נחשפתי לסיפורי טיול של חברי מלמטייל ראנצ'י, מוטי עם המשפחה , תמונות של ארבל ואשכול של רונן רגב והתחלתי לחשוב על היעד הבא גיאורגיה .

האגדה מספרת: כשאלוהים חילק חלקות ארץ לכל מדינה הוא השאיר לעצמו את חלקת הארץ היפה והטובה מכולן. כשסיים לחלק לכל העמים באו אליו גיאורגים שיכורים ושאלו מה איתנו? לא קיבלנו. אלהים שאל היכן הייתם עד כה? השיבו שהם התפללו ושרו לאלהים . כששמע האל תשובתם נתן להם את חלקתו. כך זכו לארצם היפיפייה. מאז גיאורגיה נקראת חלקת אלהים הקטנה.

כשסיפרתי לבעלי לאן נוסעים ביוני השנה הוא מייד שאל: מה איבדת שם ואיני יודע? טוב זה מה ששאל גם כשהעליתי את בולגריה ומקדוניה על ראש שמחתי ואתם בוודאי יודעים כמה נהננו שם.

טיסה קצרה של שעתיים וחצי עם ארקיע ונוחתים בלילה עם קבוצה של 25 איש +מדריך חבוש כובע גרוזיני, שמתחיל לספר לנו בשלוש בלילה בדרך למלון על סקאשוילי הנשיא שבן לילה פיטר 1700 שוטרים מושחתים והחליף אותם ב"לא נגועים". סיפר גם כי תחנות המשטרה הם מבנים מזכוכית (השקיפות דו משמעית) מאד יפים ראינו כמה מאד יפה מוארים, ויותר לא קלטתי בשעה זו של הלילה.
בנוסף היה סגן מדריך שמתלמד על גיאורגיה ומדריכה מקומית. למחרת,יצאנו מייד מטביליסי ב-9.00 בבוקר - בכל זאת קצת התחשבות אחרי לילה שכמעט כולו לבן, בדרכנו אל כנסיית JVARI השוכנת
על צוק נישא ומשקיפה על מצחטה ומפגש נהרות.

מפגש הנהרות היפה

האזנו לסיפור של נינו הקדושה הן מפי המדריכה המקומית - סאלי בת ה-18 והן מפיו של המדריך שמוליק פרידמן בהרחבה.
מי היא נינו הקדושה? תוכלו לקרוא בקישורים מטה - סיפור מעניין.

http://www.masa.co.il/xp.php?cid=992

http://www.gotravel.co.il/travel/index.asp?p=1219

הלכנו עד הכנסיה כמה מאות מטרים והתבשמנו מהפריחה הנהדרת שלא פסקנו
מלהתלהב ממנה במשך כל הטיול.
וכן מדולינה קטנה ששכנה קצת לפני הכנסיה ופרות שליחכו שם עשב.

כנסיית JVARI בראש הגבעה

הדולינה הקטנה בעמק

כדי שלא תברחו לא ארחיב הדיבור על הכנסיות. רק אציין שמדובר בארץ עם קהל מאמינים נוצרים מנוער ועד זקנים. נהגי הג'יפים שלקחו אותנו מדי פעם, כאשר חלפו על פני צלב בדרך - הצטלבו.

גיאורגיה נקראת על שמו של ג'ורג' הקדוש שנלחם בדרקון. בגיאורגית שם המדינה - סאקארטבלו. במיתולוגיה היוונית נקראת קולכיס - ארץ גיזת הזהב.

גיאורגיה קיבלה את עצמאותה בשנת 1991 .


נסענו משם למצחטה - הבירה הקדומה של גיאורגיה.

ביקרנו בקתדרלת SVETITSKHOVELI- שפירוש שמה "העמוד נותן החיים". לפי המסורת נקברה
במקום יהודיה בשם סידוניה עם הגלימה שישו נצלב. הגלימה הובאה ע"י אחיה אליאס לגיאורגיה מארץ הקודש כשראתה את הגלימה זיהתה שזה של ישו , התעלפה ומתה במקום. מעל קברה צמח עץ אותו ניסו לכרות עם הקמת הכנסיה הראשונה עד שנינו באה וקידשה אותו.

מצחטה

הינה עיירה מאד ציורית עם סמטאות וחצרות בתים עם הרבה עצי פרי.
כשהלכנו בסמטאות חיפשנו שירותים, חלפנו על פני עץ דובדבנים. הסתכלנו על העץ -
והעץ עלינו, ובעל העץ הבין את כוונתנו , חיש טיפס על הגדר והוריד לנו כמה ענפים מהעץ עם האדום
האדום המתוק. כמובן שהשתמשנו בשירותים של הבית שלו, ולאות תודה קנינו ממנו מים מינרליים ומגנטים - לפחות לגמול לו עם מעט פרנסה מאיתנו.

מצחטה הינה עיירה שמאד הייתי רוצה להתיישב שם לארוחת צהרים אבל ארוחת הבוקר טרם התעכלה.
בכניסה למקום יש אופה של הלחם המיוחד של הגרוזינים , שהוא מפצפץ מאד, ראינו אותו בפעולה. מכניס את הבצק המרודד לתנור עגול שפועל על גז מלמטה ומדביק אותו לדפנות. יש שם גם שוק קטן ולא התאפקתי ורכשתי מייד כובע מלבד – עכשיו אני גרוזינית
.

לפני הכניסה לכנסייה ישב הגיאורגי המנגן לפרנסתו


 הדרך הצבאית

הינה דרך אסטרטגית שחיברה את אירופה עם אסיה ושימשה צבאות לחדור לתוך גיאורגיה במהלך השנים. הדרך בחלקה מאד משובשת ומאז המלחמה שרוסיה פלשה לגיאורגיה היתה סגורה עד שנת 2011 שנפתחה מחדש ומשמשת למעבר סחורות במיוחד מארמניה לרוסיה.
הרוסים אינם מאפשרים לנהגים גיאורגים להכנס לרוסיה אבל אם הנהג קווקזי, או מאזרביג'אן או ארמני - כן.
בחלק ניכר מהדרך ,התוואי מקביל לנהר מטקווארי , אח"כ לאורך האגם המלאכותי ז'ינוואלי שנוצר מסכר שסכרו. צבע המים ירקרק מאד יפה.

עצרנו בדרך ליד דוכן פירות וירקות וקנינו אספקה לפיקניק שנערוך מחר לארוחת הצהרים וכמובן אכלנו במקום את הממתק הידוע והפופולרי - צ'צ'חלה אני מקווה שביטאתי נכון - בכל אופן זה עשוי עם אגוזים ומיץ של ענבים. משחילים אגוזי לוז על חוט, טובלים במיץ הענבים או בלדר וזה מאד טעים ומשמין.

המשכנו לאורך נהר מטקווארי ל- ANANURI. כאן שוכן מבצר - מתחם של בית פיאודלי מימי הביניים הצופה לJINVALI .שכנה בו משפחה ראשונה שהקימה את הכנסייה ואז באה משפחה שניה שרצחה את הראשונה והרחיבה את המקום ובאה משפחה שלישית שרצחה את השניה וזו הקימה את המגדל הגבוה במקום, שמסתיר חלק מבניין אחר שיש בו קישוטים מאד יפים באבן.

