בוקר יום שישי קבענו להפגש עם חברים במבצר שוני. הנכד לן אצלנו בליל קודם והיה צריך להביא אותו ואת החתן לגבעת ניל"י שם מתגוררים - זה היה סידור מושלם. מבצר שוני במרחק קצר.
הסיור הודרך ע"י אדם שהוא מלח הארץ במלוא מובן המילה שמו הדר. הוא מספר לנו על מבצר שוני ותולדות המקום תוך כדי שאנו צופים על נוף נהדר של אדמות האיזור והכרמים. קצת תקציר על ההסטוריה של המבצר אני מביאה מתוך אתר TIULIM.NET שם רשום כדלקמן:
תיאטרון, מרמזים על שפע ושגשוג חומרי ותרבותי של תושבי המקום. חגיגות המיומאס
הפגאניות הנועזות והלא מוסריות בתיאטרון ובבריכה בשוני, גרמו לכך שהיהודים הוזהרו
שלא להתקרב לאתרים כאלה, למרות שכנראה יהודים מקיסריה לקחו חלק בפעילות
התיאטראלית. בתקופה העות'מאנית נבנה, בצמוד לתיאטרון,
מבנה חאן גדול, אשר שימש בראשית המאה העשרים כבסיס לגרעיני התיישבות חלוציים
וליחידות אצ"ל.
הוכשר פארק לזכרו של זאב ז'בוטינסקי, ובו 160 דונם של מדשאות רחבות ידיים,
שולחנות פיקניק ומגרשי חנייה.
במרכז החינוכי של קק"ל הנמצא בפארק מתארחים בני נוער מהארץ ומהתפוצות,
מחזקים זיקתם לארץ ולנופיה, לומדים ומסיירים בסביבה. האתרים במקום כוללים תיאטרון
רומי, מוזיאון ארכיאולוגי, חדר תצוגה היסטורי המתעד את קורות לוחמי אצ"ל באזור ומוזיאון
פסלים. בתקופת ההתנחלות נכלל אזור שוני בנחלת שבט מנשה. משערים שכאן שכן הכפר
שומי, ששמו נזכר בתלמוד הירושלמי. בתקופה הרומית (מאות 3-2 לפנה"ס) זכה המקום
לפרסום רב בשל מעיינותיו השופעים.
מכאן יצאה בעת ההיא אמת מים שהוליכה את מי מעיינות שוני לעיר הגדולה קיסריה.
המקום היה כנראה יפה ונעים ביותר, שכן תושבי קיסריה והסביבה נאספו בשוני
ל"חגיגות מים" שנשאו אופי עליז במיוחד ונקראו פסטיבל מיומאס – על שם מאיה, אלת האביב.
מקורות נוצריים מספרים על מאבקה של הכנסייה בפסטיבל זה בשל פריצותו.
המרשים, כמו גם בריכות גדולות ששימשו לרחצה ואמות שהוליכו אליהן מים. רצפות הבריכות
עשויות פסיפס נאה. הבריכות מוקמו מאחורי הבמה, כך שהן נשקפו לעיני הצופים שישבו על
ספסלי התיאטרון והגבירו את הנאתם.
תעשייה. אחד מהם הוא בית בד גדול, שחלקיו העיקריים השתמרו ומוצגים כאן לראווה.
קנה את אדמות שוני וסביבתה ונטע בה עצי תות רבים. המקום נודע אז גם בשם חירבת מיאמס,
אולי להנציח זכרן של אותן הילולות מן התקופה הרומית.
כדי ליצור רצף התיישבותי עם אזור זיכרון יעקב. קבוצת צעירים מזיכרון יעקב, בשם
"הגדעונים", התיישבה במבנה וקראה למקום גבעת בנימינה, על שם הברון רוטשילד.
ארגון גדעונים היווה בסיס להקמתה של מחתרת ניל"י.
מלבדם התגוררו בשוני פועלים שעסקו בסלילת הכביש מזיכרון יעקב לשוני ולחדרה.
