בתחילת חודש אפריל שמעתי את הקול המוכר של הבז המצוי. יום אחד פגשתי את שכנתי ששאלה אותי אם ראיתי את המשפחה ברוכת הגוזלים בקן שתמיד הן יוצרות. ואני לבושתי לא ראיתי . היא התהדרה בצילומים היפים שלה מהנייד , כאילו היו נכדיה. ככה זה כשהנכדות כבר בגרו והילדים הקטנים הם גוזלי הבז המצוי. התחלתי לצפות מידי יום על המשפחה המפוארת לתפארת . שלושה גוזלים, שלוש פיות להאכיל בנוסף לנקבה.
איזה חמודים הם!!! אבל זו אינה ציפור מחמד כמו תוכי!!! זהו עוף דורס יום!!!
אם מוצאים פרחון (גוזל צעיר) אין ללטפו!!! יש להמתין אולי תבוא האם ותקח אותו חזרה לקן הבטוח.
פעם ראיתי גוזל בז שנפגע כנראה בתעופתו הראשונה. הוא נחת באדנית של ביתנו ולא זז. אין להביא לו אוכל ולא מים אלא אם אתם משוחחים עם רשות הטבע והגנים ושואלים אותם.
מה עושים כשבז נוחת אצלכם-בחצר?
במקרה כזה יש להזעיק את רשות הטבע והגנים בטלפון *3639 שלוחה 3. לקחת קופסא כמו קופסת נעליים, לחורר בה חורים לאוויר. ועם כפפות לעטוף אותו בידיים ולהכניסו לקופסא לאחר שריפדתם בנייר מגבת או בסמרטוט רצפה. רצוי לכסות את עיניו עם סמרטוט רצפה שלא ייבהל. לאחר שהכנסתם את הציפור לקופסא יש להניח עליה את המכסה. לציין על הקופסא שמכם, טלפון וכתובתכם כדי שיוחזר לאחר הטיפול. נציגים שעובדים בהתנדבות מחיבולנס (פתח) יבואו לאספו לספארי ברמת גן לבית החולים לטיפול. אם הציפור משתקמת הם מחזירים למקום שנלקח. אם אתם מסוגלים להביא הציפור (ציפור טרף ולא מיינה, תוכי עורבים או יונים ועוד ) לספארי ברמת גן תעבירו בעצמכם. אם אין באפשרותכם להביאו קראו את ההוראות של חיבולנס בפייסבוק (לחץ).
בתאריך 31.5.2020 נחת הפרחון הזה על דלת חדר הזבל בבניין שכן. צילמתיו עם הנייד קצת ממרחק כדי לא להפחידו. בקבוצת פייסבוק הרוב הציע לא לגעת בו כי בטוח האם תגיע אליו במהרה . וכך היה.
בתאריך 25.5.2021 נחת באדנית הבניין שלנו פרחון חמוד רק שהבחנתי שאברה אחת פגועה. חששתי שהחתולים בחצר יאכלו אותו בתיאבון רב. השתמשתי בשירותים המצויינים של חיבולנס שהדריכו אותי איך לנהוג.אשה מקסימה הגיעה והכניסה אותו במיומנות לקופסא שמצאתי עבורו יחד עם סמרטוט רצפה. היא הייתה מקסימה וידעתי שהוא בידיים טובות.
הנחתי לידו מים בקופסת הקוטג' שמא לא שתה מזמן ולא נגעתי בו.
זו ציפור טורפת ורואים עליה הן לפי המקור המעוקל, לפי העיניים הגדולות, והן לפי הרגליים שבסיומן טפרים מתעקלים לתפוס את הטרף ברגליו וכדי לאכול או להאכיל את הגוזלים . על ההאכלה אספר בהמשך. הם אהבו להצטופף אחד ליד השני וכשגדלו כבר החלו להיפרד. בני הזוג הם מונוגמיים.
כדי ללמוד לעוף הם הפעילו את אברותיהם לעיתים תכופות. נסיון תעופה.
תפוצה: אירופה, אסיה ואפריקה ומדינת ישראל.
לא תמצאו אותו במדבריות כמו סהרה, גובי או במדבר סיני. גם לא בהימליה כי הוא מסתפק עד רום של עד 3500 מ'.
נבחר לציפור הלאומית : בבלגיה!!!
בז זכר בוגר יש לו ראש אפור כאילו שיער שיבה זרקה על ראשו. הנוצות התלכלכו בעת הטרף.
