אגדה יפנית שלי - מקאמקורה דרך האקונה, הר פוג'י ועד מטסומוטו!!!

בקאמקורה שוכן- פסל DAIBUTSU 大仏 Amida Buddha 

חזותו החיצונית אפ'ס מעט נשית, אמנם ללא ציצים אבל גם ללא ריבועים. עגילים, גבות וליפסטיק ישנם.

המשכנו דרך האקונה עם התופעות הגעשיות וצפייה על הר פוג'י שנגלה במלוא הדרו, סבבנו בין הפסלים המדהימים במוזיאון הפתוח בהאקונה, ראינו את אגם אשי מקרוב ומרכבל תמשיכו לקרוא ותדעו מה עוד ראינו .

תקופת הקאמקורה היתה תקופה שהשתרעה בין השנים 1333-1185 שבמהלכם שלטו השוגונים לבית קאמקורה. זה החל מהשוגון הראשון ששלט מונמוטו יורימוטו .

זו נקראת גם תקופת ימי הביניים וגם הפיאודליזם אבל לא כמו הפיאודליזם באירופה.

כדי לקבל רקע כדאי לקרוא את כתבתו של גילי חסקין על תקופה זו.

קאמקורה שימשה מושב פוליטי חשוב ורק במאה ה-14 עבר הכוח הפוליטי לקיוטו.

הפסל כיום מברונזה מתנוסס לגובה 13.35 מ'. הוא שוקל 125 טון. נחשב השני בגודלו ביפן.

מאחר והוא נמצא תחת כיפת השמיים רואים אותו היטב מכל צדדיו והוא מאד מרשים.

זהו היום ה-6 לטיול יום ראשון

בתחילתו היה עשוי מעץ ועמד בתוך מקדש, אך בטייפונים שפקדו את קאמקורה , המקדש נהרס ובעקבות זאת גם הפסל ששרד 3 שנים בלבד ובאיסוף תרומות מהקהילה נבנה מחדש הפעם מברונזה והוזז לפתח המקדש.

מקדש שגם הוא עף ברוח ולכן נותר תחת כיפת השמיים . לתוך הפסל ניתן להכנס אולם עקב התור הארוך לכניסה – ויתרנו.

הפסל כאמור נקרא אמידה בודהה שהיא אחת המושיעות הגדולות בבודהיזם היפני. היא עוסקת בחיים בעולם הבא. אמידה מתוארת כסוטרה והיא סוטרה של החיים האינסופיים. 

無量壽經 AMIDA האפילה ביפן על הבודהה ההיסטורי ולכן כשנגיע לנארה נראה 

גם שם את הפסל של בודהה בדמות נשית במקצת. הסבר זה קראתי כאן.

הוראות הגעה ושעות כניסה כאן וכאן.

על תולדות הפסל ניתן לקרוא כאן.

קאמקורה הינה עיירת חוף קטנה ולה מקדשים רבים אבל כמובן שאי אפשר לבקר בכולם וביקרנו ב- HASADERA.

כשהתקרבנו אליו ראיתי שהוא ניצב על גבעה ולטפס אליו צריך לעלות מדרגות אז חטפתי חיל ורעדה אך יואבי הבטיח שאין הרבה מדרגות. התלהבתי מהגן עם הגשרונים והצמחייה הגזומה כיאה לכל מקדש ביפן.

לכבודנו חגה איזו ציפור בשמיים והיה לי קשה לזהותה – אולי עורב או ציפור אחרת. דגי זהב שטו להם במים.

נסענו לאורך החוף והיו פקקים לכן התמקדתי בשחפים על חוף הים.

לאורך החוף הבחנתי בשילוט של סכנה לצונמי – התפללתי שנעבור את הנסיעה ללא אירועי צונמי.

חוף הים עם חול שחור ועמודים לבנים מעטרים אותו.

סירות מפרש שטו להן באופק

סוף כל סוף מגיעים ל-HAKONE כאן מצפה לנו שיט על אגם אשי. נקבעה לנו שעה לשייט אך הפקק שבדרך עיכב אותנו וגם בתוך האקונה עצמה היה פקוק. 

הנהג שלנו חברמן הופך באחת מנהג יפני לאחד משלנו. הוא עוצר לנו לפני רמזור פותח דלתות האוטובוס במקום שממש אסור, העיקר שנרוץ ונגיע לרציף במועד. ואכן הגענו.

ספינת פיראטים המתינה לנו עם כל האביזרים הדרושים בספינת פיראטים כדי להפליג. 

בחוץ השמש עדיין זרחה והשמים היו כחולים והנופים עם שערי הטורי הכתומים היו חביבים.

במים שייטו להם ברווזים עם ילדים בתוכם, היו גם סירות מנוע וסירות משוטים וגם ספינה גדולה כמו שלנו אבל שלנו ברור שהיתה יפה יותר.

כשעלינו לספינה עלתה איתנו אמא עם הילדה החמודה וכשירדנו והמתנו שנעלה עם רכבל היא פרצה בבכי, כל הקבוצה התחילה לנסות להרגיע את הקטנה ולבסוף הצלחנו. היא כמובן זכתה לבוק רציני.

בתחילה פרצה בבכי

אחר כך נרגעה

ולבסוף גם רקדה

העליה לרכבל התבטלה עקב התפרצות של גזים רעילים, נסיעה לנקודת תצפית התבטלה אף היא כיון שסגרו את השמורה מאותה סיבה.

מזל שהספקנו לגן פסלים פתוח מרהיב ביופיו. 

כיון שבילדים עסקינן אין כמו סיפור אגדה.

אגדת ילד האפרסק הינה אגדה מפורסמת מאד ביפן. היא לקוחה מישראבלוג באתר נענע.

פעם לפני שנים רבות, חיו להם איש זקן ואישתו הזקנה.

