מה הפתיע אותי במעמד האשה הנבטית?

"דרך הבשמים"

הוכרזה כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו בשנת 2015. הדרך חיברה בין מואה שבדרך הערבה - צפונית לאילת , ודרך עבדת, חלוצה, שבטה וממשית עד לנמל בעזה. כל אלו בארצנו דהיום. ברם הדרך הייתה ארוכה בהרבה והחלה בעומאן ובתימן. המשיכה דרך ערב הסעודית וירדן שבה העיר היפיפייה פטרה. משם התפצלה לשתיים. האחת מפטרה צפונה לכיוון דמשק ו"דרך המלך" והשנייה מערבה לנגב שלנו ונמתחה לאורך 2400 ק"מ עד לנמל עזה. הדרך הייתה כה עתיקה שנודע אודותיה כבר במאה ה-3 לפנה"ס. בהמשך הגיעו המטענים מנמל עזה דרך מצרים שם עובדו לסחורה ברמה טובה והועברו לרומא. דרך מסחר זו השפיעה על התרבויות בעולם הקדום ואיחדה בין אנשים, סוחרים ודעות. הדרך הייתה פעילה כ-700 שנים לפחות מהמאה ה-3 לפנה"ס ועד המאה ה-4 לסה"נ. ויש האומדים את שקיעתה הסופית במאה ה-16 לספירה כאשר נתיב התבלינים הוחלף לאניות ששטו דרך כף התקווה הטובה. על דרך הבשמים מעלייתה ועד שקיעתה ניתן לקרוא בויקיפדיה. (לחץ).

הערים הנבטיות על דרך הבשמים

לעומתה "דרך המשי" - תתפלאו לשמוע שהיא נודעה לנו גם במאה ה-3 לפנה"ס אך אורכה 8000 ק"מ. היא התחילה משיאן בירתה העתיקה של סין ועד רומא. המשותף להן שהובילו סחורות באמצעות גמלים. אך בדרך המשי גם באמצעות יאקים וסוסים. דרך המשי נתקבע שמה בגלל המשי שהועבר לשימוש ע"י אצילי רומא. על דרך המשי תוכלו לקרוא את כתבתו של ד"ר גילי חסקין . (לחץ) דרך המשי לא הייתה דרך אחת אלא מספר דרכים ולאורך המסע השיירות החליפו ידיים וגם את בעלי החיים עליהם רכבו.

במרכז המבקרים בעבדת כדאי מאד להכנס ולראות את המפות ואת הסרטון הקצר

דרך הבשמים לכל אורכה

מפת דרך הבשמים רק בארץ ישראל

מה העבירו בדרך הבשמים?

מור ולבונה שאת הקטורת שלהם הרחתי במרכז המבקרים בעובדת. זה מריח כמו ריח שלעתים מריחים בכנסיות. הועברו בשמים, תבלינים, סחורות מהמזרח הרחוק, חצי האי ערב. כמו-כן הועברו צמחי מרפא, בדים וחומרי צבע, משי, מתכות יקרות כמו כסף וזהב אבנים טובות, תבלינים מהודו, חומרים ליצירת מומיות, מלח ועוד.

כל הסחורות הנ"ל הובלו על גבי שיירת גמלים שיכלה למנות 10-20 גמלים. על גבי כל גמל יכלו לשאת עד 200 ק"ג כשליד כל גמל הלך ליווי רגלי של אדם.

מהלבונה היה צריך לשלם כמויות מסויימות לכוהנים, למזכירי המלכים, לשומרים, למשרתים. אפילו על המים שסיפקו לשיירה ומספוא לגמלים, לינה בחאנים שבדרך ומיסי מעבר כמו היום מיסי מעבר גבול ומכס. מעניין אם היה קיים המסלול הירוק והאדום.

את ריח המור והלבונה תוכלו להריח בצלוחית הקטנה עם הנר הדולק בצילום למטה. האשה החביבה במרכז ההדרכה הביאה שנריח ונתרשם ממה הרוויחו כסף בתקופת הנבטים.