הראש של הנקבה: כצבע הגוף חום מנוקד בשחור
אורך הגוף: 30-40 ס"מ
מוטת כנפיים: 70-80 ס"מ (כמעט פי 2) בתמונה למטה שצילמתי אפשר לראות את ההבדל בין הגוף לכנף השמאלית.
בשנות ה-60-70 בארץ היו הרעלות של בעלי חיים וכתוצאה מכך בשרשרת המזון הבזים מתו בהמוניהם. כשזה פסק גם אוכלוסיית הבזים התאוששה. היא מצאה גם אפשרות לשרוד בבתים רבי קומות בסביבה עירונית. הם לא היו מפונקים ולא חיפשו פנטהאוז. קומה לפני אחרונה בבניין של 5 קומות הספיק לבזים והם מקננים באותו מקום מדי שנה. הבז או שחי לבד או בזוג. בחודש יוני גג עד יולי הקן מתרוקן. אחרי כמה ימים ברצף שהקן כבר היה עזוב פתאום היום בז אחד הופיע, ולאחר מכן טס במהירות לאנטנה של בית אחר באיזור. למחרת בבוקר הופיעו שניים. הם כבר עצמאים בשטח.
לעת שקיעה נחת על אנטנה לקבל שידור טלויזיה ישיר לחדשות המסעירות.
שימו לב לרגליים ולטפרים המאונקלים. האנטנה היא מקום אסטרטגי לתצפית. אגב, לבז שמיעה מאד טובה. הוא עמד על האנטנה הגבוהה בבניין מרוחק ממני, וכשעשיתי קול כמו נקישות מהפה, הוא סובב ראשו לכיווני. כל זאת למרות שאין להם אפרכסת חיצונית כמו לבני אדם, וחיות אחרות.
איך הבז טורף?
הוא מתעופף באוויר , חדור מטרה, מרפרף בכנפיו במקום , הזנב עובד כמו מייצב של כל הגוף כמו בספינה. הוא יורד למטה יותר מהגובה שהיה, תוך כדי שממשיך לרפרף בכנפיו. ננעל על המטרה, בדיוק כמו שלדג בנהר, ואז מתביית על הטרף שמצא. כשהוא נמצא בסביבה עירונית הוא מנקה את השטח נהדר. לצערי לא הספקתי לצלמו באויר בין הבניינים. הוא מהיר יותר מהמצלמה שלא הייתה בידיי באותו הרגע. באתר הצפרות הישראלי (לחץ) תוכלו לראות קניבליזם של בז מצוי אבל לא עם ההקדמה לקראת הטרף ולקבל פרטים נוספים על הבזים.
המזון: הבזים אוהבים חרקים המתעופפים לכן לא פעם מצאתי אותם פותחים פיהם לרווחה כאילו צועקים גיוועלד ( באידיש). עוד אוהבים פרוקי רגליים, נברנים, עכברים, ושאר מיני זוחלים. בנוסף ציפורים ובמיוחד ציפורי שיר קטנות כמו דרורים ופשושים אבל גם עורבים .
הבז מתחנן שאיזה ציפור תיפול לפיו או שזה בכלל חיזור וצווחה לבן הזוג שיביא כבר אוכל. הבז יכול לצאת לטרף ולשוב הרבה פעמים ללא הצלחה. היחס הוא 1:10.
רגע לפני שיוצא לטרף נראה כך
הקינון והדגירה
באתר המרכז לטיפוח ציפורי הבר בחצר ובגינה (לחץ) תוכלו לקרוא פרטים מעניינים ולצפות במפת העולם המראה את מקומות הימצאותם . בתחילת חודש פברואר מתחילה עונת החיזור בין הזכר והנקבה. אז ניתן לשמוע צווחות באוויר ונחשו מי מתחיל עם מי? הנקבה עם הזכר. היא צווחת כדי שישים לב אליה ויזדווג איתה. קן מיוחד הם אינם מכינים כמו היונה וציפורים אחרות, אם כי לעיתים יביאו זרדים אחדים כדי שהקן יתאים לביצים שתטיל הנקבה. אדנית יכולה להיות מספיק טובה להם. גם עציצים יבשים מתאימים. כוך בתוך הבניין כמו זה שמצאו בבניין שמולנו מעולה ומשמש אותם כמו דולצ'ה וילה. בחיק הטבע יסתפקו בקן של עורב שנטש מתאים להם, וגם כוכים בסלעים או במצוקים.
