צפון הארץ או זוהר צפוני מה נוצץ יותר ב-3 ימים?

עולם כמעט במצור ואני רק חולמת על זוהר צפוני אבל איפה הזוהר ואיפה אני? הבנתי שגם אם ייפתחו השמיים לרווחה מי יודע אם ארצות הצפון תפתחנה שעריהן לרווחה. לכן החלטתי להיות ריאלית ולהסתפק בזוהר הצפוני המקומי.

מה יותר זוהר בחודש מרץ מאשר פריחת אירוס ההיכל בנצרת הוא כזה מלכותי שלעיתים אני מביטה בו ורואה פרצוף חייכני וגם עם פאפיון במקום האף.

שמורת האירוס הנצרתי - ממשפחת אירוס ההיכל

בארץ קיימים תשעה אירוסים הנמנים על משפחת אירוס ההיכל. בעולם ידועים 54 סוגים.

תוכלו למצוא את האירוס הנצרתי בשמורת האירוסים בנצרת רק שהשנה מתחילת הפריחה לא היו כה רבים כפי שראיתי לפני שנה- שנתיים. הריכוז השנה היה בין עצי האורן משמאל לשביל. הפריחה של האירוס הנצרתי אורכת כשבועיים.

לבדוק באתרי פריחה אם עדיין פורח לפני הנסיעה!!!

מה לרשום בוייז? שמורת האירוסים בנצרת.

המיקום: ליד בית הקברות היהודי הישן בנצרת.

חנייה: ליד בית הקברות צמוד לגדר.

איך להגיע? גרם מדרגות מוביל מטה לשמורה ושלט ההסבר ממתין לכם בירידה.

אירוס עם נוכחות מרשימה וצבעים שונים מהאירוסים האחרים כמו אירוס ארגמן,

האירוס השחום, אירוס הגלבוע אירוס ההיכל ועוד.

לא רק אירוסים טריים תמצאו אלא גם כאלה שהם בסוף דרכם כמו זה למטה. גם פריחה אחרת תופיע לאורך השביל היפה צמוד למדרון מבית הקברות. השביל תלול ואינו מתאים למתקשים בהליכה.

לא רק פריחה תמצאו כאן אלא גם נוף נפלא של נצרת הפרוסה לאורך ההר ונוף הר תבור הבולט למרחוק.

אגמון החולה

כל פעם שאני מגיעה לאגמון החולה אני מופתעת מחדש. השנה יום קודם לבואי חברה הגיעה לאגמון והתבאסה מאד על מיעוט ציפורים ובוודאי שלא ראתה אף עגור. היא התלבטה אם ליידע אותי . לבסוף הודיעה הודיעה .שלא תחשבו שלא שקלתי לרגע אם לא לבטל את הסיור, אבל היות ודמי כניסה כבר שילמתי, והגעתי הישר עד הלום , לא בדיוק הישר אלא לאחר שעצרתי לארוחת צהרים בכחל במסעדה שסעדנו בעבר אך הפעם לצערי הייתה סגורה. כריך שלקחנו מהבית עם ירקות החליפו את הצורך בארוחה וחסך זמן. נסענו הישר לאגמון כדי להגיע במועד לשעה שהוזמנה מראש. נאמר לנו שאם מגיעים במועד מכניסים אותנו מייד. אם מאחרים נעמוד בתור. אז תור לא היה. אבל מדובר באמצע השבוע ולא בסופ"ש. לקחנו רכב גולף כפי שאנו אוהבים ויצאנו לדרך. באמצע השבוע וביום שישי מקבלים את רכב הגולף לשעה וחצי!!! עצרנו מדי פעם בשביל אך לא ראינו ולא שמענו קולות של עגורים. חשבתי בליבי כמה צדקה חברתי.

בבריכה התחילו לפרוח הנופרים

אנפה לבנה קטנה ציפתה לנו מעבר לגשר וצבים השתזפו להם בשמש ועלו זה על זה. אבל לא בשביל זה הגענו עד הלום. את אלו יש לנו גם בירקון רבע שעה מהבית.

