וינה - טעימה מענגת ב-27 שעות

בוינה כבר ביקרנו בעבר כ-3 פעמים פעם עם חברה, פעם בזוגי ופעם עם הילדים. כך שהפעם רצינו לטעום מה שלא יצא לנו לבקר בעבר, להתענג על המקומות שזכרנו מהעבר, ואומר שגם אחרי ביקור זה עוד נותרו מקומות שתהיה לי סיבה להגיע לעתיד.

לי יש סיפור אהבה עם וינה שכן זו העיר הראשונה שכף רגלי דרכה לראשונה בנסיעתי הראשונה לחו"ל עם חברה לספסל הלימודים כשלמדתי משפטים באוניברסיטת ת"א ואתם יודעים שאהבה ראשונה יש לה ארומה מיוחדת, שמדי פעם בא להסניף ממנה שוב ושוב .

המלון שהוזמן בוינה שמו Pertschy Palais Hotel שוכן כרחוב ניצב למדחוב של קארטנר, מה שאיפשר לנו גישה נוחה להגיע לכנסיית סנט סטפן, לארמון הופבורג, ליד הזכרון לשואה , להיות קרובים למסעדות וסתם להנות משוטטות בקארטנר שטרסה.

המלון הינו 4 כוכבים ומעוצב בסגנון של לואי ה... בטוב טעם והמעלה הגדולה הנוספת שלו היא מריו - פקיד הקבלה שיודע הכל, ומה שאינו יודע הוא טורח לחפש באינטרנט, להדפיס מפות ועוד. מעלה נוספת בלובי מתקן קפה שכל פעם כשחזרנו מסיור דאגנו לתדלק עצמנו בקפוצ'ינו טעים בחינם.

המלון מסוגנן כה יפה שלא יכולתי לא להנציח אותו בכמה תמונות.

החסרון הגדול שהחנייה של הרכב במרחק 12 דקות הליכה מהמלון. כרטיס חנייה ב-18 יורו (מחיר מופחת) קיבלנו ל-24 שעות מהמלון. על ההפרש שילמנו אקסטרה. אבל אנו נמצאים במרכז של המרכז .

הורדנו מהרכב את הבגדים וכלי הרחצה בתחנת המוניות הסמוכה למלון, אין נסיעה עם רכב פרטי ברחוב של המלון, ובחיפזון הרב שכחתי לקחת את תוכנית הטיול לסיור בוינה, שלי המקסימה דאגה לצייד אותי ברוב טובה.

מזל שניחנתי בזכרון טוב וזכרתי את כל המקומות שרציתי לבקר בעל פה, ומפת וינה קיבלתי ממריו עליה סימן לי את היעדים. כמובן שהתחלנו קרוב למלון עם כנסיית סנט סטפן המרשימה כתמיד

תוך כדי סיום הסיור בכנסיית סנט סטפן, שאגב לא היה טעם לעלות כי השמיים התקדרו בעננים, קיבלנו מסרים מהבטן שיש להשקיט את הרעב. אלא מה, רשימת המסעדות המומלצת נמצא ברכב, שנמצא אי שם ליד בניין האופרה. זכרתי רק שזו מסעדה שהומלצה בזמנו בפורום ע"י יורם הידוע בכינויו סאנצ'ו. מייד כתבתי לקבוצת וואטסאפ קושיה, מה שם המסעדה ותוך דקה קיבלתי תשובה . מצויידת בכתובת ובשם המסעדה, שאלתי עוברים ושבים עד שהגענו אליה.

המסעדה הינה PLACHUTTA - שכדי לאכול בה שניצל עם תפוחי אדמה צריך לשבור קופת חסכון. שניצל גדול עם תפוחי אדמה בחומץ 23 יורו!!!. שוד לאור היום אבל היה צריך לטעום כדי לדעת על מה המהומה.

בירידה לשירותים צילומים של כל המפורסמים שנשדדו כאן גילינו בין היתר גם את בט מידלר.

