הרוקיס הקנדיים - חלום אפוף עשן!!!

האם קנדה והרי הרוקיס הקנדיים יאירו לנו פנים?

האם קנדה תהווה תיקון לאחר חוויותינו הרטובות מאלסקה?

טיסה של 3.15 ש' הובילה אותנו חזרה מהעיר אנקורג' שבאלסקה לעיר ונקובר שבקנדה, לא לפני שעברנו שוב את הביורוקרטיה האיומה בשדה התעופה באנקוראג' כאילו שוב היינו זרים, שוב נדרשנו למלא טופסי הגירה. הפעם התחכמתי איתם ומילאתי בצרפתית אז הפקיד שאל אותי אם אני דוברת צרפתית. בתרועת נצחון השבתי לו OUI.

הסיור הלילי בעיר לא הרשים אותי במיוחד.

ונקובר

ונקובר הינה עיר צפופה מאד היום. היא קלטה הרבה הגירה ממזרח אסיה. מזג האויר שלה טוב יותר בחורף מאשר בטורונטו בקויבק ואחרות הקפואות עם כמה מינוסים.

תחילתה החל בשנת 1867 הידוע כיום כשכונת GASTOWN . למקום הגיע אז מחפש הזהב "Gassy Jack" עם חבית וויסקי, והבטיח לעובדים באזור שאם יקימו בר הוא יספק את המשקאות. האגדה מספרת שתוך יממה בלבד הוקם סלון לתפארת. היה זה תחילתו של היישוב. לימים, בשנת -1886 שונה שמו של המקום לוונקובר, על שם חוקר ארצות בריטי. בשנות השישים של המאה העשרים שוחזרה ושוקמה השכונה המוזנחת, וב-1971 הוכרזה כאזור היסטורי.

למחרת התחלנו את הבוקר עם ביקור ב- גני המלכה אליזבת. מתחת לגן קיים מאגר מים גדול. 

החממה שהיתה סגורה

במקום זה נפגשו בתום המלחמה הקרה ביל קלינטון ובוריס יילצין.

המקום שנפגשו היה ליד פסלי הברונזה המרשימים המשקיפים על העיר.

תעמדו בשקט – לא לזוז אני מצלם אתכם!!!

אל תתבלבלו בין פסלי הברונזה ובין האנשים בשר ודם

בגני אליזבת קיימת גם פינה היפנית עם מנורה וגשר עתיק כמו ביפן. אהבתי .

זה מקום שהשרה רוגע.

בבוקר זה התעוררנו ליום שימשי עם שמיים תכולים. דבר שנסך בנו שמחת חיים.

היום יום מושלם מבחינת הראות והגוונים. נסענו מעט לראות חוף ים ולחפש שם שירותים. 

המדריך מכוון את הנהג שנראה את האוניברסיטה, אבל אין בה מבנים מיוחדים והנהג ממשיך למרכז העיר. המדריך מתעצבן על הנהג שלא לקח אותנו שנראה את האוניברסיטה. אני לתומי חשבתי כי מבני האוניברסיטה מיוחדים כפי שראינו בטיולנו העצמאי לפורטוגל – בקוימברה. הוא מורה לנהג המסכן לחזור שוב לשם. סיבוב שעולה לנו בשלושת רבעי שעה יקרים – לחינם. כנראה מישהו רשם אותם בתוכנית הטיול ולכן אסור למדריך לפספסם.

למבנים הללו אין להם לא הוד ולא הדר ולא ארכיטקטורה מיוחדת. חבל על הזמן!!!

עוברים ברובע הסיני הקטן שמאד הייתי רוצה לטייל בו אבל לא שואלים אותי

כרגיל המאפיין את הרובע הסיני דרקונים

GASTOWN– האיזור שממנו צמחה ונקובר

איזור מקסים עם הרבה מסעדות ובתי קפה וחנויות. נהננו לטייל בו , כמובן לא מספיק.

מקור המשיכה העיקרי כאן הוא כמובן השעון העובד על כוח אדי קיטור ומשמיע גם מנגינה. 

זה קורה אחת לכל שעה עגולה. גם בלילה!!! עברנו והאזנו לו גם בלילה הראשון כשהגענו לעיר. המקום יפה לטיול גם בלילה – שאז שוקק חיים. וגם למחרת ביום. בשתי הפעמים היתה התגודדות רבה סביבו.

נכנסתי לסמטה ועל הקיר חלק מהמבנה היו חלונות וחלק עם ציורי קיר בדמות חלונות עם אגרטלי פרחים.

עוד על גאסטאון ניתן לקרוא כאן וכאן.

פארק סטנלי

פארק סטנלי הינו ריאה ירוקה נרחבת של ונקובר. ממנה צופים על העיר.

הפעם נכונה לי חוויה מתקנת. במקום גשם שקיבלנו בביקור הקודם זכינו ליום שימשי עם שמיים תכולים וים כחול. אין מאושרת ממני.

חלק מהבניינים נמוכי קומה ורובם מגדלים.

נעצרנו ליד הטוטמים היפים והמאד מרשימים. הם מיתמרים לגובה של כמה עשרות מטרים. התגלו לראשונה באיזור ונקובר ע”י מיודעינו הקפטן קוק במאה ה-18.

מהו הטוטם?

טוֹטֶם הוא עצם המייצג בע"ח או צמח, ומטרתו לשמש סימן (Emblem) לשבט, או אדם מסוים, דוגמת מנהיג רוחני.

טוטם הוא בדרך כלל בעל חשיבות דתית והמונח טוֹטֶמִיזם הוא השם שניתן למערכות אמונה המבוססות על עצם כזה.

המושג הוא מתחום הדתות האנימסטיות. על אף שהמילה מגיעה מלשונם של בני שבט צ'יפוואה האינדיאנים במשמעות "ישות מקודשת", המושג אינו ייחודי לתרבות האינדיאנית בלבד, וניתן לראות ביטויים של טוטמיזם בקרב הרבה אמונות קדומות של תרבויות שבטיות ברחבי העולם. הטוטם מוצג לעיתים קרובות כמוליד השבט, כמייסדו, או כמעניק לו חיים, כדוגמת האגדה על הזאבה שהניקה מדדיה את רמוס ורומולוס . למרות שהטוטם נחשב כקדוש ולכן לרוב אסור בפגיעה, טקסים טוטמיסטים מסוימים מתבססים דווקא על הריגה ואכילה של בשר חיית הטוטם, על־מנת לזכות בכוחה, ולחיזוק הקשר המיסטי איתה.

בקרב שבטים אינדיאנים באזור צפון מערב אמריקה הצפונית, הייתה נפוצה האמונות של גילוף עמודי טוטם, עמודי עץ עצומי ממדים שייצגו, בין סמלים נוספים, את הטוטם של השבט.

הסוציולוג אמיל דורקהיים החזיק בהשערה שהטוטמיזם הוא אמונתה הראשונית והקדומה ביותר של התרבות האנושית, והיא הבסיס ממנו התפתחו הדתות השונות.

קיימת דיעה נוספת שבכלל הטוטמים אינם קשורים לדת "הטוטם הוא למעשה ה'שלט' של המשפחה. דומה מאוד למה שסימלו שלטי האבירים בימי הביניים באירופה. השלטים האלה היו בבעלותן של משפחות שונות. כאשר עמוד טוטם מגולף על ידי אמן ומוצב רשמית במקום מסוים, בטקס רשמי ומרשים שנקרא פוטלץ' (Potlatch), הוא מספר את סיפורה של אותה משפחה ומעביר אותו הלאה. למעשה, הוא מקשר בין הדורות הקודמים, אבות אבותיה של המשפחה, לבין הדורות הבאים. בסופו של דבר, הטוטם הוא דימוי של בעלותם על האדמה".

מה משמעות החיות על הטוטמים?

כיום, חיות שונות מופיעות על כל מיני טוטמים. זה היה שונה אצל שני השבטים שהתמחו בעבר בגילוף טוטמים. שבט היידה [מאיי המלכה שרלוט] ושבט טלינגיט [מהגבול עם אלסקה] השתמשו בגילוף עורב, צפרדע, דוב, בונה, זאב על פי חלוקה לשבטים – הזאב לשבט הזה, הדוב לשבט אחר. העברה של סמל החיה נעשתה על ידי צד האם של הצ'יף. הוספת סמל אחר נעשתה רק אם התחתנו עם אדם משבט אחר.

האם הטוטם נחשב קדוש? -לא!!!

הם סימלו זהות, אבל לא התפללו אליהם. מצד שני, לחיות שגולפו על עמודי הטוטם יש משמעות מיוחדת. הן נחשבות התגלמות רוחנית של אותה חיה. הטוטם כאילו אומר: לפני דורות רבים היה לאבות אבותי מפגש עם רוח של עורב.

המידע הנ”ל מתוך ויקיפדיה ומסע אחר.

במהלך הנסיעה בת הים מדנמרק הציצה לנו מבעד לעצים.

אנו מגיעים לצפות על מפרץ ונקובר ליד הגשר שבתמונה. אני מתלהבת מהכחול העז של הים. לפתע אני מבחינה בסיני שכמעט אורז את כלי הנגינה המיוחד שלו ואני מצטערת שאיני יכולה להאזין לנגינתו.

המדריך סיפר לנו כי הסיני הזה יושב בעמדה הזו כבר עשרות בשנים. הוא שואל את הסיני כמה זמן אתה כבר כאן? והלה משיב לו : כבר 30 שנים!!!

ואז הוא פתח בנגינה נהדרת נוגעת ללב

נתנו לו טיפ והמשכנו לדרכנו למקום מיוחד.

ארוחת הצהרים התקיימה באיזור ששמו GRANVILLE

איזור גראנויל היה ביחד עם גאסטאון אחד מהרובעים הראשונים שייסדו למעשה את ונקובר. בתחילה היו שם כמה מסבאות ומלונות ומנה 400 תושבים.

אך כאשר התחילה הבהלה לזהב והאמריקאים פנו מערבה, יחד עם מסילת הרכבת שהגיעה גם לכאן, התחיל פיתוח מואץ ובמקום קומץ של 400 תושבים, התרחב ל-13000 תשובים תוך 4 שנים, ולאחריו היתה כבר קפיצה ענקית לחצי מליון תושבים.