מי היו הנבטים?

הנבטים היו שבטים נודדים שנולדו משבטים ערביים שבערב הסעודית ותימן ונכנסו לארץ ישראל ולי זה מזכיר את התאור בתנ"ך על כיבוש ארץ ישראל ע"י יהושע בן נון. הנבטים נודעו לפי פירוש שמם מארמית כחופרי בורות מים. יש המציינים כי הנבטים נדדו כבר מהמאה ה-5 לפנה"ס. באיזור ארץ ישראל הופיעו במאה ה-4 לפנה"ס. במאה ה-3 עקב אילוצים כלכליים עולמיים שינו את עיסוקם לחקלאות . רק במאה ה-1 לפנה"ס התיישבו הנבטים ביישובי קבע בנגב והתקיימו מחקלאות וגם ממסחר. היתרון הגדול של הנבטים היה באיתור מקורות מים בנגב. הם הקימו תחנות מעבר בכל כמה עשרות ק"מ, בהם חפרו בורות מים כדי שיסייעו לשיירות לשתות ולהשקות את עצמם ואת בעלי החיים שנלוו אליהם.

במסחר של העברת הסחורות התעסקו רק 3000 משפחות. המונופול עבר מדור לדור.

העם הנבטי לא הייתה לו שפה משלו אלא השתמשו בערבית כשפת דיבור ובארמית כשפת הכתב. היו להם תכונות מיוחדות שבזכותן כל עמי האיזור הבבלים, האשורים ובני מדי לא הצליחו לגבור עליהם.

השומרת על באר המים ליד המרחץ הרומי בעבדת - הסלעית השיחית.

אחותה שמרה על שיירת הגמלים שתגיע בבטחה ליעדה.

השבטים הערבים הלכו ושגשגו תוך זמן קצר, הפכו לממלכה הנבטית המשגשגת,שהשתרעה על שטחים נרחבים, שעיר הבירה שלה הייתה פטרה שבירדן. בשרידים שנמצאו מהתקופה של הנבטים מצאו אבני מיל, חאנים מצדים. הייתה כאן תרבות של עם הנודד וחי במדבר ומכניס אורחים. כפי שראיתי בעבדת נבנו בארות מים כדי לדאוג לחיות ולאנשים שהובילו את השיירות ואח"כ כשהפכו לישובים חקלאייים. בין הישובים הנבטים שהוקמו היו: פטרה בירדן, ממשית, עבדת, ניצה, שבטה, חלוצה ורחובות. חלק מהערים הנ"ל שימשו לתחנת עצירה והתרעננות כמו מרכזי נוחות היום.

על פטרה בירדן תוכלו לקרוא בבלוג של noamw כתבה נפלאה עם תמונות מרהיבות (לחץ) רק שנועדה למיטיבי לכת.

כתבה מעניינת נוספת בבלוג של סביונית סקר (לחץ) עם תאורים נפלאים.

קיימת השערה שעיר הבירה פטרה הוקמה במקום נסתר ומבודד כיון שהנבטים לא השתמשו בנשק. היא גם לא הייתה על נתיב השיירות אבל אולי היא שימשה המקום בו הוצפן עושרם של הנבטים. לאחר כל הפריחה של הממלכה הנבטית בערך בין השנים 700-800 לספירה הנוצרית באה לקיצה הממלכה: הייתה נטישה והרס והמדבר השתלט מחדש על האיזור. היא נהרסה ע"י בני המדבר שהתרבות החדשה של הנבטים הייתה להם לזרה.

על התרבות הנבטית כתבתו של ד"ר גילי חסקין (לחץ) ממליצה לקרוא.

למטה דוגמא לבאר מים מעבדת.

כשראיתי בטיול האחרון לאילת את ההפנייה מזרחה לכיוון מואה - מייד תרגמתי מצרפתית בחושבי שזה ישוב צרפתי אבל זו הנקודה הכי דרומית על דרך הבשמים בתחומי ארץ ישראל. צפונה מאילת.

