המשך הטיול בהרי הטטרה הגבוהים, בהרי הפאטרה, הכפרים הציוריים, ובראטיסלבה כפי שלא ראיתם מעודכם.
העיר הבאה שהגענו אליה הינה BARDEJOV שמבטאים אותה בארדיוב. היא עיר הביניימית השמורה ביותר בסלובקיה. החומות שלה נשתמרו נהדר וגם מגדלים. היא קיבלה הכרה ע"י אונסקו בגלל האדריכלות שלה. היא נוסדה ב-1207 ע"י אורגים סכסוניים. כשהוקמה גילו שם מכרות כסף וזהב וגם מעיינות מרפא. תחום המרחצאות נמצא בKUPELE שנמצאת קצת מזרחית לעיר.
הכיכר המרכזית בעיר העתיקה יפיפיה וענקית. סביבה בתים שצבועים בשלל צבעים. באחת מפאותיה ניצבת כנסיית איגידיוס הקדוש הבנוייה בסגנון בנייה גותי, ששמורה מאד יפה בפנים ושווה הצצה. לבעלי הכושר יש מגדל עם 105 מדרגות קצת קשות כדי להשקיף על הכיכר וכל הנוף סביב. כמובן שרק רפי עלה כדי להראות לי מה נשקף.
המלון שלנו דקה מהכיכר. אנו הגענו ממש לפני השקיעה ודבר ראשון חיפשנו מסעדה לרפואה. לבסוף מצאנו בפסאז' פיצריה וקיבלנו פיצה מאד טעימה.
PENSION LE MONDE – מקום הלינה ,סיפק אותנו מאד. לנו בקומה הראשונה. מלון ללא מעלית. ארוחת הבוקר היתה בתשלום קטן נוסף והיתה עשירה ומגוונת.
10.6 – יום רביעי
בבוקר עד שפותחים את המגדל והכנסייה , אנו תרים את העיר. ראינו כנסייה קתולית יוונית בעלת שני צריחים צבועה בצהוב ומאד מרשימה שהיתה עדיין סגורה, ראינו את החומות והמגדלים של העיר,
אחד המגדלים שראינו
ולפתע הגענו לרחוב שנקרא ג'ון לנון ועל הבית שעליו מתנוסס שם הרחוב תמונות של הביטלס, מילים ותווים של שני שירים של הביטלס, איגפנו את הבית ומאחור אבנים גדולות מן פארק קטן של אבנים עליו חקוקים שמות אלבומים של הביטלס. בקיצור ביטלמניה בעיצומה. ניסינו להתחקות אחר פשר הדבר ובכן סתם משוגע לביטלס. אגב, גם מקומה של יוקו אונו לא נפקד.
בהמשך הרחוב המצטלב עם ג'ון לנון הגענו לבית הכנסת שאף הוא כמה מפתיע היה סגור בשעה זו של בוקר, קבוצת ילדים הלכה עם מורתם ובראש צעד ליצן הכיתה.
ואז הגיעה השעה 10.00 לחזור לכנסייה. נכנסנו ראינו את הכנסיה המרשימה מבפנים, ואני בעת שרפי עלה למעלה נכנסתי לבית קפה להרוות צמאוני באייס קפה. באותה עת הגיעה להקה מקומית לכיכר והתכונה היתה רבה. הם הקליטו קליפ. הם ניגנו בכלי נגינה אבל ברקע בקעה מרמקול גם מנגינה. ראש העיר בא לברכם, אני מניחה שזו להקה מפורסמת בסלובקיה. אפילו מצלמה מעופפת צילמה אותם.
מייד אחר כך הגיעה קבוצת רוכבי אופניים שכנראה זכו בתחרות כשלהי, כי גם אותם קיבל ראש העיר, הם יצאו לחגיגת נצחון סביב הכיכר, ואח"כ נסעו מלווים במכוניות משטרה. פמליה שלמה.
אקשן בכיכר של בארדיוב בבוקר זה. בחזית בניין העירייה ממתינים לנבחרת שתגיע על האופניים עם מתנה וסרטים, יש לשים לב לשלט עם הסמל של אונסקו ותקראו את הכתוב בו. ראש העיר עם החליפה והחולצה הבורדו מדבר בנייד. ואנו צופים על כל הנעשה עם אייס גלידה טובה.
יצאנו מבארדיוב מערבה ואני מחפשת לראות את כנסיות העץ המיוחדות האופייניות לאזור צפון סלובקיה. ראשית מצאנו חסידה בקינה. מעט אחרי הכפר TARNOV ראיתי כבישון שמוביל לכפר PETROVA שבצפון שבמפה סימול שיש לו כנסייה. הכביש הזה הוביל אותי בדיוק למה שחפצתי לראות את הכפרים והכנסיות המיוחדות.
בכפר האחרון מתנוססת כנסיית עץ השייכת ליוונית הקתולית שנקראת סנט מיכאל. היא נבנתה 1829 אנו למדים משלט באנגלית המוצב במקום. אנו סובבים אותה ומוצאים גדר שניתן לפתוח את השער, כבר קיוויתי אולי תהיה פתוחה אבל לא.
זהו איזור של המיעוט הגורלי,שהינו אחד המיעוטים השוכנים בצפון סלובקיה, בצ'כיה, ברומניה ובפולין. יש להם שפה משלהם אבל שקיבלה בכל מדינה הרבה מהשפה המקומית. צבע העור שלהם כפי שראיתי כהה יותר מהעם הסלובקי, והרבה מהכפרים שלהם הזכירו לי את הצוענים רק בלי הצבעוניות של הצוענים. על הגורלים ניתן לקרוא כאן.
הגורלים היו והינם אנשי ההרים שעסקו במרעה צאן . ההרים הם הקרפטים, הרי הטאטרה ולכן היה זה אך טבעי לנו שארוחת צהרים נאכל במסעדה גורלית – GORALSKY DVOR היא לא רק מסעדה גם מוזיאון ועוד.
המסעדה עטורה עבודות עץ למכביר הייתי לוקחת את כולה אלי הביתה. הכסאות עם פיתוח של עבודות עץ, פסלים ומה לא. האוכל היה מהמטבח הגורלי טעים ביותר.
עוד על המיעוט הגורלי ניתן לקרוא כאן.
אנו בדרכנו צפונה לנהר הדונייץ שהינו ערוץ באורך 9 ק"מ שקירותיו בגובה 500 מ'. מגיעים מאוחר כשכולם מקפלים את הדוכנים ולנו עוד דרך עד שנגיע למקום הלינה GRAND HOTEL
שב - STARY SMOKOVEC.
החנינו את הרכב וראינו קיאקים בנהר ואח"כ רפסודות לבושים בבגדים מסורתיים ומשיטים את האנשים, מהגדה השנייה ראינו את המשיטים הפולנים. הצוקים נישאים אבל כפי שקראנו שייט לוקח כ 2-3 שעות ועוד להמתין לאוטובוס בחזרה ואולי בכלל בשעות האלה המאוחרות אין אוטובוס, אז עשינו הליכה רגלית קצרה לעבר הצוקים, עד שהתעייפנו וחזרנו לרכב. המקום נחמד אך מצריך כחצי יום שלנו לא היה.
רפי ראה במפה אגם בצד הפולני קרוב לגבול, אז הוא היה חייב לבדוק אותו. הוא לא רצה לשמוע שכעת השמים התעננו ואגם כדי שייראה יפה זקוק לקרני השמש. אז חצינו את הגבול לפולין. אף אחד לא שואל, אין מעבר גבול כמו שהיה פעם בין מדינות. כל דיכפין ייתי וייכנס בשערי המדינה. נכנסנו, רפי צילם את האגם ואני רק אמרתי לו כמו פולניה מצוייה:
"אמרתי לך שלא יהיה לו שום יופי לאגם הזה".
מה שהרווחנו שקרוב לגבול ראינו עובדים בשדה.
11.6 – יום חמישי
אחרי ארוחת בוקר דשנה שמנו פעמנו לאגם הידוע בשם שטרבסקה פלסו. השוכן מערבית למלון שלנו. הגענו אליו וקבוצת ילדים קטנים עם מורתם ישבה לגדות האגם ובשקט מופתי אכלו ארוחת בוקר. בשקט כזה היו יושבים גם ילדים בארץ? איני בטוחה.
אחד הילדים העיז והאכיל ברווז במים.
