יצא לכם פעם לתכנן טיול ע"פ לוח מופעי תרבות?
אם זה לא קרה לכם דעו שכדאי שתתרווחו בכורסא ותקראו את הכתבה.
כרטיסי טיסה רכשנו בחודש ינואר באוסטרייאן איירליינס לוינה בעלות 297$ לאחד - לטיול ליוני.
טיסה קצרה והופ את/ה בחו"ל.
מייד אחרי רכישת הכרטיסים בדקתי אילו מופעים מתקיימים בכל שטחי התרבות בבראטיסלבה , וינה, באנסקה ביסטריצה וקושיצה.
מצאתי שבערב הראשון אחרי הנחיתה תוצג האופרה ריגולטו של ורדי בבראטיסלבה. לקראת סוף הטיול נבוקו ואאידה אף הן של ורדי בבראטיסלבה.
ובערב האחרון המופע מאמה מיה בוינה.
אני חיפשתי גם מופעי פולקלור ומצאתי אחד כזה בתקופת שהותנו בישוב בשם MYJAVA שעורך מידי שנה פסטיבל פולקלור בינלאומי. התכתבתי מול אחד המלונות שרציתי לשהות בהם בלילה אחד לצורך הפסטיבל והם חיברו אותי למנהל הפסטיבל, כיון שבמועד שרציתי לשריין מקום לינה , טרם נודעו פרטי הפסטיבל. הפסטיבל התחיל ב-18.6. שהיה מתאים לנו נהדר כי היינו מאד קרובים לשם אבל החלק של הריקודים התחיל רק ב-19.6. שזה בדיוק יום הטיסה חזרה, כך החמצנו אותו.
להלן סרטון מפסטיבל כזה.
מייד אירגנתי לי את הלינה ע"פ המופעים ,שריינתי הזמנת כרטיסים למופעים בבראטיסלבה. מאמה מיה השארתי לשלב מאוחר יותר כיון שהיה צריך לשלם מראש עבור הכרטיס ואילו לאופרות רק הזמנה מבלי לשלם, ובאים לקופת הכרטיסים עד 18.30 שנמצאת בבית האופרה עצמו (לחלופין תמורת 5 יורו מקפיצים למלון אך אנו פחדנו שזה יהיה דואר הצב כמו בארץ ונוותר ללא כרטיסים
)
רק לאחר מכן התחלתי לתכנן את מסלול הטיול שיתאים ללוח המופעים.
מופעי תרבות בדקתי באתר כאן: בראטיסלבה.
על מופעי אופרה ובלט בדקתי כאן.
במי נעזרתי?
הספרים בהם קראתי הם :
1. רוזמרין הישן משנת 2004 שלמרות עתיקותו בכל זאת עזר והביא אותי לכפרים יפים.
2. EYEWITNESS לצ'כיה וסלובקיה שהוא אמנם חדיש יותר אבל שטחי והוא רק עזר לי לראות תמונות ולאמר כאן הייתי רוצה לבקר.
3. הסיפורים על הפסלים מאתרי אינטרנט באנגלית על STREET SCULPTURES IN BRATISLAVA.
לידיעתכם: הפסל של הפפארצ'י הוסר לפני כשבועיים ממקומו וטרם נקבע לו מיקום חדש נכון ל-06/2015
4. באתר המצויין של התיירות הסלובקית כאן.
5.הבלוג של הדר הידועה בכנוי URGENSON המצויין עם הרבה מאד קישורים. באמה ששלחה לי קישורים לסלובקיה, באורה שפירסמה אשכול על וינה, וברבקה שרק ירדה מכבש המטוס וכבר התחילה לספר על הטיול שלה לסלובקיה וכמה מפתיע יש גם על וינה להן וללי היקרה ששלחה לי קובץ נהדר על וינה ולכל כותבי הבלוגים והטיפים המון תודה.
6.אתר .GO TRAVEL
רכב הוזמן בוינה (לא רציתי לשמוע יותר על הזמנת רכב במדינה מזרח אירופאית לאחר הנסיון המר בפראג) מחברת סיקסט שנתנה ביטול השתתפות עצמית ותוספת קטנה עבור הגיחות לסלובקיה, הונגריה ופולין - 39 יורו שזה היה הרבה פחות ממה שדרשו ממני הרץ אויס ואחרים.
ההסטוריה של סלובקיה כאן.
הסטוריה על קצה המזלג: סלובקיה נמצאת במרכזה של אירופה. במשך 900 שנה היא היתה רק מחוז בממלכת הונגריה. במאה ה-20 היא אוחדה והפכה למשך 70 שנה צ'כוסלובקיה. בשנת 1993 קיבלה עצמאות ונפרדה מצ'כיה וכעת עומדת ברשות עצמה.סלובקיה הצטרפה כחברה לגוש האירו ולברית נאט”ו בשנת 2004.
88% מתושביה הם סלובקים המיעוטים הקיימים הם הונגרים, צוענים, אוקראינים, צ'כים, רותנים וגורלים. רוב האוכלוסיה הינה נוצרית – קתולית ומיעוטם פרוטסטנטיים. אירוע מכונן בתודעה הלאומית של סלובקיה הינה ההתקוממות נגד הגרמנים בשנת 1944. העצמאות התממשה רק אחרי “גירושי הקטיפה”.
5.6 – יום שישי
יצאנו לדרך וכבר בשעות הבוקר ב-9.00 נחתנו בעולם אחר. היום הראשון הוא תמיד היום של הכי הרבה תקלות בכל טיול אבל הפעם הגזמנו.