הנוף הניבט נפלא. ממש כמו השיר : שם הרי גולן הושט היד וגע בם. רואים אותם מרחוק עם שמש שולחת קרניים ומתחילה לצבוע ענן בצבעי שקיעה המשתלבים כה יפה בגווני הירוק השונים יחד עם הצהוב של כמה קני סוף מצהיבים.

שלל ציפורים ועופות צבעוניים קיבלו את פנינו החל מהברכיות

השרשיר היפה שט לו בנחת

מגלן חום קטן

סיקסקים יפיפיים כאילו מישהו צייר אותם ואנפה אפורה גדולה שבודקת מי חודר לתחומה

מי שמתחבאת מפנינו היא הנוטריה אבל חשפתי אותה. זהו מכרסם ממין פולש בישראל שאוהב מקווי מים מתוקים. במקור הוא מדרום אמריקה אך עשה עלייה לארץ ובלי דרכון.

מה היא אוהבת לאכול ? עשב!!!

נאמר לי ע"י הראנג'רים שתצפית העגורים סגורה כי כבר אין עגורים. אל תקשיבו להם כי הגענו והתצפית הייתה פתוחה בפעמיים שביקרנו. זה היה באמצע חודש מרץ שזה שלהי הנדידה, אבל עדיין מגיעים מאפריקה עגורים וגם שבוע אחרי ביקורי הגיעו העגורים .

ואיזה מופע נתנו העגורים!!!! הגיעו בהמוניהם מכל הכיוונים. ולהקה אחת קטנה שממש טסה לעברי. זו היתה שעת ההתכנסות לקראת שקיעה. שעה מופלאה שכדאי להיות בה באגמון.

הסרטון של העגורים שבאו לעברי

שדות זרועים כמו חיילים בצבעי הירוק ירוק

השקיעה מאחורי הרי נפתלי הייתה מהממת רק היה חסר עגור שיחלוף על פניה.

זה לא נראה לכם דומה במעט לזוהר צפוני?

שבוע לאחר מכן הגענו ביום הבחירות לאגמון החולה לצפות בשקנאים שנטען בתכתובת מול האגמון בערב קודם שנמצאים 500 שקנאים. עבור כמות כזו אין לי גבולות וחייבים לבקר בשנית למרות האובך באוויר. אתם רואים בתמונה 500 שקנאים? כי אני לא. היו עוד שניים צפונית לאלו. שאלתי את הראנג'רית היכן הם? ושלחה אותי לדק הצף ממנו רק הגענו וצילמנו תשעה!!!.

אולי אתם פגשתם את הלהקה שנעלמה?

לפחות כמה שלדגים נעמדו בפוזה יפה.

ויהי יום ויהי ערב תם היום הראשון.

לינה: מלון ירדן בכניסה ליסוד המעלה. חדר קטן נקי עם נוף לחנייה ולהרים. עם מקרר וערכת קפה טלויזיה שטוחה בקומה השנייה ללא מעלית. חנייה חינם ליד המלון.

שמורת עיון - מפל התנור

בשמורת מפל עיון כדאי לטייל מהכניסה העליונה במטולה ולרדת עד מפל "התנור" שלו כניסה נוספת תחתונה וקלה יותר למתקשים בהליכה. ביום שביקרנו לא היו מוניות חנייה שיחזירו את המגיעים למטה חזרה לכניסה במטולה. לכן או שתבואו בשתי מכוניות ותשאירו אחת בכל כניסה או שתכנסו בשתי הכניסות ותעשו בחלקים את השמורה.

כשהגענו בשעה 8.30 לא היה איש מלבדנו וקיבלנו שמורה פרטית. לא נרשמנו מראש כנדרש בעת הקורונה אבל הכניסו אותנו בכל זאת כי לא הייתה בעיית צפיפות.

רגע לפני שנכנסים לשביל המוסדר תשימו לב לזרימה היפה של הנחל בתוך הבריכות.

מקום קסום ואל תפספסו.

דרך נגישה מובילה עד המפל הכפול שנקרא התנור בגלל הצורה ממנה נובע המפל כאשר המוני פרחים מפארים את הגדה השמאלית.

זרימת המים במפלים לאחר ימי גשם חזקה ועוצמתית.