הקפנו חלק מהאגם ובכל פעם נגלה לעייני מראה יפה יותר מקודמו לצלם. ברור שצריך שקרני השמש יאירו את האגם אחרת בטוח מאבד מיופיו וזאת נוכחתי כשהשמש התחבאה מבעד לעננים.
על גדות האגם שוכנים מספר מקומות שהיקר בהם מלון קמפינסקי, שרק יכולתי לחלום ללון בו, דבר שמאד רציתי אבל המחירים היו בשמיים.
על גדות האגם קיים מלון נוסף אולם כשרציתי לשריין בו מקום היו רק חדרים ללא נוף אז ויתרתי.
קיים גם רכבל שמעלה למעלה אנו ויתרנו רצינו מערות.
עוד על גדות האגם שוכנת מסעדה שבסופי שבוע מתקיים שם מופע של מוסיקה צוענית. אנו ראינו מופע אחר בסופ"ש ליד מלוננו.
למעשה טרם שנסענו לאגם, התכוונו לעלות להר לומניצה שטיט ולכן בשעה 8.20 התייצבנו בקופות כדי לקנות כרטיס לבוקר ביודענו ע"פ תחזית מזג האויר הצפוייה שנמסרה ע"י פקיד הקבלה במלון, עד השעה 11.00 צפוי להיות מזג האויר טוב לעלייה להר ורק אח"כ יתענן וירד גשם. לעומת זאת יום שישי צפוי להיות שמשי כל היום.
כבר בשעה מוקדמת זו היו כרטיסי עלייה רק לשעה 13.00, לכן רכשנו כרטיסים עבור היום למחרת. כך שתמיד תבררו מה התחזית הצפוייה ליומיים כשאתם מגיעים לקופה.
התמונות מאגם STRBSKE PLESO
היות וסיימנו מוקדם את הביקור באגם החלטתי שהמשך היום יהיה במערות כי בדיוק התחיל קצת להתענן. בחרתי את מערת GOMBASECKA שתמונות שלה ראיתי בזמנו אצל ראנצ'י ונחרטה במוחי. היא הוכרה ע"י אונסקו ובצדק. עשיתי חשבון שעה נסיעה וכך נספיק גם את מערת DOMICA שנמצאת בגבול עם הונגריה, והיא כל כך ארוכה שאפשר להכנס בה בהונגריה ולצאת בסלובקיה. בדרך כלל הביקור בה מלווה בשייט תת קרקעי, אולם השנה היתה הערה באתר המערות שהסיור לא יכלול שייט. בבירור מוקדם נכתב לי שקיים השנה מיעוט מים במערה . נכון ל-06/2015.
תכנונים לחוד ומציאות לחוד.באמצע הדרך שוטרים עוצרים את התנועה ואנו עומדים בפקק ארוך שמשתרך אחרינו. אנו נעצרנו בתוך כפר ליד בית של אחד התושבים. פתחתי את החלון וניסיתי לשוחח איתו ולהבין על מה המהומה. הוא כמובן דיבר איתי בשפת אימי - סלובקית 
והסביר לי שיש מירוץ בסגנון טור דה פראנס הסלובקי. ואנו נעמוד עד שתחלוף שיירת המכובדים באופנועים, ומכוניות ואחריהם רוכבי האופניים, בלבוש ססגוני , שעת עמידה אשר שיבשה לנו את התוכניות ובעטיה החמצנו את מערת דומיצה.
כל האנשים בכפר יצאו מבתיהם לצפות במירוץ סוף כל סוף יש איזה אקשן בכפר מנומנם. גם האשה הרכלנית היתה שם תזהו אותה למטה.
הגענו למערת גומבאסקה באיחור רב , לאחר "ההתקלה של המירוץ", רבע שעה לפני השעה 15.00 שבו יוצא סיור. הקבוצה באנגלית מנתה אותנו - דהיינו סיור פרטי. המדריכה בחורה בת 18 מדברת אנגלית לא רעה בכלל ובמקום סיור של מחצית השעה ע"פ מה שכתוב קיבלנו סיור של שלושת רבעי שעה וצילום כל כמה שחפצנו, וחפצנו הרבה. המערה שוכנת בתוך יער יפיפה והצבע השולט פנימה אדמדם, כתום עז. הרבה מקרונים היו שם בתקרה. בתום הסיור הפרטי הוצאנו כסף לתת תשר לעלמה המקסימה, אך היא בשום פנים לא הסכימה לקבל, כי היא מקבלת משכורת והיא אינה צריכה. היא עדיין לא התקלקלה בדיוק כמו רוב סלובקיה. למרות שחשבנו שהגיע לה.
וכאן אתן למראות לדבר בעד עצמם.
בעייני המערה הזו מאד מאד יפה ומיוחדת בצבעיה. כאילו נכנסתי למוזיאון עם ציורים אבסטרקטיים. או לחלופין מישהו שפך כמה גאלונים של צבע אדמדם, כתום, לבן ועירבב ביניהם.
12.6. – יום שישי
היום הגדול הגיע ואנו ממהרים בבוקר לא לאחר לעלייה להר- לומניצה שטיט השוכן בגובה כ-2650 מ'. לכן כבר בשעה 8.00 יצאנו לדרך המתנו בתור שייפתחו שערי גן עדן בשעה 8.30 ועלינו בקרונית הראשונה המובילה לתחנה הראשונה, שם מחליפים לקרונית חדישה יותר שמורידה אותנו לגובה גבוה יותר מהמפלס הקודם ובו נמצא אגם אלפיני ירקרק רדוד שניתן לראות בו את האבנים בקרקעית. אגם שמצטלם יפה בקרני השמש הראשונות. בגובה הזה קצת יותר קריר אבל ממש לא נזקקנו לסווצ'ר שהצטיידנו בו. חולצה דקה עם שרוול ארוך הספיקה לנו. במפלס זה ישנה פינת משחקים לילדים. בשעה 9.20 נקבע לנו המועד לעלייה עם הקרונית השלישית לפסגה . זוהי קרונית הסרדינים שכן בה ניתן להעלות רק 15 נוסעים בלבד בעמידה בצפיפות מירבית. הרכבל נוסע לאט ואנו סופגים כל הדרך את הנופים הנהדרים הנשקפים אלינו.
הנוף מהפסגה מהמם ודרמטי. כבר עליתי בחיי להרבה הרים ולגבהים גבוהים מזה אבל אני יכולה להכתיר הר זה כהר עם הנופים הכי דרמטיים שראיתי. צוקים משוננים וארבעה אגמים פזורים מטה ביניהם. עננים באים ומתפזרים חליפות והנוף נגלה כל פעם במקום אחר. הזמן המוקצב בפסגה הוא רק 50 דקות. ברגע שמגיעים למעלה , לפני שעולים בגרם מדרגות אין סופי מחלקים כרטיס חדש עם מספר שעליו מכריזים בירידה. הזמן המוקצב בהחלט מספיק, ואפילו הותיר לנו זמן לשתות קפוצ'ינו מול הנוף הנהדר.
וכעת חובת ההוכחה עלי.
הכרטיסים לרכבל יקרים כ-60 יורו ובתור פנסיונרים ניתנת הנחה גדולה של 2 יורו.
המקומיים מתלוננים שאינם יכולים לעמוד בעלויות אלה ולכן אינם עולים לפסגה אלא רק העשירים. ברכבל השני פגשנו זוג ישראלים שהתיידדנו איתם ושוחחנו על נתיבי הטיול שלנו ושלהם בסביבה. וכשירדנו איתם למטה כשאמרתי לו שאני אעלה את הטיול הזה לבלוג הוא שאל לשמי ואמר שמכיר את הבלוג שלי. כמה הופתעתי .
העלייה הזו להר היוותה את אחד משיאי הטיול היפים כך שלא להחמיץ ביום יפה.
למעוניינים להזמין כרטיסים מראש באינטרנט ניתן כאן.
תחזית מזג אויר צלמה על האתר ומחירים כאן.
עם ארוחת בוקר טובה ונוף להרים מה שלא היה לנו במלון המפואר. כאן בנו של הבעלים זכה בהרבה תחרויות סקי מוצגים במסעדה כל הגביעים שזכה.
מחליטים לנסוע לכפר ZDIAR שתואר כמאד יפה. מגיעים אליו ולא מתרשמים מיופיו. הדבר היחיד שהציל את המצב במבי חמוד שיצא מהיער וחצה את נתיב נסיעתנו. הוא התרגש וברח ליער בצד השני ואני פספסתי את הנצחת הרגע.
