חולון עירי - שכונת מולדת - האם היתה או זו אגדה?

ביום שבת בהיר אחד נסענו לבקר את פארק פרס בחולון עירי שחידש ימיו ועבר מתיחת פנים. חנינו ליד ימית 2000 והלכנו לנו ברגל. לפתע הציץ לנו מבין הבניין של ימית 2000 לבין מבנה של לה פארק מגדל מים.

הוא משך את עייני יחד עם הצמחיה היפה ומיגנט אותי אליו. אין לי סיבה מיוחדת להמשך למגדלי מים, אבל בכל מקום שאני רואה אותם אני חייבת לבדוק אותם מקרוב אולי אמצא לידם איזה אוצר.

צמחיית הבר היתה כה יפה שקישטה את המגדל סביב סביב

התקרבנו למגדל ואני רואה שילוט בדבר היותו של המקום פעם שכונת מולדת.

מייד התנגן לי בראש השיר של שאול טשרניחובסקי:

הוֹי, אַרְצִי! מוֹלַדְתִּי! / שאול טשרניחובסקי

הוֹי, אַרְצִי! מוֹלַדְתִּי! 

הַר-טְרָשִׁים קֵרֵחַ. 

עֵדֶר עֻלְפֶּה: שֶׂה וּגְדִי.

זְהַב-הָדָר שָׂמֵחַ.

מִנְזָרִים, גַּל מַצֵּבָה,

כִּפּוֹת-טִיט עַל בָּיִת.

מוֹשָׁבָה לֹא-נוֹשָׁבָה,

זַיִת אֵצֶל זָיִת.

אֶרֶץ! אֶרֶץ-מוֹרָשָׁה!

דֶּקֶל רַב-כַּפָּיִם.

גֶּדֶר-קַו-צַבָּר רָשָׁע.

נַחַל כְּמַהּ הַמָּיִם.

רֵיחַ פַּרְדְּסֵי-אָבִיב.

שִׁיר-צִלְצַל גַּמֶּלֶת.

חֵל-חוֹלוֹת לַיָּם סָבִיב.

צֵל שִׁקְמָה נוֹפֶלֶת...

במשך כל הביקור התנגנה לה המנגינה במוחי

שלט קטן ליד המגדל מציין כי באר המים שסיפקה מים לאיזור נחפרה עוד בטרם בכלל באתי לעולם, לפני שבכלל הייתי בתכנון – בשנת 1930. הורי התחתנו רק בשנת 1933.

אדמות השכונה שלימים תקרא מולדת נרכשו ע”י חברת “המזרח” שבראשה עמד ע”פ השלט המודד אלכסנדר חיסין. אלכסנדר סשה חיסין עבד כמהנדס בעיריית תל אביב, הוא היה בנם של פניה וחיים חיסין, שהיו בילויים אשר עלו ארצה מרוסיה ב-1905. 

אני שומעת על חברת “המזרח” ומפליגה בזכרונות ילדות כשרק הגענו ארצה, והיה חג פורים כעבור מספר חודשים. לא ידעתי מהו החג אבל דודתי אמרה שמתחפשים. הייתי אחות רחמניה, והגענו ליריד המזרח בתל אביב יחד עם בתה הבלרינה ובנה הקאובוי עם האקדחים הנשלפים. הצטלמנו על סוס ואכלנו גלידה בגלידה מונטנה. זה היה שיא העונג ממש גלידה איטלקית משובחת של ימינו.

במרכז השכונה עמד מגדל המים שבתמונה.

מולדת מחזירה אותי גם לשיעורי מולדת מי שעוד זוכר. למרות שלא נולדתי כאן המולדת החדשה מצאה חן בעייני. ומה שרנו אז לכבודה של המולדת בכל טיול שנתי?

כמובן “אנו אוהבים אותך מולדת 

בשמחה, בשיר ובעמל.

ממורדות הלבנון עד ים המלח
נעבור אותך במחרשות,
אנו עוד ניטע לך ונבנה לך,
אנו ניפה אותך מאד.

נלבישך שלמת בטון ומלט
ונפרוש לך מרבדי גנים,
על אדמת שדותיך הנגאלת
 הדגן ירנין פעמונים. …”

שירו הנפלא של של נתן אלתרמן שהיטיב לבטא מה שהרגשתי אז כלפי מולדתי החדשה.

במאורעות תרצ"ו-תרצ"ט (1939-1936) נבנתה בקומת הביניים של המגדל עמדת תצפית ושמירה. מאוחר יותר שימש המגדל סליק של ההגנה.

שכונת מולדת תחילתה בפסח שנת 1934 ב-8 משפחות יוצאי תימן. הם עזבו את “כרם התימנים" בתל-אביב ועברו דרומה למקום זול יותר. המים הגיעו אליהן מבאר המים .על תושביה הראשונים של מולדת נימנו:האחים צובארי שלמה, צובארי זכריה, צובארי עובדיה, וגיסם צובארי סעדיה, נגר יעקב, מנחם משה, חסני זכריה ולוי זכריה. הם הקימו את בתיהם כאן את בית הכנסת ואת המקווה.

איך נראו החיים שלהם אז?

"הרבה פעמים היינו צריכים להחיש עזרה למולדת הקטנה והמסכנה, השוקעת בחול. היו שם מחזות קורעי לב של אנשים שהחול פשוט השתלט להם על הבית. הם לא יכלו לו"

ומה הפלא? עד היום המקום שקוע בחול. ימין ושמאל – רק חול וחול…בדיוק כדברי השיר הזה.