לפי כתבתו של ד"ר גילי חסקין התרבות של הנבטים - הנושא התרבותי של הנבטים מאד מיוחד שכן הנבטים הם עם שנחשף בבת אחת לקידמה המערבית בעוד שלאירופים לקח אלפי שנים להגיע לתעשייה של מכונות ומכוניות. עוצמת הנבטים נגרמה משליטתם על דרכי השיירות שהובילו את הסחורות היקרות מערב הסעודית. היוונים לא הצליחו להכניעם.

הדת של הנבטים

כמו עמים אחרים באיזור הנבטים היו עובדי השמש. שלושת האלים החשובים היו כדלקמן:

דושרא - אל היום והשמש האל באיזור פטרה.

קאום - אל הלילה והירח, אל ההגנה והמלחמה, מדריך השיירות במדבר ואינו שותה יין.

עוזה - אלת הכוח, אדונת האדמה והתבואה, מלכת השמיים, אדונת העולם התחתון , נגינה על הנוסעים בים.

על שלוש האלות האלה כתוב בקוראן והוא לועג להן בהיותן בנות אללה.

הנשים בחברה הנבטית - שמעו על פמיניזם?

עד כמה שזה מפתיע - הנשים היו שוות ערך לגברים ,בעלות זכויות רבות יחסית למקובל בחברות אחרות בעת ההיא שנת 156 לפנה"ס!!!

הן יכלו להיות הבעלים החוקיים על שטח קרקע - נדל"ן, לסחור ולהיות בעלות קניין, ואפילו להיות מלכות ומנהיגות בעלות השפעה. זה קשה לתפוס זאת, כי לדוגמא בקנדה הנאורה הזכות לנשים לבחור ניתנה רק ב-1917. בארה"ב רק בשנת 1920. בצרפת בשנת 1944 ואילו בשוויץ רק בשנת 1971 בבחירות הארציות . בסעודיה רק בשנת 2011, באיחוד האמירויות בשנת 2006 ובמונקו 1962!!! רק לפי זה ניתן להבין כמה הנשים הנבטיות היו מתקדמות בעת ההיא.

על מצבן של הנשים בתקופה הנבטית החוקרים הצליחו לפענח מהמטבעות שהוטבעו רק החל מהמאה ה-2 לפנה"ס. בימי המלך עבדת השלישי שמלך בתקופה של המאה ה-9-30 לפנה"ס מצאו מטבע עם דמות מלכה ללא שמה. בתקופת המלך רבאל השני סוטר, בשנת 70-106 לספירה ניכרה עלייה במעמד המלכה הנבטית ועל מטבעות נכתב "שקילת אמה מלכת נבטו" כלומר היא סמכות חשובה. גם מהכתרים המעוטרים עם אבנים יקרות וגם מתכשיטים ובגדים ניתן היה ללמוד על מעמדן של הנשים בחברה הנבטית.

מעמדן של נשים בפולחן הדתי - הן הורשו ללכת למקדש בדיוק כמו לזכרים וללא מחיצה בין עזרת נשים לגברים. הן נכחו ברבים מטקסי הפולחן הנבטי. בצלמית שנמצאה רואים שתי נשים מנגנות בכלי נגינה וגבר אחד מנגן איתן. מפי גאוגרף יווני למדים כי בטקסים הגדולים היו הופעות של נגנים. כמה מעמדן היה רם!!!

זכויות הקניין של הנשים - עליהן למדו מקברים בהם נשים נבטיות היו קבורות יחד עם תכשיטיהן, ניתנה להן הזכות להיות בעלות אחוזת קבר ולהקבר כפי שחשבו לנכון. הייתה להן גם הזכות החוקית לרשת קניין!!! ובנוסף להיות בעלות השליטה הבלעדית עליו!!! עוד על זכויות האשה הנבטית ניתן לקרוא בויקיפדיה.(לחץ).