ארוחת הבוקר במסעדת לחמק'ה המעוצבת נפלא , עליה שמרנו המלצה מ"מסלול" של עיתון ידיעות אחרונות מלפני יותר משנה. נמצאת במתחם החרמון על הכביש שמוביל לבניאס ולחרמון מעט לפני המטוס. המקום המה אדם . היה טעים.

נחל שניר או נחל חצבני

הגענו למתחם גן הצפון רק כדי להציץ לנחל שניר (כדאי ללחוץ למסלולים) שאורכו 60 ק"מ ומוביל לירדן. היות וראיתי את המסעדה עם השם המפוצץ , והציצו לי הרבה מכשפות מבפנים, לא יכולתי להתאפק וביקשתי רשות להכנס ולצלם. הצטערתי כבר שאכלנו את ארוחת הבוקר כי בשלט למטה הופיע כי הם מגישים מאכלי דגים ופירות ים - ואנו אוהבים את שניהם. שאלתי לשם המפתיע של המסעדה וסיפרו לי בכניסה למסעדה כי מדובר בבעל שהיה חלבן ואישתו הייתה ביצ'ית. בכתובים מצאתי שמדובר בזוג מרמת הגולן שלאשה היה אוסף של מכשפות ואהבה להכין סוגים שונים של קדירות. הבעל טיפל בצאן וייצר חלב וגבינות.

הצצתי להם גם לתפריט שהייתי טועמת את הבלינצ'ס של המכשפה הפולניה, מנה עיקרית סלמון של המכשפה הנורווגית, ולקינוח את המכשפה הטרופית. הכל מתוך השמות של המאכלים כי לאכול שם לא יכולנו היינו מפוצצים. יש להזמין מקום מראש. החלק הפנימי יותר חלונותיו פונים לנחל שניר. אז אתם מקבלים לא רק מסעדה מלאה במכשפות אלא גם נוף נפלא וכנראה גם אוכל טעים - ספרו לי בבקשה.

איני יודעת מה איתכם אבל אני התאהבתי במקום מהמכשפה הראשונה. אשמח לשמוע אם גם האוכל טעים כמו שהוא נשמע מהשמות המפוצצים והמסקרנים.

איך נראה נחל שניר עוד לפני הגשמים הצפויים לקראת סוף חודש מרץ? צר ושוצף.

בעבר כשביקרתי במתחם גן הצפון שכנה מסעדה שנקראה "על הנחל" אך כעת כבר איננה. במימי הנחל שטו אז סירות גומי או אבובים אך כעת טרם הופעלו. הבנתי שמתחילים בחוה"מ פסח.

כדאי לחצות מתחת לגשר לצד השני של הכביש ובדרך לצפות מתחת לגשר הבטון בציור קיר יפה.

אהבתי את הפריחה שמצאנו בשולי הנחל.

מפל סער

מפל סער (ללחוץ למידע נוסף ומסלול) לא סער כשהגענו אליו היות ולא ירדו גשמים כשלושה שבועות. אמרנו תודה שבכלל היו בו מים. הפריחה סביב משגעת. חברתי שנסעה אחרי גשמים שלחה לי סרטון עם מים רבים - אל תוותרו על המקום. נזכרתי בכתבתי על גולן אחד והמפלים השוצפים ב-2012 . צפו תקראו ותהנו.

ההפתעה הכי גדולה שלה לא ציפינו לה הייתה מעופו של בז שכנראה קינן בסמוך למפל. הוא דאה מעל המפל ומתחת לעמדת התצפית ולעתים גם במטע סמוך.

מי שגם לא ציפיתי לראותה זו המבקרת הכי צעירה ומתוקה בתצפית והיא רק בת שנה!!!

הנוף נפלא, הפריחה היתה בעיצומה עם שקדיה לבנה שפרחה מעבר לגדר, הרבה נוריות, חרציות ועוד בשלל צבעים שרק עבורם שווה להצפין.

היה מפל?

המקום נראה כמו שווייץ עם מבצר נמרוד למעלה על ההר כשהשמש בדיוק העירה עליו ופרות באחו כשמעליהן דואה הבז.

