הו צ'י מין סיטי – סייגון

אם חשבתם לוותר עליה בעת טיול בוייטנאם תחשבו שוב לאחר שתקראו ותצפו באטרקציות שלה. 

העיר שוכנת על גדות נהר סייגון כ-40 ק”מ צפונית לדלתת המקונג. 

משנת 1954 היתה זו עיר הבירה של רפובליקת וייטנאם הדרומית עד שבשנת 1975 כבש

הו צ'י מין – מנהיג צפון וייטנאם הנערץ ,שבישר את הקומוניזם, את העיר. לא מפליא ששמה שונה מסייגון להו צ'י מין. למרות זאת, רבים עדיין משתמשים בסייגון עד עצם היום הזה.

סייגון בעברה נודעה כעיר הזנות, הסמים וההימורים. את הרווחים מהעיסוקים הנ”ל חילקו עם הקיסר שהיה כבובה בשם באו דאי.

בימי מלחמת וייטנאם שכנו בסייגון מפקדי הצבא והכוחות הצבאיים האמריקאים. עיר הבירה של וייטנאם המאוחדת כיום הינה האנוי.

העיר מאד גדולה ומספר תושביה כמעט כמו כל תושבי ישראל 9,000,000 !!!!. היא תוססת , עם תנועה ערה של אופנועים וקטנועים עליהם רוכבים לעיתים משפחות שלמות – ארבעה ואף חמישה אנשים וילדים. תוסיפו לזה גם ריקשות ומכוניות – זה בלגן אבל מאורגן. יש בה הרבה מסעדות שלא ברור איך תתנהלנה אחרי עידן הקורונה. הרבה חנויות וחיי לילה תוססים.

הורים עם שלושת ילדיהם על הטוסטוס

סייגון נחשבת למרכז הכלכלי והמסחרי הגדול במדינה – עיר מודרנית לחלוטין עם גורדי שחקים.

אפילו אני שמעדיפה לטייל בכפרים התאהבתי בה, ושמחתי שהמלון שלנו שכן במרכז בו התקיימו החגיגות לרגל חג הטאט. קישוטים מהממים ברחוב שהפך למדרחוב.

אם אתם מגיעים לקראת סוף ינואר לעיתים בפברואר יש לבדוק לפני כן, מתי מתקיים בעיר 

חג הטאט , שכן זה משתנה משנה לשנה בגלל שבויטנאם חוגגים לפי שנת הירח.

זה בוודאי המקום הראשון שכדאי לפגוש כשאתם מגיעים לעיר. אפילו הוא לא שינה את השם להו צ'י מין .

הדבר הנוסף החשוב ללמוד להשמר מהאופנועים/קטנועים/טוסטוסים הרבים הנעים על הכביש בעת חציית כביש.

אם אתם רוצים לחוש איך היו החגיגות בתקופת טרום הקורונה הביטו כאן על הצפיפות הרבה.

ביתן הסחלבים עם המטריות שפע סחלבים בשלל צבעים ועוצב מקסים

עמודי תאורה שבראשן פרח הלוטוס שאומץ ע”י הוייטנאמים כסמל ,מתנוסס בתאורה שונה ועם נוריות רבות נוטפות מעליהם כנטיפים.

השנה היא שנת העכברוש לכן גם כאן מצאנו אותו בראש חוצות מככב 

וכולם אצים להצטלם איתו.

הצבע הצהוב שהינו אחד ממאפייני החג – שולט בכיפה

המזרקה הצבעונית ניצבת במרחק מה מבית העירייה המפואר, שולחת זרנוקי מים צבעוניים אל על המתחלפים בצבעם וצורתם כל העת. מוסיקה רעשנית בוקעת במקום . לפני בית העירייה ניצב פסל גדול מימדים של המנהיג הו צ'י מין. בית העירייה בנוי בסגנון צרפתי ואינו ניתן לביקור אולם יפה להגיע לראותו בשעות הלילה כאשר מואר.

