שד' ירושלים ביפו - השאנז אליזה - אומנות רחוב- גדרות מחייכות!!

גדרות מחייכות? היכן? מה זה? כבר ביקרתי פעמיים והוקסמתי מאד ממה?

הימים הם ימי קורונה של סגרים הנוחתים ונפתחים לסירוגין כמו רוכסן. בתי עסק, מסעדות וחנויות נפגעות ונסגרות, אך בשדרות ירושלים ביפו ניחתה מכה נוספת שאינה כתובה בתורה וגם לא באף ספר רפואה .

מדובר בעבודות הרכבת הקלה שנחתו עליה מ-2019, שמנטרלים את תנועת האוטובוסים, המוניות והמכוניות. לא ניתן להגיע לשדרה בתחבורה ציבורית כדי לערוך קניות ולא כל שכן לשבת במסעדה/ בית קפה או אפילו לקנות איזה פלאפל או בורקס או משקה. גם לחנויות כמו איטליז, אופטיקה או מתנות אין גישה כל עוד העבודות מתקיימות.

המכונה הסינית השוקדת על המלאכה

הידעתם ש...

בעיות תחבורה ביפו היו קיימות כבר במלחמת העולם הראשונה. רחוב יפת כבר אז היה פקוק, לכן חסן בק שהיה באותה העת המושל הצבאי מטעם האימפריה העותומנית, הזמין מהנדס יהודי בשם גדליהו וילבושביץ שיתכנן את השדרה. זה החל בשנת 1915. הטורקים רתמו בכפייה אנשים שהסתובבו באיזור יהודים וערבים כאחד למלאכה. וכך בשנת 1916 נחנכה השדרה. השם שניתן לשדרה "שדרות ג'מאל פשה" ע"ש ג'מאל פשה המושל על סוריה ויפו.

המנדט הבריטי החל לקראת סוף 1917 . ברור לכם ששם השדרה הוחלף לשד' המלך ג'ורג' ע"ש המלך ג'ורג' החמישי שבאותה העת מלך על האימפריה הבריטית. הבריטים הביאו סטייל אירופי לשדרה והקימו מעגלי תנועה ממש בסגנון אירופי.

לאחר מלחמת העצמאות תל אביב אוחדה עם יפו ומאחר והשם של המלך ג'ורג' כבר היה תפוס בת"א שוב נאלצו להחליף את שם השדרה. הפעם כדי לבלבל את הבריות השם שנבחר היה שד' ירושלים. ממש כפי שבירושלים קיים רח' יפו.

בשנים 1948-9 הייתה עלייה גדולה של בולגרים שהגיעו לארץ מהחזון הציוני. עלו כ-40,000 עולים שרבים מתוכם התיישבו ביפו. עד שיפו נקראה "סופיה הקטנה". על "הבולגרים של יפו" כתבה בספר רוזליה פסי.

קידמה מול עסקים נוסטלגיים

כמו בתקופה העותומנית שהייתה מצוקת תחבורה ברח' יפת ובעטיה הוקמה שד' ירושלים , כך גם בשנים האחרונות שוב נוצרה בעיה של הסעת המונים. עבודות לקראת הרכבת הקלה החלו בשנת 2007 וחברת נת"ע צופה שבראשית שנת 2022 נראה את הרכבת הקלה נעה. אשרי המאמין.

בדרך פגעו באין ספור חנויות ועסקים שהוקמו לפני עשרות שנים והשילוב של קורונה ועבודות עבור הקמת הרכבת הקלה השביתו את פרנסתם כמעט לגמרי.

על העסקים בהמשך.

פרוייקט גדרות מחייכות

לפרוייקט הזה של גדרות מחייכות נרתמו הרבה אומנים בתחום הציור והצילום והתוצאה מרהיבה. 2.5 ק"מ ממתינים למבקרים משני צידי הגדרות לאורך תוואי הרכבת הקלה. ממש מוזיאון תחת כיפת השמיים. נכון לספטמבר 2022 הפרוייקט הסתיים!!!

