון של הקרחון שהגיע מעיר האוניברסיטאות המפורסמת בשבדיה באותו השם, אותה ביקרנו רפי ואני בטיולנו המשותף הראשון לסקנדינביה.

שדה הקרח הדרומי:

בחלקה הדרומי של דרום אמריקה - פטגוניה, משתרעים שני שדות קרח. הדרומי הגדול יותר, שטחו כמעט כפול משטחה של ישראל. צידו הארגנטינאי של שדה הקרח מסתיים למרגלות רכס האנדים, באזור עתיר נהרות ואגמים. ואילו צידו הצ'יליאני מסתיים באוקיאנוס השקט. באזור מאות פיורדים ואלפי איים לא מיושבים. למעשה, בין הנקודה המיושבת האחרונה מצפון, ועד הנקודה הבאה מדרום, מפרידים 1100 ק"מ וביניהם – כפר אחד קטן.

שדה הקרח הדרומי אורכו 350 ק"מ ושטחו 12300 קמ"ר. הוא שוכן בין קו רוחב 48.14 ל-51.30. משדה הקרח הדרומי גולשים 47 קרחונים שחלקם לארגנטינה וחלקם לצ'ילה.

הקרחונים הגדולים בצד הארגנטינאי הם:

VIEDMA ששטחו 975 קמ""ר שהוא הגדול ביותר ואותו לא ראינו.

UPSALA ששטחו 765 קמ"ר , אורכו 60 ק"מ וגוהו 130 מ' והוא השני בגודלו בארגנטינה. הוא גם הקרחון שמאבד הכי הרבה מהקרחון עקב התחממות כדור הארץ.

PERITO MORENO ששטחו 258 קמ"ר שאורכו 30 ק"מ, אורך החזית שלו 4 ק"מ וגובהו 60 מ'. הוא היחיד ששומר על המאסה של הקרחון ולעיתים אפילו מתקדם.

אגם ארגנטינו שכמה מהקרחונים נשפכים אליו ישנן שלוחות מתוך האגם ושטים בהן.

התחלנו את השייט עם קרחון אופסלה.שהוא הגדול מהקרחונים הנשפכים לאגם וגם השני בגודלו ביבשת. שטנו בין גושי אייסברג וככל שהתקרבנו אל הקרחון נעשה קר יותר והתרבו האייסברגים. מחוץ לקטמראן המחומם יצאתי עם ז'קט פליז ועליו מעיל פוך , צעיף וכובע צמר.

להלן תמונות מקרחון אופסלה.

התמונות למטה מהקרחון התלוי - שהינו גוש קרח גדול שתלוי על ההר ואינו נפגש עם אגם ארטנג'ינו.

כדי שתבינו היכן נערך השייט מצרפת את המפה של אגם ארג'נטינו. השלוחה השמאלית העליונה הינה לקרחון אופסלה, והשלוחה השמאלית כלפי מטה הינה של קרחון ספגציני שהשייט והתמונות יהיו משם.

קרחון ספגציני (Spegazzini) הוא הקרחון בעל קיר הקרח הגבוה בעולם. במקומות מסוימים מגיע קיר הקרח לגובה של 135 מטרים. במשך עשרות השנים האחרונות לא גילה הקרחון ולו סימן קל של נסיגה.

קרחון ספגציני

חזרנו מהשייט ולאחריו נסענו למוזיאון קרחונים מעניין ביותר ומעוצב כך שתבין את תהליכי היווצרות הקרחונים, המסתם וכו' באמצעים ויזואליים שונים והמחשות שונות.

שמו של המוזיאון GLACARIUM

לצערי איני יכולה להביא אליכם את התצוגות לכן אביא רק סרטון יפה לצפייה.

איך נוצר קרחון?

חומר הגלם הבסיסי לקרחונים הוא השלג המצוי בראשי ההרים. נפחו של השלג גדול מאוד בשל חלקיקי האוויר המצויים בו, אך כמויות השלג נוספות הממשיכות לרדת מצמצמות מאוד את חלקו של האוויר, והוא הולך ונדחס. בנקודות המגע בין הגבישים הופך השלג למים, ואלה קופאים שוב, הפעם בצורה של מעין לוח קרח דק. החומר הזה, ספק שלג ספק קרח, מכונה בשם ``מקפא``. בשלב זה הולכים חלקיקי האוויר ונעלמים עד שהמקפא הופך לגוש קרח צפוף ובלתי מחלחל. הקרח מורכב מלוחות זעירים, השכובים זה על זה.
עשרות מטרים של שלג הממשיך לרדת כל הזמן בראשי ההרים יוצרים לחץ אדיר, שמתחיל לדחוף את הקרחון אל הכיוון שבו קיימת ההתנגדות הקטנה יותר. ברוב המקרים ינוע הקרחון עם כוח המשיכה במורד המדרון, אך קיימות גם מספר דוגמאות, שבהן נע הקרחון דווקא במעלה ההר.
הקרחונים נעים בצורה מעגלית כמו נהר קפוא, והקרחון הוא כמו כף ענקית של טרקטור, ששום דבר אינו עומד בדרכה. מסת קרח אדירה שכזו יכולה לשחוק גם את הסלעים הקשים ביותר בקצב של כשני מילימטרים ביום, שהם כשני מטרים ב-1,000 שנה. זמן זה, שנראה ארוך במונחי חיי אדם, נחשב להרף עין במונחים גיאולוגיים.
בשל רוחבם של הקרחונים הם יוצרים בהרים עמקים שצורתם מזכירה את האות האנגלית U (להבדיל מכל העמקים באזורנו, למשל, שנוצרו כתוצאה מהמים וצורתם היא צורת האות V). שברי הסלעים שנשחקו, המכונים מורנות, נלכדים בדרך כלל בתוך הקרחון ונראים כפסים שחורים-חומים הבולטים בחלקו העליון. (מתוך אתר של אקו טיולים).

סיום הביקור במוזיאון הקרחונים שכאמור אני חושבת שזו חובה לבקר בו, נסענו לכיוון מלוננו מלילה קודם, ועד ארוחת הערב היה לנו קצת זמן חופשי.

אל קלפטה על שום מה?

שמה של אל קלפאטה שאוב משמו של שיח קוצני בעל פריחה צהובה ופירות דמויי אוכמניות שצבעם סגול וטעמם מתוק-חמוץ. הם מבשילים רק בקיץ.