בדרכנו משדה התעופה וינה הנמצא מצידה המזרחי של העיר לכיוון בראטיסלבה תכננתי שמורת ציפורים בשם PETRONELL בכפר בשם זה. אז מצאנו בכפר מוזיאון ציפורים ואח"כ עתיקות ו-4 בחורות רוכבות על אופניים שאמרו לנו לנסוע בדרך עפר בה ראינו גם שלט לגבי השמורה. רק את אזורי ההצפה של הדנובה לא מצאנו וכבר היתה שעת צהרים, עייפים מלילה כמעט לבן רצינו רק להגיע למלון לנוח קמעה. בדרך ראינו כמוצא שלל רב את מצודת בראטיסלבה שמאד שמחנו לראותה כי תיכף מגיעים למנוחה ולנחלה.
אנו בדרכנו למלון שהוזמן מראש DANUBIA GATE שנמצא כ-10 דקות הליכה ממרכז העיר העתיקה וגם מהחדשה. מיקום מנצח לכל העולמות ובנוסף לפינוקים קטנים כמו כרטיס לקפה/משקה ע"ח הבית במהלך השהייה. בסיום תשורה קטנה של שוקולד ומגנט כלשהו ע"פ בחירה מתנה. ארוחת הבוקר טעימה ועשירה , מעלית וחנייה. מבחינתנו מלון 10.
בעוד אנו מביטים על הצג של ה-GPS עוצרת אותנו ניידת. כן ניידת עוד ביום הראשון. מה פשענו אנו שואלים את עצמנו? ושוטרת "נחמדה" רוצה לקנוס אותנו ב-60 יורו כי נסענו במקום שאסור לכניסת כלי רכב פרטיים. הסברנו לה שאנו רק נחתנו, כי ה-GPS הוביל אותנו מדרך זו, אך היא לא שעתה לתחינותינו ורק הסכימה להקטין הקנס ל-50 יורו . לפחות במלון המתינו לנו עם עוגיות ולימונדה להמתיק את הגלולה. אין לי מושג איך נראה התמרור שאומר כי עברנו את העבירה אך השוטרת התעקשה כי עד המקום שעצרה אותנו היו 5 תמרורים כאלה.
תכינו קופת קנסות!!!
תרנו את הסמטאות ואז חשנו מסרים מבטננו שזעקה "הבו לנו אוכל"!!!
נכנסנו למסעדת LIDO שהמזגן בפנים פעל ואכלנו ארוחת צהרים ערב על טהרת דג טרוטה, שרימפסים וסלט עם צ'יפס. היה טעים ונעים.
הבתים בבראטיסלבה מאד יפים - ארכיטקטורה במיטבה. כל בית זו יצירת אומנות עם פסלים וצבעים שונים.
בשיטוט הגענו לבניין האופרה שנבנה בשנים 1886-7 ותוכנן ע"י צמד האדריכלים הוינאים הנודעים פלנר והלמר , שחזיתו מקושטת בפסלי גתה,ליסט ושייקספיר.
לפני בית האופרה ניצבת מזרקת שיש יפה עם צעיר טרויאני רכוב על גבו של זאוס שהפך לנשר. כאן היינו אמורים לצפות בריגולטו והעדפנו את הרחובות והסמטאות ששקקו בני נוער והמו אדם.
מסעדת UFO בראש הגשר והמראות ממנו כאן.
בראטיסלבה מתהדרת בפסלים יפים לרוב. הראשון שפגשנו שמו - CUMIL שבפירוש ספרותי זה "הצופה". השמועה האחת אומרת שהוא קומוניסט טיפוסי שאמור לעבוד אבל הוא לא מתעניין כל כך בעבודתו. השמועה השנייה אומרת שהוא מציץ מתחת לחצאיות הנשים העוברות על פניו.
אז נשים הזהרו ממנו - הוא שובב.
הפסל השני שפגשנו גם מאחוריו אגדה - איש אחד היה מאוהב באשה שלא השיבה לו אהבה. מרוב עצב הוא השתגע והעניק פרחים לכל אשה ברחוב שפגש. הוא חבש כובע לראשו ובירך את האנשים בכיכר ברח' SEDLARSKA.
אגדה שניה שמענו בעת הסיור הממונע שעשינו כששבנו בפעם השנייה לבראטיסלבה. האיש שמאחורי הדמות בפסל היה עני שהיה נכנס כל יום לבית הקפה מאייר הסמוך שם קיבל מנות אוכל אותן אכל במהלך היום. כאות תודה היה מברך עוברים ושבים ומפנה לבית-הקפה-מסעדה MAYER..בדרך אגב אומר שלא התלהבנו מהשירות הקלוקל בה כשהגענו אליה בשנית.
במרכז הכיכר - הלבאנה נמשטי - ניצבת מזרקת מקסימיליאן משנת 1572 כשבראש התורן מתנוססת דמותו של רולנד שהגן על זכויות אנשי העיר. בשעות הערב בסביבות השעה שמתחיל להחשיך היא מחליפה צבעים וזה מהפנט.
בכיכר חלאבנה פעילות שוקקת בכל שעות היום והלילה. במשך היום ראינו פסלי אדם ודוכנים למכירת מזכרות ואוטובוסים אדומים שלוקחים לסיורים ממונעים.
בשעות הערב הבניינים והמזרקה מתחילים להיות מוארים דבר המשווה לכיכר יופי מסתורי. בין לבין ראינו ילדים מפריחים בלוני סבון גדולים, כשישבנו בקפה MAYER לאייס קפה וקפוצ'ינו לתת מזור לרגלינו הדואבות, האזנו למוסיקת אופרה שבקעה מבית קפה שממול ומוסיקת פופ וג'אז מבתי קפה אחרים.
