יום חמישי בבוקר ראיתי תמונה מרהיבה באתר של אגמון החולה בפייסבוק,
עגורים על רקע זריחה +ידיעה כי ביום זה נספרו באגמון 26000 עגורים.
האזנתי לתחזית מזג האויר והודיעו על גשמים ביום שישי ומזג אויר
סביר לטיולים ביום שבת עם אפשרות לגשמים מידי פעם.
איך שהגעתי הביתה מהעבודה חיפשתי צימר ביסוד המעלה שלא יהיה רחוק
מדי לנסיעה מהיעד לטיול ומצאתי צימר "שווייצרי" בנוי מעץ שיש לו את כל איבזור
המטבח, טלויזיה גדולה בסלון, עוד אחת בחדר שינה וג'קוזי
שהיה חובה למקרה שבשל הגשם לא נוכל לצאת מהצימר בכלל.
בישרתי לרפי שאנו נוסעים למחרת, הוא קצת רטן שאולי מזג האויר אינו מתאים
ונדחה לשבת אחרת, אבל אני דבקה במטרה לראות את העגורים בהמוניהם.
בשעה 4.00 לפנות בוקר של יום שישי בעוד אנו ישנים התחילו ברקים ורעמים
שהרעידו את כל הדלתות והחלונות בבית כאילו התקפת טילים אצלנו בבית.
מזה בדיוק חששתי. קמנו בבוקר ורפי אומר לי את השתגעת, במזג האויר הזה את רוצה לנסוע?
כמובן שלא שמעתי דבר חוץ מהקול הפנימי הקורא לי: עגורים, עגורים, עגורים!!!
בשעה 10.00 יצאנו לדרך כשבחוץ היה גשם אבל סביר, עד שהגענו להרצליה הגשם התגבר
ובנתניה זה בכלל היה גשם זלעפות. רפי לא מפסיק לשכנע אותי לצלצל ולבטל את ההזמנה
ולעשות פניית פרסה. כמעט התפתיתי, אבל החלטתי בכל זאת להמשיך. כך הגענו עד צומת גולני, כמנהגנו נכנסנו למקדונלד לשתות כוס קפה, כיון שהיה קרוב לשעת צהרים
גם לחמניה עם חביתה, אנו יוצאים לכיוון הרכב ואני עומדת לא מאמינה- הגשם פסק!!!
סיכמנו מראש עם בעלת הצימר שכשנגיע לצומת גולני נרים לה טלפון להודיע לה שאנו כבר שם.
מחפשת את הטלפון בים הניירות של תוכניות טיול בצפון אבל הנייר המיוחל אינו בנמצא.
בשביל זה יש חברים. הרמתי טלפון לחברה יקרה קיוויתי שהיא ליד מחשב
והיא אכן היתה. ביקשתי שתמצא לי את הטלפון ואכן כמה שניות אחרי
גם הבעיה הזו נפתרה.
מגיעים לצימר ושם ממתינה לנו עוגה אפוייה ע"י לילי וינר, חלב במקרר
מצעים יפים. כאן באה הדילמה כיון שלא יורד גשם האם לבקר בשמורה עכשיו
או להמתין למחר שאולי השמש תזרח והשמיים יהיו כחולים והצילומים יצאו מדהימים.
פסחנו על שני הסעיפים והחלטנו מוטב ציפור אחת ביד... ומקסימום אם לא יהיה טוב
נשוב למחרת בשנית.
נסענו לאגמון שאגב אינו נחשב לשמורת טבע, היה לי קופון של 12% הנחה מהיותי מנוייה
על אי ירוק של קק"ל, שכרנו רכב גולף ב-137 ש"ח אחרי הנחה, ויצאנו לדרך.
שום דבר לא הכין אותנו לכמות העגורים העצומה שראינו בשמורה באותו אחה"צ.
תוסיפו לכך את הציוץ בקולות רמים של הציפורים הענקיות האלה שמוטת הכנפיים שלהם 2 מ' ומעלה ותבינו כמה יופי היה בזה. החקלאים באיזור מפחידים את הלהקות הנוחתות בשטחם בתותחים, ואילו בשטח האגמון בגלל פרוייקט העגורים שכל הנכנס למקום משלם 4 ש"ח עבור האכלתם, מפזרים אוכל עבורם בשדות, כך שהם מתרכזים שם. אגב, העגורים הגיעו אלינו לארץ מרוסיה בלי פספורטים, בלי ויזה, בלי אישורים פורמליים כלשהם.