השוק של גראנויל שוכן על חצי אי. לשון יבשה החודרת לתוך מי הים. השוק נראה כמו האנגר ענק שתמצאו בו כל מה שתחפצו לאכול כגון: פירות, ירקות, דברי מאפה, פיצות, אוכל סיני, גלידות, דגים, נקניקים, גבינות ומה לא?

איך אפשר בלי כמה סלמונים?

לפני השיפוץ של האיזור בשנות ה-70 היה כאן איזור של מפעלים שנזנחו. מפעל שאהבתי איך שופץ בתמונה למטה. אפילו הוא מחייך אלינו.

בעת שישבנו ואכלנו גם היה לנו מזל לצפות בעיט

האיזור מוקף גם גלריות שלנו לא היה זמן לבקר בהן, הרי באנו רק להשקיט את הרעב ולהמשיך הלאה.

גשר קפילנו

גשר קפילנו ביקרנו גם בפעם הקודמת. מתקרבים למקום ופתאם צמחו כאן הרבה מאד טוטמים והם עם הרבה צורות אנושיות, רחבים הרבה יותר מאילו השדופים הזכורים לי מהפעם הקודמת, והם גם התרבו במספרם.

המקום עבר פיתוח נרחב. ההעמדה לרכישת הכרטיסים היה ביתן קטן, הגשר המתנדנד הזה מעל הקניון היה צר יותר, כך שאחזתי בשתי קצותיו כדי לייצב את עצמי בעת ההליכה. כעת יש גשר נרחב, כאשר הגעתי לקצהו לאחר הליכה, כשאני נאחזת בשתי ידיי בצד ימין של הגשר, העלייה היתה לי קשה. לא ברור אם בגלל חלוף השנים, שלא נעשיתי צעירה יותר מאז, או שהגשר התרומם יותר בקצוותיו, בכל אופן בסיומו הרגשתי מהלומות בראשי, שמייד ידעתי כי לחץ הדם הרקיע שחקים.

התיישבתי על כסא, שמזל שהיה קיים בסיום וזאת במקום לעלות על גשרים נוספים שהציבו שם לטובת אוהבי הליכה במרומים. מרגישים שם שהולכים בג'ונגל. ממליצה במיוחד עם ילדים.

כאשר המהלומות ברקות נעלמו, החלטתי לשוב לגשר, להנות מהקניון ולטייל על הגדה השניה הסמוכה לקניון. בסיום התיישבתי באחת המסעדות ושתיתי לרוויה משקה קולה שחילקו שם חינם.

אורכו של הגשר 137 מ' ונחשב לגשר התלוי המתנדנד הארוך בעולם. הוא נקרא בשם זה על שם קיאפלינו, אחד מראשי השבטים האינדיאניים של האזור. במקור, נבנה גשר קפילנו הראשון ב-1889, על ידי מהנדס סקוטי בשם ג'ורג' גרנט, מה שהפך אותו לאטרקציה העתיקה ביותר של ונקובר. המהנדס בנה אותו כדי שבעל האדמות שמעבר לנחל יוכל להגיע לאדמותיו. ברור שלא חשב על חצי מליון תיירים בשנה או יותר. המקום המה אדם. 

גובהו 70 מ' מעל קניון. אין שם קפיצות באנג'י לכל המתעניינים. אני בטוח הייתי קופצת.

בסיבוב הקודם היינו מתי מעט. יחי ההבדל הקטן.

הר גרוס

במרחק רבע שעה נסיעה ממרכז ונקובר, מתנשא הר גרוס לגובה 1200 מ'. עלינו אליו ברכבל , ראינו את הנוף. הבטנו סביב לעיר , היה נחמד. לי כבר לא היה כוח והתיישבנו בבית קפה עם קפוצ'ינו וטרמיסו. אחרים ביקרו דובים שהיו כלואים מאחורי גדר. ישנן עוד פעילויות שמתאימות לילדים במקום.

הנוף מלמעלה לא הלהיב אותי

האטרקציה זוג שהגיע להתחתן

לאחר מכן משם שטנו עם ה- SEABUS שכדי לשוט צריך להוציא כרטיס לכל מטייל. 

המבנה שיצאנו מהשייט היה מעוצב מאד יפה.

כששבנו לעיר ניתן לנו זמן חופשי לטייל בונקובר. רפי ואני טיילנו בסטארבקס כי מי עוד יכול לטייל אחרי יום שכולו פעילויות. הפעם אכלנו שם יוגורט וכששבנו למלון ברכנו ברכת הגומל.

לינה : PARK INN AND SUITES VANCOUVER BROADWAY שאין לי מושג איך הוא נראה כי נפלתי שדודה על המיטה.

התעוררנו לבוקר חדש ושטוף שמש, עם שמיים כחולים, ומה יפה יותר מאשר לשוט במפרץ ונקובר מ HORSE SHOE לכיוון NANAIMO

כיון שהכל נצבע בכחול ותכלת גם אני לבשתי תכלת וחיוך גדול נמרח על פני.

במהלך השייט אני מבחינה בלוויתנים מרחוק. אחד מוציא אויר אל על והשני רואה את זנבו עולה ויורד בתנועה מלטפת חזרה למים, כשטיפות המים זולגות מטה. מתלהבת כמו ילדה קטנה כאילו לא ראיתי לוויתנים מימי. זו פשוט היתה הפתעה לראותם כך פתאם ללא התראה.

כשהשמש זורחת והשמים כחולים הכל נצבע בכחול ,ואני לא הפסקתי לצלם את יפי הטבע.

אני מקווה שגם אתם נהנים.

נסענו שעה קלה עד שהגענו לשמורת MACMILLAN PROVINCIAL PARK

העצים בחלקם בני 400 שנה כפי שתוכלו לראות שכמה אנשים מקיפים את גזע העץ. חלקם של העצים נשרפו בשריפה שהיתה ביער לפני שנים אך ישנם עדיין גם עצים ותיקים. היה נחמד לטייל באחד השבילים כשעה. עוד על הפארק כאן.

הגענו לעיירה COOMBS בה אכלנו ארוחת צהרים. האוכל היה מטוגן (מי שמע כאן על דיאטה?) וזול אבל מה שמשך את עייני היו שני אולמות עם פסלי עץ שברובם היו ארוטיים וחלקם בודהות.

ברחבה לפני המסעדות היו פסלי אבן כנראה מאותו אומן .

אהבתי את הפיסול היפה.

CHEMAINUS

העיירה הקטנה והמקסימה הזו נוסדה בשנת 1853 כעיר שינה. בשנות ה-80 של המאה ה-19 העיר הייתה כפופה לתעשיית היער הפוחתת והולכת והייתה צריכה למצוא פתרון להישרדות כלכלית. הם ביצעו פרויקט של ציורי קיר שהיה אחד הפרויקטים העיקריים של Chemainus וכעת הוא הופך להיות מוניטין של 40 ציורי קיר ועוד ידם נטויה.זו אטרקציה תיירותית מאוד. העיירה מקסימה . לא צריך מדריך מיוחד . אפשר לקבל מפה מקומית במרכז המידע לתיירים- אינפורמיישן. צריכים לפחות כמה שעות כדי ליהנות מהעיירה, מהפארקים ומהחנויות המקומיות.
 אנו הספקנו לעבור על מרבית המורלים וגם ליהנות מגלידה מקומית תוצרת עבודת יד.

כל המוראלים מספרים את סיפורה של העיירה.

לעיירה קטנה זו תמיד הייתה רוח גדולה: היא נקראה על שם השאמאן והנביא "Tsa-meeun-IS-שפירושו חזה שבור, שלפי האגדה, שרד פצע מסיבי בחזהו לפני שהפך למפקד חזק לעמו: האומה הראשונה Chemainus.

משאבי הטבע העשירים של עמק Cowichan סיפקו את כל הצרכים של החיים, הראשונים לדורות של בני העמים הראשונים, ולאחר מכן למהגרים שהגיעו לחפש עושר וחיים טובים יותר.

הכרייה, הדיג והיערנות היו התעשיות המקוריות באזור, ונמל Chemainus היה אחד הנמלים הראשונים בצפון-מערב האוקיינוס השקט. הגרמנים והסקוטים הגיעו כדי לעשות את ההון שלהם בתעשיות הכרייה והעצים. הסינים עבדו ונאבקו להעביר גזעים ענקיים של עץ לספינות הממתינות. מנסרה הושלמה בשנת 1862. לאחר מכן הגיעה מסילת הרכבת בשנת 1880, והביאה איתה עוד עבודה למקום, גל של פועלים יפניים וממזרח הודו. הגיעו אף הם למקום.

החיים היו טובים, והאנשים. האמינו שהחיים הטובים יישארו כך לנצח.

עוד על העיירה והמוראלים ניתן לקרוא כאן

אני מקווה שתהנו כמוני מהעיירה המקסימה. אתם בוודאי זוכרים כמה אני אוהבת ציורי קיר. והשילוב של ציורי קיר עם ההסטוריה של העיירה השאיר בי רושם עז.

למזלם האנשים היו נחושים להמציא את עצמם ובעזרת ציורי הקיר הענקיים הם הצליחו בכך והעיירה שוקקת תיירים.

מתעוררים לבוקר שני ברציפות של שמש טובה ומלטפת עם שמים תכולים, ארוחת בוקר מפנקת כשפנינו לגנים הנחשבים אחד היפים בעולם.

הגנים נקבעו כאתר היסטורי לאומי של קנדה ומבקרים בהם מידי שנה למעלה ממליון אנשים.

Butchart Gardens

הגנים פורחים כל השנה וצומחים בו פרחים מגוונים כמו נרקיסים, יסמין, דליות, צבעונים, בוגונבילות, עצי דובדבן ועוד.

הגן הוקם ב-1904 ע”י גב' ג'ני בוצ'ארט כפיצוי על הכיעור הנורא בסביבה כתוצאה ממכרה המלט שיצר בעלה . הגן הראשון נקרא גן הפרחים השקועים, ואליו עם השנים נוספו גן הורדים , הגן האיטלקי והגן היפני.

פרחים מרהיבים שלא יכולתי שלא להתפעל מהם

פסלים יפים משתלבים בין הפרחים

היה קשה להפרד מהגנים

בצאתנו מגני בוצ'ארט סיירנו בפרברים של ויקטוריה שהבתים בנויים כל אחד בסגנון אחר ולא מביישים את הגנים היפים.