כפי שתוכלו לראות בתמונה מטה מסעדת ג'יראף המתה בני נוער אולי בגלל יום שישי בערב , זה היה מאד נעים לראות פעילות שוקקת זו.
6.6. – יום שבת
היום ע"פ תחזית מזג האויר היו צפויות 33 מעלות. מי שמכיר אותי יודע שאני וחום אינם מסתדרים. קיוויתי שנצא מוקדם לדרך כדי שלא נקלע לחום. אחרי ארוחת בוקר טובה במלון נפרדנו לשלום מבראטיסלבה. פנינו מועדות לנסיעה לאורך הדנובה לגיוון העיר GYOR. כנראה שהחום הצפוי הרתיע את ה-GPS שהבאנו מהבית והוא על הבוקר שבק חיים. חיבור לאינטרנט לא היה לי, במוטלטימדיה שברכב ויתרתי על תוכנת ניווט (5 יורו ליום) וכך אנו נוסעים ע"פ המפות והשילוט כמו פעם.
במקום נסיעה לאורך הדנובה , אנו נוסעים באוטוסטרדה. הונגריה מקבלת אותנו בשדות לוונדר פורחים בסגול עמוק. עוצרים בתחנת הדלק הראשונה כדי לצלם את הסגול מקרוב ולנשום מהריח מלוא הריאות.
לקראת השעה 11.00 הגענו ל-GYOR כשמבנה בית העירייה המדהים ניצב ממש לפנינו. איגפנו אותו עד שמצאנו בעורף המבנה מקום חנייה ליד בית הדואר.
הרומאים קראו לעיר ע"ש שבט קלטי - ARRABONA. לאחר מכן מונגולים וטורקים כבשו אותה. ובשנת 1743 המלכה המפורסמת מריה תרזה שפסל שלה בוינה ראינו בסוף הטיול, העניקה לעיר תואר של עיר מלכותית חופשית. העיר גדלה כמקום חשוב החולש על התחבורה הימית בדנובה.
היום העיר שוקקת תיירים , אוניברסיטאות, בית חרושת אאודי שוכן בה. היא שוכנת באמצע הדרך בין דנובה לוינה ובראטיסלבה וככזו מהווה צומת דרכים.
הצצנו מעברו השני של הכביש והבחנו במדרחוב מעניין.
הצצנו ונפגענו. ביום רגיל בחום הזה לא הייתם מוצאים אותי בחוץ אבל עם כזה מקום יפה אי אפשר להשאר אדיש ומתאמצים.
המדרחוב שקק פעילות. היו דוכנים של שבוע הספר ואני חשבתי שזו המצאה ישראלית.
היה תיאטרון בובות לילדים שישבו מהופנטים סביב הבמה לראות את המלך והמלכה.
היו הרבה מזרקות בכל מיני צורות.
בתים יפיפיים שאראה לכם בהמשך וגלידריות רבות להפיג את החום.
גם אנו דגמנו אחת בהמשך כשהתקרבנו לגשר שעל הדנובה שנמצא במפגש הנהרות דנובה ונהר ראבה.
בגיור מנציחים את הסיפון של פעם...
בעת שהתקדמנו והגענו למחצית המדרחוב, הצצנו ימינה והבחנו ברחבה. התחלנו ללכת לעברה וגילינו רחבה מרובעת, שבצד אחד כנסייה יפיפייה עם שני בצלים, בנוייה בסגנון בארוקי, כשלפניה מזרקה כזו שילדים אוהבים להשתעשע במיוחד ביום חם שכזה. המים בוקעים מהמשטח בצד אחד וכשהילד מגיע זה בורח לו לצד אחר. מצידה האחר של הרחבה היו בתי קפה.
המשכנו עם הסמטה הזו עד הגשר שעל הדנובה, השקפנו על מפגש הנהרות ואח"כ קנינו גלידה נהדרת ממש בפינה ליד הגשר. ישבנו על גרם מדרגות ונהנו ללקק קצת בצל לחוש משב רוח קל.
זה הגשר של GYOR החוצה מעל הדנובה לכיוון סלובקיה באין מפריע וללא שום שלט האומר:
“עצור גבול לפניך".
בדרכנו חזרה לחנייה מהצד השמאלי של בית העירייה ישנו פארק בו הבחנתי בפסלים יפים, למרות החום הלכנו לראותם.
המשכנו בדרכנו לכיוון העיר ESZTERGHOM אך לפני כן עשינו גיחה קטנה לסלובקיה, חצינו את הגשר על הדנובה לקומרנו שם חיפשנו את קומפלקס אירופה שקראתי כי לפניו יש מזרקות. קומרנו היתה עיר בעוצר בשעת הצהרים. לא התרשמנו ממנה פרט לאיזו כנסייה וחיש מהר המשכנו לאסטרגום הידועה בקתדרלה הגדולה ביותר בהונגריה הנמצאת על גבעה ובולטת למרחוק. מרשימה מאד!!! מיהרנו להגיע כי ידענו שהיא נסגרת בשעה 17.00 והספקנו אכן להציץ בה פנימה.
למרגלות הקתדרלה ישב הבחור המצולם מטה והפליא לנגן בכלי נגינה שנראה כמו חליל מנגינות נוגות ויפות.
העיר ידועה כמקום משכנו של הארכיבישוף ובו הוכתר המלך ההונגרי הראשון- אישטוואן הקדוש. כדי שתבינו כמה קדושה וכמה מפוארת קתדרלה זו די אם אומר שהיא מכונה "הוותיקן של הונגריה".