אחרי קבלת החדר במלון החדש וקצת התרעננות אנו עוצרים לארוחת צהרים ממש ברחוב שבין שני המלונות במסעדה נהדרת KOLIBA KAMZIK. כאן אוכלים צלעות בשר טעימים ועוד תוספת של משהו כמו פסטה. מתענגים על כל המנות שהזמנו ויוצאים ליעד הבא.
אנו מחנים את הרכב בחניה של מלון גרנד הוטל אותו עזבנו רק הבוקר לעבר הפוניקולר שמעלה אותה כדי להגיע למפלי HREBIENOK מהם תוכלו להתרשם מהקישור כאן כי אצלי הם לא יהיו. הבחור מהאינפורמיישן המליץ לי להתחיל במסלול הירוק ולסיים באדום. אז פעלתי ע"פ ההוראות, אבל השביל לא הכי ישר, וכל מיני אבנים הפריעו לי ללכת, ורק פחדתי לא למעוד ולנקוע את הרגל. בשלב מסויים המפל הראשון הציץ מבעד לעצים אי שם למטה. המפל לא הרשים אותי. אנו שבשנים האחרונות טיילנו בנורבגיה ואיסלנד עם מפלים אדירים פשוט לא יכולנו להתלהב מזה. לפתע הבחנתי בבית קפה עם מרפסת הצופה לנוף והחלטתי שקפוצ'ינו עם שטרודל יהיה נהדר. שלחתי את רפי קדימה שיתור את הארץ, ובמידה ויראה משהו ששווה בשבילו להתאמץ אצטרף אליו. המרגל חזר מהכפור ובידו בשורה אנו חוזרים לפוניקולר. חיש מהר הגענו ותוך 2 דקות הפוניקולר יצא מהתחנה חזרה למטה.
נסענו לעיר LEVOCA שהיא עיר ימי ביניים עם חומה שמקיפה אותה כמעט בשלמותה ומשומרת יפה. היא הוקמה ע"י המוראביים במאה ה-5 . במאה ה-9 נהרסה כליל ע"י הטאטרים. במאה ה-13 מלך הונגריה ששלט בה הזמין גרמנים סקסוניים להקים התנחלות לאורך ממלכתו כדי להגן עליה מפני פלישת המונגולים.
בכיכר המרכזית בולטת כנסיית סנט ג'קובס, בית העירייה הישן שצולם מכל צידיו, ואשר נבנה בשנת 1550. הבנייה שלו הינה דוגמה בולטת לארכיטקטורה רנסאנסית. בחזית המבנה כלוב הבושה שבו היו מכניסים אנשים כדי לביישם פומבית. הכלוב נבנה במאה ה-16 והוכנסו נשים וכל מי שביצע פשעים מינוריים. אולי יתאים לימינו?
בית תארוזו מס. 7 בכיכר , שנבנה במאות 14-15שחזיתו מעוטרת לעילא. עד שנת 1532 הבית היה שייך למשפחת לבוצ'ה והיום משמש לארכיב האיזורי.
לעיר 3 שערים ורק שניים נותרו צמחארד וקושיצה.
האגדה מספרת: לסלובקיה היו שלוש גבירות לבנות. אחת מבראטיסלבה שניה מטירת בויניצה שעוד נגיע אליה בהמששך, והשלישית מלבוצ'ה המבוססת על יוליה קורפוניובה, שכאשר ריגלה עבור המלך ההאבסבורגי של לבוצ'ה שהיתה כבושה ע"י הצבא ההבסבורגי מחוץ לחומות, בלילה אחד היא גנבה את המפתחות וגרמה לנפילת העיר. זה לא מנע ממנה לקבל את עונשה.
להלן כמה תמונות גרפיטי מלבוצ'ה היפה שנמצאים מול הכנסייה סנט ג'קובס
וגם מרפסת מסוגננת בדיוק איך שאני אוהבת
ואם הגענו עד הלום שלא נתבשם מהמצודה המרשימה Spišskhrad? אז המשכנו עוד קצת מזרחה מלבוצה והגענו למצודת ספיש ששוכנת בחבל ספיש. אגפנו אותה מכל הכיוונים כי בשעה זו שהגענו כבר היתה סגורה והתרשמנו מאד מיופיה.
תקציר עליה מאתר טריפי:
המצודה עומדת על ראש גבעה שגובהה כ-180 מטר, שולטת על כל האזור, ומהווה נקודה אסטרטגית. הנוף הנשקף מהמבצר הגדול ביותר בסלובקיה מרהיב ביופיו. המבצר הוקם ב-1209 על ידי המלוכה ההונגרית, נהרס על ידי הטאטארים במאה ה-13, נבנה מחדש במאה ה-15, ונשרף ב-1780. בשנת 1969 החל שחזור המבצר, ואותו רואים כיום. במקום, שהינו אחד מאתרי השימור של אונסק"ו, נשארו שרידים של מגדל גותי עגול, מאגר מים, קפלה וארמון רומנסקי מלבני, היושב מעל לתהום. בצינוק מוצגים מכשירי עינויים. במקום נערכים סיורים מודרכים בתשלום, ובעונות מסוימות יש פסטיבלים ותצוגות המראים קטעים מן החיים בעבר.
דרך הגעה רכב: מכביש E-50, ניתן להיכנס למצודה גם מהעיירה ספיסקה פודחראדייה (Spissk Podhradie), שנמצאת למרגלות למבצר, אך העלייה קשה יותר.
לאחר המצודה שבנו למסעדת הבית שלנו מהצהרים KOLIBA KAMZIK כדי לחטוף משהו קל לערב אך בדיוק להקת נגנים עם מוסיקה צוענית התמקמה שם. קפצנו על זה כמוצאי שלל רב כי בתכנון המקורי היה לנסוע לאגם שטרבסקה פלסו כדי לראות מופע של מוסיקה צוענית אך היינו עייפים ולא היה לנו חשק לנסוע עד לשם הלוך וחזור.
הלהקה הנעימה את זמננו וארוחת הערב התארכה בהתאם.
הם ניגנו נהדר ובין היתר השמיעו לנו את שיר העם הצועני המאמה-לושה שלנו SANIE CU ZURGALAII בביצוע מדהים של ילדה בת 9 - אינגריד בוייצ'אנו (עם הצמות) - ביצוע נדיר ובוגר
שבסרטון היא רק בת 9 ולומדת פיתוח קול מזה 4 שנים.
כאן בשיר מתוך תחרות "הכוכב הבא":
13.6 – יום שבת
אנו עוזבים את הרי הטאטרה הגבוהים ונוסעים מערבה כביש 18 לכיוון הכפר VAZEC אשר אינו מלהיב אותנו , כעבור 7 ק"מ ממנו שוכן הכפר הנהדר VYCHODUA עם בתי עץ העתיקים שבהם עם גגות מקש וחזיתות יפות, רואים לפתע שער גדול מעץ, פסלי עץ ועוצרים את הרכב בחנייה.
יש שם כנסייה מעץ וליד כל פסל מעץ סיפור.
אחד הסיפורים שקראתי הינו על הבת שהפכה לנציב עץ (במקור) אבל זה נציב אבן.
ילדה הלכה לקנות ירקות בעיירה LUCIVNA.אמא שלה באותו הזמן אפתה לחם בתנור. הבת לפני צאתה לדרך לקחה ככר לחם קטן מהתנור. כשהאם באה להוציא את כל הלחמים מהתנור וראתה שחסר אחד, קיללה את מי שעשה זאת אך היא לא ידעה שזו בתה. באותו הרגע הפכה הבת לנציב אבן שקוטף עשב ונשארה כך מאז ועד היום.
בכפר הזה התקיים פסטיבל פולקלור כל שנה בערך בין התאריכים 2-5.7. אז לרוץ ישר לשדה התעופה .בשנה הבאה
סיפור נוסף שקראתי ליד הפסל על איש הקוף - רועה צאן היה חי לרגלי ההרים בבקתה. הוא מעולם לא חשב שתהיה לו יותר מהבקתה, הפרה וכלבו הנאמן. יום אחד הוא הלך לעולמו, ומייד אח"כ אשתו חלתה ונפלה למשכב. בתו שאלה את האם מה נעשה שאין לנו מה לאכול? האם אמרה סעי וטיילי בעולם. הבת חשבה איך תעזוב את אמה והיא מעולם לא יצאה מגבולות העיירה? בכל זאת נסעה פגשה בדרך רועה צאן שנתן לה קצת גבינה, משקה והיא התחילה לפסוע לכיוון הבית חזרה כדי להביא האוכל לאמה. החושך רד והיא ביער, ולפתע ראתה את האדם קוף שידעה שהוא איש רע, זה שאג לעברה מה יש לך בכד? והיא דיברה אליו יפה. הוא לקח את האוכל אך בביס הראשון הפך לנציב אבן קוף. את האוכל הביאה כמובן לאמה.
