סין - גווילין, עיירות המים ושנגחאי - חלק 3

הכתבה הזו מתמקדת בגווילין שבסינית פירושו חורשת עצי זית ריחני. היא נמצאת על מפת התיירות העולמית ובכל ימות השנה פוקדים אותה תיירים סיניים וזרים. בעיירות המים סודז'ואו וטונגלי ובעיר - שנגחאי שזכתה לכינויים "זונת האוריינט" ו"פאריס של המזרח".

29.5. יום חמישי - לונגשאנג

את איזור גואייז'ו עזבנו בצער רב ונסענו כמה שעות טובות לאורך נהר הפנינים. כשעצרנו להפסקה להטיל מימינו קיבלנו בחוץ מכת חום של 34 מעלות עם לחות מאד גבוהה. הופתענו לגמרי. בשעות אחה"צ הגענו למלון The Guilin Longsheng Huamei International Hotel , אשר צופה לנהר SANG. הנוף יפה אם כי ערפילי במקצת והשילוב של החום והלחות מכריעים אותנו ואנו מחליטים לא לטייל במדרחוב של העיר, אשר אינה תיירותית במיוחד ולנוח סוף כל סוף כשעה עד ארוחת הערב. קראתם טוב אנחנו נחנו!!!

זו התמונה שנשקפה מהחדר.

30.5 יום שישי הרי הלונג, גבעת חדק הפיל,מערת חליל הסוף,ושיט על הנהר לי

בארוחת הבוקר בקושי היה מה לאכול. החלב לקפה היה מקולקל מזל ששושי מהקבוצה היה לה תרמוס עם קפה עמיד וכיבדה אותנו. פעם ראשונה שהמבחר היה דל.

בדרך להרי הלונג עולות לאוטובוס שתי נשים והן ממיעוט היאו שבט ארוכות השיער. אורך השיער מעל 1 מ'. הן מושכות את השיער בסוג של שמן. הבנות הדגימו לנו איך הן קולעות את השיער ואוספות אותו עד שנראה כמו כובע. לאחר שסיימו את תצוגת השיער הן מכרו צעיפים שבנות הקבוצה קנו . הצעיפים טובים ויפים.

המפגש הזה היה הכי מאכזב שכן היתה תחושה של הצגה. לא ראינו פרט לשתי הנשים הלבושות בהתאם למסורת איש בלבוש כזה. גם העובדה שבאו בעצם למכור שעל זה פרנסתן לא הוסיף כבוד למעמד. על שבט היאו על ההסטוריה, השפה ומנהגיו ניתן לקרוא כאן וכאן.

להלן תמונות של הנשים

בתרגום השם לונג שאן זה הר צלעות הדרקון. השם ניתן בגלל טרסות האורז שנראות כמו צלעות דרקון .

ואלה הטרסות באיזור לונג שאן

אתמול קיבלנו מדריכה חדשה ג'ניפר שמה והיא דוברת אנגלית נהדרת.

מה ששמתי לב בסין שמרכיבים את הילדים הקטנים על אופנועים ללא חבישת קסדות וגם המבוגרים אינם חובשים. מוזר ארץ מהרבה אספקטים מפותחת והמודעות לזהירות טרם חלחלה אליה.

הגענו לגואנשי GUANGXI בסינית 广西 עם ההרים הכל כך מפורסמים שלמזלנו הטוב אפילו ללא עננים.

וזו התמונה שקיבלה את פנינו

גואנשי הינו מחוז אוטונומי המשתרע על-פני 236,000 קמ"ר בחלקה הדרומי של סין והוא גובל בוייטנאם מדרום-מערב, בחבל יונאן ממערב, במחוזות גוויז'ו וחונאן מצפון ובגואנדונג ממזרח.

גואנשי מושפעת מאקלים סוב-טרופי ורוחות מונסון נושאות הנה כמויות אדירות של משקעים בעונת הגשמים. מזג האויר שנתקלנו בו היה חם ולח. האזור הררי ברובו כפי שניתן לראות בתמונות, עם מספר פסגות של 2,000 מ' ויותר.. חלק ניכר ממורדות ההרים מכוסה ביערות-בראשית עבותים. מלבד נהר הלי, גם יובליו של נהר הפנינים מפרים את אדמת גואנשי וכן ערוצי מים נוספים ומפלים רבי עצמה. 

מתגוררים באיזור 56 מליון אנשים. בעבר אף שליט לא העיז להכנס לאיזור זה שהיה שטח עם ביצות, ג'ונגלים והרבה מים ולא יכלו להעביר סחורות בשטחו. הראשונים שהגיעו לכאן היו אנשי המפלגה הקומוניסטית עם צ'ו אן לאי, מאו צה טונג שהיה עוזרו.

מתוך הרדיו הסיני אני מביאה להלן מידע לגבי גווילין כלשונו :

שמה של גוּילין (Guilin, בסינית: 桂林) יצא למרחוק בזכות נופי ההרים והמים מהיפים בעולם בהם התברכה. העיר, ששוכנת בצפון מזרח מחוז גואנגסי, מפורסמת הודות לאוצרותיה ההיסטוריים וגבעות הקארסט האינסופיות המנקדות וחובקות אותה מכל עבר.

על אף שטחה הקטן יחסית בהשוואה לערים תיירותיות אחרות בסין, ואולי דווקא בזכותו, גוילין נחשבת לפנינה תיירותית נפלאה ומרתקת אשר שובה בקסמיה את ליבו של כל מי שמבקר בה.

לעיר גוילין היסטוריה של כאלפיים שנה, אם כי תחילת ההתיישבות בה היתה עוד לפני 10,000 שנה, אז איכלסו את האזור שבטי הזנגפי-יאן שקיימו חברה מטריאכלית המתאפיינת בשלטון נשי.

קיסרה של שושלת צ'ין, צ'ין שְה-הוּאָנְג, היה הראשון שהשכיל לזהות את החשיבות האסטרטגית הרבה של האזור בו ישבה גוילין. בשנת 214 לפנה"ס הוא העניק לאזור מעמד של נפה והורה על תחילת בנייתה של תעלת לינג המקשרת בין נהר סיאנג לנהר לי. עם הקמת התעלה הפכה גוילין לנקודת מעבר חשובה בין המישורים המרכזיים של סין ובין מה שכונה אז אזור לינגנאן, שכלל את מחוזות גואנגדונג, גואנגסי, וחלקים מהונאן ומג'יאנגסי של היום. מתקופה זו ואילך מעמדה הפוליטי והאסטרטגי של גוילין הלך והתחזק ועד להקמתה של הרפובליקה העממית של סין, היא שימשה כלב המערכת הכלכלית-מדינית של אזור מחוז גואנגסי.

