חלמתם פעם להיות זבוב על דופן מרכבה שבה יושב נסיך חתיך הורס כדי להצטרף למסע חלומי?
אני מאד רציתי להיות במרכבה של הקיסר וילהלם השני או בשמו המלא פרידריך וילהלם ויקטור אלברט וון פרויסן (לחצו ותצפו בתמונת הקיסר החתיך ותראו אם יש לי טעם טוב) - במסעו בארץ ישראל. מסע שהתרחש ממש בעת הזאת בחודשים אוקטובר - נובמבר רק כמה שנים טובות לאחור. אינכם מכירים את הקיסר? אומר רק שבגיל 29 כבר הוכתר כקיסר האימפריה הגרמנית וכמלך פרוסיה ואף שקל לקדם את הרעיון הציוני ולכן היו פגישותיו עם הרצל. בפן האישי אהב מאד את אשתו והיה נאמן לה - לא היו לו פילגשים כמו המנהיגים האחרים בעולם.
הרקע למסעו של הקיסר וילהלם השני
נחזיר את הגלגל אחורה בזמן ונדמיין איך היה המסע ומדוע בכלל התקיים.
והוא עלה למרכבה ודיו לסוסים אמר. אופס לעגלון כי בכל זאת מדובר בקיסר .
בארץ בשנים האלה שהקיסר יצא למסעו שלטה האימפריה העותומנית במדינות שביקר. האימפריה העותומנית התקיימה משלהי המאה ה-13 ועד המאה ה-20. באירופה הייתה במאה ה-19 המהפכה התעשייתית שיצרה הבדלי מעמדות בין העשירים הבורגנים לבין העניים מעמד הביניים. הרייך הגרמני רצה להסיט את תשומת הלב ממצב זה ושלח את הקיסר וילהלם השני לארץ ישראל כי שם חיו תושבים גרמנים לדוגמא הטמפלרים. בנוסף לכך האימפריה העותומנית שספגה מכה קשה בבלקן - הייתה על סף התפוררות.
זה הוצג כמסע צלייני כמו כל הצליינים הנוצרים שרצו לעלות לרגל לארץ הקודש.
זה גם הוצג כמסע פרטי לחנוכת כנסיית הגואל (לחץ) בעיר העתיקה בירושלים.
אך היו מניעים נוספים של קניית אדמות נוספות כדי להקים כנסיות נוספות. הקיסר הצליח לקנות בהר הזיתים חלקת אדמה שם בנה לימים עבור אשתו את כנסיית אוגוסטה ויקטוריה (לחץ וממליצה לקרוא) היפיפיה מבחוץ ומבפנים.
כנסיית אוגוסטה ויקטוריה במתחם של 80 דונם ששימש מאז הקמתו לשימושים שונים
צילמתי בעת חזרה לקונצרט
איסטנבול של ימינו וקושטא דאז
מה יותר מתאים לתפוס את מקומם של הטורקים באיזור כפי שעשו המעצמות הקולוניאליות? מה יותר נבון מאשר להגיע למיצרי בוספורוס ולעיר איסטנבול שאז נקראה קושטא והייתה עיר הבירה של תורכיה דאז? נקודת מפתח חשובה. שם נפגש הקיסר הגרמני עם השליט העותומני עבדול חמיד השני - שהכינוי שלו היה - הסולטן האדום - על שום הטבח שטבח בארמנים.
שם גם נפגש הרצל עם הקיסר וילהלם השני בפעם הראשונה במסעו זה, שכן רצה לקדם את הרעיון שקרם עור וגידים לקראת הקמת "מדינת היהודים". הוא שאף שהקיסר ישפיע על הסולטן הטורקי לטובת קידום החזון הציוני מחזון רעיוני למעשי. שם גם סיכמו השניים על מפגש נוסף בירושלים לכשיגיע במהלך מסעו זה.
היכן התקיים המפגש בין הקיסר לבין הרצל בקושטא?
אולי בשייט על הבוספורוס? בדיוק כפי שאני עשיתי מייד כשהגענו לטיול בטורקיה
באוקטובר בשנת 2008?
האנייה איתה הגיע לקושטא בוודאי לא נראתה כאניית פאר כמו בקרוזים של ימינו , אבל הייתה יאכטה מפוארת שנודעה בשם הוהנצולרן. למסע התלוותה רעייתו האהובה דונה ויקטוריה.