היתרון שאין שעות פתיחה או סגירה או ימים שאינו פתוח והכניסה חינם. לא תבואו? לא תתרמו בקניות או לסעוד במסעדות או דוכנים וכו'?

לעזרת בעלי העסקים קהילת "בית הבאר" רתמה הרבה אומנים נפלאים שמציירים בהתנדבות ציורים נהדרים , חלקם צילומים מהממים, הנתלים על גדרות המפרידים בין הרחוב לעבודות הרכבת. הם יעוררו עניין ויחזירו מבקרים לשדרה. הללו גם יצרכו, יקנו בחנויות הוותיקות, יכנסו לאופטיקאי או לאיטליז, או לחנות הביצים. יכנסו להסתפר אצל הספר או הספרית. יקנו מאפה בורקס בולגרי או מדפסת או דיו למדפסת, זר פרחים יפה לבית או לחותנת (גם אם היא לא הכי נאהבת).

בראש הפרוייקט המבורך עמד אדם פרי שיזם ואירגן וממשיך בכך החל מאוגוסט 2020. במהלכו נתלו מעל 400 ציורים /צילומים של 150 יוצרים. תרמו לפרוייקט גם גופים מוסדיים כמו בנק טפחות ועיריית תל אביב-יפו וזאת בנוסף לאזרחים יהודים, ערבים ונוצרים.

מיקום: מרחוב אילת לאורך שדרות ירושלים דרומה לכיוון בת-ים שם השדרה מתחברת עם שד' העצמאות.

חנייה : ליד איצטדיון בלומפילד. לחלופין לאורך חוף הים סמוך לשנאים של חברת החשמל .

אחת ל-3 שבועות מוסיפים ציורים/צילומים נוספים. ביום שישי האחרון כ-75 ציורים חדשים. בפעם הקודמת 51.

לצערי היו ציורים שנגנבו דבר מכעיס ומקומם. בעקבות זאת הוצבו מצלמות רחוב .

זאת תמונה שנגנבה והיא כל כך יפה

אני התאהבתי באומנית שלא הכרתי עד כה וראשי התיבות שלה E.D.T. כל פעם שראיתי ציור שנמשכתי אליו כשחיפשתי מי צייר אותו - גיליתי שזו עידית המוכשרת.

עידית סיני בילגוראי ילידת הארץ בשנת 1971. ההשראה שלה בציורים הוא חיי היום יום שלה . הרבה מיצירותיה הן דמויות של נשים ולא בהכרח דמות שראתה. זו יכולה להיות דמות דמיונית. לצערי הרב נפטרה בטרם עת, בסוף מאי 2022 בהיותה בת 51 בלבד.

במפגש הראשון והאחרון שלי עם עידית ז"ל לאחר שתלתה את הציור המעניין שלה שהייתה כה גאה בו. היא כבשה את ליבי.

כעת אולי מביטה עלינו כמו מלאכים בשמיים שציירה. יהי זכרה ברוך🙏🙏🙏

אומנים נוספים שאהבתי את הציורים שלהם.

מה שאהבתי בציור לעיל שהוא לא רק מראה מה חושב מוחו של המצוייר אלא גם העובדה שהוצב מול בניין שבו שכן תיאטרון אלהמברה. שם שוכן היום המכון הסיינטולוגי. נקודה למחשבה.

שני הציורים להלן משכו את תשומת ליבי בזכות הצבעים העזים והמחשבה היפה על פלח אבטיח כנדנדה בים בין הדגים..

עוד אומן שהציורים שלו דיברו אלי ומקווה גם לכם הינו:

רפי פרץ שנולד בארץ וגר בירושלים שנים רבות. הוא נולד ב-1965 בירושלים. רק משנת 1997 החל לצייר נוף אורבני. לי זה מזכיר ציור אימפרסיוניסטי. בהיותו בן 32 הוא יצא מהארון והחל לצייר על היחסים בין גברים. וכן את חברי הקהילה הלהט"בית שפעלו לטובת הקהילה.