האתר הראשון שביקרנו הינו גבעת חדק הפיל

גבעת חדק הפיל (Xiangbi Shan, בסינית: 象鼻山) ממוקמת על צומת נהרות לי וטאו-הואה (מילולית: נהר פריחת האפרסק) והיא, ללא ספק, אחד מסמליה המרכזיים של גוילין. הגבעה קיבלה את שמה בשל צורתה המזכירה צורת פיל ששולח את חדקו הארוך לתוך הנהר בניסיון ללגום ממימיו. זה נוצר במשך כ- 360 מיליון שנה.

תחילה עלינו על ראש הגבעה שם ישנם פסלים של פילים ולוח עם תאריכים מההסטוריה של האיזור ופילונים קטנים.

ישנו סיפור הפיל ירד לעולם והתאהב בגוילין האלים שקראו לו למעלה התרגזו ושלחו שליחים להביאו. הסיפור אומר הפיל ירד לעולם והתאהב בגוילין. האלים שקראו לו למעלה התרגזו שסרב ושלחו שליחים להביאו. הוא נלחם בהם והם הרגו אותו בחרב, אולם לפני מותו הפך עצמו לסלע עד עצם היום הזה ונדן החרב בגבו והוא צמוד לעירו האהובה.

ואז יורדים במדרגות, חוצים גשר לגדה השנייה וצופים בחדק הפיל המפורסם.

ליד מקום התצפית על חדק הפיל ישנם מקומיים שהם בני שבט הדונג שמשיטים ספינות במבוק לכיוון חדק הפיל ועליהן קורמורנים. הם גם דגים דגים בעזרת הקורמורנים שזו שיטה איומה של התעללות בציפור. הם שמים טבעת חנק בצואר הקורמורן ושהוא דג את הדג הוא יכול רק לתת אותו לבעליו ואינו יכול לבלוע אותו.

גווילין מתהדרת בשני אגמים יפהפיים. על האחד גשרים למעבר בין צד לצד עם טיילת יפהפיה לאורכו של האגם ועל האגם השני שתי פגודות הבנויות על פי תורת הפנג-שווי. האחת, פגודת השמש והשנייה, פגודת הירח שתיהן משתקפות מאד יפה באגם פיר . כאן גם בחר עמית המדריך שלנו כאתר לתמונה קבוצתית.

עמית סיפר לנו כי לפני כ-300 מיליון שנה (תקופת הקרבון), היה האזור שקוע בקרקעית הים. לחצים פנימיים מתחת לקרום כדור הארץ גרמו להתרוממותו, ומשנחשף החלו כוחות הבליה לכרסם בו. התקופות הממושכות של הבליה יצרו עמודונים והרים כאצבעות, פלגים הנעלמים בהרים והופכים ליובלים תת-קרקעיים והרים שסדקים חורצים בהם.

היעד הבא שביקרנו בו היה:  מערת חליל הסוּף (Ludi Yan, בסינית: 芦笛岩)

המערה ממוקמת בצפון מערב גוילין, כחמישה ק"מ ממרכז העיר. בתוכה נטיפים, זקיפים, עמודי אבן ותצורות סלע שונות שנוצרו בתהליכי המסה והשקעה קארטית. במהלך תהליכים אלה מחלחלים מֵי הגשמים היורדים באזור, מתרכבים בדרכם עם פחמן דוּ-חמצני והופכים לחומצה מלחית. החומצה מחלחלת בקרקע, מגיעה לשכבת הגיר וממיסה אותו. הגיר המומס מושקע בקירות ובקרקעית המערות והסדקים שנוצרו בתהליך ההמסה וכך למעשה נוצרים לאיטם נטיפים וזקיפים. המערה קיבלה את שמה בשל קני הסוף הרבים הצומחים מחוצה לה, ובעטיים המקומיים מכינים ומוכרים חלילים. כל הנטיפים בפנים מוארים בתאורה שנראית קיטשית.

ובשלב מסויים מוקרן סרט והגדילו לעשות וגם זוג רקדנים רוקד בלט מתוך האופרה חליל הקסם. אכן הסינים שילבו כל אפקט אפשרי כדי למשוך תיירים ומקומיים לתוך המערה. ועדיין לא להפסיד לראות למה מסוגלים הסינים לעשות.

בתוך המערה היה נעים אך כשיצאנו החוצה היה כה חם ולח עד שנראיתי כאילו יצאתי באותו הרגע מתוך האגם עם שיער רטוב כמעט לגמרי.

מקום הביקור הבא מוזיאון הפנינה של דרום סין  כך הם מכנים את המקום אבל כל מהותו של המקום בית ממכר למוצרי פנינים אם זה שרשאות בשלל סוגים, עגילים, קרמים ואולי החמצתי משהו. מאחר והשנה חודש לפני הטיול חגגתי יום הולדת עגול אז פינקתי את עצמי במחרוזת פנינים. המחירים נעים בין סביר ליקר להחריד הכל כמובן תלוי בסוג הפנינה. חזינו כאן גם בתצוגת אופנה של דוגמניות ענודות במיטב התכשיטים מפנינים.

31.5. יום שבת הר יאו - סיור ג'יפים -יאנגשו - שייט בנהר הלי 

דצאו שנחאי מברכת אותנו המדריכה המקומית ג'ניפר שמשמעותו בוקר טוב, אבל הבוקר דווקא כשצריך לעלות להר יאו מעונן וקצת ערפילי. ההר מתנשא לגובה של 903 מ' והעלייה אליו עם רכבל כסאות זוגיים. המדריך ממליץ לנו להצטייד במעילי הגשם כי למעלה הרבה פעמים יורד גשם. ההר נמצא 12 ק"מ מגוילין.

ההר נקרא כך על שם המקדש הקיסרי שנבנה שם על ראש ההר בתקופת שושלת הטאנג לכבוד הקיסר האגדי מתקופת המאה ה-24 לפנה"ס ושמו היה יאוטאנג שי. לאמיצים שביניכם אפשר לרדת מההר במגלשה

קאמיקזית לאורך 1000 מ' עם 18 פיתולים. ואם נותר לכם עוד לב אחרי זה תמשיכו לטייל איתי.

וכמו שחזה עמית כשהגענו לפסגה התחיל גם לרדת גשם. לא רציני אבל טוב שהיו לנו שכמיות נגד גשם.

וכך נראה החייזר רפי

תוך דקות ספורות מרגע הגעתנו למעלה התכסה כל הנוף במסך ערפל. וכך יכולנו לראות רק את הפסלים לידינו.

