באמצע פברואר נסענו לצפון ולגולן כדי לצפות ולחוש את הלבן לבן הזה מקרוב . הר החרמון מבהיק בלובן פסגתו כבר מרחוק.

האם נגענו בשלג?

רציתי לראות את הזרימות האדירות בנהר הירדן ובנחלים הנלווים ולחווות פריחה המתעוררת כפטריות אחר הגשם. כל זה קרה וגם ציפתה לנו הפתעה.

עמק השלום ביוקנעם

בדרך לצפון היה צריך לשחרר רגליים ויחד עם זאת לצפות במרבד ענק של פריחת כלניות צבעוניות . עמק השלום סיפק לנו את שני הרצונות.

בווייז: עמק השלום יוקנעם

מצאתי שם גם שריד מבנה על ראש גבעה ששמה חורבת קירה .היא כנראה שריד מחאן מהתקופה העותומנית, אבל ישנם חוקרים שסבורים בכלל לאור ממצאים שנמצאו סביב המבנה גם מהתקופה ה-7 וה-8 לפנה"ס. על המקום ועברו בקצרה תוכלו לקרוא כאן. עד שיוכרע ממתי המקום אנו המשכנו להצפין.

חורבת קירה

קבוץ כפר סאלד

מה שלא ציפיתי לו היה למצוא קיבוץ מעוטר בהרבה מאד פסלים ועבודות פסיפס, בקרמיקה ובזכוכית ולא רק פסיפסים אלא גם עבודות באבן ובכלים חקלאיים ממתכת ענקיים וכמעט נוגעים בחרמון הסבא.

רקע על הקיבוץ

הקיבוץ במקור היה מורכב מעולים ממדינות הונגריה, גרמניה וטרנסילבניה ולימים נוספו עולים מדרום אמריקה.

שם הקיבוץ ניתן ע"ש הנריאטה סאלד שהייתה ידועה כ"אם עליית הנוער".

הראשונים התיישבו בכלל בגדרה בחצרות האיכרים בשנת 1934. אך לאחר מעבר ממקום למקום ולבסוף בנובמבר 1942 התיישבו בעמק יפיפה למורדותיו המערביים של הגולן. בשכנות קרובה מדי לסוריה של 300 מ' בלבד.

על כל סיפור ההתישבות תוכלו לקרוא בויקיפדיה.

הקיבוץ ממוקם במיקום נפלא כשאטרקציות רבות קרובות אליו. מפל סער רק 20 דקות. מסעדה עם ברכת רם קרוב מאד. טיילת עמי גם היא במרחק יריקה. תל אנפה 5 דקות מעברו השני של הקיבוץ. ממש לפני פתח היציאה מהקיבוץ תוכלו להביט לחרמון המושלג. כשתצאו בבוקר מהקיבוץ תוכלו להבחין בפרות המלחכות עשב ממש כמו בשוויץ. חופשיות ולא רק ברפת. גם סוסים מאולפים תמצאו בקיבוץ לרכיבה (לחץ).

הלינה הכפרית - "בית בכפר" כשהיחידה שקיבלנו הייתה במספר 24 השכנים שקיבלנו היו מקסימים.

לקיבוץ עבר "עשיר" של התגוננות ותקיפות על המוצבים הסורים שניצבו ברמת הגולן ושלחו משם טילים. על ההסטוריה של האיזור כפי שנכתב באתר של "גולני" תמצאו כאן.

ברחבי הקיבוץ תמצאו עמדות לחימה ,שוחות ומקלטים, שנותרו עד היום.

זו עמדה שנבנתה בשנת 1956 . לאורך הכביש העליון הטבעתי עמדות נוספות שנבנו להגנה על הקיבוץ.

אומנות בקיבוץ

שני אומנים עיקריים עיצבו את כל היופי הציבורי בשטח הקיבוץ.

האחת אסתי דרור שהייתה בכלל מורה אבל לאחר פרישתה לגמלאות למדה ועיצבה פסלים מפסיפס מזכוכית וגם מקרמיקה. הפתיעה אותי בעבודותיה היפות, המעניינות והרבות. חלקם לפי נושאים מהווי הקיבוץ וחלקן נושאים שונים מהטבע.

הייתם חושבים שהעציץ הזה עשוי מאהיל לשעבר?

מחסן הילדים היה מוסד ידוע בקיבוץ עת הגיעו אליו האמהות או המטפלות עם הילדים למצוא להם בגדים חדשים שחודשו מאחרים.

