סיור ב"נחלאות" בירושלים בחנוכה ואוניברסיטה מורמונית גם

התחלנו את הבוקר מוקדם במטרה להגיע לכנסיית ומנזר סן סלבדור בירושלים. מצאנו חנייה יחסית קרובה, הלכנו בהילוך ראשון כדי שנספיק לבקר בה כמה שיותר כי היא נסגרת בשעה 11.00, ולאכזבתנו לא נתנו לנו להכנס כי ישנן הכנות בכנסיה לכבוד הכריסמס. רק לאחריו ניתן יהיה לבקר. התענגנו מכמה קישוטים לכבוד הכריסמס בסמטאות - אמנם זה לא אלזס אבל גם משהו.

החלטנו לא להתמהמה ולנסוע מייד לאוניברסיטה המורמונית כי לקחנו בחשבון שאולי קצת נתברבר להגיע, דבר שאכן קרה. ברגע הקריטי רוניה הרימה טלפון לשאול אם אנו הגענו לירושלים,
ואז נעזרנו בה איך להגיע. לעקוב אחרי השלט מעלה אדומים ואח"כ על הנתיב הימני לכיוון הר הזיתים.
לא להכנס למנהרה!
הגענו בזמן לסיור של 11.30 שהוא האחרון של הבוקר, המתנו כמה דקות והגיע זוג נוסף וזו היתה כל הקבוצה. הסיור הינו חינם, במהלכו ראינו סרט על האוניברסיטה על כל קומותיה. הסיור הוא רק בשתי הקומות העליונות היתר סגור בפני המבקרים.
מאולם האודיטוריום בו ראינו את הסרט הובלנו לאודיטוריום אחר, אולם ענק עם חלונות מקושתים ענקיים ושם האזנו לקונצרט קצר של שלוש יצירות שנוגנו בעוגב הכי גדול במזרח התיכון בעל 3000 חלילים.
נגינה יפיפיה כשהתפאורה לה הינה כל רחבת הר הבית פרוס לנגד עינינו. להאזנה למוסיקה בעוגב ולצפייה בנוף לחץ כאן. סרטון נוסף כאן.

השלב הבא בסיור היה לצאת למרפסת הצופה להר הבית ולראות את הדגמים השונים של הר הבית לתולדותיהם, ואח"כ היינו אמורים לבקר בגן התנכ"י של האוניברסיטה, אך הוא נמצא בשיפוץ
עד חודש מרץ לערך.
בימי ראשון נערכים במקום קונצרטים בחינם לקהל הרחב אך כדאי להזמין כרטיסים מראש.
בימי חמישי לעיתים יש קונצרטים עם מוסיקת ג'אז.

בהמשך ישנו אולם שבו מוצגות תערוכות. לנו היה המזל לבקר בתצוגה של שטיחים עשויים טלאים שזה היה יומה האחרון. שטיחים יפיפיים. אחד יותר יפה מהשני כשהמוטיבים לקוחים מירושלים.
כדאי להתעניין אצל המדריך איזו תערוכה מוצגת במקום כי כמעט החמצנו את זה.

כשיצאנו מהאוניברסיטה כדי לשוב לכיוון העיר בצד ימין ישנו מצפור לכיוון הרי יהודה. מקום יפיפה לצפייה על הנוף. נסענו לאסוף את המדריכה שלנו להיום שהובילה אותנו לארוחת צהרים לשוק מחנה יהודה. זה היה יום שישי, חופשת חנוכה, שעת צהרים - המקום הומה אדם. איני יודעת איך המקום בימי שישי אחרים אבל התור שהמתנו לאכול במסעדה פחות אטרקטיבי - רק פיש אנד צ'יפס היה של חצי שעת המתנה. כל מה שרציתם לדעת על השוק כאן.
אני קצת התאכזבתי מהשוק . אולי כי אני אחרי ביקור במרוקו בה ביקרתי בשווקים מהממים , אולי כגודל הציפייה לראות את השוק כך גודל האכזבה.

נקודת המפגש לסיור בנחלאות היה שוק מחנה יהודה. כיון שכך סרנו לראות את ציור הקיר שנמצא ברח' אגריפס 70, שצוייר בזכות הקבוצה המיוחדת של ציירי הקיר מהעיר ליון בצרפת הידועים באומנותם הרבה לציורי קיר. הם הכשירו בארץ ציירים שעבדו יחד איתם. לביקור בציורי קיר נוספים לחץ כאן.
על פרוייקט ציורי הקיר בירושלים קרא כאן.