ההסטוריה של השניצל מתחילה בימיו של הקיסר פראנץ יוזף המפורסם וכך כתוב באתר המסעדה:

The unique character of the Plachutta restaurants is based on the tradition of Viennese boiled beef.

Emperor Franz Joseph made boiled beef hugely popular when he declared that it was his favourite meal. Joseph Wechsberg, the Old Austrian essayist and gourmet, wrote “in Vienna, a person who couldn't talk learnedly about at least a dozen different cuts of boiled beef didn't belong, no matter how much money he'd made or if the Kaiser had awarded him the title of Hofrat (court councillor) or Kommerzialrat.

The popularity of beef in Vienna can also be measured by an account written by a traveller a century earlier.
 “In the meat pots of Vienna, Viennese beef is prepared; that unique, delicious, tender, juicy, matchless, superb, beloved, longed-for Viennese beef."

However, beef was not only eaten in Viennese homes, but first and foremost in the good, solidly middle-class restaurants. Over the course of the last century, this tradition faded somewhat and it was only with the coming of Plachutta that Viennese beef was restored to its rightful position as a culinary highlight.

Vienna attained a unique international position early on with the typical small cuts of beef. Among the many beef delicacies, it is undoubtedly the Tafelspitz that has achieved the greatest fame

.

Ewald Plachutta's culinary expertise is appreciated far beyond Austria's borders and he enjoys a well-deserved reputation as the best ambassador for Vienna's unique cuisine. He is responsible for the renaissance in Viennese beef cuisine and is Austria's most successful food writer of all times.

In 1991 he was named Chef of the Year by Gault-Millau and one year later, in 1992, was awarded three toques. In the same year, A La Carte Austria awarded him the Trophee Gourmet. In 1993 Ewald Plachutta celebrated his first Michelin Star.

A host of other awards testify to his extraordinary creativity and career. In 2003 Ewald Plachutta was awarded the Golden Honorary Medal of the City of Vienna and the title Professor h.c.

עכשיו אתם מבינים שעבור כוכב מישלן אחד אתם משלמים ריבית דריבית.

אחרי שיטוט נוסף חזרנו למלון כי בערב יש לנו כרטיסים למופע מאמה מיה בתיאטרון

Raimundtheater- שנמצא מחוץ למפת וינה 

איזה סכוי קיים שנמצא שם חנייה? אז הזמנו מונית שתוביל אותנו בבטחה. מונית טובה כי בהזדמנות זאת עשיתי היכרות עם איזורים שטרם יצא לנו לראותם בביקורנו הקודמים

מגיעים לבושים במיטב מחלצותינו ממתינים בתור לשירותים. מכיון שזהו מבנה עתיק, יש רק תא אחד של שירותים והתור המשתרך ארוך. שומעים את הקריאות להכנס לאולם ואנו עדיין בתור. למזלנו אחת ויתרה וכך בשניה האחרונה נכנסנו לאולם שכבר השתררה בו עלטה

המופע לתדהמתי בגרמנית, אני הייתי בטוחה שזה יהיה באנגלית. המבטא הכבד של הגרמנית אינו עושה לי טוב השחקנים מספרים קצת בדיחות כי הקהל מתגלגל מצחוק חשבתי בליבי נו שוין, בוודאי השירים יהיו באנגלית אבל לא. זה ממשיך בגרמנית כאשר העיבוד לשיר הוא משהו עילג לעומת המקור

תרגום לאנגלית נמצא משני צידי אולם התיאטרון בקטן מאד קרוב לבמה ואני איני מצליחה לקרוא דבר.

אחרי 10 דקות מתחילת המופע אני אומרת לרפי שכדאי לחתוך. הוא מתעקש שנמשיך אולי זה ישתפר . כעבור מחצית השעה הוא מתחיל להקליט במצלמת הוידיאו קטע כדי להראות לחברים את הבושה. ואח"כ עוד סרטון ובפעם השלישית ניגשו אליו הסדרנים והוציאו אותו מהאולם מזל שלא הביאו גם שוטרים שיעצרו אותו על כך. אני יצאתי מייד אחריו. הטיחו בפניו את האשמה וביקשו שימחוק את הסרטון. כיון שמעולם לא מחקנו סרטונים במצלמה אז לא היה לנו שמץ של מושג איך עושים זאת. הם לימדו אותנו!!!