למטה סגנון הבתים עם גגות הקש.
המשכנו מערבה לכיוון האגם המלאכותי של ליפטובסקי ועלינו צפונה על גדתו המזרחית של האגם. כאן היה לנו תיאור שכבר איני יודעת מי כתב אותו אבל הוא התאים לנו בול לשטח ואעלה זאת עבורכם. מטרתנו היתה להגיע למנסרה שתמונות ממנה כאן.
מגיעים לכפר LIPTOVSKY SIELMICA , כשהכפר משמאלנו חוצים את פלג KVACIANKA ומגיעים להתפצלות דרכים. כאן פונים בנתיב השמאלי, כשהנחל משמאלנו. כעבור 2.5 ק"מ התפצלות נוספת ושוב פונים בנתיב השמאלי ומגיעים לכפר KVACANI. לאחר 3 ק"מ נעבור את הכנסייה . כאן מצאנו מגרש חנייה, תשלום קטן לחנייה וכאן מתחיל ערוץ KVACIANSKA DOLINA.
אלא מה? השעה שעת צהרים, בחוץ 31 מעלות צלזיוס והדרך שאמנם נוחה להליכה, מתחילה בעלייה מגובה של 600+ מ' לגובה של 800 + מ' ואח"כ תהיה ירידה לגובה של 745 מ'. היות והגענו עד הלום ואני משאת נפשי היתה לראות את המנסרה, לא הועילו תחינותיו של רפי שלא כדאי להתחיל בחום הזה לטייל, והתחלנו. השביל יפיפה מוצל ברובו עם הנחל שזורם לצידנו בתחילה במפלס ההליכה שלנו ואח"כ כשאנו בגובה הוא מתחתנו. צמחייה של עלים גדולים ועצים, ופרחים. ממש תענוג, רק שאחרי חצי שעה של עלייה +החום, התחלתי לחוש פטישים בראש. כך נאלצתי לוותר על משאת נפשי ולחזור לעמדת החנייה, שם קנינו ארטיקים להתקרר ויש גם שירותים.
את ההשראה קיבלתי מתיאור של טיול בנות שהופיע בלמטייל רק שאצלן זה מהכפר הוטי
שאותו לא מצאנו בשטח.
חוזרים דרומה וחולפים על פני אגם מיקולש, שכעת יש לנו זמן גם לעצור ולהביט בו. הוא נצבע בצבעים נהדרים ביום זה, ואני מדגישה ביום זה, כשהשמש קופחת, והיא ברום השמיים, הכל נראה אחרת, תכלת וטורקיז וירקרק. יש גם יתרון ל-31 מעלות.
בימים אחרים כשהיה קצת מעונן לעיתים האגם היה פחות פוטוגני.
בשוליים של האגם ראינו גם הרבה ציפורים כמו אנפות ושחפים.
אנו בדרכנו לטירת אורבה, חולפים על פני נהר ואני מבחינה בו שני דייגים בפעולה. עוצרים את הרכב ומביטים בהם. אני תוהה איך במים העמוקים האלה אינם חוששים להסחף בזרם, אבל נראה שהם מכירים את המקום היטב.
כמה המקום יפה ופאסטורלי ממש לא בא לי לזוז מכאן.
טירת אורבה - ORAVSKY HRAD מכונה גם קן הנשרים. שוכנת על צוק ברום 112 מ'. היא נבנתה במאה ה-12 ובמהלך השנים עברה הרבה בעלויות. בשנת 1800 נשרפה וכמובן שופצה שוב.
היא אחת הטירות האטרקטיביות בסלובקיה יחד עם טירת ספיש ובויניצה. יש לה 3 שערים ומנהרה. לעיתים מתקיימים כאן מופעים.
אנו רק הקפנו אותה עם הרכב והמשכנו דרומה לכיוון הפנסיון שלנו לשני הלילות הבאים. פנסיון חופוק שאני קוראת למקום גן העדן הפרטי שלי.
פנסיון CHOPOK מנוהל ע"י זוג מקסים עם שני ילדים קטנים,שלא יודע הרבה אנגלית אבל עם לב רחב ומאד ידידותי. ירוסלב לא היה ברגע שהגענו לפנסיון אך היה שלט עם הטלפון. בחורה שידעה לדבר סלובקית ואנגלית תיווכה בינינו וכך קיבלנו את המפתחות לדירה. מעלתה הגדולה שהיתה בקומת הקרקע ובחלק האחורי חצר שיכולנו לאכול בה ארוחת בוקר. ירוסלב הגיע אחרי שכבר שבנו מארוחת הערב והציע לנו אפריטיב אך לנו כבר לא התאים.
עבור מי שמגיע עם ילדים בחצר יש טרמפולינה ומעבר לכביש נחל פרטי עם פינת מנגל , 2 שולחנות וספסלים, פינת משחקים עם הרבה משחקים ואת הטוב השארתי לסוף - נחל פרטי משלי. שתי מיטות כמו מיטות שיזוף צמוד לנחל, וכל בוקר ב-6.00 בבוקר התייצבתי בגן העדן הפרטי הזה. רק להאזין לציוץ הציפורים שבחלקן גם צילמתי, לראות ולהאזין לפכפוך המים בנחל לא צריך יותר מזה בחיים.
את ארוחת הערב ביום זה אכלנו במסעדה המפוארת של פנסיון דרק שמרוחק כדי בית אחד מהפנסיון שלנו.
מהתפריט הזמנו מרק אספרגוס טעים עבורי וסלט עבור רפי , לזניה עבור רפי וירקות בתנור עבורי. את מנת הקינוח פנה קוטה ברוטב תפוזים עם פירות טרופיים חלקנו שנינו. הכל היה טעים מאד וניכר שידו של שף מיומן מאחורי הקלעים.
אי לכך, החלטנו להזמין מקום גם לארוחת בוקר במקום בעלות 7 יורו לאדם. קצת יקר אבל שפע מוצרים הוגשו במקום וגם ארוחת הבוקר היתה שווה.
14.6. – יום ראשון
הבוקר רפי השתוקק שנראה סוף כל סוף מערת קרח. משאלתו היתה קלה מאד לביצוע שכן ממש ק"מ ספורים דרומה מפנסיון חופוק שוכנת מערת הקרח DEMANOVSKA סמוך למערת החופש שנפסלה בגלל 913 מדרגות .
אנו מגיעים למקום חונים ואני מביטה בצוק שנמצא ליד החנייה, והאחראי על החנייה מצביע לי למעלה שלשם יש לעלות כדי להכנס למערה יש לעלות לצוק שגובהו מעל 800 מ'. צוק שנראה לי משימה בלתי אפשרית. כשהיינו בתחילת העלייה השעה היתה 9.35 והסיור מתחיל ב-10.00. ואני תוהה איזה סיכוי יש לי שנגיע בזמן עם עלייה כזו?
התשובה הברורה היא אפס אחד גדול ומאופס. אבל מי שכבר למד להכיר אותי אין אצלי משימה בלתי אפשרית, וכך מצאתי את עצמי עולה כמו אנרג'ייזר עד למעלה.
קונים חיש מהר כרטיסים ונכנסים למערה. אני טרם הסדרתי נשימה ופטישים דופקים בראשי. רואה גרם מדרגות יורד למטה ואומרת לרפי: אין מצב שאני הולכת כעת במערה.
הוא אומר לי אבל את מפסידה!!!
ואני הולכת לכיוון דלת הכניסה ודופקת על הדלת שיפתחו לי אבל מעבר לדלת אין איש שישמע כדי לפתוח. ואני תוהה מה כעת אני תקועה בפנים עד הסיור הבא ב-11.00?
משמיים כנראה האזינו לתחינתי וזוג שאיחר לסיור בדיוק הגיע באיחור ופתחו לנעם את הדלת וכך יצאתי לחופשי למזלי הטוב.
ומזלי היה אכן טוב כי בפנים 3 מפלסים והקרח נמצא אך ורק בחלק התחתון של המערה והוא ממש במיעוט שלא שווה לטרוח עבורו עם 650 מדרגות!!!