צמח האל קלפטה מהאינטרנט

בני שבט טהואלצ`ה מספרים כי קלפאטה הייתה בתו האהובה של ראש שבט חזק ונערץ. כל הבחורים בשבט העריצו את יופייה, וניסו לשהות במחיצתה ככל שיכלו. בייחוד היו ידועות עיניה העגולות והסגולות. לרוע המזל התאהבה קלפאטה בלוחם משבט מפוצ`ה, שבט יריב שאנשיו מתגוררים בשטח המצוי כיום בתחומי צ`ילה. אביה, שלא יכול היה להסכים לשידוך, פנה אל מכשף השבט וזה הפך את הנערה לשיח. הפירות הסגלגלים של שיח הקלפאטה מבשילים בעונת הקיץ ורבים הם המאמינים כי טעימתם היא סגולה לחזרה לאל קלפאטה.

בני שבט מפוצ`ה, שהכירו גם הם את הפירות הטעימים של השיח, החזיקו במסורת שונה. על פי מסורתם נדדו בעבר בני השבט באזורי ההרים בחיפוש אחר ציד, והופתעו על ידי סופת שלג. ראש השבט החליט להפסיק את המסע, ולחזור אל אוהלי השבט שבמישורים. יחד איתם הייתה אישה זקנה וחכמה בשם קוּ.נק, שמשמעו קלפאטה בשפת בני מפוצ`ה. קונק לא יכולה הייתה ללכת מהר ועיכבה את הקבוצה כולה, וכמנהג השבט הודיע לה המנהיג כי תיאלץ להישאר מאחור. לאחר שבנו לה אוהל והותירו בידה עורות כבשים, עצים לחימום ואוכל, המשיכו בני השבט בדרכם. קונק התקיימה מהמזון שהותירו לה וכשאזל החלה לאכול שורשים וקליפות עצים.
על פי מסורת בני מפוצ`ה הייתה קונק ``מאצ`י``, מעין מכשפה. כאשר נותרה לבדה דיברה עם הציפורים והבטיחה להן כי אם תישארנה איתה היא תלמדן כיצד לשרוד בחורף הקשה. כאשר הגיע החורף לשיאו, כינסה קונק את הציפורים, והצביעה על פירות סגולים ובלתי מוכרים. היא קטפה כמה מהם, והציעה לציפורים את הזרעים הקטנים שבתוכם. כאשר אכלו הציפורים את הזרעים, לא רצו עוד לעזוב את המקום.
זמן רב חלף ולבסוף מתה קונק לקול שירת הציפורים. ביום שלאחר מותה צמח על קברה שיח יפהפה עטור בפרחים רבים ובפירות סגולים ששימרו את תכונתם הנושנה, וכל האוכל מהם מתקשה לעזוב את המקום. (מתוך כתבה באקו טיולים)

בזמן החופשי, מאחר והיינו מאד רעבים פסענו מהמלון לכיוון הרחוב הראשי ובפינת הרחוב הראשי מצאנו פיצריה. הפיצות שהוגשו היו ענקיות, ולמרות שהזמנו גם את המדריך שיחלוק איתנו ויחד עם עוד חברה לקבוצה,, לא יכולנו לגמור אותן. אם אתם מזדמנים לשם ממליצה על הפיצריה אך לצערי לא זוכרת את שמה.

התחלנו לטייל בה ומצאנו חנות לקנות קצת מתנות לנכדים. הכל יקר בעיירה. מרחוק ראיתי זוג ציפורי בנדורה כשהזכר מחזר אחרי הנקבה. זה היה ממש סיפור אהבה.

מהמדרחוב באל קלפטה

ציפור הבנדורה היפה רוקדת לצלילי מוסיקה יפה

יום א' 27.9. CLAFATE - PERITO MORENO-VALDEZ

יצאנו בשעה 7.15 מהמלון בקלפטה לכיוון הקרחון פריטו מורנו המפורסם שנקרא גם הקרחון המתנפץ. נסיעה של שעה וחצי לשם. כיון שזו היתה שעת בוקר מוקדמת זכינו לראות השתקפויות יפות של ההרים באגם ארג'נטינו.

כשהגענו לקרחון המדריך הציע מסלול שלוקח לצד שמאל של הקרחון, הליכה על דק מעץ, והליכה ימינה .כשראיתי את המדרגות ולי עוד כאב ברגל מאד מהנפילות, החלטתי שבין כה וכה אני רוצה לצפות בנפילות והתנפצויות מהקרחון אז אני נשארת במקום. רפי הלך והחמיץ את הנפילות ואילו אני זכיתי לראות שתיים. אמנם לא הצלחתי לצלם כי הן מאד מהירות והרי לא ישבתי בהיכון שעה וחצי לצלם, אז יישאר רק הזכרון החווייתי.

מה אומר אחרי שכבר ראיתי את קרחון אופסלה וקרחון ספגציני ?

גם כאן התרגשתי למראה ההוד וההדר בצבע תכלת לבן.

על קרחון פוריטו מורנו על הסתימות שגורם , על ההתתפרצות של "הפקק" כל כארבע שנים ועל ההתיישבות הקדומה של החוואים באיזור כדאי לקרוא כאן.

אגם ארג'נטינו בשעת הזריחה

עומדים ליד הקרחון וכל העת שומעים רעשים כאילו רעמים או פיצוצים ואז איזו חתיכה מהקרחון נופלת למים וכולם מתלהבים.

הסרטון הכי יפה שמצאתי ביוטיוב מוגש כאן לפניכם עם נפילה של קשת ענקית.

קרחון פריטו מורנו הוא אחד משלושת קרחוני פטגוניה שאינם נמצאים בנסיגה, ושטחו נשאר יציב ב-90 השנים האחרונות., למרות היותו הקרחון הכי מתנפץ. שטחו של הקרחון 250 קמ"ר, אורכו כ-30 ק"מ ועומקו מגיע עד לכ-700 מטר. הקרחון מתקדם לכיוון אגם ארג'נטינו במהירות של שני מטר ליום (-700 מטר בשנה), ובחזיתו של האגם רוחבו מגיע ל-5 קילומטרים וגובהו הממוצע 60 מטר מעל פני הים. גובה כזה הוא כמו גובה של בניין בן 20 קומות!!!

בשעה 12.45 הגענו חזרה לאל קלפטה והיה לנו כמחצית השעה עד מועד העזיבה לכיוון שדה התעופה. כיון שהיינו רעבים נכנסנו למסעדה שמול בית המלון.

מה מזמינים שנוכל לקבל מהר כשהמסעדה מלאה?

ניחשתם נכון - מרק. וגם אותו היה צריך לבקש פעמיים כדי שנספיק בזמן.

בדיוק בזמן עלינו על האוטובוס לשדה התעופה.

מאל קלפטה פנינו מועדות לחצי האי ואלדז אבל במקום טיסה ישירה קיבלנו טיסה שאתם לא תאמינו איזה מסלול עברה. אל קלפטה - בואנוס איירס -צפון מזרח ומבואנוס איירס לטרילאו - דרום מזרח. פשוט בוטלו הטיסות הישירות שהיו קיימות.