מעיינות החרמון = הבניאס

לנחל החרמון הנקרא גם הבניאס קיימים שני מתחמים: האחד שמורת הנחל עם המפלים היפים והגשר מעץ - הגשר התלוי, שאליו הפעם החלטנו לא להגיע כיון שבלילה ירד גשם והמדרגות עלולות להיות חלקות וגם להיות שם מאד בוצי.

החלק השני הנו המעיינות של הבניאס עם העתיקות הקיימות שם.

בגלל תקופת הקורונה חייבים להרשם מראש כדי להכנס.

כרטיס כניסה טוב לשתי הכניסות. מחירים, שעות פתיחה והרשמה תוכלו למצוא באתר רשות הטבע והגנים כאן. (לחץ). על גילוי מזבח לאל פאן באתר מעיינות הבניאס מהמאה ה-2 לספירה עם כתובת ביוונית - תוכלו לקרוא באתר רשות הטבע והגנים כאן.

כיון שאנו אנשים מאד ספונטניים לא נרשמנו מראש כי מי ידע היכן נמצא ביום זה ובאיזו שעה. צילמנו בדרך לשם עדר עיזים ענק שהקיף את מכוניתנו משני עבריה.

כיון שלא עשינו הזמנה מראש המשכנו ונכנסנו למתחם חנייה פרטי של מסעדה לבנונית. אנו סעדנו לפני כן מול מפל סער פיתה דרוזית עם לבנה, זיתים מעשי ידיהם, כנאפה וסחלב.

שם ראינו את זרימת נחל חרמון היפה ואם אתם מזדמנים למקום בדקו אם כדאי לאכול במסעדה זו שיושבת על הנחל. המיקום מעולה וחנייה קיימת.

כביש גונן - גדות

אין פעם שאבקר בצפון ואחמיץ כביש יפיפה זה. השמיים ברובם היו אפורים אך השמש זרחה והאירה את המדרונות הירוקים. לפני הגיענו לצומת הפנייה לדרדרה משמאל פנינו ימינה לשביל עפר. שם צפיתי על שני עגורים שחיפשו מזון. התברר לי שפניתי לדרך החביות. סיפור מופלא ששלט קטן משמאל הכניסה לשביל העפר, הזכיר סיפור מעניין על הקמתו של גשר מחביות שהוטבעו . זה היה בשנת 1953 ועל המשימה הופקד דוד לסקוב.

לקראת הגיענו לדרדרה (עליה תקראו בכתבה שלי הנ"ל כשתלחצו) מצד ימין נכנסנו עם הרכב. שני גברים דגו דגים ואני סובבתי סביב וגם הבחנתי בשני עגורים מחפשים מזון. בשמים רקדו חסידות במחול יפה . ליד הירידה הבחנתי משמאלי בגשר שמעולם לא ראיתיו בעבר.

הירדן ירוק ירוק מעורב בצהוב בשתי גדותיו והדייגים ממש לא התעניינו לא בנו ולא בציפורים.

אם חשבתם שבזאת הסתיים היום - טעיתם הספקנו לסייר מעט בישוב האהוב עלי והיתר בבוקר שלמחרת, בכל זאת יש גבול לכמה ניתן למתוח יום אחד. לינה לילה נוסף באותו המלון.

יסוד המעלה

מושבה שנוסדה ב-1883 ע"י 24 יהודים משתי עיירות בפולין . בני העלייה הראשונה, מתנועת חובבי ציון , המושבה השנייה בגליל לאחר ראש-פינה. לימים הנדיב הידוע פרש עליה את חסותו ועזר למתיישבים הן לקבלת היתרי בנייה, והן שתהיה לתושביה עבודה בדמות בית מלאכה להפקת בשמים. עוד עליה תוכלו לקרוא כאן.

רחוב המייסדים הנו הרחוב הראשי, שעצי דקל הוושינגטוניה מפארים אותו משני צידיו, בסופו תוכלו להבחין בבתים עתיקים.

אם תגיעו לסוף הרחוב שם פנו ימינה ותחלפו על פני מגרש המשחקים. ביום הביקור היו עבודות פיתוח שטח, שיפוצים ושיחזור השרידים שנמצאו מהמזח הישן שהיה קיים על גדות אגם החולה של פעם, אליו קשרו את הסירות. על הפרוייקט במלואו תוכלו לקרוא מעט כאן. במקום קיימת גם חורשת עצי אקליפטוס ותיקים.