מבט על האגם המלאכותי ז'ינבלי שנראה כמו פיורד נורבגי

אגם JINVALI שלא תמיד אגם מלא עד גדותיו

המבצר הפיאודלי ב-ANANURI הצופה לאגם -JINVALI


ככל שמצפינים בדרך הצבאית הדרך הופכת דרמטית יותר וגם עננים יפים יורדים על ההרים. בדרך

נעצרים ליד "ברזייה" טבעית של מים טהורים מהטבע וממלאים בה בקבוקים אנו והמקומיים.

בצידי הדרכים דוכנים לממכר צ'צחולי , כובעים, כפפות כשבצד רואים את הסורגות


עצרנו בנקודת תצפית יפה מול המוכרות - ידעו היכן להתמקם

הגענו ל-GUDAURI שהינו כפר ששימש בית הבראה לקצינים רוסיים שהקימו בו בתי מלון. אנו לנים כאן בבית מלון כפרי חמוד בשם SHAMU שהקים אותו אדון GELA כמעט רציתי לאמר יהודי חביב. גיאורגי חביב שמדבר קצת אנגלית. מחבק אותי על כתפי כאילו אנו מכירים כבר הרבה שנים. קבלת פנים חמה ביותר.
https://www.lametayel.co.il/מלון+shamo+כפרי+בגודאורי ארוחת הערב במלון הכפרי אצל גלה היתה מאד טעימה. מרק פטריות מדהים, דג בקלה מטוגן, חצילים עם גבינה גרוזינית מעל ואגוזים, סלטים וחצ'פורי אבל אצלי זה כבר לא נכנס. לקינוח דובדבנים.

הר קאזבקי נגלה במלוא הדרו ולובנו מהחדר המתנשא לגובה 5033 מ'

בלילה ירד גשם והתעוררנו לבוקר עם שמי תכלת, קריר מאד שחייב אותי ללבוש שני פליזים אחד על השני מעל חולצה עם שרוול ארוך. בחצר סביב ערימת קש , תרנגולות ואוירה כפרית עם שבילים עפר שבעטיו של הגשם הפכו לעיסה.


המשכנו בדרך הצבאית צפונה לכיוון הגבול הרוסי, לעבר הר קאזבקי, כשהאתר הראשון היה :

האנדרטה לידידות עם רוסיה

בהוראת הרוסים פסל גיאורגי פיסל את הפסל על מצוק גבוה עם נוף עוצר נשימה מסביב ורוח קרה נשבה במקום שהקפיאה אותנו לחלוטין. יש לציין כי הורידו אותנו כמה מאות מטרים לפני האנדרטה ופסענו בלאט דרך הגלריה כשכל העת רואים משמאלנו את הנוף הנהדר ועדר של צאן מלחך מטה את העשב וכל האחו נראה זרוע נקודות לבנבנות.

שוויץ - אמרתי? יותר משוויץ!!!

הולכים ברגל לאנדרטת הידידות בקור מקפיא.

הכבשים הרועות באחו בהמוניהן

אנדרטת הידידות והנוף המדהים סביבה ברוח מקפיאה


האנדרטה ניצבת על הר בגובה 2300 מ' והנוף הנשקף סביב מהמם ביופיו!!!
האנדרטה נבנתה ב-1983 לציון 200 שנות ידידות בין רוסיה לגיאורגיה. האנדרטה בנויה מקרמיקה והרוסים יזמו את הקמתה.
זו התרסה כי ידידות בין רוסיה לגיאורגיה לא קיימת באמת. בתמונה המרכזית אמא גיאורגיה גדולה מחבקת את אמא רוסיה הקטנה כך הבנתי מהמדריך שלנו. קראתי במקום אחר שאמא רוסיה היא המחבקת את גיאורגיה וזה כמובן חיבוק דוב. כל הצד הימני מתייחס לרוסיה ושם האנשים בלונדיניים ותכולי עיניים. כל הצד השמאלי הוא של גיאורגים שחורי שיער וזעופים. מה שמאד יפה זה להביט מבעד לאנדרטה על הנוף המהמם!!!

כשהגענו לאנדרטת הידידות קיבלה את פנינו חבורת בני נוער ששרו ורקדו יחד איתנו שירים גיאורגים וישראלים. לא היה צריך דבר לחמם אותנו בקור המקפיא גם לא צ'אצ'ה .

בהמשך לדרך הצבאית ישנו הר בצבע כתום צהבהב שזורם עליו מעיין והאבן שנוצרת הינה טרווארטין כמו האבן בקומקום הביתי. רפי טיפס עליו ואני נותרתי למטה מחשש להחלקה, אבל אין חשש כזה כי האבן הינה זיזית ולא חלקה.


למרגלות ההר קיימת מנהרה. המנהרות באיזור מקורות, נועדו לשמש את נהגי המשאיות למעבר בחורף כששלגים מכסים את האיזור. לא נעים לאמר אבל המקום בקיץ משמש למשתנה בהעדר שירותים מסודרים ליד ההר.

הכביש קרוב לאנדרטת הידידות וצפונה משובש לחלוטין אם ניתן לקרוא לזה כביש. זו יותר דרך עפר עם בורות. הגיאורגים לא חושבים לתקנו כיון שהוא משמש לתובלה בין יבשתית לארמנים או לנהגים קווקזים אבל לא גיאורגים והתיירות באיזור לא בראש מעייניהם כרגע.

עברנו את מעבר הצלב בגובה 2379 מ' ואח"כ עלינו על ג'יפים ממוזגים 4X4 לכיוון עמק סנו SNO . עמק מרשים. נהר מלווה אותנו מימיננו ופריחה נהדרת. כשהגענו לכפר ג'וטה זה היה בשעת צהרים התיישבנו על עמודי עץ להכנת סלט. שמוליק הביא מהארץ זיתים משובחים שהוא עשה במו ידיו מהעצים שלו וכן טחינה מעשה ידיו.
הסלט לווה בגבינות ולחם ובאמצע הארוחה התחיל לרדת עלינו גשם לכן נכנסנו לאתר בנייה והמשכנו בארוחה המשביעה
.

הבתים בכפר ג'וטה נישאים אל על וברקע מציץ רכס הרי הקווקז


חזרנו את עמק סנו באותה הדרך כאשר חלק מהמטיילים הלכו ברגל בגשם, כמה מטרים בבוץ ואנו העדפנו את הג'יפ.

מבט אחרון על ג'וטה והנוף סמוך למקום שאכלנו


בהמשך היום טיפסנו עם הג'יפים לכנסיית TSMINDA SAMEBA שנמצאת בגובה 2170 מ' וכל ישוב קזבקי נפרש מטה. הדרך מאד תלולה ולעיתים היתה בוצית והג'יפ החליק מעט דבר שהקפיץ לי את הלב. כשהגענו למעלה ובדרך ראינו המוני מאמינים ברגל נשים, זקנים וטף.
לי בג'יפ היה קשה עם הטלטלות והם עלו ברגל!!!! הנוף מלמעלה מעלף אך לצערנו מייד התכסתה הפסגה בערפל.
מצרפת תמונות של הכנסייה עם הנוף המדהים בלי הערפל שהיה אצלנו כאן.