שדה התעופה בטרילאו מאד קטן ואינטימי. מהמטוס חוצים כביש ונכנסים לבית הנתיבות. לא אוטובוס ולא שרוול.

לינה במלון PENINSULA VALDEZ השוכן בPUERTO MADRYN מלון טוב מאד שלא הספקנו להנות ממנו. הגענו אליו קרוב לשעה 22.00 ומייד יצאנו לארוחת ערב במסעדה ליד המלון. קיבלנו דג כלשהו עם תוספות וקינוח.

בערב זה היה לקוי הירח בעולם ואני כשהמראנו מבואנוס איירס ראיתי את הירח באור מוזר מאיר את האוקיינוס. רק אח"כ נזכרתי שזה היה הערב עם לקוי הירח. קיבלתי בוואטסאפ מהארץ את התמונה למטה מהצלם ליבמן אבנר (בזכותו של חברו צביקה גוארון) שערך יפה את כל שלבי הלקוי כפי שנראה בארץ.

יום שני 28.9 PENINSULA VALDEZ

יצאנו בבוקר לכיוון חצי האי ואלדז שבמחוז צ'ובוט, אך למרות שהאי ידוע כמקום שחון כל השנה שבקושי יורדים 250 מ"מ גשם בכל השנה, אנו נפלנו על יום גשום במיוחד. בחוץ 9 מעלות צלזיוס ורוחות חזקות מאד מנשבות. כאלה שמדי פעם כמעט הסיטו את האוטובוס ממסלולו.

שטחו של חצי האי הוא 3,625 קמ"ר וצורתו כשל מלבן או גרזן באורך של כ-90 ק"מ וברוחב של עד 50 ק"מ. בשנת 1999 האי הוכרז כאתר מורשת עולמית.

ליום זה היה מיועד שייט לוויתנים. מייד הבנתי שהגענו לכאן לשווא. לא לוויתנים יהיו לנו אלא להכנס אולי לאיזה מוזיאון.

הבוקר קיבלנו מדריכה חדשה אנדריאה שמה ופלפלית גדולה. וכדי להעביר קצת את הזמן תוך כדי נסיעה היא לימדה אותנו איך מכינים את המשקה הלאומי שלהם מאטה. המשקה מר כלענה . כן טעמתי אותו. הוא עתיר גם בקופאין. עשוי מחליטת צמחים. שמים אותו בספל מיוחד ומקובל לקבל אורחים ולכבד אותם ולשתות מאותו הספל. השתייה מהספל המיוחד נעשית ע"י קשית מתכת שנקראת בומבילה. לוגמים וכשהמים בספל נגמרים אפשר להוסיף עוד מים. בד"כ לא ממתיקים את המשקה.

להלן מידע על התושבים מתוך אקו טיולים:

בסוף המאה ה - 19, בעת שהבריטים היקשו את ידם במטרה להשיג כמויות גדולות של פחם וזהב מהמכרות בווילש, הורע מאד המצב הכלכלי, החברתי והמוראלי. בודדים מאלו שלא שקעו בדיכאון חיפשו מוצא במחוזות רחוקים. לאוזניהם הגיעה השמועה על מדינת ארגנטינה הצעירה, הפותחת את שעריה בפני מהגרים. בשנת 1865 יצאה קבוצת כורי פחם בת 150 איש מווילש הכבושה והישנה כדי להקים בפטגוניה את ``ווילש החדשה`` בה יוכלו לקיים את אורחות חייהם ואיש לא ידכא את שפתם. חבל פטגוניה זה עתה נכבש מידי האינדיאנים הטהואלצ`ים – שבטים נודדים ששלטו במישורים ועמדו בניסיונות הספרדיים ולאחר מכן הארגנטינאיים בני 300 השנים לכבוש את המקום. ב 27 ביולי נחתה ספינתם בחוף פוארטו מדרין, שם מצאו עצמם חשופים לרוחות האדירות המנשבות בפטגוניה. בלית ברירה בילו את לילותיהם הראשונים במערות על אחד הצוקים שעל החוף. בחיפושים אחר המים יקרי הערך הגיעו אל הנהר צ`ובוט

(chubut) והתיישבו על אחת מגדותיו. שם הנהר הוא שיבוש של דרך הביטוי הטהואלצ`ית למילה צ`ופאט (chupat) שפירושה מים צלולים. כמה ימים לאחר הגעת הקבוצה לאזור נשמעו זעקות מאחד השדות. קבוצת אינדיאנים בעלי פנים מאיימות התקרבו אל האירופאים שאך החלו לעבד את השדות. האירופאים והטהואלצ`ים עמדו אלו מול אלו, ולפתע, ללא היסוס, החלה אחת מהנשים הוולשיות שהחזיקה תינוק בידה לצעוד לכוון האינדיאנים. היא הגישה את התינוק כמחווה של ידידות לאישה אינדיאנית. זו לקחה את התינוק בידיה, הביטה ביצור המוזר בעל השיער הזהוב ותכול העיניים, חייכה ולאחר כדקה שנראתה כנצח החזירה אותו אל אמו. היה זה תחילתו של קשר אמיץ ויוצא דופן בין המתיישבים לבין תושבי האזור המקומיים. בעוד שתמיד מלווים סיפורי ההתיישבות בפטגוניה בסיפורים מצמררי שיער אודות טבח אינדיאנים ותפיסת אדמותיהם, הרי שבסיפור הגעת הוולשים נוכל למצוא שיתוף פעולה, עזרה הדדית וידידות של ממש בין מתיישבים אירופאים לאוכלוסייה המקומית. הם היו הראשונים שבאו במטרה להתיישבות חקלאית וללא רצון לשפיכות דמים. כיום מרוכזות הקהילות הוולשיות של ארגנטינה בערים טרלאו, ראוסון וגאימן (היחידי ששמר על אופיו המקורי). למורת רוחם של וותיקי הקהילה שבאה לצדו האחר של העולם על מנת לשמור את המסורת והשפה שדוכאו בידי הבריטים, עוברים בני הדור החמישי והשישי לדיבור אך ורק בספרדית. השפה הקלטית העתיקה הולכת ונעלמת ממישורי פטגוניה.

ביציאה מפורטו מדרין ראינו את מפעל האלומיניום ALUAR ששמו נגזר מאלו - אלומיניום אר - קצור ארגנטינה. המפעל מייצא אלומיניום לברזיל ולאירופה.

זה הפליא אותי שבאי שכולו טבע קם מפעל כזה שבטוח מייצר פסולת אבל אנו חושבים במבט של איכות הסביבה מחשבה שעוד לא הופנמה שם וגם צריך לתת פרנסה לאנשים. בנוסף המפעל מכניס להם מטבע זר.