ג'ניפר המדריכה סיפרה לנו שהיא נולדה בשנגחאי והמשפחה שלה עדיין גרה שם, אבל היא עברה לגור בגוילין שהיא עיר שלווה יותר וזולה יותר.

כשירדנו חזרה למטה ליאנגשו התבהר וכך נראית יאנגשו השוקקת.

משם נסענו בג'יפים לאורך הצוקים היפים לכפר בו מתגוררת כפריה המדגימה לנו איך מכינים חלב סויה כאשר טוחנים על אבן ריחיים פולי סויה. בחצר היה לה דיר חזירים , אורז לייבוש. היא הכניסה אותנו לביתה וראינו את המטבח וגם את הקידמה בסלון עם טלויזיה LCD, מדיח כלים ועוד.

מהצוקים היפים

בחצר ביתה של הכפריה משאבה למים

הנעת אבן הריחיים וטחינת פולי הסויה עד שמופק מהם חלב סויה

כששבנו ליאנגשו נסענו למדרחוב המערבי שם ישבנו לאכול ארוחת צהרים ב-KFC סוף כל סוף קצת אוכל מערבי. בתחילת המדרחוב ישנו מוזיאון שעווה ואילו הזמן היה מספיק היינו גם נכנסים אליו כי המוצגים שהראו בחוץ העידו על עבודה כה טובה שהכל נראה אמיתי ועוברים ושבים עמדו משתאים ליד השוטר אם הוא ישן או לא.

היה חם ולח מאד ביום זה כך שהרבה לא שוטטנו במדרחוב . אביא כאן כמה תמונות ממנו.

וממול סניף מקדונלד נשקף נוף מאד יפה של הצוקים והשתקפותם במים

וגם בסין ילדים יוצאים ממסיבת יום הולדת עם שקית הפתעות ממקדונלד

המשכנו לחנות ענקית שהדגימו לבישת מוצרים עשויים מבמבוק שאי אפשר להאמין שצעיף עשוי במבוק או תחתונים או מצעים. המבחר עצום וחברי הקבוצה מילאו את משימת הקניות בהצלחה מרובה. אצלי כבר אין מקום במזוודות אז רק הבטתי במוצרים.

בשעה 16.15 כשהלחות והטמפרטורה ירדו עלינו על ספינה לשייט על נהר הלי. השייט היה מופלא כשהשמש זרחה והאירה באור של שקיעה את הצוקים המרהיבים. ראינו כמה תאו בנהר, ועוד כמה בעלי חיים בגדותיו.

ממש לפני שעלינו לאוטובוס הבחנתי במראה הצוקים המשתקף במים וכך נפרדתי מהמקום הקסום הזה.

ארוחת ערב היתה במלון כשלאחריה נסענו למופע המרשים מאד IMPRESSION. פקקים איומים היו עד למקום רכישת הכרטיסים ולכן האוטובוס הוריד אותנו כברת דרך לפני הכניסה. מהכניסה האצנו פעמינו והקפדנו להצמד זה לזה פן יחצו אותנו קבוצות סיניות ונאבד את הקבוצה. גם במשימה זו עמדנו בגבורה.

כך מצאנו עצמנו ישובים, מתנשפים ונוטפים אגלי זיעה בלחות הגדולה במופע הגראנדיוזי והמרשים. הבמאי הוא ז'אנג יימו הבמאי אשר ביים גם את טקס הפתיחה של האולמפיאדה ב-2008 בסין, בו פני נהר הלי משמש כבמה, וההרים סביב, העצים ושמי הלילה משמשים כתפאורה טבעית מרהיבה ביופייה. המופע מתקיים על גבי סירות קטנות ובמות נעות, המשתתפים מתנועעים על פני המים, לצלילי מוזיקה מקומית ושירי אהבה עתיקים, מוארים בתאורה צבעונית המשתקפת במי הנהר . הכל לקוח מהווי החיים של השבטים השונים.

1.6 יום ראשון יום הולדת לרפי והטיסה הבלתי נגמרת

היום זהו יום הולדתו של רפי וג'ניפר המדריכה המקומית שרה לו יום הולדת שמח בסינית. הקבוצה הצטרפה בעברית. עמית הביא לו מתנה מפגסוס חוברת גדולה עם ברכות ותמונות שמתאימות לאיזור גוילין שאנו בדיוק נמצאים ביום זה. היום זה היה גם יום הילד והרבה ילדים יוצאים לבלות עם הוריהם בפארקים ובקניות.

ביאנגשו יום בהיר עם שמים תכלת

ילדים מבלים בפתיחת חנות חדשה בהמוניהם

שמחים וטובי לב אנו עוזבים את המלון ב-8.30 ונוסעים לשדה התעופה בגוילין שעתיים נסיעה. בטיסה הקודמת שילמנו על משקל עודף בגלל המתנות שרכשנו, הפעם עשינו הבה נתחכמה והוצאנו חלק מהמתנות לשקית ניילון שלא נשקלה. ממתינים בשדה לטיסה והיא מתמהמהת. בשלב מסויים מודיעים לנו שזה עקב תנאי מזג האויר הקשים בשנגחאי. בסביבות השעה 13.00 חילקו את חמגשי האוכל שהיו מיועדים לטיסה.

רק בשעה 14.10 המראנו. בעת שהמתנו התיידדנו עם אישה יוצאת דופן שבמקור נולדה באיטליה, גרה כעת בשטראסבורג, לכן שוחחנו איתה בצרפתית אך בהמשך התברר כי היא דוברת גם אנגלית. ועוד הפתעה ממנה לפתע אומרת "חאמדו לילה" בערבית. חשבתי שאיני שומעת טוב, שאלתי אותה מה אמרת? והיא חוזרת על המילים. אני שואלת אותה מאיפה היא מכירה את המילים האלה. היא מספרת שהיתה נשואה בעבר לסוחר מצרי וגרה במצרים. כשהתקרבנו לשנגחאי הודיעו לנו שאנו ננחת במקום בשנגחאי בחאנגשו.

זאת כיון שמזג האויר בשנגחאי עדיין גרוע. המתנו והמתנו ולא ידענו למה לצפות. מידי פעם הדיילות הודיעו בכריזה שמי שרוצה לרדת יכול לעשות זאת אבל ללא המטען. זו לא היתה אופציה בשבילנו.

לבסוף אחרי שלוש שעות המתנה וקבלת אישורים מדרג גבוה להמריא, המראנו וטסנו עוד 40 דקות עד שנגחאי כדי לגלות שמזג האויר בינתיים השתפר שם. ארוחת הערב שהיינו אמורים לאכול במלון בוטלה ובמקום זה אכלנו בשדה התעופה של שנגחאי ב-KFC ורק בחצות נשכבנו לישון.

