גבעת אולגה נקראת על שמה של אולגה חנקין אשתו של חנקין גואל אדמות הארץ. היא נמנית על אחת משכונותיה של חדרה. הפעם הגעתי אליה להגשים חלום ישן נושן לצפות בשרקרקים היפים, אבל יש בה עוד... שנים עמדה בשיממונה ובשנים האחרונות החלה בה גם תנופת בנייה ופיתוח סביבתי. לאחרונה נפתח מלון רמדה - ממש צמוד לכפר הנופש כפר הים. לאורך הים בשד' בגין טיילת חביבה עם צמחייה ועצים.
שרקרקים
שנים רבות חלמתי לצפות בשרקרקים ולא הצלחתי למצאם. נסעתי למושב "נחלה" בדרום אך רק אחד המתין לנו בצמרת העץ שבקושי יכולתי להנות מצבעיו היפים. פעם פרסמו באגמון החולה כי השרקרקים הגיעו, בוודאי אתם מבינים כי נסענו בעקבותיהם אבל אפילו אחד לרפואה לא הגיע לפוגשי. פעם סיפרו לי על חוף הצוק לחפש בין השיחים, מצאתי הרבה אשפה זרוקה אבל לא שרקרקים. המשכתי לחפשם גם בפורטוגל בעמק הדואורו, כאשר ביקב בו לנו הופיע ברושור כשעליו התנוססו בגאון שני שרקרקים. היה פרסום על סיור למחרת היום ,אך תוכניותינו ביום המחרת היו אחרות. במעט הזמן שהיה לי חיפשתי בסביבה בתקווה לראותם אך שוב מפח נפש. ראיתי שם הרבה ציפורים יפות אחרות אבל לא את הירקרקות-צהובות שכה חפצתי.
שבוע שעבר שלח לי ידיד יקר, צלם בחסד עליון , שהוא במקרה גם חברו של אורי גלר, (שלגמרי במקרה פגשתיו לראשונה עת הגיעי באקראי למוזיאון של אורי גלר) - מקבץ מעלף של צילומי שרקרקים שצפה בהן שבוע קודם .
מייד הבליח הניצוץ בעייני למראם, והצית בי שוב את התשוקה לראותם. כנראה שבדרך טלפתית שידרתי ליגאל דקל את רצוני ושאלת מליון הדולר נשאלה על ידו מעברו השני של הקו.
"רוצה לראותם?"
"ברור שכן השבתי"
כך נקבעה הפגישה איתו ורעייתו ועוד כמה מחבריו הצפרים לשבת - השכם בבוקר בגבעת אולגה. שעה 7.00 בבוקר בשבת להגיע מחולון - מטורף אבל מה לא עושים כדי להגשים חלום. כל הדרך התפללתי שגם השרקרקים יופיעו למפגש.
להלן צילום של יגאל דקל הצלם המקצועי המוכשר שאצלו תביטו לאדום שבעיניים של השרקרק.
בצילום שלי למטה בני זוג כאשר הנקבה קטנה יותר במידותיה מהזכר ברור היא עושה דיאטה להרשים את הזכר. לאחר הקינון הם חיים יחדיו כזוג ונאמנים זה לזו כל ימי חייהם אלא אם אחד מבני הזוג נפטר בנסיבות שונות.
לתפוס ציפור במעופה זה הדבר הקשה במצלמה כמו שלי ושמחתי שהצלחתי לתפוס אחת כזאת
החברים הגיעו חמושים במצלמות מאובזרות בעדשות תותח כפי שאני קוראת להם. כל אחד/ת עם תותח כבד יותר ורק אני עם הקנון הפושטית שלי, שאפילו היא כבדה עבורי.
פגשתי שם שרקרקים בשלישיות שיכולתי להבחין במה הן ניזונות. לאחת שפירית בפה, לשנייה דבורה ולשלישית כנראה זבוב או חרק כלשהו. היו גם רביעיות על אותו עמוד מעץ שהונח בוודאי ע"י צפרים תאבי צילום.