ישנם פרחים הגדלים בתוך מיכל זכוכית ועם התאורה יש לכך אפקט מקסים!!!

הילדים כרגיל גנבו את ההצגה ונמסתי למראה לבושם החגיגי

הילדה המתוקה שזכתה לבוק ענק ממני

אנשים לבשו גם כאן בגדים מסורתיים אך פחות מאשר בהוי אן

הלבוש נקרא AO DAI בדרום מבטאים זאת OW YAI

הלבוש העליון כמו שמלה עם שליצים בצדדים על גבי מכנס שחור או לבן 

צבעי הרקמה הגדירו את מעמדו של הלובש/ת

בתוך כל מלון פינת המקדש בזעיר אנפין עם סמלי החג של דרקונים ופירות

מה ביקרנו בהו צ'י מין סיטי היא סייגון?

בניין הדואר

זהו בניין מרשים מאד שנבנה בשנים 1886 -1891 בתקופת הקולוניאליזם הצרפתי בוייטנאם. כשנכנסתי פנימה הרשים אותי גג הזכוכית המעוגל שנמצא בגובה רב, ותאי טלפון מהסגנון הישן, תמונתו של הו צ'י מין מתנוססת מול הכניסה. המבנה עוצב ע”י גוסטב אייפל – שלא במקרה הוא זה שעיצב את מגדל אייפל בפריס.

המבנה ארוך מאד ואינו נכנס לי לפריים כיון שרציתי גם שיבחינו בגילופים היפים על חזיתו עם דמויות . הוא משמש בית דואר פעיל עד עצם היום הזה. אפילו מצאתי שם בולים שמעניין לצפות בהם.

פנים הבניין היה מקושט עם סמלי חג הטאט הפרחים הצהובים וקישוטים אדומים

בסוף המבנה מתנוססת תמונתו של הו צ'י מין כשמתחתיו שעונים עם השעה המדוייקת במקומות נוספים בעולם.

אלו תאי הטלפון הישנים שמעליהם מתנוססים שעונים נוספים המעדכנים את השעה בערים נוספות בעולם. כדאי מאד להביט על הרצפה באולם שמעוטרת להפליא.

ברקע גם מפת וייטנאם העתיקה. הכניסה לבית הדואר בחינם. ממליצה להכנס. ישנן גם חנויות מזכרות בפנים.

בניין כנסיית נוטראדאם

לצערי בעת שהגענו למקום הכנסייה היתה בשיפוצים. השתדלתי מאד לצלמה ללא הפיגומים משני צידיה. לפני הכנסיית מוצב פסל גדול של הו צ'י מין ופרחים. המקום פתוח בימי ראשון בעת קיום המיסה. נמצא ממש מול בניין הדואר.

הקתדרלה נבנתה ב-1880 , עם לבנים אדומות שהובאו מצרפת. הכנסייה משמשת למיעוט הנוצרי הקיים בעיר ואליה מגיעים זוגות המתחתנים להצטלם.

הכנסייה בעלת שני מגדלי פעמונים רומנסקיים המתנשאים לגובה 58 מ'.

בית הקפה LA POST

זהו בית קפה עתיק שנבנה אף הוא בשלהי המאה ה-19 וחזיתו דומה מאד לבנייה הקולוניאלית מתקופת השלטון הצרפתי. פעם הוא נחשב מאד. כיון אחרי שסיירתם בבית הדואר והקתדרלה אפשר להכנס לשתות כאן כוס קפה ולהביט לכיכר. לגבי ארוחה במקום חוות הדעת סותרות .

המקום היה סגור כשהגענו לשם.

מבנה של סניף מקדונלד

למבנה הזה אני שולחת אתכם מכמה סיבות:

הוא נמצא משמאל לבניין הדואר ואפשר לשתות כאן משהו קר ביום חם ולח 

או לחטוף משהו כשרעבים.

