יצאנו בבוקרו של יום שלישי , פעמיים כי טוב, לסמטאות יפו העתיקה. במהלך הטיול הגענו לכפית המפורסמת של אורי גלר האחד והיחיד שאין איש שאינו מכיר. על הכפית מאתר "אתרים" ניתן לקרוא כאן.
הכפית זכתה לפרס גינס ב-19.5.19 ומה הפלא? היא שוקלת 11 טון, אורכה 16.18 מטר. מרשימה ביותר. פעם אחרונה שביקרתי בלילה הבחנתי שהצבע החלוד לא היה אחיד. מתברר כי הלקה שהיתה עליה התקלפה, לכן הוסרה וכעת הכפית מושלמת ושבה למצב החלוד. ברור שהכפית כופפה.
הפיסול :מישל סבג
עיצוב : אורי גלר
תכנון: האדריכל דן פרייס
כתובת: מזל אריה 7, יפו בעיר העתיקה. מול פסל הלוויתן וצמוד לתיאטרון הסמטה ומשמאלו המוזיאון של אילנה גור.
אני מבחינה כי דלתות המוזיאון פתוחות לרווחה - נראה לכם שלא אציץ פנימה? אני כמו סימבה החתולה שלי. יש פתח חייבים לבדוק מה מסתתר מאחוריו.
הסתנוורתי מייד מיפי המבנה בפנימיותו.
קמרונים, קשתות ועמודים שהזכירו לי את אולמות האבירים בעכו. מדובר במבנה מהתקופה העותומנית והמעניין שבתוך המבנה התגלתה בקרקעיתו מסבנה .
המסבנה
המילה מסבנה הינה מערבית - בית מלאכה לייצור סבון . ואכן המבנה שימש בעברו כבית מלאכה לייצור סבון . נמצאו כאן שקתות, אגן בישול גדול, תנור בעירה, בורות מים וחללים ששימשו למחסנים.את הגילוי היה צריך ללוות טיפול צמוד מטעם רשות העתיקות שאישרו את הימצאותו של המפעל , אחד מכמה שהיו נפוצים בארץ ישראל. הסבונים נמכרו למצרים, ולמדינות של האימפריה העותומנית. זה היה מוצר רווחי ושונה בהכנתו מזה האירופי שהכיל גם שומן של חזירים והמוסלמים כמו היהודים - חזיר מחוץ לתחום!!!.
השלט התלוי בחזית המבנה.
איך פגשתי את האיש והאגדה?
בעוד אני מציצה למבנה ומצלמת , מתכוונת לפסוע לדלת הנוספת של המבנה, יוצא מבעדה אורי גלר. יצא לכם פעם להיפגש עם האיש מהמרקע שאתם צופים בו מתחילת הופעותיו עם הכפיות שכופף, עם השעונים שעצר, עם הראיונות השונים בעולם, שופט בתוכנית גוט טאלנט לאחרונה. צפיתי בו לכל אורך תחנות חייו והנה עומד הוא לפני? הוא שואל אותי אם רפי אישי הוא איתי ומזמין אותו למפלס של המבנה. מקבל אותנו בחביבות, ואני מרגישה כאילו פגשתי מכר ותיק.
בטבעיות שואל אותי אם אני מעוניינת להיכנס פנימה ואני התלהבתי שקרא את מחשבותי . הוא מתנצל שהסיור יוגבל לשלוש דקות בלבד כי אין לו זמן. ואני רק שמחה להציץ להיכל התהילה של האיש והאגדה. שיהיה לכם ברור כי המפגש ארך הרבה יותר משלוש הדקות שהתכוון להקציב.
המבנה בחיצוניותו היפה ומתחתיו מבט ממרגלות המבנה עם שרידים מחומות יפו.
רגע לפני שנכנסים אורי גלר מסביר על הדלתות שנעשו מאדני פסי הרכבת שקישרו בין ארץ ישראל ללבנון - בין חיפה לבירות וטריפולי. דלתות מיוחדות עם הסטוריה שמגיעה שנים רבות לפני קום המדינה - בתקופה העותומנית. כיום שנה אחרי קיימת דלת נוספת מזכוכית מצויירת יפייפיה!!!
איך נראית המסבנה תשאלו?