הנסיעה בג'יפ , כאשר הבוץ חלקלק היתה מפחידה כי מדי פעם הרגשנו איך הג'יפ מחליק.

לפני שעלה סקאשוילי לשלטון לאחר מהפכת הוורדים, היה קיים רכבל שהעלה את המאמינים לכנסייה אך התושבים הרסו אותו כי למקום קדוש צריך להתאמץ ולהגיע ברגל. ביום שבת מגיעים הרבה מאמינים לכנסיות כדי לקבל מחילה על החטאים ואז ביום ראשון הם יכולים לבוא בעדת המאמינים ולהתפלל ככל אדם, כי קיבלו מחילה.

עבודות חקלאיות בכפרים

לאחר הירידה מכנסיית TSMINDA SAMEBA נסענו לקטע דרך של הדרך הצבאית הישנה. הלכנו ברגל כק"מ עם נוף מדהים של נהר TEREK למטה ושלל פרחים כמו הפרחים הסגולים בתמונה מטה .

הליכה לאורך המצוק כשלמטה נהר TEREK

בנסיעה דרומה מהקזבקי הבחנתי בכנסייה שהכומר עומד לפניה ומתפלל. עם נוף כזה גם אני הייתי מתפללת בחוץ.

בכל האיזור הצפוני הזה יכולנו לראות חממות נטושות ומנותצות. מתברר כי ביום
בהיר אחד הורה סקאשוילי שהישובים הללו לא יגדלו פירות וירקות עם הגז שחימם את החממות ויעבירו אותם לרוסים. אז הוא פיצה כל משפחה ב- 1000 לארי ויותר הם אינם מייצאים תוצרת חקלאית לרוסיה.
לעת ערב חזרנו למלון בגודאורי לארוחת ערב במלון.

בבוקר למחרת נסענו דרומה ועצרנו ליד שוק מקומי. זה שוק שרק הגיאורגים באים אליו ואנו התיירים היחידים. מכרו גבינות, תרנגולות, חמור וסוס ובגדים יד שניה. שוק אותנטי לחלוטין היה מעניין.

השוק מתנהל תחת כיפת השמיים , בעיקר ע"י נשים שמכרו תרנגולות, גבינות . היו מי שהגיעו במכוניות ישנות והיו שהגיעו רכובים על סוסים.

לאחר הנסיעה דרומה פנינו מערבה בכביש המוביל ל- GORI יעדנו הבא. נסענו על כביש נאט"ו שנקרא כך כי נאט"ו מימנה את הקמתו. אני אומרת הקמתו ולא סלילתו, כי הכביש
אינו סלול אלא עשוי לוחות בטון שגורמות לקפיצות קטנות בנסיעה. הוקם ע"י חברת אשטרום הישראלית. בדרך ראינו מחנות פליטים עם גגות רעפים שמאוכלסים ע"י אוסטים שהוגלו לכאן.
עוד ראינו בדרך שדות עם פריחה סגולה מהממת שהיה בוודאי הלבנדר.

המוזיאון של סטלין בעיר GORI

בגורי נולד סטלין ולכן הוא אהוד כאן עד היום ע"י תושביו. הרכבת שנסע בה עומדת בחצר ומבקרים בה. צנועה למדי.

הכניסה המהודרת למוזיאון

ביקרנו במוזיאון שנמצא במבנה מרשים. הפסלים שלו היו גבוהים למרות שבפועל גובהו היה נמוך – 1.56 מ' בלבד. כעת במוזיאון החזירו לו את מימדיו הטבעיים והציבו פסלים בהתאם.
המוזיאון צפוי לעבור שינוי בעתיד - לא יודעים מתי בדיוק. כרגע המדריכה המקומית תארה בצורה יבשה את תולדותיו וציינה גם את מעשיו הנפשעים בלי הדגשה יתרה.
במקום יש פריטים אישיים - מעיל, מגפיים, ראינו בין היתר גם את הבית בו נולד וקרון המסעות שלו, כי יש לדעת שסטלין חשש לטוס ולכן השתמש בקרון הרכבת לכל מסעותיו. ביקרנו במבנה נוסף הבית של הוריו אך לא צילמתי.

לאחר הביקור במוזיאון בגורי המשכנו ועצרנו בעיר ליד סופרמרקט שהגישו בו למכירה בורקסים, חצ'פורי,
עוגות ועוד. כל אחד קנה כאוות נפשו ארוחת צהרים מאולתרת. זו חווית קנייה מעניינת לקנות בסופרמרקט:
בוחרים את המוצר - מקבלים פתק עם המחיר, הולכים עם הפתק לקופה ומשלמים, חוזרים עם
הקבלה לעמדה בה בחרתם את המוצר ומקווים לקבל מה שבחרתם. כמעט קיבלתי מוצר נוסף
שלא שילמתי עבורו.
בכל אופן בחרנו חצ'פורי עם יוגורט. עולה מאד זול, אבל החצ'פורי יצא מהתנור ואני אוכלת ואומרת
לרפי זה לא טוב לאכול בצק חם כך אמי אמרה, אבל רפי אומר לי את רוצה להשאר רעבה?
וכך ביס ועוד ביס עד שסיימתי כמעט את כל המנה. זה כמובן יעלה לי ביוקר.

המשכנו בנסיעה והגענו ל-SURAMI - העיר מהשיר של יוסי בנאי - סרמאלו. עלינו על גבעה
שבה נמצא בית הקברות היהודי בין שלל פרחי בר - מרגניות , ראינו חלקות קברים וכל חלקה
מגודרת וכך הבנו את משמעות חלקת קבר מהי. סגנונות הקברים שונים. אחד מחברי הקבוצה
אמר קדיש וזה היה מאד מרגש.

https://www.lametayel.co.il/בית+הקברות+היהודי+ב-surami

בהמשך עצרנו בכפר שרושה ליד דוכני קדרים והלכנו בשביל די בוצי ביער חולפים על פני גשרון
רעוע מעץ, עולים בגרם מדרגות עד ביתו של הקדר, ראינו שם את תנורי הקרמיקה. הקדר עצמו
לא היה בבית . גם רמת העבודות למכירה הינה מטיב לא משהו. ברומניה בכפר -MARGINEA
היכן שמיוצרת הקרמיקה השחורה או ב-HOREZU הקרמיקה החומה הטיב הרבה יותר איכותי.

המשכנו לנסוע מערבה לכיוון KUTAISI שנקראת גם KUTAI

שהינה העיר השנייה בגודלה בגיאורגיה ובעבר גם היתה עיר הבירה. היום סאקאשוילי העביר את הפרלמנט מטביליסי לשם ועורר את זעמם של תושבי טביליסי - עיר הבירה של היום. היא שוכנת על שתי גדותיו של נהר RIONI . הלחות שם מאד גבוהה והיא טבולה בגנים וירק.