גם על הקרקע המתינו הרבה עגורים הלהקות הגיעו בצורות מבנים שונות, פעם זה בשורה עורפית ופעם בראש חץ ופעם בצורה בלתי מוגדרת.
אבל המאסה עשתה רושם בל יימחה. לא רק עגורים גם השתקפויות יפות וצבעים רכים של שעות הדמדומים
המתחם בצבע ירקרק הפריד בינינו בשביל לבינם ועוד כמה מטרים טובים בשדה עד שהבחנו בעגורים שעל הקרקע. חובה לבוא עם משקפת טובה וכמובן מצלמה עם עדשה מקרבת כמה שיותר.
נסענו לכיוון השטח של האגם הגדול ושם ראינו ציפורים אחרות כפן לבן ועוד. היה שם פקח מטעם האגמון שהסביר כל מה שרצו האנשים לדעת על החיות והעופות. ראינו כמובן גם נוטריות.
הנוף של האגם בשעת בין ערביים השרה כזה רוגע ופסטורליות שאילמלא היה צריך להחזיר את הרכב
במועד היינו נשארים שם עוד ועוד.
אגב למי שכוחו במותניו יכול להקיף את המסלול ברגל. אורך המסלול 9 ק"מ. בנחת זה יכול לקחת כ-3 שעות.
ישנן כמה זוגות שהיו ברוגז זה עם זו. מה קרה להם???
החדשות הטריות שהמבצע הצבאי הסתיים ופרץ השלום לא הגיע אליהן?
השמש אפילו שלחה לנו תזכורת עמומה על קיומה סביב למבנה היפה הציבו תמונות של בעלי הכנף הנמצאים במקום עם שמותיהם, מה שלא היה בביקורנו הקודם.
גם הפקח שהיה כאן וענה לשאלות מאד תרם לביקור. ונוטריות ראינו בלי סוף
התמונה המפורסמת שהיוותה טריגר לטיול הזה היא של יוסי אשבול.
ראיתי אותה באתר של אגמון החולה בפייסבוק. יוסי אשבול הוא אחד הצלמים הבכירים בארצנו ומצלם תמונות מדהימות!!!
בביקורנו הקודם ראינו באגמון 2 שקנאים שנותרו לפליטה מלהקה גדולה,
ביררתי לפני הנסיעה באתר אם ישנם שקנאים והשיבו שישנה קבוצה קטנה. מאד קיוויתי שגם הם
ימתינה לנו עד הגיענו למקום, והם אכן שעו לבקשותינו שלא יעופו למקום אחר.
סרטונים שצילמתי עם מראה ומשמע העגורים באגמון החולה סרטון ראשון כאן. סרטון שני כאן.
סרטון מקצועי של משה אלפרט כאן.
מידע מעניין נוסף על העגורים בארצנו כאן.
לא ידעתי מראש אך מתברר כי ההחלטה שלנו להיות באגמון אחה"צ עד לחשיכה בשעה 16.45 היתה לה משמעות מבחינת ההתנהגות של העגורים. לקראת ערב באות הלהקות בהמוניהם ללינת לילה באגם ולכן יצא לנו לראות כל כך הרבה עגורים. כתבה וסרטון על העגורים במסע אחר כאן.
הלינה :צימר אצל משפחת וינר שהוזמן מראש ביסוד המעלה. היתרון שלו שקרוב הן לאגמון והן לשמורת החולה.
הוא חמוד בסגנון שוייצרי מעץ עם עליית גג שבה יש 3 מיטות רחבות ושטח גדול.
בסלון טלויזיה LCD גדולה וכורסאות נוחות. שולחן לסעוד בו עם פינת ישיבה מעץ צמוד לקיר וכסאות.
מקרר, מיקרו, מצנם, קומקום חשמלי צלחות כוסות, ספלים. לילי וינר בעל הצימר (ישנם שלושה צימרים במקום)
הגב' וינר אפתה לנו עוגה והשאירה חלב במקרר עבורנו.