ברווזים מיוחדים קיבלו את פנינו

גם טוטם לא נעדר מהפרברים

העיר ויקטוריה

שוכנת על אי שממש לא מרגישים שאנו נמצאים על אי. הוא גם יותר קרוב פיסית לארה”ב מאשר לקנדה. 

זו עיר הבירה של קולומביה הבריטית ומקום מושב הממשל.

ויקטוריה, ידועה בכינוייה כ"עיר הגנים" היא, נקייה ובטוחה, שופעת גנים ופארקים (יש בה 

48 גנים ופארקים מטופחים), כאשר אחד מסמליה הם סלסילות הפרחים הססגוניות המשתלשלות מכל עמוד תאורה ומכל מרפסת.

הסלסילות האלה היו הדבר היחיד שזכרתי מויקטוריה מהטיול הקודם שעד כדי כך הרשימו אותי.

מזג האוויר שלה מאד נוח, היא העיר שטופת השמש ביותר בקנדה . 

ויקטוריה פשוט קסומה שמשלבת ישן עם חדש, היסטוריה עם טבע ונופים.

בניין הפרלמנט מרהיב ביופיו גם ביום 

וגם בלילה. אומרים שבניין הפרלמנט מואר בלילה ב-3333 נורות.

מגיעים אליה כל שנה מעל 3.5 מיליון תיירים. העיר משלבת את המורשת וההיסטוריה הבריטית גינוני ספל התה בפייב אוקלוק עם התרבות של מתיישביה הראשונים, האינדיאנים, דבר המתבטא במבנים בסגנון ויקטוריאני לצד פארק השופע עמודי טוטם. אחד כזה היה המלון שלנו בו. חשבתי לרגע שתיכף אליזבט באה לפגוש אותי שם לספל תה.

אל תטעו זהו מלון פרמונט שהכי יקר בעיר

אפשר לעשות סיבוב רומנטי

להקשיב למוסיקה ליד המים

גם קפטן קוק ניצב במלוא קומתו על הטיילת

המלון היפה שלנו בו נקרא: HUNTINGDON MANOR HOTEL שנמצא ממש בלב העיר,

3 דקות הליכה מהפרלמנט. עם גינונים מבית המלוכה הבריטי.

בערב הראשון הסתובבנו עם המדריך שעשה לנו הכרה עם המפרץ הפנימי הנקרא: INNER HARBOUR על כל הספינות, עם קפטן קוק מיודעינו עוד מאלסקה, עם בניין הפרלמנט שיופיו כשהוא מואר, בלתי יתואר.

פנינו היו לפאב אירי, אך כשהגענו אליו החום בפנים מבחינתנו היה בלתי נסבל והמוסיקה הרועשת ממש לא מה שציפינו מפאב אירי. חשבנו ופינטזנו על מוסיקה אירית. אופס… תקלה!!!

אהבתי את התאורה בלילה

חלק מהקבוצה רצה ללכת למסעדה הודית ולי כבר לא היה כוח לכך. בצר לנו הגענו ל-סבן אילבן שעשינו הכרה בטיולנו ביפן , וסיפקה לנו ארוחת ערב לא רעה בכלל.

בלילה השני המדריך בחר לנו מסעדה איטלקית נחמדה שהמתנו הרבה עד לכניסה אליה.

ארוחת הערב היתה במסעדת OLD SPAGHETTI FACTORY שם היה לנו דיל הוגן , האוכל היה טעים, האוירה היתה נעימה וגם החברים לקבוצה שישבו איתנו ומאד התחברנו, וגם היה קרוב למלון.

עוד ביקרנו בעיר ויקטוריה ב-Royal British Columbia Museum

מוזיאון מעניין שאין כמוהו. ראינו בו מייד בהתחלה טוטמים מדהימים.

היתה קומה עם התרבות המצרית ואפילו החתולים המיוחדים שאופייניים

לתרבות המצרית. כמעט קניתי פסל חתול כזה רק שראיתי שהוא כבד מדי וגם

כך יצאתי בול עם המשקל המותר.

באחד האולמות טוטמים מרהיבים

כשהגענו למוזיאון ניגשתי למודיעין וביקשתי מפה של המוזיאון והסברים מה הכי מעניין לבקר בו וזאת למרות שהיינו בקבוצה, כי אולי ישנם דברים שמעניינים אותי יותר ולא נגיע אליהם. בשלב מסויים גם נעשינו רעבים וירדנו לקומת הקרקע לקפיטריה לאכול צהרים ולאחר מכן המשכנו בסיור הפרטי שלנו.

הגענו לחיות המפוחלצות וכאן אירעה תקרית.

קבוצת נערים מעמי המזרח הרחוק למזלנו הרב לא ישראלים) גנבו שם את אחד המוצגים. מייד הופעלה האזעקה. הם ברחו מהאיזור וממש התביישתי שהם העיזו לעשות כדבר הזה במוזיאון כה מכובד. מתפלאת שלא הגיעו עם מורתם או מדריך.

מבעד לאחד החלונות צפיתי החוצה וזה מה שנראה

מלון שהוא מוסד היסטורי זה : Fairmont Empress Hotel 

שנבנה משנת 1904 ועד 1908 ונפתח בינואר 1908 .

המלון הורחב פעמיים במהלך השנים עד שהגיע לגודלו הנוכחי. אוארד נסיך ויילס השתתף בנשף לרגל פתיחתו ורקד אולם הריקודים.

בשנות ה -30, שירלי טמפל הגיעה בליווי הוריה . שמועות נפוצו שהיא נמלטה מקליפורניה בגלל איומי חטיפה, סיפור שנולד מנוכחותם של שני שומרי ראש ענקיים שלקחו את החדר מול שלה ותמיד השאירו את הדלת פתוחה.

המלון נבנה בכלל כטרמינל עבור קו הקיטור של קנדה פסיפיק, שהמסוף המרכזי שלו היה במרחק רחוב אחד בלבד ממנו. אבל מאוחר יותר הקנדי פסיפיק הפסיקה את שירותי הנוסעים לעיר ואז הפך למלון עבור התיירים.

אם אתם חושבים שהמלון מיושן – תחשבו שוב כי בשנת 1989 הושקעו בשיפוצים שלו 45 מליון $ וכל החדרים שופצו שיתאימו לעידן המודרני.

כך שאם חשקה נפשכם ללון במלון זה שהוא 5 כוכבים ונמצא במיקום אסטרטגי, ויש לו ייחוס אדיר, הסירו דאגה מליבכם לגבי איכות החדרים.

אנו נכנסנו פנימה מצד אחד ויצאנו בצידו האחר רק כדי לוודא שהכל יענה על דרישותיכם ללון במלון זה.

למחרת היום קמנו לבוקר שלישי ברציפות עם שמש ושמיים תכולים ,

איזה כיף שכך קיבלה אותנו קנדה ואני רק מתפללת שלא ייגמר...

אנו עוברים עם מעבורת מעיר הבירה ויקטוריה חזרה לתוך היבשת. בתחילה חוצים במעבורת בין האיים שאני רואה בדרך והם מאד יפים. 

לפתע אני מבחינה באריות ים רובצים על הסלעים ומשתזפים.

יורדים מהמעבורת דבר ראשון נוסעים למתחם בו קיימת חנות ענקית של וולמארט. אני שאינני חובבת קניות איני מבינה לכבוד מה הגענו הלום. החנות ענקית , חשבתי שאם כבר הגענו לכאן אולי אמצא משהו לנכדים. רואה את איכות הסחורה ועוזבת את החנות מיידית. 

השעה רק 11.00 אבל מול החנות נמצא סניף של בורגר קינג. החלטנו לשתות קפוצ'ינו ומאפה. אחרי שסיימנו התחלנו לחשב מסלול מחדש. מי יודע מתי נגיע שוב להפסקת צהרים. אז אחרי המתוק הזמנו בורגר עם צ'יפס. אנו בוודאי כבר איננו רעבים אבל שיהיה משהו בבטן פן נמות כאן מרעב.

איך שירדנו מהמעבורת התחלנו לנסוע לאורך הנהר החדש פרייזר – FRASER והרחב והארוך. השמיים בחוץ כבר התקדרו. מן סוג של ערפל מוזר באויר. ואז אני מריחה גם ריח של שריפה. מתברר כי זה בכלל עשן די סמיך. 

סימן לא טוב !!!

ממשיכים לנסוע ועוצרים להפסקה שירותים במקום עם שם מפתיע – HOPE אבל השירותים הכי מזויעים שיכול להיות.

כבר מהאוטובוס הבחנתי ברחבה שבכניסה לישוב עם עבודות עץ מדהימות.

רצה מהשירותים במקום לאוטובוס היישר לכיכר היפה ולפיסול הנהדר בעץ.

כרגיל בקנדה גם גינון מאד מרשים

עוד התרשמתי מציור קיר והייתי צריכה לרוץ לאוטובוס שלא יברח בלעדי.

על עברה של HOPE תוכלו לקרוא כאן.

אנו נוסעים הרבה לאורך נהר הפרייזר הרחב. פעם הוא מימינינו ופעם עובר לשמאלנו. איני מפסיקה להתפעל ממנו.

הדרך שנסענו בה הינה דרך מחפשי הזהב. אחה”צ אנו מגיעים לגשר . עולים עליו ואח”כ יורדים למקום בעל השם המפחיד – שער הגיהנום. הנהר מתחתר כאן בסלע ורוחבו רק 35 מ'.