הפיסול על כך נמצא על דופן מבנה המכבסה.

על חזית מבנה המכבסה תמצאו את הכביסה שנתלתה לייבוש ומתנופפת ברוח וגם שמות מאכלים שהיו אהובים על חברי הקיבוץ.

המבנה להלן שנבנה בשנת 1944 שימש למאפיה של הקיבוץ עד 1948 , ולהזכיר לכם את הכלים שהשתמשו בהם במאפיה אסתי עיצבה אותם לעילא.

חברי הקיבוץ אהבו מוסיקה כמקובל בארצות מוצאם. מה יותר טבעי מאשר לפסל תזמורת? אסתי דאגה לפסנתר כנף מהמם ביופיו, שגם משמיע מוסיקה אם תתקרבו אליו ותסכיתו. גם חלילנית צד וגם צ'לו מכובד עומדים כאן. איזו אורקסטרה ... לא ראשל"צ מארש אלא כפר סאלד מארש. כשתגיעו לקונצרט תלבשו את הבגדים המהודרים שלכם אבל בהתאם לקוד הלבוש בקיבוץ. אסתי דאגה גם לכך .את בגדי השרד תמצאו משמאל לתזמורת לרבות כובעים, נעלים ומגפים ולא של ברוך😆.

בכיכר שבה שכן בעבר מבנה המקלחת המשותפת תמצאו את הגנן לעיל עם המריצה כשלפניו שדה פרחים כשהכל מפסיפס יפיפה. כל פרח שונה מרעהו.

ממש ממול הכיכר עם הגנן - גן החיות של אסתי. שם תמצאו את הפיל הענק, הצב, השבלול והתמנון עם הזרועות המתפתלות לכל כיוון. אל דאגה גם ספסל לנוח היא הכינה עבורכם אם עייפתם מההליכה.

אם עייפתם אסתי הכינה לכם גם ספסל לנוח

אם הגעתם עם ילדים קטנים או נכדים קטנים חפשו את פינת גן סיפור שם תמצאו את הפסלים של מיטב סיפרי הילדים.

ליד המינימרקט של הקיבוץ תוכלו למצוא את המיגונית מעוטרת בחלונות עם אדניות שבתוכן נשתלו רקפות . גם זה יצירתה של אסתי דרור.

ממול תמצאו את החתולים המפוסלים שתוכלו לראותם מהחזית ומהגב.

אם תגיעו לבית המשמש את המבוגרים שבקיבוץ תמצאו את הזוג המבוגר יושב בחזית הצילום להלן.

ולא אספר לכם הכל כי מותירה לכם לחפש ולהתרגש כמוני כשתמצאו.

האומן השני בקיבוץ שמו צביקה בס ז"ל שהיה החצרן בקיבוץ. עבודותיו משולבות בכלים חקלאיים שיצאו משימוש וחלקם משנות ה-40 של המאה הקודמת. וגם מאבן . על גבעונת ממש לאחר הכניסה לקיבוץ בצד ימין תוכלו להבחין ביצירות המרשימות שלו שהן גם גדולות מימדים ברובן. מדי פעם תבחינו בהר החרמון המושלג ניבט מהצפון ומצד אחר עמק החולה והרי נפתלי.

הפסל בדמות משה רבנו מאד מרשים כי מחד הוא פונה עם ידיו המורמות לכיוון צפון שם נלחמו החיילים במלחמת שלום הגליל שבאותה תקופה שהבנים נלחמו גם בנו היה ביניהם ויש לחזקם. בה בעת נערכו הפגנות של תנועת שלום עכשיו נגד הלחימה. בפסל זה הוא הביע את הדואליות והראה תמיכתו בלוחמים כי כאיש שהתגורר בכפר סאלד סבל מהמצב הבטחוני , ולא רצה להרפות ידי הלוחמים. עת להלחם ועת להפגין לאחר הלחימה אמר. כשמביטים לפסל לכיוון דרום הפסל משה שאל "עד מתי?" עד מתי נאכל חרב בארץ הזאת? כאז כן עתה.

אומנית מפורסמת נוספת בת הקיבוץ היא הקומיקאית, הסטנדפיסטית ויוצרת עבודות אומנות משגעות שרה שמיר (לחץ). בעת ביקור בים המלח צפיתי במופע שלה שקרעה אותי מצחוק. שם הופיעה באולם מלא מפה לפה. העובדה שהיא מתגוררת בקיבוץ התבררה לי לאחר ששבתי מהטיול הזה לצערי הרב. כשיצרה איתי קשר היא התפלאה כיצד לא ביקרתי אותה. לו רק ידעתי...

