הורי לא יצאו מגבולות רומניה וישראל ואני משלימה כל מה שהם החסירו. אוהבת נופים בטבע פראי, עיירות וכפרים מעולם האגדות עם טירות וארמונות,בעלי חיים וציפורי...

אוזבקיסטן בדרך המשי פנטסיה מול מציאות

צפייה בפרופיל

שליחת הודעה

הבלוג של לבון רחל קולומבוסית

לבון רחל קולומבוסית

צפייה בפרופיל

שליחת הודעה

הבלוג של לבון רחל קולומבוסית

30/12/2014 עודכן: 20/08/2016

8,490

תמונה ראשית עבור: אוזבקיסטן בדרך המשי פנטסיה מול מציאות — כיכר הרג'יסטן בסמרקנד 3 מדרסות בצורת "ח" - - רפי לבון

כשביקרנו בארמניה שנה שעברה נחשפנו לראשונה לסעיף בדרך המשי בקרוואן סראי.
(חאן לבני אדם ובעלי חיים מעוטר עם עיטורים מהתקופה הסלג'וקית).
התחלתי לקרוא על דרך המשי והסיפורים של אלף לילה ולילה בשילוב האגדות ושיר
נוסטלגי על בוכרה היפה בביצוע גאולה גיל שזכרתי מילדותי הציתו אצלי את הדמיון.
יום לפני שנסענו לאיסלנד נרשמתי לטיול מאורגן לחוה"מ סוכות. הטיול שנבחר היה
של פגסוס כיון שהמדריך היה מיודענו שמוליק פרידמן שהדריך אותנו בטיול
בגיאורגיה וארמניה. איש אשכולות עם ידע רב וחוש הומור שאפילו מביא לטיול
טחינה וזיתים מעשה ידיו עבור הקבוצה.
על פי הכתוב בכל המקורות חודש ספטמבר נחשב לחודש טוב לטיול בארץ
מדברית זאת. ככל שהתקרב מועד הטיול ראיתי שהטמפרטורות החזויות גבוהות
מאד ובחלק מהימים אף נוסקות ל-39 מעלות. כיון שאני סובלת מאד מחום בצער רב
נותרתי מאחור ורק רפי יצא לטיול .
הכתבה הזו נכתבת על בסיס הסיפורים והאגדות שקראתי בתוספת הסיפורים ,ההסטוריה
החוויות והתמונות של רפי ובנוסף גם עזרה רבה מהמדריך שמוליק שהוסיף
לכתבה זו ברוב טובו דברים עדכניים ומדוייקים.

אוזבקיסטן לפי מסורת מקומית היתה מקום מושבם של אדם וחוה.

דרך המשי
זו דרך עתיקה שעברו בה שיירות אין סופיות של פילים, גמלים דו דבשתיים ,
סוסים ופרידות , חמורים ויאקים כשהחיות הוחלפו בדרך בהתאם לתוואי השטח
הטופוגרפיים, עמוסים בסחורות ,בבדי משי צבעוניים, תכשיטים מרהיבים, בשמים,
סמי מרפא, כלי נשק, עבדים, סריסים ושפחות משיהאן שבסין, מהודו דרך רוחבה
של כל סין , דרך הרי פאמיר, מהודו דרך הרי הינדו כוש ופאמיר (גג העולם בטורקית)
והרי הטיאן-שאן (ההרים השמימיים בסינית) חצו מדבריות כמו מדבר גובי, קארה קום
וקיזיק קום ומצאו מרגוע בנאות המדבר המשופעים במים בבוכרה, סמרקנד, חיוה
וטשקנט שבאוזבקיסטן של ימינו, התאכסנו בחאנים (קרוואן סראי- דוגמת זה שראינו
בארמניה- חאן סלים), המיועד לאנשים ובעלי חיים כאחד, בדרכם לאירופה דרך
שייט עד איטליה.
השיירות עברו כ-7000 ק"מ במסע שארך כ-200 ימים.
זו אינה דרך אחת אלא היו קיימות מספר דרכים שקישרו את המזרח הרחוק עם
המזרח התיכון דרך מרכז אסיה , טורקיה לכיוון אירופה.
נוסעי השיירות הובילו בנוסף לסחורות גם תרבות שונה ממזרח למערב ולהיפך,
שפות שונות, סיפורים ואגדות, אומנות, מוסיקה, פילוסופיה ודתות והדרך יצרה
עירבול אתני.
עוד על דרך המשי בכתבה של גילי חסקין מדריך הטיולים הידוע כאן.
כתבה של הסופר והעתונאי צור שיזף כאן.
מאמר של הסופר בן ציון יהושע: אוזבקיסטן - עולם של אגדה ומסורת כאן.