אשטרגום היתה עיר הבירה הראשונה של הונגריה והיתה מקום מושבם של מלכים וכמרים.
לא רק היופי בפנים מושך אותנו אלא מאחוריה יש מרפסת תצפית יפה על הדנובה.
במרפסת התצפית על הדנובה מאחורי הקתדרלה פגשנו קבוצה של יפנים שרק המדריכה שלהם דיברה אנגלית. התחלנו לשוחח איתה והתברר כי הם מקיוטו.
סיפרתי להם שבתי הקטנה טיילה ועבדה חצי שנה ביפן והם מאד התלהבו. המדריכה סיפרה לנו על הרכב הקבוצה אנשים עשירים מקיוטו והסביבה. על כך שכבר ביקרה 3 פעמים בישראל, דבר שהפתיע אותנו מאד. חתמנו את המפגש בהנצחה בתמונה מטה.
במהלך חפירותי לפני הטיול, נתקלתי בתמונה זו, ומאד רציתי להגיע לצפות על המקום הידוע
כ"ברך הדנובה". ראיתי מהמפה כי ממקום ישוב שנקרא DOMOS יש כביש צר שעולה למעלה והוא מוביל עד לנקודה שבצד השמאלי יש גשר קטן מעל נחל ורחבה עם פרגולה ובה תמונות קדושים ושרידי עתיקות. בעזרתו האדיבה של מר לוי הידוע LBD נודע לי ששם המקום
Prikz (whose name means "pulpit") is one of the highest summits of Visegr Mountains
שביל אדום מוביל לפסגה בגובה מעל 600 מ'.
שמחתי כמוצא שלל רב שהגעתי למקום. בדיוק קבוצה של חברה צעירים הגיעה למקום ושאלתי אותם ותארתי להם מה אני רוצה לראות. אחד מהם הוציא לי מצלמה תותח מתיקו, פתח והראה לי בדיוק את התמונה הזו ושאל אותי. זה מה שאת רוצה לראות?
השבתי לו כן בהתלהבות רבה. הוא צינן מייד את התלהבותי כשאמר לי שרק 3-4 שעות מפרידים ביני לבין הפסגה. השביל בתחילתו די תלול, והיות והשעה היתה אחרי 18.00 לא כדאי להתחיל כי אנו נקלע לחושך. התבאסתי מאד. מצד שני בדרך חזרה זכיתי למראות מאד יפים של הדנובה המוזהבת.
התמונה של “ברך הדנובה” מהאינטרנט.
הייתי מהופנטת מהצבעים וזה אחרי שחווינו תקלה נוספת בטיול התקלות הזה. בדרך למציאת ברך הדנובה, ביקשתי מרפי שיעצור ליד זוג שישב במרפסת ביתם כדי לשמוע אם יש לנו הרבה כדי להגיע לתחילת השביל, כי LBD אמר לי שזה 500 מ' הליכה ממקום החנייה של הרכב. רפי נסע רוורס ושרט עמוקות את הרכב בגדר אבן שהפריעה לו לנסוע אחורנית, בכביש שלא היתה בו אף מכונית.
לפחות היה לנו פיצוי על עוגמת הנפש מהדנובה. ואז ברגע האחרון אמרתי לרפי שאם המראה מכאן כל כך יפה בוא נשוב מהר לקתדרלה באשטרגום ונצפה גם משם על השקיעה אבל ראינו רק את אודם השקיעה.
אך שם זכינו בשעה זו לראות גם כלה לבושה בתכלת ושושבינות בצבע תואם.
מתחת לקתדרלה רוחש עולם ומלואו. מסעדה יוקרתית בשם PRIMA שנמצאת בתוך יקב שוכנת שם אחר כבוד, אבל בשעה שהגענו אליה קרוב ל-21.00 הסכימו לספק לנו רק משקאות אך אנו היינו מאד רעבים, אז הפנו אותנו למסעדה מצויינת עממית בשם צ'נם צ'ארדש. המלצר זיהה אותנו מייד כישראלים וברך אותנו לשלום וגם שבת שלום.
כמו כן מתחת לקתדרלה מעבר תת קרקעי מואר יפה למטה.
התקלה הנוספת להיום: בעת שנסענו לכיוון מלוננו באשטרגום , ניסיתי לטפל שוב ב-GPS שהבאנו מהבית וניתקתי אותו מהשמשה. באותו רגע צנח למטה ברכב. נשבר החיבור לתוך המכשיר. רפי עם פינצטה ניסה לתקנו וחשבנו שהצליח. למחרת בבוקר בעוד אנו נוסעים ליעדנו הבא, לפתע מרגישים ברכב ריח חזק של ליזול. פתחנו את חלונות הרכב כדי להריח את הסביבה החיצונית , אך בחוץ ריח נעים ורק אצלנו ברכב - ריח חזק של ליזול. בתחילה חשבנו אולי מסוליות הנעליים , אולי דרכנו במוסך של המלון בו לנו (שאגב מאד לא אהבנו אותו), ואז בהבזק של מחשבה, הוצאתי את חיבור ה-GPS מהמצת. הריח של הליזול נדף ממנו והיה חם רותח. ביום זה היה יום ראשון כשכל החנויות סגורות. בצר לנו נכנסנו לכל תחנת דלק גדולה לברר אם יש להם חוט אחר אך לא מצאנו מתאים. הבנו שנאלץ להמתין ליום ב'.