המדריכה מכינה לנו טעימת מאטה

כראוי למזג האויר ששרר בחוץ ביקרנו במרכז מבקרים בו ראינו שלד של לוויתן גדול , למדנו על פילי הים, הפינגוינים החיות והציפורים שבאי. גם כאן היתה הפסקת חשמל עקב מזג האויר לכן סרטון שהיינו אמורים לצפות בו לא ראינו.

נסענו דרך שתי מלחות שבקושי יכולנו להבחין בהן, נסענו לכיוון פונטה דלגדה כשבדרך ראינו כמה גואנקות וארנבת מקומית שנקראת MARA. כיון שהיתה רחוקה לא יצאה טוב בצילום בנייד.

למזלי תמי ארקין הצליחה לצלם את המארה

ארוחת הצהרים במסעדת ESTELA היתה מבוססת על כבש שראינו אותו נצלה בכניסה למסעדה, שהוגש בחלקו נא לגמרי ולמרות שהוחזר פעמיים חזר כלעומת שהיה. הסתפקנו באמפנדוס.אחרים בקבוצה קיבלו נתחים טובים ונהנו.

לאחר הארוחה יצאנו למזג האויר הסוער מאחורי המסעדה כשהרוחות ממש מנעו מאיתנו להתקדם, לעבר החוף לראות את המגדלור. מלמעלה צפינו בקבוצה גדולה של פילי ים. חלק מהאנשים בקבוצה ירדו לחוף. כיון שהיו הרבה מדרגות והרוח נשבה בחוזקה, פחדתי לרדת ואולי ליפול אז ויתרתי.

תמונה של גניה וין

משם המשכנו ל- CALETA VALDEZ לחוות ELVERA שם ירדנו שוב לצפות בפילי ים מזן מרינו. משם נסיעה של 5 דקות לתצפית על הקלטה והגענו למושבת פינגוינים מגלניים קטנה. זה היה מלהיב לפגוש אותם.

בשעה 16.00 נסענו למרות מזג האויר הסוער לפוארטו פירמיד כדי לגלות מה שהיה ברור לי מראש, שהשייט לא יתקיים בגלל מזג האויר.

אצלנו פילי הים ישנו. גם אני הייתי ישנה ביום כזה ומתכרבלת בפוך במיטה.

כדי לראות את מה שראינו במשך יום זה, כדאי מאד לצפות בסרטון זה מהאינטרנט שמראה גם את מרכז המבקרים וגם את פילי הים בהמוניהם ובתנועה.

כאמור למרות שכבר היה ידוע ששייט לא יתקיים הגענו בכל זאת לפוארטו פירמיד.

כשהגענו בדיוק זרחה קצת השמש, אך רוחות חזקות עדיין נשבו, והקור היה מקפיא.

כל זה לא מנע ממני לסייר קצת בעיירה החמודה בזמן החופשי שהוקצב לנו וכמעט כולם ניצלו אותו לשתיית קפה. גם אנו הגענו לבסוף לקפה,

אבל לפני כן הפכתי לכוכבת המקומית. נכנסתי לשירותים באחד מבתי הקפה כשנכנסתי, ישבו שם מספר גברים, עצרו אותי ושאלו אותי בספרדית צחה אם אני מוכנה להצטלם איתם. הסכמתי אם כי לא ידעתי מה נפל עליהם. מה הם חשבו שאני ראקל וולש או קלאודיה שיפר? נכנסתי לשירותים וכשיצאתי הם הסבירו לי שהתמונה לא יצאה מספיק טוב והם רוצים שידור חוזר.

אחד הגברים הנועזים גם הסביר שהוא רוצה שאקרב את הלחי לפניו, דבר שכמובן לא הסכמתי. מה הוא חשב שמצא את לוליטה?

אנשי הקבוצה שצפו במחזה השתאו מה נפל עליהם והעיקר שצחקנו צחוק רב.

המפרץ של פוארטו פירמיד

יום שלישי - 29.9. PUNTA TOMBO - שייט לווייתנים - בואנוס איירס

היום צפוי לנו מזג אויר טוב מאתמול. בבוקר עדיין השמיים היו קצת אפורים עם עננים אבל במהלך היום חלה התבהרות. כדי להספיק את שייט הלוויתנים המדריך ישב על המדוכה בלילה איך לתמרן בין האתרים. בסופו של דבר הגיע לנוסחה לפיה נאלץ ביום זה לנסיעה של 700 ק"מ אבל לפחות לא נפסיד את החוויה שכה ציפינו לה. וגם נוותר על ארוחת צהרים כי לא יהיה לנו זמן אליה.

נסענו תחילה דרומה לכיוון TRELEW שמענו על הוולשים שעסקו תחילה בחקלאות התיישבו לאורך נהר צ'ובוט. את המוצרים הם שילחו בספינות מפורטו מדרין לבואנוס איירס. יותר מאוחר הממשלה החליטה לבנות מסילות רכבת, ולשם כך הביאו פועלים מאיטליה ומספרד. המסילה הופעלה החל ב-1886 ופסקה לפעול ב-1962. סביב התחנה קמה עיר שהספרדים נתנו לה את השם TRELEW על שמו של הוולשי LEWIS JONES מנהיג המתיישבים הוולשים. TRE בוולשית זה עיר.

הדרמנו עוד דרומה ל-PUNTA TOMBO שם נמצאת מושבת הפינגוינים המגלאניים עם 500,000 פריטים. בתחילה ראינו פינגוינים בודדים אך כשהעמקנו לעומק השמורה הם היו רבים. המדריך הסביר לנו שסוף ספטמבר, כפי שאנו הגענו זו התקופה המומלצת להגיעה, שכן שבועיים מאוחר יותר, הפינגוינים נכנסים למחילות לדגור על הדור הבא, וזה פחות מלהיב.