ציורי הקיר המרשימים המצויירים על הקירות שלא יכולתי להסיר מבטי מהם.

מאחורי המבנה קיימים שירותים – שאני מזהירה אתכם שרק אם אינכם יכולים למצוא במקום אחר, או אינכם יכולים להתאפק תכנסו לכאן.

מזון

אם אתם רעבים בקטנה ולא בא לכם לשבת - לפני בניין הדואר תוכלו למצוא את המוכרים האלו לפירות ומשקאות קרים.

כיון שוייטנאם “נהנתה” בעבר מהשלטון הקולוניאלי של הצרפתים – תוכלו למצוא כאן גם באגטים אך בדרך כלל רק עד השעה 11.00. יש להם ביקוש רב.

בניין האופרה

המבנה הזה מזכיר במראהו את המבנה של ה-PETIT PALAIS בפריס ולא בכדי. הוא נבנה באותה השנה גם בצרפת וגם בוייטנאם.

ממליצה לקרוא את כתבתו המעניינת של בנצי גורן על גלגוליו של המבנה - לחץ כאן.

המבנה משמש כיום למופעים שונים, כמו מחול, אקרובטיקה, תרבות אירועים ממשלתיים ועוד.

מוזיאון שרידי המלחמה – WAR REMNANTS MUSEUM

המוזיאון נפתח ב-1975 להנצחת מלחמת וייטנאם האכזרית ועקובה מדם מול האמריקאים.

בכניסה לחצר המוזיאון הבחנתי במטוקים וטנקים , תחמושת שהשתמשו האמריקאים נגד העם הוייטנאמי . מה שהדהים אותי ביותר היה גם השלט לחג הטאט שמקבל בברכת שנה טובה את הבאים בשערי המקום 

המציג את הזוועות שאירעו במלחמה.

כרזות/פוסטרים שפורסמו על הגדרות סמוך למוזיאון

הרעיון מאחוריהם היה להפיח את התקווה לשלום ולקרב בני נוער וסטודנטים למאורעות ההסטוריים שאירעו. היתה תחרות ציורים/פוסטרים ב-2017 שההשתתפות בה עלתה על כל הציפיות. נבחרו 10 ואותם תלו על הגדרות סביב . עוד על התחרות כאן.

את תמונות הזוועות שראינו בתערוכות השונות, את הכלובים בהם שמו את השבויים אחסוך מכם. כמדינה רווית קרבות כמו שלנו היה לי קשה לראות את סבלו של העם הוייטנאמי ולידו חנויות מזכרות, בית קפה ומיסחור של סמלי המלחמה.

אלו הכרזות שזכו בפרסומי חוצות אותם ראיתי בדרך למוזיאון וזו תמונה בתןך המוזיאון

אני התמקדתי בנשים ההודיות שביקרו במוזיאון והיות ודיברו אנגלית יכולתי לשוחח איתן שיחת חולין. העמדתי את כל הקבוצה לתמונה והן נענו ברצון.

אתר המוזיאון כדאי להכנס ולהתעדכן על הכתובת, שעות פתיחה, רכישת כרטיסי כניסה און ליין, 

סיור מודרך,תצוגות וכו' כאן.

בסיום הביקור או לפני מומלץ גם לצפות בסרט מיס סייגון. מביאה את הטיילר מ-2014

מופע תיאטרון בובות המים המסורתי במלון רקס

זהו תיאטרון שהומצא בוייטנאם ומקורו בחקלאים בוייטנאם. זו מסורת שהתקיימה במשך מאות בשנים בשדות האורז המוצפים. הסצנות במופע לקוחות מהווי הכפריים של חריש עם תאו, עבודה בשדות האורז וגם מהמיתולוגיה המקומית כמו תהלוכות החג, חדי קרן,

דרקונים, עופות חול ועוד.

