לכל מי שאינו מכיר את העיר העתיקה כמוני זה הסיור ב"ה" הידיעה. נקודת המפגש היתה שער יפו
בשעה 10.00 לכ-3 שעות סיור שעובר משער יפו לרובע הארמני, אל הרובע היהודי, תצפית על הגגות
של ירושלים לעבר הר הבית, בהמשך הכותל המערבי, הליכה דרך השוק לשוק המוריסטאן וביקור
 בכנסיית הקבר.

ממליצה בחום על סיור זה וההסברים מאלפים. בדרך פוגשים המון סיורים מאורגנים ובליל שפות שונות
.

כיון שהחנינו את הרכב בחניון ממילא והגענו מוקדם יותר למקום, ניצלנו את ההזדמנות לבקר בטיילת ממילא על שלל החנויות שבה, מסעדות ובתי קפה. יש לציין שבסוף המתחם ישנו גם בית מלון. מהקצה השני הוא מתחבר לשער יפו בקלות. מי שטרם הספיק לבקר, עד סוף דצמבר 2012 התקיימה במקום
תערוכת "מוזה" של 140 פסלים עם כלי נגינה. תערוכה מיוחדת במינה ופיסול יפיפה. הגענו אליה יומיים
 אחרי הפתיחה והתפעלנו מאד. סרטון ביוטיוב כאן. כיום תערוכה בהומור וסאטירה אף היא תערוכה מאד יפה.

חומות העיר נבנו בתקופה העותומנית ע"י הסולטאן סוליימאן איבן סלים ושער יפו נקרא כך על שום השיירות שיצאו מיפו לירושלים. הערבים קוראים לו עד היום באב אל חליל. דהיינו שער חברון.מימין לשער יפו יש פירצה עבור נסיעת מכוניות שנוצרה בזמן ביקורו של הקיסר הגרמני וילהלם ה-2 ההוא שהלך לפגוש את הרצל או הרצל הלך לפגוש אותו ב-1898.
ממש מייד אחרי השער יש אינפורמיישן ולמי שרוצה לעשות מסלולים לבד יכול להעזר בהם.
אני מצאתי את הסיור מאד מועיל מעניין ולוקח למקומות שלא בטוח הייתי מגיעה אליהם בגפי. בקבוצה הרגיש לי בטוח יותר. 

שער יפו משני צידיו.


הסיור מתחיל למעשה ברובע הארמני. הארמנים התנצרו והם מהווים רק כאלף אנשים.
 הם חיים בשכנות טובה עם הרובע היהודי. 
קצת רקע מתוך ויקיפדיה על הרובע הארמני: העם הארמני היה הראשון שהתנצר כאומה בשנת 301 לספירה. חדירת הנצרות בקרב הארמנים
 הייתה מהירה יחסית, ולכן כבר בשלהי 
המאה ה-4 הייתה קהילה ארמנית בירושלים, ומאז ישנה רציפות של יישוב ארמני בעיר. הקהילה הארמנית שימשה כפטרונית של הקהילות המונופיזיטיות בירושלים, בעוד רוב הקהילות הנוצריות האמינו בדיאופיזיטיזם. מרכז חיי הקהילה היה
 ב
כנסיית המלאכים הקדושים, ששרידיה מצויים בימינו בכנסיית חנן שברובע. מטרת ההתיישבות
 הארמנית בירושלים הייתה שמירה על המקומות הקדושים בירושלים בכלל וב
כנסיית הקבר בפרט.
כן היוותה ההתיישבות הארמנית מרכז אליו הגיעו צליינים ומלומדים על מנת לשהות תקופות זמן
משתנות בעיר הקדושה. צליינים אלה העשירו את קופת המתיישבים הארמנים והביאו לירושלים
 את מיטב אוצרות התרבות הארמנית
. במסגרת סיור "זרמים בנצרות" ביקרנו בכנסיית סנט ג'יימס, שהינו אתר חובה בכל ביקור ברובע הארמני. הכנסייה נבנתה במאה ה-6 אבל זו שניצבת שם היום הינה מהמאה ה-12.

בצד החיצוני של הכנסייה תלוי נאקסוס - שזה מן מצילתיים שמצלצלים בהם במקום בפעמונים.
מתברר כי עד אמצע המאה ה-19 אסרו השלטונות המוסלמים לצלצל בפעמונים והם צלצלו
 בנאקסוס אצרף צילום של זה.