ליד קוטאיסי נמצא מנזר GELATI יש שם מכללה, כנסיה ושם גם נקבר דוד הבנאי.
דוד הבנאי נחשב לגדול מלכי גיאורגיה. בימיו הצליחו לסלק את הסלג'וקים והוא שלט על רוב הקווקז.

במקום הזה כמעט התעלפתי בהשפעת החצ'אפורי החם שאכלתי. התיישבתי ליד המעיין הקדוש וקיוויתי שיעזור גם לי. שפכתי מים קדושים על הפנים , ולאחר זמן מה שבתי לאיתני.

  • ב- GELATI http://en.wikipedia.org/wiki/Gelati_Monastery

  • בבוקר המחרת נסענו לבית הכנסת היהודי בקוטאיסי. מתברר שכיון שהקהילה היהודית בקוטאיסי מנתה 20000 יהודים מאמינים, בנו במקום שלושה בתי כנסת זהים. היום נותרו במקום יהודים בודדים.
    הבחור שסיפר לנו על בתי הכנסת והקהילה גם התראיין בכתבה של מוטי קירשנבאום על גיאורגיה.
    הוא עלה לארץ וחזר לגיאורגיה כי לא הסתדר בארץ.



  • על אחד הקירות ליד בית הכנסת ששם ניצב ביתו הצנוע, מוצב פסל דיוקנו של בוריס גאפונוב. האיש שתירגם את האפוס הלאומי החשוב ביותר לעם הגיאורגי "עוטה עור הנמר". עד היום תלמידי גיאורגיה נדרשים ללמוד בע"פ פסוקים מתוך בתי השירה.
    את היצירה כתב גדול משוררי גיאורגיה שנקרא: שותא רוסטוולי שעל שמו יש רחוב מרכזי בטביליסי. הוא רכש את השכלתו באקדמיה של גאלאטי.

    המסר העיקרי ביצירה: חוקיות ונבונות בשלטון אישה.
    נצחון האהבה בזכות הידידות
    שלטון יחיד, מתקדם, ניהול מרכזי עדיף על פני פיצול פיאודלי.
    פטריוטיזם, אופטימיות, אצילות ונדיבות.
    היצירה נכתבה בתקופת שלטונה של המלכה תמר ויש הטוענים כי שותא רוסטוולי היה אחד ממאהביה של
    המלכה ולכן הסגידה לשלטון האישה.
    לכן הוא נאלץ לעזוב את גיאורגיה ובחר לחיות כנזיר בירושלים. כנראה שהוא נקבר במנזר המצלבה.

  • אנו מצפינים לעברחבל סבאנטישנחשב ליפה ביותר בגיאורגיה. בדרך עצרנו בשדה תה וכאן באה
    ההפתעה של המדריך. מקור התה הוא בכלל מגיאורגיה. ואותנו לימדו ש"תה ואורז יש בסין ארץ הנידחת..." המשכנו להצפין ועצרנו בשוק המקורה שב-ZUGDIDI. שוק של קומה אחת ומעבר תת קרקעי עם הרבה פיצ'פקאס שם חגגתי עם הרבה דמויות לצילום. ביום זה הייתי על משטר חמור של דיאטה אחרי ליל שימורים של הקאות ושלשולים. ככה זה כשלא שומעים בקול אמא מנוחתה עדן. התפריט להיום: בננה לארוחת בוקר וחצי תפוח עץ בצהרים שנקנה בשוק. לתפוחים לא היה טעם בניגוד
    ליתר הפירות הטעימים של גיאורגיה. בקושי היה לי כוח לטייל בשוק, אבל שינסתי מותניים ועשיתי
    סיבוב. מה אני חוזרת לכאן מחר?

https://www.lametayel.co.il/השוק+ב-gudidi

בשוק הצטיידנו בירקות - הקבוצה ואני כאמור בתפוחי עץ. עצרנו לפיקניק במקום חמוד שגזעי
עץ שימשו כשולחן וכסאות.
איך שנכנסנו לחבל סבאנטי הדרך התחילה להיות מרהיבה עם מפלים שלא ליד כולם עצרנו. בטיול
עצמאי ברור שהיינו עוצרים. ההרים גבוהים מאד ונהר זורם למטה. חלק מהפסגות מושלגות. הדרך
מפותלת מאד. עצרנו ליד הצטלבות שיכולנו לצלם את הנהר ולאחר סיפורים מסמרי שיער על הקווקזים
באיזור זה שהם יותר חמורי סבר ומתרגזים בקלות.

בשולי הכביש פרות הסתתרו מפאת החום

המדריכה המקומית בדקה אם אפשר לעשות מקלחת בטבע

במקום טובל בירק ומפלונים ישבנו בבקתה לארוחת צהרים.

המגדלים הראשונים שקיבלו את פנינו ב- MESTIA אהובתי

שמוליק המדריך מצטייד בלחם המקומי ממאפייה שמכיר.נראה כמו פיתות ענקיות רק שאינן דקות.

זה היה לארוחת הערב בנוסף למה שהוגש במלון.

זה הנוף שקידם אותנו ממרפסת המלון שלנו בו. תודו שזה מדהים עם שלל המגדלים.

המגדלים האלה בעבר נבנו ליד כל בית בין המאה ה-9 ל-13. הם שימשו להגנה בפני פולשים.
בני הבית היו עולים למעלה וזורקים על הפולשים מלמעלה צואת פרות חמה.
אח"כ שימשו לשלום בין משפחות. אם ישנם סכסוכי שכנים עולים למגדל ועד שלא נעשית סולחה לא יורדים. מראות המגדלים של MESTIA באור יום מהמלון הטוב שלנו שנקרא HOTEL TENDULI ע"ש ההר שניצב מול
https://www.lametayel.co.il/מלון+tetnuldi+ב-mestia

בלילה המראה מכשף!!!

למחרת לאחר ארוחת בוקר עדיין דיאטטית עולים על ג'יפים עם נהג בשם LAVEN הג'יפ למזלנו ממוזג
כי בחוץ כבר בשעות הבוקר מאד חם. אנו יוצאים לדרך ליום שלם לאושגולי.

הדרך -הינה דרך עפר-מאד יפה ורואים את הר האוכף - אושבה שמתנשא מעל 4690 מ' ועטור שלג לבן.
המראות נהדרים של הרים נשגבים עם שלג, חוצים מדי פעם נחלצ'יק, נהר זורם לצידנו. הנהג
שם לנו מוסיקה גרוזינית בין היתר להקה בשם לאצ'ה. בסוף הטיול מחפשת דיסק שלהם בטביליסי
ולא מוצאת. חבל - מוסיקה מאד יפה.

הנופים מטריפים

למרגלות מגדל זה מתקיימת ארוחת הצהרים - תודו שזה מקום מושששלםםם

לאחר הארוחה ממשיכים ופוגשים את התושבים שעסוקים שניסור עצים , רואים מזחלת כמו שהיתה לי בילדותי ברומניה רק שזו ארוכה יותר. מרגש אותי.


רק לציין שארוחת הצהרים כללה גם קינוח – אבטיח שקורר במי הנהר היה אדום אדום אבל לא מתוק דיו. לאחר הפסקת הצהרים ממשיכים לכיוון הכפר הנידח - USHGULI.