במשך מאות בשנים, הקטע הצר היה שטח דיג פופולרי עבור המתנחלים האירופיים באזור שהחלו להתאסף בחודשי הקיץ לדוג. בסופו של דבר, נהר הפרייזר הפך למסלול המשמש על ידי הכורים להעמיס זהב . ב = 1880 מסילת הברזל הקנדית בנתה רכבת transcontinental שעברה לאורך הגדה בשער הגיהנום , ובשנת 1911 הרכבת הצפונית הקנדית (CNR) החלה לבנות מסלול שני. בשנת 1914 אירעה מפולת סלעים גדולה עקב הבנייה של הרכבת, סלעים נפלו לתוך הנהר בשער הגיהנום, הללו הפריעו למעבר של דגי הסלמון מהאוקיינוס השקט שהיו צריכים לשחות במעלה הזרם כדי להשריץ. הסלמונים התקשו לעבור את הזרמים המהירים בנהר במקום זה, והופיעו במספרים רבים יותר במורד הזרם מתחת למעבר שער הגיהנום היו מיושבים לפני. בחורף של 1914החלה הסרת הפסולת וסלעים. עם זאת, ביולוגים רבים טוענים כי הנהר שונה לצמיתות ונדידת הסלמון נותרה מופרעת על ידי המגלשה. בנו שם מעין מדרגה בתוך הבטון. הדבר גרם להתמעטות דגי הסלמון במקום.

ב-1970 הוסיפו רכבל שיורד מטה והפכו את המקום לתיירותי. עם מסעדה שבה אכלנו גם צהרים. היה שם מרק ירקות שבדיוק נגמר שהגיע תורנו, מרק סלמון עם לחמניה שלא היה משהו אבל לא היה משהו אחר לאכול. ורפי בחר מרק צ'ילי שפחדתי מתוצאותיו. כל קערית מרק 10$ קנדי.

ברגע שירדנו מהרכבל הבחנתי במשפחה סיקית לבושה כמיטב המסורת.

לא עמדתי בפיתוי לבקש צילום איתם והם נעתרו.

זה הכי קרוב שהגעתי עד כה להודו.

בתום ארוחת הצהרים , הלכנו על הגשר כדי לראות את הנוף לשני הצדדים. רוח חזקה הכתבה בנו וחשנו שעוד רגע נעוף למעלה. מיהרנו לקחת מחסה ליד הרכבל.

עוד הבחנתי בציפור שהתרחצה בשלולית מים

אחרי שיצאנו מהגיהנום וניצלנו , הגענו לכפר חמוד בשם LYTTON שיש בו תופעה מעניינת של מפגש שני ענקים: נהר פרייזר מחד ונהר טומפסון מאידך גיסא. בגלל הרכב המינרלים שבמים הגוון של כל נהר שונה ונוצר מפגש מעניין.

לא הסתפקתי בכך וגם הסתובבתי מעט בין בתי הכפר.

והנה מה שקלטתי בנייד.

אחרי מפגש הנהרות פרייזר עם טומפסון, עזבנו את נהר פרייזר והתחלנו לנסוע לאורכו של נהר טומפסון. 

נהר טומפסון נראה יפה וירוק בסביבה שברובה הרים והצבע השולט חום ומעט ירוק. רכבת ארוכה שאינה מסתיימת חולפת על הגדה הנגדית.

האיזור הזה נחשב לאיזור מדברי טומפסון - אוקנגן והמדריך מספר לנו על כך. צחוק הגורל שאצלנו התחיל לרדת גשם זלעפות. איזה מדבר? איפה היה כאן מדבר? ברור שאם אנו הגענו לכאן זה יהיה גשום. לא כן?

המראה עם הגשם, העננים והאובך – סוף העולם מתקרב זו היתה תחושתי

הגשם התגבר מרגע לרגע, נהרות קטנים בצידי הכביש שגואים כל העת, על הכביש סחף בוצי.

לאט לאט בקושי רואים את הכביש – שטפון!!!

מגיעים להפסקה קצרה בתחנת דלק בדרך למלון, הנהג שואל אם הדרך למלון עבירה ואומרים לו שנחסמה במספר מקומות מפאת סחף כבד על הכביש וסכנת החלקה. 

הנהג מסתובב לכיוון שבאנו, עושה עיקוף גדול, חשש כבד מתגנב לליבי שרק נעבור את ההרפתקה הזו בשלום. 

במקום להגיע בעוד חצי שעה למלון, יש הארכה של עוד שעה בערך.

העיקר יצאנו מזה בשלום!!!

לינה: RAMADA INN בקמלופס.

למחרת אנו נוסעים צפונה , בדרך שאמורה להיות יפיפיה עם הרים עטורי שלג, יערות עד , בעלי חיים ואפילו דובים שחורים.כל זאת נשאר על הנייר כי לא מספיק שיום קודם חווינו שטפון, הבוקר קמנו לבוקר עם שמיים שחורים ואובך בלתי רגיל. לעיתים אני מביטה בתמונות ומנחמת את עצמי שזה קיבל מבט מכשף.

מה דעתכם? אפשר להתנחם?

אנו מגיעים לפארק WELLS GRAY 

שלפחות התמזל מזלנו לראות את 

מפל דאוסון.

מזל שלצלם מפל אפשרי גם במזג האויר האביך שנפל עלינו. ההליכה בתוך היער היתה נעימה מאד. אף חיה ואף ציפור לא התייצבה למפגש איתנו שם.

המפל הבא אליו נסענו הינו מפל המצוי בקניון מרהיב ושמו SPAHAT 

כשמגיעים אליו ראשית רואים את הקניון ושני מצוקים אדירים משני צידיו. נהר זרזיף בתחתיתו. אולם כאשר מתקדמים לאורך הגדה מתחיל להתגלות המפל החבוי בין שני הצוקים, אשר בקושי ניתן לראות את קצהו מטה. 

עשיתי שמיניות באויר כדי להגיע לצילום מקום נפילתו.

ממשיכים ליעד הבא ששם אמור להיות לנו מפגש נרגש עם סלמונים שיעלו לכבודנו במעלה נהר פרייזר בחלק העליון.

אנו מגיעים חדורי מוטיבציה לצלם איזה סלמון, אני מצלמת את האבנים בתוך הנהר שמא איני רואה טוב בעין בלתי מזויינת במצלמה, אך אם אתם מבינים אידיש – גורנישט או בספרדית – נאדה. אף סלמון לא טרח להגיע למפגש.

נותרנו עם כל השילוט הקיים במקום לגבי המחזור של הסלמונים עם שם המקום 

ואנו מתקדמים הלאה ליעד הבא חפויי ראש איך הסלומונים הבריזו לנו.

אנו בדרכנו למפגש מזהיר עם הר רובסון המתנשא לגובה 3900 מ' והוא הפסגה הגבוהה בהרי הרוקי הקנדיים. מפגש כזה בטוח לא נחמיץ. רןאים שלט המזהיר אותנו שאיילים עלולים לקפוץ לכביש במשך 18 הק”מ הבאים ובמקום איילים רואים פרות. כשמגיעים לנקודת התצפית הר רובסון כנראה התבייש מאיתנו וכיסה עצמו במסך ערפל. אתם בוודאי כבר יודעים שלהרים גבוהים יש מנהג כזה שהם מסתתרים מאיתנו בני האדם.

נסיון נוסף שבו הוא מגלה טפח

הלינה בערב זה היתה במלון CRIMSON שבג'ספר. הגענו למלון בסביבות השעה 20.00 . המדריך לקח את הקבוצה לסיור בעיר ואנו הלכנו לסופרמרקט הקרוב כדי לקנות לזניה , לחממה במיקרוגל שבחדר וללכת לישון.

למחרת אנו מטיילים בפארק הלאומי ג'ספר שהוא עצום בגודלו 10,700 ק”מ = שליש ממדינת ישראל!!!זו אחת השמורות הגדולות בהרי הרוקיס הקנדיים.

ראשית לאגם פירמיד, שראשו של הר הפירמיד אמור להשתקף באגם.

אבל השעה שעת בוקר וההר ממש אינו רוצה להשתקף לו. מה שכן ברקיע אני מבחינה בחתיכת תכלת שנותנת לי המון תקוות. השמיים מתבהרים קמעה התכלת מהשמיים משתקף בתוך האגם והמראה הזה מפיח בי רוח חדשה.

אגם פירמיד עם עצים שכביכול בשלכת

בשלב מסויים, אני מתרחקת מעט מהקבוצה וקורה הנס הגדול, אני רואה סנאי מקפץ לו במהירות מחוף האגם לתוך היער ושוב חוצה את השביל לכיוון האגם וחוזר ליער. הוא מהיר ממני ואיני מספיקה לצלמו.

אבל אני מבחינה בציפור ירוקה יפיפייה , שזוכה ממני לבוק גדול. 

נכון שהיא מאד פוטוגנית? עם קצת עזרה מידידי צפריר וצפנת אני מגלה ששם הציפור: 

Pine Siskin Green morpf.

אילו היתה כאן השתקפות ההר באגם היה הזה היה מושלם. עוד נשוב אליו…

ממשיכים לאגם היפה הבא – אגם מאלין – ששמו מגיע מהלשון הצרפתית 

MALLE שפירושה רע, מירשע. לדברי המדריך השם נובע מגנרל שהאינדיאנים התנכלו לו והובילו אותו בדרכים עקלקלות ולכן קרא כך למקום.

האגם נמצא בגובה 1200 מ' מעל פני הים. בדרכנו אליו אנו חולפים על פני הר WHISTLER ששמו נובע מהמרמוטות שמתרוצצות במעלה ההר ושורקות זו לזו.

ואז קורה לנו דבר מופלא פוגשים באייל קורא ובת זוגתו או הגור (לא ברור לי) סליחה על התמונה עם השתקפות החולצה שלי בחלון אבל תדעו שהם היו יחדיו.

אני יורדת מהאוטובוס ומתקרבת אליהם עד שמשטרת “הצניעות” אוסרת עלינו את המפגש הזה בקירבה כה גדולה.

ראשית נוסעים לקניון מאלין – קניון צר ויפה למראה.

הנהר מתחתר היטב בסלע וגם יוצר מפונים יפים כמו זה

כשאנו מגיעים לאגם מאלין חלה למזלנו הטוב התבהרות בשמיים, השמש הפציעה וסוף כל סוף זכינו למראות וצבעים מדהימים של האגם.

אני רואה שיש שם אפשרות לשוט באגם. מייד מתעניינת אך השייט הכי קצר לוקח שעה ומחצה ואילו לנו הקציבו במקום רק שעה. אני מבקשת מהמדריך אולי אפשר הארכה אך מבחינתו זה בלתי אפשרי. אני מאוכזבת כי מתי אגיע שוב למקום ואזכה לכזה מזג אויר נפלא?

הולכים להקיף את האגם אבל גם לזה אין הרבה זמן שכן מדובר באגם גדול.