אם תפנו שמאלה מרח' המייסדים לרח' התפוח - אל תחמיצו מימינכם בית בן קומה אחת שחצרו מקושטת, פורחת ועם פיסול מיוחד ויפה.

כשתגיעו לאזור התעשייה, רח' התפוח פינת רח' האגס, ליד החורשה תחנו את הרכב ופנו ימינה בכביש שמתחלף לדרך עפר . שלט מאיר עיניים יקדם אתכם ומודיע שאין כניסה. בן הישוב הרגיע אותי שאמשיך בשביל כדי להגיע עד נהר הירדן ועד הגשר שהוקם לרגל 120 שנים להקמת - יסוד המעלה. (בינתיים עברו כבר כמעט 2 עשורים מאז הקמתו).

מה שהמתין לי בדרך היה כמו חלום. מטעי נקטרינות פורחות בוורוד כשברקע הר החרמון מבצבץ אבל לא בלובן תפארתו כי השלג כבר כמעט נמס. מימיני עצי שזיף פורחים בלובן זוהר.

מטעי הנקטרינה הורודה ומתחתם הצילום שלי ממטעי הפריחה של השזיף. לא תדעו לאן להפנות מבטכם.

בסיור הבחנתי בבית החשוב של הבן הראשון שנולד במושבה יסוד המעלה, בנו של אפרים פישל סלומון ובחזיתו השלט המפרט גם מאין נובע שמה של המושבה שניתנה לה ע"י מייסד המושבה.

המשתלה

התמוגגתי מהבתים העתיקים ואז הגעתי לבית הכנסת המרהיב. לא רק בכך שחלון הזכוכית המעוצב כה יפה שהוא מכניס את הטבע פנימה אלא גם הציור על הקיר והכיתוב הוא מקסים. רק מתפלל אחד התפלל כשהצצתי פנימה. ביסוד המעלה נמצאו גם שרידי בית כנסת עתיק - עליו תוכלו לקרוא כאן.

חוף גינוסר לגדות הכינרת

רציתי להגיע לכינרת לצפות בה עד כמה היא יפה כשהיא כמעט מלאה מבחינת המפלס שלה. חסרים רק כ-36 ס"מ עד היותה ממש מלאה. אבל לפני שהתחלנו לרדת מהמפלס הגבוה לנמוך , הכנרת נראתה טובלת באובך או לפי מערכון הגששים האדים העולים מהדייסה. אני מבחינה בפנייה שמאלה לחוף גינוסר. חשבתי לעצמי שזה מקום מופלא לבדוק את הכנרת. דבר לא הכין אותי ליופי הקיים שם.

הכינרת תכולה ושלווה. מזח מאד יפה שבסופו גשר. על המזח פסלים יפיפיים שאני מבינה שפוסלו ע"י יהודים וערבים ברוחו של יגאל אלון לשילוב. כל היופי הזה נמצא מאחורי המוזיאון היפה של יגאל אלון . זה נראה כה מזמין ופסטורלי.

טוטאם מדהים ביופיו שיצר הפסל יובל (יובי) לופן כמו יתר הפסלים בחורשת האקליפטוס הסמוכה ניצב כמעט בסופו של המזח. לרגע חשבתי שאני נמצאת בקולומביה הבריטית או ליד גשר קאפילנו בקנדה .

מידע נוסף על טוטאמים תוכלו לקרוא כאן.

בצידו הנגדי של המזח אני מוצאת פיסול וחריטת משפטים באבן ובהמשך הפנייה לסירה עתיקה מיוחדת מלאת גולגלות תלויות עליה כמפרש. סיפור גילויה ומשייתה מהמים הוא סיפור מופלא. משערים שהינה מהמאה ה-50-70 לספירה. ההשערה שרווחת עקב גילה היא שאולי שימשה את ישו. ממליצה לקרוא את הכתבה המספרת על הסירה. (ללחוץ).

מקיפים מאחור את בניין הבית של יגאל אלון ואני פוגשת עוד פסלים מרשימים. אהבתי גם את הברווז שהטיל ביצים.

