חברתי ד. העובדת במוזיאון ישראל בירושלים שולחת לי באמצע חודש מרץ הודעה כי נפתחה תערוכה מעניינת במוזיאון ירושלים “פרעה בכנען הסיפור שלא סופר”. אני משתתפת בחידון מטעם ידיעות אחרונות וזוכה בארבעה כרטיסים חינם. מנסה לתאם עם חברתי י' מירושלים שנבקר יחדיו אך התאום עולה בתוהו.
החלטתי לבסוף שיום הולדתי הוא סיבה מספיק טובה לפרגן לעצמי תערוכה כה מרשימה..
וכך מצאנו את עצמנו רפי – העזר כנגדי ואנוכי עולים ירושלימה למוזיאון ישראל . כיון שפסח מתקרב אני נזכרת בהגדה שאנו אוהבים תמיד לשיר בליל הסדר . והשיר הוא :
"בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם; בֵּית יַעֲקֹב, מֵעַם לֹעֵז"
אנו מכירים את הסיפור הזה:
אנו מגיעים למוזיאון ומה אנו שומעים?
ארץ כנען היתה נתונה לאורך הרבה מאד שנים בידי עמים שונים אבל כ-350 שנים הוחזקה בידי מצרים הפרעונית. אנו רואים ושומעים על יחסי גומלין תרבותיים ופוליטיים בין מצריים לכנען באלף השני לפני הספירה. שערות לבנות כבר התחילו לצמוח על ראשי מאז שלמדתי את סיפורי התורה בכיתה ב' בבי”ס גורדון בהרצליה עם המורה רחל (שעל שמה החלטתי שזהו שמי), אז
כיצד קרה שמשחר ילדותנו התחנכנו על הרעב הכבד שהיה בארץ כנען שבעטיו יוסף ואחיו יורדים לשבור שבר במצרים? על עשרת המכות שהנחית אלוהים באמצעות משה על פרעה כדי שישחרר את בני ישראל ממצרים, על אהרון שעוזר למשה במלאכה , על 40 שנה שבני ישראל הולכים במדבר, על יציאה מעבדות לחרות, מפרעה שמסרב לתת לבני ישראל לצאת ממצרים ואילו כאן בתערוכה ובפריטים הארכיאולוגים שנמצאו אין זכר לסיפור זה אלא לסיפור אחר שמעולם לא סופר.הכיצד???
אוצר התערוכה הינו ערן אריה שאומר כי הרעיון לתערוכה היה של האוצרת השותפה שלי, ד"ר דפנה בן-תור, שעוסקת כבר שנים בניתוח הקשרים שבין מצרים לכנען, בתקופה בה עוסקת ראשית התערוכה (לפני הכיבוש המצרי את כנען). בעיקר היא מתמקדת בממצא החרפושיות באזור (קמיע דמוי חיפושית זבל שהמצרים האמינו בכוחו). ביחד הרחבנו מאוד את הרעיון הראשוני כדי שיכלול את התקופה העיקרית בה עוסקת התערוכה".
הממצאים הארכיאולוגים הן מישראל – כנען והן ממצרים שופכים אור על תקופה עלומה זו מעל דפי ההסטוריה של הסופר המקראי שכנראה לא כל כך הכיר אותה או אולי היה לו נוח יותר לספר סיפור הרואי של תקומת עם ולהעצים את הגדרת העם שהפך מעם של עבדים לעם של בני חורין.
בהרבה תרבויות קיים שיכתוב ההסטוריה לטובת העצמת ההירואיות בעת הקמת העם. דוגמא טובה לכך אפשר למצוא במיתוסים המפורסמים במיתולוגיה היוונית. מתוך ציר הזמן שכדאי מאד לראות כמפה אינטראקטיבית אני מביאה את סיפור המלחמה של ערי יוון המאוחדות כנגד העיר טרויה בשל חטיפתה של הלנה, היפה בנשים. הגיבור המיתולוגי אכילס היווני מצא את מותו במלחמה זו, כאשר חץ שירה נסיך טרויה פגע בעקבו. המיתולוגיה היוונית הינה אוסף המיתוסים שהתפתחו ביוון העתיקה. רומא, שכבשה את יוון, אימצה מיתוסים אלו ולכן המיתולוגיה הרומית דומה מאד למיתולוגיה היוונית.