זהו כפר שמתחלק ל-3 חלקים כמו כל דבר בצה"ל רק הפוך. תחילה אושגולי ג' ואח"כ ב' ולבסוף א' . הכפר מנותק חצי שנה מהעולם בימי החורף עקב השלגים הכבדים היורדים באיזור. מאחורי הכפר מעטר הר שחארה את הנוף עם פסגה מושלגת כמובן. גובהם של הכפרים בין 2086-2200 מ' ונחשבים בין הכפרים הגבוהים ביותר באירופה. בכפר יש הרבה מגדלים כדוגמת אילו של מסטייה.
אונסקו הכירה בכפרים כאתרי מורשת. הר שחארה גובהו 5068 מ'.

הר שחארה מבצבץ

מתקרבים יותר ויותר לכפר אושגולי מס. 1 והר שחארה מתקרב יותר ויותר

המטבח החדר החם ביותר בבית בחורף

ביקרנו בבית של תושבת אושגולי וראינו חדר גדול המשמש הן למגורים ב-6 חודשי ההתנתקות והן
למטבח לבישול. זה החדר הכי חם בבית. שירותים בחוץ כשמים זורמים שוטפים את הצרכים הישר
לנהר. הבית משמש גם כאכסנייה למטיילי "איילה" בטיולי הג'יפים ומכאן ההכרות הטובה של שמוליק עם
בעלת הבית.

הגברת מכינה צנצנות רבות לחורף בשלל צבעים.

אחרי הסיור בבית הלכנו רגלית בתוך הכפר ופגשתי אמא "חזירה" ולידה 6 גורים מתכרבלים
זה בזה.

בחנות-בית הקפה קנינו ציור של מגדלים על פיסת עץ למזכרת מהמקום הנידח הזה.
הר שחארה מציץ לו בין הבתים מלא הוד והדר עם הלובן בפסגתו. הגגות של הבתים הם ברובם מצפחה כדי שהמבנה יעמוד בפני השלג הכבד בחורף.


כשהמתנו לג'יפים שיגיעו לאסוף אותנו ממעלה הכפר, התוודענו לזוג ישראלים שהלך ברגל
ממסטיה עד אושגולי ב-3 ימים. כך גם אפשרי לטייל למי שיש כושר קרבי. הם לנו בדרך
בבתים/גסטהאוסים שבכפרים.
כשהתמהמהו להגיע הנהגים בטוב ליבם ביין או בבירה- LEVAN - הנהג שלנו, שהיה סטונדט
לכלכלה בטביליסי הכחיש כמובן ששתו, שמוליק רץ כל הדרך במעלה דרך העפר להאיץ בהם
כי עוד דרך ארוכה לפנינו עד מסטיה חזרה.

כך שבה הילדה מהלימודים מלווה ע"י הסבתא

לסבתא מראה פנים קווקזי חרוש קמטים ולנכדה כבר תווים שונים.

השוורים מובלים מהעבודה ע"י שניים שרוכבים על הסוס

לא יכולתי להתאפק מלצלמו


בדרך חזור עצרנו ליד שלוגיות עם הרבה השתקפויות, והיות וכעת נסענו כשהנהר משמאלי,
הבחנתי מקרוב בסלע של הקניון שנראה כמו "מקופלת" של עלית. רק שבמהירות הנסיעה יצא מטושטש.


במהלך הנסיעה חזור, רכב ג'יפ מהקבוצה שלנו התקלקל לו הקורבטור והנהג שלנו עצר יחד איתו כדי לעזור לנ"ל למלא מים. עצרנו כפעמיים עקב כך. ליד האגם הנהגים דיברו ביניהם גרוזינית ואיני יודעת מה קרה, אבל מאותו הרגע הנהג הקווקזי שלנו הראה לנו מהו מזג חם. התחיל לנסוע כמו מטורף אחוז תזזית, ממש בקצה המצוק כשהתהום משמאלי,
מדי פעם קיבל שיחת טלפון והסיט את ההגה ברגע האחרון. הנשימה נעתקה מפי.

הגענו כמובן ראשונים בפאתי מסטיה אבל אז שמוליק צלצל אליו ביקש שימתין היכן שנמצא. אנו נוסעי הג'יפ כבר חשבנו שהוא ממהר לפגישה עם בחורה. שאלתי אותו אם הוא נשוי וענה שרווק, כמו אמא פולניה שאלתי אם יש לו חברה. משהשיב בשלילה אמרתי לו שאנו חייבים למצוא לו בחורה מבית טוב.

בשעה 19.35 שבנו למלון מטולטלים לגמרי מדרכי העפר ולאחר מחצית השעה ארוחת ערב וב-21.00

מופע פולקלור במסטיה עם תלבושות ושירה קולית יפה מאד אהבנו.

בדרך העפר בבוקר הבחנתי בקופסאות העומדות על עמודים ובהן בקבוקי משקה. לדברי המדריכה המקומית המקומית בכל מקום כשנפטר מישהו ושמים לו לא רק בקבוקי משקה גם סיגריות. ממש אמונה בתחיית המתים.

למחרת היום התפצלנו. חלק נסעו בטיול ג'יפים לצלב ומאד נהנו. הרוב נסעו לקרחון. אני ידעתי מראש כי הקטע של העלייה בחלק הראשון כרוך בטיפוס קשה שזה לא בשבילי. נסענו בג'יפים כשבדרך חצינו מקווי מים שנראו כמו אגמונים .הגענו לגשר מתנדנד והמתנו לידו. היה מאד קריר בתחילה כשרסיסי המים הגיעו עד אלינו. כעבור רבע שעה הצטרפה עוד אחת מהקבוצה שהחליטה כי המאמץ בעליה קשה לה וויתרה. טיילנו לאורך הנהר, ראינו בזכות המצלמה שלי את הקרחון וראינו מה זו עבודה גיאורגית. סמוך לנהר התבצעו עבודות חפירה כנראה לניקוז כלשהו.
כלים כבדים של חפירה היו שם. הפועלים הגיעו לעבודה בשעה 9.00 ועד 11.30 לערך שעזבנו את המקום לא התחילו לעבוד ולא הזיזו אף כלי ממקומו.

בדרך לקרחון חוצים נחלים אך אנו בג'יפ ואותי זה אינו מפחיד

הקרחון של מסטיה

למרגלותיו נחל הזורם בזרימה חזקה ומעליו גשר רעוע מוביל לקרחון

אני חששתי לעלות עליו והעלייה לקרחון היתה קשה עבורי - ויתרתי.

שמוליק סיפר לנו כי הרבה מתושבי גיאורגיה עובדים בנכר ושולחים כסף למשפחות שנמצאות בגיאורגיה ולכן תושבי גיאורגיה כמעט אינם עובדים.