בחורשת האקליפטוס או בשמה הנוסף חורשת הפלמ"ח תמצאו פיסול נוסף מאבן ומחוץ לגדר גם מעץ שכל כך מרגשים אותי שלובי ידיים. זהו עץ השלום

מדובר בעץ אקומה באורך 15 מ' שנוצר ע"י פסל דרוזי בשם חרובי יחד עם פסלים אחרים . על גזע העץ גולפו סמלי שלום ב"מפגש האביב": בשנת 2002.

בחורשה זו נערכו אימונים של מתנדבים מישובי הגליל והעמקים עוד בשנת 1941. החורשה ניטעה בשנות ה-30 ע"י חברת פיק"א שהאדמה הייתה בבעלותה. יגאל אלון , חבר קיבוץ גינוסר שלא נולד כאן , פיקד בתחילה על פלוגה א' שנוסדה כאן, ולימים פיקד על הפלמ"ח. מכאן יצאו לפעולות וכששבו ניתחו את הפעולות. כאן נקבע בית יגאל אלון שהינו כיום מוזיאון המשמר את חזונו לאיחור בין הערבים לאת האיחוד או האחדות.

בתוך חורשה זו הוצבו גם רבים מפיסוליו היפים של יובל לופן ממייסדי קיבוץ גינוסר, שתחילת דרכו כפסל החלה בהיותו בן 50, ורובה הייתה בעץ ובתחילת דרכו פיסל הרבה טוטאמים מעץ. לאחר מכן, עבר לפיסול באבן בזלת.

אהבתי את הפסוק שהיה מוטו של יגאל אלון ומתנוסס על קיר המוזיאון מעל הפסיפס המדהים.

רכוש אין לי, הון אין לי, הנכס הגדול שיש לי הם חברי.

מי שאוהב פיסול - זה מקום קסום ומומלץ. לפני הבית של יגאל אלון - המוזיאון קיים שער גבוה לבן , עליו חריטות סמליות מדהימות באבן וגם פסיפס יפיפה בקיר המוזיאון. כשאנו ביקרנו המוזיאון טרם נפתח כנראה בשל הקורונה.

דולפין שממש אני חשה את התנועה שלו כשיוצא מהמים

פסלים רבים פזורים בחורשה ואלו מעץ הנם חלק

מהמאבק למנוע פגיעה בדולפינים בקריאתו "תנו לדולפינים לחיות". בין הפסלים היו זוג פלמינגו ודולפין מעץ כשראשו גבוה בשמים ועוד.

היות והייתי כאן בגינוסר, לא יכולתי להחמיץ ביקור במלון, נוף גינוסר, שמרחבי הדשא והפיסול גם שם מצאו חן בעייני, ובחופשה נוספת בצפון אשמח ללון במלון הנחמד הזה, שלו גם חוף ים וגם את המוזיאון יגאל אלון , רק שלצערי אני מוצאת כי נכון להיום תחילת 04.2021 טרם נפתח מחדש.

לסיכום: היה לנו טיול חלומי של מים רבים ושוצפים בנחלים ובמפלים, למעט מפל סער שאיכזב במעט, אבל הנוף, הפריחה והבז פיצו. היו עתיקות והיסטוריה ביסוד המעלה, מטעים נפלאים ביסוד המעלה בפריחה מדהימה. פיסול מדהים בכינרת ששוב התמלאה כמעט עד אפס מקום לאחר שנים רבות של מחסור ומתחת לקו האדום. ופריחה של אירוס ההיכל בנצרת שלצערי, עד שסיימתי את הכתבה הפריחה כבר הסתיימה. תשמרו על הטיפ לשנה הבאה.

מי צריך חו"ל כשיש לנו ארץ נהדרת וזוהרת באור יקרות, שהיא קרובה יותר מכל ארץ אחרת ויש בה הכל?

אסיים עם המוטו של יגאל אלון עם השיר "חברים" שמרטיט אותי כל פעם מחדש

שיר שנכתב ע"י דודו ברק

הולחן ע"י יוני רועה

אם אהבתם את הכתבה אשמח אם תלחצו על המילה תודה למטה

ואם גם תוסיפו תגובה תחממו את ליבי.