הרחבה לגבי הפינגוינים מאת גיא נוימן

מעט דרומה לפנינסולה ולדז ולעיר טרלאו נמצאת שלוחה יבשתית מוארכת ועליה מושבת קינון הפינגווינים היבשתית הגדולה ביותר בדרום אמריקה.
כחצי מליון פינגווינים מאגלאנים מגיעים מידי שנה אל פונטה טומבו לצורך החיזור, בניית הקן וגידול הצאצאים. שם המקום נובע מביקורה של משלחת צרפתית שמצאה באזור הרבה קברים אינדיאנים (טומבו). הייתה זו חלק מתרבות החיים של האינדיאנים. אנשים נקברו בחוף מלא החיים והיפה ביותר, ובנקודה זו גם יקומו לתחייה.
הייתה זו משלחתו של מגלן ב 1520 שזיהתה לראשונה מין זה ולכן הוא נקרא על שמו.
מין פינגווין זה מכונה גם פינגווין החמור jack ass pingween‏כשתשמעו את הצלילים שמפיקים הבוגרים כדי לקרוא זה לזו תבינו את מקור השם.
הפינגווין המגלאני קטן יחסית - גובהו 40-45 ס``מ, משקלו כ 4 ק``ג לפני שנכנס לים וכ-5 ק``ג כאשר הוא חוזר מן הים.
בין סוף ספטמבר לאפריל ניתן לראות את המושבה בשיאה. הזכרים מגיעים לחוף ראשונים ומתחילים בהכנות בניית הקן. הקן הוא העין מחילה מרופדת בענפים ועלים, בד``כ במסתור השיחים. על הזכרים לבנות את הקן בצורה המרשימה ביותר ובטוב טעם (חיזוקים, קישוטים, תמונות, צילומים מחדר הכושר וכו`) על מנת להרשים את הנקבות ולשכנעם להיכנס. כשבוע לאחר הגעת הזכרים מגיעות ראשוני הנקבות. הזכרים מחפשים את אותה הנקבה איתה בילו בעונה שעברה (בתנאי שהייתה פורייה), ומתחילים בטקס חיזור קולני. חלק מהזוגות שומרים על נאמנות יוצאת דופן בעולם החי, ולאחר שבילו בים במשך רוב חודשי השנה נפגשים באותו החוף שנה אחר שנה. חוקרים מצאו שזוגות פוריים ומצליחים שומרים על נאמנות לזוגיות זו עד עשר שנים! הנקבה מטילה בקן 2 בצים והזוג דוגר עליהם יחד במשך 40 יום, מידי כמה ימים יוצא אחד מהם אל הים לאכול. חלק מן הקינים נבנה מרחק רב מן החוף - לעיתים עד קילומטר.

“סיפור אהבה “ בין 2 פינגוינים צולם ע”י גניה וין

הפינגוינים המגלאניים (מידע שקיבלנו מהמדריך)

הפינגווינים חיים כ-30 שנים. הם מגיעים לבגרות מינית בגיל 5 שנים. הזכרים מגיעים לחצי האי ואלדז לקראת אמצע עד סוף אוגוסט מברזיל ומכינים את הקן. בעיקרון הם חוזרים לאותו קן שהיו בו בשנה החולפת. הנקבות מגיעות בספטמבר. 4 ימים לאחר ההזדווגות הנקבה מטילה 2 בימים. היא דוגרת על הביצים כשבוע והזכר באותו זמן יוצא לים לאכול. לאחר שבוע הם מתחלפים וחוזר חלילה. הדגירה נמשכת 42 יום. בתחילת נובמבר בוקעים מהביצים אפרוחים. כל אפרוח בגודל 7 ס"מ. במשך 3 חודשים הם מאכילים את הגוזליםעד שהם מגיעים לגודל בגיר. לאחר 3 חודשים ההורים עוזבים את הקן. בינואר מגיעים לחוף הפינגוינים הצעירים משנים קודמות שטרם הגיעו לבגרות מינית ושוחים באיזור החוף. פינגוינים אלה מלמדים את הצעירים כיצד לשחות וכיצד לאכול בים. באפריל לאחר שהצעירים החליפו פלומה המתאימה לשהות ארוכה בים, הם עוזבים את המקום ושטים לדרום ברזיל. בחודש פברואר שוהים בשמורה כמליון פינגוינים. גודלם בין 45-48 ס"מ ומשקלם עד 5 ק"ג. הם שטים צפונה במהירות של 8 ק"מ לשעה דרך שאורכה 4800 ק"מ וחוזרים חזרה בסוף אוגוסט.

ואני אומרת שהם בוודאי שטים לברזיל כדי לרקוד קצת סמבה או סלסה.

להלן חיזור בין פינגוינים שרפי הקליט

קצת מידע לגבי פילי הים (באדיבות המדריך)

הזכר אורכו 6 מ' ושוקל 4 טון!!!

הנקבה אורכה 3 מ' ומשקלה 900 ק"ג בלבד!!!

הם מגיעים לואלדז באמצע אוגוסט- סוף ספטמבר, תחילה הזכרים ןכעבור שבועיים הנקבות.

4 ימים לאחר הגעתן הן ממליטות. משקל התינוק בעת הוולדו - 40 ק"ג.

התינוקות יונקים חלב. הנקבות מתעברות שוב כעבור 16 יום לאחר ההמלטה והזכרים עוזבים את ואלדז בתחילת נובמבר לאחר שלא נותרו נקבות על החוף. הטיפול בתינוק ע"י האם נמשך 20-23 יום בלבד, והתינוק מוסיף לעצמו 100 ק"ג בתקופה קצרה זו דהיינו עתה הוא במשקל 140 ק"ג. הוא ננטש אז ע"י האם אשר חוזרת למעמקי הים.

בסוף נובמבר תחילת דצמבר עוזבים גם אלה שנולדו. כולם מגיעים למעמקי הים מזרחית לואלדז.

להלן מתוך כתבתו של גיא נוימן ב"אקו טיולים":

הם נקראים פילים על שום האף דמוי החדק המתפתח אצל הזכרים בבגרותם. אף זה גם מפיח צלילים צורמים המזכירים תרועת חצוצרה. הם מגיעים לחצי האי ולדז פעמיים בשנה – בתקופת השלת העור השנתית ובתקופת החיזור, ההתרבות והמלטות.
בעוד ועל החוף הם מגושמים ביותר ודומים לזחלים מפלצתיים, הרי שבמים הם אקרובטים מעולים ויכולים לצלול לעומקים מדהימים. חיישנים שהוצמדו לפילי ים במחקרים בשנים האחרונות הראו צלילה עד לעומק של עד שעתיים ברציפות ועד לעומק של 1200 מטר (!).
את רוב מזונם הם תופסים הרחק בלב הים (עד 1,500 ק``מ מן החוף). את רוב חייהם, כולל שינה, הם מבצעים בתוך הים. כאשר הם מתעייפים הם נרדמים והמשקל מושך אותם מטה. לאחר כמה עשרות דקות שינה הם מתעוררים ועולים לנשום אויר על פני הים. אל החוף הם מגיעים רק לצורכי רבייה, המלטה והשלת העור. הזכרים מגיעים ראשונים בספטמבר, מתחילים בתפיסת נחלות ובמלחמות קולניות. ביקור בתקופה זו יהווה חוויה מרתקת. כל זכר תופס על פי גודל גופו (ואפו) בין 10 - 15 נקבות, אך היו מקרים של זכר אחד עם הרמון של קרוב ל 100 נקבות!
לאחר ההזדווגות שבים הזכרים לים וחוזרים אל החוף בדצמבר על מנת להשיל את עורם. בתקופה זו מתקלף מעליהם עור גובם והם רובצים בשמש כמעט חסרי תנועה על מנת שלא לבזבז אנרגיה. פילי הים מחליפים את עורם אחת לשנה (אריות הים רק פעם בחיים, במעבר מגור לבוגר.

