הדולומיטים היפיפיים והמשוננים, אגמים בצפון איטליה - חלום אביבי!!!

ביקרתי כבר פעמיים בדולומיטים לפני שנים רבות. בטיול הפעם ההרים נראו קרובים יותר ומשוננים יותר, האחו סיוזי שפיספסתי בעבר הדהים במרחביו עם פרחי הבר הצבעוניים. עלינו לרכבלים רבים שלא עלינו בעבר וגם לרכבת תיירותית ורכבת רגילה. שלל כלי התחבורה וההפתעה גם מרכבה שאליה הוצמדו זוג סוסים יפים וגזעיים.

בנוסף נחשפתי לסוד כמוס על הלאדינים. פרט נוסף שלא ידעתי הוא שהדולומיטים נבחרו ע"י אונס"קו בשנת 2019 כאתר מורשת עולמית.

היווצרות הדולומיטים

לפני כ-250 מליוני שנים שכנו סלעים שחורים משוננים שהיו משוקעים בתוך הים החמים. לאחר כעשרות מליוני שנים כאשר הים נסוג, כשהתרוממו ההרים אל על בהתנגשות יבשת אפריקה עם זו של אירופה, נוצר קימוט עז שהרים את ההרים מעל גובה של 3 ק"מ. כיון שהרי הדולומיטים הם חלק מרכסי האלפים גם האלפים התרוממו - זהו הקימוט האלפיני. תרכובת הסלע כללה מאובנים ימיים. לכן אל תתפלאו אם תמצאו כאן חלזונות, רכיכות, אלמוגים ועוד. בתקופת הקרח האחרונה שנוצרה בין השנים 115,000 שנים והסתיימה לפני 11,700 שנים, קרחונים כיסו את האיזור וצורתם של ההרים עוצבה ע"י כוחות הבלייה של הטבע ע"י רוחות, גשמים, ברד, שלג וקרחונים. נחלים ונהרות חצבו בהרים קניונים ומפלים. פעולות הנמשכות עד עצם היום הזה.

דולומיט - הוא סוג של משקע פחמתי קורבונטי המושקע בסביבה מימית. החוקר שעל שמו נקראו הרי הדולומיטים היה מינרולוג צרפתי דאודה גרטה דה דולומייה. הוא זיהה את הרכב הסלע לראשונה בשנת 1791 באלפים של טירול.

היכן נמצאים הדולומיטים

הדולומיטים שמהווים חלק מהרי האלפים, נמצאים בצפון מזרח איטליה מנהר האדיג'ה במערב ועד עמק פיאבה במזרח. בצפון זה עמק פוסטר - אוסטריה. והחלק הדרומי הוא עמק סוגנה שנמצא בנפת טרנטינו.

נפת טרנטו דוברת איטלקית.

נפת אלטו אדיג'ה דוברת בעיקר גרמנית.

ויש גם את שפת הלאדינים עליה ועליהם בפוסט הבא.

טיסות

טיסה: אל-על לונציה בשעה 6.00 בבוקר הלוך. הטיסה איחרה מעט אבל כשהגענו לונציה הזזנו אחורנית את מחוגי השעון וכך הרווחנו שעת טיול.

בחזור שעת הטיסה: 9.55 ונחתנו בארץ 14.20.

***במטוס מקבלים לחמניה חמה עם גבינת מוצרלה וממרח אדום שלא זיהיתי. אל תבנו על זה. כדאי שתכינו מראש גם הלוך וגם בשוב.***

מוניות

להזמנת מונית הלוך: מעדיפה את מוניות "הדר" משדה התעופה שכמעט תמיד דייקו.

להזמנת מוניות חזור הביתה:

ניגשים לעמדה עם צג שעליו ממלאים פרטים ומהר קיבלנו נהג חביב שעבד לפי מונה. כעת חברת GETS היא המפעילה.

תקשורת:

רכשתי חבילה של "גולן" שנותנת גם גלישה וגם טלפונים, וגם ניווט לשני ניידים כאשר החיוב הוא עבור אחד והשני מקבל אותה חבילה בחינם. בטיול האחרון העלות הייתה 299 ש"ח.

יום 1 - 16.6 מונציה - לאגם מיסורינה - אגם בראייס ולישון

משדה התעופה בונציה Marco Polo הצפנו לעבר הרי הדולומיטים, לאט לאט נחשף יופיים . נהר זרם לשמאלנו. מדי פעם ישובים או בתים בודדים.

בדרך עצרנו בבית קפה לשילוב של קפוצ'ינו עם מאפים. עצירה המכונה : PUT IN ו- PUT OUT.

המאפים נראים נפלא . לצערי כסכרתית הסתפקתי במאפה קטן ללא שוקולד שחלקתי עם רפי.

אגם מיזורינה

אגם שנותר ממש כפי שזכרתי אותו עם המלון הצבוע צהוב בולט, ופרחי הבר הצהובים והכחולים בשולי האגם, שלא היו בטיול הקודם שם, היוו תפאורה יפה כשהרי הדולומיטים מעטרים את המלון וחלק נוסף מהאגם.

כאן נכנסנו לחנות מזכרות בה שתינו קפוצ'ינו כמובן, עם כריך שהכנו בעצמנו, והצטיידנו מייד במגנט מהמקום ומתנה ראשונה לבנותינו. עבודה של גילוף מעץ. איך לא?

אגם בראייס

כשהגענו לכאן נזכרתי, כי בפעם הקודמת שביקרנו כאן הלכנו על הגדה השמאלית. היה ברור לנו שלא נוכל להקיף את כל האגם גם בפעם זאת. מה גם, שעננים החלו להתקבץ בשמיים ולא היינו מצויידים במטרייה או מעיל גשם . החלטנו ללכת בגדה הימנית, שהייתה מאד יפה, מה גם שמדי פעם קרני השמש האירו את המצוקים מולנו. מספר "בני דודים" הלכו על השביל, אחרים שטו באגם, והיו כאלה שהצטלמו. עברנו לדבר בינינו ברומנית (למזלנו שנינו עדיין דוברים את שפת אימנו) וכך לא קרתה לנו אף תקלה לא נעימה. לקראת סוף הסיור החל לרדת גשם כפי שחששתי שיקרה. ברור לכם שגם כאן עצרנו בחנות מזכרות וקנינו מזכרת מהאגם היפיפה. מה קנינו ? - ניחשתם נכון מגנט נוסף.