ממתינה שאשוב בבריאות תקינה לביקור נוסף להגיע לכפר סאלד ולבקר או להתארח בביתה. אשה נהדרת כאדם ולא רק כאומן!!!

פינות טבע חבויות ומקסימות בקיבוץ

מספר פינות טבע חבויות נמצאות בכפר סאלד שרק מתי מעט שאינם חברי הקיבוץ מכירים. לנו היה המזל להכיר את הקיבוצניק המקסים אבי שלקח אותי עם כלבתו היפיפיה והמטופחת בקלנועית כשרפי צמוד מאחוריו עם מכוניתנו.

אגם קרעון

נסיעה שמאלה מהכיכר המרכזית, כשעוברים את הפיסול של גבר ואשה מבוגרים יושבים לפני מבנה שהוא מקום המפגש לפנסיונרים של הקיבוץ - מועדון.

לאחריו מימין הפיסול - גן סיפור עם הפסלים לפי ספרי הילדים, ממשיכים עוד כברת דרך קצרה ישר ומגיעים לשלט אגם קרעון (שניהם נעשו אף הם ע"י אסתי דרור) . לוותיקים שבינינו אל תחשבו שיש בלבול בשם. קיים גם אגם קרעון בלבנון השוכן בבקעת הלבנון והוא אגם מלאכותי שנוצר עקב סכר על נחל הליטני. הסכר שם הוקם בשנת 1965.

שביל מעט בוצי ופראי מקסים מוריד אותנו לאגמון המקסים בכפר סאלד כשצמחיה עבותה גדלה שם. באגם משייטים דגים גדולים. בדשא למטה יושבים ילדי הגן במעגל ונהנים מקרני השמש החמות תוך כדי לימודים. אבי הולך עם הכלבה המפונפנת שלו המקסימה ומראה לנו את הדרך.

האגם הנעלם

נסענו בכביש הימני המקיף את הקיבוץ ועובר דרך המפעל . הגענו לגדר שניתן לפתחה ושם אבי פתח בפנינו את השער בגדר - שער שאינו נעול. משם בשביל פסענו ובדרך פגשנו גם שולחן עם ספסלים משני צידיו לפיקניק. באגם הזה שהיה גדול מאגם קירעון מצאנו ברווזים יפים משייטים בנחת. בעלה של אתי דרור הפסלת אחראי לעיצוב היפה של המקום ולצמחיה הגדלה כאן ובמקומות נוספים בקיבוץ. אבי סיפר לנו שבקיץ באים לכאן הרבה משפחות עם ילדים ומחשש טביעה קבעו שילוט שאין להכנס למי האגם.

זהו מקום פסטורלי משגע שפרט לנו לא היה שם איש. אבל זה לא כך כל השנה מספר לנו אבי - ובקיץ מגיעים מטיילים ואפילו קבוצות מאורגנות.

האגם בהפתעה

מצפון לביתנים המתארחים בקיבוץ קיים כביש. אנו לנו ביחידה 24 ופנינו מהיחידה על הכביש העליון ימינה. מומלץ להגיע לעת שקיעה כשהעצים משתקפים לתוך האגם. גם כאן היינו בבדידות מזהרת וצפינו בשקיעה נהדרת.

נוסטלגיה בקיבוץ

מאחר ואנו בתקופת הקורונה , ארוחת הבוקר הוגשה בשקית מנייר שבה הכינו לנו צידה נהדרת או לאכול ליד השולחן לפני החדר שלנו או לקחת לפיקניק בטבע. רק פעם אחת אכלנו בקיבוץ והיתר מול נופים בטבע.

ליד חדר האוכל יש שלט גדול עם צילום נוסטלגי של המכבסה. כהרגלי אני סקרנית לראות את המכבסה ואת ההסטוריה של המכבסה. רותי הסבירה לי שכבר לא נותרו חברים בחיים שיספרו לי מיד ראשונה. אבל לחדר האוכל ולאולם הסמוך הסכימה בחפץ לב להכניסני ולצלם.

העבודה במכבסה הייתה קשה ונמשכה שעות רבות.