המערה ממש לא נראית כמו בתמונות המפתות להכנס אליה!!! אולי בחורף???
אחרי מערת הקרח אנו עולים שוב צפונה להשלים את מה שלא הספקנו יום קודם. נוסעים צפון מזרח על כביש E77 די קרוב לגבול הפולני ורק עוצרים לקפה ועוגת שטרודל בקוליבה שגם סעדנו בה אתמול ומצאה חן בעיינינו, KOLIBA LIKAVA שנמצאת מול שרידי מצודה. המצודה על גבעה מצד ימין לכביש והקוליבה מצד שמאל לכביש.
מצפינים עד הכפר החמוד PODBIEL שבו ישנם 47 מבנים מעץ, שתי בארות מים עם דלי בקצה החבל, עם פסלוני עץ יפים מאד. הבתים נבנו במאה ה-19-20. אני מתמוגגת מעבודת הגילוף של הפסלים וממראה הכפר.
המשכנו עד הכפר טרסטנה - TRESTNA שנמצא 6 ק"מ מהגבול הפולני בתיאור אצל רוזמרין כתוב כי "אנשי הכפר ידועים בעבודות העץ ובגילוף בעץ ואף בתי העץ שלהם יפים." במקרה היה שלט בכפר לכיוון בית הכנסת אשר אפילו אינו מוזכר בספר. ממול לבית הכנסת האינפורמיישן, אלא שיושבת שם בחורה שאינה יודעת מילה אנגלית. היתרון שלה שיודעת להשתמש במחשב בגוגל טרנסלייט וכך אני שואלת אותה והיא משיבה לי, שאין בכל הכפר אומני עץ, והיא המקום היחיד שמוכר עבודות עץ והיא מביאה את זה מכפר אחר. העבודות היו חמודות ורוקנתי לה את המדפים עבור מתנות. כנראה שאנשי הכפר לא קראו מה שרוזמרין חושב שהם צריכים לעסוק בו. או החליפו עיסוקם מאז נכתב הספר.
בית הכנסת משופץ חיצונית מאד יפה - אך לצערי הוא משמש לחנות טקסטיל ומכירת נעליים. ממש שומו שמיים!!!
המשכנו עוד צפונה לאגם המלאכותי אורבה שלא היה לו יופי מיוחד בעייני. הוא נוצר מסכר שהוקם על האורבה ושבעטיו היה צריך לפנות 5 כפרים. רק הכנסייה נותרה מתחת למים והצריח שלה בולט מעל פני המים - לא ראינו זאת.
משם הדרמנו לכיוון רוזמברוק עד הכפר הציורי השוכן על גבעה נישאה כשמסביב אחו ועצים את הכפר הזה אין להחמיץ שמו - VIKOLINEC שהוכרז בשנת 1993 ברשימת אתרי התרבות של אונסקו. הוא שוכן דרומה מרוזמברוק וכשהוייז הוביל אליו כבר חשבתי שהוא מוביל לשום מקום אך התבדיתי.
הכפר ידוע בבתי העץ ש-40 מהם מהמאות 15-19. על הכפר נכתב לראשונה ב-1376.
חלק מהכפר נשרף בשריפה במהלך מלחמת העולם השניה ב-1944 ושוחזר.
במרכז הכפר ישנו מגדל הפעמון משנת 1770, שהזכיר לי את המגדלים בכפרים בסין, רק ששם היו מפוארים ומקושטים וגבוהים יותר. מאחורי המגדל כנסיית הבתולה מארי. משנת 1875.
עוד בכפר באר מים עתיקה ומה שהכי הדהים שמירה של הצבא כנראה בעקבות השריפה שפרצה. בכניסה לכפר ובין הבתים הרבה פסלי עץ מאד יפים המראים מהווי חיי היום יום.
15.6. – יום שני
בצער רב אנו נפרדים מחלקת אלהים הפרטית שלי אחרי סיור אחרון בחלקה , משאירה לירוסלב בספר האורחים מילות תודה חמות, גם גלויות של "שגרירים של רצון טוב" מנמל התעופה ב"ג, מצלמת את השלט עם הטלפונים של הפנסיון, הוא מבטיח שאם מגיעים ישירות עושה עוד הנחה מהמחיר דרך בוקינג, וגם עשה לנו הנחה למרות שהגענו דרך בוקינג, נעצבת שאפילו לא טעמנו את הרי הפטרה הנמוכים וכל התוכניות לכאן יישארו לטיול נוסף בעתיד,
ופנינו צפונה למיקולש ומערבה בכיוון כללי טרנצי'ן אבל לפני שנגיע אליה נפנה דרומה לסיבוב דרך עיירות וכפרים מעניינים ביניהם העיירה של אפרודיטה...
בדרך אני מבחינה באגם יפה , סוטים אליו ומתברר כי הוא נוצר מסכר על הנהר.
כשהגענו לעיר ZILINA השוכנת באזור הרי הפטרה הקטנים (וכאן היתה לנו התלבטות רבה אולי לבחור בשייט על הנהר VA שקיים עם רפסודות כמו בדונייץ, אך לא היה לנו זמן) פנינו דרומה על כביש 64 בעמק הנהר רייצ'נקה, שעושה אמנם עיקוף כמו להגיע לאחוז באוזן ימין במקום ביד ימין עם יד שמאל, אבל איזו דרך מעניינת זאת היתה!!!
ראשונה הגענו ל - RAJECKE TEPLICE שהיא עיר מרחצאות, שאילו ידעתי מראש אילו מלונות יש כאן, הטובלים מחד בירוק ופרחים ופסלים ומאידך בפאר של מלונות יוקרה שלפעמים בא לי להשתכן. כאן פגשנו את אפרודיטה בכבודה ובעצמה. אפרודיטה אלת האהבה 
במיתולוגיה היוונית אלת הרומנטיקה, 
החושניות והמיניות, אז אם אתם אוהבים את עצמכם ואת בן זוגכם זה המקום להראות את זה.
אני חיפשתי תקרה בצבע תכלת עם טורקיז וירוק שזכרתי מהטיול של נילי. ניגשתי לפקידות הקבלה והן הציעו לי את התקרה שבתמונות למטה אבל זה לא היה מה שחיפשתי ועזבתי אותן לאנחות.
כדי שתתרשמו על מה אני מדברת מביאה לכם סרטון של מלון אפרודיטה החדש שמהספא שלו לא תרצו לצאת.
חצינו את הכביש לעבר בית המלון הישן בשם אפרודיטה גם הוא שגם שם יש מרחצאות וטיפולים, ניגשתי לפקידת הקבלה, הסברתי לה מה אני מחפשת עשתה פרצוף שאינה יודעת, אבל הפנתה אותי לאולם קרוב לכניסה ואמרה לי תראי אולי לזה את מתכוונת.
נכנסת פנימה ויש - בינגו!!!!!!!!!!!!!
לי כבר רצו סרטים בראש שאם לא אמצא את מבוקשי כאן, רפי כבר יאמר: נו מה, עכשיו את הולכת לתור אחר כל בניין/בית מלון בעיירה כדי לחפש איזו תקרה?
ואני כידוע עקשנית היית משיבה: נו, רק עוד אחד ועוד אחד.
אז הסאגה הזו לפחות נמנעה מאיתנו.
הולכים לכיוון החנייה שממש מול אפרודיטה הוותיקה, ואז מבחינים בבניין מצוייר כולו. הייתי בטוחה שזה גן ילדים כי הרבה חיות מצויירות עליו. הקפנו אותו ואז גילינו בניין נוסף מצוייר בספינה ואנו תיכף מפליגים, ומגיעים לחזית הבניין ומבחינים בפסלי עץ של שלגייה ושבעת הגמדים אז בטוח גן ילדים. אבל לא - בסך הכל מסעדה אבל כל כך יפה מצויירת מכל צדדיה. וגם פסל של הזקן והים היה שם המתין לנו רק שאצלנו טרם הגיעה שעת הצהרים.
**** אם אתם חונים בחנייה שתארתי מול המסעדה המצויירת, תדעו שאת דמי החנייה משלמים במלון אפרודיטה הוותיק.*****
המשך כביש 64 מוביל אותנו לכפר הציורי CICMANY הנמצא בהרי הקרפטים הלבנים או גבעות סטראז'וב המתנשאות לגובה 1200 מ'. הכפר עצמו שוכן בגובה 650 מ'.