כשהשמש הפציעה זו התוצאה. אחד האגמים המרהיבים המוקף בהרים כמעט מכל צידיו.

הדרך למלוננו הייתה כה ארוכה שאינה מסתיימת, ואני כבר הייתי גמורה. שבע מנהרות מבולצאנו 25 דקות נסיעה נוספת בה התפתלנו עד שהגענו לארוחת הערב ולישון.

יום 2 - 17.6 בולצאנו - רכבל ורכבת רנון - פירמידות האדמה.

בולצאנו

את היום החם הזה התחלנו בסיור בבולצאנו העיר. כל מה שאני חיפשתי היה מקום לשבת בצל.

העיר בולצאנו היא עיר גדולה בנפת אלטו אדיג'ה או סוד טירול. היא גם בירת הנפה. היא הייתה עיר ימי ביינמית בעברה, שהנסיך של טרנטו כבישוף קבע בה את מושבו.

העיר נמצאת במפגש של 3 נהרות : TALVERA, ISARCO, ADIGE.

בקיץ חם מאד כי ההרים סביב חוסמים מהרוח לנשוב. לעיר 300 ימי שמש בשנה.

כמטיילים בעיר תשמעו בליל שפות. איטלקית, גרמנית ואולי גם ערבית. בבולצאנו הקימו מעין לשכה למהגרים. המדינה מחייבת היום לכל עיר לקלוט אחוז מסויים של ערבים . לספק להם לימוד שפה, עבודה, שיכון. כל זה כדי שיתערו בחברה. לכן לא פלא שראיתי באגם בראייס רבות עם רעלות ולבוש כמו באירן.

בתקופה הרומאית האיזור של בולצאנו היה מרושת דרכים רומיות שחיברו את הממלכה.

בימי הביניים בסביבות המאה ה-12 הגיעו לבולצאנו סוחרים בהיותה מקום אסטרטגי לנתיבי הסחר.

תחת השלטון ההאבסבורגים האוסטרים העיירה קיבלה מאפיינים של הגרמנים.

במאה ה-19 העיר קושרה לפסי הרכבת שעזר

לפיתוח העיר וריבוי האוכלוסיה.

לאחר מלחמת העולם הראשונה והסכם סן ז'רמן אן- לה סוכם על סיפוח איזור דרום טירול לאיטליה. העיר הייתה תחת שלטון פשיסטי.

לאחר מלחמת העולם ה-2 האיזור הפך לאוטונומי בתוך איטליה שהבטיח להגן על השפה והתרבות הגרמנית. בולצאנו הפכה לעיר קוסמופוליטית בהשפעה גרמנית ואיטלקית.

הכיכר המרכזית היא כיכר - פיאצה וולטאר וסביבתה. אהבתי את הארכיטקטורה עם הבתים הצרים שדרכם עברנו והיה נעים למעט המדרגות שהיה צריך גם לעלות. טיילנו ברחוב עם קמרונות. קמרונות נקראות portici וגם Lauben שפירושו רחוב מקורה . הקמרונות נבנו בימי הביניים והן משתרעות לאורך 300 מ'.

נכנסתי לחנות קרמיקות יפה ומגניבה, לחנות לוואקר בכיכר וולטאר המעוצבת לעילא שם מצאתי שירותים. בכיכר וולטאר ניצב פסל בדמותו של המשורר הגרמני מימי הביניים וולטר פון דר ווגלויד.

הקמרונות והרחובות הססגוניים היפים בבולצאנו בצילומי להלן:

אחד המבנים המעניינים שהתאהבתי. בקומת הקרקע פיצריה ובפנים שווה להציץ אם נותר לכם עוד כוח. אבל בכל חלון חיצוני פסלונים חמודים של עופות וציפורים בעיקר.

להלן מבנה נוסף שהרשים אותי בשד' ארג'נטירי - ARGENTIERI או בגרמנית Silbergasse שהוא לא פחות משד' הכסף.

המבנה המיוחד, כיום משמש כמוזיאון , ובעברו לשכת המסחר, בית הדין למסחר ובית המשפט בשוק של בולצאנו.👇

המבנה נבנה בשנת 1635 ע"י ארכידוכסית קלאודיה דה מדיצ'י - יורשת העצר של טירול.

המבנה כפי שנראה כיום - נבנה בין השנים 1708 - 1727. זהו אחד מהמבנים הבארוקיים הבודדים הקיים בבולצאנו.

שתי דלתות הכניסה מאד הרשימו אותי .

בפנים גרם מדרגות שם תוכלו לראות איך דאגו לאור ולאוויר לחדור פנימה ולהגן על כניסת הגשם.

המבנים בד"כ צרים בחזיתם, ארוכים בעומקם, ודבוקים זה לזה, אך ביניהם יש מעבר שיאפשר לרוח לעבור ולהפריד ביניהם בעת שריפה. לדוגמא 7 מ' בחזית והעומק 70 מ'. כל זה נולד כי בעבר הבתים שילמו מיסים לפי השטחים המרובעים ברחוב.

כנסיית בולצאנו נבנתה במאה ה-16, כאשר הגג שלה מצופה פסיפסים יפים בסגנון כנסיית סן סטפאן בוינה. סגנון הבנייה הוא גותי - רומאנסקי .

מה שהחמצנו ועל כך אני מצרה היה המוזיאון הארכיאולוגי של בולצאנו (לחץ) שנמצא לא הרחק מהמדרחוב והשוק, שם הסתובבנו ואכלנו פיצה לצהרים. קיים מוזיאון בן 2 קומות שהסיור בו אורך שעה וחצי גג. מוקדש לאיש הקרח אוצי - OTZI שהיה מומיה של אדם שהתגלה באקראי ע"י זוג גרמנים על קרחון סימיליאן על הגבול עם אוסטריה -1991 . המומיה השתמרה מעל 5,300 שנים לרבות העור, הציפורניים, השיער, הבגדים והנשק שהיו עליו. כל זאת בזכות הקרח שנקבר תחתיו. הוא היה בן 45 במותו כנראה, כי נורה בכתפו ע"י חץ ודימם למוות.