הדגירה על הביצים מתחילה בין אמצע חודש מרץ לתחילת חודש אפריל. ממש התאמה לאביב. כשמתחילה הנקבה להטיל , כל יומיים תצא ביצה עגולה אחת בצבע לבן - צהבהב עם נקודות חומות אדמדמות. בהטלה כולה יהיו מקסימום עד 6 ביצים. מי שדוגרת היא הנקבה . אורך הדגירה : 27-31 ימים. תפקידו של הזכר להביא לה אוכל ולהניח קרוב לקן שהיא תוכל לקחת את הטרף ל"שולחן הסעודה" שהוא מקום קבוע בקן. לעיתים הזכר יחליף את הנקבה בדגירה. הביצים בוקעות כעבור מספר ימים בזו אחר זו. ואז שאריות האוכל ב"שולחן הסעודה" יהיו גם עבורם. הנקבה תחתוך להם ללא סכין חתיכות קטנות לגוזלים. מכיון שהם עיוורים כשבוקעים מהביצים, הנקבה מגישה להם לפה חתיכה אחר חתיכה . בשלב שנולדים הגוזלים עוטים פלומת נוצות. רק בהיותם בני 20 יום, הגוזלים יתחילו להיות עצמאיים ויוכלו לאכול בעצמם. הם מתחילים להתעופף מהקן רק כשיגיעו לגיל של 27-35 יום מהיוולדם. לעצמאות מוחלטת יגיעו לאחר עוד שבועיים עד חודש לאחר מכן.
בצילום הזה "אמא" בז הגיעה , הניחה את "השלל" והעולל צווח שהוא רעב. הגוזלים מעדיפים כנראה ציפורי שיר כמו דרורים ופשושים. חבל שלא יונים. היו מדללים במעט את מספרם הרב.
השעה הטובה לצלמם היא או זריחה או שקיעה שאז השמש שולחת להם קרניים וצובעת את נוצותיהם
הנקבה בוצעת חתיכות עבור הגוזלים - ארוחת הבוקר מוכנה
לבגרות מינית הבז מגיע בגיל שנה.
אורך החיים: בארץ הבז המבוגר ביותר שנמצא היה בן 5 שנים ו-5 חודשים. בעולם מצאו בז שהגיע כמעט ל-24 שנים. יחי ההבדל הקטן. מעניין מדוע ההבדל כה רב כנראה חסר להם מזון ואולי המחייה בערים מקצרת את חייהם. ואולי יש לכם תיזה אחרת.
מבנה הגוף של הבז המותאם לטרף
מהתצפית שלי ראיתי כמה הראש שלו גמיש ומסתובב כמעט 360 מעלות. העיניים גדולות כמו ליתר הדורסים. הביטוי לאדם יש לו עיני נץ הוא לא בכדי. העיניים ממוקדות משני צידי הראש וראייתם גדולה פי 3 ואפילו יותר מהאדם. העיניים גדולות מציפורים אחרות כמו עופות לילה דורסים שלהם עיניהם ממוקדות בחזית הראש. לבז עדשת עין טלה-פוטו מובנית. ברשתית קיימים הרבה תאי חישה, לכן הראייה חדה, ברורה וצבעונית. ראיית הצבע תורמת להם לזהות את הטרף. העיניים מוגנות ע"י מעין תריס על גלגל העין, וכן בקרום מצמוץ שמגן על הרשתית מפני אבן או לכלוך בעת הצלילה המהירה לטרף. מהקרום נפרש נוזל שגורם לעדשה להיות לחלוחית וכך שומר על העדשה.
לבז הנודד קיימות 2 מערכות ראייה נפרדות. האחת מאתרת את הטרף ורגישה לתנועתו ואילו השנייה כמו פוקוס במצלמה מתבייתת על הטרף. הבז ממקד את עייניו ונועל את ראשו אפילו אם גופו מתפתל בעת הצלילה למטרה.
בבז השמאלי אפשר להבחין על סגירת "התריס" בעין השמאלית שלו , בעת שנשבה בחוץ רוח כדי לשמור על עדשת העין. מי לימד אותו?
בסוף המקור תבחינו בבליטת שן כמו טיפת מים, שעוזרת לבז לשבור את מפרקתו של הנטרף. בנוסף תבחינו בצילום שלי בגבשושית בנחיריים שמשמשת כווסת שמאט את זרימת האוויר שהבז שואב בעת צלילתו המהירה מטה אל הטרף.
לבז כנפיים חדות בקצוות דבר המאפשר להם לצלול טוב יותר משאר העופות הדורסים. הם גם דואים זמן רב באוויר בזכותן ובזכות זנבו הארוך.