צילמתי עבורכם שתתרשמו מגודלה. את יתר החללים הקשורים למסבנה תגיעו ותראו במו עיניכם. ממש מרגש לגלות כזה בית מלאכה. אורי מספר לי שגילה בטון במבנה עד התקרה והיה צריך לחצוב ולפנות הפסולת. במהלך עבודות אלו התגלתה המסבנה. כשאתם תגיעו למסבנה היא כבר תהיה מחופה בזכוכית. כיום 08.2022 הזכוכית כבר קבועה וניתן אפילו ללכת עליה.
כלי הרכב היקרים לאורי גלר
על אחד הקירות תלוייה הוספה שהיתה ברשותו כשהיה צעיר בן כ-16 . הוספה תוצרת איטלקית משנת יצור 1963 אורי חיפש את הוספה - כלי הרכב הראשון שלו סביב העולם ולבסוף מצא אותה והיא נושאת את מספר הרישוי המקורי שהיה לו אז. אין ספק שאורי לא ירים ידיים למצוא את מבוקשו. וזה הזכיר לי שגם לאבי היתה וספה רביט משנת 1963 שכאשר הייתי בת 12 התחשק לי להרגיש מה זה לנסוע כשהשיער הארוך מתבדר ברוח. הנסיעה היתה בתוך וסביב מחסן העצים שעבד אבי. הבחנתי בברק בעיניו של אורי כשסיפר על הוספה והבנתי בדיוק מאין זה בא.
עוד תלויה על אחד הקירות החיפושית הראשונה שלו משנת יצור 1969. בעת ביקורי עוד עבדו על הצבע שיהיה ללא דופי. מראה החיפושית עורר בי געגועים לחיפושית הראשונה שלנו משנת 1969 שלה היה כסא מפלט שבכל סיבוב נפלתי על רפי.
עם השנים אורי התקדם לקדילאק אמריקאית שנת 1976 מיוחדת במינה. עליה מחוברות כ-3000 כפיות ומזלגות, שבחלקן חתומות ע"י אנשים מפורסמים מהעולם הרחב: ג'ון לנון, אלביס פרסלי, האפיפיור, ג'ון קנדי, נלסון מנדלה, מוחמד עלי,נועה קירל, ג'סטין ביבר, הודיני ועוד. בין כולן בלטה כפית אחת עשויה זהב טהור 24 קראט!!!
הקדילאק הזו הוצגה כבר במוזיאון ישראל בירושלים, במוזיאונים באנגליה , באירועי צדקה, הושאלה למוזיאון בארה"ב ועוד. אין ספק מכונית מיוחדת במינה.
לא יכולתי להתאפק למראה הקדילאק המעוטרת וצילמתי אותה מכל הכיוונים. הפעם האחרונה שנסענו בקדילאק היתה בטיול לארה"ב ב-1981 .
אחרי כלי רכב אמיתיים הראה לי אורי את האופנוע המצולם עשוי מקש מהוואי. אין ספק משהו מאד מיוחד.
מתנות מיוחדות
דגם מיוחד של מטוס מקדאפי שליט לוב, שנמצא כבר בעולם שכולו טוב, כמו זה שהופל בלוב. מתברר כי כוחותינו הפילו את המטוס, מספר אורי כי חשדו בו שמוביל לכור בדימונה. על המטוס היו 113 נוסעים שכולם נספו למעט 5 ששרדו. לכן כעס מאד עלינו. על המפגש של אורי עם קדאפי תקשיבו במפגש איתו.
כדור בדולח בין מאות או אלפי שנים שניתן לאורי גלר ע"י האומן הספרדי הדגול סלבדור דאלי והיה שייך ללאונרדו דה וינצ'י שאותו אין צורך להציג. ועוד שורה של פריטים מקריסטל מסלבדור דאלי. ואפילו כן הציור של פיקאסו קיבל מתנה מפיקאסו עליו הניח את הטלויזיה. פיקאסו ודאי מתהפך בקברו.
חליפת החלל הפנימית של האסטרונאוט
אדוארד מיטשל אותה לבש במסע אפולו 14 לחלל.