אולי המפגש היה בארמון הזה - DOLMABACHE PALACE (לחץ) שזו האפשרות הסבירה יותר כי הוא היה כבר מצוייד במים ותאורה בגז ואליו עבר הסולטן משנת 1856 ואילך?
אולי הקצו להם חדר למפגש בארמון טופקאפי TOPKAPI SARAY (ארמון שער התותח) - (לחץ) המפואר שהיה ארמון הסולטנים בתקופת האימפריה העותומנית רק שהוא שימש אותם עד 1853 בלבד.
כל מה שהרצל רצה מהקיסר שיעזור לו בנתינת חלקת אדמה עבור הפרוייקט הציוני. מטרה זו לא הושגה אבל זה לימד את הרצל שהערוץ הגרמני אינו הנכון ויש לשנות לכיוון הבריטי.
ביירות
משם הפליגה הפמלייה והקיסר לביירות ביאכטה המפוארת של הקיסר אבל שם טרם ביקרתי.
פעם ביירות הייתה "פריס של המזרח התיכון". בעברה עיר נמל פיניקית . עד היום עיר נמל שבטוח הייתי מסתדרת בה לא רע עם השפה הצרפתית שאני עדיין מצליחה לדבר בה מעט לאחר שנים רבות שלמדתי בתיכון את השפה ודיברתי בה שוטפת.
אם אתם מעוניינים לקרוא על עברה תוכלו לקרוא מעט כאן בויקיפדיה.
חיפה
כאן דרכו לראשונה רגליו של הקיסר בארץ ישראל.
25.10.1898 הוכרז יום שבתון לרגל הגעתו של הקיסר.
טקס רב רושם עם הרבה משתתפים נערך שם , ולאחריו הובא לראש הר הכרמל עם המרכבה למקום שהיום נמצאת טיילת לואי (לחץ) . לרגל המאורע הוקם אובליסק ברח' יפה נוף בתוך גינה קטנה שנקראה קייזרפלאץ . אובליסק אשר כדאי ומומלץ מאד לקרוא אודותיו כאן מויקיפדיה. ומבטאון העמותה לתולדות חיפה שמספר גם על תהלוכת המדונה כאן.
כאן הייתה המושבה הגרמנית שהקיסר חפץ להפגש עם אנשיה כדי לחזקם ולהעמיק הקשר איתם. לצורך הגעתו למושבה הגרמנית היו צריכים לבנות מזח חדש (למרות שהיו קיימים מזחים אחרים) כדי שיתאים במדוייק לקיסר ברדתו מהיאכטה . לקיסר הייתה נכות במקלעת זרועו שנגרמה בעת לידת העכוז כשנולד.לכן נדרשה התאמה מדוייקת . סירה הובילה אותו ואת רעייתו אוגוסטה ויקטוריה מהיאכטה המפוארת שתעגון ממש ליד המזח.
לעולם לא אדע איך נראתה חיפה מטיילת לואי בעת ביקורו של הקיסר , אבל היום נראית כך בצילום של הצלם המוכשר יגאל דקל
וגם הצילום לאורך הגנים הבהאיים (מתוף טיולי - לחץ) שלא היו קיימים בעת ביקורו של הקיסר - בזכותו של יגאל דקל שיודע להוציא צילומים נפלאים ממצלמתו.
במסגרת ההכנות בארץ לקראת בואו של הקיסר ומשלחתו הביאו לארץ כ-30 מרכבות חדשות מקושטא (וגם סוסים) שישמשו את הפמלייה ושלא תתפרקנה בדרך. אני תוהה איזו מרכבה הייתה מיועדת לו ולי כזבוב לצידו במרכבה.
לצורך הנסיעה במרכבות היו צריכים להכשיר דרכי נסיעה כך סללו את הכביש מחיפה ליפו ומיפו לירושלים. וגם להקים ארבעה גשרים על הנחלים : גשר ליד נחל מערות, גשר על נחל דליה וגשר על שפך נחל התנינים בג'אסר א זרקא ששופץ לאחרונה . גשר נוסף על הירקון שנודע בשמו גשר מוסררה או במפות מתקופת המנדט - גשר שרונה.