בציור למטה לא הבחנתי בשם הצייר/ת אבל אהבתי מאד ותפאורת המבנים מאחור השתלבה בעייני נפלא.

ישנם ציורים שמבטאים את האחווה בין הילדים ושוב הציור של עידית E.D.T 

בולט ביופיו. 

קיימים ציורים מחיי היום יום של המבוגרים וגם של ילדים. פגישה מרגשת וגם החברים הטובים.

ציורים שהזכירו לי את האימפרסיוניסטים

אפילו צילומי וציורי סמטאות ובתים יפים שממש מזמין להגיע אליהם.

אומן נוסף שיצירותיו הלהיבו אותי - ראובן אליעזר שמו שחי ונושם יפו עשרות בשנים. הוא גם מצייר וגם מפסל נפלא. רוצו לחפש את עבודותיו היפות.

ויש גם את האדם הכועס והעצבני על המצב אליו נקלעו בשדרה.

העסקים שתמצאו בשדרה

בחזית של בתי עסק ותיקים , שיש מאחריהם סיפור, תמצאו על הגדרות צילום של מקים העסק ופרטים על קורותיו. מעניין לקרוא.

כאן קניתי בורקסים חמים וטעימים לעיתים מזומנות. וגם בביקור האחרון כי כשהריח באויר לא יכולתי לעמוד בפיתוי.

כאן אצל זהבה - דודתי ריקה אנגלר ז"ל הייתה קונה את הכריזנטמות הכי יפות ומביאה לימי הולדת למשפחתי.

לבורקס ז'ק קיים סניף נוסף בו טרם יצא לי לטעום אבל בוודאי לא אחמיץ אם הוא מתהדר בצילום של זאב רווח מסרט "הבורקס" כפי שכינו אותם אז "חגיגה בסנוקר" בכיכובו של זאב רווח שתמיד מצחיק ויצא לאקרנים ב-1975.

איני יכולה שלא להזכיר את חנות האיטליז הקטנה שרק תריס מוגף כעת ומקווה שתפתח בתום התקופה. כאן דודתי ריקה ז"ל הייתה קונה סטייקים רכים וטובים מבקר שהיה מביא רק ללקוחות מיוחדים וגם קבבים טובים. יש למה לחכות.

קיימים כמובן עוד עסקים רבים שתוכלו לגלותם בעת סיור ביפו ובשאנז אליזה של יפו - שד' ירושלים.

קולינריה

לא יצא לי לטעום פלאפל או שוארמה במוסד זה המתהדר בשמו שחיים חפר נתן לו (כנראה יחד עם פשנל) אבל אין ספק שכאשר אגיע לכאן בביקור הבא אטעם. היום הוא נמצא ליד תיאטרון גשר במבנה שצילמתי מטה. בעבר היה בתוך השדרה.

ויטושה ומונקה הן שתי מסעדות בולגריות שהומלצו לי פעמים רבות אך עד היום לא הצלחתי להגיע. התור אצל מונקה מחוץ למסעדה הקטנה רב - הקהל מצביע ברגליים. המסעדה של ויטושה גדולה בהרבה. בת דודתי המליצה לי עליה שוב לאחרונה. שתיהן שוכנות משני צידי שד' ירושלים. בשתיהן אוכל בולגרי כזה שאכלתי בעת ביקורי בבולגריה.

סיורים קולינריים ניתן למצוא כאן ולאור הצלחת פרוייקט גדרות מחוייכות גם עיריית תל-אביב- יפו החלה בסיור משולב לאומנות הרחוב עם טעימות. נראה אם ימשיכו בכך.

ניתן למצוא מספר לא מבוטל של מסעדות שאינן בולגריות סמוך לשד' ירושלים שבוודאי תשמחו להכיר. אני הכרתי את המסעדות הרומניות של נלו שעדיין קיימת ושל מישו שכבר נסגרה לצערי הרב מפאת גילו המופלג. קישור למסעדות ולכתובתיהן כאן.

