יום לפני שנחת עלינו הסגר השלישי שנחשב להדוק יותר מקודמו המחורר כגבינה שוויצרית, החלטתי לנסוע לטיול חד יומי ארוך למילוי מצברים כהכנה לסגר. כבר בבוקר חברה שלחה לי צילום יפה של שלולית חורף עם הוראות הגעה רק שהתברברנו ואיפה השלולית ואיפה אנחנו. היו לי גם מחשבות להיפגש עם בתי הבכורה ושלושת הנכדים רק שלא היה מענה ממנה, ובמקום התכנון המקורי הגענו ל....

שני שבילי הליכה ביער חדרה.

האחד יוצא מהכביש לאיזור התעשייה לאור עקיבא ימינה דרך כורכר כבוש שכבר ביקרנו בעבר והנה נכונה לנו הפתעה, בהצטלבות שבילים מצאתי סבך של עצי אקליפטוס ותיקים שממש מצטלבים ויוצרים ערבוביה. לא שמתי לב אליהם בעבר. לא עמדתי בפיתוי והצטלמתי מציצה מבין הפתחים. היו פרפרים שריחפו באויר ורק שנינו לבד והפרפרים נושמים את האויר הנקי בטבע.

השביל השני נמצא דרומית לפנייה לאיזור התעשייה של אור עקיבא וכאן נכונה לנו הפתעה - זונה שבדיוק התלבשה. לכך לא ציפיתי כלל למזלי היו גם כלניות שכבר כמה ימים ייחלתי לצפות!!! אמנם לא כמו בשוקדה, או בעלומים שביקרנו בעבר במסגרת פסטיבל אדום אדום (כתבה שלי משנים עברו) אבל בכל זאת תחילת חודש ינואר והיתה פריחה יפה. הלכנו כברת דרך עד שהגענו לבתים ושבנו לרכב שהשארנו ברחבת הכורכר כששלט צמיגי אליאנס ניבט מרחוק.

פארק נחל חדרה

רציתי לבקר מזמן בפארק נחל חדרה אבל כפי שאתם יודעים לעיתים דוחים כי הוא על הדרך כשמבקרים את בנותינו. הפעם הגענו וכמה אהבנו והתפעלנו.

איך להגיע? תכתבו בוייז פארק נחל חדרה.

חנייה: מגרש כורכר גדול חינם.

שירותים: קיים בכניסה מבנה מימין לשביל הראשי.

הכניסה: חינם.

גשר הנבל

פעם זרם כאן נחל מסריח ומזוהם. מאז 1982 חברת החשמל התחילה להזרים מים נקיים לנחל. הפרוייקט שהוקם הינו שחברת החשמל שואבת מים מהים לצורך קירור הטורבינות בתחנת הכוח הידועה בשם אורות רבין, לאחר מכן היא מזרימה את המים לנחל בצינור והפעם המים מסוננים ונקיים רק חמימים לאחר שעברו את הטורבינות.

הפארק נמצא דרומה מארובות חדרה. הפיתוח של עצי הדקל והטיילת בוצעו ע"י חברת החשמל וקק"ל. פני הנחל שונו וכבר אינם מסריחים ולא רק זאת ציפורים החלו להגיע שזו כבר אינדיקציה שהנחל מבריא. אין ספק שהנחל משוקם.

אנו מצאנו רק זוג סיקסקים אבל בין נובמבר למרץ תוכלו למצוא כאן גם קורמורנים. בנוסף גם אנפות לבנות ואפורות ועוד.

כפי הנראה, בגלל הטמפרטורה של המים ליד הארובות - מגיעים לעתים בחורף בין נובמבר לסוף מרץ כרישים שאולי עם רחפן ניתן לצפות עליהם. 

אזהרה: בכל מקרה אין להאכיל כרישים כי זאת אינה חיית מחמד והיא מסוכנת!!!

הפיסול נעשה עם מוטיבים מעולם הים. סגנון הפיסול מזכיר לי מאד את הפיסול בבזלטון בעין כרמל.(לחץ על הכותרת ותתגלה הכתבה שלי על בזלטון)

במקום שולחנות עם ספסלים לישיבה, פינת פיקניקים, אפשרות להמשיך ללכת עד מקום שפך הנחל לים. בעבר השפך נסתם ולכן היו כאן יתושים וביצות אך כיום הנחל נשפך לים.

לזכר הימים ההם הציבו אנדרטה במקום עליו נכתב השיר שכתב נתן יונתן - השיר האלמותי כשחלק מהמילים חקוקות בסלע

חופים הם לפעמים געגועים לנחל

ראיתי פעם חוף שנחל עזבו

עם לב שבור של חול ואבן...