תמונה של דוד קאיקוב

אוזבקיסטן שוכנת בלב ליבה של דרך המשי. איך נולדה דרך זו?
שורשי אוזבקיסטן מתחילים כ-6000 שנה לפני הספירה דווקא בסין, שם גילו את סוד
ייצור סיב המשי מפקעת הגלמים וסופו בדי המשי. הקיסר הסיני האן שלח שליחים
למרכז אסיה כדי ליצור דרכי מסחר חדשים עם הפרסים כדי שהללו יספקו לו סוסי מלחמה.
בדרך זו בדרך זו לסין עברו ענבים וגם אספסת אל המערב הגיע המשי דרך מצרים אותה
כבשו הרומאים בשנת 30 לפני הספירה. הרומאים הוקסמו מהמשי והיות והסינים שמרו
בסוד את דרך ייצור המשי, והיות והדרישה ברומא למוצר זה רק עלתה יצרו רשת של
נתיבי מסחר. לדרכי מסחר אלו לא היה שם, המותג "דרך המשי "ניתן ע"י חוקר גרמני
בן המאה ה19.

חודש מאי הוא תקופת הגידול של תולעי המשי, הילדים באוזבקיסטן מגוייסים לגידול
והאכלה של הזחלים, יש להאכילם 7 פעמים ביום, ומספיק שההאכלה מתעכבת בשעה
הם מתים. אם אחד מת יש להוציאו כדי שלא ידביק את האחרים . סופו של גלגול הזחל
גולם וממנו לאחר מכירתו מייצרים את סיב הזהב החקלאי של המדינה חוטי המשי. זו
מעין עבדות המחייבת את כל בני המשפחה ,כיון שישנן מכסות שצריך לעמוד בהן,
המשפחות מגייסות את ילדיהם לקטיף עלי התות בעדיפות על פני הליכה לבי"ס ,
ילדים הקטנים בני 8-15 מגויסים למטרת צריכת המשי בעולם. ילדים אלו מגויסים
גם ולא רק הם למשימה לאומית אחרת קטיף הכותנה.
באוזבקיסטן מייצרים 400,000 טון בשנה משי. בסין הרבה יותר.
(הובא בדפי מידע ע"י שמוליק המדריך- הצד האפל של דרך המשי).

תמונה של דוד קאיקוב

מרקו פולו - הוא הנוסע המפורסם בדרך זו. הוא הגיע מוונציה דרך בוכרה וסמרקנד,
דרך קשגאר במערב סין, חצה את מדבר גובי ובשנת 1266 הגיע לבייג'ינג בסין שם זכה
בתהילת עולם.
את רשמיו מהמסע כתב בספר "ספרו של מרקו פולו, אזרח ונציה, שבו מתוארים
פלאי עולם". הספר הוכתב על ידו בהיותו בשבי בג'נובה בשנת 1298 למעבד
רומנסות צרפתי רוסטיצ'אנו מפיזה.
תוספת של שמוליק:ממשפטיו האחרונים לפני מותו לכומר הוידוי "סיפרתי לכם רק חצי ממה שראיתי"