הגשר בשפך נחל תנינים כפי שנראה בשנת 2021
בנוסף הקימו קו טלגרף מחיפה ועד יריחו כדי שלקיסר תהיה אפשרות להיות בקשר עם מולדתו. לא היו אז טלפונים ניידים כמו בימינו. לבסוף ליריחו הקיסר לא הגיע כלל. את המסלול תכננה חברת "תומאס קוק" בקפידה כך שלאחר מכן הציעה את המסלול בעקבות הקיסר. אני נסעתי עם חברתי ללימודים באוניברסיטה בטיול של חברת תומאס קוק (לחץ) לארמון המפטון קורט ווינדזור באנגליה ב-1975 טיול נהדר. חברה טובה שלא שרדה כעת בתקופת הקורונה . נותרה רק חברת און ליין להזמנות. לא ייאמן!!!
כנראה שגם לסטלה מאריס הגיע לצפות ואולי להכנס לכנסייה שבמנזר הכרמליתי ולהתפלל ולהנות מהקישוטים לקראת כריסמס כפי שאני חוויתי בחיפה. גם הקישוטים לכבוד בואו של הקיסר ולכבוד הכריסמס בוודאי כבר הוכנו במושבה הגרמנית.
עץ האשוח בתוך המנזר הכרמלתי
כך כנראה קושטה המושבה הגרמנית
באיזו כרכרה הוא עשה את הדרך עם אשתו בארץ? האם בסטייל שמצאתי בגדרה? כנראה שלא כי הייתה מתפרקת לו בדרך.
או אולי בסגנון שמצאתי בניר גלים ב"בית העדות"? (לחץ לכתבה שלי) נראית קטנה מדי.
הכרכרות המפוארות והמרווחות שהכי התאימו למאורע נראות לי אחת מהשתיים למטה שהוצגו בקניון TLV בת"א בשנת 2018.
בורג' בנימינה
מקום החנייה בדרך ליפו היה בחאן בבורג' בנימינה שהוקם במאה ה-18-19 בתקופת הטורקים על חורבות עתיקות מהמאה הראשונה עד השלישית לספירה.
המקום שופץ לאחרונה ומשמש לאולם אירועים. פעם אחרונה שעברתי במקום לקראת שקיעה המראה שלו היה קסום. לא לחינם בחרו לו חאן זה כמקום לינה ללילה אחד. השקיעה היפה כנראה הדהימה גם אותו.
הסביל הזה שימש את הסוסים לשתייה.
הנדיב הידוע הברון דה רוטשילד קנה מאוחר יותר את אדמות בורג' והפועלים שהגיעו בכרכרות מבנימינה או זכרון יעקב לעבדן שוכנו בחאן . הם שבו לבתיהם רק בסופי השבוע.
זו נראית אמת מים שהייתה אמורה להגיע עד קיסריה אך משום מה לא המשיכה - שוכנת מול מבנה החאן.
יפו
לקראת סוף אוקטובר הגיעה הפמלייה הגדולה של הקיסר על מרכבותיה ליפו (כשאני עדיין במרכבה של הקיסר ומתפעלת מכך שהיא עמידה למסע) . היא הגיעה על סוסיה, 500 פרדותיה, 26 אוהליה, ועוד 6 אוהלי טרקלין גדולים, מטבחים ניידים, טבחים, מלצרים, משרתים ונושאי מים.
את הקיסר ורעייתו שיכנו במלון "דו פארק" שהיום נקרא "בית עמנואל" - השוכן במושבה הגרמנית- אמריקאית. ברור שהקיסר היה חייב גם כאן להפגש עם אנשי המושבה הגרמנית ולהתפלל איתם בכנסיה שנמצאת ממש ממול. אני ביקרתי כאן מספר פעמים וגם במספר חלקים כשחברתי הירושלמית התארחה כאן.
את יתר האנשים שיכנו במלון ירושלים הסמוך . אני אמנם לא התאכסנתי במקום זה מעולם, אבל חברתי הירושלמית מאד אוהבת את החדרים הבסיסיים שבחלקם יש מרפסת קטנה וחמודה וגם מקלחת ושירותים אישיים אך ללא טלויזיה. המיקום מעולה. חנייה צמודה למלון, חדר אוכל וחדר הרצאות וגינה עם עץ פיקוס בחצר שטוענים כי הענף מעץ זה נשתל ב"מקווה ישראל" . אך שם תשמעו סיפור הפוך.