שיר המתאר בדיוק מה שנתן יונתן ראה והרגיש כאן בעבר.

נחל המגיע כמעט עד הים אבל אינו יכול לעבור דרך החולות.

יפה להמשיך ללכת לאורך החוף ואפשר אפילו להגיע לחוף גבעת אולגה המסולע הכל כך יפה אך עזוב שם כעת בקורונה. מסעדת הזקן והים ובית הקפה על הגבעה נטושים. רק השלט על גבעת אולגה מזכיר מדוע נבחר שמה.

כשנכנסים לפארק ומביטים ימינה - מזרחה אי אפשר להחמיץ את הכיפה הלבנה.

עוברים דרך השער שצילמתי כאן למטה. שדרת דקלים מובילה לכיפה הלבנה.

מגיעים לכיפה הלבנה שמזכירה קבר של שייח או אחוזת קבר מכובדת. זהו גלעד לאבשלום פיינברג. קבוצת מטיילים טיילה במקום עת ביקרנו , והאחרונה מהקבוצה נעמדה מול הגלעד, מצלמת ושולחת תמונות ואני ממתינה בשקט שתפנה עבורי את עמדת הצילום . כשהבחינה בי סוף כל סוף, התנצלה וסיפרה שלבתה קוראים נילי והיא רצתה שתדע מהו המקור. שיתפתי אותה שלי יש נכדה ששמה נלי שגרה בגבעת ניל"י וגם לי מאד חשוב שתדע מי הייתה ניל"י.

מחתרת ניל"י

פעלה בפעולות ריגול בשנים 1915-17 לטובת הבריטים ונגד הטורקים כדי לגרשם מהארץ. אבשלום פיינברג היה ממייסדי המחתרת. המחתרת הזו הינה שירות הביון הראשון בארץ ישראל.

פירוש השם ניל"י - נצח ישראל לא ישקר. מעניין לקרוא גם כאן.

באחת המשימות אבשלום פיינברג יצא למצרים דרך מדבר סיני יחד עם לישנסקי יוסף . בדואים תקפו אותם והרגו את אבשלום. לישנסקי הפצוע הצליח להמלט מהמקום למצרים. בתיקו של אבשלום היו תמרים ואחד מהם הצמיח עץ דקל בודד. מקום הדקל היה ליד רפיח. לאחר מלחמת ששת הימים צה"ל וחוקרים חיפשו את המקום והצליחו למצאו . ב-29.11.1967 - כ"ט בנובמבר - כמה סמלי - הובאו עצמותיו למנוחות בהר הרצל. את הגלעד לזכרו הציבו בחדרה שם גדל מרבית חייו .

אבשלום פיינברג היה רומנטיקן בנוסף להרפתקן, שכן כתב מכתב מרטיט לבבות נשים בהיותו בפריס.

לימים הקדיש הכתוב לאהובתו רבקה .מירית שם אור יחד עם צביקה פיק הפכו המכתב לשיר הידוע המושר ע"י יהורם גאון - אלף נשיקות .

ג'סר א-זרקא כפר דייגים

הידעתם ש....

ג'סר א-זרקא פירוש השם הגשר על הנחל הכחול. הגשר שמתכוונים אליו אינו הגשר שרואים היום בשפך נחל התנינים לים ושנבנה ב-1898 בעת ביקורו של הקיסר וילהלם השני (ששימש כקיסר גרמניה ומלך פרוסיה) בארץ ישראל כדי שיוכל לעבור בכרכרתו בנוחות מחיפה דרך החוף לירושלים. הגשר המדובר עתיק יותר והינו מהתקופה הביזנטית. הכוונה לגשר שנבנה על נחל תנינים שנקרא "אל וואדי א-זרקא" שפירושו הנחל הכחול- והכוונה לגשר על יד הסכר של טחנות הקמח שבתוך שמורת נחל תנינים.

זהו הכפר הערבי היחיד השוכן על חוף הים בארץ.

זהו כפר הדייגים האחרון שנמצא לחופי ישראל.

200 מ' מפרידים בין אחרוני בתי קיסריה לג'סר א-זרקא ואיזה הבדל תהומי קיים ביניהם.

הישוב כפי שאני מכנה אותו ככפר הינו מועצה מקומית.