הציור על קיר מבנה המינימרקט - כך עבדנו בחקלאות

ותיקי כפר סולד ציירו על קיר זה בהנחיית אומן מקיבוץ הגושרים - יונתן גל. הציור המרשים הזה התבסס על ציורו של דניאל פראלטה ז"ל (לחץ) שהיה חבר הקיבוץ וציוריו התבססו רבות על שחור ולבן ומחקר שכדאי ותוכלו לקרוא אודותיו כאן.

זהו רק קטע מהציור הארוך

מה ניתן לבקר בצפון בסביבת כפר סאלד?

בכל שנה לאחר רדת גשמים עזים אני אוהבת להגיע לצפון ומצאתי כי חודש פברואר באמצעיתו הוא חודש נפלא לביקור. השלג מכסה את החרמון , הזרמים בנחלים ובנהרות בעוצמה טובה, ומתחילות הפריחות היפות של הכלניות ועוד כמה פרחים . העגורים עדיין נמצאים בארצנו ובמיוחד באגמון החולה עד סוף מרץ. נראה מה יהיה בשנה הבאה אם יפסיקו להאכיל את העגורים עקב שפעת העופות שהרגה כמה אלפים מהם וגם מהמטילות בצפון.

מפל סער

במרחק קצר של כרבע שעה מהקיבוץ איני מוותרת לצפות בו אף שנה. השנה גם שתיתי סחלב מהמוכרים בשמורה. היה מאד קר בחוץ וחייבים להתחמם.

מסעדה- ברכת רם ששמה ע"פ הדרוזים ברכת ראן

לצפות על אגם ברכת רם, על העצים הנשירים, להסתובב מעט בשוק של מסעדה. כמובן לצפות משם על החרמון הסבא כשעננים כבדים מאיימים להעלימו. בעונת פריחת העצים הנשירים מרץ אפריל - מהמם. תקיפו את האגם עד ירידה למטה ותבחינו באגם בפסל שחציו ראש אישה וחציו גבר או כיד הדמיון הטובה עליכם.

אגדה דרוזית מספרת כי החרמון הניבט מברכת רם הוא השייח - ג'אבל א שייחה ואשתו הקשישה היא תל א שייחה (תל חרמונית) . השייח היה דון ג'ואן לעת זקנה ופזל לנשים אחרות. השייחה שבגלל גילה המופלג נהגה לנמנם רוב שעות היום. כיון שהכירה את בעלה היא תמיד השאירה עין תורנית פקוחה להשגיח עליו. העין הפקוחה הכחולה היא ברכת רם.

מצפה גולני - מוצב תל פאחר

המוצב הזה תל פאחר עשה הרבה צרות לישובים ששכנו מתחתיו לפני מלחמת ששת הימים. לפיכך גולני הציבו לעצמם מטרה במלחמת ששת הימים לכבוש אותו ולהפסיק את הירי לשדות עמק החולה והקיבוצים ועד הרי נפתלי. משימה זו עלתה בחיי חיילים רבים שנפלו כאן. המצפה סודר בצורה מעוררת השתאות עם השוחות, עם הסברי הקרבות, עם שמות החללים ועם מצפורים מהממים.

ממליצה להגיע עם בני הנוער הבוגרים ולהסביר להם את המורשת והקרבות המרים שהתחוללו כאן.

השוחות מעל והנוף מהמצפה למטה - יחי ההבדל הגדול

בווייז : מצפה גולני יביא אתכם מכביש 99 בק"מ 13--14 לציר הנפט שלאחר כ-2 ק"מ ישרים כסרגל תגיעו לחנייה .

המסלול: מעגלי וקל להליכה אך אינו נגיש בתוך השוחות.

שירותים: אין וחבל.

פריחת כלניות בקבוץ דפנה

לקיבוץ דפנה הגעתי באקראי כי חברתי הזמינה לינה לשם באפריל ורציתי לראות איך נראה הקיבוץ. נסעתי ברחוב המייסדים שהוא רחוב ראשי וותיק ולפתע נגלה לי שטיח מהמם של כלניות בשלל צבעים. הימים היו ימי פברואר - פריחת הכלניות הופיעה גם במנחת מגידו וגם בחורשת טל וגם בעמק השלום עליו כתבתי לעיל. זו הייתה הפתעה ענקית.