אדריכלות

כשתסיירו בשד' ירושלים תביטו גם לעבר הבתים ומעל הציורים והצילומים. תיווכחו איזה מבנים יפים נבנו כאן פעם. התרשמתי ולא הפסקתי להתפעל מהבנייה הישנה לעומת הבתים שנבנים בימינו. כשאני מביטה בהם איני יכולה שלא לחשוב שאם היו משפצים מעט וצובעים את הבתים הרי יהיה כאן שד' שאנז אליזה. הרכבת תעצור ב- 6 תחנות בשדרה כל 500 מ'. האנשים יגיעו לבתי הקפה והמסעדות. שלטים יפים יפארו את החנויות, חלונות ראווה, פנסים של פעם יפארו את שולי המדרכות. אני רק מקווה שיגיע יזם עם מעוף כדי שהחלום שלי יקרום עור וגידים ויתגשם.

חצרות יפו

לעומת הבנייה הוותיקה תמצאו גם בנייה חדשה. הסגנון מזכיר את הסגנון האוריינטלי. זהו מתחם חצרות יפו. האדריכל אורי שטרית שנולד במרוקו תיכנן אותו. הוא גם תיכנן את שד' ממילא בירושלים. רק שהאחרון מאד הצליח ואילו זה מיפו משום מה ממש לא. המזרקה בירכתי המתחם עלובה והחנויות די נטושים. אולי הרכבת הקלה תפיח במתחם חיים חדשים.

המזרקה ליד תיאטרון גשר. מבנה התיאטרון נבנה ב-1922 והיה מקום גדול ומפואר שנקרא- סינמה נאביל. המיקום שד' ירושלים 7.

סביל מקורה

המזרקה

למטה זו המזרקה הידועה ליד עיריית יפו בעבר להנצחתו של חסיד אומות עולם דימיטרי יוסיפוב פשב. הוא היה שר המשפטים וסגן יו"ר הפרלמנט הבולגרי. הוא מנע את השילוח של יהודי בולגריה למחנות ההשמדה של הצורר הנאצי. כיום ניצבת לפני משכנות רות המבנה מאחור. כרגע העבודות טרם הסתיימו והמזרקה אינה עובדת וסביבה פסולת רבה מהעבודות.

בעוד אני כותבת על המזרקה הזו, אני נזכרת בילדותי באמצע שנות ה-60 שהגעתי בדיוק למקום שהיום עומד המבנה של משכנות רות שם עמד הלונה פארק. המזרקה כמדומני עמדה אז במרכז השדרה . את הלונה פארק הקימו שנתיים לפני שנולדתי 2.4.1952. זוכרת את גלגל הענק, את הקרוסלה ואת הסוס עליו הורכבתי יחד עם בת דודתי אסתי ואחיה פרדי.

ישראל יצחקי כתב ושר את שירו "אבא'לה בוא ללונה פארק" על הלונה הפארק הזה.

מסגד נוזהה

מסגד נוזהה המרשים נמצא בשכונת אל נוזהה היוקרתית המסגד שוכן בשד' ירושלים 82. נבנה בשנת 1933 בזכות תרומה של חאג' עלי חמיס . הוא שימש בעברו כספרייה המוסלמית הגדולה בארץ ולאחר מכן גם בית הדין השרעי ביפו. ננטש והוזנח עד ששופץ מאד יפה בשנת 1960. בביקור שלי בשבת המסגד היה סגור.