בסביבות השעה 16.00 הגענו שוב לפורטו פירמיד ואיזה הבדל גדול לעומת מזג האויר שסרר כאן רק אתמול השמים כחולים, הים כחול עז,

השמש בשמיים מחייכת אלינו.

שמים עלינו חגורות הצלה כבדות, חוצים את חוף הים החולי לעבר מתקן עם דק בשיפוע כלפי מעלה שמעלה אותנו לספינה שכאן נקראת זודיאק, שלא יפחיד אתכם זה לא הזודיאקים מגומי, ואז מגיע טרקטור וגורר אותנו לים. בזמן הגרירה אסור להושיט ידיים למעקה פן יתפסו.

מדריך מסביר לנו על לוויתני המזיפות או באנגלית - SOUTHERN RIGHT WHALES

``הלווייתן הנכון``. השם מעיד על עברו העגום – הוא היה הלויתן הנכון לציד. תכונה המיוחדת למין זה, שהקלה אל לכידתו ואיסופו היא ציפת הגופה לאחר המוות. מאות אלפים מבני מינו ניצודו בקלות ע``י ציידים שיצאו מפוארטו פירמידה.
בסוף המאה ה – 19 היו בעולם כ 100,000 לווייתנים. ההערכה כיום היא שבכל העולם נותרו כ 4000 לווייתנים בלבד השייכים למין ballena franca . מאלו מגיעים מידי שנה לאזור כ 600. בעקבות חוקים נוקשים של שמירת טבע ומודעות ציבורית גדלה אוכלוסיית הלווייתנים בקצב קבוע של 7.5% לשנה. כיום ברוב ארצות העולם (למעט יפן ונורווגיה) אסור ציד הלווייתנים.

הנקבה אורכה 16 מ' והזכר 14 מ' המשקל כ-30-40 טונות. הם מגיעים לאיזור ואלדז מהאיזור הארקטי ביוני עד אוגוסט ותחילת ספטמברכדי להמליט. לנו היה מזל שהם בדיוק הגיעו יום לפני שהגענו והיו תשושים מהמסע.

התינוק בלידתו שוקל כ-3 טון ואורכו 7 מ'. תוך חודשיים הוא מגיע למשקל של

6-8 ק"ג. הוא יונק כ-120 ליטר חלב מרוכז מאימו ליום. מידי יום הוא גדל בהיקף של 3.5 סנטימטרים ומוסיף למשקלו כ 100 ק``ג. בבגרותו ישקול 30 - 35 טון. את כל המשקל האדיר הזה צוברים הלווייתנים ע``י סינון פלנקטון (בע``ח מיקרוסקופיים) העוברים בכמה עשרות מזיפות (ballenas) – מעין מברשות באורך של כ-2 מטרים הצמודים לחך העליון של הפה. מזיפות אלו הן שהעניקו ללווייתן את שמו הספרדי (ballena).

בתחילת דצמבר הלוויתנים עוזבים את המקום למעמקים הארקטיים. ההריון נמשך 12 חודשים, ההתעברות קורית אחת ל-4 שנים. הלוויתן חי בין 60 ל-80 שנים. במפרץ החדש שבו שטנו נצפו 1500 פריטים.

אורך איבר מין הזכר הוא 2 מטרים, משקל אשכיו מגיע עד 5 ק``ג (!). הם מוחבאים בתוך קפל עור וצמודים לבטנו על מנת שלא יזדעזעו ממגע אפשרי בקרקעית הים או מטפילים. האשכים מכילים כמות אדירה של זרע והוא מקור הברירה הטבעית אצל יצורים מופלאים אלו. הזרע הטוב ביותר הוא המנצח בתחרות בין הזכרים.

סרטון שרפי צילם

הסרטון של גניה וין שונה מזה של רפי

לאחר שייט הלוויתנים מיהרנו לשדה התעופה אליו הגענו בשעה 19.45 וטסנו שוב

לבואנוס איירסבפעם המי יודע כמה. בשדה הקטן שחשבתי אותו ביתי וחביב בטרילאו, בדקו את המטען ושקלו את תיק היד כפי שלא עשו באף שדה תעופה עד כה. גילו שיש לנו מטען חריג. מה עשינו? הוצאנו לשקיות, שקלו מחדש, ראו שזה בסדר, ואחרי שעברנו הכנסנו את תכולת השקיות חזרה לתוך התיק. שיטת הקומבינה עבדה. בשעה 12.30 אחר חצות הגענו למלון המצויין מהערב הראשון

יום ד' - 30.9.15 בואנוס איירס

דבר ראשון על הבוקר , יצאנו מאוחר בשעה 9.00,המדריך לוקח אותנו רגלית מהמלון לביקור בבית הקפה -TORTONI בית קפה שהוא מוסד בפני עצמו מ-1858, עם סטייל ושיק מערבי ממש פריס או רומא. למעשה המדריך הלך לבדוק אם ירשו לנו להכנס בקבוצה פנימה. בעוד הוא בודק אני נכנסתי כי מה אגיע עד לכאן ולא אציץ לפחות? מייד תקתקתי כמה תמונות ואז התקבל אישור גם לבקר.

באחת הפינות פסלים של חתן פרס נובל,סופר וכאן באה נגה לעזרתי וסיפרה:

הדמויות הנ”ל הן של : Jorge Luis Borges, Carlos Gardel y Alfonsina Storni.

בורחס הסופר המפורסם, קרלוס גרדל זמר מאוד מפורסם שנהרג בתאונת מטוס בגיל 44, וכמובן אלפוניסה , משוררת מחזאית מפורסמת מאוד - ידועה מהשיר ALFONSINA Y EL MAR- בארץ בוצע השיר על ידי חוה אלברשטין- אלפונסיה והים- היא התאבדה בטביעה בים בעיר מר דלפלטה. הקפה הזה היה נקודת מפגש לאינטלקטואלים רבים שחיו בעיר.

כדאי להציץ לתמונות איכותיות נוספות מבית הקפה כאן.

אחרי הביקור בבית הקפה חזרנו למרכז לכיכר מאי, הכיכר הראשית והתקרבנו לכיוון מבנה הנשיאות הורוד, מופיע בתמונה למטה אח"כ סרנו לקתדרלה שבה המוזיליאום של סן מרטין, והקבילדו (בית מועצת העירייה הישן) ב-25.5.1810 היה נסיון העצמאות הראשון של בואנוס איירס מהספרדים. ניתן לקרוא על תולדות המבנה והשיחזורים שלו כאן.