ממשית - עיר נבטית בגן לאומי

ממשית נמצאת 7 ק"מ מזרחית לדימונה על שטח של 40 דונם בעיר העתיקה נמצאו שרידים מהתקופה הנבטית, הרומית והביזנטית. ממשית שכנה בצומת חשובה בה התפצלה דרך הבשמים לערבה (דרך מעלה עקרבים ותמרה) ולים המלח (דרך מצד תמר, מעלה תמר ומעלה פרס)

את ממשית ציינו במפת מידבא העתיקה שנמצאת בירדן ובה מתוארת ארץ ישראל בתקופה הביזנטית במאות ה-4-7 לסה"נ).

מפת מידבא שצילמתי בקורדו בירושלים ושובצה בכתבה שלי ירושלים של זהב ושל GPS

החלק שמראה את ממשית על מפת מידבא

הישוב של הנבטים בממשית הוקם בראש הגבעה בתקופה הנבטית התיכונה שהיא במאה הראשונה לסה"נ.

בקומת הקרקע של המגדל החדר עם הקשתות שאיפיינה את הבנייה הנבטית שהייתה ללא שילוב עצים (הגיוני לאיזורים מדבריים). מה שבטוח הם היו בנאים מוכשרים.

עלייה בגרם מדרגות יפה למגדל לתצפית נפלאה על העבר השני של נחל ממשית שם גם ראינו עדר עיזים, צופה גם על הסכרים, על טחנת הקמח , על ממשית העתיקה, העיר דימונה ועוד.

מגדל התצפית מבנה מרובע בן 3 קומות אך נשתמרו רק שתיים אז העלייה היא לקומה השנייה ולא תתאמצו יתר על המידה.

יחד עם היונים על מגדל התצפית המתינה לנו היפיפייה הזאת.

מעברו השני של נחל ממשית עדר עיזים שבוודאי התרוצץ שם גם בתקופה הנבטית

מבט מהתצפית כשלמטה בשחור תחנת הקמח.

מטיילת ממשית השקפנו לנחל היבש בחודש ינואר

בבית האמידים ששכן מימין למגדל מבחינים מייד בבנייה עשירה בקשתות שזה לא היה בית רגיל. במרכזו חצר מלבנית מוקפת חדרים

כאן מתחת למבנה המקומר היה מקום המצאו של כד מים גדול להרוות צמאונם של בני הבית והאורחים.

כנסיית נילוס הקדוש - דרך חצר מוקפת עמודים שבמרכזה בור מים מקורה היו נכנסים לכנסייה ב-3 פתחים. שני טורי עמודים חילקו את הכנסייה שדמתה לבזיליקה עצומה לשלושה. באולם המרכזי הייתה רצפת פסיפס מעוטרת בדגמים גיאומטריים עם ציפורים, טווסים ושתי כתובות הקדשה. בכתובת המרכזית נכתב: אלוהים, הושע את עבדך נילוס, אוהב ישו, אשר ייסד את הבניין הזה, ושמור על בני ביתו.

הפסיפסים לא במצב הכי טוב אבל עדיין ניתן להתרשם מיופיים.

בור המים

כנסיית נילוס הקדוש עם הפסיפסים עם במה ומאחוריה קיר מעוגל שהוא האפסיס לכיוון התפילה ומקום המזבח. משני צידי האפסיס חדרים לתפילה.

האורוות השייכות לבית נבטו מעידות על עושרה של משפחה זו. נתגלו תבליטים זעירים בכותרות של ראש אדם,קנקן ושור.

בית נבטו - הוא הבית הגדול ביותר שנתגלה בממשית ושטחו כ-2000 מ"ר. אין ספק שבבית זה התגוררה משפחה נבטית וזאת לפי המאפיינים שנמצאו כאן. חצרות פנימיות, גרמי מדרגות לקומה השניה, פרסקאות על קירות אחד החדרים של דמויות מהמיתולוגיה היוונית. בבית מצאו החוקרים מטמון של 10,800 מטבעות כסף המתוארכים לשנת 75 ועד 222 לסה"נ.

השוק - הוא מהתקופה הביזנטית, כשמשני צידיו חדרים שכנראה שימשו לחנויות ואליהם הביאו את התבואה החקלאית. קיימת גם סברה שאולי היה זה מחנה צבאי. ייתכן גם שחלק מהם היו מקום מגורים לנזירים ששירתו בכנסיות. אחת הכניסות לחדר/חנות בשוק.