חצי שעה הלוך וממהרים לחזור.

ממשיכים לאגם הבא.

אגם מדיסין – האגם המרפא – MEDICIN LAKE

לאגם אין שום קשר לסין. באגם זה קיימת תופעה מאד מעניינת. הוא יכול להתמלא במים בחורף, ופתאם הוא מסוגל להתרוקן ואיש אינו יודע לאן המים נעלמים ומהי התופעה הזו בכלל. האינדיאנים חשבו ש”רוחות” גורמות לתנודתיות הזו של המים. 

הנשים האינדיאניות היו מגיעות לשתות ממי האגם לקראת לידה כיון שהאמינו שלאגם יש כוחות מרפא.

האגם נשפך לנהר הגדול האטבסקה שהוא הנהר היחיד שנשפך לים הארקטי בצפון בעוד שהאחרים כמו הפרייזר נשפכים לאוקיינוס השקט.

אגם מדיסין נמצא בגובה 1900 מ' ואנו היינו ברי מזל לראותו במלוא הדרו.

אגם פירמיד בשנית

אתם בוודאי זוכרים שהתחלנו את היום עם אגם פירמיד שהר פירמיד סירב להשתקף לו במיימי האגם.

עשינו מאמץ והגענו אליו שנית. כדי שההר ישתקף לו במימי האגם, אסור שתנשוב רוח, השמש צריכה להיות בזווית המתאימה ואנו צריכים כולנו לחייך להר.

חייכנו וחייכנו אבל לא עזר. רוח קלה נשבה וההר לא רצה להשתקף לו. אמנם כעת המראה עם ההרים ברקע מדהים טבל מה עם… אתם יודעים מה רציתי.

אתם יודעים איך זה בכדורגל? זה לא נגמר עד שזה לא נגמר. נכון?

המדריך מאיץ בנו לעלות לאוטובוס. אבלה וחפויית ראש אני עולה אבל המצלמה שלי עדיין פתוחה, ואני מתפללת שאולי אולי יקרה הנס ונראה את ההשתקפות.

כמו בסרטים זה לפתע קורה ואני חושבת שאני בין היחידים בקבוצה שהצלחתי לראות את התופעה ולצלמה. זה היה כהרף עין שכנראה הרוח לא נשבה ומייד לאחר מכן שוב לא נראתה ההשתקפות היפה.

יש!!!!

ומייד אח"כ המראה נמוג כאילו לא היה

שבים בסביבות השעה 15.00 לג'ספר .עוצרים בתחנת הרכבת ושם רואים רכבות מסע ארוכות שעל חלקן כתוב “צים” למי שזוכר עוד את החברה.

הבתים בג'ספר בנויים ברובם חד קומתי, אפילו הכנסייה צנועה, דובים מסתובבים חופשי ברחובות כפי שתוכלו לראות בתמונות למטה.

המדריך מקציב לנו 3 שעות לאכול!!! ואני רק רוטנת על בזבוז משווע כזה של יום יפה, במקום לנצלו לראות עוד משהו במזג האויר המושלם, כי מי יודע מה יהיה ביום למחרת. אבל בטיול מאורגן כמו בטיול מאורגן, לא אני הקובעת, וכל מה שנותר לי לשתוק ולרטון. במקום להקציב לארוחת צהרים מקסימום שעה אנו צריכים “להרוג “ 3 שעות.

הטוטם ליד תחנת הרכבת

המדריך קיבל מסעדות מומלצות לסעוד כאן, והולך לבדוק אחת מהן. משבושש לצאת ממנה, החלטנו לתור את ג'ספר אולי נמצא איזו מסעדה לרוחנו.

ההרים סביב מדהימים

לפתע תוך כדי השיטוט , רפי מבחין מבעד לחלון ראווה במסעדה סינית. אין לנו מושג כמובן אם היא טובה או לא. המסעדה ריקה, ובטננו שמשדרת אותות מצוקה, גורמת לנו להכנס פנימה. אוכל סיני אנו מאד אוהבים מאז הטיול הקודם לארה”ב וקנדה, שאז הזוג האמריקאי אותו הכרנו בקמפינג בונקובר, הזמין אותנו לביתם כשנגיע חזרה לניו יורק, והם לקחו אותנו לראשונה בחיינו למסעדה סינית. מאז יש לנו חיבה עזה למסעדות סיניות.

זוג נוסף מהקבוצה הצטרף אלינו. הזמנו דיל שכל זוג שילם 60$ קנדי שזה מחיר מגוחך לעומת המסעדות בארצנו. הכל היה טעים וערב לחיכנו, המנות היו גדולות והספיקו לארבעתנו שבקושי סיימנו אותם. שמחנו על הבחירה הטובה של רפי. בעת שישבנו שם נכנסה קבוצה גדולה של סינים והבנו שכנראה היא גם מומלצת.

למי שאוהב אוכל סיני ומזדמן לג'ספר – שם המסעדה: THE CANTONESE DINING LONGE, ברחוב הראשי מול תחנת הרכבת פחות או יותר.

נסענו בדרך יפיפיה למלוננו – הפתעה – במקום בג'ספר בה לנו ערב קודם, ב- HINTHON הנמצאת בשום מקום, כי פגסוס לא השכילה למצוא לנו מקום בג'ספר ללילה השני בה. כך נאלצנו לנסוע כברת דרך עד הינטון בערב זה, ושוב למחרת בבוקר. איזה תכנון “מצויין “ או חיסכון של עלות מלון על חשבוננו.

הינטון מונה בסך הכל 10,000 תושבים. אבל בדרך אליה ראינו קאריבו (אייל הצפון) שהיה קצת נפחד למראה האנשים שירדו לצלמו.

מתברר כי הזכר שוקל יותר מהנקבה ושלא רק לזכר קרניים אלא לעיתים גם לנקבה.

וזה הדבר היחידי שהרווחנו מנסיעה זו .

לינה: מלון דירות HOLIDAY INN EXPRESS & SUITES HINTON

כשהגענו המעלית מקולקלת ואנו נאלצים להוביל את המזוודות לחלק אחר של המבנה שם המעלית עובדת. אני תהיתי איך אינם דואגים לתקן את המעלית כשהם יודעים שקבוצה אמורה להגיע אבל התשובות נותרו באויר.

אנו מתעוררים השכם בבוקר ומביטים בחוץ על שמש אדומה משונה עם עטרת ערפילית כאילו הולך להיות חמסין. פתאם אני מבחינה גם בשתי שמשות ומרגישה כאילו סוף העולם קרב.

שוב נוסעים חזרה לג'ספר ממנה באנו להינטון מרחק 70 ק”מ רק כדי ללון.

גם הבוקר אנו מבחינים בקאריבו שלא איכפת לו מאיתנו וממשיך לחפש אוכל.

מקום הביקור הראשון על הבוקר היה מפלי אטאבסקה שמימיהם מגיעים מקרחון קולומביה שגודלו 300 קמ”ר!!!

מפלי אטבסקה הרשימו אותי מאד. רואים את הכוח העצום של המים שהתחתרו בתוך הסלעים ויצרו גומחות אדירות.

הסלעים בצבעים ובצורות שונות ומיוחדות

כדי שתבינו שחוץ מהמפלים אנו לא יכולים להנות מיופיה של דרך הקרחונים כי מתברר שלא סתם השמש היתה משונה ובישרה לי רעות של סוף העולם.

התברר לנו שהשריפות הרבות שאירעו כמעט בו זמנית בבריטיש קולומביה –

50 במספר שגרמו לנזק רב לבתים, חיות, שמורות טבע שנשרפו, הרי שהעשן התחיל להגיע גם לאלברטה בה אנו מטיילים כעת.

האובך הוא כמו אחרי מדורות ל”ג בעומר ומסתיר לנו את ההרים היפים שאני זוכרת אותם מכוסים שלג מטיולי הקודם. כואב לי הלב לראות כך את הדרך היפה הזו שכמה פיללתי לראותה שוב.

בטלויזיה בימים אילו התריעו הרשויות ללא הרף שמי שזקוק לפינוי שיפנה לטלפונים שהם פירסמו. ההודעה פורסמה כל 5-10 דקות.

היעד הנוסף הינו מפלי סאנוואפטה הם למעשה זוג מפלים שמקבלים את מימיהם מקרחון אטאבסקה.

משמעות המילה "סאנואפטה" בשפת האומה הראשונה- (היא האינדיאנית ) סטוני,

היא "מים סוערים".

דרך הקרחונים באובך

אנו בדרכנו לקרחון אטאבסקה הזכור לי לטוב מטיולנו הקודם. בדרך אני מבחינה במרפסת זכוכית לתצפית, רק שאצלנו לא כלול בתמחיר. למזלנו הראות היא אפס כך שזה אינו משנה דבר. לפתע אני מבחינה בקרחון מרחוק אבל איזה אובך מכסה את האיזור פשוט לא יאומן. בקושי רואים את הקרחון.

קרחון אטבסקה

כמה שהמקום השתנה מאז שביקרנו כאן ב-1981 לא יאומן. במקום ההאנגר ששימש למקום רכישת הכרטיסים לרכב שלג, כעת יש מרכז מבקרים עם מפות תלת מימדיות שנדע היכן שוכן הקרחון בסביבתו. יופי של תצוגה!!!.

רוכשים כרטיסים ומקבלים את השעה היעודה כדי שאוטובוס יקח אותנו (אוטובוס של המקום) וממנו עולים לרכב השלג. בעבר עלינו ישירות על רכב השלג שהיה קטן בהרבה במימדיו. כעת הגלגלים של רכב השלג הם בגובה אדם.

בעבר ,כשירדנו מרכב השלג הסתובבנו סביב הקרחון כשהוא הגיע לנו עד מותנינו.

כעת אנו עולים על הקרחון ומדי פעם רואים את הנזילה של מי הקרחון הנמסים והחללים שנוצרים. מדי פעם גם בקיעים. בעיקר סימנים של רכבי השלג שנראים כאילו טרקטור חרש את האיזור. נשארים על הקרחון אי-שם כ- 10 דקות ועולים מייד חזרה כי הקבוצה הבאה צריכה להגיע ויש לפנות לה מקום. בו זמנית מגיעים למקום כ-6 רכבים.