המופע מתקיים בתוך בריכת מים כאשר הדמויות הצבעוניות בתוך המים ומרחפות מעט מעל המים. המפעילים המיומנים נמצאים מאחורי פרגוד ומניעים את הבובות בעזרת מוטות. גם הם נמצאים בתוך המים. זו אומנות רבת שנים ובדרך כלל משפחה או שתיים מיומנות לעסוק בה.

המוסיקה המלווה את המופע הינה מוסיקה וייטנאמית על כלים עתיקים.

לפני שהחל המופע של בובות המים זכינו גם למופע מרהיב ביבשה.

למעשה כשסיימנו את השייט בהאלונג ביי גם יצא לנו לצפות במופע של בובות במים שהיה מלווה בדרקונים יורקים אש ומים. אז זה נראה לי לילדים אך כשהבנתי איך נעשית הפעלת הבובות שזה מבוסס על התרבות של העם הוייטנאמי הסתכלתי על המופע כמו מופע שצפינו מהפולקלור בסין, בגיאורגיה, בבולגריה, ברומניה, בפריס ומדינות/ערים נוספות.

בתום המופע פרידה מהמפעילים

מלון רקס – REX הינו מלון מאד מפואר ששוכן גם הוא במדרחוב כמה בתים מהמלון שאנו לנו בו. קרוב יותר לבניין העירייה.

מי שקיבל את פנינו בבואנו למופע היה

וגם מארחת בשר ודם לבושה בבגד מסורתי.

כמה שרצינו להגיע לבית העירייה זה היה בלתי אפשרי עם ההמון הרב שכיסה את הרחוב. הקורונה אי שם בסין בהואן כאן איש לא חשש להצטופף

מקדש קאו דאי הססגוני – דת חדשה

זהו המבנה הראשי של הדת החדשה של קאו דאי הכל כך צבעוני הן מבחוץ ועוד יותר מבפנים.

דת חדשה בימינו? 

הכל החל ב-1919 במהלך טקס סיאנס באי המקורב לסייגון התגלתה רוח חדשה שלא היתה ידועה עד אז בשם קאו דאי שפירושו “כס עליון”. ההתגלות ארעה לנגו ואן צ'יו שהיה פקיד בשירות הקולוניאלי הצרפתי.

הדת נוסדה בשנת 1925 והוכרזה רשמית רק שנה לאחר מכן.

היא קמה על רקע בעיות כלכליות , פוליטיות וחברתיות וחיפוש של תושבי הדרום 

לתקווה חדשה , לצדק וחילוץ מהמצב הקיים.

הקאודואיזם סיפק את המאמינים בהיותה שילוב בין פילוסופיות שונות :

הבודהיזם, הדאויזם, הקונפוציוניזם, הנצרות. והיהדות. הוייטנאמים המאמינים לא נאלצו לוותר על מה שהאמינו עד כה , לכן הרבה אהבו את מה שהקאו דאי הציע.

נכון להיום הדת פשטה בעולם ומאמיניה מונים כבר מעל 3 מליון מאמינים.

המקדש הראשי נמצא ב- TAY NINH

מידע נוסף להרחבה תוכלו לקרוא במסע אחר בכתבה של יעל אשכנזי כאן.

על הדתות השונות בוייטנאם ממליצה על כתבתו של ד”ר גילי חסקין כאן.

בכניסה למבנה שני אריות כשרגלם מוצבת על פרח לוטוס משני צידי גרם המדרגות ומעליהם העין השלישית בהיקף המבנה בתוך משולש עם קרניים התחומות בריבוע ופרחי לוטוס סביב.

המקדש מבפנים מפואר ואפילו מצועצע

העין השלישית היא הסמל של הדת – זו העין שהתגלתה לנגו ואן צ'ין בסיאנס – 

זו העין השלישית או עין ההשגחה האלהית.