מפל עיט א' ו-ב'

מפל עיט הוא הנגיש מבין המפלים על כביש 808 שהוא כביש המפלים. כמו כל דבר בצה"ל גם מפל זה תמצאו עיט א' ועיט ב'. שביל גישה קצר מוביל למפל הראשון. נקודת התצפית נהדרת ויש לפנות לאחריה שמאלה, לחצות את הגשר ולצפות על הכיוון הנגדי שם תראו בבירור את המשושים שנחצבו בסלע ולא בידי אדם. לידכם רקפות בשלל צבעים בעונה - אמצע פברואר. כשתשובו על עקבותיכם תלכו מעט ימינה ותצפו במקום קסום ושקט.

מפל העיט הראשון (מתוך השניים)

פרחי רקפות ועיריות היו כאן לרוב

וגם לטאה שבחרה להשתזף

כשתשובו לעמדת התצפית על המפל הראשון , לכו לאורך המעקה והמצוק עד לסיומו.

שם תביטו להמשך הנתיב של נחל עיט

כשתביטו היישר למטה משמאל תוכלו להבחין במפל העיט השני

נחל חצבני הסוער - שניר (שמו בישראל)

ליד תחנת הדלק ומגרש החנייה של מעיין ברוך קיימת אפשרות אפשרות לרדת מימין לגדות נחל שניר. להלך לאורכו כפי יכולתכם. יש אפשרות לעבור מתחתי גשר הברזל ולעלות על הגשר ללכת לאורך הכביש ולרדת בירידה הראשונה שמאלה שם חורשה חמודה לטייל.

אופצייה נוספת להמשיך בחצייה מתחת לגשר שם פסיפס יפה שתלמידים יצרו במודעות לשמירת הנחלים וסביבתם .לעלות מהעבר השני של הכביש העליון. שם קיימת טיילת ארוכה. אם אתם בעלי כושר קרבי מה שאני לא, אפנה אתכם לכתבה מלמטייל עם הסרטון של מיודענו

לונלי פלג על המסלול הנפלא שלו לאורך שביל ישראל (לחץ).

נחל שניר

מתחת לגשר המתכת הפסיפס הייחודי הזה של ילדי "עלי גבעה" מקיבוץ נחל שניר המבקשים לשמור על הנחלים ואני מוסיפה על חופי הנחלים לא להשאיר פסולת ממה שאכלתם, אלא לקחת איתכם את האשפה עד שתמצאו פח או מכולת אשפה לזרוק. הילדים האלה ניקו את השטח וחינוכית זה מיזם נפלא כי ילד שמנקה אח"כ לא ילכלך.

מעל הגשר ניתן לצפות יפה על מהלך הנחל ומתחתיו ניתן לחצות.

שביל טיילת עמי

שמעתי המלצות רבות על שביל הטיילת והחלטתי להגיע מכפר בלום שם הגישה קלה יותר אבל ההנחיות מהיכן להכנס לא היו ברורות דיין. אין להכנס לקבוץ כפר בלום אלא לבאים מהצפון על כביש 9778 רושמים בווייז כפר בלום וכשמגיעים למעגל התנועה לעשות סיבוב פרסה ולהמשיך בנסיעה צפונה . לעקוב אחרי השילוט מימינכם "קייקי כפר בלום" למצוא חנייה ולהתקדם רגלית לכיוון הנהר. לפנות ימינה עד הגשר החוצה את נהר הירדן. לאחר שתחצו את נהר הירדן פנו שמאלה ותלכו לאורכה כאשר מדי פעם תפגשו על הרצפה פסוקים מהתנ"ך הקשורים לירדן. מדי פעם פרגולות ומקומות ישיבה. פינה חמודה לרדת אליה ליד המפל הגועש. אל תצפו למפל גבוה. הליכה נינוחה ונגישה גם עם עגלות ילדים לכיוון שדה נחמיה שם מסתיימת הטיילת. הטיילת נקראת ע"ש עמי פלד ז"ל תלמיד תיכון שנהרג בשנת 1990 בתאונת דרכים כשרכב על אופניו מקיבוץ עמיר לכפר בלום.

אם הגעתם בשני רכבים לא תצטרכו לחזור ואם לא תמיד הדרך הלוך והדרך חזור אינה נראית אותו הדבר.