המסחריות הרגה את הקרחון. התברר לנו מההסבר של נהג רכב השלג שהחברה המפעילה את הרכבים רצתה לחדש את צי הרכבים, שכן הם כבר ענתיקות אבל כל רכב כזה עולה 1,000,000$!!! יש להם נכון להיום 263 רכבים אז זה הון תועפות. לכן החליטו על שיפוץ הרכבים שגם זה עולה לא מעט כסף – 400,000$!!! אבל יש בכך חיסכון עצום.

קרחון אטאבסקה הוא למעשה שלוחה של קרחון קולומביה שלו יש 6 שלוחות כאילו. אורכו של הקרחון 6 ק”מ והוא נסוג כל שנה כ-5 מ' לכן כיום כדי להגיע אליו נאלצים לנסוע קודם כל באוטובוס ורק אח”כ לעבור לאוטובוס השלג.

נסיגה עצומה במשך 37 שנים!!! רק לפי זה יכולתי לעכל מה זו נסיגה עצומה של קרחון.

הרכבים של פעם

המפל העליון הוא התיירותי מבין השניים, בשל קרבתו לדרך הקרחונים כביש המהיר אייספילדס .

בחודשי הקיץ הזרימה בנהר ובמפלים גבוהה יותר עקב כך המסת הקרחון.

גובהו של המפל העליון 17 מטרים, ורוחבו הממוצע 8 מטרים.

לכל מי שקשה לו ללכת על קרחון בסיורים מיוחדים שעושים על קרחונים, הנסיעה כאן עם רכב מיוחד לעלייה על קרחון הינה דרך נהדרת לראות קרחון שעולים עליו.

רואים את ההמסה שלו בשוליו, כשמים זורמים לתוך הגומחות והחללים השונים, לראות את הצבע הטורקיז המדהים. אבל להיות עם מלא אנשים זה מאבד מהאינטימיות שקיימת בסיורים עם מספר מועט של אנשים.

עוד כמה תמונות מקרחון אטאבסקה – להנאתכם

אנו בדרך לאגם פייטו כאשר לפתע על הכביש עיזי הרים.

הן מביטות בנו משתאות וחוצות את הכביש לעברו השני.

בתיאור הטיול אנו אמורים רק לחלוף על פני האגמים פאייטו ובואו

שצבע מימיהם טורקיז ועד עמוק כחול.

ממליצה לכם להתחיל לדמיין את מראיהם כי בתמונות שלי לא ניתן אפילו לזהות

זכר לאגם כזה. מה שכן ראיתי סנאי שאכל בתיאבון רב ולפחות ממנו נהניתי מאד.

באנף

העיר באנף הינה עיר תיירותית קטנה וחמודה. ברחובות הראשיים מסעדות, בתי קפה, בתי מלון וסניף של סטארבקס!!! בשנות ה-80 של המאה ה-19 גילו את המקום עובדי הרכבת הפסיפית. אחד מהם גילה את המעיינות החמים הקיימים שם לרגלי הר סאלפר שהוא הר הגופרית. הוא נתן לעיר את שמה באנף ע”ש עיר הקיימת במקום הולדתו סקוטלנד.

המלון הוותיק עם מעיינות חמים הינו מלון פיירמונט של היום. מבנה עצום בגודלו שהוקם בסגנון טירה סקוטית. הוכרז כאתר לאומי היסטורי מטעם אונסקו. על תולדות המקום והשריפה שפרצה וכילתה אותו ב-1926 כדאי ומעניין לקרוא כאן.

אני רק אספר לכם כי בטיול הראשון שלנו להרי הרוקיס הקנדיים לנו באחד הצימרים בעיר . זה היה יום קר וגשום. מיהרנו אז לצאת מבאנף לכיוון קרחון האטבסקה. באמצע הדרך תפסה אותנו סופת שלג למרות שזה היה חודש אוגוסט, ברדיו הודיעו כי הדרך לקרחון נסגרה, ולנו כל שנותר היה לשוב חזרה לצימר. בדרך אני הבחנתי כי מד הדלק עומד על אפס, ראיתי במפה כי אין תחנות דלק עד באנף ואנו היינו מאד מרוחקים ממנה. רפי לפיכך נהג רוב הדרך בניוטראל,ניצל את כל הירידות, ובאדי הדלק האחרונים הגענו לתחנת הדלק בבאנף למזלנו הטוב.

באנף של אז אינה דומה לבאנף של היום אבל גם אז שבתה את ליבי.

אנו הגענו למלון פיירמונט גם כדי להתלהב מההסטוריה של המקום, וגם כדי להגיע למפלי בואו בדרך מעניינת עם הרבה מדרגות דרך היער.

למי שאין בעיות בברכיים מומלץ לרדת בדרך זו, ואם לא אפשר להגיע עם הרכב עד המפלים. יש במקום מגרש חנייה.

מפלי בואו הגועשים

נהר בואו – BOW

הסטארבקס האהוב עלינו בבאנף

לינה בטירה בקאנמור

המלון נקרא: QUALITY RESORT CHATEAU CANMORE

ב-קנמור (Canmore), שם לנו והיא למעשה שער לשמורת הרי הרוקיס הקנדיים.

היא הרגישה לי כמו איזה מושב בארצנו. עם חצרות שהסתובבו בהן תרנגולות וגם החברים החמודים האלה שצצו בכל חצר אחורית או קידמית של הבתים. מריבות ביניהם לא חסרו כי תפוח הוא בכל זאת מעדן.

בעודנו נוסעים לקלגרי, כשפנינו לכיוון קניון ג'ונסטון, קיבלנו הרצאה מקפת מהמדריך על המאבק בין ההשפעה האנגלית לבין ההשפעה הצרפתית בקנדה.

אל חשש, אני לא ארצה לכם כאן, אבל אם מעניינת אתכם ההסטוריה – תוכלו לקרוא אודותיה בכתבתו המעניינת של ד”ר גילי חסקין כאן.

קניון JOHNSTON היה זכור לי מהטיול הקודם, אך כעת הוא נסלל ונוסף לו מעקה לכל אורכו. בסופו מגיעים למפל. כיון שהקציבו לנו רק שעה אחת של הליכה הלוך חזור, וראיתי שאיני מדביקה את קצב ההליכה של כולם, בשלב מסויים התיישבתי על ספסל לנוח, ואז הגיע אלי סנאי חמוד לארח לי חברה.

מאחר ואני לא עמדתי בקצב ההליכה רפי הצטייד במצלמה וצילם בהמשך מספר תמונות.

אחרי הקניון , עצרנו בנקודה מסויימת לראות את הרכבת הספירלית. אני לא הצלחתי לראות דבר והמשכנו לאגם אמרלד עם צבעים מדהימים של טורקיז והשתקפויות נהדרות, אבל ההקצבה היתה לשהיה בת מחצית השעה!!!

שלא תחשבו לרגע כי מסך העשן והאובך נמוג, פשוט איני מעלה את התמונות האילו כדי לא לקלקל את היופי של האגם שבכל זאת הצלחתי לראות ולהנות.

לו הייתי לבד ולא בקבוצה בטוח הייתי שטה כאן

בכל זאת יכולתי להתפעל מההשתקפויות ומהפרחים

עצירה נוספת היתה לנו ב-NATURAL BRIDGE שגם כאן ביקרנו פעם קודמת, והמקום היה אז פראי. כעת נבנה מצפור עשוי מבטון שכל כך הפריע לי בהיותו ההתערבות בוטה של האדם בטבע עם חומרים שזרים לסביבה הטבעית.

גם הגשר הטבעי וגם אגם אמרלד שוכנים בשמורת הטבע הגדולה יוהו. מי הנהר השוצפים כאן הינם מימיו של נהר Horse River .

מראה הגשר הטבעי

האגם הבא שביקרנו הוא המפורסם ביותר ונחשב לאחד האגמים הכי יפים בקנדה. היה אמור להיות הכי הכי… אילמלא – ניחשתם נכון האובך/עשן המעצבן הזה. ניסיתי – באמת ניסיתי להנות ממה שראיתי אבל כשזוכרים איך ראיתיו בפעם הקודמת כואב הלב.

בלי טעימה קטנה מהאגם אי אפשר אבל את היתר , על שם מי האגם , והמלון היפיפה הניצב שם איך נראה מבחוץ ומבפנים, הכל תוכלו לקרוא

בכתבה שכתבתי על אגם לואיס.

כך היה צריך להראות

וכך נראה

Moraine Lake– אגם עשרת הפסגות

זה האגם שכבש את ליבי. אנו מגיעים לאחר ביקור עם הגונדולה לצפות באגם לואיס, וכשמתקרבים לפנייה לחנייה של אגם מוריין = מכוניות משטרה ומחסומים מפרידים בינינו ובין החנייה..אני כבר מבינה שלא רק מזג האויר מתעתע בנוף לא רק שריפות מפריעות לנו אלא כעת צריך גם להתחנן לשוטרים שיפנו לנו את הדרך, שהרי הגענו מישראל הרחוקה בשביל האגם הזה.

למזלנו הטוב לאחר שיחה קצרה בין הנהג לשוטר הטוב, מאפשרים לנו את המעבר.

השם מורין נגזר ממורינה. זהו אגם שנוצר בעמק קרחוני, שוכן בגובה 1885 מ' מעל פני הים. ועשר הפסגות על שום מה? על שום עשר הפסגות של ההרים המקיפים אותו. שיאו של האגם בחודש יוני עם הפשרת השלגים על פסגות ההרים סביב.

חובת ההוכחה עלי שהוא מדהים אז התמונות כאן לפניכם

כשהגענו לשטח השמורה של האגם המדריך לקח את הקבוצה לעלות על גבעה הצופה על האגם מלמעלה. כשאני שומעת לעלות – עליות לא נועדו לי. אני גם בוחנת את הראות ומחליטה שרפי ואני נעשה סובו אגם והקיפוהו.

החלטה שהניבה לי תמונות שהשביעו את רצוני. זה היה כמובן מירוץ כנגד הזמן

כי כרגיל הוקצבה לנו שעת הביקור, ואני רציתי לגשת גם להגיע לחנות המזכרות ואולי למצוא איזה מגנט לקנות. מאד רציתי גם גלידה כי היה לי חם אחרי הסיבוב בקצב מזורז, אבל על הגלידה נאלצתי לוותר.