המצאת הנייר
שמוליק באדיבותו שלח בתום הטיול דף עם מידע על ההמצאה ב"ה" הידיעה ששינתה
את פני העולם וזה המצאת הנייר. הקדמונים במצרים כבר עסקו בכך בשנת 2500 לפנה"ס
ומשם גם נגזר השם "פאפירוס" - PAPER.
מייחסים את המצאת הנייר למאה ה-2 לפנה"ס לטאצ'י לאנג בחצר המלך בסין בתקופת
שושלת חאן. תהליך הייצור התפשט בכל סין ובשנת 750 לספירה הגיע למרכז אסיה.
במאה ה-8 דרך סמרקנד באוזבקיסטן הגיע הנייר לטורקיה ומשם במאה ה-10 התפשט ליוון,
מצרים ומרוקו. רק במאה ה-14 הוא הגיע לאירופה.
מידע נוסף על המצאת הנייר כאן.

ג'וחא - חוג'א - נאסר א-דין

בתרבויות רבות מופיעה דמות שוטה הכפר (כמו לדוגמא הרשל'ה מאוסטרופולי,
חכמי חלם), ובאוזבקיסטן זהו ג'וחא גיבור עממי חכם-טיפש,שחיבר בין צחוק ודת.

פסל הברונזה של חוג'ה היא יצירתו של היהודי מטשקנט – יעקב שפירא.
כדי להבין קצת על מה מדובר אביא כמה סיפורים עליו:

זהו ג'וחא

*שאלו את ג'וחא :" תגיד כשאני קם בבוקר ומסתכל מבעד החלון, אני רואה המון
אנשים הולכים לכל הכיוונים, אחד לפה אחד לשם- מה פירוש המחזה הזה?"
ג'וחא השיב:"זה פשוט מאד. אתה מבין, אם כל האנשים היו הולכים לאותו כיוון
העולם היה מתהפך".

*יום אחד מכר ג'וחא את ביתו במחיר נמוך מגוחך, והעמיד לקונה תנאי קטן: באחד
הקירות יש מסמר שאני מאד קשור אליו, אמר ג'וחא, ואותו אני לא רוצה למכור.
הקונה הסכים, הלא זה רק מסמר. כעבור כמה ימים בא ג'וחא ותלה את מעילו
על המסמר שבבעלותו. אחר כך הביא מיטה וישן לידו. המסמר כל כך יקר לי,
שאני לא יכול להפרד ממנו בלילה, הסביר. אח"כ הביא את משפחתו לבקר את
המסמר, וערך שם מסיבה. בסוף זה נמאס לבעל הבית החדש והוא קנה את
המסמר במחיר שעלה פי כמה על מחיר הבית כולו.

*מספרים על ג'וחא , שישב פעם במרכז הכפר משועמם, ואז חמד לו לצון.
הוא החל לקרוא בקולי קולות: אנשים, בקצה הכפר מחלקים תפוחים חינם!
בזה אחר זה החלו אנשי הכפר ממהרים לעבר פאתי הכפר. צפה בהם ג'וחא
ואמר לעצמו: אם כל כך הרבה אנשים רצים לשם, אולי באמת מחלקים שם
תפוחים? ומיד החל לרוץ גם הוא בעקבות האנשים.

הסיפורים על ג'וחא התפרסמו ע"י שחר שילוח ב-NRG מעריב.

קצת פרטים על אוזבקיסטן:

אוזבקיבטן ארץ מדברית והערים העיקריות שוכנות בתוך נאות מדבר. היא שוכנת
בין שני נהרות גדולים האמו דאריה והסיר דאריה. היא מדינה מוסלמית אבל איסלאם
לא פאנטי . שטחה 407,000 קמ"ר לשם השוואה פי 2 מבריטניה.
היא מונה כ-25 מליון אנשים .
חלוקה אתנית : אוזבקים - 80% ,רוסים - 5.5% , טאג'יקים - 5% , קזחים - 3% ,
טטרים - 1.5% אחרים - 2.5%.

שפות: אוזבקית, טג'יקית, פרסית.

