ירושלים - שוק מחנה יהודה - סיפור אהבה לשוק ולגרפיטי!!

אהבתי לשוק מחנה יהודה לא באה ממבט ראשון, כי ביקורי הראשון שם היה אחרי ביקור בברצלונה והשוק הידוע שלה- לה בוקריה. זה היה דומה לטנגו צעד אחד קדימה ו-2 אחורנית, אבל מרגע שהתאהבתי איני יכולה שלא לפקוד את השוק מידי פעם ולהתאהב בו כל פעם מחדש.

לפני שבועיים הגעתי ביום שישי לסיור עם חברה למחוזות ילדותה. תוך כדי הסיור, הצצתי לפירות היפים והאקזוטיים של השוק, לתבלינים, לממתקים, לחלבה ולטחינה, לירקות היפים הנמכרים בחצי מחיר מחצי חינם שבעירי. הסמטאות השונות היו שוקקות חיים ובני אדם, שמיהרו לרכוש מוצרים שחסרו לשבת.

אילמלא היה צריך רפי לשאת בתרמיל שעל גבו את הסחורה, הייתי קונה שם הרבה מוצרים .

אני אוהבת את אוירת הקניות לשבת חלות שמריחות עד שבא לך לבצוע אחת

שמזרח מתערבב במערב – כנאפה מול הרוגלך

חמוצים וחלבה יחדיו שוכנים ולא מתערבבים

בין לבין גם הבחנתי גם בציורים יפיפיים על התריסים של חנויות סגורות, שהתריסים שלהם היו מוגפים. אמרה לי חברתי כי הכי טוב להגיע לראותם ביום שבת, שכן בשבת כל החנויות סגורות.

הפצרתי ברפי להגיע לסיבוב השלמה. וכך היינו אנו, זוג חברים וכל השוק בידינו ועבורנו.

על התריסים הופיעו דמויות של רבנים ידועים כגון הרב קוק, הרב עובדיה ועוד כאלה שאיני מכירה אותם.

בני כל העדות ,העמים, הלאומים והמינים שוכנים תחת כפיפה אחת

דמויות ידועות מהארץ ומהעולם מכל התחומים: אנשי דת, אנשי תרבות,מנהיגים, אומנים, מתחום הספורט, גיבורים הסטוריים, בעלי חיים, סמלים ועוד. כך זיהיתי את גולדה מאיר, מלכת שבא, משה דיין, משה מונטיפיורי, אורי מלמיליאן, יוסי בנאי ועוד.

דמויות שהינך בטוח שפגשת פעם ואינך מצליח לקשר כי לעיתים הן נראות מעט גרוטסקיות

אלברט איינשטיין 

אורי מלמיליאן

חלק מהדמויות הן של בעלי החנויות במקום. הם נתנו לאומנים את הצבעים והללו ציירו כמעט על פי הזמנה.

מהו גרפיטי?

גרפיטי, GRAFFITI הן כתובות, כיתוב או ציורים על קירות או משטחים אחרים כמו כאן התריסים,(רק שבמחנה יהודה הכל צוייר באישור) שצויירו באופן מחתרתי ובלתי חוקי. GRAFFITI היא צורת הרבים של המלה .GRAFFITO זו מילה שהתגלגלה לאנגלית מהאיטלקית, ומקורה בכלל מהיוונית. 

"גרפאין" פירושו ביוונית "לכתוב".

בפרוייקט של השוק רוב הציורים צויירו ע”י צייר שמבחינתי היה אלמוני עד כה ושמו

SOLOMON SUZA שהינו צייר שנולד בלונדון. אימו אף היא היתה ציירת ובת של אומן אינדיאני. הם עלו לארץ והתגוררו באפרת. לימים שב ללונדון להשלמת לימודיו. בגיל 17 חזר לארץ ולמד בישיבה ב”נחלאות” שם נחשף להזנחה שבשוק הסמוך. האהבה שלו לציורים החלה מגיל 15!!!

מי שיזם את פרוייקט הציורים בשוק יחד עם סלומון היה BEREL HAHN חברו הטוב שלמד איתו בישיבה. זה דאג לנושא הכספי ולאישורים מול בעלי החנויות. הוא לא איפשר לצבוע תריס ללא אישור. הוא היה למעשה הפרוייקטור , היזם, החולם והחושב בגדול. בילדותו גדל בברוקלין.

את הציורים של הדמויות חיפש סולומון סוזה ראשית בגוגל. כשהגיע לתריס הוא החזיק ביד אחת את הטלפון הנייד עם התמונה וביד השניה את הצבעים על כן.

רוזאן בר

זאב ז'בוטינסקי

גולדה מאיר – “הם לא נחמדים”

יוסי בנאי – במבט שחושב על סימון ומואיז הקטן

כל ציור לוקח לצייר/להתיז בן שעתיים ל-4 שעות עבודה. נכון ל-07/2016 הוא ביצע כבר 150 ציורים מתוך 360 החנויות שקיימות בשוק.

באיזור העתיק יותר של השוק מצאתי הרבה רבנים ובני רבנים עטורים זקנים וחמורי סבר

בציור הזה הרגשתי את כנפי השכינה

בנוסף לרבנים לא נפקד מקומן של הנשים שבחלקן ידועות ובחלקן פחות. יש לדעת שבתחילה הדמויות שצויירו היו בעיקר של הרבנים, אך אז פנו אל סולמון בבקשה שיצייר גם נשים והוא נאות.

את זו אני מכתירה כרוזנת – ואולי דונה גרציה

זו כנראה היתה מלכת שבא

זו אולי פלסטינאית שמתריסה עם הלשון כלפי המדינה ואולי אני סתם טועה

בחנות הזו מוכרים דגים והציור בהתאם

איך יצרו פעם את הזיתים והשמן בארץ המדבר

גם ציורים מעט אבסטרקטיים לא חסרים

ליד משה מונטיפיורי תלויות שמלות רמנא ליצלן

שניים שנראו שועלי קרבות

אולי משה דיין עם הרטייה רק חסר לי אתר ארכיאולוגי מאחוריו

ולסיום אחד שקרא בקול “אני הכי גבר – אני התרנגול”!!!

השני השיב לו : אני המשיח בן-דוד – פנו דרך!!!

נהניתי מאד לתור בין הסמטאות ולצלם ים של תמונות באין מפריע, בלא שיהיה מי שיסתיר לי באמצע הצילום. הדמויות הדהימו אותי ביופיין, ושלא תחשבו לרגע שלא אגיע שוב לכאן, כי סולמון בטוח יכין לי הפתעות נוספות ודמויות חדשות.

לכל הכתבות שלי על ירושלים לחץ על הכותרת!!!

אם אהבתם לחצו על לייק או המלץ או תגובה זה ישמח אותי מאד!!!