מלחמת העולם הראשונה קטעה את מאמצי ההתיישבות במקום.
הוותיקות ויוצאי הגדודים העבריים. הם העבירו זמנם עד לייסוד בניימינה בייבוש ביצות
ובגידולי פלחה, שקדים וזיתים.
עם לכתם, שוני ממשיכה להתקיים עוד כמרכז להכשרה חקלאית, אך בשנת 1925 חוסל
המשק במקום ושוני נעזבה.
והקימה את תל צור, על גבעה שבין שוני ורמת הנדיב. המקום המבודד היה אידיאלי לקיום
קורסים לשימוש בנשק ולאימוני יחידות האצ"ל. שגרת האימונים הופסקה, כאשר הצבא
הבריטי פרץ לשוני ואסר עשרים איש מחברי האצ"ל, אך במהלך הפריצה המפורסמת לכלא
עכו שוחררו חלקם ממאסר.
הארצית לשימור אתרי ראשית ההתיישבות, החלה קק"ל במבצע להצלת המבנה.
לאחר שחוזק ושוקם הפך המקום, בשיתוף עמותת שוני, לאתר לאומי שוקק חיים במרכז
הפארק לזכר זאב ז'בוטינסקי. מקום מיוחד הוקצה בפארק המטופח לזכר פורצי הכלא בעכו,
בו ניצבות כיום המצבות המקוריות שציינו את מקום קבורתם של הפורצים לאחר
שהוחלפו על ידי משרד הביטחון במצבות של צה"ל.
גדולים ונותני צל ושולחנות פיקניק. במבנה החאן הגדול ישנו חדר תצוגה, לזכר ז'בוטינסקי,
בו מוצג סרט וידיאו ותערוכת צילומים המתעדת את עברה של שוני.
כסירי בישול, קערות וקנקנים, מוצגים גם חפצי חן המציתים את הדמיון: כלי זכוכית מעודנים,
בקבוקי שמנים ובשמים, אוסף מקטרות, נרות שמן מעוטרים, תכשיטים ואבזמי ברונזה
מעוטרים לטוגות. כמו כן מוצגים שרידי כלי רפואה ופסלון חזיר ברונזה, סמל הלגיון הרומי
העשירי. גולת הכותרת בתצוגה היא פסלו המרהיב של פוסידון, אל הימים והאגמים היווני
ששמו נקשר בפולחן המים במקום.
הסגולות הרפואיות. תושבי קיסריה והסביבה נאספו, כאמור, בשוני מדי שנה בחודש מאי
ל"חגיגות מים" שנשאו אופי ארוטי במיוחד. מקווי המים התפרסמו כ"מעיינות
שהמתרחצת בהם אישה עקרה, תהא מעוברת". כנראה רצו להאמין שהנשים העקרות
שהשתתפו בפסטיבל נכנסו להריון בזכות המים של שוני, ולא בעזרת 3000 הגברים ששחו
ערומים בבריכה… אפילו כיום יש אמונה שהמים של המעיינות באזור שוני גורמים לנשים
להתברך בעוברים ממין זכר (למשל, בניימינה הקרובה מתאפיינת באחוז גבוה של זכרים).
המקהלה נותרה בשלמותה – ממצא נדיר שלא קיים בשום תיאטרון רומי אחר בארץ.
במרכז הרחבה נותר לוח שיש, ששימש כנראה כמזבח לאל היין דיוניסוס. מושבי התיאטרון
שוחזרו, והוא משמש כיום לאירועים שונים, ביניהם, עדיין ברוח דיוניסוס – פסטיבל היין השנתי.
היין דיוניסוס, הידוע כחגיגת יצרים משולחת רסן, שעיקרה אורגיות פרועות. דיוניסוס נחשב
במיתולוגיה כמשוגע, לכן הפולחן הקשור בו לווה באקסטזה ובשיגעון. נשים נהגו להתהלך
אז ביערות לבושות עורות בעלי חיים, תוך שהן מתופפות ורוקדות. הריקודים הביאו אותן
לכדי איבוד חושים והשתוללות ששיאה היה קריעה לגזרים של שור המסמל את דיוניסוס
ואכילת הבשר חי (על פי המיתוס נקרע דיוניסוס לגזרים בידי הטיטאנים ששלחה האלה הרה).