רגליו של הבז ארוכות ותורמות לו יחד עם צורת טפריו המעוקלים לרדת טוב יותר לצלילה לטרף ולאחוז בו טוב יותר . השמאלי רצה להתהדר בישבנו, וצילמתי גם בז על אנטנה
ששם ניתן לראות יפה את רגליו.
לעומת רגליו הארוכות שימו לב לרגלי היונה שמתאימים לבלרינה וטפריה שטוחים. ולעומתה רגלי הדררה שטפריה מעוקלים גם כן.
ברמת הגולן - מפל סער -וישובי אלונה - בז אדום
ברמת הגולן ממש ליד מפל סער פגשתי בז בשנה שעברה , וצריך מצלמה שאני קוראת לה מצלמת "תותח" כדי לצלם את הבז במעופו וממרחק רב. למזלי הוא גם התיישב על ענף והמצלמה הצליחה לתפסו למרות המרחק הרב.
אני רק יכולה לקוות שהוא בעל הבית שם וניתן יהיה לראותו שם שוב במעוף בטבע ולא בין בתים. הבז האדום אוהב להתמקם באיזור של הרים וגאיות כך שהאיזור הזה כאילו "נתפר" עבורו.
גם בגבעת ניל"י סיפר לי חתני שאמצא עוד בזים אדומים. איזור "ישובי אלונה" נמנים הישובים הבאים : אביאל, אליקים, עמיקם וגבעת ניל"י שברמת מנשה שם נמצאת מושבת קינון גדולה. כדי לשמר את הבזים, במסגרת פרוייקט מיוחד לשימורם , התקינו התלמידים תיבות קינון ברחבי בית ספרם - בבית ספר "תל"י אלונה" בעמיקם שם גם לומדים שניים מנכדי. לא רק תיבות התקינו גם מצלמות בתוך הקינים כדי לעקוב אחר הבז האדום בעת הדגירה. הם גם שילבו תצפיות ונתונים בתוכנית הלימודים בבית ספרם . נכדי בכיתה ה' השתתף בפרוייקט וסיפר על כך.
הם פתחו קו טלפון "הקו האדום לבז האדום" כדי להציל גוזלים - שנופלים בתחילת מאי שאז זו להם התעופה הראשונה שלהם מקינם ולעיתים זקוקים לעזרה. עוד על הפרוייקט של בית הספר ניתן לקרוא כאן. (לחץ).
הם פתחו בפייסבוק מיזם "אומרים קן לבזים האדומים" ע"ש תרצה קרן שיזמה את הפרויקט. זהו שיתוף פעולה אדיר בין גופים : מועצה איזורית אלונה, החברה להגנת הטבע, המרכז לצפרות, חברת החשמל וחברת G4S. הוא נולד בגלל הירידה העצומה במספר הבזים האדומים במהלך העשורים האחרונים. התברר כי זה נובע בעיקר בגלל המיינות. הן אוכלות את מזונם וגן את גוזליהם.
בסביבות חודש פברואר מגיעים הבזים האדומים לאיזור אלונה. הם נותרים שם כ-5 חודשים, עד שהדור החדש מתבגר ואז יוצאים שוב למסע הנדודים.
יום הבז האדום התקיים ב-31.5. בעמיקם. זהו יום של צפרות חינם, עם סיורים מודרכים, תצפיות ושעות סיפור. תעקבו אחריו בשנה הבאה בפייסבוק.(לחץ)
בז אדום או מצוי דואה בראש התמונה שצילמתי מתצפית מפל סער.
לסיכום: מקווה מאד שנהניתם, עבורי לעקוב מזה כמה חודשים אחר הבזים , ולדאוג לאלו שנפלו מהקן בטיסתם כנראה הראשונה, היו חוויה בלתי רגילה. עשיתי להם בוק רציני ושיתפתי אתכם רק בכמה . למדתי המון על התנהגותם.
מחכה בכליון עיניים לדור הבא בשנה הבאה .
מקווה שעד אז יהיה לי חדר על הגג לצפייה מקרוב גם בחולון וגם בגבעת ניל"י או עמיקם.
אם אהבתם את הכתבה אשמח שתלחצו על מילת התודה למטה,
ותגובה מכם תשמח אותי מאד.
עוד כמה תמונות במיוחד עבורכם .♥♥♥
כאן הגוזל הזכר - הפרחון - התבלבל בקומה שבה נמצא הקן.