האיש הזקן היה הולך מידי יום אל ההרים לקושש עצים לבערה ואישתו הזקנה הייתה הולכת אל הנהר מידי יום לשטוף את בגדיהם וכלי האוכל.

יום אחד, בעוד האישה הזקנה עשתה את מטלותיה, היא ראתה אפרסק ענק צף לו על הנהר, היא לא ראתה בחייה אף פעם אפרסק כה גדול וענק, "האפרסק נראה כה עסיסי וטעים" מלמלה לעצמה וחיככה את ידיה בהנאה מרובה, "זה יהיה ביזבוז לתת לאפרסק הזה להמשיך לצוף במורד הנהר".

אז אמנם עם קצת קשיים היא הצליחה למשוט את את האפרסק הענק מן הנהר וסחבה אותו איתה לביתה על מנת לחלוק אותו עם בעלה הזקן.

מאוחר יותר באותו הלילה, כאשר האיש הזקן חזר לביתו אחרי שקושש עצים אישתו הזקנה הראתה לו את האפרסק הענק, האיש הזקן לא האמין למראה עיניו, "בואי נאכל אותו עכשיו" הוא אמר.

אישתו ניגשה למטבח והביאה את הסכין הכי גדול שמצאה בביתה, וברגע שבאה לחצות את האפרסק לשניים, האפרסק לפתע נחצה ומתוך האפרסק יצא לו תינוק קטן ויפה.

אההה!!!, צעק האיש הזקן וקפץ אחורה בהפתעה ובבעתה.

"או יקירי" אמרה אישתו של הזקן והסתכלה על התינוק בעוד הזאטוט החל לבכות, "זה לא היה אמור לקרות, מה נעשה נעשה עכשיו?".

"טוב אין כל כך מה לעמוד להסתכל עליו" אמר האיש הזקן לאחר שהתאושש מן ההלם, "אנחנו חייבים לתת לו שם, אה אני יודע, הוא הגיע מהאפרסק לכן נקרא לו ילד האפרסק".

הזוג הזקן טיפל בילד האפרסק בחיבה ואהבה, וגידלו אותו בגאווה כאילו היה שלהם, ילד האפרסק היה חכם יותר משאר הילדים, וחזק יותר משאר הילדים ואף אחד לא היה מתמודד מולו, וכולם העריצו אותו.

יום אחד ילד האפרסק שמע מנווד שיש קבוצה של שדים שמתגוררים באי השדים, והשדים הללו מטילים אימה וטרור לכל מי שגר ומטייל בסביבתם, שודדים אותם, הורסים את בתיהם ומפחידים את הילדים.

לאחר ששמע את הסיפור ילד האפרסק רץ לאישה הזקנה ולאיש הזקן ואמר, "אבא, אימא, אני חושב שאני גדול מספיק על מנת ללכת ולהניש את השדים באי השדים. תכינו לי את הכופתאות (dumplings) הכי טובות ביפן לקחת איתי לדרך ואני אעשה אתכם גאים.

אבל האיש הזקן והאישה הזקנה הסתכלו עליו בדאגה ואמרו, "אתה צעיר מידי, אתה עדיין ילד, אסור לך לעשות את זה".

אבל ילד האפרסק לא רצה לשמוע מילה, "תנו לי להילחם עם 50 או עם 100 שדים ואני אמחה אותם במכה אחת ויחידה", הוא אמר.

האיש הזקן והאישה הזקנה הסתכלו אחד על השני בדאגה, אך אם זאת ידעו שזה חסר תועלת לריב איתו, ואמרו, "טוב, אם אתה חייב ללכת אז אתה חייב ללכת". הם הכינו לו את הכופתאות הטובות ביותר ביפן ונתנו לו סרט חדש לשיער וסט חדש של קימונו, חרב חדשה ופיסת עץ קטנה שעליה חרוט השם "ילד האפרסק" באותיות גדולות וורודות כצבע האפרסק לקחת איתו.

"היה זהיר" אמרו לו האישה הזקנה והאיש הזקן ובאותו זמן החלו לבכות, וילד האפרסק יצא לדרכו לאי השדים. ברגע שעזב ילד האפרסק את הכפר, כלב קטן ניגש אליו ואמר, "הב, ילד האפרסק, לאן מועדות פניך?"

"אני הולך להעניש את השדים באי השדים" אמר ילד האפרסק בגאווה.

"אני אלך איתך", אמר הכלב, "אבל... רק, אם תוכל לתת לי כופתאה אחת מאלו שאתה נושא איתך"

"בטח, אתן לך אחד מן הכופתאות שלי" אמר ילד האפרסק והוציא מתיקו אחד מכופתאותיו והביא לכלב, לאחר שנתן את הכופתאה לכלב אמר, "אלו הכופתאות הטובות ביותר ביפן, תאכל אותן וכוחך יהיה שווה ערך לכוחם של 1000 לוחמים".

ילד האפרסק והכלב המשיכו במסעם לכיוון אי השדים, במהלך דרכם הם פגשו פסיון וקוף וגם הם הצטרפו למסעו של ילד האפרסק לאחר שנתן לכל אחד מהם כופתאה אחת.

אחרי ששוטטו בדרכים ימים מספר הם הגיעו לים, כאשר מן החוף הם יכלו לראות באופק את אי השדים. ילד האפרסק מצא סירה ותוך זמן קצר הם שטו לדרכם אל כיוון אי השדים, ככל שהתקרבו יכלו לראות את השער הגדול והשחור שהיה הכניסה אל טירת השדים.

כאשר הגיעו אל האי רץ הקוף אל השער והקיש מספר פעמים על השער, טוק טוק טוק, ואז נשמע קול מאחורי השער, "מי הולך שם?"