מאגר המים הציבורי ובית המרחץ הביזנטי - המאגר היה מקורה ונמצא סמוך לחומות העיר. מידותיו היו 18X10X3 מ' הוא התמלא ממי גשמים. המים זרמו בתעלה מחוץ לעיר ובצילומים שלי ניתן לראות את המשכה לכיוון בית המרחץ. בבית המרחץ היו שלושה חדרים: אחד לחם, אחד לפושר ועוד אחד לקר. בנוסף חדר הלבשה עם תנורים. בלבנים האדומות ובצינורות החרס זרם אוויר שחומם. חבל שבית המרחץ אינו פועל כאן עד היום. היה מתאים לי לסוף הסיור המעניין בממשית.

התעלה התת קרקעית שהובילה מים לבית המרחץ

בית המרחץ

עבדת - תחנה 62 בדרך הבשמים בגן לאומי עבדת

בדרך הבשמים נבנו תחנות עצירה, מצודות ומגדלים . הסחר בבשמים הניב הון רב והייתה סיבה להקמת כל התחנות שבדרך. בעבדת גם הוקם ישוב נבטי קטן. עבדת עמדה על הדרך שעברה מחצי האי ערב ועד נמל עזה ומשם לאימפריה הרומית. חשיבות רבה הייתה לתחנה בהיותה לא רק מקום להעברת הסחורות אלא גם מקום מנוחה ואספקת שרותים לסוחרים ולשיירת הגמלים מספוא ומים.

מעל גבעה נישאה - 655 מ' מעל פני הים, מעל אגן נחל צין , מתנשאת העיר העתיקה של עבדת שנקראה כך על שמו של המלך הנבטי עבדת. כמות המשקעים שם מועטה כ-80 מ"מ לשנה ומטה. למרות האקלים המדברי זה לא מנע לפתח באיזור חקלאות מסורתית המתבססת על איסוף מי נגר.

את העיר עבדת ייסדו במאה ה-3 לפנה"ס. בימי המלך הנבטי עבדת השני , במאה ה-1 לפנה"ס התפתחה העיר מאד. מתקופתו התגלו שרידי מבנים, מתחם מקדשים, ובית יצור של כלי חרס.

גם בתקופת המלך חרתת הרביעי בין השנים 9-40 לסה"נ העיר המשיכה להתפתח. באמצע המאה ה-1 לסה"נ תקפו את המקום שבטים ערביים ופגעו בה.

אף על פי כן, בימי המלך רבאל השני בין השנים 70-106 לסה"נ המשיכה עבדת לפרוח.

בשנת 106 לסה"נ המלך הנבטי רבאל השני נפטר וממלכת הנבטים סופחה לאימפריה הרומית. בתקופה הביזנטית במאה ה-4 לסה"נ עבדת שוב פרחה והפכה ליישוב עם בורות מים, מחסנים לאיחסון תוצרת חקלאית, חקלאות עם גידול גפנים ואפילו גת.

לשיא הפריחה הגיעה עבדת בתקופה הביזנטית בין המאות 4-7 לסה"נ. אז הוקמו הכנסיות המפוארות שאת שרידיהן ראינו. עוד מבנים , נחצבו בורות לאגירת מים דבר שעזר לחקלאות להתפתח ולהגדיל את שטחיו. במדרון הרמה נחצבו מירות רבות ששימשו למחסנים לעיבוד התוצרת החקלאית, איחסונה וגם לבתי מלאכה.

בשנת 630 לסה"נ פקדה את האיזור רעידת אדמה דבר שגרם להריסת המקום ונטישתו.