דיוניסוס מייצג את הצדדים הבלתי נשלטים באופיו של האדם וכוחו הרב יכול להצמיח
ולהרוס, להתאכזר ולחמול, להחיות ולהמית.
הפסל אחיעם שושני.
הם מוצגים במבנה ומחוץ לו, באזור בו היו בריכות המים. אחיעם יצר את פסליו בסטודיו
בפריז. יצירתו מגוונת, ומורכבת בעיקר מפסלי נשים, אמהות, ראשים, דמויות מהתנ"ך,
נגנים ופסלים המאנישים רגשות ומצבים כלל-אנושיים, כמו שואה, מלחמה ואבל.
ניתן להשקיף על המבנה המעוגל של שוני, על כרמי הענבים ועל נופי עמק נחל תנינים.
למי שלא מסתפק בכל זאת ורגליו עדיין תאבות טיול – מן הפארק יוצא שביל טיול רגלי
לעין צור ולחרבת אום אל-עלק שברמת הנדיב.
מאיפה בא השם שוני? האגדה מספרת כפי שנכתב באתר הנ"ל כדלקמן:
סביב הארמון נבנו חומות להגנה, ניטעו גנים ונחפרו בורות מים הקיימים עד היום. עברו
שנים, הממלכה התפרקה, הארמון ניטש ושלוש מכשפות זקנות עברו להתגורר בו.
מרשמים מספר הכשפים הגדול והמקומט שהיה ברשותן. למחייתן היו רוקחות חתיכות
זהב ומשלמות בהן לאיכרים מהכפר הסמוך תמורת מזון.
קוראת לו שוני, וכדרכם של נערים הם היו מציקים לו ומחקים את קריאתה. שון ידע שהיה
עליו להוכיח לחבורה את אומץ ליבו, חיכה ללילה החשוך ויצא מהכפר באפלה אל מבצר
המכשפות. הוא טיפס על ענף עץ השקמה הקרוב לחומה וקפץ פנימה.
המדורה הדועכת. ספר הקסמים הגדול היה מונח על אבן. לקח שון את הספר כהוכחה
לאומץ ליבו ומיהר לטפס החוצה כשידו האחת אוחזת בספר. בגלל האפלה ובגלל הספר
שהכביד עליו, כשל ונפל לתוך אחד מבורות המבצר.
קללות איומות, פיהן יצרו עננים שחורים והחשיכו את היום וקולות הרעמים הפחידו את
החיות שמיהרו להיחבא ביער.
וחקרו אותו, אך הוא לא ידע את התשובה. בכעסן הפכו אותו לפסל. פגשו חייל החוזר
מהקרב כשחרבו בידו וגם הוא לא ידע לענות להן. גם החייל זכה לגורל דומה.
וכך עברו כל איש ואישה בכפר, קיללו את כולם לפסלים, אך הספר לא נמצא.
לפארק ולתיאטרון.
אך כאות אזהרה לילדים שובבים קראו למבצר על שם הנער השובב, ואת הפסלים
המקוללים אספו מהכפר והציבו בחצר לתצוגה. את הבורות העמוקים אטמו, ורק עץ
השקמה העתיק עליו טיפס שון עדיין צומח ליד החומה.
בנימינה, חוצים את פסי הרכבת, נוסעים לאורך טיילת שוני לכיוון זיכרון יעקב ומשם
על פי השילוט למבצר שוני.
מבצר שוני המדריך ומייסד אסמביה - הדר
הנוף מהמבצר עם המכוניות סיור בכרמים של המשפחה
לומדים על הזנים שמגדלים בחלקות הכרמים. מידע נוסף על הזנים ועל ההסטוריה של היין בארץ ובארצות אחרות תוכלו לקרוא כאן. לא לשכוח שהגפן הינה אחת משבעת המינים בהם התברכה ארצנו.