"זה אני, ילד האפרסק וחברי הכלב, הפסיון והקוף, באנו לארץ השדים על מנת להעניש את כל השדים", לאחר שאמר ילד האפרסק את דבריו נשמע צחוק רועם מאחורי השער, "הא הא הא הא!, אתה? אתה רק ילד קטן וזב חוטם, חזור לבית הוריך, לא תוכל לגבור עלינו."

"רק תראו אותי!" ענה בתגובה ילד האפרסק וזינק קדימה אל עבר השער ושבר את השער לחתיכות.

השדים שעמדו מאחורי השער צרחו ורצו לתוך הטירה איפה שערכו השדים הגדולים נשף מפואר לאחר ששדדו את אחד הכפרים, הם שתו בקבוקים על גבי בקבוקים של סאקה (יין אורז יפני).

"זה ילד האפרסק! זה ילד האפרסק! הוא הגיע לנצח את כולנו" זעקו השדים הקטנים.

"ילד האפרסק?!, איזה מין שם זה ילד האפרסק?" אמרו השדים הגדולים וצחקו בקול רם לאחר מכן התכנסו מחוץ לאולם הנשף.

מולם נעמד ילד האפרסק עם הקוף, הפסיון והכלב. לכל אחד מהם היה כוח ששווה ערך ל1000 איש בגלל שהם אכלו את הכופתאות הטובות ביותר ביפן.

"אני הוא ילד האפרסק ואלו חברי, היכונו להפסד הגדול ביותר בחייכם!" צעק ילד האפרסק.

השדים שאגו בקול רם והסתערו על ילד האפרסק עם האלות הממוסמרות שלהם. ילד האפרסק נלחם חזרה, אגרופים, בעיטות, בעוד שהקוף, הפסיון והכלב נלחמו בעזרת השיניים וטפריהם, במהרה ילד האפרסק וחבריו ניצחו את כל השדים.

"או, חוס עלי, אני לא יכול לנצח" ילל מלך השדים, מנופף בידיו ובוכה בכי מרורים. "אם תחוס עלי ותשחרר אותי אני מבטיח שאני והשדים לא נבצע כל רע יותר בחיינו, אני מבטיח."

"טוב, אם אתה מבטיח, אני אחוס עליך" אמר ילד האפרסק.

מלך השדים נמלא שימחה שילד האפרסק חס עליו והביא לו את כל האוצר שאי פעם גנב. ילד האפרסק לקח את האוצר בעגלה, וביחד עם הפסיון, הקוף והכלב חזר לאיש הזקן ולאישה הזקנה, וכולם חיו יחדיו באושר ואושר.

ואם אי פעם תראו את השדים או את מלך השדים רק תגידו לו שאתם מכירים את ילד האפרסק וחבריו והם יברחו, למרות שהם לא עושים רע יותר.

-箱根彫刻の森美術館

THE HAKONE OPEN AIR MUSEUM

היות וחסמו לנו את הדרך לראות את השמורת טבע, נסענו למוזיאון הפתוח הנ”ל

ממש קרוב לשעת הסגירה.

המוזיאון הינו הראשון ביפן שנפתח כמוזיאון שכמעט רובו תחת כיפת השמיים. הוא נפתח בשנת 1969.יש בו מעל 1000 פסלים של מעל 100 אומנים לרבות אגף שלם של פיקסו עליו ויתרתי מפאת קוצר זמן. הוא משתרע על 70 דונמים ועיצוב הגינון בו מהמם. הצמחיה מותאמת לפריחה לפי עונות השנה וכמו בכל גן ביפן האסתטיקה משחקת תפקיד חשוב.

הפסלים של CARL MILS משבדיה

כמובן שבזמן הקצר שנותר לנו לא יכולנו לראות את כולו, אבל גם מהמעט שראינו התלהבתי מאד.

יש בו פיסול ממיטב הפסלים בעולם ואהבתי את היצירות שמצאתי שם. לידיעתכם גם אחד משלנו נמצא שם – יגאל תומרקין אם כי איני נמנית על אחת מחסידי הפיסול שלו אבל זה מראה כמה הוא מוערך וכמה אני איני מבינה אותו. מה שכן נדהמתי לגלות כאן את קארל מילס שביקרתי את הגן הנפלא שלו בשבדיה בשטוקהולם MILLESGARDEN עם שלל הפסלים המרהיבים שלו שם.

האם הפירמידה פתוחה או סגורה – תלוי בזוית העמידה מולה

מה צומח לה על הראש?

המוזיאון פתוח כל ימי השבוע ופרטים איך להגיע ושעות פתיחה תוכלו למצוא כאן

מי שמגיע לכאן עם ילדים יש גם פינה מיוחדת עבורם. רק תצפתתי מלמעלה לאיזור בכל זאת היינו במירוץ כנגד הזמן. גם כך חרגנו בסופו של דבר משעת הסגירה.

יש בגן דיאלוג יפה בין הפיסול לטבע סביב.

כמו-כן שמתי לב שמספר אומנים מתייחסים לדמות האשה כמשהו גדול מימדים אבל עם שכל קטן, או בכלל עיוותו את דמות האשה.

עוד אומן מפורסם שיצירותיו מוצגות כאן הוא HENRY MOORE וישנן לא מעט שלו.

היצירה המרשימה של דמות ענקית הינה של “Miss Black Power” by Niki de Saint Phalle (1968)

אילו היה לנו זמן קיימת פינה בגן שניתן לטבול את הרגלים במי המעיינות החמים הנובעים באיזור זה שהוא איזור געשי. האיזור הינו חיבור בין 2 לוחות טקטוניים.

אם רעבים יש גם ביצת עין

הגירוש מגן עדן

אחת היצירות המעניינות היתה מגדל שבמחוץ אינו מעיד על פנימיותו. זכוכיות בשלל צבעים כמו קליידוסקופ. גרם מדרגות לולייני מוביל עד למעלה.