כשנכנסתי לג'אסר א-זרקא - הכפר שתקוע ממערב לכביש החוף 2 כשנוסעים צפונה לכיוון קיסריה ומעולם לא נכנסנו אליו, סונוורתי מכחלת המבנים בהם הבחנתי בנסיעה בכביש החוף וזה משך אותי פנימה. זה הזכיר לי את העיירה שפשוואן שבצפון מרוקו אשר אהבתי וגם ממנה קיבלתי כחלת. התברר לי שכמה יזמים הרימו פרוייקט לקידום התיירות בכפר וכך צבעו בתרומת מספר גופים ובמיוחד נירלט 25 בתים. הם מנסים לגייס תרומות להמשיך בפרוייקט המבורך.

איך להגיע?

מכביש 4 לרשום בוייז ג'סר א-זרקא ולפנות כפי שפונים לשמורת נחל תנינים . בהצטלבות לנחל תנינים ממשיכים ישר . בימים שאין סגר בגלל הקורונה או כל סיבה אחרת, כדאי לשלב עם ביקור בשמורת נחל תנינים המעניינת ויפה. ביקרתי לפני שנים עם שניים מנכדי שם ונהנו מאד.

הסתנוורתי מהכיפה המוזהבת של מסגד עומר אל ח'טיב שנבנה במקור בשנת 1968 ונבנה מחדש במבנה בן שתי קומות וגדול בהרבה בשנת 2001.

חנייה: אפשרות סמוך לשדרת הדקלים או משמאל לשער הירקרק בצילום מטה צמוד לגדר.

נסעתי לכיוון חוף הים. הגעתי למגרש חנייה שראיתי כי שער ירקרק מכניס אותנו למראה נפלא של נחל תנינים נשפך לים ואמת מים מעליו. דייג יושב ומחכה לתפוס דג כמעט בשפך נחל תנינים, ילדים קטנים יושבים על אמת המים בלי שמבוגר אחראי ישגיח עליהם מנפילה.

עלינו בשביל מסודר לגבעה שמצאנו עתיקות שנראו כמו שער עתיק שהיה שם פעם. אף שלט לא נמצא במקום שיסביר. על הגבעה תצפית יפה שממנה ירדנו לחוף שמצד אחד צוקים מחוררים ומצד שני בתי התושבים ועל קו החוף מסעדות שאינן פועלות מחמת הקורונה. ילדים שיחקו במים כשאימם מנסה להוציאם החוצה. כאן נמל הדייגים היפה. סירות דייגים מושבתות עמדו בשורה ויצרו מראה פסטורלי כאילו אנו בכפר יווני או איטלקי.

על החוף כמה מסעדות שנראות כמו טברנות אותנטיות או החושות בסיני. חלקן מסעדות דגים, חלקן עם בשרים על האש, חלקן עם סלטים טריים . זוג ישראלים שסיירו שם סיפרו לנו שהמליצו להם על מסעדת מוסא. בגלל הקורונה העדפתי לאכול תפוח עץ מהבית מלשבת במסעדה.

מקווה שיקבלו אותי בכפר בפעם הבאה. 😋

שלא תסתנוורו מהפסטורליות שבנמל זהו כפר עני. מהעניים בארץ. האלימות שם קיימת ושבוע לפני ביקורנו חברה מהפייסבוק חוותה יריות במסעדה בעת שאכלו שהתחוללו לא הרחק מהם. בעל המסעדה בצעקות רמות הכניסם פנימה והסביר להם שזה להגנתם שלא יאונה להם כל רע. חוויה מטלטלת וקשה במיוחד שהצעקות היו בערבית והם לא הבינו הנאמר ועל מה המהומה.

המצב של הנשים בכפר בכי רע. הן אינן יכולות להחזיק כרטיס אשראי או חשבון בבנק, למרות שלרוב הן המפרנסות , המגדלות את הילדים, המבשלות והמנקות בבית. הבעל הוא זה שיתן לאשה כסף מהחשבון ומהכסף שהיא הרוויחה על פי רצונו. הגבר הוא בעל השליטה. גם מצבן של הרווקות אינו טוב יותר . ממליצה בחום לקרוא את כתבתו של ד"ר גילי חסקין על הכפר ועל מצב האלימות והנשים בכפר.

אהבתי ציור קיר על גדר בית ספר המכריז - די לשנאה!!!

מנהרת הזמן

זהו שמו של המעבר דרך מעבר הבטון שהינו צר ומתאים לרכב אחד בו זמנית לתוך הישוב. ציורי קיר ופסיפסים מקבלים את פנינו או בצאתנו מהכפר. ואכן כניסה מישוב כמו קיסריה השכנה לכפר הזה הוא ממש מסע בזמן .