צילום הרביעיות אני מתגאה בצילום היפיפה של
יגאל דקל
היו כאלה שהיו ברוגז והיפנו את הגב זה לזו (צילום שלי)
השרקרקים נמצאים בסכנת הכחדה ובתי הגידול שלהם בארץ הולכים ומצטמצמים. הם מגיעים אלינו בעיקר בעונות האביב והסתיו ואוהבים לקנן בתחילת הקיץ (הגיעו באמצע יוני) בתוך חורים באדמת החמרה. אדמת החמרה הולכת ונכבשת ע"י בניינים, הרעש וההמולה ליד בנייני מגורים מפריעים את מנוחתם של השרקרקים לגדל את הדור הבא. ריסוס של שדות חקלאים גורם למותם. לכן חשוב לא לחשוף את מקומות הקינון של השרקרקים שמא יבולע להם. המקומות אינם מגודרים והישראלי "היפה" אוהב להגיע בהמוניו לכל מקום שהוא אטרקציה עבורם אבל לעתים בלי כוונה זה פוגע באורח חייהם התקין של ציפורים, בעלי החיים וגם בצמחים.
עוד על השרקרקים תוכלו לקרוא כאן (ממליצה בחום).
שומרים על השרקרקים מאת ד"ר חיים מויאל- ממליצה לקריאה.
השרקרק המצוי מאת ד"ר חיים מויאל - מאד מעניין לקרוא. מלווה בצילומים יוצאי דופן והרבה מידע.
עוד על השרקרק המצוי תוכלו למצוא באתר הצפרות הישראלי.
כשצילמתי יכולתי לראות בבירור את החרקים שהיו בפיהם. הם ניזונים כ-200 עד 400 חרקים ביום ומזונם הוא דבורות הדבש , צרעות, שפיריות, חיפושיות, פרפרי עש ועוד.
איך נכנסים לקן (שהוא בעצם גומחה) באדמת החמרה? מביאים גרר...מצויידים במזון לגוזלים. עומק הקן שהם חופרים באדמת החמרה כ-40 ס"מ או תלוי את מי שואלים כי קראתי גם 2 מטרים. בסופה של המחילה יש את "חדר ההטלה" שעומקו כ-20 ס"מ. לא מרפדים אותו אלא עם חרקים וחלקי חלקים למיניהם. מהביצים 4-7 במספר הגוזלים בוקעים לא לפי סדר הטלתם. לאחר 30 יום מבקיעתם מהביצה הם עפים, אך ההורים עדיין דואגים למחסורם עוד כ-3 שבועות.
כמה השפירית טעימה להם לעולם לא אדע אבל הרבה שרקרקים נשאו אותן במקורן
איזה כיף להתנדנד על חוט החשמל כמו רקדן כשהמעדן בפה היא דבורת הדבש
אם תשאלו איך נראה הגחון - בבקשה
להזכירכם את הכתבה החשובה שלי הדנה בנושא אי האכלת ציפורים, ברווזים ושאר בעלי כנף (לחץ).
הערה חשובה:
בחרתי לא לציין את המיקום המדוייק להימצאותם של השרקרקים, שלא כהרגלי, מחשש לפגיעה בהם וברבייתם במיוחד כעת בעונת הקינון (חודש יוני-יולי). איתכם הסליחה ומקווה שתבינו. אם תטיילו בחולות הקרובים לים, אפילו בשמורת אירוס הארגמן שמפורטת להלן, בטוחתני שתמצאו אותם. אם יתמזל מזלכם אפילו על חוטי החשמל או סתם על שיחים כפי שצילמתי לעיל .
כפר הים ומי היא אולגה?
לפני שנים רפי עבד בפיקוח על הקמת כפר הים. ומדי פעם הביא אותי בשבת להראות לי את יפי המקום והמפרץ. גבעת אולגה הייתה ידועה לי מהפקקים בכל פעם שהגענו אליה משני כיווני הנסיעה. בימי הקורונה הגענו ועמדנו על המצוק מלמעלה צפונה מכפר הים והבטנו על יופיים של הצוקים וצבע המים.
כשהבטנו דרומה מגיעים לשמורת הטבע וחוף גדור (לחץ) וגם כאן הנוף של המצוק הצבעוני ולמטה הסלעים נפלא במיוחד לעת שקיעה.
האגדה מספרת: שאם עומדים בראש המצוק ומביטים לים בעת שקיעה, לאחר שהיה ים סוער במשך מספר ימים, ניתן לראות מרחוק את מרכבתו של נפטון - כן אותו נפטון מהמיתולוגיה היוונית. המרכבה רתומה לשני סוסים לבנים , נפטון כמובן עומד עליה, והיא דוהרת וכמו מרחפת מעל פני הגלים. במקום שהמרכבה נוגעת הים נח מזעפו. ואז בנות הים עולות ממעמקי הים ופוצחות בשירה חרישית וצחוק. הן יכולות להשתעשע במי הים הרגועים.