מתוך חפירות ארכיאולוגיות עולה כי סביב שנת 1700 לפני הספירה גורמים שונים השתלטו על הדלתא של הנילוס במצרים ושליטים כנעניים הלא הם ההיקסוס שלטו על מצרים. המצרים סבלו מהשפלות ותבוסות ורק לאחר גרוש ההיקסוס החלו תקופת הזוהר והפריחה הגדולה בתולדות מצרים. ההיקסוס גורשו ע”י מייסד השושלת ה-18 – פרעה יעחמס. ולאחריו הפריחה היתה במשך 350 שנים הן בפן הכלכלי, הן בפן הצבאי, והן בפן התרבותי.
שליטי השושלת יצאו לכיבושים בארץ כנען כדי להביס את כל המעוזים והמאחזים של ההיקסוס. פעולה זו נועדה גם כדי להרתיע את העמים האחרים מסביב. רק השליט החמישי של השושלת המצרים הנודע בשמו תחותמס השלישי, הצליח לכונן את האימפריה המצרית ששלטה בכנען. בקרב על מגידו הוא הצליח לגבור על הכנענים.
רשות העתיקות שיתפה פעולה עם מוזיאון ישראל והעניקה להם אפשרות להכנס למחסנים בבית שאן, למוזיאון רוקפלר למוזיאונים אחרים בכל הארץ, לאספנים פרטיים בארץ ובחו”ל כמו מוזיאון מטרופוליטן בניו-יורק, הלובר בפריס, המוזיאון לתולדות האמנות בוינה, המוזיאון המצרי בטורינו וכולם הסכימו לשתף פעולה ולהשאיל את הפריטים שנדרשו לצורך התערוכה שהיא מן המרשימות שראיתי. הן במוצגים של הפריטים שהוצגו, הן בסרטונים המושקעים שהוצגו והן מבחינת העניין שמעורר הסיפור עצמו .
איך התצוגה קרמה עור וגידים תוכלו לראות בסרטון זה של המוזיאון.
בקרב במגידו בחר תחתימס בדרך פעולה בלתי שגרתית. הוא עלה לכיוון מגידו בדרך לא דרך שלא ציפו שיגיע ממנה, ובכך הפתיע את הכנענים וכך נחל נצחון ולאחר קרב זה סופחה כנען למצרים למשך 150 שנים.
תחתימס זכה לתואר נפוליאון של מצרים הקדומה.
תבי – אבן גיר צבועה
מצבה מעניינת ניתן לראות כאן למטה שבה שני האנשים שהם מצרים למטה סוגדים לשלושת האלים הכנעניים . הדבר מעיד בבירור על ההשפעה הדו צדדית שהיתה קיימת בין הכנענים למצרים. במקרה הזה האלים הכנענים על המצרים.
למעלה במרכז האלה קדשה שעומדת על אריה. מימין האל רשף עם הפוריות ומשמאל האחראי על האון . המצבה קשורה למיניות , לפריון להתחדשות אחר המוות.
מי היה פרעה?
זהו פסל של פרעה תחותמס השלישי
פרעה זה שם כללי של הפרעונים. כל הפרעונים היו מלכי מצרים. במצרים הרחוקה פר=בית או גדול. ארמונו של הכל יכול. הלבוש לכל הפרעונים היה זהה. זקן מלאכותי כמו בתמונה לעיל, נחש על המצח סמל המלוכה, כתפים חשופות, מהראש ועד המותניים חשוף וראו את הבטן שלעיתים היתה עם שיפולים כפי שתראו בתמונה למטה, במותניים חצאית קצרה.
הפסל הזה במקור היה דו צדדי המלך והמלכה שהיתה מאחור, אולם מדמות המלכה נותרה רק ידה השמאלית האוחזת במותני המלך מאחור. המלך אוחז כאן בסמלי המלכות :השוט והמקל המעוקל בסופו. הוא חובש נמס- שהינו כסוי ראש מלכותי. הפסל בוודאי ייצג זוג מלכותי שעבורו ערכו טקס פולחני.
זה הפסל מאחור.
פסל רעמסס השלישי – זהו לא הרעמסס הגדול כנראה השני. זה התגלה בבית שאן במצודה המלך המצרי היחיד בגודל טבעי שנתגלה בארץ. בימי רעמסס השלישי נחלשה מלכות המצרית. בכתפיו של המלך שמותיו חקוקים שם. הפסל נוצר בכנען לפי הבזלת ממנה נוצר אולם בפסל ישנם סממנים של פיסול מצרי פרובנציאלי. הפיאה על הראש, הפיסוק הרחב של הרגליים, והגסות של עיבוד הפסל לעומת הפסלים האחרים של חותחמס לדוגמא, שהם הרבה יותר עדינים ונוצרו כנראה בחצר המלוכה במצרים.