במקביל יצרנו קשר עם נטע שסידרה לנו את הזמנת הרכב כדי לבדוק איך נוכל להתחבר לניווט דרך המולטימדיה. : לאחר בירורים הודיעה לנו שהמקום הכי קרוב יהיה בשדה התעופה בקושיצה. חייבים להגיע למקום כי צריך לחבר איזה אביזר. לקושיצה נגיע בעוד יומיים.
בינתיים אני מנווטת עם המפה.
7.6 – יום ראשון
כפר האומנים בהונגריה STENTENDRE קראתי בכתובים כי ביום ראשון יש מופעים עממיים וכי לבושים בתלבושות המסורתיות. לנו זה יוצא לבקר שם בדיוק ביום ראשון.
בגלל החום הרב ששרר בימים אלה התייצבנו במקום כבר בשעה 9.00 עוד לפני שנחילי התיירים הגיעו. כל החנויות והדוכנים כבר היו פתוחים.
זה המקום לקנות מזכרות כי המחירים ממש זולים. כמובן שהצטיידנו במתנות לכל מי שזכרנו שיש להביא תשורה. וגם מצאנו בחנות אחת את ממרח הפלפלים המפורסם שמתאים לגולש. החנות בצד ימין של הרחוב ומעוטרת בפלפלים.
רחוב אחד ארוך זה הכפר כשמוזיאון המרציפן שהיה בין המקומות שרצינו לבקר נמצא אחרי הכנסיה שנמצאת בכיכר, ובצד שמאל של הרחוב. על מוזיאון המינאטורות שרואים דרך מיקרוסקופ וויתרנו כשראינו שכל המוזיאון זה רק חדר אחד.
אם אתם נמצאים עם הילדים בבודפשט אז חובה להגיע לכפר סנטנדרה ולו רק בזכות מוזיאון המרציפן הזה.
זיכרו שכל התמונות למטה עשויות ממרציפן.
שלאחר הביקור בחום נכנסנו לבית קפה סמוך מאד מהודר להרוות צמאוננו באייס קפה וכמובן שהשירותים שלו גם הועילו לנו.
עזבנו את כפר האומנים בשעת צהרים, מבלי שראינו אומנים או מופעים כלשהם למרות הכתוב בכתובים, ואולי זה קורה בשעות מאוחרות יותר.
פנינו לכיוון VAC וכיוון כללי לסלובקיה לבאנסקה ביסטריצה.
בדרך ראינו על עמוד חשמל קן של חסידות ובתוכו חסידה וראשם של 2 גוזלים מציץ. כמובן שמייד עשיתי להם בוק.
חצינו גשר מעל הדנובה , בדרך ראיתי תמרור מוזר שחשבתי שמוצב שם מזמן ואין לו קשר למקום כי כבר בנו גשר. המשכנו לנסוע אך לפתע הגענו לסיום הכביש ונהר הדנובה הרחב מפריד בינינו לבין מחוז חפצנו סלובקיה. בגד הים היה טמון עמוק במזוודה.
אז אופצייה השחייה נפסלה. יצאתי מהרכב וניגשתי לאדם שעמד מחוץ למכוניתו ושאלתי אותו מה קורה כאן. הוא השיב לי בגרמנית שוטפת. אתם בוודאי יודעים שגרמנית אינה נמנית על שפת האם שלי, אבל הוא היה מאד אדיב ולקח אותי לשלט המוצב על הבית הסמוך ועליו טבלת תעריפים. הוא הסביר לי שהמעבורת תגיע עוד 10 דקות וזמן החצייה לוקח 10 דקות. אנו רק צריכים להפרד מ-1400 פורינטים עבור הרכב ועוד 430 עבור כל נוסע כדי להגיע למחוז חפצנו. שמחנו מאד להפרד מהכסף ההונגרי ובלבד שלא נצטרך לבצע עיקוף.
הגענו ל-BANSKA BYSTRICA וחיפשנו את מלון KURIA ששוריין מראש . המלון שוכן במבנה עתיק שהינו חלק ממצודה עם ריהוט עתיק של עגלות, כלי עבודה עתיקים ממש מוזיאון. החדרים כמובן ברוח מודרנית בשילוב ישן. המיקום שלו מעולה. ליד המלון שוק מקומי, חנויות וסופרמרקט גדול, 2 דקות הליכה מהכיכר המרכזית של העיר שאותה אין להחמיץ. החסרון של המלון - מדרגות.
עם הגיענו לעיר בהעדר GPS עצרנו מקומי שניסה להסביר לנו בסלובקית היכן נמצא המלון, הוא שלח אותנו הרחק ממקום המצאנו, ואני שידעתי כי המלון שוכן במרכז העיר, איך שראיתי כי אנו מתרחקים מהמרכז אמרתי לרפי שעליו לחזור. לפתע מימיננו הגיחה ניידת משטרה. כמה שמחתי!!! עשיתי לו סימן עם היד שיעצור. הוא ניגש אלינו ואמרתי לו שאנו מחפשים את מלון קוריה ולא יודעים איך להגיע. הוא מייד אמר לנו שעלינו לשלם קנס בסך 20 יורו. הריטואל הקבוע. נכנסים לעיר ושוטרים רוצים להתפרנס על גבי התיירים. הבהרתי לו שאנו ללא GPS ולכן איננו מוצאים את המלון. אז אחרי תחנונים הוא הוריד את גובה הקנס ל-10 יורו וכאילו התנצל שאין לו ברירה אבל נכנסנו לאיזור שאסור לכניסת רכבים פרטיים. לא שראינו תמרור כזה. הוא היה אדיב וברוב אדיבותו עשה לנו סימן לנסוע אחריו. הוא הקיף חצי עיר והביא אותנו למלון. המצחיק הוא שהמלון שוכן בדיוק ברחוב שעצרנו אותו רק שלכיוון ההוא אסורה הנסיעה וחייבים לאגף את העיר כדי להגיע מהכיוון הנגדי.