נאקוסנזירים חגיגיים עם סרט על הגלימהקטשקרים דבר נוסף בחצר של הכנסייה על קיר שניצב מול הכנסייה ישנם קטשקרים שהם חריטות
באבן בצורת צלב וצורות אחרות שנחשבים נדירים בארץ. בדרך כלל מוצאים חטשקרים ליד מבני
 קבורה וכנסיות.

פנים הכנסיהP1070017 (Large).JPGP1070019 (Large).JPG הנזירים בדרך כלל חובשים מצנפת עם שפיץ דבר שמזכיר את הר אררט, אבל ביום שבת שהגענו
חגגו איזה חג ולכן ענדו סרטים מיוחדים.

 אביא כאן הסבר קצר מתוך כתבה של רון פלד לגבי מה שרואים בפנים הכנסייה:מי שכבר ביקר
בעבר בכנסיות ותיקות בירושלים, כמו כנסיית הקבר הקדוש או קבר מרים בנחל קדרון, שם אולי
לב לכך שבכנסיות וקפלות אורתודוכסיות, תלויות מנורות שמן רבות מן התקרה. מעל כל מנורה
ובקצה כל חבל, ניתן לראות ביצי יען מקרמיקה מעוטרות ציורים וצבעים שונים
(המסמלים זרמים שונים בנצרות). הביצים אמנם קישוט נאה, אבל בעבר, כך מספרת השמועה,
תפקידן היה חשוב יותר: עכברים וחולדות נהגו לטפס על הקירות, ולרדת במורד החבל עד
למנורה עצמה, מחזה משעשע כלשעצמו אבל לא אהוד במיוחד בקרב הנזירים. ביצי היען
 החלקות גרמו למכרסמים להחליק לרצפה ולוותר על המנהג. 


ברח' אררט הסבירו לנו שבצד אחד זה הרובע הארמני ובצד שני מנגד הרובע היהודי מתחיל.
ברובע הארמני בהמשך עלינו על גגות העיר כדי לצפות לכל הכיוונים של הרובעים השונים. כיפת הסלע היתה כה קרובה אלינו וזהרה מאד. התלהבנו מאד מהמצפור הזה עד שהתחלנו לצאת מהמקום והתברר לי קצת באיחור כי הגג למרות היותו יבש היה חלק. החלקתי ומצאתי את עצמי משתטחת אפיים ארצה וממשיכה להחליק בלי יכולת לעצור ורפי רודף אחרי. מדריך שהיה עם קבוצה אחרת רץ לקראתי וביחד עם רפי עזר להרים אותי.
לכל רמ"ח אברי שלום והמשכתי בסיור. תחילה עם קצת כאבים בברך אבל ברוך השם בלי אף שבר.


על הרובע היהודי אפשר לקרוא בקישור כאן. בשטח אפשר להבחין בבנייה חדשה ברובע היהודי
שהבתים מצופים באבנים ירושלמיות. 



בדרך לקארדו הגענו למבנה מקורה עם שלל חנויות. המקום מאד יפה וססגוני. ישנן חנויות מזכרות, חנויות לממכר שטיחים עבודת יד, חמסות ועוד. בעבר היה כאן בזאר צלבני.


מייד אחר כך הגענו לקארדו המקורה להבדיל מהקארדו הפתוח. על אחד הקירות מתנוססת תמונה איך נראה הקארדו בשלמותו בימי קדם. עוד מידע כאן.

בהמשך הגענו לפסיפס של מפת מידבא על ירושלים. זו רצפת פסיפס שהתגלתה במידבא בירדן.

מפת מידבא היא המפה הקדומה ביותר של ארץ-ישראל והראשונה שמתארת בהרחבה את נופי הארץ וישובה. החלקים ששרדו משתרעים מאזור שמדרום לבית שאן ועד לנילוס, ומכרך במזרח ועד לים התיכון במערב. רוב האתרים במפה נזכרים בכתבי הקודש והם מלווים בהסברים ומובאות ביוונית.
מרבית יישובי הארץ נמצאים על הרכס ההררי המרכזי, ובהם העיר הגדולה שכם על חומותיה ומגדליה.
ממערב לשכם שרידי הכתוב המציין את שבט אפרים. מדרום לשכם מופיעות העיירות בית אל וגופנה.
במרכז הרי יהודה מובאת בהבלטה "העיר הקדושה ירושלים".