סרטון שידהים אתכם לגבי סיפור כניסת בני ישראל למצרים ולא יציאתו ממצרים, למרות שהמצרים תיעדו הכל. עמים אחרים הם כן תיעדו כמו למשל את ההיקסוס.
הסרטון הזה הוא משנת 2013 !!! 3 שנים לפני התערוכה במוזיאון ישראל. אז איך התערוכה מתהדרת בסיפור שלא סופר??? יחסי ציבור טובים ותצוגה מרשימה בשרידים ארכיאולוגיים ובסרטונים יש כאן – אבל סיפור שלא סופר לא בדיוק.
כדאי לכם מאד לצפות בסרטון מטה והוא יעורר בכם הרבה תהיות.
המשך לסרטון דלעיל.
כותרות המדמות תפרחת של הפפירוס בבית שאן
במצרים הכותרות היו מאבן . בבית שאן נמצאו שתי הכותרות על עצי ארז
שניצבו .כותרת אחת היתה מצוייה במוזיאון רוקפלר במחסנים ומעולם לא הוצגה לקהל. ואילו השניה בבית שאן אך נפגעה קשה. לרגל התערוכה אוחדו הכותרות ונחשפו כאן במוזיאון ישראל לראשונה ביחד לקהל. כבר בימי המנדט הן הופרדו זו מזו .
משערים שהכותרות הללו היו צבועות אולם שיני הזמן נתנו בהן את אותותיהם והצבע לא השתמר.
ארכיון אל עמארנה וכתב היתדות
לפני 130 שנה התגלה בחורבות אל עמארנה בבית שאן 400 לוחות עם כתב היתדות האכדי על לוחות טין. כתב היתדות היה כתב בינלאומי בדיוק כמו שהיום רווחת האנגלית או הספרדית.
300 מהמכתבים שוגרו משליטים כנעניים למלך מצרים.
בדרום כנען התקיימו מספר ערי מדינה כגון: חצור, עכו, שכם, ירושלים, גזר, לכיש ואשקלון. כל אחת שלטה על שטח קטן ובראשם עמד המושל שהיה כפוף למלך המצרי.
המכתבים מלאים בהאשמות הדדיות ממש כמו בימינו.
המצבה לעיל נקראת – האסטלה של המלך סתי הראשון
המצבה נמצאה בבית שאן ופוסלה בבזלת שהיתה בנמצא באיזור בית שאן לזכר הנצחון הצבאי על כנען. המצבה הוצבה לפני 3300 שנה וסותתה ע”י אומנים מצריים שפעלו בכנען.
ניתן להבחין בה ב-22 שורות של כתב סדור מימין לשמאל.
הכתובת נפתחת בתאריך המסע לכבוש בית שאן, מה שאינו בטוח שסתי הראשון – המלך המצרי בכלל השתתף במבצע הצבאי , על המצבה מפארים ומשבחים את המלך על השגיו. כמו כן מציינים את תארי המלך.
האלה חתחור
מקדש קטן ניצב בין עמודי שלמה בתקופת הברונזה. המקדש הקטן בפארק תמנע לרגלי עמודי שלמה . האלה חתחור הטביעה חותמה בכנען כיון שהיא אחראית לכל האוצרות מכנען . האמינו במצרים כי לה תפקיד של מלחות ואוצרות.
כשמגיעים לאילת מטפסים על המדרגות בין עמודי שלמה וניתן לראות ציור שבו המלך רעמסס השלישי מעניק מלחות לאלה חתחור.
נמצאו הרבה מלחות במקום.
האלה חתחור ענדה שרשראות מאד יפות אולי כמו זו שבתמונה למטה. אוצר השנהבים ממגידו חלק מהתכשיטים הובאו ממצרים אך חלק יוצר במקום.
בין התכשיטים ניתן למצוא את החרפושיות – מי הן?
חרפושיות מצריות מאבני חן שונות נושאות כתובות מיוחדות והם שימשו בעבר לטקסים שונים. . החרפושיות היו קמיעות נפוצות ביותר במצרים הקדומה, מתקופת הממלכה התיכונה ועד התקופה התלמית, ונועדו הן למתים והן לחיים. החרפושיות גילמו תקווה לצמיחה מחודשת, אך כוחן הועצם גם באמצעות כתובות וסמלים אשר נחקקו על בסיסן השטוח, או באמצעות שימוש בחומרים מסוימים.