יש כל כך הרבה פוליטיקה בין המדינות האלה השכנות וסכסוכים שקצרה היריעה לספר כאן ובוודאי לא את כולם זה יעניין. רק דבר אחד אומר שאם חשבנו שהסכסוך הישראלי -ערבי הוא המסובך ביותר, הגענו לגיאורגיה וארמניה ולמדנו על הקבוצות האתניות של האבחזים, סוואנים, אוסטים, אזארים מאזארביג'אן, ארמנים בדרום גיאורגיה שנאמנים לארמניה כמובן. וכן אג'ארים השוכנים קרוב לגבול עם טורקיה. וקיימות שתי מובלעות בתוך גיאורגיה של ישויות עצמאיות :אבחזיה ואוסטיה, ומעצמה גדולה הגובלת בצפון - רוסיה שזה הדוב הלבן.
גם לארמניה יש סכסוך מתמשך עם אזרביג'אן בחבל נגורנו קראבך. שבימים אלו עלה שוב לכותרות עם לחימה והרוגים בין הצדדים.

ומעל הכל יש כאן עניין של השפעה וכח ונפט והרבה נפט.

איני יודעת עד כמה אתם מודעים שלאזרביג'אן יש עתודות נפט גדולות. צינור נפט עובר מבאקו לטביליסי ומשם לנמל ג'יהן בטורקיה. 60% מתצרוכת הנפט של ישראל מגיעה בעקיפין מצינור זה אלינו.
אילו היו מעבירים את הצינור דרך ארמניה הדרך של הצינור היתה קצרה בהרבה. למה זכתה דווקא גיאורגיה? בגלל הסכסוך על נגורנו קרבך. גם היחסים המעורערים בין טורקיה לארמניה על רקע השואה הארמנית הטילו וטו על העברת הצינור משטחה של ארמניה.

הנופים בסוונטיה העילית מהממים. הכל פסגות מושלגות נישאות. תמונה רודפת תמונה והעין לא יודעת שובע.

ארוחת צהריים במסטיה ברחוב הראשי של סלטים וקצת צ'יפס .

אנו נוסעים חזרה דרומה בכביש איתו עלינו לסוואנטי, כי אין כביש אחר, קרוב להצטלבות הנהרות במקום שאכלנו צהרים בהלוך בתוך הבית הפרטי עצרנו לשתיית קפה ומשקאות קרים. לפתע הגיעה למקום חבורת בנות שהתחילו לשיר איתנו שירים גיאורגיים כשאנו מחזירים להם בשירים עבריים. אלה היו רגעים קסומים שלא רצינו שיסתיימו. עוד יתרון לטיול מאורגן. בכל עיקול נוף מהמם שאיני שבעה ממנו.

בעלת המסעדה מכינה לנו פיתות

תמונה לעיל וסרטון מהמפגש המרגש עם נוער גיאורגיה.

התחלנו להדרים לכיוון ZUGDIDI כשמעט לפני העיר פנינו לכיוון הסכר המקומר הגבוה ביותר בעולם- ENGURI.
ליד הסכר נוצר אגם יפה ירקרק. באגם של הסכר היה קשה לצלם עקב השמש שסינוורה.

נסענו עד קוטאיסי והתאכסנו באותו "מלון" באותו חדר חם ועם הלחות הגבוהה של קוטאיסי.


https://www.lametayel.co.il/הסכר+המקומר+הגבוה+בעולם+-+enguri

למחרת ירדנו רגלית מהמלון שלנו בו בקוטאיסי לכיוון השוק המקורה. שוק בין קומותיים עם המון דמויות מעניינות .הכי מוזר לנו היה מוכרות הקמח בתפזורת כשהן מנפות את הקמח. ערמות ערמות ומוכרות המטאטאים הגדולים שלפי אלונה נקראים VENIK ומשמשים לניקוי זריז לפני שמקבלים אורחים.

קמח מנפים במקום ומוכרים במשקל ע"י מוכרות חמודות

המראה החיצוני של מבנה השוק בקוטאיסי

https://www.lametayel.co.il/השוק+המקורה+בקוטאיסי

יצאנו מקוטאיסי קצת מערבה וצפונה דרך TSKHALTUBO עם 2 מיניוואנים שאינם ממוזגים
ביום חם לוהט שמרגיש כמו 35-37 מעלות צלזיוס.

ONI

עולים מעט במעבר הרים, הצורך במיניוואן נובע כי מדובר בדרך שבחלקה דרך עפר שהאוטובוס אינו יכול לנסוע.
מדי פעם עוצרים ומשקיפים על הנוף, רואים עצי אגוזים בפריחה, נהר , את ההרים בצפון הרחוק הקווקז הגבוה והסבנטי, בדרך הבחנתי בשלט מערת פרומתיאוס. המדריכה המקומית- סאלי אמרה לי שזו מערה מאד יפה. נפתחה בחודש מאי השנה לקהל לאחר שיפוצים שווה מאד ביקור. איציק שהפך בינתיים למדריך טיולים לגיאורגיה ביקר בה כבר שלוש פעמים. מבקרים ב-7 מתוך 26 אולמות וצריך לעלות ולרדת 900 מדרגות שלא מרגישים בהן לדבריו ובסיומן יש שייט.
http://www.youtube.com/watch?v=BLKHdUCGGWM&feature=related
תודות לנילי שביקרה במערה חיפשתי סרטון שיראה את יופיה.

אבל גולת הכותרת של היום הזה כמובן היה קבלת הפנים לה זכינו בכפר ORBELI ממשפחה גיאורגית.
המדריכה המקומית התבקשה ומצאה משפחה בכפר שנאותה להראות לנו את מקום יצור היין הביתי שלהם. מרתף היין.
המשפחה הכניסה אותנו לבית עם גפנים מטפסים והרבה ורדים. על המדרגות סירים לייבוש.
נכנסנו קצת מבויישים לחדרון מרתף וראינו בו הרבה צנצנות, ברצפה חור גדול בו הם מאחסנים את היין.
תפוחי אדמה בתפזורת וחשבנו שבזה מסתיים הביקור. ואז המשפחה הוציאה שני קנקנים ענקיים של
יין כ-3 ליטר כל אחד לכבד את הקבוצה.
המשפחה סיפרה לנו שנכד שלהם בן 11 נפטר לפני 3 שנים סתם כך תוך כדי משחק.
הם הראו לנו תמונה שלו - ילד יפיפה. לפי המנהג שלהם לכבד איש זר כשמישהו במשפחה נפטר - זו מצווה.
הרמנו כוסיות יין והמדריכה המקומית בת ה-18 כל כך התרגשה שהזילה דמעות.
אח"כ המשפחה הוציאה צנצנות עם לפתן אפרסקים ואגסים וכיבדה את הקבוצה.
להזכירכם 29 איש לרבות המדריכים+נהג. הם פתחו לנו את הבית כולו שנראה איך נראה בית טיפוסי גיאורגי.

בעלת הבית שפתחה את ביתה והתנשקתי איתה כאות תודה בסוף הביקור

הבית היה מסודר למשעי כאילו הגענו למוזיאון למרות הנפשות הרבות שדרות בו - לפי מספר החדרים ומי שקיבל אותנו שם.
בתום הביקור התחבקנו איתם והתנשקנו איתם - היה מאד מרגש את המפגש הזה לא נשכח.