אל תחמיצו!!!

עוד ביקרנו בכנסייה הדומיניקנית מהמאה ה-13 .כשהעיר הפכה לחשובה. אז הגיעו לכאן המסדרים הגדולים הדומיניקנים , וקפוצ'ינים מהדרום ופרנציסקנים מהצפון. הכנסייה הזאת נבנתה בסביבות 1270 בסגנון גותי. בתוכה כמה ציורי קיר משנות 1300-1400. המקום היה חם ולא הייתה לי סבלנות לשהות בו. יסלחו לי תלמידיו של ג'וטו שציירו בקפלה GUERNICO הנפלאה פרסקות נפלאות.

ברחוב VIA DELLA NOSTRA חנות אלגנטית COS המוכרת בגדי נשים ואקססוריס. בקומה הראשונה תתפעלו מהתקרות מכוסות הטיח שכמותן כבר יצא לי לראות פעם במלון בסורנטו, ובקומה השנייה 2 חדרים מרהיבים עם ציורי קיר ענקיים עם סצנות קרנבל ועוד.

הביטו בתיקים ובתיקרה המעוטרת והנברשת בקומה הראשונה.

החנות הכי מקושטת

אני מקווה שלא נפלתם בפח וחשבתם שקניתי כאן דבר מה.

Corno di Renon

עלינו עם רכבל Corno di Renon שהעלה אותנו לגובה 2070 מ'. כאן היינו אמורים להגיע ל"שולחן העגול" כדי לצפות על הדולומיטים ב-360 מעלות, אבל השמיים היו מעוננים והבנתי שהמראה לא יהיה וואוו. לכן הלכנו בשביל לכיוון מאגר מים שהמראה משם עם ההרים המושלגים הבוהקים והעננים היפים היו תפאורה נהדרת.

כמובן שהקפוצ'ינו בבית הקפה קרא לנו . השטרודל לא היה מלהיב. אפשר היה לוותר.

בגובה הזה כבר היה קריר ונשבה לה רוח שאפילו לבשתי מעיל עד שלפתע השמש הפציעה וחיממה מעט.

רגע לפני שירדנו ברכבל ילדה חמודה עם אחיה אוחזת בגדי בן 4 ימים ומאכילים אותו בבקבוק חלב כמו לתינוקות. האח היה נושא הכלים של הבקבוק. מקצוענים היו הילדים האלו.

הנוף בירידה עם הרכבל מהמם. הירידה לוקחת 13 דקות בערך. משם עולים בתחנת הרכבת בעיירה COLLALBO על רכבת לנסיעה קסומה של כרבע שעה. במהלך הנסיעה הקצרה התמוגגתי לראות עצים, בריכות קטנות עם נופרים , הדולומיטים מציצים מבעד העצים. מהר מדי מגיעים לעיירה SOPRABOLZANO . מכאן יורדים לבולצאנו עם הרכבל הזה שממנו צילמתי את הנוף הנהדר .

פירמידות האדמה - Piramidi della Terra

פירמידות האדמה ברנון נחשבות ליפות ביותר באירופה. ראיתי פעם בצרפת קרוב לאגם בדרך נפוליאון, אבל היו רק כמה בודדים. אמנם התלהבנו גם מהם, אבל אלו שווים ביקור וקריאות התפעלות. בראש כל פירמידה עומדת כיפה או כובע מסלע קשה יותר בצבע שחור, שמגנה מפני הגשם, שלא ירד על הקולום. כי גשם שוטף עלול למוטטו, בהעדר מה שיאחז בו.

הפירמידות עשויות מאבן ונוצרו לפני מליוני שנים. כאן מגיעות עד לגובה של כ-25 מ' . הן מתחדשות מדי פעם.

על הפירמידות ואיך נוצרות תוכלו לקרוא בקישור. (לחץ)

למי שכבר התעייף אפשר לעצור לפני סיום השביל לתצפית יפה. למי שכמוני, למרות הכאבים לא ויתרתי והמשכתי ללכת בכוח העקשנות - מומלץ. כי מול התצפית בצד שמאל שוכן עץ עתיק שעוד כמה שנים ייווצר שם קולם. מול העץ, בצד ימין תצפית יפה מקרוב יותר. הליכה במישור עם תצפית יפה בסיום. סה"כ כשעה.

מכאן אתם כבר מכירים את הדרך. שבע מנהרות וקצת פיתולים 25 דקות ומגיעים.

מבולצאנו נוסעים כשהכרמים משמאלנו בעמק לכיוון סארנטינו מסודרים בשורות מופתיות - הלהיבו אותי.

טירת רונקולו

רגע, רגע לאן אתם ממהרים , אם תביטו מימינכם לפני שמתחילה הדרך , תבחינו בטירה נישאה שניצבת כמו שוער בשער הכניסה לעבר סארנטינו. כיון שזו הייתה שעת בין ערביים השמש שלחה אליה קרניים וכך נראתה במלוא הדרה. זאת "הטירה הצבועה" (כך מכונה) . הטירה נבנתה בשנת 1237 ע"י האחים פרידריך ובראל מוונגן. הללו היו אצילים מקומיים. בשנת 1385 סוחרים עשירים מבולצאנו רכשו אותה ושיפצו אותה. במהלך השיפוץ עלה במוחם רעיון של ציורי קיר. הציורים הללו שמעטרים את קירותיה מבפנים, מציגים סצנות חילוניות מחיי האצולה בימי הביניים. לרבות צייד ובאמבטיה אל תחמיצו...(בלי ראש כחול) הציורים צויירו במאה ה-14. כיום בנוסף קיימות גם תערוכות מתחלפות.

בימי הביניים המקום האסטרטגי עזר לשליטים של הטירה לגבות דמי מעבר, או דמי מכס דבר שהעשירם.

במהלך השנים הטירה החליפו בעלויות נוספות עד שעברה לידי עיריית בולצאנו וזאת בזכות הקיסר פרנץ יוזף הראשון.

העלייה לטירה תלולה ואורכת כ-10 דקות ברגל מהחנייה.

בטירה קיים פונדק עתיק למנוחה וחוויה אותנטית של ימי ביניים.