הודינו לו על השירות לפחות הכסף לא היה לחינם. התמקמנו והתחלנו לתור את העיר המקסימה.
בכיכר המרכזית של באנסקה ביסטריצה פרט למזרקה שמאד יפה לראותה ביום ועם תאורת הלילה שגם נשמעת נגינה, עומד אובליסק לזכר שחרור העיר בימי מלחמת העולם השנייה מהנאצים ותודה מיוחדת לרומנים. שפשפתי את עייני ועל האובליסק מופיע כיתוב ברומנית שמודים להם.
הסיפור שהיה מוכר לי הינו על הצנחנים וביניהם הצנחנית המפורסמת חביבה רייך שהיתה סלובקית מעיירה מרוחקת 70 ק"מ מקושיצה שאליה נגיע למחרת היום, שעלתה לארץ, ונשלחה לשליחות של הצלת יהודי סלובקיה אז צ'כוסלובקיה. היא פעלה 6 שבועות עד שנתפסה עם מספר יהודים שאיתם עלתה להרים, חלק נמלטו, חלק נתפסו בשבי והיא ביניהם. אח"כ נרצחו. זה קרה ליד עיר זו.
על המרד ניתן לקרוא כאן.
על חביבה רייך ניתן לקרוא כאן.
עוד קוריוז לגבי באנסקה ביסטריצה זה מגדל השעון שבנוי נטוי כמו מגדל פיזה באיטליה. שאלתי באינפורמיישן כיצד זה קרה ואמרו לי שלפני המבנה הנוכחי עמד מבנה אחר, שהרסו אותו כשנבנה על ההריסות המבנה "החדש" שהוא כבר ממש לא חדש, הית כנראה תזוזת קרקע וכך קרה שהוא החל לנטות.
לקראת סוף הרחוב שוכנת כנסיית סנט אליזבט ממש עתיקה שבתמונה יחד עם הפסל לפניה. המבנה היה חלק מבית חולים. הוא נבנה בסגנון בנייה גותי בשנת 1303. נהרס ונבנה מחדש בסגנון בנייה בארוקי בשנת 1750.
המזרקה של באנסקה ביטריצה ביום סרטון שהקלטתי ובלילה מחליפה צבעים.
8.6 – יום שני
בדקנו באינפורמיישן שיש לו מבנה יפה כשלעצמו ושווה להציץ בו, היכן נמצא
מוזיאון המרד הסלובקי, שנבנה בשנת 1969. מבנה המוזיאון מאד מעניין ונראה כמו שני חלקים של מבנה שרעידת אדמה חזקה בקעה אותם לשניים.
המוזיאון מתחיל במלחמת העולם הראשונה וממשיך במלחמת העולם השנייה. אנו ראינו את חצר המוזיאון והמוצגים בחוץ וגם מזה התרשמתי למרות שההסברים כולם בסלובקית. מצער.
למוזיאון בפנים לא היה לנו זמן כי ביום זה נכונה לנו נסיעה ארוכה עד קושיצה. בחוץ נמצא מטוס די גדול שאני מניחה ששימש בימי מלחמת העולם השניה, טנק, כלי מקלע ורכבת.
מאתר *GO TRAVEL למדתי כי התצוגה במוזיאון היא אינטראקטיבית וכי פרק ההשמדה והגירוש של יהודי סלובקיה אינו מוסתר כאן.
*כדאי מאד להעזר במידע שבאתר זה לצורך הכנת הטיול.
מוזיאון המרד הסלובקי
הגענו לחנות הטלפונים הניידים עם הפתיחה, הצטיידנו בחוטים המתאימים שלשמחתנו היו לו, הוא אפילו עשה לנו איזה חיבור לא שגרתי, הצטיידנו בסופרמרקט בכמה מצרכים ויצאנו לדרך מזרחה על כביש 66, כשבברזנו עלינו איתו עוד צפונה . משמאלנו הרי הטאטרה הגבוהים. כביש זה נחשב לאחד הכבישים היפים במדינה. אכן ראינו אלף צבעים של ירוק. כבר ראינו כבישים יפים מאלה אבל כך כתוב בספרים.
בהמשך הדרמנו עם כביש 67 ל-ROZNAVA ואח"כ הגענו לקושיצה.
בדרך ראינו את המצודה היפה של ZVOLEN אך לא היתה לנו עמדת צילום טובה.
חלפנו על פני מערת הקרח דובשינסקה , אשר היתה סגורה כיון שזה יום ב' בשבוע ולכן הקצינו לה מועד אחר. ראינו את האגם המלאכותי הכה יפה DEDINKYA PALCMANSKA שזכה מאיתנו לתשואות ולכן בחרנו לארוחת צהרים מסעדה שנושקת לקו המים לאכול בה דגים. לצערנו הדגים בכל האיזור סביב האגם אינם דגים טריים מהאגם אלא קפואים.
ניחא העיקר שראינו עוד קצת מהאגם.
כ-8 ק"מ אחרי רוז'נאבה קצת צפונה הבחנו בטירה KRASNA HORKA שבשעה שהגענו אליה היתה כבר סגורה. פירוש שמה למרגלות המצודה. היא נחשבת לאחת המרשימות בסלובקיהמשנת 1320. היא נהרסה בדליקה ונבנתה מחדש ב-1910.