דת: 88% מוסלמים סונים, 9% נוצרים ו-3% אחרים.
עצמאות- קיבלה מברית המועצות ב-1 בספטמבר 1991 ..
היא גובלת בכל מדינות ה"סטן" : קזחסטן,קירגיסטן, טג'יקיסטן,טורקמניסטן, ואפגניסטן.
אין לה גישה לים משום כיוון. אבל יש לה אוכלוסיה חמה ומכניסת אורחים וכולם רוצים
לעזור אף אם יש מחסום שפה. תמיד יש שפת הסימנים.
אוזבקיסטן היא המצאה רוסית כי עד ניצחון הקומוניסטים ב-1920 היתה מרכז אסיה
מחולקת בין חאנת בוכרה, חאנת חיווה וחאנת קוקאנד. הרוסים שברו את מרכז אסיה
לקירגיזיה, טג'קיסטן,טורקמניסטן ואוזבקיסטן.

זהו דגל אוזבקיסטן

הדגל אומץ ב-18.11.1991 עם התפוררות ברית המועצות. מוטיב הסהר וצבעי הלבן
והירוק מסמלים את האסלאם. כל צבעי הדגל דומים ללבנים של מסגד בסמרקנד.
12 הכוכבים מסמלים את 12 המסגדים בטשקנט.

הסטוריה על קצה המזלג ומצביאים מפורסמים:
במאה הרביעית לפני הספירה עבר כאן אלכסנדר הגדול ונישא לבתו של השליט המקומי -
רוקסנה היפה ליד סמרקנד. בימי שלטונה של אימפריית כושאן הובא הבודהיזם לאזור,
ואילו דרך המשי קידמה למגעים של סחר ושל שלום עם העולם החיצון. עיירות רבות
צמחו כאן, וחבל הארץ הפך עשיר מאוד.
במאה השישית שעטו הטורקים וכבשו את הערבות, והביאו עמם את האיסלאם ואת הכתב.
כשהמשיכו הטורקים לכרי מרעה ירוקים יותר, שוב השתלטה פרס על האזור, עד
שג'ינג'יס חאן המונגולי וחייליו כבשו את המדינה כולה כרוח סערה.
עם עלייתו של השליט האכזר טימור לנג במאה ה-14, שוב החלה אוזבקיסטן לשגשג,
וסמרקנד הפכה לבירה מוסלמית נוצצת, בזכות טימור, שהיה גם פטרון האמנויות.
בתקופה זו לערך נטלו לעצמם כמה שבטים מונגוליים את השם אוזבקים; במאה ה-14
החלו לנוע דרומה, ולבסוף כבשו את האימפריה של טימור. ב-1510 כבר כבשו את האזור כולו,
מאמו-דאריה עד סיר-דאריה, ושלטו בו מאז. בתחילת המאה ה-18 ביקש החאן מחיבה (Khiva)
עזרה מפטר הגדול, הצאר הרוסי, בהגנה על ארצו כנגד הטורקמנים והקזחים, ובכך עורר את
עניינה של רוסיה במרכז אסיה. עם זאת, עד שהחליטו הרוסים לשלוח צבא שיכבוש את חיווה,
כבר לא נזקק החאן לעזרתם וטבח כמעט בכל הכוח הצבאי. פרט למספר היתקלויות משניות,
התרחשה הפלישה הרוסית הגדולה רק ב-1839, בימיו של הצאר ניקולאי הראשון,
ששאף למנוע את ההתפשטות הבריטית באזור, אך המשימה לא היתה הצלחה גדולה.
25 שנה לאחר מכן ביצעו הרוסים צעד רציני נוסף, וב-1875 כבר שלטו באזור כולו.