זהו כפר שידוע עליו כבר מהמאה ה-13. בתיו בנויים מעץ בעיקר שחור ומצויירים בצורות גיאומטריות בלבן, ציורים מעולם הטבע כמו שלג, ברד , פרחים ועוד. גם הכנסייה מצויירת כך ומצאנו גם רכב מאוייר בצורות האלה. במרכז הכפר חנות מזכרות אז לא יכולנו שלא לקנות איזו עבודת עץ למזכרת משם: בית מצוייר כזה רק שבקטן.
נסענו עוד כמה ק"מ והגענו לבית לחם הסלובקיה
"Bethlehem" in Rajecka Lesna"
המיצג בנוי מעץ מאד מרשים - נבנה בין השנים 1980-1989 על ידי ג'וסף פקארא.
המיצג הוא בגודל של 8.5 מטרים אורך, 2.5 מטרים רוחב, ובגובה של שלושה מטרים. (לא מדדתי ככה מצויין באתר טריפי) במיצג 170 דמויות עממיות קטנות עסוקות בעבודה, שירה ומשחק, וכ-150 בעלי חיים. חלק גדול מהדמויות רואים אותן בתנועתן והן מופעלות באמצעות מנועים חשמליים קטנים.
הכניסה חופשית פתוח : 9.00-18.00
ליד החנייה קרוב לכנסייה מגרש חנייה ומבנה שירותים.
בהמשך כביש 64 הגענו לטירה מהאגדות ב-BOJNICE בכל הטיול לא ראינו טירה כה יפיפיה, שהקפנו אותה סביב סביב ולא שבענו מיופיה מכל זווית. היא נחשבת לטירה שהכי הרבה מרבים לבקר בה. אנו הגענו בסביבות השעה 17.00 כשכבר לא ניתן היה לבקר בה, אבל גם מבט מבחוץ מספק.
הטירה מוזכרת בכתובים כבר בשנת 1113. היא נבנתה בתחילה במבנה עץ ואח"כ הוחלפה למבנה מאבן בסגנון רנסאנסי וגותי.
הרבה סרטים צולמו על רקע הטירה במיוחד סרטי אגדות ופיות.
הטירה הזו היא מקום חובה להגיע בטיול לסלובקיה. לעיתים יש כאן פסטיבלים , חתונות ועוד אירועים.
שעות פתיחה:
May – September
Tuesday – Sunday: 9.00 – 17.00
October – April
Tuesday – Sunday: 10.00 – 15.00
Complete opening hours to be clarified by service provider
כל הדרך מהכפר צ'צ'מני ועד הגיענו לטירה ירד גשם שוטף. הגשם הרציני הראשון והיחיד בטיול. רק הגענו לבויניצה הגשם פסק ויכולנו לטייל בנחת בלי מטריה.
לעת ערב, הגענו ליעד ליום זה העיר טרנצ'ין, השוכנת לגדות הנהר VA, שבה שוכנת המצודה השלישית בגודלה בסלובקיה. היינו עייפים מהדרך אז ראשית כל נסענו למלון שהזמנו מראש, השוכן ממש בעיר העתיקה ושמו GRAND HOTEL TRENCIN שהוא מלון 3 כוכבים אבל עם חנייה צמודה עליה שילמנו, עם חדרים נוחים, ארוחת בוקר טובה.
הייתי מצויידת במידע שיש בה איזו מסעדה ידועה לכן שאלתי עליה את פקידת הקבלה. היא אמרה לי שבינתיים המסעדה החליפה בעלים והיא שוכנת במלון ELIZABETH (ארבעה כוכבים) הסמוך מאד למלוננו. אין צורך להזמין מקום, אנו מחליפים לבגדי יציאה ואנו בדרך לבלוי ערב מהסרטים כיאה למי שראה היום את טירת האגדות.
המזרקה מחליפה צבעים בקומה 1-.
המלון מאד מפואר, מגיעים למסעדה מושיבים אותנו ליד החלון הצופה לרחוב, כשכל הקירות עם ציורים עם מסגרות כבדות, ריהוט בסגנון לואי. מלצר מביא לנו טאבלט שבו נבחר את המנות.
מלצר אחר מגיש לנו את המנה הראשונה על חשבון הבית עגבניות בתנור עם גבינה כחולה על מצע ירקות, טעים לעילא. אח"כ מגיעה מנה ראשונה שבחרנו ועיקרית מנת אווז לרפי ממולא ולי סלמון עשוי נהדר ולקינוח את עוגת הבית הנאפית במקום מזה 30 שנה מן עוגת תפוחים. ובנוסף עוגת שכבות שאף היא טעמה לחיכנו. במהלך הארוחה 3 מלצרים כרכרו סביבנו כאילו אנו הוד מעלתה והוד רוממותו.
***מי שרוצה לבלות ערב רומנטי ממליצה בחום חוויה!!!***
אם חשבתם שבסעודה המלכותית הסתיים הערה עבורנו הרי טעיתם, הייתי חייבת לראות את העיר מוארת בתאורת הלילה. נחמד אבל זו אינה בראטיסלבה או קושיצה או באנסקה ביסטריצה.
16.6. – יום שלישי
בבוקר דבר ראשון אנו ניגשים לבית הכנסת שנמצא משמאל למלון שלנו קרוב לכיכר המרכזית של טרנצ'ין. הוא נבנה ב-1913 והינו בסגנון ביזנטי עם כיפות בטון ירוקות מזכיר מאד מבנים בטורקיה, ומאד לא אופייני למבני בתי כנסת. על בית הכנסת ניתן לקרוא באתר מורשת יהודית כאן.
במרכז טרנצ'ין בכיכר המרכזית נמצא הפסל שבתמונות למטה. איש יוצא כמו מתוך באר אבל עם רשתות דייגים מסביבו ופסיעות עם רשתות דייגים מובילות אליו שגם עליהן צפרדעים. ברור לי שזה פסל הומוריסטי אך לא הצלחתי לפענח למה התכוון המשורר - אז אם למישהו יש רעיון או יודע על מה מדובר - אשמח אם ישתף.
כיון שהאשכול הזה ארוך אני לא אביא תמונות נוספות מטרנצ'ין תסתפקו בכך שאומר שהיא שווה לפחות חצי יום. למי שכוחו במותניו גם לעלות למצודה.
נכון שהתגעגעתם לאיזו פגישה מרגשת עם שוטרים?
אז ביום זה יצאנו מטרנצ'ין דרומה וחשבנו שנציץ קצת על פיישטני איך נראית. הצצנו ונפגענו כבר ממש בכניסה כשרצינו לראות אם יש בה משהו מעניין, עצרה אותנו ניידת משטרה והריטואל הקבוע עברתם על התמרור שאוסר כניסת כלי רכב לרחוב המסויים שנמצאנו בו : תרומה נוספת לכלכלת סלובקיה בסך 20 יורו.
שאלנו אותם היכן הכיכר המרכזית של העיר ואמרו לנו לנסוע אחריהם והובילו אותנו אחר כבוד לחנייה מסודרת. אלא שלא התרשמתי מהעיר מהמבט החטוף עליה, והחלטתי שלא נכנס לחנייה וכך המשכנו הלאה לנתיב התקדמותנו דרומה.
יעדינו הבא היה העיר TRNAVA - אשר בגלל הכמות הגדולה של הכנסיות הקיימות בה, על כל צעד ושעל היא מכונה גם "רומא הסלובקית".
דבר ראשון אחרי שהחנינו את הרכב ברח' HORNOPOTOCNA שצולם רק כדי שנזכור היכן החנינו את הרכב, מייד בפינה הגענו לכנסייה הראשונה בדרכנו.שמה קאתדרלה ~St. John the Baptist Cathedral שהדהימה אותנו ביופיה. לא פלא - היא תוכננה ע"י ארכיטקטיים איטלקיים.היא נבנתה במחצית הראשונה של המאה ה-17. ג'ון פול השני ביקר בה ב-2003.
המשכנו לעבר הכנסייה השניה St. Nicholas Basilica שבלטה בבצלים על החלק העליון שממש לידה יכולנו להבחין בחומות העיר העתיקה. היא עתיקה יותר מקודמתה ונבנתה בשנים 1380-1421. הפנים בנוי בסגנון בארוקי. זה הבניין העתיק ביותר בטרנאבה. הוא נמצא ליד הכיכר המרכזית שבאותה שעה התנהל שוק עם מזון. שוק קטן. עוד במרכז קולום שנבנה ב-1731 כיאה לכיכרות עתיקות בסלובקיה ובאירופה בכלל מתקופה זו כמובן שעל הקולום נמצאים הרבה קדושים.