משם נסענו לרחוב ליברטאט לכיוון LAVALLE ליד תיאטרון קולון שנבנה ב-1908 בדיוק כשאבי נולד. ביקרנו מחוץ לבית הכנסת שכן היה סגור באותו יום.

כיכר מאי

הבניין הנשיאותי

בתוך הקתדרלה

ראינו את בניין בית המשפט העליון למטה וכן ממול את האנדרטה לזכר הפיגוע

בבניין הקהילה היהודית. כאן נערך טקס בכל יום שני בשעה 9.53 בקריאה לצדק

השעה שנקבעה לטקס היא שעת הפיגוע.

בית הכנסת בבואנוס איירס

בית המשפט העליון

האנדרטה לזכר הפיגוע בבניין הקהילה היהודית

הבוקר אני התעוררתי עם כאבי תופת בברך ימין שנפגעה בשתי הנפילות ויד שמאל

בנוסף מהסנדויץ' שקניתי באל קלפטה שישמש אותנו לארוחת הערב שלא אכלנו ביום קודם עקב ההגעה המאוחרת למלון, הבטן התקלקלה לי. אחרי שהלכנו עד כה התגברו הכאבים לכן נאלצתי לוותר על פארק פלרמו שנמצא ברובע היוקרתי פלרמו ותסלחו לי שאין לי תמונות מתוך הפארק..

בדרך לרובע ריקולטה עצרנו במונומנט של פרח הלוטוס העשוי מנירוסטה שסביבו בריכת מים. הכל משתקף לפרח ויחד עם המים המראה מרהיב. המונומנט של הפרח נפתח ביום ונסגר בלילה. הוא שוקל 18 טון וגובהו 23 מ'.

הוא נתרם ע"י האדריכל הארגנטינאי EDUARDO CATLONO החי בארה"ב.

איך להגיע אליו?

The Flower can be found in the middle of the Plaza de las Naciones Unidas (United Nations Square) which is on Av. Presidente Figueroa Alcorta near the pedestrian bridge that goes over the avenue) and cornering

Austria street. It is a walkable distance down the hill from the

פסל פרח הלוטוס

בסיום הביקור ברובע ריקולטה ביקרנו בבית הקברות המפורסם. בדרך לבית הקברות ראינו עץ ענק עם ענפים שהתפשטו לצדדים ופסל חמוד של אדם תומך בענפים משך את עייני. עוד היה שם טרובדור שניגן והייתי יכולה לשבת לידו ולהאזין למוסיקה שעות אבל אנו הרי באנו לבית הקברות. הקברים מאד מפוארים וראינו כמובן את קברה של אויטה פארון ואת אחוזת הקבר של משפחתה משפחת דוארטה.

אוה פארון באה מבית עני אך יופיה קידם אותה. על תולדותיה של ~מריה אווה דוארטה דה פרון שכונתה בשם אויטה שהייתה רעייתו השנייה של נשיא ארגנטינה חואן פרון. היא הייתה דמות כריזמטית ושאפתנית ביותר, ונודעה כדומיננטית ומשפיעה בתקופת נשיאותו הראשונה של בעלה, עד למותה מסרטן בגיל צעיר אפשר וכדאי לקרוא כאן.

בטיול הראשון שלי לחו"ל ביקרנו גם בלונדון .חברתי לטיול ואני הלכנו למחזמר אויטה. מי שיער אז שכעבור 35 שנים אני אראה את קברה של אויטה ואגיע לארגנטינה?.

אז עבור הנוסטלגיה שיר מהמחזמר אויטה

היות ויום קודם בחצי האי ואלדז הפסדנו את שייט הדולפינים מפאת חוסר זמן, וגם ארוחת ערב, אנשי הקבוצה פנו למדריך שיפצו אותנו על כך לפחות בארוחת צהרים.

אז כדאי לדעת שגם בטיול מאורגן צריך לעמוד על המשמר כי בלי הפניות לא היינו זוכים לארוחת צהרים על חשבון החברה. קיבלנו את הארוחה במסעדה המצויינת LA BISTECA שבה היינו בערב הראשון לטיול.

המשכנו לרובע הישן SAN TELMO שבו החל ריקוד הטנגו. ראשית ראינו את הקתדרלה מבנה יפיפה. משם הלכנו לחצר בית שלו פאטיו בדומה למה שכבר ראינו ברובע לה בוקה אבל אותנטי ולא משוחזר כמו שם.

בכיכר המרכזית היה שוק וטיפוסים שאהבתי לצלם.

תמונות מסן טלמו

לאחר סיום סיורנו בסן טלמו נסענו לרובע האהוב עלי שביקרנו בו ביום הראשון -

לה בוקה. הפעם ניתן לנו גם זמן לערוך קניות. שמחתי על כך כי זה בדיוק התאים לקניית מתנות לכל המכרים והמוקירים. הסתובבנו וראינו עוד כמה בתים יפים שלא הבחנו בסיור הראשון שם.

משם נסענו למלון וחלק מהקבוצה ירד במדרחוב פלורידה בו ביקרו במרכז הקניות המפואר GALERIA PACIFICO. אנו כבר קנינו בלה בוקה כל מה שהיינו צריכים, אני עם הכאב בברך העדפתי לנוח במלון עד למופע בערב.

את הערב חתמנו בארוחת ערב טעימה עם מופע טנגו מרהיב במועדון הטנגו PORTENO

הכתובת: Cerrito 570, Buenos Aires, ארגנטינה

טלפון:+54 11 4124-9400

שעות: פתוח היום · 10:00–22:00 יום חמישי 10:00–22:00 יום שישי 10:00–22:00 יום שבת 10:00–22:00 יום ראשון 10:00–22:00 יום שני10:00–22:00 יום שלישי 10:00–22:00 יום רביעי 10:00–22:00

אסור לצלם במופע אמנם צילמתי כמה תמונות אבל נעזרת ביוטיוב.

יום חמישי - 1.10.15 בואנוס איירס - איגואסו

ארוחת בוקר מוקדמת במלון בסביבות 6.15 , האוטובוס חונה קרוב לכיכר מאי, ואני עם מזוודה אחת, מעיל הפוך ושני התיקים עם המצלמות. אמנם הליכה קצרה אבל כשהרגל כואבת ויד שמאל אינה מתפקדת מהנפילות, המטען הזה עלי קשה מנשוא.

אני מגיעה לאוטובוס ורפי מאחורי. עולה חמישית לאוטובוס.

אנו מקבלים הבוקר נהג חדש, לא זה שטיילנו איתו יום קודם. אני עולה ומישהו זר עוזר לי לעלות. חשבתי לתומי שזה הנהג החדש.