לאחר שמחקנו את הסרטונים אמרו לנו שכעת אנו יכולים לשוב למקומותינו באולם. אמרתי להם שההפקה הזו כה גרועה שאין לנו שום חשק ורצון לשוב לאולם ושמחתי שאחרי שעה מתחילת המופע כבר היינו בחוץ.

כשיצאנו החוצה המתינה מונית שלקחה אותנו בדרך אחרת למלון ובירכנו על הרגע שלא נשארנו. תיכף גם תראו מדוע.

מוסר השכל: לפני שרוכשים כרטיסים למופע זה או אחר בחו"ל תבדקו באיזו שפה זה משחק.

אם מופע אינו מוצא חן בעיניך מתחילתו אל תצפה שישתפר וצא מייד מהאולם.

לטובת המתגעגעים לאבבא במקור להלן מאמה מיה המבוצעים על ידם.

להלן מבחר תמונות של בניינים שמשכו את עייני בדרך לאולם התיאטרון בו הוצגה מאמה מיה. אפשר לראות שוינה זה לא רק המרכז הידוע אלא הרבה יותר מזה.(ניתן ללחוץ על התמונות כדי להגדילן)

למה כה שמחתי שיצאנו מהמופע? כי זכינו לראות את וינה באור יקרות כפי שלא יצא לנו לראות בעבר.

התחלנו ממדרחוב קארטנר כי נעשינו רעבים ואכלנו במסעדה האיטלקית ב”מלון של אורה” GRABEN HOTEL בערב זה הזמנו רק פיצה אך למחרת אכלנו שוב שווה בהחלט.

המשכנו לארמון הופבורג והתענגנו על כל הפסלים הרבים המוצבים שם. לא ידעתי על מה להביט קודם. המשכנו לפי האורות ומה שמשך את עיינינו היה בניין העירייה שהיה כמו יפיפיה נרדמת. פשוט אין להשוות אותו עם מראהו באור היום. משם הלכנו ברחובות אחרים לכיוון המלון וראינו פסאג'ים ובתים שאחד יפה יותר מרעהו. אביא לכם מקבץ קטן.

ואז נגלה לעיינינו המראה המדהים של בניין העירייה מרחוק

מבנה אחד יפה מהקודם

העין אינה יודעת שובע ואני מתמוגגת מבניין הפרלמנט

עד שהגענו לבניין העירייה המדהים בלילה

חצינו את הכביש והלכנו ברחוב עד שהגענו לרחוב אלכסוני שמוביל למלון שלנו, שכל בית יצירת פאר – HERRENGASSE שמו.

את הבנין הזה עקפנו בכניסה לרחוב

ברחוב כמה פאסג'ים יפיפיים והנה דוגמא אחת

ופסאג' שני

למחרת בבוקר אחרי ארוחת הבוקר לקחנו מונית מליד המלון לבית המיוחד פרי עיצובו של פרידנסרייך אונדרטווסר - Friedensreich Hundertwasser שהוא ‏היה אמן, צייר, פסל ואדריכל אוסטרי-יהודי. הונדרטוואסר נחשב לגדול אמני אוסטריה של שלהי המאה ה-20. הבית צבעוני מאד ושווה ביקור. 

נדהמתי לגלות שגם תל אביב נמנית עם הערים שזכו כי כמה מעבודותיו יוצבו בה. התברר לי גם כי תל אביב היא גם עיר תאומה עם וינה ובוינה ישנו "חוף תל-אביב". הייתי עושה בכיף סיור בעולם בעקבות עבודותיו הכל כך מיוחדות של אומן זה שלא רק בניינים עיצב אלא גם דגלים, מטבעות ועוד.

מול הבית קיימת מלכודת תיירים הונדרטוואסר וילג' שאי אפשר לפספס אותה. העיצוב הוא ממש כמו של האומן, אפילו בשירותים שבקומת המסד , אבל בפנים חנויות לרוב של שוקולדים- מוצארט , עיצובים מעניינים , ציורים וקיטש. 