בית חנניה

לאחר שסיימנו את הביקור בג'אסר א-זרקא התכוונו לנסוע הביתה. רשמתי בוייז ניווט לכיוון הבית ולפתע אני מבחינה בשלט בית חנניה. שניה לפני שחולפים על הכניסה אני אומרת לרפי תפנה מהר לכאן. רפי שואל מה יש לראות כאן ואני משיבה איני זוכרת מה בכל זאת יש כבר תאים אפורים במוח - קראתי משהו מזמן.

אני רושמת בגוגל בית חנניה אטרקציות ואינו שולף דבר ולפתע נגלית לנגד עייני אמת מים ארוכה במצב טוב מאד שלא ידעתי דבר על קיומה. מתרוממת לגובה מעל גובהו של רפי 1.75 מ'. משמאלי בתים ומימיני האמה ואם עוברים דרך האמה לצד השני מוצאת צמחי קנה סוף וגומא ולאחר מכן חורשה .

על פי השיפוע בצילום מטה האמה הולכת ויורדת בגובהה

הבחנתי גם שחלקים באמה עם טוורטין שנראים כאילו נטיפים בתמונה מטה

המראה מתחילת הכניסה לבית חנניה

יוצאים מבית חנניה ואני כל הדרך חושבת מה עושה כאן אמת מים. אני מתחילה לשרטט בראשי את אמות המים שאני מכירה ואני נזכרת בזו שבשמורת נחל תנינים ואת זו שראיתי בג'סר א-זרקא מוקדם יותר ונזכרת בנקבת מים ששלחה לי בתי, הגרה בגבעת ניל"י, צילום שהיא והנכדים הולכים במים בפארק אלונה שכעת בקורונה השמורה סגורה אבל כיף ללכת במים הצוננים בקיץ, בדרך לבתי אני עוברת דרך בורג' שגם שם קיימים שרידים לאמת מים שידעה ימים טובים יותר, ואחרונה נזכרת באמת המים בחוף קיסריה שהיא במצב טוב ומשערים שנוספה בתקופה מאוחרת יותר.

מגיעה הביתה ומתחילה לחקור ומוצאת שמעת שקיסריה נוסדה מתקופתו של הורדוס ועד המאה ה-13 שהגיע הסולטאן הממלוכי ביברס לאיזור, פעלה מערכת של אמות מים (אקוודוקטים) משולבות בתעלות פתוחות ובנקבות , תלוי במצב הטופוגרפי, שהובילו מים לקיסריה. אמנם היה קיים אקוויפר של מים די גבוה לפני השטח בקיסריה, אבל קיסריה היתה זקוקה לאספקת מים קבועה ורבה, לכן לא היו יכולים לסמוך על כמות המים באקוויפר. קיימים מספר מעיינות בסביבות בנימינה מעיינות שוני, (על מבצר שוני ומעיינות המים כתבתי בעקבות ביקור לפני שנים ) בסביבות עמיקם ואביאל שלצערנו היום יבשים עקב שאיבה וקידוחים. מעיינות נוספים היו באליקים ועמיקם. וכך ניצלו בתקופה כה קדומה מפעל מים אדיר שפעל עד התקופה הצלבנית. מפעל שהיה פעיל והחזיק מעמד 1200 שנים.

על אמות המים המובילות לקיסריה מעניין לקרוא בויקיפדיה, באתר טיולי - שימו לב גם להערות בסוף הכתבה, ואחרון מאד חביב נחשפתי במהלך החיפוש אחר מידע באתר הנפלא של עמירם אורן - עמירם במשעולי ישראל שאמנם רכב על אופניו ואני ממש לא, אבל הכתבה שלו הנפלאה על שלל מפותיה והסבריה ששמה "שרידי אמות המים בין בנימינה ובין שפך נחל תנינים ובג'אסר א-זרקא" תרמה לי רבות ובטוחתני שתעשיר גם אתכם.

אחרית דבר : כמה מקריות יש בחיים שיצאתי לדרך כדי למצוא שלולית חורף והטיול החד יומי הוביל אותי למחוזות אחרים לגלות מפעל אמות מים באיזור שתחילתו קרוב לגבעת ניל"י שם מתגוררת משפחתה של בתי הבכורה , שהשם של הישוב מתחבר עם המחתרת ניל"י שגלעד מוצב בפארק חדרה. הסתובבתי מבלי דעת במקומות שאמות המים עשו דרכן לעבר קיסריה עוד מהעבר הרחוק. ואנו בימינו התפעלנו בזמנו מהמוביל הארצי - הצינור שהוביל מים מהכינרת לדרום.

צירוף מקרים אני שואלת את עצמי ואתכם הקוראים.

אם אהבתם את הכתבה אשמח אם תלחצו על תודה

אם תרשמו תגובה למטה ישמח אותי מאד.