מבט על נהר הירדן מהגשר החוצה לגדה הנגדית

האשד על הירדן

בחודש פברואר זכינו לפריחת רקפות ואירוסים בשלל צבעים לאורך המסלול

פגשנו גם את העורבני שחור הכיפה שאכל בתיאבון רב מהעץ. הוא שייך לציפורי השיר. עוד תוכלו לקרוא עליו כאן (לחץ)

המסעדה הלבנונית על מעיינות הבניאס

למסעדה הזאת התוודעתי לפני שנה כשטיילנו בצפון אבל אז זו הייתה תקופת הקורונה עם המגבלות ולצערנו המסעדה הייתה סגורה. הפעם הצלחנו ובגדול. המסעדה הייתה פתוחה, התיישבנו בחוץ צמוד למעקה כשמי מעיינות הבניאס זורמים לידנו במרחק אפס נגיעה. יש גם מקומות בתוך המסעדה במבנה, אבל אנו באנו רק כדי להרגיש את הטבע צמוד. בחצר הבחנתי במים זורמים מתוך המבנה דבר שהזכיר לי את קרואטיה. הנוף משגע רק חבל שהריצוף נפגם ולא תוחזק.

האוכל הוא אוכל מזרחי ואנו בחרנו בשיפודי כבד ופרגית, עם סלטים ופיתות חמות. בתפריט גם דגים על האש שחברתי נילי ח. העידה כי היה להם טעים. המלצרית הייתה מקסימה ולבבית והסבירה על התפריט. הציעה לצלם אותנו ושמחנו מאד.

צמוד למסעדה משתרע מגרש חנייה פרטי שלהם בחינם. איך תזהו אותה אתם שואלים? שלט ענק עם ציור קיר חמוד בחזית.

המסעדה נמצאת על כביש 99 והגישה הנוחה היא לאחר הביקור במעיינות הבניאס, או אם ביקרתם במפל סער או במסעדה ורוצים לחזור לקריית שמונה או לכפר סאלד תעצרו כאן.

זו הזרימה של מעיינות הבניאס שעוברת ליד וצמוד למסעדה

מי המעיינות יוצאים מתוך המסעדה - לא ייאמן!!!

כשהשולחן שישבנו כל כך צמוד למים - מי צריך יותר מזה בחיים?

לסיכום:

בשלג אמנם לא נגענו פיסית אבל ראינו אותו ניבט מכל מקום אליו נסענו . זו לא הייתה פודרה אלא שלג שהגיע כמדומני במפלס העליון מעל 2 מ' בחודש פברואר השנה 2022.

נהננו מזרימות מטורפות, מפריחה של שקדיות ונשירים, הלכנו לאורך הירדן לא רק בשביל עמי אלא גם ליד גשר אשדות יעקב וגם כשנסענו ועצרנו על כביש גדות גונן.

כרגיל נשארתי עם טעם של עוד כי ויתרנו על שמורת התנור שהייתה מוצפת בבוץ אחרי שבוע גשום שאנשים הלכו עם מגפיים והמים הגיעו כמעט עד הברכיים. גם על אגמון החולה ויתרנו בגלל שפעת העופות. כל אלו ועוד יוותרו לטיולים הבאים.

הרבה תודות ותשואות מגיעות לאבי מכפר סאלד שהיה כה לבבי, ושמענו ממנו סיפורי משפחתו המרגשים שוויתרנו על תוכניותינו באותו היום ונסענו איתו לאן שהוביל אותנו.

תודות מגיעות גם לרותי מחדר האוכל שכל בוקר הגישה לנו את ארוחת הבוקר בשקית עם חיוך ונענתה לבקשתי לצלם את התמונות בחדר האוכל והמכבסה שסגורים לקהל הרחב.

להלן כתבות נוספות שלי על טיולים בגליל ובגולן:

על הטיול לצפון עם לינה במטולה שעשינו תוכלו לקרוא בקישור כאן. (לחץ)

צפון עם גולן אחד וציר המפלים עם עיירת האומנים אמניעם (לחץ)

פסטיבל ציפורים נודדות, עגורים ועוד, אחוזת דוברובין, שמורות טבע,ראש פינה ועוד (לחץ)

צפון הארץ או זוהר צפוני מה נוצץ יותר ב-3מים? (לחץ)

הכתבה שכתבתי ב-2014 על העגורים עם 26000 שהגיעו באותו היום עם כל צילומים והסרטונים - נמחקו כולם לצערי הרב.

אם אהבתם את הכתבה אודה שתלחצו על המילה תודה למטה!!!

ועוד יותר אשמח אם תכתבו גם את תגובתכם.

כביש גדות גונן לעת שקיעה כשאלומת שמש חדרה דרך העצים למטע השקדיות