2.6 יום שני עיירות המים סודז'ואו וטונגלי מחוז ג'יאנגסו- שנגחאי

מחוז ג'יאנגסו הפך לקנאת המחוזות השכנים בהיותו משופע במים, בקרקעות פוריות, בנופים ירוקים. הוא זכה לכינוי "ארץ הדגים והאורז". הוא שוכן לחוף ים סין המזרחי ונחשב לאחד העשירים ביותר בסין.

עושרו נובע משני נתיבים קדומים: נהר האינגצה והתעלה הגדולה, שהיו בימי קדם דרכי תעבורה ראשיות.נתיב התעלה הגדולה מצפון ג'יאנגסו לאזורי הדלתא הנמוכים של נהר היאנגצה. כמה מערי החוף העתיקות שוכנות לגדת התעלה, וביניהן גם מוקדי הסחר התוססים בערים סודז'ואו ויאנגדז'ואו. נהר היאנגצה עובר בדרום ג'יאנסו ומשמש נתיב סחר חשוב בין נאנג'ינג שהיא בירת המחוז לבין שנגחאי.

סודז'ואו "עיר הגנים" היא מהערים העתיקות בסין, בת כ-2,500 שנים. זוהי עיר תיירותית של גנים ותעלות, סמטאות אבנים ישנות ואומנות. הסינים מחשיבים אותה כוונציה הקטנה שלהם, ולמרות הפיתוח המהיר בשנים האחרונות, עדיין יש בה חן ואווירה נעימה. ונאמר עליה "בשמים יש גן עדן - על הארץ יש סודג'ואו והאנגז'ו". בתקופת יואנג ביקר בה מרקו פולו, ואף הוא התפעל ממנה וקרא לה "ונציה של המזרח".
 לשיא תפארתה הגיעה בתקופת מינג (המאה ה-16), כשבעיר מוקפת החומות היו למעלה מ-400 גנים. היום יש בה כשבעים גנים, כמה מהם מהטיפוסיים והמייצגים ביותר של סין. אפשר לראות כאן את אומנות בניית הגן הסיני, עם דגשים של ין-יאנג, שימוש בחמשת האלמנטים : מים, אדמה, אש, מתכת ועץ בכל גן סיני. כאשר את יסוד האש מחליפים דגים אדומים. זו העיר ה-9 בסין בה חיים 11 מליון תושבים. כאן עברה דרך המשי.

גני לינגרינג הוא הגן שביקרנו בו. הוא אחד מארבעת הגנים היפים ביותר בסין, הוכרז ב-1997כאתר מורשת ע"י אונסקו. לגן זה יש היסטוריה של 400 שנה ותחילתו בתקופת המינג. הוא החליף ידיים רבות וכל אחד ניסה לשפר כמה שיותר במראה הגן. הוא נבנה ע"י Liu Shu. הגן משתרע על 23300 מ"ר ואנו ראינו חלק מזערי ממנו. עוד על הגן ניתן לקרוא כאן.

הגן מאד יפה וכל זוית צילום עדיין אינה משקפת את יופיו.

מאחר וכאן עברה דרך המשי , נסענו חצי שעה והגענו ל-מוזיאון המשי - Sichou Bowuguan כאן ראינו איך נוצר סיב המשי מהפקעות, איך מעבדים את החוטים לבד ואיך מייצרים שמיכות משי , כמובן שניתן היה לרכוש כאן שמיכות, מצעים, מפות ואני הסתפקתי בצעיף משי. השמיכות היו להיט בקבוצתנו.

כאן נעשה המיון בין פקעות טובות ופקעות פחות טובות

אני מדלגת על כמה שלבים ולבסוף מגיעים למתוח את בד המשי שלהפתעתי נמתח מאד.

נסענו 18 ק"מ והגענו לטונגלי עיר התעלות הציורית והרומנטית עם הסטוריה של 1000 שנה עם 49 גשרים אחד יותר יפה מקודמו בכל מיני סגנונות בנייה,שמתברר כי גם נותנים להם שמות כמו גשר השלום, גשר השלווה ועוד. טונגלי מכונה "ונציה הקטנה של המזרח" ולא בכדי. יש בה משהו קסום.

ראשית נסענו בשאטל כדי להגיע לכניסה לשם ואח"כ שטנו בסירה בין התעלות. לסיום אכלנו צהרים במסעדה במקום על חשבון פגסוס במקום ארוחת הערב שהחמצנו ערב קודם.

כדי להתמצא בסבך התעלות אי אפשר בלי מפה.

כדי שתחושו כמה היא תוססת וכמה היא מיוחדת תביטו בחלונות בבניין ברקע

בסירות כאלה שטנו

המשיטות את הסירות הן ברובן נשים

את הסירה שלנו השיט דווקא גבר. אין משוט כמו בסירת משוטים רגילה אלא מוט המחובר לסירה כמו בתמונה המצורפת מטה

ובאחת הסירות ראינו גם קורמורנים

תופעה מוזרה משהו שראינו כאן הרבה מאד סיניות התחפשו והצטלמו על גדות התעלות הכי הרבה ראינו שהתחפשו לכלות.

אחרי ארוחת הצהרים בטונגלי נסענו לשנגחאי. בדרך כל הקבוצה וגם עמית המדריך ישנו כאילו סם שינה הוכנס לכוסם בטונגלי ואני ניצלתי את ההזדמנות והנצחתי אותם אחד אחד.

שנגחאי היא העיר הכי מערבית שיכולה להיות שלפי עמית יש בה פי 4 גורדי שחקים מאשר יש במנהטן.

כבר בכניסה לעיר נדהמנו מהמחלפים הרבים שרק לראותם זה ליד זה מקבלים סחרחורת.

מחלף אחד מיני רבים

המכוניות הכי יקרות מסתובבות כאן על הכביש המכוניות הפופולריות הן פורשה ויגואר בהמוניהן. בשנגחאי גרים עשירי סין ויעידו על כך כל חנויות היוקרה והמעצבים.

כך נראים גורדי השחקים (מתנצלת על איכות התמונות הן צולמו בנסיעה דרך חלון האוטובוס).

שנגחאי היא העיר עם האוכלוסיה בין הגדולות בעולם. גרים בה מעל 24 מליון תושבים!!! והשנייה בגודלה בסין אחרי צ'ונג צ'ינג עם ה-33 מליון תושבים. היא צועדת לפני בייג'ין וזה מזכיר קצת את ירושלים - בייג'ין ושנגחאי - תל-אביב שתיהן הערים ללא הפסקה.שנגחאי שוכנת על הדלתא של נהר היאנגצה שהוא אחד הנהרות הגדולים בסין.