הדוב (כמדומני גריזלי) בכניסה לחנות המזכרות קיבל אותי בסבר פנים יפות.

כדאי להגיע אליו עד השעה 10.00 כי אני מבינה שעקב ריבוי מטיילים מגרש החנייה מתמלא חיש מהר ולכן אפשר להגיע ולמצוא ניידות משטרה שיחסמו בפניכם את הדרך.

קחו זאת בחשבון.

עוד הערה אם הזמן שלכם אינו מוגבל כפי שהיה אצלנו אז בוודאי לעלות על הגבעה עם הדרדרת שנמצא מאחורי הבודקה בכניסה לשמורה ולראות את כל הפסגות ואת מראה האגם , להקיף את האגם כי כל זווית מגלים מראה יפה יותר מקודמו. ואם אפשר הייתי גם שוכרת סירת קאנו כפי שתראו בתמונות ותתענגו בוודאי על המראות המהממים שאני לא זכיתי לראות.

כדאי להגיע לחנייה של האגם עד השעה 10.00 כי עקב ריבוי מטיילים מגרש החנייה מתמלא חיש מהר ולכן אפשר להגיע ולמצוא ניידות משטרה שיחסמו בפניכם את הדרך.

אם עיתותיכם בידכם וזמנכם אינו מוגבל כדאי לעלות על הגבעה עם הדרדרת שנמצאת מאחורי הבודקה בכניסה לשמורה ולראות את כל הפסגות ואת מראה האגם , להקיף את האגם כי כל זווית מגלים מראה יפה יותר מקודמו. ואם אפשר הייתי גם שוכרת סירת קאנו .

קלגרי -השער לרוקיס הקנדיים (תלוי מאיפה מגיעים)

120 ק”מ של נסיעה הפרידו בינינו לבין העיר הגדולה קלגרי. בטיול ההוא חלפתי על פניה ולא העליתי בדמיוני שיש מה לבקר בה, שהרי תחרויות רודיאו הן לא משהו שארצה לצפות בו.

שמחתי שהטיול המאורגן יביא אותי אליה כי הייתי סקרנית על מה דילגתי אז

כדאי לקרוא כאן מה אפשר לראות.

קלגרי הינה העיר הגדולה במחוז אלברטה שמונה מעל 1 מליון תושבים.

היות ומזלנו הולך לפנינו אז ביום הביקור התחילו רוחות מנשבות מכיוון בריטיש קולומביה , הן הסיטו את העשן בדיוק לכיוון אלברטה. כך שזכינו גם למנת עשן שדי הפריעה לטייל בנחת.

ראשית כמה תמונות מהדרך לקלגרי, בכל זאת היה מה לראות והשמש אפילו שיתפה מעט פעולה עם קרניים חלשות , ואלוהי הגשם ריחם עלינו ביום האחרון לטיול ונצר את הטיפות.

קלגרי נוסדה בצומת של שני נהרות: נהר ה-BOW (שאגב ברומנית זה גם שור ) שכבר הזכרתי לכם לפני כן. זוכרים בוודאי? ונהר ה-ELBOW. 

בעברה נקראה העיר BOW CITY כי כאן גידלו את הבקר.

קלגרי נוסדה ב־1873 והפכה ב־1882 למקום משמעותי לאחר שהושלמה בניית מסילת הרכבת שחיברה את החוף המזרחי עם המערבי של קנדה. בשנותיה בתחילתה היא דמתה כמו עיירה ממערבון עם בתי עץ וברים של קאובויז. כמה מהבניינים המקוריים מאותה תקופה רוכזו בפארק עירוני בשם הריטג' פארק. הפארק מתאים לבילוי משפחתי של חצי יום עד יום ומציע תפאורה שנראית ממש כמו הסט של "בית קטן בערבה".

אני התאהבתי בעיר כבר מתחילה. רק מה שהפריע לי חוץ מהעשן שהקשה על הנשימה זו השמש האדומה שגם היום התגלתה ובישרה כי יהיה יום אפוף עשן.

יש בעיר נשמה של ישן מול חדש שזה מאד מצא חן בעייני.

הכפר האולימפי בקלגרי

הכפר האולימפי הוקם בשנת 1988 לרגל אולימפיידת החורף. הוקמו בו מתקנים שמשמים את התושבים עד היום. במיוחד תחרויות לילדים. חלקם של המתקנים הינם אפילו בחינם. כמובן שהעיר כמו כל עיר שמארחת אולימפיידה גם קלגרי עברה מתיחת פנים, וכך גדל זוהרה בקרב ערי קנדה. אגב, חלק מהמשחקים התקיימו גם בקנמור השכנה.

כך קרה שהואץ הפיתוח בה, והפכה גם לעיר תיירותית ולא רק עיר עם תעשיית נפט וגז.

אם אתם רוצים מה זה לראות מבעד מסך עשן כפר אולימפי – תביטו בתמונה למטה, זה היה פשוט בלתי נתפס וגם קשה לנשום.

ילדים קטנים רכבו על אופניים במסלול אתגרי של עליות ומורדות. במקום גם רכבלים דוממים שממתינים לעונת הסקי, היו מטיילים שניסו את ההרגשה איך זה לעלות על הפודיום ולהרגיש כמה רגעי תהילה. רפי שלי בדק איך זה להרגיש לעשות קפיצת סקי מדהימה וחזר מרוצה.

הכפר אינו נמצא במרכז העיר בפרבר של העיר.

יכול להיות שהחברים שלי מקנמור הגיעו אחרי לפאתי קלגרי?

לאחר שעזבנו את הכפר האולימפי, ככל שהתקרבנו לכיוון מרכז העיר ראינו את נהר BOW הכל כך יפה.

נהר ה- BOW מתחיל את מסלולו למרגלות הרי הרוקיס, הוא פוגש את נהר האלבואו בקלגרי וממשיך את מסעו תוך השתלבות בנהרות נוספים ולבסוף נשפך ל-HUDSON BAY.

בדאון טאון מבנים חדשים עם בנייה לגובה של מגדלים מצופים מבחוץ עם זכוכיות כשכל בניין משתקף בשכנו.

העיר קלגרי התברכה בהרבה ריאות ירוקות ופארקים מקסימים. רגע לפני שנכנסנו לאחד מהם כבר פגשתי ציפור שהמראה שלה הזכיר לי עורב אבל הצבעים לא בדיוק עורב.

שמה בישראל עקעק נודע לי מצפריר וקישור עם פרטים על הציפור הזו ששמה הרשמי 

Black-billed Magpies נודע לי מצפנת כאן. לשניהם התודה.

מה משעניין שהיא אינה מפחדת מבני אדם ומסוגלת לחטוף דברים נוצצים!!!

לכן יש להזהר כשאתן נשים נמצאות לידם לא לענוד יהלומים קורצים בריו!!!

סלסלאות עם פרחים צהובים משתלשלות מעמודים ומקבלות את פנינו ממש בכניסה. מזרקה חמודה . התושבים בעיר הוזהרו לא לצאת מבתיהם לרחוב עקב העשן הרב, אבל אנו באנו לטייל אז בלית ברירה שואפים עשן כמו הרבה חפיסות סיגריות. עקב כך העיר די שוממה.

כמה ברווזים מביטים בבועתם במים ושואלים את עצמם – “אני יפה?” מדי פעם גם מתנקים.

היו שם ברווזים מקושטים יפה

ומזרקות לרוב

EAU CLAIR MARKET MALL

ממול למול תוכלו לראות את המבנים הבאים

על אחד הקירות של המול תמצאו את איש חסיד היה

כך נראה המול מבפנים

לא הייתי מציינת לכם את המול הזה אילמלא היתה כאן חנות קטנה ומטריפה לכלי בית. ולא רק בגלל כלי הבית אני ממליצה להגיע לכאן אלא כי מצאתי פסלים מגניבים!!!

אם לא פגשתי כאן דובים אמיתיים לפחות אחד פנדה דמוי

כשנכנסים למול בצד שמאל בית קפה. שבו ותנוחו כי התעייפתם ממקום שהחניתם את הרכב. יש כאן קפוצ'ינו טעים וגם עוגות טעימות.

אח”כ בפנייה ימינה מהכניסה לא תוכלו לפספס את החנות המגניבה.

רק אל תשתכרו כמוהו

מאחר והתעייפנו מאד במול לאחריו היה לנו סיור רכוב בעיר

שבמהלכו צילמתי את הרובע הסיני, את בניין העירייה החדש של קלגרי ואת 

בפינת הרחובות 5th Avenue SW and James Short Parkade

נמצא מבנה של שעון משנת 1886 שהוא גאווה לארכיטקטורה של פעם.

בית העירייה הישן בשיפוץ

בית העירייה החדש מציץ מבעד לעצים מימין רחבה יפה עם פסלי סוסים

כידוע לכם בוודאי, אני אוהבת מאד אומנות רחוב וציורי קיר מושכים תמיד את תשומת ליבי. לפתע בדרך אל היעד הבא , הבחנתי לפתע בציורי הקיר שניחנו בססגוניות וחושניות רבה.

אם גם אתם מאוהבים בציורי קירות כאלה ואף יפים יותר, אני מצרפת לכם לכאו מסלול בעקבות ציורי קיר בקלגרי. מקווה שתהנו לכם.

THE STAMPEDE

הסטמפיד- שפירוש המילה זו ריצת אמוק, הינו פסטיבל הרודיאו השנתי של קלגרי. בפארק סטמפיד (Stampede) שנמצא בחלק הדרומי של הדאונטאון בקלגרי, פסטיבל בוקרים זה ,מוקדש לעולם החלוצים שהתבססו באמריקה הצפונית, למפגשם עם הילידים שישבו ביבשת מימים ימימה ולחיי הבוקרים מאז ועד היום.

תוכלו לראות כאן הרבה בוקרים החובשים כובעי בוקרים ולהרגיש כמו במערב הפרוע.

הפסטיבל הזה בקלגרי מתקיים אחת לשנה בראשית חודש יולי.