פרסומים עם קוריוז
ביום שאלביס פרסלי היה צריך להקבר, מספר לי אורי גלר, כי מעצב השיער של אלביס פרסלי הבחין בקצוות שיער לבן בשורשים של פרסלי. לא יאה שכך ייראה ויצולם בעולם ביום קבורתו. ביקש מאחת הנשים שנכחו לידו רימל שעם המברשת שלה דאג למראה הולם לאלביס פרסלי - הזמר והאגדה שנפטרה. בעיתון מאד ידוע בארה"ב פורסם דבר מותו עם צילום וממש מימין להודעה זו, הופיע סיפורו ותמונתו של אורי גלר עם אימו.
אחת התמונות ששבתה את ליבי ועייני
שמופיעה במוזיאון
מה שאולי אינכם יודעים על אורי גלר
אורי אדם מאד חביב לבריות, קומוניקטיבי, יוצר עבודות בקרמיקה עוד מעת שהותו באנגליה, חוברות קומיקס, ציור, כתב 15 ספרים, אוהב פרסום וגם פרסום שאינו חיובי עליו הוא עדיין חיובי מבחינתו כנראה מפני שעצם הפרסום יוצר באז. הוא אדם אנושי שאין כמותו, תורם כששומע על מישהו שזקוק, אירח בטירה שלו באנגליה בני נוער חולים מישראל . הקים בשנת 2004 קרן צדקה באמצעותה עוזר ותורם לנזקקים. הוא פטריוט ישראלי שירת בצבא בצנחנים ואף נפצע בפעולה בירושלים במלחמת ששת הימים. אוהב מושבע של ארצנו , החליט לעזוב הכל באנגליה ולשוב לישראל ובה לקבוע את מקום מושבו לעד מזה כמה שנים. הכי הפתיע אותי שהיה גם דוגמן בצעירותו.
להלן עבודת קרמיקה יפה שיצר עבור מפעל וותיק לקרמיקה באנגליה אך לא יצא למפעל בשל הקורונה.
רגעים מרגשים בסיור
צילום משותף עם אורי גלר במוזיאון המופלא שנמצא בשלבים אחרונים לקראת פתיחתו בעוד כחודשיים. הלוקיישן לצילום נבחר ע"י אורי ולא בכדי . ליד העמודים הנפלאים של המבנה שנותנים לו אופי מיוחד , וגם כשמאחורינו מסך ענק שעליו הקרין בפנינו קליפ חדש שהוקלט במוזיאון לשיר חדש של אמיר דדון ושולי ראנד. שיר שיצא לי לצפות בו בנייד ימים ספורים לפני כן. יחי ההבדל הגדול.
שם השיר החדש והמרגש : בין קודש לחול
מבצעים: שולי רנד ואמיר דדון
כתבה: שחר הדר
הלחין אמיר דדון
רגע לפני שנכנסנו עם אורי למוזיאון הוא הפנה את תשומת ליבנו לצפור ממתכת השוכנת ברווח בין הסורגים באיזור הכניסה למוזיאון וגם לרוגטקה הנמצאת כאילו חובקת או מאיימת על הציפור מעליה. אורי הסביר שזה נועד להגנה מחשש שילדים קטנים עלולים ליפול בעת משחק ברווח שנוצר.
אני שואלת אתכם הקוראים ייתכן שזו גם ציפור נפשו של אורי גלר שיש להגן עליה?
לסיכום: ממליצה מאד להגיע כשהמוזיאון ייפתח. תוכלו ללמוד איך חלומות נרקמים בילדות ועמלים להגשים. נכון ל-08.2022 המוזיאון פתוח לקבוצות ולא לבודדים. לא ניתן לצרף בודדים לקבוצות שכבר רשומות.
תחשפו לפריטים מעניינים עם הסיפורים המעניינים שמאחריהם . אני הבאתי קמצוץ ממה שיוצג בתצוגה.
באף שלב בביקור אורי לא ביקש שאכתוב כתבה על המוזיאון אלא אני מצאתי לנכון לעשות זאת ברשותו.
אם תהיו מעוניינים להתעדכן בפתיחת המוזיאון מצרפת לכם לינק מאתר המוזיאון.
אם אהבתם את הכתבה לחיצה מטה על תודה תתקבל בברכה ותגובה תשמח אותי מאד.