מתוך ויקיפדיה לגבי התפתחות העיר:

חשיבותה של העיר עלתה באופן משמעותי במאה ה-19 כאשר מיקומה בשפך היאנגצה הפך אותה לנמל הסחר המתאים ביותר עם מדינות המערב. בתקופת מלחמת האופיום הראשונה (1839 - 1842) השתלטו כוחות בריטים באופן זמני על העיר. המלחמה הסתיימה בשנת 1842 בחוזה נאנקינג אשר קבע פתיחת נמלי סחר, בהם שאנגחאי, לסחר בינלאומי. מהלך זה הוביל להתפתחות מהירה מאוד של העיר. הבריטים, הצרפתים, האמריקאים והיפנים קיבלו רבעים בעיר להתיישבות ולמסחר בהם הייתה להם זכות לניהול עצמי ולאוטונומיה שיפוטית. הזרים פיתחו את המסחר ואת הבנקאות. בשנות העשרים של המאה ה-20, לאחר הכיבוש היפני וההרס שהותיר מאחוריו, החלה העיר להתעורר לחיים. היא הפכה למרכז תרבותי, אומנותי ומרכזי בסין. האפנה בשאנגחאי בלטה בייחודיותה והמודרניות שררה בעיר.

שנגחאי נקראה בעבר "הזונה של המזרח" והושוותה לפריס וזאת בשל אינספור מאורות אופיום, מועדוני הימורים ובתי זונות שהוקמו בה בשנות השלושים של המאה הקודמת.
 בעברה היתה שנגחאי כפר דייגים קטן ועם השנים הלכה והתפתחה (באמצעות השקעות ענק של השלטונות הסינים) עד שהגיעה למעמדה הנוכחי - כעיר מודרנית, שוקקת מסחר ובנקאות וגם תעשייתית עמוסה, המושפעת רבות מהעולם החיצון. העיר ממשיכה לגדול, וכבישים מהירים ביותר בעולם נוספים אליה כל העת.

כמו גם אמצעי תחבורה מתקדמים כמו רכבת הבולט שנוסעת במהירות של 430 קמ"ש לבייג'ינג.

עם זאת, למרות הצמיחה וההשקעות הזרות, שנגחאי היא עיר של ניגודים גם עם בתים נמוכים .

כמו כל עיר מודרנית באירופה אפשר לסייר בה עם אוטובוס תיירים קומותיים .

התחלנו ברובע הצרפתי שהתפתח במאה ה-19, ובמרכזו רחוב הקניות האופנתי והפופולרי חואיחאי לו (Huaihai Lu). המקום מעניין בזכות אדריכלות קולוניאלית ומבני ארט-דקו, בתי קפה, פאבים, חיי לילה, חנויות כלבו ענקיות, מסעדות מצוינות ובוטיקים. הרובע הצרפתי ידוע בשם שינטיאנדי (Xintiandi) הוא אזור בילויים חביב על צעירים, המאופיין בבתים משוחזרים. בתחילת הרחוב חמודה וממש מולה בית קפה מרשת סטארבקס. ברור לכם שבמקום שיטוט בחנויות בחרתי לשתות קפוצ'ינו טעים (עלות 30 יואן ספל בינוני).

מלון PEACE - למלון "פיס", אחת מנקודות הציון המזוהות עם דרך נאנג'ינג, יש גם נקודה יהודית. . חלקו הדרומי של המלון - שנקרא בעבר מלון קתאי ונחשב לפנינת אירוח בשנגחאי - שימש בעבר כבית ששון שהייתה אחת ממשפחות המסחר היהודיות הגדולות שהיגרו מעיראק לסין, לצד כדורי וחארדון. בניית הבית הושלמה ב-1930 על ידי אליס ויקטור ששון, נכדו של אליאס ששון, מייסד הפירמה בשם זה. גם אם אינכם שייכים למשפחת רוטשילד כדאי להכנס ולהציץ למלון זה המפואר בפנימיותו. אנחנו בחנו אם השירותים מתאימים לנו והם עברו בהצלחה את המבחן. המלון נמצא מול טיילת הבונד.

ואלה הבניינים המסוגננים כמו באירופה ממש מול טיילת הבונד.

וכך הם נראים מוארים בלילה

וכך נראית טיילת הבונד

הבונד (Bund, בסינית וואי טאן, Wai tan)
רחוב באורך של כקילומטר וחצי לאורך גדתו המערבית של נהר חואנג פו דזיאנג, שהיה המרכז של שנגחאי בתקופה הקולוניאלית. בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים היתה במקום תנופת בנייה עצומה לגובה, אם כי כיום מתגמדים גורדי השחקים של אז מול אלו המודרניים בפודונג. אף על פי כן נותרה הטיילת מרשימה גם בימינו אנו, עם האדריכלות האירופאית המסוגננת ואופייה המיוחד. לאורך הרחוב יש עשרות בניינים בסגנונות שונים, מארט-דקו דרך בארוק וגותי ועד רנסנס וניאו-קלאסי. בשעות הלילה מוארים המבנים בתאורה צבעונית מיוחדת המדגישה את יופיים. (מתוך אתר מסע אחר)

תראו כמה היא שוקקת

וללא התיירים

וכאן על הטיילת פגשנו כלה הלבושה באדום כמנהג הכלות בתקופה העתיקה.

אחרי שסיירנו בטיילת הלכנו לאכול באחת המסעדות ארוחת ערב שלאחריה לקחנו שייט שלא היה בתוכנית הטיול אבל זה דבר שאנו חפצנו בו מאד וכיון שכל הקבוצה הסכימה קיבלנו מחיר מופחת של 85 יואן לאחד.

ואם באוכל עסקינן אין כמו ANTONY BORADAIN שמציג את האוכל בעיר.

השייט על נהר חואנג פו דזיאנג (Huang Pu Jiang) כשהעיר מוארת באור יקרות והמראה משכר. על האניה קצת קריר בערב ויש להצטייד בז'קט.

בניין מגדל הטלויזיה במלוא הדרו (לצערי העלאת התמונה בלמטייל חותכת את החלק העליון והתחתון של התמונה). Oriental Pearl TV Tower
 בניין הטלויזיה של שנגחאי, שהפך לסמלה החדש של העיר, מתנשא לגובה של 468 מטרים עם 14 קומות. הבניין הצבעוני והמעניין הזה ממוקם בפארק Pudong שב- Lujuazu הבניין, הנראה מכל פינה בעיר, מוקף בגשרים שמגיעים אליו מכיוון צפון ודרום. עיצובו של הבניין, משלב אלמנטים עתיקים וטכנולוגיה מתקדמת. בבניין 3 נקודות תצפית מרהיבות על שנגחאי העיר כשבאחת מהם גם ממוקמת מסעדה. אנו לצערנו לא עלינו עליו רק השקפנו ..