הטירה נמצאת על שביל הטירות - קאסטל רונדו, המחבר אותה לטירות נוספות. רק 20 ק"מ בהליכה.

בימי ב' סגורה. תבדקו שעות פתיחה לפני הגעתכם.

יום 3 - 18.6. אגם קארצה CAREZZA - עמק סן ניקולו בטרנינו - ררכבל לפסגות קטינצ'ו

אגם CAREZZA

אגם שכולו בצבע טורקיז ונוטה לירוק, כשעצים מחטניים עוטרים אותו ומאחוריהם מתנשאים הרי הדולומיטים . הוא נמצא בגובה 1520 מ'. רצוי להגיע לכאן באביב לאחר הפשרת השלגים כי אז מי האגם בשיא גובהם. גם הפריחה סביב מוסיפה המון. היינו באגם הזה לפני הרבה שנים ועמדתי משתאה כמה שינו כאן. מנהרה תת קרקעית מובילה מהחנייה לאגם, כשבתוכה בצד שמאל השירותים שאז לא היה. בהמשכה בתי קפה, מסעדות וחנות מזכרות גדולה. וגם רחבת חנייה גדולה שאז לא הייתה. עם הקידמה והנוחות מצאנו כעת באביב המון תיירים.

בדרך לאגם פגשנו הרבה עצים כרותים. וזאת כי בשנת 2019 פקדה את האיזור סופה עם רוחות עזות עד 200 קמ"ש שעקרו ממקומם מעל 14 מליון עצים!!! תארו לכם שעד היום -5 שנים מאז, לא סיימו לנקות את האיזור מהעצים השוכבים.

עשינו הקפה איטית של האגם משמאל לימין, כשכל דקה עצרתי לצילומים. אי אפשר היה להסיר עיניים מהאגם כשהעצים משתקפים בהם, ההרים שעדיין מושלגים קמעה משתקפים גם הם, והיה לנו מזל של עננים צחורים שאף הם השתקפו.

מי צריך יותר מזה בחיים?

מבחינתי זה האגם המרהיב ביותר.

האגדה על האגם הזה תוכלו לקרוא

בכתבה הבאה .

עמק סן ניקולו

נסענו דרך עמק VAL DI FASSA. עצרנו לעלות על רכבת תיירים המכונה כאן טרנינו. אהבתי את שמה - כי באיטליה כשמגמדים משהו מוסיפים לו את ה"נינו" . איתה נסענו בשביל עפר כשאנו בתוך חלום של הרים, יערות, נחל זורם עד שבסופו הגענו בסופו לבקתה ששמה BAITA CIAMPAC (לחץ), שגם אם לא תאכלו שם, אבל אני ממליצה שכן, כי הכל היה טעים, שווה להציץ פנימה. כדאי לאכול על המרפסת כשנוף הרי הדולומיטים מביטים אליכם, כשפסגותיהן עדיין עם מעט שלג. יש להם גם חדרי אירוח. חבל שלא ידעתי, כי מכאן נחמד לטייל בטבע העוצמתי. רפי ואני לקחנו שביל קצר שבדרך ראיתי פרחים צהובים יפים. ואח"כ שביל לנחל שזרם בשאון רב בשביל בין העצים. הסתובבתי עם בעלת המקום שלקחה אותי לפינות היפות וצילמה אותנו.

הטרנינו השתלב כה יפה עם הנוף ואיתי שלא יכולתי לא להצטלם איתו.

פסגות קאטינצ'ו - Catinaccio

כדי להגיע לפסגות קאטינצ'יאו עלינו עם רכבל לגובה כ-2,000 מ'. המראות היו מאד יפים.

קאטינאצ'יו - שם הרכס באיטלקית - הוא גוש הרים מסיבי .

שמו בגרמנית Rosengarten - שפירושו גן ורדים.

על שום מה?

תגיעו לכאן לשעת בין ערביים ותיווכחו.

אגדה:

לפני שנים במקום של הצוקים לא היה מדרון כה תלול לעמק, והיה שם גן וורדים פורח בצבע אדום. שם שכן מלך בשם לורין עם גמדים. מיום אחד התאהב המלך בסמילדה שהייתה בתו של מלך מעמק סמוך. לורין שלח 3 שליחים לאביה של סמילדה, כדי לבקש את את ידה, כמקובל באותם ימים. הפתעה - הנסיכה סירבה. לורין החליט לחטוףפ אותה בכוחותיו המאגיים. הוא הצליח והחזיקה בשבי 7 שנים עד שאביה שלח את חייליו והצליח לשחררה. לורין מרוב ייאוש הטיל מקללה על פרחי הוורדים והצוקים כך שאיש לא יוכל לראותם ולהתענג על יופיים, אך שכח את שעות בין הערביים שאז נצבעים הם בידי שמיים בצבע אדמדם - כפי שוודאי ניחשתם.

כשיורדים מהרכבל אם פונים ימינה תגיעו לרכס ההרים הזה של הדולומיטים שאחד מהם שנראה כמו פירמידה הוא הר המרמולדה המתנשא לגובה 3,342 מ' , והוא הגבוה מבין הרי הדולומיטים.

יום 4 - 19.6 M erano - הגן הבוטני - טיילת הקיץ

MERANO

העיר מראנו שזכרתי אותה פרחונית מלפני שנים רבות נותרה כזאת, אבל ללא הכר. השקיעו רבות בגינון. הגענו ליום חם. למרות שמהללים אותה באקלים מתון ונוח. למי נוח? העיר נמצאת באלטו אדיג'ה - סודטירול. היא נראית יותר אוסטרית מאשר איטלקית.

העיר נקראת בכל שפה אחרת MERANO - באיטלקית. MERAN בגרמנית, MARAN בלאדינית.

העיר מוקפת משלושת עבריה בהרי הדולומיטים הנישאים עד לגובה של מעל 3,000 מ'.

היא ידועה במיוחד במרחצאותיה, שעבורם הרבה תיירים מגיעים. לא נעים לי לאמר שאיני סובלת מרחצאות אלא רק ים .