מפת מידבא היא ממצא מיוחד שאין לו אח ורע עד היום. זוהי מפה מצוירת ברצפת פסיפס, המתארת את ארץ-ישראל וישובה באופן גיאוגרפי, ומשתדלת למקם את הישובים ואת צורות הנוף העיקריות תוך התייחסות לטופוגרפיה הכללית של ארץ-ישראל. צורת המלבן של שטיח הפסיפס גרמה אמנם לעיוותים מסוימות שהבולט שבהם הוא הסטת אזור חוף סיני, הנילוס והדלתה מכיוונו הגיאוגרפי.
במפת מידבא קיימת התייחסות ברורה לעצמים בנוף צריך רק להעמיד את הבתים לגובה. מה לעשות שבתקופה שנוצרה כנראה בין המאה השישית לשמינית לא היה אינטרנט ולא תלת מימד.
מה שחסר במפה זה הר הבית למרות שגודלו כ-144 דונם לערך נשמט מהפסיפס.
 המדריכה הסבירה שזה נובע ממניעים פוליטיים. הקארדו לעומת זאת מופיע במפה.


מפת מידבא בהמשך שוכן גם הקארדו הפתוח

הסיור המודרך מוביל לרחבה שלפני בית הכנסת "החורבה" - מי שמגיע באופן עצמאי כדאי גם להכנס לבית הכנסת שנחרב פעמיים ונעשתה בו עבודת שיחזור נפלאה. עוד על בית הכנסת כאן. שעות פתיחה לתפילה כאן.

בית הכנסת החורבה הדלת של ישיבת בית אל ממול בית הכנסת בהמשך הגענו לכיכר בתי מחסה שבו ניצב בית רוטשילד שעבר שיפוץ ומשמש לאיזה "כולל" ושני ילדים הוצבו על מלאכת ניקוי דלת הכניסה. בפנים ראינו את המורה מרביץ בהם תורה תוך כדי שירה.

בית רוטשילד קולום בסגנון יווני - איוני בכיכר בתי מחסה

כשהגענו קרוב לכותל ראינו את תצפית נהדרת מלמעלה על כל רחבת הכותל- מראה מרהיב של כל האיזור 
לרבות גשר המוגרבים. 

לקחנו מונית שהובילה אותנו תמורת 16.00 ש"ח לשער יפו, ואז נסענו לרח' רחל אמנו , שיש בו בתים שמספרים את סיפורם:

וילה שרקסי ברח' רחל אמנו 20. מבנה מרהיב בן 2 קומות שמצאנו בו את השילוב ההזוי של קישוט
מצד אחד חנוכיה ומצד שני עץ אשוח.
הוא נקרא כך משום מוצאו הצ'רקסי של הקבלן שבנה אותו.
החל מאמצע שנות ה-30 של המאה ה-20 ועד מלחמת העולם השנייה, שימש המבנה את קונסוליית
צ'כוסלובקיה. לאחר מלחמת העצמאות הועבר המבנה לידי האפוטרופוס על נכסי נפקדים והושכר
לשגרירות חוף השנהב אשר עזבה את המבנה בשנת 1980 בשל חקיקת חוק יסוד: ירושלים
בירת ישראל. בין 1980 - 1997 שימש המבנה את מכון הרטמן, ומאז 1997 משמש המבנה את
 השגרירות הנוצרית הבינלאומית.

בית מילקןברח' רחל אמנו פינת רח' תל חי נמצא בית מילקן המהודר.את הבניין היפה הזה הזיזו
 בשלמותו 
בטכניקה מיוחדת כמה מטרים קדימה, על מנת שיהיה ניתן לבנות על המגרש הסמוך.


בזה תם עוד סיור של הרשות לפתוח ירושלים בירושלים אשר מתקיים גם בימים אלה רק לעקוב אחרי המועדים. במהלך חודש דצמבר יש אירועים שונים במסגרת חמשושליים. הסיור הנ"ל היה במסגרת זו.
 לאירועים השונים 
לרבות הסיורים לחץ כאן.

אם אהבתם את הכתבה לייק יתקבל בברכהno