בבית המשפחה באורבלי הרמנו כוסית
האיזור הזה ליד הכפר אורבלי והכפרים הסמוכים ידוע בייצור היין הטוב שלהם הוא נקרא:

Khvanchkara red semi sweet wine, אנו קיבלנו יין לבן. המשכנו לנסוע ועברנו ליד סכר. כן, גם עליו שומרים שוטרים אבל איפשרו לבקר. בגלל החום עצרנו ליד כל מעיין שמצאנו ואני הרטבתי את ראשי, חולצתי , כובעי- מקלחת חצי גוף, אבל זה היה מתייבש חיש מהר. שמוליק רצה שנאכל בתוך מתקן הסכר, אבל לכך לא הסכימו מאימת המשטרה שמסיירת במקום.


המשכנו לנסוע ובהמשך שמוליק מצא חלקה נהדרת עם עצים שיצלו עלינו, פרות שמלחכות עשב ורצו ללחך גם אותנו. המצרכים נקנו בבוקר בשוק של קוטאיסי. הלקרדה היתה טרייה וטעימה והסלט יצא מצויין עם הטחינה והזיתים.
שפים מהוללים היו בקבוצה!!!

בשעה 18.00 הגענו לישוב ONI והלכנו ברגל לבית הכנסת שבמקום הבנוי בסגנון של כנסיה אירופית. הוא נבנה ב-1895 וכעבור 100 שנה פקדה את המקום רעידת אדמה. הסדקים בקירות נראים עד היום. מיכאל מהקהילה הגיע וסיפר כי הקהילה היום מונה 20 יהודים בלבד ואין להם בדרך כלל מניין. אחד מהקבוצה אמר קדיש על אביו שבאותו היום היה יום השנה למותו. וגם אמר קדיש לזכר ההורים של הרופאה שבשבוע זה חל יום השנה.
נברנו קצת בין ספרים ישנים שהיו מונחים על ספסל ומצאנו ספר של שולחן ערוך שהודפס בוילנא ב-1895 עם רשימת שמות של מי שנולד באוני בכתב יד על צידו הכרוך של הספר.

כל המעמד הזה היה טעון ומאד מרגש.

היהודי האחרון באוני


https://www.lametayel.co.il/בית+הכנסת+המפואר+ב-oni

הילדים היפים של אוני חיים בעוני


לנו במלון ORION החדיש בחדר שהיו לו שני חדרים זהים אבל לא היה לנו את מי לארח כי היו רק אסלה אחת וכיור אחד.
חדר האוכל הוכן לכבודנו ועוצב עם סלסלות פירות על רגל זכוכית מאד דקורטיבי.
https://family.lametayel.co.il/מלון+orion+החדיש+ב-oni

למחרת יצאנו מאוני מערבה ואח"כ דרומה הפעם עם האוטובוס כי הכביש המזרחי מבין השניים העולים צפונה מקוטאיסי טוב יותר. הנהג של האוטובוס שישן בבית של בעל בית המלון יחד עם המדריך ועוד אחד מהקבוצה השתכר עם בקבוק צ'ה- צ'ה שזה מן וודקה מקומי והיה צריך לרענן את עצמו עם רחצה באגם. אז סידרנו לו אגם על הבוקר. הוא שחה באגם כחצי שעה ואנו הלכנו קצת ברגל לאורך האגם חבל שלא היו לנו בגדי ים האגם נראה מזמין ובדקתי את הטמפטורה של המים - מתאימה.

האגם השני מרהיב יותר

בהמשך אגם נוסף, הרים יפים בהחלט דרך נופית יפה. כמעט שכחתי לציין שלפני האגם היה ביקור בכנסייה נוספת חשובה שמה NIKORTSMINDA שנבנתה בימי המלך בגראט השלישי. מעוטרת מאד יפה עם פיתוחים באבן ופרסקות בפנים.

הכנסייה המפוארת NIKORTSMINDAhttps://www.lametayel.co.il/קתדרלת+nikortsminda+היפייפיה

הדרך עברה במקביל לנהר RIONI חלפנו על פני AMBRALAURI עיר של מכרות פחם ומנגן, אח"כ הכנסיה ניקורסמינדה בהמשך האגם ולאחר מכן עלינו על ציר הרוחב דרך נאט"ו דרך זסטפוני כשהכיוון הגענו להגיע לבורג'ומי.

את ארוחת הצהרים אכלנו קצת לפני זסטופאני בישוב שנקרא UBITSA יש שלט ZGAPARI ואז יורדים בשביל למטה עם הרכב. ישנם מבנים מעץ הצופים לנחל המקוררים ע"י מים הזולגים מהתקרה..
האוכל כלל סלטים, פרוסות חצילים עם ממרח אגוזים מאכל גיאורגי מאד טעים שנקרא עד כמה שאני זוכרת מינג'אני. עוד קיבלנו דג מטוגן למי שבחר בכך. כל דג עלה 5 לארי ובנוסף היה צ'יפס.


המסעדה שאכלנו צהרים
https://www.lametayel.co.il/מסעדת+zgapari+על+גדות+נחל

ברגע שהגענו לפאתי בורג'ומי התחיל לרדת גשם. פעם ראשונה בטיול. לקחנו מעילי גשם ומטריות השתמשנו רק במטריות.

המים "הבריאים" שהמקומיים והתיירים הנועזים ממלאים לשתות.

המפגש המרגש עם בנות גיאורגיה ששוב שרים יחדיו

עלינו עם הרכבל למעלה אך למעלה בגשם לא היה מה לעשות. השקפנו סביב ומייד ירדנו עם הרכבל למטה. שמוליק המתין לנו בשערי השמורה עם כרטיסי כניסה. הגענו איתו עד המעיין שממנו ממלאים כולם בקבוקי שתייה עם מים בטעם ברזל. אפילו לא ניסיתי. אחת מהקבוצה טעמה ולא אהבה - זה הספיק לי.

למקום הגיעה חבורת בני נוער עם מורתם והם שרו לנו שירים גיאורגים, התחילו לרקוד יחד איתנו. ואז פצחתי ב"הבה נגילה". למרבה הפלא בני הנוער האלה הכירו את כל המילים של השיר. זה היה מאד מרגש. הצטלמנו איתם, המשכנו בסיור עם שמוליק בפארק. הסיור היה דחוק בזמן וחבל.
כאן הרגשתי החמצה שאני בטיול מאורגן ולא פרטי.

המשכנו לרכבת קטר ששימשה את הצאר הרוסי. אח"כ המשכנו לגשר עם קשתות הפוכות. לא הצלחתי להבחין כל כך בקשתות ההפוכות אבל האמנתי למדריך שהתהפכו כאן היוצרות. את הגשר בנה אייפל הזכור לטוב מפאריס.

לא רחוק מכאן עובר צינור הנפט ושמוליק סיפר שבמלחמת גיאורגיה-רוסיה הרוסים לא הפגיזו אותו אלא בסביבתו כדי להפחיד.