ואי אפשר וינה בלי מוצארט

ואם במוצארט עסקינן אז אי אפשר וינה בלי מוצארט האמיתי המלחין האוסטרי הידוע שאמנם חי רק 35 שנים אבל הספיק להלחין ולהחשב לאחד מגדולי המלחינים בעולם

והרי הוא כאן לפניכם עם המיטב – מומלץ !!!

למוזיאון של הונדרטוואסר הנמצא שם לצערנו לא הספיק לנו הזמן.

היעד הבא הגענו אליו עם מונית KARLSKIRCHE הבנוי בסגנון בארוקי, כשהקולומים היו בהשראת האומנים מרומא הידועים במזרקות שלהם ברניני ובורומיני. השם של הכנסייה הוא על שם קארדינל בורומיאו שחי במאה ה-15. בטיול הראשון ראיתי את הכנסיה הזו והתרשמתי מהמראה החיצוני והפעם היה פתוח וביקרנו בתשלום בפנים. 

מבט מהחזית

מבט מהעורף

מעלית מובילה עד קרוב לתקרה וגרם מדרגות מוביל למצפה על העיר אבל דרך סורגים.

העושר בכנסייה רב והמילה יהווה בעברית מתנוססת שם בתמונה למטה.

וזה מה שניתן לראות על התקרה

מכנסיית קארל צעדנו רגלית לכיוון בניין הפרלמנט על הרינג בדרך ראינו את המראות בתמונות למטה.

הבית של התזמורת הפילהרמונית כשעל מסך טלויזיה מתחלפות התמונות ביניהן הופיעה תמונה עם מיודעינו זובין מהטה ועל המדרכה כוכבים של אומנים ידועים.

באחת החנויות הוצגה לראווה מכונית פרארי שלי מאד קרצה

לפתע ראינו את אאידה, (שנוסדה ב-1913 ולה סניפים רבים בוינה) לא האופרה אלא את הקונדיטוריה -בית הקפה הידוע שאורה ג. חשפה אותו בטיולה האחרון כתבה בבלוג שלה ולה מגיעה התודה. אורה אמרה אז אורה יודעת. זה היה במקום הנכון ובזמן הנכון להתיישב, לשתות קפוצ'ינו עם עוגה.

נתנו מזור לרגלינו ראינו את החיים בוורוד (זה הקוצפט של עיצוב הקונדיטוריות ברשת זו).

כמה יפה וינה הייתי יכולה להסתובב בה גם חודש 

פגשנו אוסטרית טיפוסית שגם היא כמונו נחה

את מיודענו גתה שהיה סופר, משורר, מחזאי, הוגה דעות, הומניסט, פוליטיקאי, בונה חופשי ומדען גרמני, הנחשב למייצגה הבולט ביותר של הקלאסיקה של ויימאר ולאחד מסמלי המופת של תרבות גרמניה, של תרבות המערב בכלל ושל ספרות העולם.

ביקרנו לאור יום את הפסל של הקיסרית מריה תרזה המוקפת בשריה – יש לציין שביום הוא יפה יותר בניגוד ליתר המבנים סביב.

ומימינה מבנה אחד המוזיאונים

שני אירועים סמוכים התרחשו בו זמנית

בעוד אנו צועדים לכיוון בניין הפרלמנט לפתע אני מבחינה מרחוק מטריות כתומות ושלטים. ברור שזו הפגנה אבל על מה מוחים. על השלטים כתוב EMNESTY.

אני ניגשת לגברת שיושבת בצד ושואלת אותה מה העניין. התמזל מזלנו ונפלתי על מארגנת ההפגנה שידעה לדבר אנגלית רהוטה. היא הסבירה לנו שזה למען הפליטים שאין להם הרבה זכויות והם נלחמים עבורם. סיפרתי לה שגם כאן בישראל יש בעיה כזו והיא ביטלה את הבעיה, התעקשתי שגם כאן קיימת התופעה של פליטים וסיפרתי לה על הסודנים והאריתראים ושהבעיות דומות לשלהם. היא ממש היתה מופתעת.