בתאריך 5.10.2009 יד זדונית הרסה במתכוון את שרידי היישוב עבדת. מבנים, עמודים וקשתות הופלו חלקם נותצו ורוססו בצבע שחור. בסיוע ממשלת ישראל ורשות הטבע והגנים, בשיתוף רשות העתיקות הושקעו משאבים רבים. עבודות השיקום והשימור נמשכו 3 שנים. הושקעו כספים למערכת אבטחה על האתר, הוצבה מערכת שילוט חדשה, והתוצאה יצאה מרהיבה ומעניינת.

טיפים ומידע חשוב:

כדאי להגיע בשעת הפתיחה כיון שרוב האתר חשוף לשמש.!!!

התחלת הביקור במרכז המבקרים שבחניון התחתון. שם תצטיידו בכרטיסים ומפה.

אל תפספסו את הסרטון הקצר של כ-10 דקות במרכז המבקרים.

קיימים 3 מסלולים ואתם יכולים לבחור לפי הכושר הגופני שלכם ולזמן העומד לרשותכם. תצטיידו בבקבוק מים להליכה וכובע ואולי תיק גב קטן עם קרם הגנה.

למתקשים בהליכה אפשר להכנס עם הרכב עד החנייה העליונה ושם להחנות את הרכב.

בית המרחץ

זהו מבנה מרשים גם בחיצוניותו וגם בפנימיותו. הוא נבנה בתקופה הביזנטית במאה ה-4 לסה"נ. כזה בית מרחץ מפואר מעיד על רמת חיים גבוהה של התושבים בתקופה זאת. המים הגיעו מבאר שנמצאה 70 מ' ממנו. בראש הבאר קיימת בריכה ובעזרת תעלת מים , המים זרמו לבית המרחץ.

בבניין היו קיימים חדרים שונים כדלקמן: חדר הלבשה, חדר קר, חדר שהטמפרטורה פושרת ו-2 חדרים עם טמפרטורה חמה ותנורים.

אחד החדרים

הוילה הרומית

וילה שעומדת על קצה הגבעה הדרומית של עבדת. הדולצ'ה וילה בנוייה עם קשתות שכמה מהן אינם. יש כאן חדרים רבים שנבנו סביב חצר מרובעת במרכזה בור המים.

בור המים - אופייני שיהיה לנבטים

אם תביטו מערבה תוכלו להבחין בשטחי חקלאות משוחזרת של חוות אבן ארי ומרחבי הר הנגב, נחל צין ורמת עבדת.

וכאן תגיעו למגרש החנייה העליון ממנו שביל המוביל לגדר סביב עם שער כניסה לרובע הביזנטי

המגדל הרומי

זהו מבנה שנבנה במאה ה-3 לסה"נ שמצטיין בארכיטקטורה מיוחדת. בנייתו היא משנת 294 לסה"נ. המגדל שימש כפי הנראה לתצפית אל הרובע הביזנטי , אל המצודה , אל מתחמי הכנסיות והחשוב מכל אל מרחבי הר הנגב לבדוק אם מגיע אוייב.

קשתות האבן שנמצאות בקומת הקרקע הן תחליף לקורות עץ

הן כה יפות שלא התאפקתי מלצלמן מזווית נוספת

השער למצודת העיר

המצודה השתרעה על שטח של 43X63 מ'. היא נבנתה בתקופה הביזנטית ושימשה מקום להתכנסות ומקלט בעת סכנה. במרכזה היה בור מים גדול ואליו הובילו תעלת צחם עם מי נגר. בצד הצפוני שלה הייתה קפלת תפילה ואפשר היה לעלות במדרגות לעמדת השמירה הדרום מזרחי ולצפות על עבדת, על המחנה הצבאי ועל דרך הבשמים.

שטח המצודה העצום והמרשים

מתחם המקדשים הנבטיים

במתחם האקרופוליס כפי שקראו היוונים לעיר, נמצאו כמה כתובות שהן עדות חיה כי היה שם מקדש או מקדשים מהתקופה הנבטית מסוף המאה ה-1 לפנה"ס.וכמו כן נמצאו כתובות יווניות מאוחרות יותר מאמצע המאה ה-3 לסה"נ. למי התפללו אתם כבר יודעים ואם שכחתם כתוב לכם בשלטים.

