בכרם מהר"ל ההוד טמון בהר הגעש התת ימי הקדום שהיה קיים כאן ופעל שלא כמו יתר הרי הגעש בארץ ישראל. יותר מ-20 הרי געש קיימים בארץ רק שנכון לעכשיו הם רדומים ,אך לעיתים הם מתעוררים מתרדמתם. זה שמדינתנו שוכנת ליד השבר הסורי אפריקאי ובין לוחות טקטוניים מתנגשים עלול לעוררם בבוא היום. כתבה מעניינת על כך תוכלו לקרוא ב-GLOBELBLOG.
הישוב השני עין הוד ההוד טמון כבר בשמו ויש לו במה להתהדר.
כרם מהר"ל
הר הגעש בכרם מהר"ל או טוף כרם מהר"ל
הכניסה לכרם מהר"ל מכביש 4 שממנו מסתעף כביש 7021.
הכניסה לשמורת הר הגעש : חופשית 24 שעות ביממה.
שירותים בתחנת הדלק דור אלון בתחילת הכביש 7021.
חנייה: מועטה מאד ליד הגשר הירוק על שביל הכורכר.
המסלול אינו מונגש אך אינו קשה להליכה.
הכניסה נראית כך
פגישתי עם כרם מהר"ל הייתה פגישה מקרית - חצי פגישה כי היה צריך להוציא את נכדתי הקטנה מגן הילדים בכרם מהר"ל. לאחר המפגש איתה ועם בתנו בחרנו לטייל במושב. לעשות הכרה עם כרם מהר"ל בקצב הליכתה של הנכדה הקטנה בת שנתיים פלוס. קצב שהתאים בול גם להליכתי . זו הייתה שעת צהרים , השמש קפחה רק מקום מוצל יתאים לנו, במיוחד שהיה זה אחרי ביקור בעתלית - במחנה המעצר של המעפילים שסוף כל סוף נפתח לאחר תום "העוצר מהקורונה". הביקור במחנה המעפילים היה כמו חוט זהב שהוביל אותי היישר בטבעיות למושב כרם מהר"ל שנוסד ע"י עולים מצ'כוסלובקיה ב1949 ולכן בחרו בשם המושב על שם המהר"ל מפראג.
הופתעתי משלט המציין כי כאן לפני 100 מליון שנים שכן הר געש תת ימי שהתפרץ. לא לחינם מצאנו כאן נתיבי לבה מההר למטה שנקרשו לפני שנים רבות וסלעי לבה. גם צדפים ניתן למצוא כאן.
ממש הופתעתי אבל עם הוכחות לא מתווכחים.
אין שום ספק שכאן זרמה לבה שהספיקה כבר להתקרר
באפריל כבר הייתה פריחה יפה של פרחי בר. כנראה שאדמת הטוף טובה להם
המקום הנפלא שמצאתי מחסה מהחום היה תחת כל עץ רענן שמבחינתי היה גן עדן
לפרטים על המסלול באתר החברה להגנת הטבע. (לחץ)
עקירת מטעי הזיתים
חברי כרם מהר"ל נתקלו בהרבה קשיים ובמיוחד בפרנסתם. ב-1967 כאשר נואשו מלקבל אדמה שיוכלו לעבדה לחקלאות, החליטו לעקור את מטע הזיתים שמנה 180 עצי זית כדי לעבד את הקרקע הפורייה לחקלאות . זה היה מעשה שעורר את חמת החברה להגנת הטבע שטענה כי היה זה מטע עתיק יומין. גם התקשורת סערה על כך. והעיתונאי עמוס קינן כתב מאמר נוקב שכותרתו הייתה "גיא ההריגה של כרם מהר"ל". לאירוע קרא: רצח הזיתים. אנשי המושב כמובן התגוננו בכך שאיש לא יוכל להבינם שאינם יכולים להתפרנס במקום.
נכון להיום מעטים מתפרנסים מחקלאות במושב. אבל כשביקרתי באפריל מצאתי שמטפלים במטע הזיתים.