האורחת החשובה ביותר שביקרה כאן הייתה הקיסרית האוסטרית אליזבת - הידועה בכינויה סיסי. היא ביקרה כאן בחורפים של 1870 ו-1872 וכך הפכה את מראנו לעיר ספא מבוקשת ע"י כל שועי עולם, דבר שגרם לעליית קרנה ולכלכלתה.

הגן הבוטני בטירת TRAUTTMANSDORFF

גולת הכותרת במראנו הייתה הגן הבוטני של הטירה הנ"ל, כשהגן נמצא למרגלותיה.

כדי שלא נקלע לשיא החום התחלנו את הבוקר עם ביקור בגן היפיפה הזה. כשתקנו כרטיסים תצטיידו גם במפת המקום. זה יועיל להתמצאותכם.

בנוסף אני מצרפת לכם קישור (לחץ) שיועיל לכם מאד במיוחד במועדים מעניינים לביקור ועוד.

גשרון יפה עם מריצות, שבתוכן פרחים שונים מוביל אתכם לתוך הגן. בגן קיימיים כ-80 זני צמחים לרבות צמחים אקזוטיים, סחלבים, ים תיכוניים ומרוב העולם. קשת של צמחים וצבעים שלא תאמן. שמחתי לפגוש כאן את החמניות ואת הקקטוסים שבארצנו, את ההורטנזיות שפגשתי באיים האזוריים בצידי הדרכים בהמוניהן. באחד השבילים פגשתי גם פינת עיזים, לפירות הדר כבר לא הגעתי, ונחתי קמעה ליד בריכת הנימפיאות היפה שבה שטים דגים צבעוניים ונמצא גם פסלון יפה כשגלידה טעימה עם דובדבנים הרוותה אותי מעט. הטירה הפכה למוזיאון המוקדש להיסטוריה של התיירות. להלן כמה פרחים ושטיחי פרחים שצילמתי . מקווה שתבינו שאני מאד אוהבת גני בוטניים. הביקור ארך כ-3 שעות. למי שהזמן בידיו וכוחו במותניו יכול לבלות כאן יותר מחצי יום.

ההורטנזיות שאני כה אוהבת גבוהות מאד.

לעיר מראנו קיימות שתי טיילות.

אחת טיילת קיץ שאנו טיילנו לאורכה, והיא משובצת בהרבה עצים שמצלים. היו כאלה שגם רצו להתרענן וירדו למי הנהר לקרר את רגליהם. הטיילת השנייה היא טיילת חורף שם תפגשו יותר שמש אך גם קירוי במקרה של גשם/שלג.

המבנה המפואר למטה הבנוי בסגנון ארט נובו נקרא KURHAUS ומשמש כיום למרכז כנסים וקונצרטים.

הגשר העתיק הזה מהווה לכם סימן לפנות שמאלה לעיר העתיקה ששווה לבקרה.

ארוחת הצהרים אכלנו במסעדת FORST (לחץ) הוותיקה , הגדולה עם חדרים מסוגננים יפים עם מיזוג מצויין, ועם פינה לעממיים ואפילו ללא מזגנים. המנות ענקיות. הזמנו מנת שניצל וקיבלנו בגודל של חצי מטר. עם צ'יפס וריבת דומדמנים טעימה וגם צ'יפס איך אפשר ללא? שילוב שלא טעמתי מעולם והיה מאד טעים. מי שאוכל כזאת מנה בצהרים לא יצטרך לאכול עד למחרת היום. ממליצה לקחת מנה אחת ולחלוק.

יום 5 - 20.6. רמת סיוזי - ALPE DI SIUSI והעיירה הלאדינית אורטיזיי

אחד הימים המדהימים (לא שהיו עוד כאלה) הוא יום הביקור ברמת אחו סיוזי שהוא רחב ידיים והגבוה ביותר באירופה. הוא משתרע על 6000 דונם. המקום הנמוך ביותר מתנשא לגובה של 1,600 מ' ואילו הגבוה ביותר בסביבות 3,000 מ'.

מה אומר - הנוף באחו באביב - חודש יוני מטריף , ממש עוצר נשימה. שפע צמחי בר בשלל צבעים שלא ייאמנו. סביב מתנשאים הרי הדולומיטים הנשגבים, שחלקם עדיין היו מושלגים בפסגות. מדי פעם מציצות על מרבדי הדשא ביקתות כמו פטריות.

מסיוזי עלינו ל- Compatsch עם רכבל פנורמי סגור. לא חייבים לעלות עם רכבל. קיים כביש עד לכאן בתנאי שמגיעים עד השעה 9.00 בבוקר. לאחר מכן הכביש נסגר. בקומפאטץ' נפרדתי מרפי שהמשיך לפסגה עד לגובה של 2,015 מ' ברכבל מיוחד - "רכבל ספה", שעליו יכולים לשבת אפילו חמישה אנשים. זהו רכבל פתוח שאינו מיועד לפחדנים.

אני העדפתי להרגיש כמו נסיכה ליום אחד . ישבתי בכרכרה רתומה לשני סוסים גזעיים ומאד יפים. שם האחד מקס - ממש כמו שם אבי ז"ל, והשני ריינה החתיכה. יחד איתי היו בכרכרה עוד שלוש נשים חביבות.

"הנהג" החתיך שלנו האמון על הכרכרה, שהוביל אותנו בביטחה ברמת סיוזי ולא לתימן חלילה.

התלהבתי כל כך מהנוף שכל הזמן הבטתי וצילמתי בנייד. הייתי אחוזת התלהבות. בדרך הבחנתי בזוג מבוגר שהלך רגלית ובדיוק התיישב על ספסל לפיקניק לארוחה. אחר התהלך בין הפרחים הגבוהים הלבנים ושוחח בטלפון, ומשפחה עם ילדים הביטו עלינו ונופפו לשלום. עוד בדרך הגיעה מולנו כרכרה אחרת וחששתי שמא הכביש לא יספיק למעבר, אבל הם הצליחו לחלוף זה על פני זה. מנוסים ברור. לאחר שעה של סיור חזרנו לנקודת ההתחלה , ירדנו מהכרכרה לא לפני שהרוכב בכרכרה ליד הסכים לצלם אותנו, שינציח אותי בגיל 70 רוכבת לראשונה בחיי בכרכרה הדורה. האיש שצילם אותנו היה עם סינר כחול מה שלימד אותי , כי הוא איש לאדיני. על הלאדינים אספר בהמשך.