לא יכולנו לעזור לפליטים שם לכן...

המשכנו לכיוון בניין העירייה. כאן אוהלים רבים עם משקאות אלכוהלים, עם כסאות נוח להשתזף מול ערימת חול שהביאו, עם סטיקרים, דגלי הגאווה בשלל צבעי הקשת. בערב יהיה בחוצות וינה מצעד הגאווה, אך אנו כבר נהיה בדרך לישראל. הם פשוט לא תאמו איתנו שהמצעד יתקיים בשעות מוקדמות יותר.

וכך נראתה הגאווה שלא ראינו אלא רק את האוהלים עם הדוכנים השונים

עוד סרטון ממצעד הגאווה בוינה 2015 להלן

ומי שגנבה את ההצגה מהגאווה - היתה ילדה קטנה בת שנתיים שרקדה לצלילי המוסיקה לפני רחבת העירייה.

היעד הבא שצעדנו אליו רגלית היה בכיכר היהודים האנדרטה לשואה.

מצאתי באתר של אלינער ברקת המתואר יפה את המצוי שם כך:

"בשנת 2005 הוקמה בחסות ממשלת אוסטריה ועיריית וינה, ביחד עם צייד הנאצים שמעון ויזנטל, באותו מקום, אנדרטה לזכר 65,000 יהודי אוסטריה שנספו בשואה. בניית האנדרטה נאלצה להתעכב ולעבור מקום, מפני שבמהלך החפירות במקום, התגלו שרידיו של בית הכנסת הגדול, אותו בית כנסת שנשרף כליל ב-1421. תגלית זו, לצד שאר החפצים שנתגלו, היוו עדות נדירה לחיי היהודים בימי הביניים. את שאריות בית הכנסת, כשהן למעשה אבני הבסיס שמתארות את המבנה בלבד, ניתן לראות במוזיאון Judenplatz, שנמצא ממש ליד האנדרטה...(מאחוריו)

האנדרטה הבולטת בכיכר היא גל-עד לזכר 65,000 הקורבנות היהודים יוצאי אוסטריה שנספו בשואה, מצבת "הספריה האנונימית", פסלה של רייצ'ל ווייטריד (Rachel Whiteread) האנגליה שהוקם בשנת 2000, לאחר עיכובים לא מעטים והתנגדויות רבות. האנדרטה, בטון יצוק, בנוייה בצורת חדר ספרייה, שפונה כלפי חוץ, כך שגם הספרים (שמסמלים את "עם הספר") מונחים בצורה שגויה על המדפים, מונחים כשכריכתם מופנית כלפי פנים והדפים כלפי חוץ – ספרים שלא ניתן לזהותם ולא להוציאם. על האנדרטה מוטבעות דלתות שלא נפתחות ווללא ידיות. מסביבה שמות המחנות אליהם נשלחו היהודים אל מותם. המצבה מספרת את הסיפור ללא מילים. בבסיס המצבה רשימת המקומות אליהם נשלחו יהודי וינה, ומשם לא חזרו. האנדרטה נבנתה ביוזמתו של שמעון ויזנטל, והיא הגלעד הראשון ובינתיים היחיד בעיר, שהוקם לזכר שואת היהודים ביוזמה רשמית של המוסדות (להבדיל מברלין, שבה יש אנדרטאות רשמיות רבות, וינה עדיין לא ממש מוכנה להנציח את חלקה בשואת היהודים). "

*** שימו לב בחלונות המוזיאון מגיני דוד על הזכוכית***

האנדרטה לשואה כלואה בין בניינים ולצד בתי קפה

תקלה אחרונה בדרך לשדה התעופה

לכבוד סיום הטיול החל לרדת גשם. המטריות בכלל ברכב החונה אי שם ליד האופרה ואנו לוקחים את הציוד שאופסן מהבוקר בחדר המיוחד בבית המלון. נפרדים ממריו המקסים וצועדים בגשם עם המפה של וינה עם המסלול המסומן איך להגיע לחנייה. המפה נרטבת ואני ממוללת אותה בידי הפנוייה, מגיעים לבניין האופרה ולא נזכרים בדיוק באיזה מקום עלינו לרדת כדי למצוא את הרכב. מקיפים את הבניין ולבסוף נזכרים. טוב זה היה מזמן שהחנינו שם את הרכב - יום קודם בצהרי היום.