ה"נחלאות" הינן שכונות שנמצאות במרכז העיר קרוב לשוק מחנה יהודה. בעת שהוקמו לא היה מכנה משותף ביניהן, לכל אחת היה בית כנסת משלה, בורות מים, תנורי בישול. הן התחילו להיות מוקמות
בשנת 1875.
בשנה זו הוקמו "אבן ישראל" ו "משכנות ישראל". היו שכונות הכורדים : "זכרון יוסף" ו"זכרון יעקב"
והיתה שכונה לתימנים - "בתי גורל". והיו שכונות שהנציחו את משה מונטיפיורי :"מזכרת משה", "אהל משה" ועוד.

כבר בדרך מהחנייה לשוק מחנה יהודה נחשפנו ליפי "מזכרת משה" - רח' שירזלי היפיפה ובית הכנסת עם השערים המיוחדים שלו - עבודת אומנות לתפארת. ומי היתה משפחת שירזלי? כאן.

על בית הכנסת חסד ורחמים מצאתי באתר של עיריית ירושלים כדלקמן:

בכניסה ל"אהל משה" יש שלט הנצחה למשה מונטיפיורי, ראינו את בורות המים ואת ההנצחה המופלאה "תמונה באבן"
שהדפיסו על אבנים שטוחות תמונות של המשפחות שגרו באותו הבית וקצת מידע על המשפחה.

דוגמא לפרוייקט תמונה באבן

באתר ALLABOUTJERUSALEM כתוב על השכונה כך:השכונה נבנתה בשנת 1883 על ידי קרן משה מונטיפיורי ליהודים יוצאי עדות המזרח. בה נולד וגדל יצחק נבון, נשיאנו החמישי.

שכונת אוהל משה היא אחת השכונות הראשונות שנבנו במתחם הנחלאות, סמוך לשוק מחנה יהודה בסוף המאה ה-19.

השכונה נושאת את שמו של הנדבן היהודי-בריטי, משה מונטיפיורי, אשר הקרן שהקים שמה לה למטרה לסייע ליהודי ארץ ישראל על ידי עידוד פעולות יצרניות. הקרן סייעה ליהודי ירושלים לבנות שכונות מחוץ לחומות ירושלים, במסגרת הלוואה ארוכת טווח ללא ריבית.

חמש שכונות נבנו באופן זה, וכולן נושאות את שמו של מונטיפיורי: מזכרת משה, אהל משה, ימין משה, זיכרון משה וקריית משה. על כך כתב עגנון בספרו 'תמול שלשום': "וכל מקום שם בירושלים נקרא משה: אוהל משה, וזיכרון משה, וימין משה, ומזכרת משה. מבקש אתה ללכת לאחד ממשה אלה, אך שוכח אתה אותה מילה קטנה שנטפלה למשה, ואתה הולך ממשה למשה,
ואין אתה מגיע למשה זה שרצית."

הכניסה הראשית לאוהל משה היא דרך שער מפואר ברחוב אגריפס, מול שוק מחנה יהודה.
בראש השער קבוע לוח שיש לבן בוהק ובו כתובת בשלוש שפות, המנציחה את פעלו של מונטיפיורי.
השכונה הוקמה עבור יהודים יוצאי עדות המזרח, כהשלמה למזכרת משה, השכונה הסמוכה, שנבנתה שנה קודם לכן מכספי הקרן לטובת יהודים אשכנזים. אוהל משה נבנתה במתכונת של 'שכונת חצר', בה הבתים צמודים זה לזה, וסוגרים על שתי חצרות פנימיות.

אחת החצרות נקראת בשם 'גן התות', בשל שפע עצי התות המצלים עליה. ברחבי השכונה פזורים בורות מים רבים, ששימשו עד שנות ה-30 את יושבי השכונה וסביבותיה. בלב השכונה, ברחוב הגלבוע 11, נולד וגדל יצחק נבון נשיאנו החמישי, אשר מחזהו המפורסם 'הבוסתן הספרדי' נכתב על אוהל משה.
בעקבות כך קבעה וועדת השמות של ירושלים ב'גן התות' את השלט: 'הבוסתן הספרדי'.

באוהל משה ופעלים כמה בתי כנסת של בני עדות המזרח השונות: צמוד ל'גן התות' שוכן בית הכנסת יאנינא, ליוצאי יוון; במערב השכונה שוכן בית הכנסת 'טאראנטו'; בדרום השכונה ניצב בית הכנסת הוותיק של השכונה שנקרא 'אוהל משה', ובחזיתו שלט הכניסה המקורי משנת 1883. בבית כנסת זה נמצא ספר תורה משנת 1841, שעל פי המסורת נתרם על ידי משה מונטיפיורי.