לא הרחק מהגשר הירוק שנכדתי אהבה לעלות ולרדת ממנו ניצב גלעד לזכרו של אורי להב שנפטר בהיותו בן 8 בלבד ואהב טבע. המקום סביב מוקף בעצי זית עתיקים. וגם מבנה בחצי גורן לישיבה תחת סכך העצים.
כמה עתיקים עצי הזית האלה תוכלו לראות איך הגזע שלהם מחורר כמו מעשה תחרה
על אבן בזלת חקוקות המילים כי במקום בו עומדות רגלכם היה פעם ים והר הגעש
התפרץ
לכן תוכלו למצוא כאן מאובנים מהתקופה של לפני 100 מליון שנים. תזכורת מעניינת.
אנו מצאנו כאן מאובנים מסוג אחר בדמות שלד של בעל חיים כלשהו. מזהים?
בוסתן תם ע"ש תם פרקש
לפני שתגיעו לבוסתן תם מימינכם נחל מהר"ל שהנו נחל אכזב ומבחינים בדרדרת מהנחל ובנוסף שלט עם מסלולי רכיבה.
הבוסתן הוקם לזכרו של הטייס תם פרקש ז"ל שנפל במלחמת לבנון השנייה, ולזכר החיילים שנפלו במלחמות ישראל על הגנת המדינה וציוו לנו את החיים. הבוסתן נמצא בפתחה של חוות מקורה. מתנדבים מגיעים לגדל גידולים חקלאיים. כאן מתקיים מרכז לימודי שמחנך לערכים של שימור הסביבה ולדעת לחיות בדו קיום עם הטבע.
לפני נחל מהר"ל תמצאו במאי את הפריחה הסגולה המרהיבה של הקיפודן.
הטירה
הטירה (לחץ כי לא תתאכזבו במיוחד מהסרט והתמונות) היא אמנם מקום לינה (צימר) רק שאני הסתקרנתי מה קורה בפנים מאחורי שערי הכניסה. נכנסתי וביקשתי רשות לצלם.
המבנה היה בעברו מבנה צלבני שהוקם במאה ה-11!!! שוכן במקום הגבוה ביותר בכרם מהר"ל, בגבעה שהיא תל ארכיאולוגי בן 2500 שנים. הנוף מלמעלה משגע. סביב המבנה גן חמוד ומטופח שהסתובבו בו תרנגולים קטנים. גם בריכת שחייה צמודה מימין למבנה.
כדי להגיע לקומה השנייה ולצפות מהמרפסת הייתי צריכה לעלות בגרם מדרגות לא קל אז ויתרתי על התענוג. מדרגות לרקיע אשאיר לצעירים ולבעלי הכושר מביניכם.
הפינות הקטנות שסביב הגן
מקום כלבבי שבהחלט הייתי בוחרת ללון בו לאיזה מאורע. והנוף בחינם....רק שצולם בנייד...
עין-הוד
זהו כפר אומנים שנוסד ב-1953 והרעיון להקמתו היה של קבוצת אומנים ובראשם האומן ינקו מרסל שנולד ברומניה בבוקרשט ממש כמוני וגם אני אהבתי לצייר בהיותי בבי"ס יסודי. אולי יום אחד עוד אקים כפר אומנים ? הוא למד אדריכלות בציריך והקים מספר מבנים ברומניה. כמו הרבה דברים מקריים בחיים כשהגיע ארצה ועבד בקרן קיימת לישראל , בתפקידו היה צריך לאתר מקומות לשמורות טבע בארץ. הוא מצא את המקום עם בתיו הנטושים של הכפר הערבי עין חוד כמתאים. ינקו התחיל לחשוב על הנעת הרעיון שהמקום יהווה כפר אומנים שיבטאו את אומנותם ויצירתם כאן. במלחמת השחרור הערבים נטשו את עין חוד ולא שבו אליה וכך הבתים נותרו נטושים עד מציאתם ע"י מרסל ינקו.
מרסל ינקו זכה לקבל פרס ישראל לציור.
הכפר נמצא לא הרחק מכרם מהר"ל מכביש 4 מוביל לאותו הכיוון כביש 7111 לעין הוד רק שלמבקרים אין כניסה עם רכבים ויש חנייה מחוץ לכפר.