ארוחת בוקר מושקעת וטעימה כללה סוגי גבינות, סלט טעים, בלינצ'ס, ריבת תות שדה מעשי ידיה.
התוודעתי לשני חתולים חמודים שלה מתלטפים. תותי ואחד שחור. ולכלבה טופי. כולם קיבלו ממני מנת ליטוף.
הג'קוזי בצימר שלנו לא עבד אבל בתור אמבטיה לרביצה גם היה טוב. למחרת היום,אחרי ארוחת הבוקר הדשנה נסענו לשמורת החולה. היינו בין הראשונים שהגיעו לשמורה.
זו היתה כמעט שמורה פרטית. הכניסה אליה היתה בשעה 9.15 ממליצה למי שרוצה להנות כמעט לבד.
ראינו את הציפור שבתמונה לא זזה ולרגע חשבנו הנה שמו פוחלץ אבל אחרי תצפית ארוכה ראינו שיש
תזוזה קטנה. זו סבלנות של דייגים. בשמורה גדלים הרבה צמחי נופר וזה מוסיף לה יופי יחד עם צמחי הביצה לרוב.
יצא לנו לפגוש הרבה שלדגים בשמורה אבל אף אחד מהם לא הביא לנו דגיגון!!!
גם קורמורנים המתינו לנו בשמורה.
היה בוקר יפה עם שמים תכולים ומידי פעם גם עננים לבנים, השמש חיממה מעט ובשעה זו היה פשוט
תענוג לטייל. לא רק אנו התענגנו גם שני צבים החליטו להתחמם ואחד הרהיב עוז ויצא אפילו מהשריון.
וקורמורן אחד לבש בגד ים והשתזף על עמוד.
ואז הגענו לאיזור הגשר והמראה של האגם והקורמורנים ויתר העופות לפנינו היה פשוט משכר.
בעודנו עומדים על הגשר המקורה וצופים על המתרחש באגם על ארבעה עמודונים עמדו 4 אמזנות .
אחת כאמור השתזפה בבגד ים ותלתה כנפים, אחרת ניסתה כוחה בבלט, שלישית ניסתה להרדם ורביעית צפתה על האגם שלא יבואו אויבים. לפתע משום מקום הגיע קורמורן נוסף וניגש ליד כל עמודון, ניסה להבריח את העומד עליו במשק כנפיו, אבל אף אחד מהם לא התרגש ממנו, ואז עף לדרכו בבושת פנים. עזבנו בצער את עמדת התצפית של הגשר המקורה והמשכנו לטייל בנחת עד היציאה מהשמורה
נסענו על כביש 90 דרומה לאחר שנפרדנו משמורת החולה ופנינו שמאלה בצומת מחניים לכביש 91 כדי להגיע לכביש 918 גדות - גונן שבעייני הוא אחד הכבישים היפים בארץ. כבר נסעתי בו בכל עונות השנה וכל פעם יופי שונה. איך שנכנסנו לפנייה להקת עגורים ענקית בשמים. אני אומרת לרפי לעצור אבל הוא מודיע לי שיש הרבה מכוניות מאחוריו אז אינו יכול. עשיתי מאמץ לצלם אבל פחות יפה ממה שראינו באגמון.
מעט לפני משמר הירדן יש שילוט לפנייה שמאלה לחורבת ירדה.
בספרון "גלה גליל וגולן" שנמצא בהרבה צימרים בצפון מצאתי כתוב על המקום כך: בדרך סלולה
שאורכה ק"מ אחד המסתעפת צפונה. נמצאת חורבת ירדה. המבנה שימש אחוזת ערבי טיפוסי
מהמאה ה-19 האופייני לתקופה העותומנית. ריבוע במרכז בו יש בור מים מקורה. המקום מוזכר
גם במסעות נפוליאון.
המקום כשמו די חורבה. חבל שלא שימרו אותו כי פרט לשלט הסבר ולבאר אין כאן הרבה.
המזל שהנוף מהמקום שהוא קצת גבוה מהסביבה יפה. עוד במקום הנצחה לנופלים ממלחמת העצמאות - 103 חללים.