בתקופת הפסטיבל העיר לובשת חג. מתקיימים בה מצעדים, תהלוכות, שלל אירועי תרבות הכוללים מופעים, קונצרטים, תהלוכות ומוסיקה. מופעי ראווה של בוקרים, מירוצי סוסים ומרוצי כרכרות. לתקופה הסטמפיד נראית קלגרי כאילו חזרה כמה עשרות שנים לאחור לשנת 1912 - שאז החלה המסורת הזו.

היות ואנו הגענו לכאן באוגוסט פספסנו את האירוע הססגוני הזה.

אתם לא תפספסו את הפסטיבל הזה כי אני מיידעת אתכם שבשנה הבאה הוא מתקיים בין התאריכים 5.7.19-14.7.19. פרטים ניתן למצוא כאן. באתר אחר מצאתי כי האירועים מתחילים ב-3.7.18 לכן מציעה לכם להתעדכן לפני שאתם מזמינים מקום. עוד על הפעילויות המתקיימות בפארק הזה ניתן לקרוא כאן.

כרטיסים ניתן לרכוש כאן. עוד מידע על האירועים המתקיימים ואילו שהתקיימו בשנת 2018 ניתן לקרוא כאן כמו כן על המועד שזה יתקיים ב-2020 לאילו מביניכם המתכננים לטווח רחוק.

מול בניין העירייה החדש חצינו רגלית את מעבר החצייה ונכנסנו לגן החמוד הזה,

שבשוליו השמאליים גם בית קפה חמוד צופה אליו. הייתי מוכנה לשתות כאן קפוצ'ינו אבל אנו חייבים להמשיך לטייל אין זמן לפינוקים כעת.

מוקף בבניינים צבעוניים מיוחדים

שדרת MACLEOD בדאון טאון קור

שדרה רחבה שהיא מדחוב בין גורדי שחקים שנעים ללכת בה ולהציץ אל החנויות והעוברים השבים.

הפסלים הנקראים : נשים הם אנשים

ליד מבנה התיאטרון ניצבים פסלים במעגל שהם גאווה לפמיניזים.

הפסלים ממש מזמינים את העוברים והשבים להתיישב לידן.

הפסלים הן לא סתם נשים שיושבות על כוס תה לדיונים פוליטיים אלא אילו

5 נשים שנלחמו בראשית המאה ה-19 על זכויותיהן של הנשים בקנדה. הפסלים הוצבו כאן בקלגרי ב-18.10.1999. ושנה אח”כ הוצבו גם באוטאווה הבירה.

5 הנשים נאבקו על זכויות הנשים להבחר לסנאט, דבר שנראה לנו היום ברור מאליו, אבל באותם ימים לנשים לא היתה זכות כזו. נשים לא נחשבו כאנשים.

מי שהובילה את המאבק הזה היתה Emily Murphy ותמכו בה  Irene Parlby, Louise McKinney, Henrietta Muir Edwards, Nellie Mcclung. 

בית המשפט העליון של קנדה דחה את בקשתן ב-1928, אבל ועדת השיפוט של מועצת המלוכה הבריטית, הפכה את הקערה על פיה ואישרה ב-18.10.1929 שנשים הן אנשים עם זכויות. 

מאז היום הזה נחוג בקנדה כיום חשוב ונקרא : THE PERSONS DAY.

עוד ראינו במדרחוב סלסלאות פרחים ורכב משטרה

עוד ראיתי בתים מיוחדים, מצד אחד סגנונות בנייה ישנים ולצידם בתים עם חזות בנייה חדשה, והם דרים יפה בכפיפה אחת.

הבחנתי בפנסים המיוחדים של תאורת הרחוב שנראים כמו אבוקות.

צבעוניות בדמות כסאות ששבו את ליבי

עוד נעצרתי בדרך ליד הפסל – הסוס המכני – זהו סוס בגובה אדם העשוי מחלקים של פסולת מתכת מחוברת יחדיו ונמצאת בשדרת סטפן.

שלט ליד מסעדה משך את העדשה – “זו שעת שתיית הבירה” ומסעדה זו דאגה לא רק להולכים על 2 אלא גם להולכים על 4 שלא ירעבו בעת שבעליהם מבלה בשתיית הבירה.

ואז לפתע , מבעד למסך העשן הבחנתי ב”פסל העצים” אילו עצים עשויים מתכת המיתמרים לגובה של 25 מ'. פסל העצים הינו פסל מרשים בגלל גובהו. בלילה מאירים אותו מידי פעם וביום משמש הן לנוי והן למניעת מעבר הרוחות במדרחוב. ככל שמתקרבים לפסל מרגישים יותר ויותר בנוכחותם המרשימה.

צמוד לפסל העצים שוכן MALL שאליו שאטנו לארוחת צהרים. בקומה הרביעית שפע מסעדות מכל הסוגים והמינים. רפי ואני כשראינו את KFC מייד חיפשנו שולחן לשבת ולא זזנו ממנו. בשעות הצהרים היו שם המון תיירים וכנראה גם מקומיים .

לא רק מסעדות ישנן בקומה הרביעית אלא גם גנים שנקראים DEVONIAN GARDENS ופיסול המשתלב יפה עם הצמחים. הפינה הזו נחשבת כגן עדן בתוך החלק האורבני ואפילו קוראים לזה גן בוטני. יש כאן מעל 500 עצים ומעל 50 סוגי צמחים. 

זה נחמד וחביב אבל אין צורך להגיע במיוחד לכאן.

צינורות ההשקייה עם משפכים גדולים מלמעלה

מגדל קלגרי

מגדל קלגרי בולט למרחוק שכן הוא מתנשא לגובה של 191 מ'. הוא נפתח לציבור ב-30.6.1968. הוא הפך במהרה לציון דרך להתמצאות בעיר ולסמל של העיר.

במשחקים האולימפיים שהתקיימו ב-1988 בעיר , הדליקו בראשו אבוקה ומאז באירועים מיוחדים מדליקים אבוקה על ראשו.

השקיעו בבנייתו 3,500,000$ אמריקאי, והוא נחשב אז כמגדל הכי גבוה בקלגרי והגבוה בקנדה למעט זה שבטורונטו שגובהו 553 מ'

לאתר של המגדל תוכלו לקרוא כאן כגון מקום הימצאו, שעות פתיחה ומידע נוסף.

בכניסה למגדל בקומת הקרקע ישנן תמונות של מגדלים בעולם כדי שנדע איך המגדל הזה לעומת האחרים בעולם. כאילו אנו מתפעלים אם הוא גבוה יותר או לא.

עליתי והייתי די סקפטית אם בכלל נראה משהו, אך להפתעתי ראינו יפה את הנוף למטה, את הבניינים ממול, אפילו את נהר BOW, ואת הדרך שעשינו רגלית מליד בניין העיריה לאורך המדרחוב.

גם לגבי אתר זה – אין חובה לעלות אם אין זמן. חביב לא יותר מזה.

ממש במדרחוב שוכן מוזיאון Glenbow אשר לצערי הרב לא היה בתוכנית הטיול.

לאחר שהושיבו אותנו שעתיים לארוחת צהרים – בזבוז זמן, במקום שעה שהיה מספיק, הסיעו אותנו לוולמארט לקניות. היינו 8 שהתקוממנו על כך שלא מאפשרים לנו לראות עוד משהו מקלגרי. בתחילה המדריך הציע שנשב בבית קפה, כשאמרתי שבעורקי כבר זורם קפה סטארבקס, הוא הציע לנו שיסיעו אותנו למלון. אין ספק שזה היה חצי יום מבוזבז, דבר שחרה לי מאד.

למזלי את ארוחת הערב סיימתי במלון עם זוג נוסף ארוחה נהדרת שנתנה טעם טוב לביום הטיול.

תובנות לסיום

הרי הרוקיס הקנדיים מדהימים ביופיים ומגוונים – שווה מאד ביקור.

עשו לעצמכם טובה ותבררו היטב באיזה חודש היו הכי הרבה שריפות בשנים האחרונות ואל תסעו בו. השריפות , העשן, האובך העיבו מאד על יופיים של האתרים, על מראה ההרים שבדרך ובמיוחד האגמים.

תסעו לטיול שאתם מתכננים בהתאם לציפיות שלכם ולחלומות שלכם, ואם לא מסתדר לכם בשנה מסויימת תדחו את הפרוייקט לשנה שאחריה, רק אל תעשו את הטעות שלי שמיהרתי לצאת לאיזור זה בטיול מאורגן, כי לא היתה לי אפשרות מבחינה בריאותית לתכננו.

כבר נסעתי במספר טיולים מאורגנים וכמעט בכולם נהניתי הנאה מרובה, למרות הקטע של הקניות שאיני סובלת, בזבוז הזמן בטיול הזה בחלק של קנדה, יחד עם העובדה שלא היתה גמישות לאפשר פרקי זמן ארוכים יותר באטרקציות מסויימות בימים שהיה את הזמן הראוי לכך הכעיסו אותי.

כדי שאתם לא תתבאסו תכננו בעצמכם ולא יקרה לכם מה שלי קרה שכעסתי על עצמי שלמרות הכאבים שהיו לי, לא תכננתי לעצמי את הטיול ביעד שמבחינת תכנון אין בעיה לתכננו.

סיום מתוק במלון האחרון – HOTEL BLACKFOOT בקלגרי שנמצא בשום מקום

להתראות בטיול הבא .

אם אהבתם אשמח לתגובותיכם/הארותיכם, או המלץ או שתף!!!

לתחילת הטיול לאלסקה לחץ על הכותרת כאן.

אם תחפצו לראות תמונות נוספות הכתבה שלי בפורום משפחות כאן.

*********************************************************************************************

אם אתם מעוניינים לתכנן ולטייל ברוקיס הקנדיים ממליצה בחום לקרוא בבלוג הנהדר של חברתי איריס ס. שעשתה טיול עצמאי שם וראתה מה שאני ראיתי ומה שהחמצתי כאן.

**********************************************************************************************

כמו -כן , כדאי מאד לקרוא את האשכול המעניין של עדי בפורום משפחות (לחץ על הכותרת), המביא את הנופים כשהם מעוטרים בחלקם בשלג ואילו מראות – סוף!!! ישנם אתרים נוספים על אילו שביקרתי והמלצות. בנוסף בסוף הכתבה גם הפניות להרבה בלוגים וכתבות נוספות שיקלו עליכם את תכנון הטיול.

*********************************************************************************************