נסענו למלון המפואר GRAND HOTEL בו לנו את שני הלילות האחרונים של הטיול.

הוא נמצא במרחק של 10 דקות נסיעה מהבונד.

3.6 יום שלישי - שנגחאי

שנגחאי הפירוש המילולי של השם הוא על המים. התחלנו את הבוקר עם ביקור במוזיאון שנגחאי

שנחאי בו וו גואן, Shanghai Bo wu guan
המוזיאון המרתק ביותר בסין כולה, עם תצוגה ענקית של כ-120 אלף מוצגים - קליגרפיה, קרמיקה, פיסול, ציור, ריהוט מתקופת שושלות מינג וצ'ינג, חותמות, תלבושות מסורתיות, מטבעות, חפצי אמנות עתיקים ועוד. בגלל עושר המוצגים מומלץ להקדיש לפחות חצי יום לביקור במוזיאון. המוזיאון הועבר ב-1996 אל משכנו הנוכחי, בבניין רחב ידיים בכיכר העם שבסיסו רבוע וגגו עגול, סמל לאמונה הסינית שהארץ היא מרובעת ומעליה משתרעים שמים עגולים. כדאי להציץ גם בחנות המוזיאון המעניינת, המציעה גם ספרות על סין ואמנות אסייתית.
כתובת: 201 Renmin Dadao (כיכר העם).
טלפון: 86-21-6372-3500. (מתוך כתבה במסע אחר)

ראשית עלינו לקומה העליונה שכן נושא התלבושות דיבר אלינו הכי הרבה

אח"כ ריהוט שבכיף הייתי מאמצת אל דירתנו

כדים מצויירים

ופסלים מדהימים ביופיים

מגדל ג'ין מאו Jin Mao Building
אחד המבנים הגבוהים בשנגחאי הוא מגדל ג'ין מאו - הנישא לגובה של 420 מטרים. נכון ל-2014 הוא ה-15 בגובהו בעולם. בניין בורג' (מגדל) חליפה הינונכון להיום הבניין הגבוה ביותר בעולם. הבניין נמצא בדובאי ומתנשא לגובהשל שר 828 מטרים (169 קומות) .

50 קומותיו הראשונות של מגדל ג'ין מאו הן קומות משרדים, מעליהן שש קומות של חנויות, ובקומה העליונה ממוקם לו מלון Grand Hyatt - המלון הגבוה ביותר בעולם. המגדל, הנמצא במתחם הסחר לוז'יאזוי, הוא בעל מוטיב חוזר של הספרה 8: יש בו 88 קומות ובסיסו מתומן, בנייתו החלה בחודש אוגוסט והסתיימה בשנת 1998 (בחודש אוגוסט כמובן).

העלייה במעלית מתחילה מ6- ועלינו כמובן עד קומה 88. הנוף סביב של כל המגדלים מרהיב למרות שזה היה יום קצת ערפילי. מרכז הבניין חלול ויש קיר זכוכית דרכו ניתן להביט מטה לכל גובה המגדל - מבט מעניין.

אין רצפת זכוכית כפי שראינו במגדל סירס בשיקאגו.

ובניין זה שהוא עדיין בבנייה עתיד להפוך לבניין הכי גבוה בסין

וכך נראה המגדל מהמסד עד לקומה 88 מתוך החלל הפנימי של הבניין

בגדה המזרחית של הנהר נמצאים כל הבניינים הגבוהים האלה. זה האזור החדש שנקרא– פודונג (Pu dong). עד 1990 היה פודונג אזור חקלאי. ביקור של ראש ממשלת סין לי פנג וראשי המפלגה הקומוניסטית שינה את ייעוד הקרקע מקרקע חקלאית לקרקע לבנייה. הסינים החליטו להכפיל את שטח העיר ולפתוח את אזור פודונג למסחר בינלאומי, ובסין כמו בסין - הכל מתבצע במהירות וביעילות ותוך 20 שנה קמו כל המבנים הגבוהים עם ארכיטקטורה מדהימה.

עוד מבנה מעניין כאן.

היעד הבא בו ביקרנו הבניינים מתערוכת אקספו 2010- הביתנים הסיניים. בתערוכה זו השקיעו הסינים הון עתק של 45 מיליארד דולר. הם פינו מאדמתם 20,000 סינים מאיזור מינהאנג כדי להקים את הגרנדיוזים.

עוד מידע על תערוכת אקספו בשנחאי 2010 ניתן לקרוא כאן.

בניין הפגודה ההפוכה הפך היום למוזיאון של אומנות עכשווית שביקרנו בו אחרי ארוחת הצהרים באחת המסעדות שבמתחם.

מתוך המוזיאון המוצג שהכי מצא חן בעייני זה הפסנתר הזה

בתום הביקור נסענו למדרחוב שבו היו חנויות כלבו גדולות אך אותנו זה ממש לא עניין ונכנסנו לבית קפה שמחלונותיו השקופים צפינו על החשמליות החמודות שחולפות ברחוב ועל המלצריות עם הלבוש המיוחד. השירות היה מאד איטי ועד שקיבלנו את הקפוצ'ינו שהזמנו כמעט חלף הזמן שהוקצב לביקור במקום.

בהמשך ארוחת ערב במסעדה תאילנדית שהגענו בדיוק כשהיה מופע של רקדנים מאד מרהיב.

גם כאן סעדנו בשיטת השולחן המסתובב. מי זוכר את טעם האוכל אבל זוכרת את המופע המרהיב.

חתמנו את הערב עם מופע אקרובטיקה שנקרא ERA ACROBATIC SHOW מיטב המתעמלים מופיעים בו. למעשה אילו שלא התקבלו לאולימפיאדה נמצאים כאן כלומר הרמה גבוהה. לאתר של המקום ניתן לקרוא כאן. ההתחלה של המופע מאד מעניינת ויזואלית כשהכל מתרחש בתוך בועה ורואים צלליות. הפחיד אותי כשעשו אקרובטיקה ללא שום אמצעי הגנה על הספורטאים למטה למקרה שימעדו. ועוד יותר הפחיד אותי כשנכנסו 6 אופנוענים לתוך בועה שבה הסתובבו במהירות מסחררת על דפנות הבועה.

אסור לצלם במופע ולכן אביא כאן סרטון מטעמם לקידום המופע.

מי שגנב את ההצגה בתום המופע היה המדריך שלנו עמית שהלך על הידיים.

4.6 יום רביעי - שנגחאי

מייד לאחר ארוחת הבוקר נסענו לבקר בין רובע הונגקו היהודי בשנגחאי. היום הבתים מאוכלסים ע"י סינים וכמעט ולא נותרו כאן יהודים.