כנסיית עמנואל. (לחץ)
בית ספר מקווה ישראל
כזכור לכם בוודאי הרצל קבע עם הקיסר להיפגש פעם נוספת במקווה ישראל שהיה והנו עדיין בית ספר חקלאי. המפגש המרגש התקיים ב-28.10.1898 בשער ירושלים של מקווה ישראל. הרצל הגיע אליו מרחובות אחרי שכבר ביקר בכמה מושבות. החום בחוץ היה רב והוא הגיע חולה למפגש. אין מה לעשות המפגש היה חייב להתקיים כדי להשיג הישגים מדיניים למפעל הציוני. מעניין לקרוא איך הרצל ראה את המפגש מנקודת הזווית שלו מתוך אתר "תל אביב שלי" (לחץ).
הקיסר הגיע למפגש רכוב על סוסו הלבן , לבוש מדי חקי וחובש כובע זהב מחודד מזהב ועטור צעיף משי לבן. הוא היה ממש חתיך עם שפם ועיניים בהירות. (לא היה לי נעים לצלמו אבל היה מי שצילמו) הוא היה מוקף גדוד משמר טורקי מאחוריו, ואחריהם גדוד פרשים פרוסיים כשחרבותיהם שלופות לכל מקרה שיידרשו לפעול. דגלים של טורקיה עם הסהר , של פרוסיה עם הנשרים ודגלונים של חברת תומאס קוק התנופפו ברוח. הרצל נתן הוראה לתלמידי ביה"ס לשיר שיר בגרמנית. הקיסר שם לב להרצל שהיה עם כובע השעם בידו והתקרב אליו עם הסוס. בירך אותו לשלום ושאל לשלומו. הייתה שיחה קצרה ביניהם והם קבעו להיפגש שוב בירושלים להמשך הרומן ביניהם. המפגש היה בפתח השער של "מקווה ישראל" זהו השער המזרחי שהיום הנו על הכביש לירושלים לכן נקרא שער ירושלים. הפיסול ניצב ליד השער מהצד הפנימי של בי"ס מקווה ישראל במקום בו התקיים המפגש. כשמגיעים לבית הכנסת בתוך חצר מקווה ישראל, יש להמשיך בשדרת עצי הדקל עד השער. כיום הכניסה לשטח בית הספר היא בתיאום עם מרכז המבקרים ונעשית לקבוצות או בודדים בימי "בתים פתוחים" או חופשות כמו חנוכה, סוכות ופסח. שער הכניסה כיום הנו מרחוב מקווה ישראל פינת קראוזה.
הפסל מוטי מזרחי יצר את הפסל הזה של המפגש בין הרצל לקיסר, שהוצב ב-2 למאי 2012 לרגל יום הולדתו ה-152 של הרצל.
איך נולד הפוטומונטאז' הראשון בא"י?
מי שצילם את המפגש השני בין הרצל לקיסר וילהלם השני היה דוד וולפסון (לחץ) ,שבכלל לא היה צלם אלא עסק בקידום המפעל הציוני . מרוב התרגשות הוא לא צילם את הרצל. גם לי זה קורה לעיתים שכשאני מתרגשת לצלם שועל או דוב שבא לקראתי מרוב התרגשות הצילום יוצא מטושטש אז אל תכעסו עליו. אבל בלי תמונה אי אפשר. חייבים להנציח את המאורע. וולפסון נסע ליפו לפתח את הפילם ממצלמת הקודאק איתה צילם וחשכו עיניו. תמונה אחת לא יצאה כלל ובשניה מופיע הקיסר ורק רגלו השמאלית של הרצל . פספוס ענק!!!
דוד וולפסון ביקש מהרצל להגיע ליפו ולעלות על גג המלון ברחוב רזיאל ושם צילם את הרצל עם הכובע שעם בידו כמו בצילום המקורי. את הצילום הזה של הרצל שתל לתוך הצילום שבו נראה רק הקיסר. בצילום המקורי הסוס של הקיסר היה לבן וולפסון נאלץ להזיז את הקיסר לסוס השחור שהיה מאחוריו כדי שיוותר מקום להרצל. הסיפור של הפוטומונטאז' והצילום משם כאן (לחץ)
ממקווה ישראל הפמלייה המשיכה בדרכה לשער הגיא שם נטעו את האוהלים ולנו את הלילה לא לפני שביקרו גם באבו - גוש שם נערכה לקיסר הופעת סוסים - פנטסיה. מעניין אם הקיסר גם אכל באחת המסעדות שבאבו-גוש עם פיתות , חומוס ופלאפל ואולי שיפודים? כשאני שומעת פנטסיה אני מייד נזכרת במופע בשם זה במרוקו גם עם סוסים.