הכניסה לחוף הציבורי בכפר הים
בית אולגה - מסעדה
על גבעת כורכר, במתחם כפר הים, פוסעים ועולים בגרם מדרגות, ולמעלה ניצב ביתו של חנקין הידוע כגואל אדמות עמק יזרעאל וחדרה. מבנה שבנה עבור רעייתו האהובה אולגה (לחץ) בשנות ה-30 של המאה ה-20. אולגה הייתה המיילדת העברייה הראשונה בארץ ישראל. צחוק הגורל שהיא עצמה לא הצליחה להביא ילדים לעולם. היא גם הייתה שותפתו של חנקין לרכישת הקרקעות בא"י. אולגה היתה עבת בשר ומבוגרת מבעלה ב-13 שנים. כדי שייראה מבוגר גם הוא, גידל זקן עבות שגם הפך לסימלו המסחרי. הם לא זכו לגור בבניין זה מעולם.
נפתח צוהר לעולם דאז והיום
שתיית קפה עם נשים כשאולגה מימין בשנת 1906
המבנה בנוי בסגנון באהאוס וכיום משמש כבית קפה ומסעדה חלבית כשרה (לחץ) שאינה פועלת בשבתות. הנוף בחינם ושווה לנוח אחרי הליכה על המצוקים ולצפות על מפרץ בנימין.
המקום המעניין מספרת לי המלצרית, הם השירותים הנמצאים מאחורי המבנה . שם תוכלי למצוא את החיים של פעם. גם לידם קיים דק עם פינת ישיבה. ממליצה לשבת למעלה בבוקר ליד החלונות שאפילו בחום הגדול של מעל 32 מעלות הייתה רוח פרצים והיה נעים. או לעת ערב בשקיעה.
במרכז הצילום יהושע חנקין עם הזקן.
הנוף הניבט מלמעלה בחינם וממכר. היה קשה להפרד.
שקשוקה בלקנית הייתה טעימה ומוגשת במחבת . לטעמי מספיקה אחת לשניים לחלוק.
מעוגית השוקולד לא נפלתי אבל שימו לב לצלחת שבה הוגשה - מפורצלן. חברת ילדות שביקרה במקום לפני 20 שנה סיפרה כי היו מגישים בצלחות כשכל אחת מסרויס אחר. זה לא היה עובר את היקים!!!! גם אותה חלקנו כדי לחסוך קלוריות וסוכר.
אם תביטו למרומים יש סיכוי טוב שתפגשו את המעופפים הצבעוניים בשלל צבעים.
הערה: לאחרונה קראתי שהמסעדה נסגרה בגלל חשש ל
כיכרות עם פיסול יפה
הכיכר עם הגלובוס - הרוח האנושית
מול כפר הים ומלון רמדה נמצאת כיכר עם גלובוס ומפות העולם והארץ . זה כבר עושה חשק לעלות על המטוס הראשון לחו"ל אבל עם הנוף הנפלא הנמצא בחוף זה רק בא להשאר.
הפסל מסמל את הנוכחות האנושית על כדור הארץ הצבת המפרשיות בשלושת הצדדים מייצגים את התנועה הגלובלית והשתלבות האדם בסביבה.
את הפסל יצר האומן אורי דושי במסגרת פרוייקט רחוב ואומנות.
זהו פרוייקט המנגיש יצירות אומנות גם ברחוב ולא רק במוזיאונים.
שתי הכיכרות להלן תמצאו בשד' בגין.
הכיכר עם הסירים ההפוכים
ברומניה באיזור מרמוראש שבצפון קיים מנהג שיש לתלות לפני הבית על עץ בחצר סירים הפוכים. זהו סימן שיש בבית נערות בגיל הנישואין. האם המצב בגבעת אולגה כה חמור שהיו צריכים להכריז על כך בראש חוצות?😝
כיכר חלוקי הנחל בעין הים
זו כיכר יפיפייה עם סלעים ענקיים שמזכירים בצורתם חלוקי נחל רק במידות קינג סייז. הסלעים נצבעו בצבעים שונים ומרגיעים ומוצבים כך שיפה להביט בהם מכיוונים שונים. הצבעים משרים רוגע. הם היו אמורים להיות בתוך בריכה רדודה אך מסיבות כלשהן הבריכה נעלמה בביצוע.
יצרה סמדר כרמלי שהיא פסלת ומעצבת סביבתית.
מצוקים שהם שמורת טבע
בסוף הכביש המוביל מעין ים לים תמצאו מצוקים מדהימים רק יש להישמר לא לעמוד בסופם כי הם אינם יציבים ולעיתים מתמוטטים וזו הסכנה בהם.