הנופים ברמת סיוזי האחו הגדול באירופה

היופי שחוויתי לא הספיק לי ורציתי עוד. לקחתי שביל המתחיל ליד מיקום המרכבות לכיוון ההרים הדולומיטים בשיפוע עולה. השמש כבר קפחה על ראשי, לכן בפנייה הראשונה פניתי ימינה. שוב פרחי בר רבים, רק הפעם בגוונים מעט שונים. לאחר כחצי שעה של הנאה נוספת, חציתי את הכביש ליד המרכבות, נכנסתי לבית הקפה עם החברה לטיול, הזמנו גביע ענק של תותים. הם הוסיפו עליו גלידה וקצפת. כנראה חשבו שאנו מאד רעבות. חלקנו את המנה, ובדיוק כשסיימתי והצצתי לראות מה קורה בחוץ, ראיתי את רפי עם פנים סמוקות מתקרב. מלמעלה הלך רגלית כשעתיים כולל הקפה עם השטרודל, והפסיד גם את הקינוח הטעים שלי לפני ארוחת הצהרים.

חלק מפרחי הבר שפגשתי וגם רכס ההר השלרן ה- SILIAR שהוא אחד ההרים הסמליים ביותר למרות שגובהו רק 2,564 מ'. מכאן מתגלה יופי חלומי . הר השלרן הוא כה מיוחד עד שחברת לואקר האיטלקית בחרה אותו ללוגו של החברה המופיע על הוופלים שלהם הנמכרים בכל מקום. וגם על מוצרים אחרים שלהם. על ההסטוריה שלהם ועוד תוכלו לקרוא כאן. (לחץ)

אבדוק בפעם הבאה כשלא אטייל במרכבה ברמת סיוזי.

ORTISEI

במרכז Val Gardena בגובה 1,236 מ' יותר מ-60 ק"מ של מסלולים יוצאים מכאן גם לרמת Siusi.

זהו הכפר התוסס והגדול ביותר בואל גארדנה. הפלא ופלא זאת עיירה לאדינית .

באנגלית : ORTISEI

בגרמנית השם של אורטיזיי : St. Ulrich

בלאדינית נקראת: Urtijei.

המאפיין את המקום הוא גילוף בעץ, אך גם במקומות נוספים כמו העיירה שלנו בה לפחות שני מקומות. אני מניחה שהפרסום נובע מיחסי ציבור טובים יותר.

המוזיאון עם מוצגים של גילוף בעץ הוא מוזיאון גרגיניה. למעוניינים קיימות סדנאות מתאימות לגילוף. בחורף המקום אטרקטיבי לחובבי הסקי, כי ממש ממרכז העיר יוצאים קרונות רכבלים לרמת סיוזי ולפסגות נוספות.

שמו של הכפר המונה כ-5,500 תושבים מופיע בכיכר למטה בשלושת השפות. אנגלית, גרמנית ולאדינית.

בכיכר המרכזית ניצבים 3 מבנים צבעוניים: אחד תכלת, השני בורדו והשלישי צהוב. כל אחד בסגנון ארכיטקטוני שונה. במרכז ניצב גם פסל עם סוס עליו רכובה דמות.

המלון הצהוב הוותיק - אדלר משתרע על שטח נרחב. כל הרחוב, המשכו בטיילת ע"ש לואיס טרנקר. לואיס היה מטפס הרים מקומי, שחקן ובמאי, ואפילו סופר.

בטיול על הטיילת הנ"ל צפינו על המרחצאות של מלון אדלר, שעל גגם גדלו צמחים. ראו למטה בצילומים.👇👇👇

בנוסף הבחנתי באפשרות יציאה מהטיילת ליעד בדולומיטים שנקרא SECEDA. (👉לחץ)(מאתר טריפאדויזר - ממליצה להביט בתגובות ובתמונות) מפה של המקום ומידע על הרכבלים השונים יוביל אתכם לפסגה שהנופים מרהיבים. בעיקרון גונדולה שלאחריה עוד רכבל עד הפסגה. עלות לכיוון אחד 30 יורו אם לא העלו את המחירים. לפי הצילומים שראיתי שווה כל אגורה ואפשר לשהות שם גם יום שלם.

כנסיית הקהילה Ortisei

הכנסייה נבנתה בין השנים 1792-1796 בסגנון ניאו-קלאסי. יש בה פסלים מגולפים בעץ.

אני מאד התלהבתי מהויטראז'ים היפים על חלונותיה, כשבראש כל דמות עיגול על הראש כמו אחד מ-12 השליחים מהברית החדשה.

הגילופים בעץ לא רק במוזיאון גארדיני גם בתצוגה מחוץ לחנויות . אפשר היה לפתוח לול תרנגולות.

לימים גשומים ולמתעניינים באומנות תבקרו במוזיאון גילופים מעץ, עם אירועים מעניינים כמו הסעודה האחרונה , עם דמויות בביגוד פולקלורי , דגמים של בתים מבפנים מעץ ועוד. המוזיאון נמצא מול מלון אדלר. מימינו גם שירותים.

יום 6 - 21.6. Passo Pennes, קניון עם מפלים וויפיטנו

הבוקר לראשונה יצאנו מהמלון לא דרך המנהרות המובילות לבולצאנו. הפעם לכיוון מעבר ההרים Passo Pennes המתנשא לגובה של 2,211 מ' . הנופים בכביש המוביל לשיא המעבר מקסימים עם פרות שמלחכות עשב, וגם עושות מצוות פרו ורבו והרים סביב. בנוסף מרבדי פרחים אדמדמים שלא זיהיתי אותם. בשיא המעבר המתינו לנו הדולומיטים המושלגים ומכוניות פורשה מצוחצחות. אפילו פיסת שלג ליד בית הקפה , בו תמצאו גם שירותים בתשלום. כשאין ברירה אחרת אז זה מה שקיים כאן. תור ארוך ומשגיחה שדחפה אותי בחוזקה, כדי להכניס מישהו שחפצה ביקרו . לפחות היה נקי.

רפי כמו ילד קטן לא יכול היה שלא לעלות על פיסת השלג.