רפי נותר למטה לוודא שהמזוודות שלנו מוכנסות אחר כבוד לבטן האוטובוס.

אני מתיישבת באוטובוס ספסל שלישי מקדימה. מניחה את תיקי המצלמות על הספסל מימיני כשעליהן מעיל הפוך וזאת שלא כהרגלי להשאיר אותן על כתפי כשאנו נוסעים לשדה התעופה. במעבר בצדו השני מתיישב הבחור שעזר לי לעלות ושואל אותי בספרדית רהוטה שאלה מאד ארוכה. כשראיתי השאלה אינה מתכוונת להסתיים אמרתי לו בספרדית שכידוע היא שפת אימי

NO COMPRENDO.

חשבתי לרגע שהוא טעה באוטובוס אליו עלה וכי הוא תייר שהיה צריך לעלות על אוטובוס אחר.

לפתע עולה המדריך שכל אותו הזמן היה במלון, ואומר לנו כי הנהג הודיע לו שגנבו טרול אדום. אבל מאחר ואנו קצרים בזמן, אין לנו זמן לבדוק כרגע של מי התיק החסר

אנו ניסע לשדה התעופה ושם נגלה למי חסר תיק.

הנסיעה לשדה התעופה קצרה, רואים את נהר הכסף שנראה כמו אוקיינוס מימין. מגיעים לשדה התעופה, וכשצריך לרדת, אני מרימה את המעיל ורואה שתיק המצלמות נעלם. אני לא מבינה כיצד זה קרה , הרי הנחתי אותו על המושב ליידי יחד עם התיק של מצלמת הוידיאו?

מסתכלת מתחת למושבים באוטובוס אבל אין זכר לתיק.

רפי אינו מאמין מתחיל להטיל ספק אם בכלל לקחתי את המצלמה במלון. מתחיל להאשים אותי שלא שמרתי על המצלמות. רק שכח שצחק עלי כל הטיול בכל פעם שנסענו לשדה התעופה ואני החזקתי אותן על כתפי צמודות. בבוקר זה זו היתה הפעם הראשונה שהנחתי אותן על המושב.

מישהי מהקבוצה שישבה מאחורי רפי סיפרה אח"כ כי הבחור שירד מהאוטובוס שחשבנו שרק טעה היה מלווה בבחורה שהתיישבה בזמן שדיבר בדיוק מאחורי. הם הנוכלים שבעורמה גנבו את התיק שלי ואת הטרול האדום של זוג אחר בקבוצה.

גם בטרול שלהם היתה מצלמה, מכונת גילוח, כל הבגדים של הגבר והמתנות לנכד.

וכך אבדו כל התמונות שצילמתי החל ממפלי פיינה ואילך. 

כל התמונות מהטיול נותרו בנייד עליו שמרתי מכל משמר. כמובן גם סרטי הוידיאו שרפי צילם שתמיד אני צוחקת שאנו אף פעם לא מסתכלים עליהם. אז הפעם הם יקרים מפז!!!

עכשיו אתם מבינים שאני צריכה לחזור לפטגוניה. נכון?

הלכנו לתחנת המשטרה בשדה התעופה אך שם הסבירו לנו כי להגיש תלונה בארגנטינה זה תהליך ארוך ומייגע של למעלה משעה, שלא היה לנו זמן להתעכב בגלל הטיסה. (התלוננו במועד מאוחר יותר וזו היתה חוויה בפני עצמה)

****************************************************************************************

בשעה 12.00 הגענו לשמורה של מפלי האיגואסו. תחילה ביקרנו במרכז המבקרים ראינו את המפה של כל השמורה והמסלולים והתחלנו ללכת בשביל. אותי ועוד כמה בנות בקבוצה שהתקשו בהליכה קיבלנו רכב גולף שקידם אותנו במעט. הגענו למבנה שבו היו הרבה חוטמנים שחגגו על השולחנות והנועזים שבהם גנבו אוכל מידיהם של מטיילים שאכלו. זהו סוג של ראקון. ידוע כאוכל כל יכול.

אח"כ פגשנו גם שני קופים חמודים שעמדו יפה לצילום.

ראינו כמה מפלים מקרוב, ואחר כך תפסנו את הרכבת של הפארק כדי להמשיך להתקדם בשמורה.

מדובר בסדרה של 275-295 מפלים, כיון שלא ספרתי אותם לא יכולה לאשש אף גירסה, בכל אופן הם רבים ונמשכים לאורך כ-3 ק"מ. מקור השם הוא משפת גוארני או טופי עתיקה. אי- מים וגואסו- גדולים.

הפארק הוכרז כמורשת עולמית ע"י אונסקו ב-1984 בצד הארגנטינאי ושנתיים אח"כ בצד הברזילאי.

בשנת 2011 נבחר כאחד מפלאי תבל.

הספיקה של המפלים 6.25 מליון קוב בשעה. שנת 2014 היתה השנה עם הספיקה הכי גדולה פי 3 מהרגילה.

גובהם של המלים בין 60-80 מ' לעמת הניאגרה 52 מ' בלבד.

האקלים כאן טרופי הידוע במשקעים רבים אך אנו זכינו ליום שמשי וכמובן שהיה שם לח מאד.

פגשנו בשמורה 2 איגואנות שהמדריך המקומי המצויין דימיטרי הבחין בהן והסב את תשומת ליבנו אליהן. אחת ניסתה להכנס לתוך צינור.

בשמש הקופחת הלכנו על גשרוני עץ עד שהגענו למפל גרון השטן

לא רק ציפורים , חוטמנים, קופים , ואיגואנות ראינו בשמורת איגואסו אלא גם הרבה

פרפרים צבעוניים יפים. אחד מהם תרמה לי תמי ארקין עם התמונה למטה.

ועוד פרפר נחמד שתפס טרמפ על ידי והלך איתי כברת דרך ללא חשש.

כמויות הפרפרים שראינו בשמורת האיגואסו היו לא יאומנות.

להלן סרטון קצר שצילמה גניה וין

סרטון שרפי צילם כשהוא שט בספינת זודיאק לעבר מפלי איגואסו. חוויה רטובה.

לפני שנסענו למדינה השכנה גיליתי שגם אנטוני בורדין טייל בארגנטינה ואני הרי אוהבת את התוכניות שלו איך לא אשתף אתכם?

לאחר סיום הביקור בצד הארגנטינאי של המפלים, נסענו למעבר הגבול לברזיל.

אנו בדרכנו למדינה אחרת ושונה.

לפני שעוזבים את ארגנטינה אסב את תשומת לבכם לכתבה שלי בנושא אומנות המוראלים – MURALS בדרום אמריקה שהיא אומנות מדהימה. כדאי לקרוא ולצפות בתמונות כאן.

המשך הכתבה בברזיל לחץ כאן