הכנסייה הדרומית

המראה היפה הוא של הכנסייה הדרומית ממנה נותרו 2 טורי עמודים השייכים כפי הנראה לבזיליקה, שהייתה חלק ממנזר. ברצפתה נמצאו קברים המכוסים בלוחות שיש נושאי כתובות מהמאות 618-541 לסה"נ.

לכנסייה הדרומית קראו גם כנסיית תיאודורוס הקדוש ע"ש כתובת קדומה שהוזכרה של קדוש מעונה - מרטיר באחד הקברים.

שער מקדש נבטי ומרפסת תצפית

בקצה הצפון מערבי של עבדת נמצאו שרידי מקדש נבטי עם השער היפיפה. בראש המשקוף היו עיטורים וגם נחקקה כתובת משנת 288 לסה"נ ובה נזכר האדריכל, בונה הגג וכל ידידי עבדת.

במקום נמצאו כתובות וביניהן כתובת שכנראה משוייכת למשפחת המלוכה הנבטית: "עבדת ופצאל ושעודת בני חרתת" . הנבטים לא חירטטו אותנו.

שווה להתקרב לקצוות המרפסת ולהתבשם מהנופים היפים של מדרונות העיר, בית המרחץ, שטחי החקלאות הקדומה , בורות רמלייה ומרחבי הר הנגב.

הכנסייה הצפונית

זו הכנסייה הקדומה מבין השתיים של עבדת. בקירותיה משובצות אבני בניין נבטיות בשימוש חוזר. בחפירה גילו רגל של מזבח ועליה שמותיהם של אליהו ויוחנן. כמו-כן, מצאו החוקרים תיבה קטנה משיש שבה הונחו שרידי קדושים (רליקווריום).

הבית הביזנטי המשוחזר

בראשית אחרי חצי שנה ממועד הביקור איני בטוחה שהצילומים מטה היו של הבית הביזנטי המשוחזר . כמתואר מהפתח נכנסים לחצר מוקפת חדרים. אחד החדרים שימש כשירותים. הייתה גם מערה גדולה ובה שני חדרי איחסון ששימשו כמו מזווה לאיחסון תבואה וייבוש פירות ויקב לקנקני יין. בתקרה גולף צלב, ובפינות העליונות ראשי שוורים ואשכול ענבים. מכל זה הסיקו החוקרים כי בעל הבית היה סוחר יינות.

עיר המערות

במדרונות המערביים של עבדת נבנו מאות בתי מגורים ובחלקם האחורי חצובות בסלע מערות מהתקופה הביזנטית ששימשו לאיחסון התוצרת החקלאית.

מידע בסיסי

גם בעבדת וגם בממשית בכניסה קיימים:

חנייה, שירותים, חנות נוחות קטנה.

ליד וצמוד לעבדת גם תחנת דלק ומסעדה.

חניון עם ספסלים ושולחנות לפיקניק.

מה עוד לבקר בסביבה שכתבתי בפוסטים אחרים?

ירוחם ישוב עם עתיד - חולות צבעוניים ונוף!!! (לחץ)

שכרון חושים בעין עבדת ומצפה רמון עם פארק הצבעים (לחץ)

מצפה רמון, עין עבדת, עין זיק, עין עקב - בסוף העולם שמאלה -מדהים!!! (לחץ)

לסיכום:

לפטרה,לשיבטה וחלוצה טרם הגעתי גם לא למצדים והטיול הזה בדרך הבשמים לממשית ועבדת רק פתח לי את התיאבון להכיר עוד מדרך הבשמים והתרבות הנבטית המופלאה. החשיפה לתרבות הנבטית הפתיעה אותי מבחינת יחסן השווה של הנשים לגברים. לחשוב שעד היום במדינות נאורות לא קיים השוויון הזה ואצלם בתקופה של לפני הספירה הנוצרית הם מצאו זאת לנכון וצודק. צריך לעורר את העולם ואת יתר המדינות ואפילו הנאורות ביותר.

אם אהבתם תלחצו על מילת התודה למטה ותגובה תשמח אותי מאד.