אם לאמר את האמת אחרי שראיתי מאוחר יותר טירות מרשימות יותר אז על זו ניתן לוותר. ייתכן שגם בגלל המנוף שהיה במקום ירד קרנה בעייני וגם בהשוואה למה שראינו מאוחר יותר.
אנו ממשיכים לנסוע ופתאם השמים התקדרו עננים שחורים שמאיימים עלינו. סערת ברקים החלה ואנו בדרך לקניון ZADIEL. אין מוצלח יותר מזה.
באחד מהבזקי הברקים הצלחתי גם לתפוס תמונה - הללוייה!!!
מגיעים רבע שעה לפני סגירת השמורה ב-17.00 לוקחים מטריה שאם המבול יחל, ומתחילים להביט על הצוקים הנישאים. הוד והדר להם ואנו נפעמים מיפי הטבע. רק אנו בשמורה ואין איש מלבדנו.
אולי אם לא מתעכבים לסטייה לטירה אפשר להספיק לבקר בקניון זאדיאל שנראה מקום יפה לטיול.
עוד פרטים על קניון ZADIEL ניתן לקרוא כאן.
כשהתקרבנו לעיר קושיצה , לאחר שרכשתי חבילה לגלישה בנייד ב-139 ש"ח לחודש ימים, הצלחתי לגלוש בוייז ובעזרתו הגענו עד מקום החנייה של המלון.
המלון שהזמנתי נמצא בלבב העיר העתיקה, 5 דקות הליכה מכנסיית סנט אליזבט המפורסמת. המלון מעוצב בסגנון ישן וחדש, כאשר בשירותים יש לבנים עתיקות.
אכלנו כאן גם ארוחת ערב טובה וגם בוקר.
שם המלון: FAMILY HOTEL VILLA REGIA
מייד לאחר שאכלנו יצאנו לעיר כי זכרתי שיש בערב מזרקה מנגנת. בין השעה 20.00 עד 21.00 המזרקה מופעלת ורוקדת לצלילי מנגינות בצבעוניות יפה כאשר מאחורינו כנסיית סנט אליזבט ולפנינו התיאטרון הלאומי של קושיצה.
כשהגענו למדרחוב המוביל מבית המלון וראינו את הכנסיית מוארת באור יקרות - נפעמנו למראה עיינינו.
הסרטתי את המזרקה של קושיצה והרי הסרטון לפניכם.
וכמה תמונות מקושיצה המסתורית בלילה.
.69.6 – יום שלישי8 –
9.6 – יום שלישי
אנו יוצאים מפתח המלון וילה רג'יה בקושיצה וממש לפני המלון שוק דומיניקני של פירות, ירקות, פרחים ועוד. חגיגה לעיניים. רואים את הדובדבנים היפים אבל אנו אחרי ארוחת בוקר לא יכולים להכניס יותר כלום ופוחדים שעד הצהרים בחום השורר יהפך לעיסה.
הולכים לכנסיית סנט אליזבט שהיתה מוארת אמש באור יקרות כדי לבקר פנימה. אין מה לאמר ויטראז'ים מאד יפים. כנסייה מרשימה. ישנה אגדה שבכנסייה קיימת אבן שאם לוחצים עליה כל המבנה מתמוטט. אז אל תנסו ראו הוזהרתם.
אגדה אחרת מספרת על הנגר סטפן שאשתו היתה אלכוהליסטית. כדי להראות לה כמה היא נראית מגוכחת כשהיא שיכורה הוא עשה את אחד העמודים כמוה. כשירד גשם וראתה כמה זה מכוער היא הבינה מה השפעת האלכוהל והבטיחה לבעלה לא לשתות לשוכרה יותר.
מייד אחרי הביקור בכנסייה חצינו את הכביש, נכנסנו לאינפורמיישן וביררנו היכן נמצאים שני בתי הכנסת של העיר. הראשון נמצא בין הבתים של רחוב ZVONARSKA .
הוא נבנה בשנת 1883בסגנון בנייה מורי. בחצר נמצאים מגורי הרב. בית הכנסת היה סגור וגם זווית צילום טובה לא היתה לי.
בית הכנסת השני שוכן ברח' PUSKINOVA ונבנה בשנת 1930. זהו בית כנסת אורתודוכסי. סגנון הבנייה משלב אלמנטים הסטוריים עם מזרחיים ואפילו מודרניים מסגנון הקוביזם. בית הכנסת שימש כמקום מקלט ליהודי צ'כוסלובקיה בימי מלחמת העולם השניה, וישנן חתימות על הקיר בעט של אנשים שנשלחו למחנות ההשמדה.
כשהגענו לבית הכנסת, בעוד אני מצלמת אותו, לפתע הבחנתי באדם שנמצא בחצר בית הכנסת. חציתי בריצה את הכביש, קראתי לרפי לבוא מהר לידי, וקראתי לאדם שראיתי בפנים שיגש לשער. אמרתי לו שאנו יהודים ובאנו במיוחד מישראל כדי לראות את בית הכנסת אם יואיל נא בטובו לפתוח לנו לביקור קצר. הוא דיבר גרמנית, אז אתם כבר יודעים שאני מדופלמת בשפה זו, והבנתי שהוא מאפשר לנו להכנס ל-5 דקות.
נכנסנו פנימה, הוא האיר את המבנה. מרוב התרגשות למראה היפה של בית הכנסת לא צילמתי הרבה תמונות.