ליד גדות עברנו את הגשר הירוק ומייד פנינו ימינה לירידה מטה לנהר הירדן. שאון המים הבטיח
זרימה יפה של מים ואפילו מפלצ'יק.
בהמשך הכביש בכל פנייה שמאלה ירדנו לדרך העפר שמגיעה כמעט עד גדות הנהר ונהננו מיפי הנוף והשקט שהופר מידי פעם ע"י מכוניות אחרות שחלפו בכביש. משפחה אחת עשתה פיקניק על גדות הנהר - מצאו מקום יפה. יש לציין שבמזג אויר טוב יותר מספר המשפחות שבאות לעשות פיקניק על גדות הנהר הוא רב בהרבה. לנוסעים בכביש 918 כדאי לדעת וזאת בזכותה של נירית שחשפה בפני נילי את המקום, קיים בצד ימין
של הדרך שלט ל- דרדרה. כדאי מאד לסור למקום ובמיוחד באביב אז רואים בשביל המוביל למוצב גם
פריחת שקדיות ורודות. יש שם חניון עם ספסלים לעשות פיקניק אם כי נראה לי קצת תמוה במקום זה.
יש שילוט לגבי חברי "אייל" שנפלו במקום, יש שרידי הבונקר בשלמותו. בפעם הקודמת שטיילתי
ביקרתי במקום. ניתן לקרוא על דרדרה כאן.
בשלב שהגענו אחרי גונן התלבטנו היכן נאכל צהרים. האם ניגש לתחנת דלק אלון ליד שאר ישוב
מה שימשוך אותנו ימינה מידי, או בראש פינה אבל 26 ק"מ הפרידו עד שנגיע לשם ואם נמצא מקום חנייה.
החלטנו שנוסעים לכיוון ראש פינה עד שהגענו למפגש גומא ואז ראינו תחנת דלק של דור אלון,
ובתחנה המסעדה האחרונה שבתה את ליבי -
מסעדת השףשמה, נפתחה לפני שבועיים, נקייה מאד, עיצוב חמוד, חלונות ענקיים לנוף של ההר
ממול. יש מקומות ישיבה בתוך המסעדה ליד החלון וגם בחוץ, להתפנן בשמש. כיון שהיה קריר
בחרנו לשבת בפנים ולבהות בנוף היפה.
השירות היה מאד אדיב ומהיר. האוכל שהוגש היה טעים להפליא. צורת ההגשה מיוחדת.
המחירים סבירים. הזמנתי מנה של חציל בטחינה, זו מנה שאהובה עלי, הטעם כאן היה ממש
טעם גן עדן!!! מתובל בחתיכות שום קטנות במידה.המחיר 27 ש"ח.
למנה עיקרית בחרתי פרגיות שהוגש על קרש עגול עם רוטב מיוחד ירוק וקצת שום,
תפוח אדמה עטוף בנייר כסף עשוי בתנור, וסלט ירוק גם מאד טעים. העלות 75 ש"ח .
רפי הזמין שניצל גדול וקיבל עם אותן תוספות בעלות 52 ש"ח.
שתי המנות וגם מנת החציל היו גדולות מאד, מוגשות בטוב טעם.
ממליצה מאד לסעוד כאן. לצערי כיון שהמסעדה חדשה עדיין לא היה להם כרטיס ביקור
ועדיין אינם מופיעים באינטרנט. אני מקווה שזה יהיה בהמשך. תוכניות לחוד ומציאות לחוד. אחרי שסעדנו עייפנו וכשהגענו לראש פינה גם התחיל לרדת גשם
והשמים התכסו בעננים מאיימים, החלטנו שזה הזמן לחזור הביתה ולהתכרבל במיטה. רק ששלוש שעות הפרידו בינינו ובין המיטה. במהלכם עברנו גשם שוטף בדרך ממש כפי שהתחלנו את הטיול, ורק כשהגענו למישור החוף ראינו את השמש והגשם פסק. תודה לכל מי שהצטרף לטיול שעבורנו היה מאד מהנה. מקווה שנהניתם.
אם אהבתם לייק יתקבל בברכה.