בירושלים
לכבוד הביקור של הקיסר בירושלים רצה השלטון העותומני לפתוח פתח מיוחד בחומת העיר. כשנודע לקיסר הדבר מייד פסל את הרעיון על הסף כדבר איוולת שלא יעשה. לבסוף הוחלט לפתוח פתח שירחיב את הכניסה דרך שער יפו. כפי הנראה כדי שיתאים לרוחב המרכבה של אשת הקיסר. הקיסר הגיע רכוב על סוסו הלבן כי לפי המסורת המזרחית מנהיג המגיע לעיר רכוב על סוסו - העיר היא שלו. איני יודעת מה איתכם אך כשאני מגיעה לירושלים אני מתחילה להתרגש ותמיד מרגישה כאילו השכינה יורדת עלי. גם הקיסר הרגיש בכך זה בטוח.
פעם נכנס הקיסר רכוב על סוס לבן ודונה ויקטוריה בכרכרה והיום סנטה קלאוס נכנס עם רכב פולריס
לקראת בוא הקיסר מרקו את כבישי העפר ושפכו עליהם מים כדי להדקם כדי שלא יעלו אבק בעת מעבר סוסו של הקיסר ומרכבת רעייתו.
כמו-כן, ניתנה הוראה להסיר את הסבכים מעל החנויות, אך לאחר הסרתן החנויות נראו זוועה. לכן ניתנה הוראה אחרת לסייד את חזית החנויות עד לגובה 3 מ' ואת הדלתות לצבוע בצבע אחיד.
דאגו גם לתאורה טובה בלילה וכך הותקנו כ-3000 עמודי תאורה עם פנסים בראשם. גם מערכת אספקת המים לעיר שופרה.
בתים שהפריעו למסעו של הקיסר בדרכו הוסרו.
כלבים נובחים הוצאו מחוץ לעיר כדי שלא יפריעו למנוחתו של הקיסר - "פקודת הכלבים" הזוי לא?
העיר קושטה לעילא. הוקמו שערים שקושטו לכל עדה בהתאם לרצונה. הקיסר עבר דרך כל שער שהיה מקושט מאד ייחודי ויפה. בכל שער ציפו לו בכירי העדה. השער הראשון היה שער היהודים דרכו עבר ושם נפגש עם מכובדים דתיים. על כל מעבר השערים ומי פגש את הקיסר תוכלו לקרוא כאן באתר של כפיר רפי (לחץ). מן הסתם היו כבר קישוטים לכריסמס.
ילדי ירושלים לבשו בגדי חג עם תלבושת אחידה ושרו לו שירים, דבר שהמיס את הקיסר. נחשפתי לחיבתו לילדים בכך שהיו לקיסר ו"דונה" ויקטוריה 7 ילדים. לאחר מותה הוא נישא להרמינה בת 34 שלה היו 5 ילדים. משפחה מרובת ילדים .
עם כניסתו של הקיסר לירושלים קיבלו אותו עם 21 מטחי כבוד ולאחר מכן הובילו אותו אחר כבוד לאוהלים שהוקמו עבור פמליית הקיסר ברחוב יפו, שם נח עד שהגיע מועד המפגש בשעה 15.00 ביום שבת.
גם הרצל התכונן למפגש המחודש עם הקיסר שהתקיים ב-2.11.1898. הוא היה חולה וקדח מחום אבל לא ויתר על המפגש ההיסטורי ועוד לפוגשו בירושלים כפי שקבעו מראש. הרצל יצא ביום שישי ברכבת מיפו לתחנת הרכבת הישנה בירושלים בעמק רפאים. מזל שמסילת הברזל הונחה 6 שנים לפני בואו אחרת להטלטל במצבו בכרכרה היה קשה מאד. הוא קיווה להגיע לירושלים לפני כניסת השבת אך הנסיעה התארכה ומתחנת הרכבת המשיך רגלית עד מלון קמיניץ כדי לא לחלל את השבת. תארו לכם בן אדם חולה וקודח מחום צריך לצעוד את המרחק הזה רגלית. והוא מגיע לירושלים ולא היה חדר פנוי עבורו למרות שהזמין מראש 3 חדרים . קצינים גרמניים שהתלוו למסע הקיסר תפסו את החדרים הללו. לבסוף שיכנו את הרצל בפרוזדור/או חדר צדדי במלון ויש אפילו גירסה שהלינו אותו על שולחן ביליארד. על מלון קמיניץ (לחץ ) שעבר גלגולים ומיקום ממליצה לקרוא. אחרי כל מאמציו של הרצל שהקיסר ישכנע את המושל הטורקי לתת צ'ארטר עבור הקמת "בית היהודים" בא"י עלו בתוהו, והמפגש בירושלים היה קצר - רק רבע שעה כאשר הרצל כל כך טרח להפגש איתו ? - שיתבושש לו הקיסר.