בדרך לבית הכנסת ראינו בפינה מבנה מדהים ביופיו, השוכן צמוד לפארק העירוני ברח' MLYNSKA. זהו JACKOBOV PALACE. לא התגורר בו איש אצולה אלא PETER JAKOB שאחראי על בניית התיאטרון הלאומי של קושיצה ושל המוזיאון הסלובקי המזרחי. ימיו הטובים של המבנה היו בשנת 1945 עת התגורר במקום נשיא צ'כוסלובקיה דאז אדוארד באנש.
עוד הצצנו לרחובות סמוכים והתפעלנו מהמבנים היפים של העיר ונחמץ ליבי בקרבי שלא הקדשתי לעיר יותר זמן ביקור.
אחרי קושיצה הצפנו לכיוון העיר PRESOV שידועה כמרכז התרבותי של המיעוט הרותני. ובירת חבל שריש. הרותנים הם עם ללא מולדת המתגוררים בקרפטים במפגש גבולות של המדינות: סלובקיה, פולין, אוקראינה והונגריה. הם מכונים גם רוסינים שמשמעותו רוסים קטנים. שפתם מאד דומה לאוקראינית.מנהגיהם ופולחנם הינו אורתודוכסי מזרחי.בסלובקיה חיים כ-100.000 רותנים. כנסיות העץ שלהם בסגנון מיוחד. כיפות הבצל שלהן מונות בן 1-3 כיפות. הן בנויות סמוך לכפרים.
האומן הידוע אנדי וורהול שהיה חי בארה"ב מוצאו מהאיזור הרותני בסלובקיה. הוא עצמו נולד בארה"ב. אביו נולד בכפר מיקובה. אביו היגר מסלובקיה לארה"ב לפני מלחמת העולם הראשונה יחד עם סלובקים רבים. כשהיה נשאל אנדי למוצאו היה אומר : באתי משום מקום. רק לאחר מותו פעל אחיו ג'ון להקדיש מוזיאון על שמו בעיירה מדזילבורצה. (המידע הנ"ל מספרו של רוזמרין).
פרשוב כעיר לא הרשימה אותי במיוחד, אבל בצאתנו מהעיר צפון מזרחה לכיוון SVIDNIK על כביש E271 הבחנתי לפתע בבית הכנסת של פרשוב.
בית הכנסת של פרשוב - איך שראיתי מהרכב בצד שמאל ליד איזור מוסכים את המבנה הצהוב הגדול, מייד הכרתיו מהתמונות שזה בית הכנסת של פרשוב. אמרתי לרפי שיעצור את הרכב ונחנה. לשמחתי הרבה היה פתוח. אי אפשר לבקר סתם כך. אשה מבוגרת אחראית על המבנה ומכרה לנו כרטיסים. אמרה לנו שקודם עולים למעלה ורק אח"כ למטה. למעלה , שהיה פעם עזרת נשים, יש רדיו טייפ עם הקלטה באנגלית על בית הכנסת והמוזיאון ועל מנהגי היהודים ע"פ הדת. המבנה בסגנון בנייה מורי יפיפה. בחלק העליון הוא הפך למוזיאון עם פריטי יהדות שנקרא אוסף ברקני.. בחלק התחתון זה בית הכנסת אך בהעדר מתפללים הפך למקום שמתקיימים בו קונצרטים.
בית הכנסת היה אורתודוכסי ונבנה בשנת 1893, כשהתפילה הראשונה התקיימה בו ב-09/1898 בתפילת יום כיפור.
יהודים לא הורשו בתקופת ימי הביניים לגור בפרשוב היהודי הראשון שהורשה לגור בה היה מרכוס הולנדר שהיה סוחר ידוע בחצר הקיסר . מרכוס יחד עם בנו ליאו אירגן קהילה יהודית בפרשוב, והם דאגו לשפר את מעמדם של היהודים בעיר.כדי להראות נאמנות לעיר, מרכוש שילם עבור הקמת מזרקת נפטון לעיר.החיים היהודים נפסקו במלחמת העולם השניה כש-6000 מיהודי פרשוב נשלחו למחנות ההשמדה. אלה שנותרו אחרי המלחמה הותירו להם לשקם את חיי הקהילה אך רבים מהם היגרו מהמדינה.
האשה שפתחה לנו את בית הכנסת דיברה סלובקית והצלחתי קצת לדובב אותה. היא עצמה למעשה יהודיה, כיון שנולדה לאמא יהודיה ואב נוצרי. בימי מלחמת העולם השניה, כדי להציל את חייה אמא שלה ניצרה אותה והעבירה אותה למשפחה נוצרית, וכך היא חיה כנוצריה. כל המשפחה שלה הועברה למחנה בוורשה וכולם נספו בשואה.
היא הראתה לנו בקומת הקרקע תמונות מהפוגרום שעשו הנאצים בבית הכנסת בעת המלחמה. הפכו לגמרי את המקום. התרגשתי מהסיפור וגם היא התרגשה שכך התענייננו. זה היה המפגש הכי מרגש בטיול.
לטבע בהרי הטאטרה הגבוהים,
להרי הפאטרה, הכפרים הציוריים
הטירה הכי מדהימה בסלובקיה , מפת המסלול ועוד.
אם אהבתם את הכתבה לייק או המלץ יתקבל בברכה
**********************************************************************************************
אם הגעתם עד הלום אמליץ לכם לקרוא את הכתבות הנהדרות של שלומית ארד בבלוג שלה לוסטר שיוסיף לכם הרבה מידע ויופי בתמונותיה ואולי תזכו גם בפרס.
*************************************************************************