הקבורה נעשתה בארונות אנתרופואידים בגובה בני אדם.
לכל ארון כזה שהיה בגובה בני אדם בצורה גלילית היה מכסה שהיו מרימים אותו כדי להכניס דרכו את הגופה ואת המלחים שלה.
הדמות של הנקבר לעיתים דמתה לנקבר אך לא תמיד. בדרך כלל הפנים נצבעו. מאמינים כי הנקברים היו אנשים ממצרים כמו סופרים ,חיילים, אנשי פקידות גבוהה וכו' או לחלופין כנענים במעמד גבוה שרצו להדמות למצרים.
סרטים הופקו במיוחד לתערוכה אחד הסרטים שעניינו אותי מאד מזכיר מאד את סיפור טרויה.
סיפור טרויה להזכירכם – בסיפור המיתולוגי, המופיע באודיסאה להומרוס ובאינאיס לורגיליוס, הסוס הטרויאני היה תכסיסו של אודיסאוס שבו השתמשו היוונים כדי לכבוש את העיר טרויה, לאחר שלא יכלו לחדור לחומותיה במשך עשר שנים. האכאים (היוונים) בנו סוס עץ חלול ענק והשאירו אותו ליד חומות העיר טרויה כשהם מעמידים פנים כנסוגים. הטרויאנים, שפותו לחשוב כי היוונים נסוגו והסוס הוא מתנת האלים, הכניסו אותו בשערי העיר. בתוך הסוס הוחבאו אודיסאוס ומספר לוחמים. עם רדת הליל, יצאו הלוחמים ופתחו את שערי העיר לצבאות אגממנון, והביאו לתבוסת טרויה.
מתוך ויקיפדיה:
כיבוש יפו על ידי צחותי הוא סיפור מצרי עתיק שנכתב על גבי פפירוס הנקרא בפפירוס האריס 500 שהיה חלק מהאוסף של אנתוני צ'ארלס האריס. מרבית האגיפטולוגים סבורים שאינו אלא אגדה שביקשה לפאר את כיבושיו של תחותמס השלישי, בין גדולי פרעוני מצרים.
לפי המסופר, צחותי, אחד משרי צבאו של תחותמס, צר על יפו לאחר שמושלה מרד בשלטון המצרי, וכיוון שלא עלה בידו לכבוש אותה, גמר אומר לתפוס אותה בדרך עורמה. הוא עשה עצמו מורד במלכות, ובדברי חלקות הצליח לשדל את מושל העיר הנצורה להגיע למשתה שערך לכבודו מחוץ לחומות. כשבא זה תפסו והרגו, ולאשת הנרצח שלח איגרת בשם בעלה ובה נאמר כי השר המצרי הבטיח שיעבור לצידו, וכאות לנאמנותו החדשה יגיש לו תשורה גדולה.
אשת המושל הורתה לפתוח את השער, ואל העיר הוכנסו מאתיים סלים גדולים וכבדים שהעניק צחותי לתושבי יפו, וכשהניחו אותם ברחבת המבצר, זינקו לפתע מן הסלים הסגורים מאתיים לוחמים נושאי חרב והכו את כל התושבים סביבם. אחר פתחו את שער העיר ואליה נכנסו שאר חייליו של צחותי שכבשוה בזמן קצר.
סרטון מרתק נוסף מתוך תוכנית רואים עולם – כתבתה של שרי רז.
התערוכה תתקיים:
מקום: אולם הרי ובלה ווקסנר
למתקשים ללכת קיים רכב גולף המסיע חינם לאורך המנהרה הארוכה. הלוך ושוב.
התערוכה מרתקת ואני מקווה שהעברתי לכם חלק מתחושותי בעת הביקור.
מתוך האינטרנט התמונה התחתונה של קמיע כנעני בדמות אלה עירומה סכמטית בסגנון מצרי
תל אבל-עג'ול, המאה ה-15 לפני הספירה, זהב אוסף רשות העתיקות.
כל התמונות שהבאתי בכתבה הינן רק חלק מהתערוכה הגדולה במוזיאון. אתם מתבקשים להגיע ולהנות מהמוצגים ומהסיפורים השונים.
.jpg?width=64&height=64)
.jpg?width=818&height=1604)
.jpeg?width=818&height=1604)