בשנת 2004 קידם המינהל הקהילתי 'לב העיר', בשכונה מיזם הנצחה בשם 'תמונה באבן', שבמסגרתו מונצחות משפחות שבנו את אוהל משה בתמונה ומלל על גבי קירות הבתים. רוב התמונות וההסברים
קבועים על בתי המשפחות, ומאפשרים למטייל בשכונה להתוודע לתולדות מקימיה. בית המינהל הקהילתי שוכן בדרום השכונה ומעניק שירותי תרבות לכל גווניה של האוכלוסייה המקומית בשכונה – מחרדים ועד חילונים.
במהלך הסיור הגענו ל"בוסתן הספרדי" וראינו את עץ התות המפורסם. ראינו את הבית הצנוע שיצחק
נבון התגורר בו. ומהו "בוסתן ספרדי "- לפי אתר עיריית ירושלים:
הגינה הציבורית המצויה בלב החצר היא שריד מלבלב לתקנה הקובעת: 'כי משני צידי הדרכים יינטעו אילנות נחמדים וכל אחד חייב לשומרם וגם להשקות האילנות הסמוכים לביתו.'
בסיור בחצר השכונה ניתן להבחין כי לא כל מה שתכננו הבונים וקבעו בתקנון אכן נשתמר. האיסור על בניית תוספות בדירות ובחצרות נשתכח ברבות השנים. כורח המציאות וצפיפות הדיור הצמיחו
אין ספור תוספות 'מקוריות' ללא תכנון. הדירות שנבנו ברובן כדירות בעלות שני חדרים התפשטו למרתפים ולקומות עליונות ומרפסות-פח וגרמי-מדרגות מקשטים את הבתים.
בתוך הגינה נמצא עץ התות שהתפרסם בשירו של יוסי בנאי, 'אני וסימון ומואיז הקטן'.
בגינה ציבורית זו היו זקניה הספרדיים של שכונת אהל משה נפגשים, מספרים סיפורים ומעבירים את הזמן.

הבוסתן הספרדי ועץ התות הכיתוב באבן על הבית של יצחק נבון

הרבה מרפסות יפות יצא לנו לראות. לאט לאט במהלך הסיור התחילו להדליק חנוכיות יפות לא עם נרות אלא על טהרת השמן והם דלקו והפיצו אור יקרות, יחד עם אווירת יום שישי בערב ממש אוירת חג וקדושה שררה במקום.
למדנו מפי רוניה שאת החנוכיה מדליקים בצד שמאל של הדלת (מנגד למזוזה) ורק במקום שאין מזוזה כי הדלת פונה לחצר החנוכיה בצד ימין מהדלת. עוד על הלכות הדלקת נרות חנוכה באתר בית חב"ד כאן.

המשכנו ללכת לשכונת "משכנות ישראל" ועברנו ברח' אבולעפיה היפה. על השכונה מצאתי שכתוב
באתר JERUSALEM-LOVE כדלקמן: 
שכונה זו נוסדה בשנת 1875 כ"שכונת חברה" מתוך מגמה לבנות 144 דירות, אבל מכיון שלא היה ביקוש נבנו רק 44 דירות ושאר השטח ניתן לשכונת מזכרת משה הסמוכה. במרכז השכונה אליו
הגענו אפשר לראות את שני בתי הכנסת בבנין בן שתי קומות, אם בית הכנסת התחתון פתוח כדאי להכנס. זהו אחד מבתי הכנסת הותיקים בעיר החדשה. שמו "בית אברהם". מימין לבית הכנסת כשפנינו אליו, אפשר לראות את המבנה ששימש כתנור מבנה נמוך מצופה באבנים דמויי ורוד,
והיום הוא חלק מדירה. הרחבה עליה אנו עומדים היא בור המים השכונתי ואפשר לראות בבירור את פתחי השאיבה. גם כביסה תלו ברחבה זו. בקצה הרחבה נפנה שמאלה לתוך סמטה ציורית בשם רחוב אבולעפיה. נלך לאורכו עד רחוב ר' אריה לוין. הבית משמאל בצומת הוא ביתו של
ר' אריה ובבית אחריו גר הוא וביתו עד שאשתו נפטרה ואז עבר לקיטון שבצומת.
ר' אריה לוין התפרסם כאבי האסירים בתקופת המנדט, בשל תרומתו להם ולמשפחותיהם.
כן התפרסם בעשרות מעשי צדקה וחסד שעשה בימי חייו לטובת כל הציבור היהודי על כל גווניו.
מול ביתו נמצא בית משפחת צארום – משפחה שעלתה מתימן בשנת 1882 בעליה המכונה
"אעלה בתמר" (בתמר= תרמ"ב = 1882) בקומה שניה בית הכנסת של המשפחה "נוה שלום" בו מתפללים בנוסח שאמי.