אוי ,מה זה דימנסיה מתקדמת?

מתיישבים ברכב ורוצים לנסוע לשדה התעופה. המפה כבר מאופסנת, מפת וינה שנראה אולי משהו ממוללת, הג'י.פי. אס מהבית מזמן שבק חיים, זה מהמולטימדיה רוצה להראות לנו רק את מפת הונגריה למרות שאני מכוונת אותו על אוסטריה, ואילו וייז בכלל בעולם אחר.

מה שאני יודעת ששדה התעופה בצידה המזרחית של העיר אבל המצפן בכלל בחולון. אז מתחילים להקיף את הרינג אולי יהיה איזה שלט לרפואה לשדה התעופה.

מקיפים , מקיפים, עוצרים ברמזור אדום, ומימיני רכב להובלת מטען DHL משהו כזה.

שואלת אותו היכן הכיוון לשדה התעופה וכמו יהודי טוב הוא עונה לי בשאלה : האם לשדה התעופה X מועדות פנייך?אני עונה לו בחיוב למרות שאין לי שמץ של מושג מה שמו של שדה התעופה שאליו מועדות פנינו.

הוא משיב לי :סעו אחרי אני נוסע בדיוק לשם.

אני מתחילה לפשפש בניירותי ומוצאת את כרטיס הטיסה אבל ממש לא מוזכר בהם שם של שדה התעופה. אני מחליטה בכל זאת ליסוע אחריו ולוקחת בחשבון שלקחתי ספייר מספיק גדול שגם אם נגיע לשדה אחר , יהיה לי מספיק זמן לתקן את הטעות ולנסוע לנכון.

אנו נוסעים אחריו כברת דרך, הוא ממהר ואנו מאבדים אותו, אני כל הזמן עוד מנסה את הווייז אבל הוא בעולם אחר. לפתע אני מתחילה להבחין בשילוט לכיוון שדה התעופה ופקק ענק. כל הנתיבים נוסעים ב-20 קמ"ש. אני כבר מתחילה לחשוש ומה יהיה אם זה לא שדה התעופה???

דקות ארוכות מורטות עצבים עברו על כוחותינו, עד שלפתע פתאם התעורר הוייז לחיים.

בקצב הצב הגענו לשדה התעופה ולמזלנו זה גם השדה הנכון. כשמחזירים את הרכב אני שואלת את הפקיד מה קרה שהיו כאלה פקקים לכיוון שדה התעופה והוא מספר לי שהיתה התחרות של הטור דה פראנס והגיעו לכאן המוני תיירים וזו התוצאה.

ואני שואלת ממתי הטור דה פראנס בוינה? צרפת עברה רלוקיישן?

מי ממתין לי בשדה : הגמל או המטוס? באיזו מהירות ניסע או נטוס?

בזאת תם עוד טיול מענג שאנו נהנינו בו מאד, מקווה שגם אתם.

תודה למי שקרא, והגיע עד הלום.

מי שליוותה אותנו בכל הטיול הזה היתה הדנובה הכחולה כן סוף כל סוף זכינו לדנובה כחולה בוינה, בהונגריה, בסלובקיה וסגרנו איתה מעגל בוינה בסיום הטיול

לכבודה ANDRE RIEU מארמון שנברון בוינה עם היצירה המפורסמת הדנובה הכחולה

לנוחותכם מפת וינה עם כל האטרקציות שיש לה להציע.

מדריך שיחור שהיה מודפס אצלי ברכב אבל יכול לעזור לכם נשלח אלי ע”י לי ברוב טובה.

להתראות בטיול הבא 

ואם אהבתם את הטיול לייק יתקבל בברכה

לתחילת הכתבה על סלובקיה לחץ כאן