קניון ומפלי סטנגה- קניון gilfenklamm

רפי ואני כבר טיילנו בקניונים רבים בשוויץ, באוסטריה, בצרפת אך באיטליה זה הראשון. עבורי זה היה הקשה מכולם והוא בין היפים שביקרתי עד היום. האחרים היו כשהייתי צעירה יותר. התחלנו עם ירידה של כ-30 מדרגות להערכתי. מדרגות ממתכת עם מעקות משני הצדדים.

כשראיתי את המשטח המישורי , כאשר מימיני הנחל זורם עם מפלונים קטנים, משמאלי מפל גבוה מאד - רווח לי.

בהמשך גשרים ודקים מעץ, ממתכת, הכל בירידה ומבחינתי זה סבל פיסי מחד, אבל מאידך גיסא היופי העז עם סלעים שלעיתים צבעוניים ענקים מצדדינו ומעלינו, עצים ירוקים, פרחי בר יפים. עם כל הקושי היה שווה מאד. לקח לי שעה וחצי של הליכה עם עצירות רבות לצילומים. באמצע ההליכה לפתע המטיר עלינו גשם שהגיע לפני מועדו . למזלי לא ארך יותר מדי. ברם, חולצתי נרטבה כולה. הייתי זקוקה לחבל ואטבים לתלותה לייבוש😜 אל דאגה, אח"כ הפציעה השמש וייבשה אותי.

להלן חלק מהפרחים שפגשתי במהלך הירידה בערוץ הקניון.

Vipiteno

ויפיטנו הוא היישוב הצפוני ביותר באיטליה. הישוב נמצא במרחק של 57 ק"מ מאינסברוק וקרוב מרחק יריקה מ-SOLDEN שבאוסטריה בה ביקרנו לפני שנים וכעת נזכרתי שמשם הגענו לויפיטנו ומראנו . זה היה לפני עידן האינטרנט והווייז.

ויפיטנו נמצאת בגובה של 1,000 מ' מעל פני הים.

בגרמנית היא נקראת Sterzing.

בתיה הצבעוניים ברחובה הראשי כבשו אותי גם בשל סגנון הבנייה המיוחד של חלונות - מרפסות הבולטות מהמבנה ועם חלונות מזוגגים.

בעברו הישוב שימש מקום שאירח את עולי הרגל שהגיעו דרך הרי האלפים בדרכם לרומא ולאחר מכן משם לירושלים.

שורשיה הראשונים הידועים היו מהשנים 985-990 שאז נקראה Wibitania, שמקורו בהתנחלות קלטית-רומית סמוכה.

מאוחר יותר בשנת 1280 הדוכס מינהרד מקרינתיה קידם אותה למעמד עיר במקום עיירה.

עקב קרבתה למעבר ברנר שהפך אותה לנתיב סחר סואן, היא פרחה ומכאן הפאר של בתיה בין המאות 15-16. אלא שבשנת 1443 פרצה שריפה שהכחידה רבים מבתיה. הם נבנו מחדש וכך זכינו לבקרם.

לאחר מלחמת העולם השניה שהו בויפיטנו מספר נאצים במלון Goldenes Kreuz v ביניהם אדולף אייכמן ויוסף מנגלה עת המתינו לדרכונים מזוייפים ול

ברוח באמצעותם לדרום אמריקה שם אייכמן כידוע נתפס וגזר דינו במשפט בארץ ידוע לכולם.

Torre delle Dodici

זהו מגדל בגובה 46 מ' שנמצא במקום מרכזי בויפיטנו במדרחוב המרכזי. הוא מכונה מגדל 12 השליחים על שום הדינדונג של הפעמונים שקרא לאנשים לארוחת הצהרים.

נבנה במאה ה-15 וגם הוא ניזוק בשריפה שארעה בישוב. הוא נבנה מחדש במאה ה-19 והוצב במקום בו עמד בעבר שער העיר. לשער המרשים הוסף שעון שמש.

המגדל הוא הסמל של העיר.

כנסיית סנטו ספיריטו

אחת הכנסיות העתיקות והמרשימות בויפיטנו.

כנסיית סנטו ספיריטו, נבנתה בשנת 1399 במבנה שבעברו שימש ככנסיית בית החולים. היום מרכז תיירות. היא אחת הדוגמאות הטובות ביותר לכנסיות גותיות בדרום טירול.

הכנסייה מעוטרת בציורי קיר מהשנים 1410-1415 המהווים את המחזור הציורי הידוע הגדול ביותר של ג'ובאני דה ברוניקו (אבי האסכולה הציורית המפורסמת שבעמק פוסטריה).

בין הנושאים המצייירים הם: הבשורה, הר הזיתים, נשיקת יהודה, ישו לפני פילטוס, הדגל, ישו נושא הצלב ותחיית המתים, המכסים כמעט לחלוטין את קירות הכנסייה שהייתה אפלה במקצת, אבל הרשימה אותי מאד.

בשנות ה-80 (1984-1989) הכנסייה עברה עבודות שיפוץ שאפשרו וולוריזציה רבה יותר של ציורי הקיר אשר נוקו מהציורים הבאים שהונחו מעליהם בצורה מגושמת.

להלן צילומים אחדים מהכנסיה.

יום 7 - 22.6 יום של מעברי הרים מרהיבים וקורטינה ד'אמפצו.

בבוקר נפרדים מסרנטינו שהייתה אהובה עלינו ועוברים דרך בולזאנו, מראנו, אורטיזי. בדרך אופנוענים חולפים על פנינו. הנופים הופכים למדהימים.

San Cristina Val Gardena

לפתע הבחנתי בראש אדם גדול מגולף בעץ - מרשים מאד. מזל שהספקתי לצלמו. מסתקרנת מי הפסל, ומתברר לי שהישוב הנ"ל יזם יוזמה ברוכה שהחלה משנת 1988. רתמו את צעירי המקום, לקדם עבודת יד ובמיוחד לימוד אומנות הפיסול כדי שיהפוך למפורסם. וכך החלו מידי שנה לפסל פסל רב מידות אחר. כך ידועים הפסלים של הרועה הזורע, שהוא בגודל של גובה עץ אורן טבעי. בנוסף רועה צאן, חמור, גמל, 3 כבשים. הפיסול המפורסם ביותר זו עריסה גדולה לחג המולד.