רח' אבולעפיה

המשכנו ללכת דרך רח' סוכת שלום ששם הרחוב ע"ש שלום קונסטרום וכאן נחשפנו
לעוגני מתיחה לבתים שנועדו לחיזוקם . צורת העוגנים אינם אחידה. עוד מצאנו שם על בית מספריים שזה בכלל לא היה ברור מה הן עושות שם. (מאז כתיבת הכתבה מישהו חמד את המספרים והם הוסרו ממקומם)

המשכנו בהליכתנו לשכונה "הגדולה" בתי גורל. ולמה גדולה? כי היא מנתה רק 12 דירות.
זו היתה שכונה תימנית קטנה בת 12 דירות למגורים, והדירה ה – 13 נבנתה עבור בית כנסת שנקרא בשם השכונה.
בית הכנסת נמצא בקומה שניה, והבתים מסביב לרחבה הקטנה אלו "בתי גורל". בבית כנסת זה מתפללים בנוסח התימני – בלאדי. השכונה נבנתה בשנת 1885 עבור מספר משפחות תימניות שהתעקשו לגור במרכז העיר. התורמים והמסייעים היו יוסף נבון ו – ר' מרדכי אדלר מלונדון.
שם השכונה נבע מהגורל- הגרלה שקבעה מי יקבל דירה בשכונה ומי לא.

עוד ביקרנו בבתי ברוידא ובתי ראנד המתאפיינים בחצרות פנימיות. על בתי ראנד כתוב מויקיפדיה כדלקמן: בָּ‏תֵּי רַאנְד היא שכונה בירושלים, בין רחוב בצלאל במרכז העיר לבין שכונת מחנה יהודה הצפונית לה.
בתי השכונה נבנו בין השנים - (1907 - 1910) והיא נקראת על שם מייסדה,
מנחם מנדל הכהן ראנד מגליציה שבפולין שהשתקע בירושלים. השכונה נחשבת בירושלים לשכונת חצר אופיינית ובה בתים שיתופיים בני שתי קומות הבנויים
מסביב לחצרות פנימיות. את בתי השכונה מייחדים אלמנטים פיסוליים רבים כגון: גרמי מדרגות, שבכות, מעקות, בורות מים והמגדלים החיצוניים של השירותים. לשכונה גם שערי כניסה ולפי
השרידים שבה, ניכר שהיו בחצר השכונה גם נטיעות. גבולות השכונה הם רחוב התבור,
 ורחוב השומרון.

בחצר זו נחשפנו לתופעה שלא היתה מוכרת לנו ושמענו מפי יהודי חרדי שפגשנו. יש מקווה טהרה לכלים חדשים.
כשקונים כלים חדשים לבית מגוי, הכלים צריכים לעבור טהרה במעין מקווה, שזהו בור של מי גשמים לפני השימוש. ראינו אותו תוך כדי התהליך.

שער ההכניסה לבתי ברוידא ידע ימים טובים יותר, נשאר בו השלט עם הכיתוב החקוק באבן עם הפסוק
"ונתתי להם בביתי ובחומותיי יד ושם, טוב מבנים ומבנות". וזאת מכיוון שלמקים השכונה לא היו ילדים, ועל ידי בניית השכונה הוא הנציח את שמו.




הערב כבר רד ובכל מקום כבר דלקו חנוכיות מבעד לחלונות או מחוץ למבנה וזה היה כל כך יפה שלא יכולתי להפסיק לצלם.

נפרדנו לשלום מהנחלאות ונסענו לרח' רחל אמנו שלרוניה גונבה שמועה שיש שם WOW זה בית כולל שמדליקים כנראה חנוכיה כל אחד מהלומדים בו 


עוד כמה בתים הלאה ברחוב זה


אני מאד נהניתי בסיור זה בחנוכה ומקווה שתוכלו לעשות שימוש במידע בחנוכה הבא.

לרוניה התודה והברכה על הסיור המופלא ב"נחלאות".

ואם גם אתם נהניתם כמונו אשמח לקבל מכם "תודה" בסוף הכתבה.