לינה במלון זה THE PRINCE HAKONE LAKE ASHINOKO

שהייתי מוכנה ללון בו כמה לילות אבל את זה גיליתי רק בבוקר כשיצאנו מאולם חדר האוכל וראינו את הנוף הנשקף לאגם ASHI. יותר מזה לא צריך בחיים.

אבל במלון זה ציפתה לנו הפתעה נוספת בערב : למלון יש ONSEN שבלשון בני אדם זהו בית מרחץ. לא בית מרחץ טורקי אלא יפני.

בתי עוד מהבית הפליגה בשבחם של האונסנים שזו חוויה והיא ניסתה אותה במקומות אחדים ביפן ונהנתה.

המנהג לרחוץ בבית מרחץ ציבורי הינו עתיק יומין עת לא היו מים זורמים בבתים והלכו לבית מרחץ ציבורי. היפנים נותרו עם התרבות הזו וזה קצת מזכיר לי את טורקיה שם החמאם הטורקי מספק את הרחצה והקירצוף רק ששם הבלן עושה זאת ולא בעירום. העירום אינו משחק תפקיד ביפן כמו לנו אנשי המערב. כיון יש חלוקה לגברים לחוד ונשים לחוד אולם לפני שיפן נחשפה למערב זה היה מעורב.

מה עושים באונסן? לפי הבנתי הולכים למקום שבו קיים האונסן לבושים בחלוק רחצה. מתפשטים ושמים הבגדים בלוקר המיועד לכך או סלסלה כזו כמו בשדה התעופה.נכנסים לחדר רחצה ומייד מתקרצפים וגם במקומות האינטימיים ביותר . את השיער אם הוא ארוך אוספים או צריך קליפס להדק. לי זה הזכיר מייד את המקווה שחשבתי הנה תבוא גם הבלנית ותבדוק אם טבלתי מספיק וכל ההכנה הזו כדי להכנס בעירום לבית המרחץ ולטבול במים הקדושים

סליחה במי המעיינות מים וולקניים שמספרים עליהן ניסים ונפלאות.

תסלחו לי אבל אני עם לחץ דם גבוה ולא העזתי להכנס לבריכות האילו שאולי לא יעשו לי טוב כי הטמפרטורה עשויה להגיע ל-42 מעלות צלזיוס אבל הם אינם מזהירים על כך, איני מאמינה בנסים ונפלאות של ערב אחד. ולמי שמתעניין הרחצה באונסן כאן היא לגברים לחוד ולנשים לחוד.

כמה נשים וגברים בקבוצה שהלכו לאונסן במלון חזרו נלהבים מהחוויה. ואף אחת מהן לא בר רפאלי או דודי בלסר.

אז אני רק מיידעת אתכם ותחליטו לבד אם החוויה מתאימה לכם. מזכירה לכם זה בעירום מלא ללא בגד ים!!!

כדי שתקבלו מושג מצרפת לכם סרטון כאן.

יום 7 – יום שני

כבר בדרך לחדר האוכל ,( דרך סבוכה עם החלפת 2 מעליות שאינן נמצאות באותו המקום), דרך השמשה הבחנתי באגם אשי שהצטלם נהדר. חיכיתי לרגע שנצא אליו.

את חדר האוכל כבר קישטו לכבוד חג הדלועים.

ארוחת הבוקר נראתה כך

בסיום ארוחת הבוקר ניגשנו לטייל על גדות אגם אשי.

לצערי היה באמתחתי רק הנייד והתמונות אינן איכותיות.

זו היתה אווירה פסטורלית . רק אנחנו ואגם אשי , דייגים בתוך סירות דגים באגם.

OWAKUDANI- העמק הרותח שהייתי קוראת לו עמק הגיהנום.

זה המקום שרצינו להגיע יום קודם ונסגר עקב הגזים המסוכנים ומזל שנסגר כי הגענו ביום זה שהיה בהיר עם ראות טובה.

ריח של ביצים סרוחות עלה לאויר. ואכן אפשר במרכז המבקרים לקנות ביצים שחורות שעושים אותן מהגזים האלה.

וברגע אחד התגלה לנו הסמל הלאומי של יפן – הר פוג'י, במקום שיהיה מעוטר בשלג על פסגתו מעוטר בשובל ענן כמו צעיף לצווארו. לדברי יואב זהו רגע נדיר כי רוב הזמן הוא מכוסה עננים ואנו זכינו לראותו.

אח”כ הגיעו עננים וקצת התחילו לכסותו.

נכון שאי אפשר להתחיל את הבוקר ללא משפט הבוקר?

מיהרתי להראות לכם את הר פוג'י לפני שיתכסה עננים.

אגב, גם היום בעודי כותבת שורות אילו הואוקודני סגור מפאת גזים רבים.

דרכי הגעה לתצפית ניתן לקרוא כאן.

משפט הבוקר: להבין אחרים זאת תבונה

להכיר את עצמנו זו הארה.

השינטו הינה פילוסופייה המכוונת לנפש פנימה. למרות שבהרבה ספרים גם של בן עמי שילוני וגם בכתבות של גיל חסקין ועוד הם כותבים כי שינטו הינה דת, המדריך שלנו יואב מבהיר כי שינטו אינה דת זה רק חלק מהתבוננות נפשית פנימה.

להלן ההסבר מפיו: מהי דת? מקובל להניח שדת נשענת על מערכת סדורה של כללים וחוקים המאוגדים בדרך כלל בכתבי קודש שאין לערער עליהם.

במובן זה קשה מאד להגדיר את השינטו כדת כיון שאין ציווי מיוחד, אין כתבי קודש, אין מערך של כללים או חוקים או של ממסד עליון הפוסק הלכה בהתאם.