.
בעת שהלכנו לכיוון הכנסיה השניה הבחנו בשלט עם שמות רחובות והיה בהם רח' JERUSALEMA ורח' JERICHO. החלטתי כי ברח' ירושלים חייב להיות מבנה של בית כנסת. ניגשתי לאחד האנשים שבדיוק פתח את המרכול שלו ושאלתי אותו היכן בית הכנסת בעיר. הוא היפנה אותנו לשם וזה מהכיכר הראשית שהיינו בה שבה ניצב הקולום בפינה יש מסעדה מאד טובה בה אכלנו גם צהרים ובהמשך ימינה ממנה זהו בית הכנסת. שלטים מאירי עיניים עליהם כתוב: SYNAGOGA CAFE. השתוממנו הכיצד? הקפנו את המראה ומה גדלה תמיהתנו לראות בית כנסת שהוסב לבית קפה וספרייה. בית הכנסת נראה משופץ ומאד יפה, פתחנו את ארון הקודש אך לא היו בו ספרי קודש. האמת שזה מאד זיעזע אותי לראות לאן הגיע מקום קדוש.
מצד שני העירו לי חברים ואם המקום היה עזוב ומוזנח האם זה היה טוב יותר? האם מבנה בית כנסת המשמש לחנות נעליים וטקסטיל זה טוב יותר?
טרנבה.( מתוך אתר WIKIWAND)הוזכרה בכתובים לראשונה ב-1211, קיבלה זכויות של עיר מהמלך בלה הרביעי בשנת 1238 ובכך הפכה לעיר החופשית הראשונה בסלובקיה. על פי כתב הזכויות העיר הייתה כפופה ישירות למלך. בעקבות כיבוש מרכז הונגריה על ידי העות'מאנים, באמצע המאה ה-16 עבר לטרנבה מושב הארכיבישוף מאסטרגום והוקם בה קולג' ישועי. מוסד זה הכשיר מורים ומסיונרים ששאפו להתחזקות הקתוליות והשפעת בית הבסבורג במרחב הקרפטי[1]. אוניברסיטה ישועית התקיימה בטרנבה בין השנים 1635-1777 והייתה האוניברסיטה היחידה בממלכת הונגריה באותה תקופה. האוניברסיטה הייתה לערש התרבות הסלובקית בגלל שרוב תושבי המקום היו סלובקים. באוניברסיטה התקיימו גם לימודי אסטרונומיה והאסטרונום הל הקים במקום מצפה כוכבים[2].
קהילה יהודית
הקהילה היהודית בטרנבה (במקורות יהודיים טירנא או טירנוי) היא מהעתיקות בסלובקיה והתקיימה כבר במאה ה-12. אחת המצבות שנמצאו בבית הקברות היהודי היא משנת 1340. היהודים גרו ברובע יהודי והתפרנסו ממסחר ביין ומלווי בריבית. נפוצה טענה בין החוקרים שבתחילת המאה ה-15 התגורר בעיר הרב יצחק אייזיק מטירנא מחבר "ספר המנהגים" וייסד בה ישיבה, אך מסתבר שטירנא שממנה מוצאו היא לא טרנבה אלא יישוב אחר בשטח צ'כיה של היום ולא חי בהונגריה אלא באוסטריה ובגרמניה[3]. בשנת 1494 הועלו על המוקד 14 יהודים בעקבות עלילת דם. בעלילת הדם הואשמו היהודים שהם משתמשים בדם נוצרי כדי לרפא את פצעי ברית המילה, להכין מאכל שמעורר אהבה, לרפא את הווסת אשר אצל היהודים מופיע אצל נשים וגברים ולצורך קרבן שנתי סודי[4]. לאחר עלילת דם נוספת גורשו היהודים מהעיר בשנת 1539[5].
בשנת 1783 הורשו היהודים לחזור לעיר והם בנו בית כנסת בשנת 1831 ופתחו בית ספר יהודי בשנת 1855. בשנת 1880 הוקמה קהילה אורתודוקסית נפרדת עם ישיבה, תלמוד תורה ובית ספר משלה. אגודה ציונית הוקמה במקום בשנת 1899. 82% מיהודי העיר גורשו למחנות ההשמדה במהלך 1942 ורוב הנשארים נשלחו בספטמבר 1944. כ-250 יהודים התגוררו בעיר אחרי השואה וכמחציתם עזבו את המדינה לאחר ההשתלטות הקומוניסטית על צ'כוסלובקיה[6].
כיום אין קהילה יהודית בטרנבה, אך יש בה שני בתי כנסת ושני בתי קברות. בית הכנסת של קהילת סטטוס קוו אנטה נבנה בשנת 1897, שופץ וכיום הוא משכנה של גלריית יאן קוניירק לאמנות עכשווית. בית הכנסת הוא מבנה מפואר, בנוי מלבנים אדומות והוא חלק מפרויקט נתיב המורשת היהודית בסלובקיה.
בית הכנסת של הקהילה האורתודוקסית הוא מבנה קטן יותר, שנבנה בשנת 1880 והוא כיום בבעלות פרטית. בשנת 2010 שופץ המבנה על ידי בעליו, תוך שימור האלמנטים הארכיטקטוניים המקוריים והמוטיבים היהודיים. וזה בית הכנסת שביקרנו בו.
זהו מבנה בית הכנסת השני בטרנאבה שצולם על ידי באקראי כי היתה לי הרגשה שזה בית כנסת למרות שלא גיליתי מהזווית שצולמה שום סממנים. רק כעת בעת כתיבת הכתבה וקריאת התאור על שני ביתי הכנסת בעיר, עם לבנים אדומות וחיפוש אחר התמונה של בית הכנסת באינטרנט גיליתי שזה האוצר האבוד.
אני תמיד אומרת שאין דבר מקרי בחיים. לבסוף הכל מתקשר. אנו לא יודעים באותו הרגע מה הקשר.
הגענו אחר הצהרים המאוחרות לבראטיסלבה והפעם הוייז לא מצא לנו את המלון. נאלצנו לבצע 7 הקפות באיזור עד שנזכרנו היכן נמצא המלון.הגענו למלון DANUBIA GATE בו שהינו בתחילת הטיול וקיבלה אותנו פקידת הקבלה המקסימה – נורה – שקיבלה אותנו פעם ראשונה. כיבדו אותנו כרגיל בעוגיות ומיץ סחוט מלימונים. בחדר המתינה לנו סלסלת פירות, שוקולדים על המיטה ובקבוק מים גדול. גם הפעם קיבלנו כרטיס למשקה זוגי שנבחר ואכן ניצלנו את זה בערב.
ביקשנו להזמין לנו נהג מונית שיסיע אותנו לבנין האופרה הישן בשעה 18.10 בה הוצגה בערב זה האופרה נבוקו של ורדי. אז מזמן לא היו לנו תקלות. הפעם הנהג למרות שביקשנו בניין האופרה הישן, הביא אותנו לחדש. הזמן דחק והכרטיסים מוחזקים לאלה שמזמינים מראש עד השעה 18.30 .
למזלנו מצאנו נהג מונית שהביא אותנו לבניין הישן . למרות שאיחרנו ב-10 דקות סיפקו לנו את הכרטיסים.
בנין האופרה מאד יפה. והאופרה נהדרת. התלבושות יפות והשירה מקסימה.
אנו יושבים במיקום גבוה סוג של מרפסת אך החום באולם רב. אין מפעילים שום מיזוג אויר. מזל שהיתה לי מניפה שמעט קיררה אותי.
מתוך נבוקו להלן שיר העבדים העבריים
אם חשבתם שהערב מסתיים באופרה אז אתם אינכם מכירים אותי.
יצאנו מבניין האופרה והרגשנו שהרעב תוקף אותנו ומוסיקה יפה בוקעת
מהמסעדה שממול . מה יותר טבעי מלהתיישב שם ולהאזין למוסיקה נהדרת בכינור
חשמלי ואיזה כלי מן קסילופון ענק, לאכול דג טרוטה עם שקדים עם אורז , תפוחי אדמה וקצת ירקות. המנות יפות וגדולות, למי שלא רעב במיוחד אפשר לחלוק מנה לשניים.
אח"כ קצת הצצה לבניינים המוארים כל כך יפה ורק בחצות היה כיבוי אורות.