הקישוט הבולט על העמודים הרבים הינם של דרקונים מתפתלים, חד קרן ופניקס

התפילות הנערכות במקום מתקיימות ארבע פעמים ביום ואנו הגענו לקראת השעה 12.00

תמונת תפילה במקום באדיבותה של חברתי אילי יעקובי

את הכניסה מפאר ציור גדול של המדינאי הסיני סון יאט-סן, ויקטור הוגו ונגויין בין קיו - שהיה משורר וייטנאמי מהמאה ה-15, הללו חותמים יחדיו על לוחות דמויי לוחות הברית, עליהם כתוב בסינית ובצרפתית: "אלוהים והאנושות" ו"צדק ואהבה". הוגו לבוש במדי אדמירל צרפתי והילת קדוש מרחפת מעל לראשו. שלט סמוך מסביר שמדובר בשלושה קדושים. קיו היה משורר ידוע, והוגו וסון היו בין תלמידיו. 

אנשי הכמורה הגבוהה לובשים בגדים צבעוניים באדום, כחול וצהוב, 

וחובשים כובעים המעידים על דרגותיהם.

עוד חזינו במקום בטקס לוויה של אחד המאמינים. טקס אותו מקיימים גם כן ארבע פעמים ביום במשך שבוע ימים. הארון נישא בתוך הרכב מטה כשמלווים אותם הכמרים ופרחי הכמורה.

כל האיזור בקרבת המקדש המרכזי מוקף גינות מטופחות ומבנים נוספים מקושטים.

סמוך למקדש המרכזי ניצב מגדל שבראשו סימן הדומה לצלב הקרס ונקרא Swastika

שהינו סמל עתיק יומין בתרבויות רבות כמו בהינדואיזם, בודהיזם בסין ועוד.

זהו סימן לשגשוג, הצלחה, מזל, חיים טובים והרמוניה.

קו צ'י – CU CHI איזור לחימת הגרילה והמחילות

אם חשבתם שמנהרות תת קרקעיות ומחילות הינן המצאה בת ימינו של החיזבאללה והחמאס – טעיתם!!!

בוייטנאם נחפרו המנהרות הראשונות כבר בשנת 1940 כמרד נגד הממשל הצרפתי ששלט אז בארצם. אורך המנהרות אז היו 48 ק”מ, שהלכו והתפתחו עד להיותם בארבעה מפלסים עם בית חולים, מטבח, מקום מגורים , נשקייה ועוד. אורכן של המחילות שנבנו עד 1975 

הגיע לאורך 200 ק”מ לצורך לחימת הוייטקונג. למעשה כל כפר חפר מחילות ליד כפרו.

האתר היום נחשב לאתר מורשת וחשוב לבקר בו להבין היכן ומה קרה בשטח.

הכניסה לאתרהרקע למלחמת וייטנאם כפי שאנו מכנים אותה היה החשש האמריקאי להשתלטות ברית המועצות על האיזור בצפון וייטנאם. כדי להתערב בכך הם שלחו את כוחותיהם לאיזור למניעת צעד זה.

האמריקאים רצו למנוע מהמקומיים גם להתאחד עם צפון וייטנאם ושיחיו תחת שלטון קומוניסטי.

המקומיים לא רצו שיתערבו להם בענייניהם וכך נלחמו באמריקאים בחסות המחילות. 

מלחמה עקובה מדם.

הוייטנאמים הם בעלי מבנה גוף צר וקצר . הם הכירו את השטח טוב יותר מאשר האמריקאים, על פתחי המחילות היתה הסוואה שהיה קשה לזהותה. בנוסף האמריקאים בעלי מבנה גוף חסון וגבוה היה קשה להכנס למחילות.

האיזור היום לצורך ביקור עם שבילי עפר אבל אז הכל היה ג'ונגל. רק הגענו למקום הרגשתי את החום והלחות שמייד העיקו עלי. תחשבו על האמריקאים שאף הם לא היו רגילים למזג אויר כזה.