כזכור לכם הקיסר הגיע במוצהר לחנוכת כנסיית הגואל (לחץ) בירושלים ואכן התקיים שם טקס דתי לאירוע זה ב-1.11.1898
הכנסייה נמצאת 1 מטר מהמוריסטן - משמאל למיקום הזה שגם לכאן הקיסר הגיע. האם קנה כאן מתנות לילדיו?
ומשם המשיך הקיסר לכנסיית הקבר (לחץ) , כי אין צליין שיגיע לירושלים ולא יגיע לבקר שם. ברור שהוא לא נתקל בקהל הרב שאנו פגשנו. עבורו בוודאי היה איזור סטרילי.
בדרך לבית לחם עבר הקיסר גם דרך המושבה הגרמנית (לחץ) שהוקמה ע"י הטמפלרים והתקבל בכבוד רב וקישוטי דגלים כמו בכל מקום אליו הגיע. הבניין משנת 1877 הנו של האדריכל הרמן אימברגר שגם תכנן אותו , היה אחד מראשוני מקימי המושבה הגרמנית. מתחת למשקוף פתח הבית רשום פסוק מהתנ"ך. מעניין אם צפה בתהלוכת הקיסר - סביר להניח שכן - אני לא הייתי מחמיצה את זה.
תקריב למבנה בו ניתן להבחין בפסוק מהתנ"ך הכתוב בגרמנית
הבנייה לרוב בתים בני קומה אחת או שתיים וגגות רעפים כמו בארץ המוצא גרמניה לא פלא שהקיסר הרגיש כמו בבית
בית הקהילה הטמפלרית
ביום שישי ה-3.11.1898 לאחר שבעה ימי ביקור בירושלים, יצא הקיסר לאחר מטח של 21 יריות מעל מגדל דוד לעבר תחנת הרכבת הישנה כשהוא מלווה בפמלייתו . פרשים צ'רקסים, בדואים ומקהלת ילדים ערבים עמדו בצידי הדרך. הם בירכו את הקיסר במילים "יחי" בטורקית "ג'וק יאשא" שלי זה נשמע תערובת של עברית עם רוסית. הקיסר ורעייתו עלו על הרכבת ליפו וכאן אני נפרדתי ממנו כי תמו כבר הטקסים אז אובידרזיין עד לטיול הבא שלי.
תחנת הרכבת הישנה בירושלים
גם הערבים בארץ התכוננו לביקור הקיסר והם מירקו את אתרי הר הבית לקראת הפגישה עם הקיסר שמשום מה לא מצאתי מתי נערכה ואם לבסוף נערכה או שהחום הרב שסרר בארץ הכריע אותו כפי שלא התקיים המפגש ביריחו. בכל אופן כיפת הסלע בהקה מאד באור השמש ולאחר המירוק.
לסיכום: איני יודעת מה איתכם אבל אני מאד נהניתי לטייל במרכבה של הקיסר, להפגש עם שועי עולם, אולי הייתי מוותרת על הפגישה עם עבדול חמיד השני הרוצח אבל אצלו בידיים היה הצ'ארטר עבור מדינה משלנו .להכיר את הארץ מגובה כרכרה מרווחת ולדעת שחולון עירי על המפה כמקום מפגש חשוב שהקיסר ירום הודו הגיע ועצר במיוחד בדרכו לירושלים. שהמפגש הזה היה אבן דרך בדרכו של הרצל להקמת מדינה יהודית.
***ממליצה לכם לקרוא את כתבתה המופלאה והמעניינת***של חברתי ינינה זסלבסקי אפק
https://travelingafeks.com/2022/07/15/herzl-in-jerusalem/ על מפגש הרצל עם הקיסר .