במרכז הכפר קיים מרכז אימאן ושם מוצגים פסלונים גם הן יצירות של האומנים הצעירים שגדלו. הכניסה לשם חינם.

SELVA VAL GARDENA

בהמשך עוצרים להפסקת קפה ומאפה - כרגיל put in ו-put out . עוצרים תחילה בבית קפה כי חייבים קפוצ'ינו והבוקר טעם הטרמיסו עלה על לשוני.

לפני בית הקפה פיסול משגע של תיבת נוח עם החיות העולות לתיבה. מאד חמוד.

ברחוב הראשי לא תאמינו מה הופיעה. מכונית הפורשה האדומה שפגשתי אותה במעבר פנס בגובה 2,211 מ' רק לפני יום יומיים. לא יאומן. יתר חבריו נסעו אחריו. העיירה מאד חמודה וגם היא עיר לאדינית. העיירה כה חמודה. הנוף בגב הבתים שבעמק והרי הדולומיטים נושפים בעורפם מטריף !!!

היינו אמורים להמשיך לעבר מעבר סלה - PASSO SELLA (גובה 2,218 מ') ולמעבר פורדוי - PASSO PORDOI (גובה 2,239 מ') עקב בעיות בכביש לצערי לא הגענו אליהם. מעבר סלה שנסענו בו לפני שנים רבות זכור לי עד היום כצוקים שגרמו לי להשתהות מרוב יופיים. משום מה, דווקא את מעבר פורדוי שאומרים עליו כי הוא המרשים ביותר, כיון שממנו ניתן לתצפת על הר המרמולדה שהוא הגבוה מכולם 3343 מ' כבר איני זוכרת . כביש הדולומיטים נפתח ב-1908 חיבר בין בולצאנו לקורטינה ד'אמפצו והוא נחשב לאחד הכבישים היפים באירופה.

ההר שנראה כמו הר געש ללא קונוס, יותר כמו שולחן עם שקערורית שמו: PASSO DI LUNGO.

המשכנו לנסוע לכיוון ואל גארדנה - אותו אני רואה כמעט כל יום בערוץ sat3 בשידור חי. ביקרתי אותו במציאות לפני שנים ביום גשום מאד שרק יצאתי מהרכב , צילמתי ומייד חזרתי. כעת זכיתי במפעל הפיס. שמיים כה יפים שהיה תענוג. החיוך עלה על פני כמעט מאוזן לאוזן.

כשהגענו לקורברה נאלצנו להמתין, כי בדיוק התקיים שם מרתון רכיבה על אופניים, שבעטיו נעצרו הדרכים. ניצלנו זאת לארוחת צהרים וטיול בעיירה החמודה.

כשרואים את ההרים כה קרובים, וכשעולים עם רכבלים או רגלית, מתקרבים יותר וזה וואו ענק. השיא של מעבר - PASSO FALZAREGO הוא בגובה 2,117 מ'. כמובן שבשיא קיימת חנות מזכרות גדולה ונוף נפלא לצלם.

ליד חנות המזכרות נהניתי גם מגילופים מרשימים בעץ.

קורטינה ד'אמפצו- CORTINA D'AMPEZZO

מכנים אותה בד"כ קורטינה.

בלאדינית : Anpezo

בגרמנית : Hayden.

אנו התקרבנו לעבר קורטינה ד'אמפצו והנוף היה משגע. השמיים נתנו מופע שאין לתארו עם העננים הלבנים, השמש ששלחה קרניים לעבר ההרים ואל העמק והכנסייה הביטה אלינו עם השפיץ המחודד האופייני לכנסיות בטירול. העיר מוקפת בהרי אמפצו דולומיטים סביב 360 מעלות.

העיר אירחה את אולימפיאדת החורף בשנת 1956 ועתידה לארח שוב בשנת 2026 יחד עם מילאנו. לפיכך כנראה שיושקעו בה כספים רבים לשיפוץ. כדאי להגיע לאחר מכן.

ברחוב המרכזי קיים קניון ששמו "לה קופרטיבה די קורטינה" שנוסד בשנת 1893. הוא הזכיר לי את סניף "המשביר לצרכן" באלנבי משנות ה-70. נכנסתי וראיתי כמה בבושקות ועוד כמה פיצ'פקאס, ויצאתי כדי לחפש בית קפה עם מאפה ראוי. אותיר לכם את המשימה לחפשו.😜

העיר איכזבה אותי ומזל על הנופים הנפלאים סביב.

טיילנו שעה קלה בקורטינה ד'אמפצו והבטנו על בתיה המיוחדים. לפני מבנה הפעמונים מצאנו דגלים וביניהם דגל של הלאדינים.

המבנה הצהבהב 👇 הניבט בשתי התמונות העליונות הוא מבנה העירייה.

מקורטינה ד'אמפצו המשכנו לעבר מלוננו שנמצא קרוב מאד לשדה התעופה של ונציה, שכן למחרת לאחר ארוחת הבוקר הסתיים הטיול וטסנו הביתה שמחים ומאושרים.

להלן כמה תמונות מהדרך.

הצילום של המבנה עם נברשת אדומה הוא כבר מהמלון.

לסיכום:

נהננו מאד מהטיול הזה כשהפנינה שבכתר הטיול היו הרי הדולומיטים יחד עם מזג האוויר, שלרוב שיתף פעולה עם רצונותי.

כמובן שהיו הרבה מרכיבים נוספים שתרמו ומי שיתעניין יפנה אלי אישית.

זה סיום אבל לא סיימתי הכל. נותרה תוספת נכבדה וחשובה על העיירה סארנטינו , בה לנו במהלך הטיול למעט הערב האחרון ועל הלאדינים מידע רב אודותיהם.

לכתבה הבאה - סארנטינו בדולומיטים בצפון איטליה כפר מיוחד וגם לאדינים!!! (לחץ)

*****************************************************************************

אם אהבתם את הכתבה

אשמח שתלחצו על מילת התודה
 בסופה של הכתבה וגם תגובה והערות

ישמחו אותי מאד.💖💖💖

************************************