המדריך הוייטנאמי לונג מדגים כמה המחילה מוסווית וכמה פיתחה צר.

איזה ג'ונגל מופלא ולחשוב מה התחולל כאן

הגובה במחילות אינו רב ובמהלך המלחמה התגוררו בהן כ-20,000 אנשים ילדים וטף.

ניזונו בעיקר מטפיאקו ואת פתחי האיוורור הסתירו בענפי העצים.

לחיילי הוייטקונג ולאמריקאים הכינו מלכודות שהיו נופלים ונלכדים, 

צעידה לא במקום עלולה היתה להוביל את החייל ליפול לבור עמוק עם מוטות במבוק מחודדים המרוחים בארס המופק מנחשי קוברה. במקום הציגו את תערוכת המלכודות השונות .

כך נראית מנהרה מבפנים

פגודת/מקדש טיין האו ברובע הסיני – Thian Hau Pagoda

מבחוץ ממש לא הבחנתי במקדש יפיפה זה אך מבפנים הוא מהמם ושווה ביקור.

הפגודה ששוכנת ברובע הסיני CHOLON נבנתה במאה ה-19 לכבוד אלת הים בשם זה.

זהו מקדש קונפוציאוני -טיאואיסטי שהדמות השלטת בו הינו קיסר השמיים.

לכאן מתפללים ומביאים מנחה

ישנם מתפללים שבנוסף לתקרובת שמביאים למקדש קונים פתק ברכה אותו מצמידים לסליל מתכת בצורת קונוס ותולים למעלה בתקרה כדי שהברכה תעלה לשמיים.

רוכשים גם קטורת איתה מתפללים. המקום אפוף עשן עד כדי שקשה לנשום. 

המקדש אינו מומלץ לסובלים מאסטמה.

הסלילים עם הברכות הורודות הצמודות להן מוגבים עד התקרה שהתפילה תעלה השמיימה.

​​​

קניות ואומנות עבודות הלק – Minh Phuong Lacquer - Ware Gallergy‬

עבודת האומנות בלק הינה מסורת עתיקה בויטנאם ומעניין לבקרה. ישנן עבודות עשויות בבסיסן משברי קליפת ביצים ועליהם משוחה הלקה . הצבעים ומגוון העבודות מדהים כשהמחירים אמנם אינם זולים אבל האיכות מעולה.

עוד פרטים על המוצרים הנמכרים, כתובת, ניתן למצוא באתר שלהם כאן.

אני כל כך התלהבתי מהמוצרים ואיכותם שהייתי קונה את כל האולם ושולחת עם קונטיינר הביתה – רק היכן לאחסן?

לינה: מלון רויאל (פרטים לחץ על שם המלון)זהו מלון ארבעה כוכבים עם חדרים מרווחים במרכז המדרחוב שתענוג היה לטייל בו. ריהוט מדהים שקושט כה יפה לחג הטאט. לנו בו יומיים והייתי מוכנה לעוד יומיים לפחות כדי להתענג גם על מה שהמלון מציע לאורחיו.

אהבתי מאד את הציורים התלויים על הקירות בחדר עם נופך וייטנאמי אופייני ואת הנוף על המדרחוב בעת שקיעה כשטרם התאספו כל ההמונים.

לסיכום: סייגון היא עיר תוססת ורב גונית, שאפשר לבלות בה יותר מיומיים שהיו לנו וזה מאד תלוי באורך הטיול שאתם מקציבים בוייטנאם. אטרקציות אינן חסרות. ואם אתם מגיעים בחג הטאט תצפו להמונים שיגיעו להנות . עבורנו זו היתה חוויה מעולם אחר – רק לא ברור איך הקורונה תשפיע על האירוע והריחוק הנדרש כיום.

אם נהניתם אשמח אם תלחצו על תודה וגם תשאירו תגובה.