17.6. – יום רביעי
בבוקר אנו פונים ימינה מהמלון ורואים פסל מאלומיניום מבריק של רוכב על אופנוע מצביע לכיוון אפרכסת של אוזן גדולה שמוצבת על הבניין. זהו פסל לזכרו של הקומיקאי המפורסם מאד בסלובקיה ואשר נולד בבראטיסלבה. הפסל סיקרן אותי ונכנסתי לבית הקפה אשר נמצא בבניין עליו מוצבת אפרכסת האוזן. המלצר אמר לי שזה פסל של קומיקאי ידוע. את שמו ומעט מאד פרטים דליתי מפקידת הקבלה המקסימה . שמו JULIUS SATINSKY. הוא היה אומן רב גוני. בעיקר קומקאי בחסד, כותב, שר, שיחק בהצגות בתיאטרון DIVALO, בתוכניות רדיו ובתפקידי אורח
בטלויזיה.
מהפסל פנינו לרחוב שנמצא מולו ושמוביל לכנסייה הכחולה Church of St. Elisabeth of Hungary ע"ש הנסיכה אליזבט מהונגריה. זו כנסייה קתולית הבנוייה בסגנון האר-נובו. היא נבנתה בשנים 1907-8. דגם של הכנסיה נמצא במיני אירופה בבריסל. לצערי בשעה המוקדמת שהגענו לכאן היתה סגורה אבל יכולנו להציץ פנימה ולהתפעל ממנה.
ליד הכנסייה הכחולה שוכן בית ספר שגם הוא בנוי בסגנון האר-נובו שווה להציץ עליו אם הגעתם עד כאן. האיזור הזה נמצא במזרח בראטיסלבה והכי פשוט זה למצוא את מלון דנוביה גייט וממנו הרחוב הראשון ימינה.
לשעה 10.00 היה מוזמן לנו סיור ממונע לבראטיסלבה בחרנו בסיור המקיף של כשעתיים שעות שהוא מורכב מסיור אחד שעולה ברחובות המובילים למצודה למעלה ושם יכולנו להשקיף על הדנובה ולהספיק להגיע לשירותים, וסיור שני שיוצא מהרחבה ליד המזרקה רחבת חלאבנה שהוא בין סמטאות העיר העתיקה. בתוך האוטובוס ישנן אוזניות עם תרגום להרבה שפות , לא אין בעברית 
אבל יש באנגלית. הסיור הוזמן לנו ע"י פקידת הקבלה נורה – המקסימה שלנו – שנלחמה והתעקשה עבורנו שיהיה בשעה זו שחפצנו. עלות הסיור 20 יורו לאדם, היה שווה כל אגורה. הסיור יוצא מליד בית האופרה והיה לנו מאד נוח להגיע רגלית 10 דקות הליכה מהמלון.
מה שראינו בסיור אני משאירה לכם לגלות לבד אני רק מאד ממליצה.
לאחר סיום הסיור הממונע התיישבנו בכיכר חלאבנה לאייס קפה, לאחריו הבחנו
בפסל הברונזה של נפוליאון. מה לנפוליאון ולבראטיסלבה תשאלו? נפוליאון ביקר בבראטיסלבה בפעם הראשונה ב-1805 , היא כל כך מצאה חן בעייניו ששב אליה בשנית ב-1809 כדי לכבוש ולהרוס את מצודת DEVIN. על ההסטוריה של בראטיסלבה ניתן לקרוא כאן.
עוד בכיכר ראינו איש מנגן בכלי נגינה, אדם שניצב כאביר עם שריון מברונזה. הוא התחפש כל כך טוב שהייתי בטוחה שזה עוד פסל שלא ראינו בפעם הראשונה. סובבנו עוד בסמטאות היפות של בראטיסלבה ובחצרות וחיפשנו את פסל הפאפרצ'י. התמזל מזלי ושאלתי את הגברת הנכונה שהיתמרה לגובה רב, שידעה כי הפסל הוסר מהעיר לפני שבועיים. היא הביאה אותי בדיוק למקום שהיה מוצב, אני החזקתי תמונה שלו והיא הצביעה לי במציאות על הבתים שסביבו כדי לשכנע אותי שהיא יודעת בוודאות את המיקום.
כבר היינו עייפים ורעבים לצהרים אז קפה מאייר נתן את התשובה רק בשירות איטי לא משהו והמלצרית הביאה לא בדיוק מה שהזמנו.
זה מה שמצפה למי שנכנס למאייר ועוד
קיבלנו פצצת אנרגיה והלכנו לחפש פסל ברונזה נוסף שהבחנו בו בסיור הממונע. הוא שוכן ליד בית הדואר במדרחוב . תביטו בתמונה למטה.
עוד במדרחוב מזרקה מעניינת.
תחילת המדרחוב הוא בפסלים האלה בהן נראות הנזירות
אח”כ מצד ימין חולפים על פני בית הדואר ומגיעים לפסל הברונזה היפיפה שקשור לתיבות הדואר של פעם.
בהמשך המזרקה היפה הזו
אחרי כל הסיורים למיניהם היינו חייבים ללכת למלון לתפוס תנומה של שעה כי בשעה 18.10 הלכנו לעבר האיזור החדש של בראטיסלבה שם שוכן בית האופרה החדש שנכונה לנו אופרה נוספת, אבל לפני האופרה המבנה המרהיב של EUROVEA, שהינו קניון ענק עם כל המותגים שאתם מכירים, עם בתי קפה ומסעדות, עם פיסול מעולם הקרקס בחזיתו ובפנים, עם מזרקה יפה בחזית בניין האופרה. בקיצור איזור ששווה מאד להגיע גם אליו. הוא היה מרוחק 10 דקות הליכה מהמלון.
לפני בניין האופרה החדש מזרקה וכל הבניינים סביב משתקפים במבנה האופרה
בניין האופרה המודרני משוכלל מאד מבחינת פעלולי הבמה וזה הוסיף המון לאופרה היפה שצפינו בה - אאידה של ורדי. השירה היתה שירת מלאכים נהדרת, התלבושות של השחקנים מה אומר היו מרהיבות, והבמה עלתה וירדה, התרחבה והוצרה. זו חוויה שלא ניתן לתאר אלא רק לחוש. הכרטיסים שרכשנו לאאידה היו בעלות של 20 יורו לכרטיס. גם הם הוזמנו מראש והיו לשורות מאד טובות. למתעניינים להלן תקציר האופרה.
להלן מתוך אאידה להנאתכם.
18.6. – יום חמישי
למחרת היום זהו יום הפרידה מבראטיסלבה ומסלובקיה בכלל. רוצים להפרד מפקידת הקבלה המקסימה שלנו - נורה ולהודות לה אך הבוקר נמצאת גבי. גם היא נחמדה אבל נורה שופעת ידע. משאירים גלויה של שגרירים עם רצון טוב עבורה עם מילות תודה ולמנהלת המלון בה אנו משבחים את המלון ואת נורה הכה יעילה שכל כך עזרה לנו.
לפני שאומרים GOOD BYE אחרון אני מוכרחה לעבור ולהציץ על הארמון הנשיאותי
The Grassalkovich Palace שמגודר ושמור ע"י משמר לבוש מדים.
לא , הנשיא לא יצא ממעונו לברך אותנו.
הוא הפסיד. נכון?
בחזית הארמון בלט לי בסיור הממונע גלובוס שאמורה להיות בו גם מזרקה, אך הם לא שמעו שאנו מגיעים והיא לא עבדה.
כאן זה המקום הטוב ביותר לצלם את מצודת העיר שכה קרובה, רק שחוטי החשמל קצת הפריעו לתמונה.
בדרך לחנייה צילמתי כמה מבנים יפים ביניהם זה שלמטה
זהו תם ונשלם!!! אנו נפרדים מסלובקיה ומבטיחים לשוב אליה שוב בעתיד, כל כך נעמה לנו ויש עוד מה לראות, כל זאת למרות הקנסות שראינו בהם עוד תוספת קטנה לעלות הטיול שממש לא היה יקר.
אנו ממשיכים לטעימה קטנה מוינה ועל כך בפוסט הבא לחץ כאן.
למעוניינים בהרחבות של חברי הפורום, תמונות נוספות להלן הכתבה שפורסמה בפורום.
אם הכתבה מצאה חן בעיניכם לייק יתקבל בברכה
.jpg?width=64&height=64)
.jpg?width=818&height=1604)
.jpeg?width=818&height=1604)