ואז הגענו ל"חלקת האלהים הקטנה" בכרם גבוה מאקלמים את כל הזנים שעל סף הכחדה - מקום מצויין לפיקניק.
מכאן נסענו לבנימינה וראינו את שדרת דקלי וושינגטון מתמרים לגובה רב והגענו לחצר האיכרים אסמביה שנמצאת ברח' המייסדים.
מפי הדר שמענו את סיפורו האישי איך למד על גידול היין באירופה , מה היה חזונו. אביו היה בעל
הכרמים אבל הוא בכלל לא רצה לעסוק בזה ואז ביום בהיר עשה סווייץ' והלך ללמוד כל מה שניתן
על גידולי כרמים, על הפקת יין וכד'.
באתר שלו כתוב כדלקמן: חצר איכרים הממוקמת בלב המושבה בנימינה התחילה כחלום של
הדר דור-און, כורם ענבי יין ונצר למייסדי המושבה בנימינה אשר חזה
תיירים ומשפחות מגיעות לבקר את הכרמים הייחודיים וחוזרים לחצר
חקלאית בה תוגש להם ארוחה כפרית לצד יין מיקב הבוטיק המשפחתי.
הרצון לשתף ולספר את ההיסטוריה של בנימינה
ומשפחת המייסדים אלון (פייקוביץ') תוך יצירת חוויה חקלאית בכרמים
ולגימת יין משובח לא הרפה את הדר ואישתו סיגלית - אך נשאר בגדר
חלום לאורך השנים.
לאחרונה, אלון דור-און, בנם הבכור של זוג החולמים, יזם והנדסאי אדריכלות,
נרתם לחלום, תכנן ובנה את התשתית הפיזית של חצר האיכרים. כאשר העור
והגידים של המיזם הייחודי נוצרו, הצטרפו בני-המשפחה הנוספים מקסימה,
בועז ויאיר לתהליך ההקמה והתפעול. כולם ללא יוצא מהכלל לקחו תפקיד
במשימה ואסמביה יצאה לדרך. השם, אסמביה, הוא קודם כל ראשי התיבות
של כל בני המשפחה כאות הוקרה לתרומה בבניית החלום. לאחר מכן השם
אסמביה קיבל על עצמו את תמצית החלום - אירוח עם סיפור משפחתי על
בנימינה, יין והיסטוריה. כפי שתראו באתר, החצר היא רב-גונית ומסוגלת לארח
אירועים פרטיים, קבוצות תיירים והפקת סדנאות בישול מיוחדות.
מרכז המבקרים להדרכת יין, בר יין ויקב הבוטיק יחנך בקיץ 2013 ישלים את
חווית האירוח באסמביה ויהפוך אותה למושלמת.
הספר של אלון שוכן אחר כבוד על השולחן כיאה לבן משפחה ואיך משפחה? חצר
המשק החקלאי היא חצר משקו של ראש המועצה הראשון של בנימינה - מרדכי אלון פייקוביץ'
(אחיו של יגאל אלון), סבו של הדר .
הארוחה שהוגשה לנו מיותר לציין היתה מאד טעימה. הגישו לנו מכל טוב הארץ והכל מעשי ידיהם
של בני הבית. פינקו אותנו עם משקאות חריפים, יינות קינוחים ומה לא.
זה היה בילוי נהדר ליום שישי גם מבצר, גם הסבר הסטורי על הישוב במקום, גם למדנו על גידול ענבים
הפקת יינות טובים וגם קיבלנו ארוחה טעימה בחברה טובה. מה צריך יותר הבן אדם?
למעוניינים להזמין סיורים כאלה לחץ כאן.
אם נהנתם מהכתבה לייק יתקבל בברכה.
.jpg?width=64&height=64)
.jpg?width=818&height=1604)
.jpeg?width=818&height=1604)