בנוסף שינטו מייחס חשיבות רבה להרמוניה של חיינו כאן ועכשיו.

לא ידוע על תורת גמול , תורת העולם הבא , או מסגרת של ציוויים מחייבים.

התפיסה המערבית לדבריו, נשענת על יסודות שונים לחלוטין מזו המקובלת ביפן. לכן יהודי השומע על אלת השמש מחבר את זה לעבודת אלילים, לאמונה דתית ולמלחמת האמונה באל עליון יחיד ובורא עולם בפאגאניות.

זו תמונת עולם הנשענת הנשענת על מערכת החינוך הישראלית, גם החילונית על הסיפור של המאבק באמונה הכנענית, והנחלת הכללים הישראלים בסיפורי המקרא.

יהודית וישראלים ייטו באופן אוטומטי לקרוא לכל התייחסות רוחנית בשם דת. לדבריו, זהו שימוש לא זהיר שיש לו משמעות מוגדרת ומקובלת. החיבור בין המונחים שינטו ודת הוא חיבור שאינו במקומו, ואפילו פוגם בהבנתנו את עולמם של היפנים שנשען על מסורות שונות משלנו בכך שאנו מנסים לתרגם עולם מושגים זר למבנה המחשבתי שלנו במקום להבין את דרך החשיבה השונה שלהם.

כך הדבר לגבי המושג דת וגם לגבי מושגים יפניים אחרים כמו מקדש, מנזר, מעמד חברתי, תור, ניגוד משלים וכד'. יש לנסות להבין את המשמעות המקורית ולצמצם את הרצון שלנו לתרגם למונחים שאנו מכירים.

מה בעיתונות ביום זה?

ראשית כמעט תמיד ישראל אינה מופיעה על סדר ההתעניינות בעיתונות ביפן. מה שכן מעניין אותם המאבק בין מצרים לאתיופיה.

מבחינה פנימית מה שמעניין את היפנים זה החינוך. הם גם בודקים כיצד מכל המדינות באיזורם יפן לא הצליחה להנחיל את האנגלית לתלמידים.

נושא הגרעין אינו יורד מפרק היום ומטריד אותם מאד.

נושא שמדיר שינה מעיניהם זה נושא דגי הטונה. היפנים אוכלים את כל מה שזז בים וכך רוקנו את האוקיינוסים שסביבם. המחסור גורם להעלאת המחיר

נושא נוסף רכב סולרי. יצרן זכוכית ענק הודיע שהוא נכנס לעסקי הסוללות המיועדות לרכבים, והם מניעים לתהליך זה במלוא הכוח.

עלינו על רכבל במהלכו ראינו שוב את התפרצויות הגזים ואת אגם אשי המדהים.

הר פוג'י הוא ההר הגבוה ביפן ומתמר לגובה 3776 מ'. הוא נקרא הר פוג'י סאן תוך הענקת כבוד. הוא הר געש פעיל שהתפרצותו האחרונה אירעה בשנת 1707.

לצעירים ולבעלי הכושר ניתן להעפיל עליו.

הר פוג'י נחשב להר קדוש. עד כדי כך קדוש שנשים לא הורשו לעלות עליו עד תחילת תקופת מייג'י.

אגדה יפה סיפורו של חוטב הבמבוק – סיפור על חוצנית משנת 1891

לקוח מאתר יפן מונוגטארי כאן

בעבר הרחוק חי לו חוטב במבוק זקן עם אשתו. כל יום יצא הזקן לאסוף במבוק, והתקין ממנו פריטים שונים למכירה וכך הזוג התקיים. יום אחד החוטב הבחין באור הבוקע מתוך גזע במבוק אחד ביער. הוא התקרב, ולמרבה הפתעתו ראה בתוך הגזע החלול תינוקת קטנה עטופה כולה באור זוהר. הוא לקח את התינוקת הביתה, והזוג החליט לגדל אותה כבתם. מאז שהזקן לקח את התינוקת לטיפולו הוא התחיל למצוא מטבעות זהב בתוך גזעים של עצי במבוק, וכך הזוג הלך והתעשר במהירות.

והתינוקת גדלה ממש לנגד עיניהם, ותוך שלושה חודשים כבר נראתה כנערה צעירה יפיפייה וקיבלה את השם קאגויה, הזוהרת. שמה יצא למרחקים, וכך הגיעו מכל קצות הארץ מחזרים מלאי תקווה להתדפק על דלתו של הזוג הזקן. אולם, הנערה לא הביעה כל רצון להיענות לחיזוריהם ולהתחתן. המחזרים הסתובבו יום וליל סביב גדר הבית בתקווה לפחות להציץ בקצה שמלתה של הנערה, אך הכל היה לשווא. בסופו של דבר רוב המחזרים התייאשו וחזרו לבתיהם, אך עדיין נותרו חמישה עקשנים במיוחד שלא היו מוכנים לוותר. הם הצליחו לתפוס לשיחה את חוטב הבמבוק והפצירו בו שידבר עם בתו על יתרונות הנישואים.

