הגעתי בסופ”ש האחרון לחוף עין בוקק שלא ביקרתי בו מזמן והזדעזעתי. לפתע במקום לראות הרבה מים ראיתי הרבה חוף עם גבישי מלח שמהווים את החוף ברצועה של כמה מטרים טובים.

אמנם זה יפה למראה אבל זה מדגיש כמה הנסיגה הינה משמעותית כאן ולאורך חופי ים המלח.

פעם שר לנו אריק אינשטיין את השיר האהוב עלי

עין גדי


מילים: איתן פרץ
לחן: דב אהרוני

ים המוות הכחול בלאט ינוע
וממעל עננה קטנה תשוט.
עץ האשל בדממה יזוע
וכל קו בחול יפה חרוט.
האדמה תצהיב בלהט שמש
ואבק מחניק יעוף ברום
אך עין גדי לא תיבול בכמש,
בה ישלוט גוון ירוק וחום.

היום מנגינה אחרת נושבת משם

מי הרג את ים המוות

מילים: יעקב רוטבליט
לחן: איתמר ציגלר

שם במקום הכי נמוך בעולם
תראו איך הים הולך ונעלם
לאורך החוף נפערים בולענים
בולעים בלי ללעוס כבישים ומבנים

הים מתייבש וחרב וגווע
הים טובע

מה לוחשות היעלים בין הצוקים
את נחל ערוגות הם משווקים בבקבוקים
נמרים נכחדו, ציפורים פורשות כנפיים
עשן המפעלים עולה אל השמים

חופים נטושים מחכים עדיין
והים בלי מים

מי הרג את ים המוות
מי הרג את ים המוות
את ים המוות מי הרג?

שם במקום הכי נמוך בעולם
תראו איך הים הולך ונעלם

בפתח המלון ניצבת אשת לוט
מלח דמעות בעיניה הגדולות


שם הרי מואב, הושט היד וגע
תראה איך מטפס ירח משוגע


היה היה ים, היה ים המלח
כמה הוא היה יפה לך...

מי הרג את ים המוות....

מתברר כי התייבשות ימות מלח אינה ייחודית למדינתנו אלא קיימת ברחבי העולם.

קיימת ימה ביוטה שנמצאת בתהליך התייבשות, אגמי בוגוריה ונקורו בקניה, אגם אורמיה באירן.

ימת אראל במרכז אסיה בין קזחסטן לאוזבקיסטן – הנהרות שהזינו אותה הוסטו ע”י ברית המועצות. כמו כן, הימה סובלת מזיהום קשה עקב פירוק דשנים שהועברו אליה ע”י בריה”מ.

בכל המקומות קיימת נסיגה עקב הסטה של המים המזינים את האגמים למקומות אחרים, עקב כריה ועוד.

מעניין לקרוא ולראות בתצלומים את היקף ההתייבשות של הימות. כתבה של מכון דוידסון כאן.

מפלס מי ים המלח יורד בקצב מואץ החל משנת 2012 של 1.40 מ' בשנה!!!!

תורמים לכך מזג האויר הקיצוני השורר באיזור בקיץ עם טמפרטורות מעל 40 מעלות צלזיוס , דבר הגורם לאידוי מוגבר של המים.

מפעלי ים המלח בדרום האגן המפיקים אשלגן וכימיקלים נוספים וכן בצד הירדני. בתהליך ההפקה הם צורכים הרבה מאד מים ממי ים המלח הגווע. השאיבה הינה עצומה ואיש אינו עוצר אותה.

מעניין לקרוא על כך בויקיפדיה כאן.

מחד קיים אינטרס כלכלי להפיק אשלגן וכימיקלים אחרים אך מאידך גיסא כשים המלח יתייבש לא תהיה יותר הכנסה מתיירות המרפא הקיימת באיזור הן בצד הישראלי והן בצד הירדני וזאת תהיה בכייה לדורות.

כעת כשכבר קמה ממשלה חדשה במדינתנו כולי תקווה שהמשרד לאיכות הסביבה ירים את הנושא ויאחד כוחות עם משרד התיירות, משרד הכלכלה, החקלאות למטרת אחת יחידה לשבת על המדוכה ולחשוב איך לעצור את גוויעת ים המלח. שלא יהפך לים המוות לדראון עולם.

כששבתי בדרכי הביתה מים המלח, עצרתי ליד חוף הים בקליה שם פני המים נמוכים כבר ב-60 מ' לעומת מה שהיה. שם עומדים מבנים נטושים שעד 1967 שימשו לחיילי צבא ירדן והיו סמוכים למים. לאחר מכן שימשו להיאחזות של קיבוץ קלי"ה שננטשו ונותרו בשיממונם עד שכיום הם

מלאים בציורי גרפיטי. הציורים הם חלק מפרויקט Gallery minus 430 שהתגייסו אליו אומנים רבים מהארץ ומחו”ל כדי להעלות את המודעות למצבו הקשה של ים המלח הנמצא בשלבי גסיסה. שמחתי לראות כי נזעקו לפרוייקט טובי הציירים והעלו את קול המחאה בדרכם.

אני חי או מת???

מי הורג את ים המלח ידוע – השאלה מי יציל אותו???

אין ספק שהצבע האדום מושך את העין – השאלה אם ימשוך גם את הקברניטים של המדינה??

רק שהם עסוקים בפוליטיקה , בקורונה ואולי באבטלה. האם יעסקו בבעיות איכות הסביבה?

האם גורלו של ים המלח נחרץ?

או שיפתרו הכל ע”י הנחת פלסטר על הבעיה???

או לטמון הראש למטה כאילו אין בעיה חשובה???

אין ספק שהאדום מושך אותי לשם שוב...

מה יכריע – הכסף הגדול המיידי או הצלת משאב לאומי ???

כולם עטים על הטרף !!!

לפני שנטבע בים הביורוקרטיה בדרך לפתרון ...

אולי כדאי להביא לכאן קוסם???

לפני שהכל יעלם???

אני יושבת ותוהה אם מישהו ירים את הכפפה...

מאד מקווה להמשיך לראות את ים המלח עוד שנים רבות כפי שראיתי אותו כשהגעתי אליו בפעם הראשונה בחיי.

אתם הקוראים מתבקשים להפיץ את הכתבה הלאה

אולי היא תגיע בעזרתכם לחלונות הגבוהים ולמישהו

יפול האסימון ויפה שעה אחת קודם.

הבלוגרית אילנה בר כתבה על הנושא והאירה אותו מנקודות נוספות – ממליצה לקרוא את כתבתה : מי יציל את ים המוות בבלוג שלה יצאתי מביתי למסעותי.

לתשומת ליבכם!!!

מאז כתיבת הכתבה לפני שנה וחצי ביקרתי בנובמבר 2020 בחוף עין בוקק והוא שונה ללא הכר לאחר עבודות פיתוח שטח מסיביות (הן עדיין מתקיימות). הנחיות להגעה לאתר הפטריות כנראה אחרות מאלו שביקרתי כדאי לקרוא בבלוג הזה של הילה לוי ולשים לב בסופו הפנייה לבלוג של יעל כהן. גם אותו כדאי לקרוא. בוייז לשים אתר הפטריות. כל גבישי המלח שראינו בשולי החוף נמחו מעל פני האדמה כלא היו.

בחוף תמר פסלי מלח יפים.

בעלייה לערד לקראת שקיעה אין להחמיץ את שני המצפורים . המראות למיצד זוהר, לכיוון הים , והמראות של ההרים בדרך לערד מהממים.

אשמח אם תלחצו על המילה תודה מטה ו/או תגובה.