היהודים הגיעו לשנגחאי בתור סוחרים כבר בימיה הראשונים. מיד לאחר מלחמת האופיום, הגיעו עם הבריטים, סוחרים בגדדים שהקימו קהילה שוקקת בעיר. במהלך הפרעות ברוסיה, הגיעו יהודים רבים לסין וגם לשנגחאי. רוב היהודים הגיעו לשנגחאי בתקופת מלחמת העולם השנייה, לאחר שנמלטו מן השלטון הנאצי במדינות גרמניה ואוסטריה. לאחר כיבוש שנגחאי על ידי היפנים, התגוררו הפליטים היהודים באזור מתוחם, שבמשך השנים קיבל את השם "גטו שנגחאי". בתקופה זו חיה כאן הקהילה היהודית הגדולה ביותר במזרח, ואחת מקהילות הזרים הגדולות ביותר בסין ובשנגחאי בפרט. תנועתם לא הוגבלה מעולם ואולם, מצבם הכלכלי היה קשה וזאת כתוצאה מקושי למצוא מקורות הכנסה. היהודים נותרו בשנגחאי עד סוף המלחמה, אז עזבו רובם. (מתוך אתר ברוווז).

התחלנו את הסיור בגן בו מוצבת מצבה הכתובה בסינית, אנגלית ועברית שהוצבה ומונצחת בה העובדה שזה לזכר תושבי השכונה היהודים בתקופת מלחמת העולם השניה וכי בין השנים 1937-1941 הגיעו לכאן 20,000 יהודים למצוא בה מקלט מאימת הצורר הנאצי. במהלך מלחמת העולם השניה הגביל שלטון הכיבוש היפני את חופש התנועה והעיסוק של הפליטים והגדיר אותם "חסרי נתינות" והורה להם להתגורר ברובע הונגקו שהקצה לשם כך.

בגן מצאנו סינים מבוגרים מתאמנים בקונגפו לבושים בבגד משי שנראה כמו פיג'מות ולא בטוח שהם יודעים לזכר מה הוקם הגן הזה.

שתי נשים הפליאו אותי האחת בת 94 שרוקדת עם כולם

והשניה שרוקדת עם חישוק סביב מותניה ולא מפילה אותו אפילו פעם אחת.

מבט על הבתים ברובע זה שרובם כעת בשיפוץ אך גרים בהם הרוב סינים

מה שהפליא אותי כאן זו תליית הבגדים ברחוב ליד כל העוברים והשבים

המשכנו רגלית למתחם של בית הכנסת "אוהל משה" והמוזיאון שהוקם במקום לזכר הפליטים .בשנת 2007 מימנה ממשלת רובע הונגקו בשנחאי שיפוץ מקיף של הבניין הישן בו היה בית כנסת “אוהל משה”, ולאחר מכן ייסדה בו את המוזיאון לזכר הפליטים היהודיים בשנחאי. כדי לספר לקהל הרחב את תולדות פרק היסטורי זה באופן הטוב ביותר, הושקעו במוזיאון אמצעים הסטורים וטכנולוגיים רבים. עד כה ביקרו במוזיאון מבקרים מ- 70 מדינות ואזורים שונים בעולם, מתוכם מספר רב של יהודים. הביקור היה מאד מרגש לראות את עדויות הניצולים ואיך שמרו קשר עם הסינים שעזרו להם מבחינה כלכלית. בתום המלחמה היהודים היגרו לישראל, ארה"ב ואוסטרליה.

בתום הביקור במקום כתבתי בספר האורחים כמה מילים בשם הקבוצה.

.

מתוך עדויות של אחת הפליטות

על אחד הקירות ישנה הנצחה לסיני בשם הו פנג שאן שנולד בחבל יונאן ולימים נעשה דיפלומט בשירות סין וכיהן בוינה שבאוסטריה. הוא הציל אלפי יהודים בתקופת השואה בהנפקת ויזות ומסמכים אחרים לשנגחאי, תוך התעלמות מהממונים עליו , תוך כדי סיכון הקריירה האישית שלו ובטחונו האישי.

היה מעניין לראות בעת ביקורנו במקום שמביאים לכאן תלמידים סיניים ללמוד על הנושא.

בעת הנסיעה באוטובוס ראיתי ילדה קטנה בעת שעצרנו ברמזור שהפריחה לי נשיקה באויר.

כדי להרגע מהמשא הנפשי הכבד נסענו להרגע בגני יו יואן 豫园 בני 400 שנה המשתרעים על

20,000 מ"ר. גנים יפים ומוקפדים, מלאים בפינות חמד, הנמצאים בסמוך לצ'יינה טאון. הגנים הוקמו בתקופת שושלת מינג ע"י בני משפחת פאן, שהיו פקידי ממשל עשירים בשושלת מינג. במהלך מלחמת האופיום הגנים נהרסו כליל אך מאז הם שופצו וכיום הם מהווים את אחת מהאטרקציות הפופולריות לביקור בשנגחאי, ע"י תיירים סינים ומערביים כאחד. בגן ישנם כל המרכיבים של גן סיני, הכוללים פאוויליונים, מסלעות וברכות מים בהן משכשכים דגי זהב, עצים מעוצבים ושיחים. עוד על הגן כאן.

הדרקון כשבפיו כדור

ציפורים יפות בגן

ואי אפשר גן סיני בלי יסוד האש שמגולם ע"י דגי הזהב

יוצאים מהגנים היישר לצ'יינה טאון זה מצחיק שבסין יש גם צ'יינה טאון. בהרבה ערים מערביות ניתן למצוא איזור שיעניק לכם את תחושת ה"כאילו סין", כמעט בכל מדינה שתבקרו בה, ברובע הנקרא צ'יינה טאון. "העיר הסינית" נמצאת בערים בהן יש ריכוז גדול של מהגרים יוצאי סין, דבר שמעניק תחושה כאילו הגעתם לסין בכבודה ובעצמה. כך ראינו בניו - יורק, סן פרנסיסקו, וקיימים בונקובר שבקנדה, סידני באוסטרליה ובנגקוק בתאילנד. אולם העיר מאנילה מהפיליפינים הקדימה את כולן.

המראה הראשון ביציאה מהגן הוא המבנה הזה

המראה השני שאנו מבחינים בו הוא קפה סטארבקס שיהיה לנו בסוף הסיבוב קפוצ'ינו טוב ומזור לרגליים.

אחרי שהראיתי לכם כמה מגוונת שנגחאי תבינו למה אהבתי אותה עד שתליתי את הכרזה הזו על בניין.