חוטב הבמבוק עצמו דאג מאוד לעתידה של בתו המאומצת. הוא ידע שאיננו איש צעיר ושלא נותר לו זמן רב לחיות, והיה לו חשוב לחתן את הילדה, כך שיהיה מי שידאג לה לאחר מותו. כך הוא גם אמר לקאגויה. הנערה החליטה שצריך איכשהו לרצות את אביה המאמץ, אותו היא אהבה מאוד. היא אמרה לו שהיות והוא מבקש ממנה, היא לא יכולה לסרב, אך היא מעוניינת לוודא שהבעל לעתיד באמת אדם שאפשר לסמוך עליו, ולשם כך היא תתן לכל אחד מהמחזרים העקשנים משימה שיהיה עליהם לבצע. הזקן הסכים והעביר את בקשתה של קאגויה למחזרים: מאחד המחזרים ביקשה הנערה שיביא לה את קערת הנדבות של הבודהה; מאחר ביקשה שיילך להר הוֹראי המיתולוגי ויביא לה משם ענף של עץ ששורשיו עשויים מכסף, גזעו מזהב, ופירותיו הם אבני חן לבנות; מהשלישי ביקשה שיביא לה בגד העשוי מפרוותו של עכברוש האש הסיני, העמידה באש; מהרביעי ביקשה שיביא לה את אבן החן בעלת חמשת הצבעים מראש של דרקון; ומהחמישי היא ביקשה שיביא לה את צדפת הקמע המיוחדת של סנונית, הנחשבת כמגנה על יולדות.

כששמעו המחזרים מה מבקשת מהם, קראו בפה אחד: אבל זה בדיוק כמו להגיד לנו לעוף מפה! ובכל זאת אמרו שינסו למלא אחר בקשותיה. כמובן, אף אחד מהם לא באמת עמד במשימה.

המחזר הראשון, הנסיך אישיזוּקוּרי, הבין שאין כל סיכוי למצוא את קערת הבודהה, והשיג קערה אחרת, שהיו אמורות להיות לה איכויות פלאיות כיוון שעמדה במטבח מול דמותו של קדוש בודהיסטי חשוב. לאחר שלוש שנים של היעדרות הוא הגיע עם הקערה, אך קאגויה ראתה מיד שלא מדובר בדבר האמתי, כיוון שקערתו של בודהה הייתה אמורה לזהור, והקערה שהביא לה המחזר לא זהרה כלל.

המחזר השני, הנסיך קוּראמוֹצ'י, גם הוא החליט שאין טעם לצאת למסע אל ההר, שעל פסגתו לפי האמונה הסינית נמצא גן העדן. הוא בנה בקתה מיוחדת וסודית מאוד, זימן את התכשיטנים המוכשרים ביותר בממלכה, והושיב אותם לעבוד. המלאכה לקחה שנים רבות, אך לבסוף הגיע הנסיך המאושר אל ביתו של חוטב הבמבוק, הציג את הענף וסיפר ארוכות על התלאות שעבר כדי להשיגו. קאגויה לא הצליחה למצוא פגם בענף היפיפייה, וכבר חשבה שאין לה ברירה אלא להתחתן עם אישיזוּקוּרי, אלא שאז הגיע שליח של התכשיטן הראשי עם מכתב, בו מתלונן התכשיטן על הלנת שכר, בגין העבודה על הענף שביצע עבור הנסיך. כך, הנסיך אישיזוקורי נאלץ לשוב לביתו בבושת פנים.

המחזר השלישי, שר הימין בשם אָבֶה מימוּראג'י, איש בעל אמצעים, פנה לסוחר סיני וביקש ממנו להשיג עבורו את הבגד מפרוות עכברוש האש. הסוחר אמר שלא ידוע לו על קיומו של בגד כזה בסין, אבל הוא שמע עליו וינסה לבדוק אם אולי מישהו יוכל להשיג את זה מהודו. בסופו של דבר שלח הסוחר הסיני מכתב לאבה ואמר שהבגד נמצא, אך הכסף שאבה שלח אינו מספיק, והוא מבקש סכום נוסף. אבה שלח את הכסף והגיע עם הבגד לביתה של קאגויה. הזקן והזקנה שמחו מאוד למראה הבגד המרהיב וקיוו שהנה סוף סוף הצליחו לסדר חתן לבתם המאומצת. אך קאגויה ביקשה לבדוק את מקוריות הבגד, והורתה להכניס אותו לתוך האש. הבגד, כמובן, נשרף, ושר הימין שב לביתו.

המחזר הרביעי, היועץ הבכיר אוֹטוֹמוֹ נוֹ מיוּקי, קרא למשרתיו והורה להם להביא את אבן החן בעלת חמשת הצבעים מראשו של דרקון. המשרתים רמזו לאדונם שזו משימה בלתי אפשרית, אך היועץ ציווה עליהם לצאת לחיפושים ולא לשוב בלי האבן. המשרתים חילקו ביניהם את הכסף שקיבלו מאדונם וכל אחד פנה לדרכו, מי לביתו ומי למסע תיירותי, אך אף אחד מהם לא הלך לחפש אחר האבן. כשראה אוטומו, לקראת חגיגות השנה החדשה, שהמשרתים לא חוזרים, הוא החליט לצאת לחיפושים לבד. הוא החליט שזאת לא צריכה להיות בעיה גדולה לתפוס איזה דרקון בים ולקחת ממנו את אבן החן, וכך שכר ספינה ויצא לחיפושים. אך זמן קצר לאחר שיצאו אל הים התחילה סערה נוראית והספינה עמדה לטבוע. הקברניט אמר שמעולם לא חווה סערה כזאת, ואין ספק כי נגרמה על ידי דרקון, שהבין שאוטומו מעוניין להורגו. אוטומו חזר והבטיח לדרקון שהוא לא מתכוון לפגוע בו והסערה שככה. בקושי רב הגיעה הספינה לחוף מבטחים, שם פגשו את אוטומו משרתיו, ששמעו על מה שקרה לו. הם התנצלו שלא חיפשו את האבן של הדרקון, ואמרו שהם מקווים שייקח אותם בחזרה עכשיו כשהוא ראה כמה מסוכן ובלתי אפשרי מה שהוא ביקש. אוטומו מאוד שמח לראות את משרתיו והאשים את קאגויה בכך שזממה להרוג אותו ואת אנשיו. הוא חזר לביתו ולא שב לחזר אחריה, מה ששימח מאוד את אשתו הראשונה.