הסביל היפה לפני המסגד והחזית מפסיפס

תיאטרון אלהמברה

המבנה של "אלהמברה" נבנה בשנת 1937 בסגנון ארט דקו ע"י אדריכל לבנוני בשם איליאס אל מור. סגנון בנייה שהוא כמו נטע זר לשדרה. שימש בתחילתו לאולם עם מופעים של טובי הזמר הערבי ונקרא אל חאמרה (האדום) או "הארמון". לאחר קום המדינה שימש כבית קולנוע "יפאור". משנת 1963 כתיאטרון של גיורא גודיק שהיה אמרגן ומפיק תיאטרון. שם זכיתי לצפות בשנות ה-60 - 70 בטובי מחזות הזמר עם טובי השחקנים והזמרים גבירתי הנאוה בכיכובה של רבקה רז, אירמה לה דוס עם רבקה זהר ובומבה צור, המלך ואני , קזבלן. ואיי לייק מייק עם בומבה צור המצחיק ועוד. כולנו הגענו לבושים במיטב מחצלותינו. זה היה עד פשיטת הרגל וכיום המבנה משמש כמרכז הסיינטולוגיה.

♦️♦️♦️אם תרצו בעת הסיור לדעת פרטים נוספים על ההסטוריה של כל מבנה ועוד פרטים. תתנהלו לפי רשימת המבנים לפי כתובת המצאותם כאן ♦️♦️♦️

מי שפעילה למען שימור הבתים היפים של פעם זו

ורד נבון

שגם מצלמת וגם עושה עבודת תיעוד נפלאה של המבנים וגם כתבה ספר נפלא ששמו:

"השדרה - שדרות ירושלים בעיני הצלמים" .

הספר יצא ממש בימים אלו במהדורתו השניה.

מלונות בשד' ירושלים

ליד מסגד נוזהה עומד לקום מלון חדש כראוי לשכונה יוקרתית. המקום כבר גודר ושלט גם נתלה.

מלון נומה

כתובת: שד' ירושלים 31 יפו.

זהו מלון חדש חדש שיצא כעת מהניילונים. בן 5 קומות עם חדרים מרווחים . מלון בדירוג 4 כוכבים.

ביררתי עבורכם גם עלות חדר לזוג בסופ"ש סך 520 ש"ח כולל ארוחת בוקר.

קראתי בבוקינג מילים מאד חמות על הצוות וגם על פקיד הקבלה שהיה גם מאד אדיב איתנו והסביר על המלון.

ארוחת הבוקר מוגשת על הגג הצופה על יפו לרחוב. ישנם חדרים שמהם ניתן לצפות גם בים. המלון נמצא במיקום מעולה. "התחנה" נמצאת קרוב כמוה גם נוה צדק, מרכז סוזן דלאל, שוק הפשפשים , נמל יפו, המוזיאון של אורי גלר שעליו כתבתי פוסט (לחץ) ועוד.

למלון קיימת גם חנייה. אילמלא אני גרה רבע שעה מהמלון כבר הייתי באה ללון שם.

לא צריך לברוח מהשדרה ביפו. שהמזוודה תשמש רק לכניסה למלון

לסיכום: אומרים שהיה פה שמח . היו בתי קולנוע שוקקים כמו קולנוע אילת, צליל, נגה , גלרון ואלהמברה. הוקרנו סרטים עם דיבוב לבולגרית, רומנית ועברית. היה לונה פארק, מסעדות רבות , חנויות מגוונות ואפילו "מקהלה עליזה" - מקהלת צדיקוב שנוסדה ע"י אדם ממוצא בולגרי - ששרה על הציפורים ולא על אלו שבראשי.

ואני רק רואה בעייני איך השאנז אליזה זה כאן וצריך להחיותו עם הרבה תשומת לב ומעוף.

נכון ל-29.7.2022 כמעט כל הציורים/תמונות הוסרו כי את הגדרות עומדים לפרק!!!!

♦️♦️♦️♦️♦️♦️♦️♦️♦️♦️♦️♦️♦️♦️♦️♦️♦️♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦

אם אהבתם את הכתבה אשמח שתלחצו על מילת התודה בסוף הכתבה מטה .

אם אתם רוצים לשמחני תגובה תתקבל בברכה רבה.

בכל מקרה להתראות בשדרה בכל כלי תחבורה ובכל לבוש.

♦️♦️♦️♦️♦️♦️♦️♦️♦️♦️♦️♦️♦️♦️♦️♦️♦️