לבעלי מוגבלויות מותרת הכניסה עד לחנייה במרכז לפני מסעדת דוניה רוסה עליה אספר בהמשך. כל שעליכם לעשות זה או לצלצל למסעדה אם אתם סועדים בה שיפתחו השער, או לעמוד ליד הגדר עד שמישהו יעבור והשער יפתח.
ממש בכניסה משמאלכם תבחינו במשקפיים של איצ'ה ממבוש שנפטר בן 94 והיה ממייסדי עין הוד יחד עם מרסל ינקו. הוא כונה "המוכתר" של הכפר וגם הבוהמיין האחרון.
דן חמיצר (לחץ) יצר את המשקפיים לזכרו כי המוטו של איצ'ה היה - משהו לא בסדר עם העיניים שלי כי אני רואה הכל בוורוד. ואני מוסיפה שאיש שנוהג לצחוק הרבה העולם שלו ורוד יותר.
ליד כל פינה נתקלתי בפסלים נפלאים אחד מהם ליד אמפי קטן התזמורת מנגנת
ובהמשך נגנית הנבל שנחבאת בדד בין העצים
אהבתי את הפסל של איך זה לחיות בקופסת סרדינים שני האוהבים פוסלו ע"י בנימין לוי.
כשהם משתחררים מהקופסא הם נראים כך נעים על גלגלים
הרשים אותי פסל שולחן השחמט כאשר כמה מכלי המשחק צנחו ארצה.
הכלב שהדהים אותי כמה הוא נראה חי
עוד על פיסול חוצות ברחבי עין הוד תוכלו להעזר במפה האתר עין הוד כאן.
מוזיאון ינקו דאדא
לא רק פיסול תמצאו בעין הוד, אלא גם גלריה לאומנות שמזמינה להכנס אליה ועל גלריות נוספות (לחץ) תקראו כאן. בנוסף מוזיאון ינקו דאדא (לחץ) המפורסם שהוקם ע"י חבריו של מרסל ינקו ולכבודו ב-1983. וגם הסטודיו (לחץ) שלו ששוחזר ע"י המועצה לשימור אתרי מורשת בא"י. הוא היה בין פעילי תנועת דאדא (לחץ). תנועה מהפכנית בתחום האומנות לרבות בספרות ושירה שמטרתה הייתה להשפיע ולבעוט בממסד הפוליטי. כאן תוכלו לראות על התערוכות הקיימות במוזיאון ינקו דאדא.
לציוריו של מרסל ינקו התוודעתי בטיולי הראשון שלי לעין הוד לפני שנים רבות מדי. בביקור הנוכחי לצערי לא הספקתי לשוב אליו במהדורתו הנוכחית עם 5 אולמות שבהם תצוגת ציוריו של מרסל ינקו וגם תצוגות מתחלפות. זה יישאר לביקור הבא שלי.
אהבתי את הסמטאות ובתי האבן הכפריים היפים
מסעדת - דוניה רוסה
התאהבתי בכיכר אבא חושי. על הפיסול שבה, מבני האבן, ומסעדת דוניה רוסה. ציורי קיר יפים מקדמים את התקרבותנו למבנה המסעדה.
מסעדת בשרים בעיקר ובכך התמחותה. קיימות אמנם מנות לצמחונים או טבעונים, אם אפשר לקרוא לדייסת פולנטה מנה - בתי הצמחונית לא אהבה. מי שצמחוני שיסתפק באמפנדוס שאינו ממולא בבשר או רביולי גבינה . הג'אבטה שהוגשה בתחילה היתה טעימה, כך גם האמפנדוס בשר והטראפלס כקינוח. הזמנתי מהמלצר והדגשתי אנטריקוט מדיום נוטה ל- well done וקיבלתי אנטריקוט מדמם למוות.
מי היתה הגברת רוסה?
דוניה רוסה בת 83 נראית לפניכם.