המחזר החמישי, יועץ תיכון בשם איסוֹנוֹקאמי נוֹ מרוֹטרי, ביקש ממשרתיו לאתר מקום בו מקננות סנוניות, כדי שיוכל לקחת מהן את הקמע. לבסוף שמע שיש סנוניות רבות סמוך למטבחים הקיסריים ושלח את אנשיו לשם. אולם, המשרתים הקימו מהומה כה גדולה עד שכל הסנוניות נבהלו ופרחו משם. אחרי שקיבל עצה מאחד העובדים של המטבחים, החליט ללכת לשם בעצמו ובשקט. משרתיו הכינו מתקן מיוחד עם סל גדול, שיעלה את היועץ אל קן הסנוניות כשיהיה ברור שהסנונית עומדת ללדת (שכן, לפי האמונה הקמע "נולד" יחד עם הגוזל. וכן, לפי הסיפור הגוזל נולד ולא בוקע מביצה). כשהעלו את היועץ אל הקן הוא ראה שהסונית הרימה את זנבה ומסתובבת, שזהו סימן בטוח ללידה, הוא הושיט את ידו ותפס דבר מה חלק. בחושבו שזהו הקמע, הוא ביקש ממשרתיו להוריד אותו מיד, אך המשרתים משכו חזק מדי בחבל והיועץ צנח אל הקרקע ונפגע בגבו. יותר מכך, התברר שמה שחשב לקמע המיוחל היה למעשה גללים של סנונית. בסופו של דבר איסונוקאמי המסכן מת מפצעיו, לאחר שקיבל מכתב לבבי מקאגויה המצטערת על נפילתו הקשה.

וכך, קאגויה לא התחתנה עם אף אחד מהמחזרים. אולם כעת הופיע המחזר רם המעלה מכל. שליחת הקיסר הגיעה לביתו של חוטב הבמבוק וביקשה לראות את קאגויה ולשלוח אותה לחצר הקיסר, ובתמורה הבטיחה לחוטב הבמבוק שהקיסר יעניק לו תואר אצולה ותפקיד בחצר הקיסר. אך קאגויה אמרה שאין לה שום ספק שאם תלך לשרת בחצר הקיסר היא תמות והאב המאמץ האומלל נאלץ לדווח לשליחי הקיסר שאחרי הכל הוא לא יוכל לשלוח את בתו. אולם, הוא הציע כי הקיסר יגיע לביתו והוא יאפשר לו לראות את קאגויה. הקיסר שמח מאוד, והגיע לביתו של חוטב הבמבוק כשעבר בסביבה במסגרת מסע ציד קיסרי. הוא נכנס אל החדר בו ישבה קאגויה והצליח לראות אותה. היא נסיתה לברוח ולהסתיר את פניה, אך היה מאוחר מדי. הקיסר ראה כמה יפה היא ואמר שכעת הוא חייב לקחת אותה עמו, אך ברגע שאמר את זה קאגויה נעלמה לנגד עיניו. הקיסר הבין שהיא לא בת תמותה רגילה, הבטיח לא להתעקש יותר ושב לארמונו. עם זאת, אהבתו כלפיה לא פחתה והוא המשיך לשלוח לה שירים ופרחים, והיא גם דאגה לשלוח לו מכתבים.

חלפו להן שלוש שנים. בתחילת השנה הרביעית כולם שמו לב שקאגויה יותר ויותר בוהה בירח ונראית מהורהרת ועצובה. כששאלו אותה מה מציק לה, היא אמרה שזה שום דבר, אך לילה אחד בחודש השמיני, בעודה מסתכלת על הירח היא פרצה בבכי מר, והפעם החליטה לגלות את כל האמת להוריה. היא סיפרה שהיא נולדה על הירח והגיעה לארץ בשל התחייבות מהעבר, אך כעת, בליל הירח הקרוב, אנשים מארצה יגיעו לאסוף אותה אל עמה ואל הוריה שנותרו על הירח. היא אמרה שהיא התחננה כל פעם להניח לה להישאר בארץ עוד שנה אחת, אך השנה בקשתה לא נענתה והיא תיאלץ לעזוב. הקיסר, ששמע על כך, שלח אלפיים לוחמים מהמשמר הקיסרי לביתו של חוטב הבמבוק והורה להם לירות ברגע שיבחינו בעצם כלשהו המגיע מהשמיים. קאגויה הזהירה אותו שאמצעי הלחימה של המשמר הקיסרי לא יועילו נגד אנשי הירח, אך הם בכל זאת נשארו על המשמר.

לקראת חצות כל סביבת הבית הוארה באור בוהק של עשרה ירחים מלאים ומהשמיים ירד ענן ועליו אנשים שהביאו עמם גם כרכרה מעופפת עבור קאגויה. כל מי שהיה בבית וסביבו קפא במקום ולאף אחד לא היה אומץ לתקוף. אחד מאנשי הירח שנראה כמו המלך קרא לחוטב הבמבוק והסביר לו שקאגויה נשלחה אל הארץ בגלל חטא כלשהו שביצעה, וביתו של החוטב נבחר משום שהוא ביצע מעשים טובים בעבר ואנשי הירח בחרו לתגמל אותו, וכך שלחו לו את קאגויה וגם זהב בתוך גזעי במבוק. תקופת העונש של קאגויה הסתיים וכעת הם חייבים לקחת אותה בחזרה לירח. אך חוטב הבמבוק עדיין סירב לפתוח את שערי ביתו ולהניח לקאגויה ללכת. לפתע שערי ודלתות הבית נפתחו מעצמם, ולא הייתה לקאגויה ברירה אלא לצאת. אנשי הירח הביאו לה בגד עשוי נוצות ואחד המשרתים הושיט לה בקבוקון עם סם החיים, בטענה שהוא אמור להחזיר לה כוחות, אחרי ששהתה במקום כל כך נחות ומזוהם. קאגויה הביעה צער רב על כך שעליה לעזוב את האנשים שטיפלו בה כל כך טוב לאורך השנים. היא השאירה להוריה את הגלימה שלבשה וביקשה שיביטו בה בלילות ירח מלא וייזכרו בה. עבור הקיסר היא ביקשה להשאיר את הבקבוקון עם סם החיים. לבסוף היא נכנסה לכרכרה המעופפת ועלתה לשמיים בלוויית מאה אנשי ירח.