ארוחת צהרים היתה ארוחה מונגולית. בשורה ארוכה ניצבים בשרים שונים, איטריות,ירקות, רטבים והכל עורמים על צלחת ומגישים לטבחים שמשחקים כאילו מסירות ביניהם עד שכל הפרודוקטים חוזרים לצלחת. אמור להיות טעים אך לא היה טעים לחיכי. ניסיתי נודלס שהם כבר תיבלו וגם זה היה חסר טעם. ניסיתי מרק שהיה תפל. בקיצור נותרתי רעבה היום.

. עמית המדריך לקח אותנו לכנסיה שלא היתה בכלל בתכנון היא בנוייה במבנה גותי מרשים. שמה:

.St. Ignatius Cathedral, Shanghai (聖依納爵主教座堂

ליד בריכת הנוי בתמונה לעיל סיכמנו את הטיול ומי שגנב את ההצגה היה הכלבלב החמוד הזה שלא הפסיק להסתובב על שתי הרגליים האחוריות.

לפני שהמראנו בשעה 23.45 עוד ביקרנו לקניות אחרונות שאנו כמובן ניצלנו לשתיית קפה.

סיכום ותובנות

המשפט הנכון ביותר לאמר על סין "מיליארד סינים אינם טועים". אמנם הם יותר ממיליארד 1.4 מיליארד המתחלקים ל-55 מיעוטים אך מי סופר. זו המדינה עם האוכלוסיה הכי גדולה בעולם. אם תקחו את כל תושבי אירופה וארה"ב ביחד תגיעו למספרם. כדי להאכיל כל כך הרבה פיות אומרים על הסינים שאינם בוחלים לאכול כל דבר שזז אם הוא לא שולחן.

סין אין ספק היא מעצמה כלכלית אדירה והולכת ומתפתחת עוד יותר לכיוון זה. סין היתה סגורה למערב עד 1972 אז ביקר בה ניקסון. מאז התחילה להפתח לתייר המערבי . משנת 1988 נפתחו שערי סין גם לבעלי דרכון ישראלי בקבוצות מאורגנות, ומ- 1992 גם למטיילים ישראלים בודדים. זו מדינה עם מסורות עתיקות של אלפי שנים, עם מנהגים שונים שהתקיימו במהלך ההסטוריה במשך אלפי שנים כך שלא ניתן לחזות לאן תוביל הפתיחות למערב. בינתיים קיימת נהירה המונית של הצעירים מהכפרים לערים הגדולות לחפש עבודה. הם עובדים קשה בכל עבודה לפרנס את משפחתם ו-600,000 עובדים מתים מידי שנה בהיותם וורקוליים.

כל מה שידעתי על סין לפני כן לא הכין אותי לחווייה העוצמתית והמטלטלת שעברתי במדינה ענקית זו מכל הבחינות.

אחרי שנסעתי בטיול מאורגן אני רק יכולה לברך על כך שכן נחסך ממני להתמודד עם קשיי שפה וקשיי נסיעה. זכינו למדריך נהדר שזכה לשבחים מכל הקבוצה והיה ראוי לכך. זכינו להמנות על קבוצה נהדרת שרק העשירה אותנו הן בהרצאות בנושא איכות הסביבה, חשמל ומערכת הבריאות מהפן הסביבתי ותודה על כך לאיציק גרשנזון לרמי וייברון לזאב פריי ולבת שבע פריי.

והן ע"י מספרי בדיחות עמית, שמשון ואיציק מעולים שגרמו לנו להרבה צחוקים ומצב רוח וחיוכים לרוב בעת הטיול.

תודה לקוראים שהגיעו איתי עד הלום ולא נשרו בדרך, שכן סין אינה קלה לעיכול תרתי משמע והעברת החוויות אליכם דרשה השקעה מרובה, שאני מקווה שהצלחתי בה ועוררתי בכם את הסקרנות להכיר מדינה רבת פנים זו בעצמכם מקרוב ובקרוב.

1. מי שנוסע לסין בחודשים מאי-יוני לקחת איתו בגדי קיץ וז'קט לערב ולמקומות הגבוהים.
2. לקחת לטיול מזוודות שלא איכפת לנו שיהרסו בדרך כי עם כל כך הרבה טיסות אין ספק שיתפרקו, אבל אל דאגה הסינים מספקים מזוודה חדשה תחליפית.
3. לקחת נשנושים מהבית כמו פירות יבשים, פיצוחים, שקדים, קרקרים שיועילו לכם בדרכים ולעיתים להשלים חסרים מארוחה שאינה לטעמכם.
4. להתכונן להליכות מרובות ולהצטייד בנעלים נוחות להליכה וממש לא חדשות.
5. לבוא עם פתיחות מחשבתית לקבל את השונה מהמנהגים שאנו רגילים להם ולא ללעוג לשלהם.
6. לקחת מכנסיים עם כיסים ולדאוג לשים בהם נייר טישו, נייר טואלט כי בשירותים לרוב אין ניירות טואלט בנמצא.
7. הסוחרים בסין מאד ממולחים לכן כשרוצים לקנות משהו תציעו מחיר התחלתי שליש וגם עשירית ממה שדרשו מכם וגם אז ייתכן ושילמתם יותר ובמקום אחר תמצאו זול יותר. ולאחר ששילמתם ייתכן ויתבכיינו לכם שתוסיף עוד משהו כי מכרו זול ואני לא עמדתי בפני המוכרות שזו פרנסתן ותמיד הוספתי.
8. באוטובוס בטיול ניתן לקנות בקבוקי מים קטנים בעלות של 10 יואן אבל אם אתם נמצאים ליד חנות מכולת דעו שניתן להשיג בקבוק קטן גם ב-1.5 יואן. ברוב המלונות המתינו לנו 2 בקבוקי מים כל ערב.
9. אם עברתם את המשקל המותר שבטיסות הפנים בסין עומד על 20 ק"ג, בהרבה בתי מלון קיים משקל וכדאי לשקול את המטען, אפשר להעביר חלק ממנו לשקית ניילון או נשים להצטייד בתיק רגיל של אשה ולהעביר לשם חלק מהמטען - לא מוגזם מדי. באף אחת מטיסות הפנים לא שקלו לי את התיק שלי ולא את השקית ניילון בטיסה הבודדת שהיתה לי לעזר.

כתבות שנהניתי לקרוא על סין כאן , כאן וכאן.

אם אהבתם את הכתבות לייק יתקבל בברכה ולהתראות בטיול הבא.

שקיעה אחרונה משנגחאי ליד הקניון האחרון שעצרנו..

חזרה לתחילת הכתבות על סין - תה ואורז ולוקשן יש בסין חלק 1 לחץ כאן.