עוד נכתב על השלט כי כתבה מרים תנעזר: "מתקני נעליים, רוכלי ירקות, מוכרי צבר, סוחרים בבגדים ישנים, פועלים כשיש עבודה ומובטלים כשאיננה. מכתתים רגליהם ומשוטטים בסביבה לבקש פת לחם. משאירים בבית אישה וילדים רעבים, המצפים ליום שבת, לשובו של המפרנס. ואלה, אנשי 'מולדת', יודעים יפה את ערך הפרוטה גם כשיש עבודה. כי ימים רבים של אכילת לחם עם שום – זה מחיר הבתים אשר בנו”.

הסיבה שהמשפחות הגיעו לכאן היתה שזה היה שטח זול לרכישה. נו מי ירצה בית כשמסביב רק חול? אבל גם ממניעים של בניית המולדת ולכן גם קראו כך לשכונה החדשה.

אז מצאנו גם כמה צמחי צבר שרק הם יכולים לשרוד את תנאי האקלים האילו השוררים כאן.

ילדי השכונה קיבלו חינוך דתי. הכיתה היתה מעורבת מכל הגילאים. ההורים עבדו בפרדסים של ראשון לציון או בנחלת יהודה. וגם בשני מפעלים לעיבוד עורות שהוקמו בסמוך: מפעל "קונקורדיה" (בעליו היו בני משפחת זלצמן) ששמו שונה ל"לויתן" (כיום מתחם חברת "קטרפילר" באזור התעשייה), ו"בלנגה" (כיום ברחוב המנור 10).

אחד משמונת העולים על הקרקע ממשפחת צובארי זוכר כי האדמה במולדת הפכה להיות יקרה יותר מבן יהודה בתל אביב. ברור אויר פסגות היה כאן ואפשר היה לנשום הרבה חול.

העזובה בשילוט במקום הכעיסה אותי מאד. אם מישהו כבר טרח להנציח את השכונה השניה מולדת שלימים ביחד עם שכונת גרין ,שכונת עם , שכונת אגרובנק וקרית עבודה היוו את הגרעין להקמת העיר חולון, איך אין מישהו שישמור ויטפח וינקה את המקום?

שלט נוסף מזכיר את דרך הבטחון.

תושבי השכונה סבלו לא רק מהחול והעדר תשתיות אלא גם מהעדר כבישים שיובילו לשכונה, ומחוסר בטחון בנסיעה, עד שבשנת 1936 סללו סוף כל סוף דרך. הכביש המרכזי שחיבר את הישוב הצעיר ואת מפעל 'לודז'יה' אל הכביש הראשי תל אביב – ירושלים. לצדי הכבישים נבנו ורוצפו מדרכות, נטעו עצים והותקנו רחבות נוי. הערבים לא ראו בעין יפה את התרחבות הישוב היהודי והירי על הנוסעים בדרכים היה בלתי פוסק.

דרך הבטחון 

זו הייתה דרך חלופית שנועדה לעקוף את היישובים הערביים שישבו בסמוך לכביש יפו – אזור – רמלה וירושלים (כיום כביש מספר 44). הצורך במציאת דרך עוקפת ובטוחה יותר נולד בעקבות הריגת שבעה נוטרים בפאתי הכפר אזור שאז נקראה יעזור, ב- 22 בחודש ינואר 1948, עת אבטחו מעבר שיירה לירושלים. הנופלים הונצחו בכיכר השבעה בחולון.

הדרך העוקפת שנקראה גם "דרך החולות", עשתה בחלקה שימוש בתוואי קיים, חלקיה הדרומיים בתחום חולון נפרצו במיוחד.

הדרך עברה דרך שדרת הדקלים של מקווה ישראל, דרך רחוב חנקין, שכונת מולדת ו”חוסמסה” והמשיכה לנחלת יהודה והמשיכה עוד הלאה.

את הכביש סללו ע”י הנחת לוחות בטון במרווחים צרים ביניהם. ברור שחולות נודדים כיסו מידי פעם חלק גדול מהכביש והיה צורך לפנותם. כדי למנוע כיסוי הכביש הניחו בעמל רב שורות של חביות, בהן הביאו את הזפת לזיפות קטע הכביש דרומה. החביות הונחו ממערב לכביש, לעיתים זו על גבי זו בשתיים ושלוש "קומות". את שנותר "מקו החביות" ניתן לראות היום בצמוד לתוואי "דרך הביטחון", היורד דרומה אל בית המטבחיים ורמת אליהו בראשון לציון. 

עוד על דרך הבטחון עם סרטונים מאד מעניינים ניתן לקרוא כאן.

שרידי מבנים שעוד נותרו כאן

והרבה מרחבים שוממים עם צמחיית בר שפורחת יפה בחורף

וגם ציורי קיר על אחד הקירות

אם כבר הגעתם עד הלום לא תכנסו לראות את לה פארק שנמצאת על חולות מולדת?

פינות לפיקניקים, מסעדות , גרילים לעשות על האש, משחקים לילדים, שייט לילדים, פינת כלי נגינה לילדים ועוד ממתינה לכם לבילוי כייפי.

או המגלשות של ימית 2000

אני תוהה איך מכל המבנים שהיו, לא שרדו. לא מבנה בית הכנסת לא מקווה הטהרה. האם כוסו בחולות ומחכים שנחשוף אותם עתה או בכלל זוהי רק אגדה אורבנית?

בינתיים אפשר להנות ממה שהוקם במקומם כאן.

ואם מדברים על העבר והתחדשות ומולדת איני יכולה שלא להתרגש כי בעוד אני כותבת על הולדת מולדת נולד נכדי השלישי בארץ המולדת שלי.

אם אהבתם את הכתבה לייק ותגובה יתקבלו בשמחה.