קשה לתאר את מצוקתו הנפשית של הקיסר, כשהוא שמע את הדיווח של אנשיו על מה שהתרחש וקיבל את מתנת הפרידה של קאגויה. הוא כתב שיר המבטא את צערו על עזיבתה של קאגויה, שבלעדיה אין לו כל צורך בסם החיים. לאחר מכן, הוא ביקש מאנשיו שייקחו את השיר ואת הבקבוקון עם הסם להר גבוה וישרפו אותם שם. הבקבוקון והמכתב בערו ובערתם לא שככה, ועד היום אפשר לראות עשן העולה מראש ההר, שקיבל את השם פוג'י, אל-מוות*.

* 不死 – ניתן לקרוא את הסימניות כ-fushi או fuji. קיים גם הסבר לפיו הסימניות המשמשות היום לכתיבת שמו של הר פוג'י 富士, שאחת מהמשמעויות האפשריות שלהן היא "שפע" ו"חיילים", גם הן זכר לסיפור על קאגויה, שכן חיילי משמר רבים נשלחו להר כדי להבעיר את המכתב והבקבוקון. וכמובן ידוע שהר פוג'י הוא הר געש, שבתוקפה העתיקה היה פעיל.

ירדנו רכבל לאגם אשי

ואלה התמונות שצילמתי מהירידה הזו ולא יכולתי להפסיק לצלם.

מרכז המבקרים של הר פוג'י – מאד מעניין. צפינו בסרטון כשברקע דגם של ההר מואר באורות מתאימים להתפרצות הר הגעש .

 

לא רוצה לקלקל לכם אז רק תבואו ותתרשמו.

ביקור בחוות וואסאבי

רק נכנסנו לחוות וואסאבי, יפנית חביבה קיבלה את פנינו בשמחה. אבל לנו לא היה זמן להתעכב אצלה וחבל.

הוואסאבי זקוק להרבה מים לצורך גידולו ומה שעשה גאון מקומי, שלא הלך בתלם בהתאם לפרוטוקול, הוא הסיט מימיו של נחל כדי להשקות את הגידולים. הוא גם הפך את המקום לאתר תיירות ובאים לראות את החווה, לקנות וואסאבי שמשמש הרבה לתיבול בסושי. 

הסטת מי הנהר לטובת הגידולים

הוא עשה אתר הנצחה למייסדים של החווה ובנה מקדש קטן. במשטח החווה גם מתקן טהרה כמו בכניסה למקדשים הגדולים.

אנו טעמנו גלידת וואסאבי והיתה טעימה.

עוד כמה תמונות מחוות גידול הוואסאבי ששמה: DAIO WASABI FARM

נמצאת באי הונשו . האתר שלה ביפנית לאילו שקוראים שוטף יפנית הוא כאן.

כתובת המקום כאן: Japan, 〒399-8303 Nagano-ken, Azumino-shi, Hotaka, 

３６４０

פועלות הוואסאבי

הוא לא לאכילה

בדרך למטסומוטו ראינו הרבה עצים בשלכת

בעירמטסומוטו– 松本城, Matsumotojō 

נשתמרה טירה יפיפייה בעלת 7 קומות הבנוייה ללא מסמרים, והיא עומדת על תילה מתקופת הסמוראים.

כך נראתה לי כשהתקרבנו למגרש החנייה

על הטירה, איך היא נראית בעת פריחת הדובדבן, אפריות הגעה ניתן לקרוא כאן.

הטירה יפיפיה מכל זווית

היו סביב לטירה גם דוכנים שבכיף הייתי מסתובבת ביניהם אבל אנו הגענו לקראת הסגירה , ואחרי שמקבלים את הכרטיסים עומדים בתור שבסוף היום עוד היה לנו מזל והתור נמשך רק מחצית השעה.

היה לי מזל גם שלאורכו של התור ישנם ספסלים, שאני ועוד חברה לקבוצה ניצלנו אותם עד תום.

המדרגות בתוך הטירה ממש לא סטנדרטיים כמעט חצי מטר גובה כל אחת. הרגשתי מאמץ רב מדי בברכיים וכד שאוכל להמשיך בטיול – שלחתי את רפי שיצלם ויתעד.

אני אחרי קומה אחת בחרתי בנתיב המילוט יחד עם הרבה משפחות וילדים.

ואם תהיתם רפי חזר מהטירה עם תמונה אחת של סמוראי מטושטשת.

קשה לסמוך על רפי שלי עם צילומים.

המלון שנבחר ללילה זה היה HOTEL BUENA VISTA MATSUMOTO

מלון שארוחת הערב היתה דוגמא לבזיון. הגענו 2 דקות אחרי המועד שנקבע וכבר לא היה מזון ולא מקום לשבת. אספתי כמה שאריות מהקערות וניגשנו לאכול.לאחר תלונות כשכבר כמעט שבענו הם הצהירו שיתנו אוכל כמה שנרצה עד אחרון האנשים. זה היה מאוחר מדי.

היינו אמורים במקור ללון בטקאיימה אך עקב הפסטיבל ותפוסה מלאה של המלונות, ואני מאמינה שגם עלייה במחירם עקב הדרישה, לנו כאן.