המשכנו לבקוריאני- עיירת סקי - למלון שברגע הראשון לא הבנתי מה אנו עושים שם - אתר בנייה!!! אבל מבפנים זו אופרה אחרת - מלון מפואר - שמו VILA PALACE מלון 5 כוכבים קיבלנו חדר מאד מרווח עם מרפסת כשעדיין לא עשו מלט חיצוני למבנה בחלק זה. טלויזיה לד גדולה ואמבטיה מפוארת.
https://www.lametayel.co.il/מלון+villa+palace+המפואר

למחרת יוצאים מבקוריאני שוב לכביש נאט"ו לכיוון זסטפוני כשהפעם פנינו מועדות דרומה לעבר

וארדזיה ומערותיה.

https://www.lametayel.co.il/מערות+וארדזיה+למתקשים+בהליכה
במהלך הנסיעה אנו נוסעים לאורך נהר מטקווארי ונחשפים לפינות חמד.
בדרך מגיעים לגשר מתנדנד מעץ על הנהר. אני הולכת עד מחציתו וחוזרת.

נהר מטקווארי

ממול לגשר ניצב מבצר KHERTVISI.

הוא יפה ומרשים ומצטלם יפה ואנו ממשיכים לעבר נקודת תצפית על מערות וארדזיה.

שם אנו מקבלים הסבר על דרכי הגישה והעלייה להר ומצטלמים תמונה קבוצתית.

רפי ואני ועוד כמה מהקבוצה בוחרים לקחת מונית בעלות של 2 לארי לאדם שלוקחת וחוסכת חלק לא מבוטל מהעלייה. אל תדאגו נותר לי עוד היכן להתנשף ושמחתי מאד להגיע למעלה ולהשקיף על הנוף הנהדר של כל העמק הצופה על נהר מטקווארי.
למעשה ההר היה בעברו כמו קליפת אגוז והמערות היו בפנים אך באחת מרעידות האדמה החלק החיצוני הפונה לנהר קרס וכך היום מתוך המערות יש תצפית יפה על העמק כולו.
להלן מידע על המערות והמבצר מאתר של הקהילה הגיאורגית:
ההר כולו מרשים מאד. הוא אחד האתרים האטרקטיביים ביותר בגיאורגיה. הוא מכיל מערכות חצובות של מערות, סדורות בקומות ובטורים ארוכים על דופן מצוק גבוה, מעל אפיקו של נהר קוה, "הפורץ" את דרכו לכאן בחומת ההרים שעל גבול תורכיה. "עיר המערות" של וארדזיה נבנתה ועוצבה במאות 13-12, בידי המלך גיאורגי ה-3 ובתו, המלכה האגדית תמרה. במערות, שחלקן נבנו למגורים, חלקן - לאכסון וחלקן נחצבו ככנסיות ומנזרים, יש ציורי קיר נפלאים, שהם אוצר אמנותי חשוב להבנת התפתחותה של האמנות הפלסטית הנוצרית - במזרח ובמערב כאחד. חרטוויסי מבצר חרטוויסי (Khertvisi) הוא מהעתיקים בגיאורגיה. המבצר מתנשא מעל חיבור הנהרות ג'אוואחטי (Javakheti) וארטאני (Artaani). מגדל העוז (הקיפּ) של המבצר רבוע, חומותיו החיצוניות אדיר ושתי מנהרות יורדות ממנו אל הנהר ג'אוואחטי. המבצר נבנה במאה ה-10 והורחב מאוד בימי המלכה תמר, במאה ה-12.

מערות ואדזיה מנקודת תצפית

פרסקות בתוך המערה של המלכה תמר ואביה גיאורגי ה-3


למה נקרא המקום וארדזיה?

האגדה מספרת שתמר היתה קטנה והגיעה לכאן והלכה לאיבוד בין המערות. דודה קרא לה ושאל היכן את תמר? והיא ענתה לו: "דוד אני כאן", שבגיאורגית זה אק ואר דה זיה מכאן השם.

אחרית דבר: אני התאהבתי בנופיה המהממים של גיאורגיה , באנשים החמים והפשוטים ובבני הנוער שיודעים קצת שירים בעברית. בכל גווני הקשת שיש לירוק. אחרי המדרגות בוארדזיה הייתי יומיים בהתכווצות שרירים שבקושי יכולתי ללכת אבל היה שווה לבקר במערות באלה.

היום בשנת 2020 נשיאה נבחרה ב-2018 ושמה סלומה זובארישווילי והיא הנשיאה הראשונה שנבחרה לתפקיד זה.

היום האחרון של הטיול הוקדש לעיר הבירה - טביליסי ועל כך בפוסט הבא.

https://www.lametayel.co.il/טביליסי+יפה+ביום+ויפיפיה+ומסתורית+בלילה+06_2012


לכתבה על ארמניה עבור לקישור הבא:

https://www.lametayel.co.il/ארמניה+הפנינה+שבכתר+06_2012

טיפים כלליים: כדאי לבקר בגיאורגיה באביב או בסתיו שאז הטמפרטורות טובות יותר ואין לחות גבוהה.

אם מתכננים טיול גם בחבל ראצ'ה כדאי להתחיל בדרך הצבאית, להמשיך לחבל ראצ'ה
ואח"כ לבקר בחבל סוואנטי, כדי להשאיר את הקרם שבקרם לסוף.

הדרכים ברובן משובשות וכדאי להאזר באורך רוח, ולא לתכנן מרחקים גדולים מדי ליום.

ג'יפים נחוצים רק אם רוצים לעשות מסלולים שאינם סלולים-דרכי עפר כמו עמק סנו, עליה לכנסיית
GERGETI, נסיעה לקרחון ג'לאטי במסטיה, נסיעה לאושגולי.

כדאי שג'יפ יהיה מצוייד ב=GPS זה יקל על ההתמצאות בערים. ביתר המקומות מפה מספיקה כי אין כאן
אוטוסטרדות כמו במערב.

לכל המעוניינים בטרקים יש אתר מצויין למטרק שמו:http://lametarek.net76.net/

שדבר לא ירתיע אתכם מלנסוע למדינה יפה זו, מכניסת אורחים ואנשים לבביים בצורה בלתי רגילה.
רק תנהגו בהם בנימוס שלא יצא שם רע לישראלים כי אוהבים אותנו מאד שם.

חבר מהקבוצה בשם רמי סמואלוב יצר כמה סרטונים עם תמונות נהדרות מהטיול
והסכים ברוב טובו שאפרסם אותן בבלוג זה לטובת כולם
אלפי תודות לך רמי כי תמונה אחת שווה אלפי מילים.


הרים ועננים:http://www.youtube.com/watch?v=ELgRfZXyKvQ

החי והצומח:

http://www.youtube.com/watch?v=VH-l-IOOhqk

התושבים:http://www.youtube.com/watch?v=kN4zYN6Ln2k

המים והדרכים:http://www.youtube.com/watch?v=mh22r_7ESC4

נופים ואתרים:http://www.youtube.com/watch?v=csQAeHQ0qWs

כתבתו של דני קושמרו בחדשות ערוץ 2 ב-4.8.12

http://www.mako.co.il/news-channel2/Weekend-Newscast/Article-5e43a7cf3e2f831017.htm

סרטו הנפלא של הצלם יגאל סלבין כאן להנאתכם על האיזור הכפרי של הקווקז. (לחץ על הכותרת).