במצוקים תוכלו למצוא צמחי בר יפים, עצים, בעלי חיים ועוד.
אם תביטו מכאן צפונה תבחינו באסדת הגז ובארובות המפורסמות.
כמו-כן תוכלו להבחין בסירות של כפר הדייגים
ג'אסר א-זרקא
ציורי קיר
לא מצאתי ציורי קיר רבים אבל נהניתי ממה שמצאתי.
ברח' מנחם בגין על קיר בודד שאינו מרוחק מבית הקפה בבניין של אולגה.
מספר ציורי קיר מתוקים לקראת היציאה מגבעת אולגה וחדרה סמוך לכיכר היפה למטה
משמאלכם תבחינו בכיכר מפוסלת שגם בה מתנוסס הגלובוס - נושא הפיסול הצוללנים.
בפיסול תוכלו למצוא יצורים ממעמקי הים ממתכת ומאד צבעוניים.
אתם כבר משערים מי הפסל? זה שוב אורי דושי. על כשרונו ומקומות שתמצאו פסלים נוספים שלו תוכלו לקרוא כאן. (לחץ)
שמורת אירוס הארגמן הצפונית בעולם
למעשה שמו המדוייק של האירוס הוא איריס על שם אלת הקשת בענן במיתולוגיה היוונית. לא במקרה שר לנו אריס סאן את השיר איריסים. הוא הכיר את המיתולוגיה היוונית. בפרח האירוס תוכלו למצוא מצבעי הקשת. לפי המיתוס היווני הקשת מחברת את השמיים עם האדמה והאלה מעבירה את דברי האלים לאנשים על פני האדמה. בימינו נקרא לה מתווכת או סוכן האלהים.
כתבה מאד מעניינת לקרוא מתוך מסע אחר - האירוס במיתולוגיות העמים (לחץ) ממליצה.
מהשמורה תוכלו לצפות בנוף היפה הזה
סמוך מאד למעגל התנועה בעין הים , זה עם הסלעים הצבעוניים הגדולים ששיבצתי לעיל, ניצב שלט קטן אותו כתבו ועיצבו ילדי כיתה ג' בו ביקשו שתשמרו על השמורה. לא לנסוע בכלי רכב מכל סוג שהוא ולא לדרוך על הפקעות והפרחים. התרגשתי למקרא השלט שנכתב ע"י ילדים קטנים ושמחתי שכך מחנכים אותם. הילדים גם מתחו חבלים כדי לא לדרוך בשטח הפריחה. האירוסים נמצאים בעיקר בחלק הצפוני של הגבעה.
הפריחה מתרחשת בין החודשים ינואר למרץ אך מנסיון שלי בעיקר בפברואר ותחילת מרץ.
פרטים נוספים על אירוס הארגמן תוכלו למצוא בכתבה שלי על שמורת חומרה (לחץ) שגם בה גדל אירוס הארגמן, גם בנתניה, ראשון לציון, בית חנן וכאן בגבעת אולגה כאמור המקום הצפוני ביותר בעולם.
אירוס הארגמן נמנה על משפחת האיריסים ולקבוצת אירוסי ההיכל.
הכניסה חופשית ללא הגבלת זמן בחינם.
חנייה ברחוב חופשית.
אירוס הארגמן כפי שצילמתי בשמורת חומרה
השירותים:
במסעדה במבנה של אולגה במפלס התחתון אך סגור בשבת
מאחורי מסעדת בני הדייג אך סגורים בשבת.
הקרובים שפתוחים בשבת נמצאים בחוף הים של חדרה בהמשך הטיילת במבנה מיוחד שנראה כך.
מה עוד בסביבה?
לעשות פיקניק בפארק נחל חדרה, להלך לאורכו, לעלות על גשר הנבל ועוד.
לטייל ביער חדרה.
בכפר הדייגים ג'סר א-זרקא ובבית חנניה עם האקוודוקט הקיים שם .
כל זאת תקראו בכתבה שכתבתי (לחץ) על המקומות הנ"ל ולא תצטערו ששלחתי אתכם אליהם.
בעתלית תוכלו לצפות בציפורי הפלמנגו בתקופת הנדידה , לבקר במחנה המעפילים בסיור מודרך שאני ממליצה בחום ועוד. כל זאת בכתבה כאן (לחץ).
אם אהבתם את הכתבה תלחצו על מילת
התודה
בסוף הכתבה.
אשמח מאד אם תגיבו ותפרגנו בכמה מילים .