הנכדים אורי ודורי רוכפליש של הסבתא דוניה רוסה הם אלו שבשנת 2003 מצאו את המבנה היפיפה הנטוש ששימש פעם למסעדה והחליטו שיפתחו כאן מסעדה ארגנטינאית , כמיטב המסורת עליה גדלו וגודלו ע"י הסבתא רוסה. הוריהם היו עסוקים בעבודתם. האב רופא קרדיולוג והאמא אחות. מזל שהייתה הסבתא שדאגה לטפל בהם ונפטרה בשיבה טובה בת 97 בשנת 2016. אתם מבינים שבשר לא הרג איש במשפחה, שחיה על טהרת הבשר. מה יותר ראוי מאשר לקרוא למסעדה על שמה?
בארגנטינה שותים משקה מאטה בפסול העץ הנפלא
דוניה רוסה רוכפליש ובעלה דון מרכוס מצאו בשנת 1937 בארגנטינה, באזור שבין בואנוס איירס לפאמפס, חלקת אדמה בגודל של 6000 דונם שתתאים להם. החלקה הייתה שייכת לברון הירש וממנו רכשו אותה. שם הקימו חוות בקר וגידלו עליה גם יבולי חיטה. דון מרכוס היה ממונה על טיפול בבקר ובחיטה יחד עם 12 פועלי חווה ואילו הגברת רוסה הייתה ממונה על אחזקת החווה ומשק הבית. היא הכינה תבשילים ומטעמים וכינסה את דיירי הבית פעמיים ביום כדי להגיש להם את מטעמיה.
תרגום שם המשפחה RAUCHFLEISCH מגרמנית הוא - בשר מעושן.
כשצילמתי את החלון מאחורי לפתע הבחנתי שזו מראה ולא החדר וכך גיליתי שבשולחן לידנו ישב דורי בן זאב (לחץ) המולטי טאלנט שהוא גם פזמונאי, שחקן, השדרן שאני מאד אוהבת להאזין לו ברדיו ועוד ועוד.
את המטבח בנו הנכדים כפי שהיה המטבח של דוניה רוסה אי שם בארגנטינה. אני התלהבתי ממראה המסעדה, מהכניסה אליה, מכל הקישוטים והפוסטרים שבמסעדה, שלא יכולתי להסיר עייני מכל מה שקיים שם. רק הנכדה הסיחה לי מדי פעם את המבט אליה ואל תעלוליה שרצתה לבדוק אם יכולה להיות כימאית ולמזוג מים בכוס היין הגדולה ולבדוק מה יוצא מהעירוב. (היא רק בת שנתיים וארבעה חודשים).
לוקיישן - מקום מופלא
רגע לפני שנפרדתי מעין הוד פגשנו חתן וכלה שהגיעו להצטלם על נופיה היפים של עין הוד. הם היו מאד חביבים והסכימו שנצלמם. אחלה לוקיישן לצילומים.
כשהתעייפנו ראינו את הפסל של תחנת האוטובוס עם הפנס הבודד שמאיר את התחנה בחשכה. התפעלתי ממנו מאד והתיישבו למנוחה.
נזכרתי שהפסל ששבה הכי הרבה את ליבי הוא של הרקדנית בתנועה על רקע הים.
לסיכום :
המרחק בין שני הישובים כרם מהר"ל ועין הוד אינו רב רק 7 ק"מ ולא לחינם הם נמצאים תחת קורת גג של מועצת חוף הכרמל.
שניהם נמצאים על שלוחה של הר הכרמל בגבהים נמוכים כשעין הוד הוא הדרומי שביניהם. מהמקום הגבוה של הישובים הללו נשקפים נופים מרהיבים סביב.
שני הישובים מעניינים ותוכלו להגיע לישובים נוספים בסביבתם אם אתם כבר בסביבה כמו עין כרמל (כתבה שלי לחץ) עם פסלי הבזלטון. עתלית (כתבה שלי לחץ), דור, נחשולים ועוד.
לרשימה המלאה של הישובים תוכלו לקרוא כאן.
לחיי הטיולים שבדרך...
*********************************************************************************
אם אהבתם את הכתבה תלחצו על מילת התודה בסוף הכתבה. ואם תרצו לשמחני תגובה, הערות או הארות תתקבלנה בברכה.
*********************************************************************************