19.9.- יום חמישי טיסה לטשקנט
רפי מגיע לשדה התעופה בלעדי. שמוליק שומע מה הסיבה ומייד רוצה לשוחח איתי אולי
יצליח לשכנע בכל זאת לבוא. הוא מפציר בי שאשב במלון אם יהיה לי חם אך כיון שאיני
נוסעת כדי לשבת במלון בכל זאת בבית יש יותר מחדר אחד, אני נשארת בבית מבואסת.
טיסת אוזבקיסטן איירליינס יוצאת כמתוכנן בזמן - בשעה 12.00. מטוס גדול עם שני מעברים.
רפי יושב ליד מדריך של חברת מרום תעופה שעושים את המסלול הפוך.
הטיסה טיסה ישירה ,אורכת כ-4 שעות כמעט כמו לפריס ונוחתים בעולם אחר. מזיזים את
השעון קדימה ב-3 שעות וכך זה כבר כמעט ערב. בשדה התעופה כמו במדינה קומוניסטית
לשעבר תורים ארוכים.
הם רק רוצים בקשיש אך לשמוליק אין תקציב לזה וכך מתעכבים כשעתיים. בשעה 22.30
מגיעים למלון לארוחת ערב.
טאשקנט פירוש שמה עיר האבן. גרים בה 2.5 מליון תושבים. 80% מוסלמים ו-20% נוצרים.
המלון שלנים בו DEDEMEN SILK ROAD מצויין. החדר מרווח והמיטה נוחה.

טשקנט היא עיר הבירה של אוזבקיסטן והיתה העיר הרביעית בגודלה בתוך ברית המועצות לשעבר.
ב-1966 פקדה אותה רעידת אדמה חזקה שמחתה הסטוריה של 2000 שנה. כיום היא עיר
סובייטית באופיה.

20.9. - יום שישי טשקנט-סמרקנד

תמונות מטשקנט

מבקרים לאחר ארוחת הבוקר במוזיאון בטשקנט. מתרשמים מהמוצגים במקום
המדריכה המקומית שהיא נוצרית מארמניה מסבירה באנגלית ושמוליק מתרגם לעברית בקצרה
אצלה גם פורטים מעט כסף שיהיה להתחלה

זה סגנון הכובעים שחובשים באוזבקיסטן הגברים גם רפי רוכש כובע כזה במהלך הטיול.

זו התקרה המרשימה של המבנה

בתום הסיור המרשים יוצאים מטשקנט לכיוון סמרקנד באוטוסטרדה E40 . באוטוסטרדה נוסעים
במהירות מסחררת של 70 קמ"ש. באוטוסטרדות באוזבקיסטן הרבה בורות ומזל שנוסעים באוטובוס
זה פחות מורגש. להפתעתו של רפי המיזוג באוטובוס סביר. המרחק בין טשקנט לסמרקנד 290 ק"מ.
האיזור מאד שחון ויורדים כ-15 מ"מ גשם בשנה. בשעה 11.00 בבוקר הטמפרטורה כבר היתה 32
מעלות לפי הצג באוטובוס. ובשעה 15.15 כבר הגיעה ל-35 מעלות.
הדרך מישורית ומשעממת. צנרת גז נמצאת בשולי הכביש וכשהיא מגיעה לבתים מתרוממת
למעלה וכך נוצרת כניסה לבתים.
לדברי שמוליק תהילתה של דרך המשי ירדה עם פיתוח האוניות.

בשעה 16.30 מגיעים לסמרקנד ומבקרים בבית כנסת. בסמרקנד היתה קהילה יהודית מפוארת,
והיום נותרו בה רק כמה מאות.
סמרקנד הינה עיר עם הסטוריה של 2750 שנה. היא העיר השניה בגודלה באוזבקיסטן. חצי
מליון תושבים הם טז'יקים. היא נקראה בעבר מארקנדה שפירוש השם שוק ואכן השוק של
סמרקנד הוא מהפורסמים באוזבקיסטן.
היא היתה עיר הבירה של הממלכה בראשה עמד טימור לאנג הידוע בכינוי הצולע עקב צליעתו.
היא שימשה מרכז כלכלי, תרבותי ואינטלקטואלי במרכז אסיה בין המאות 14-15. בתקופתו
של אלכסנדר מוקדון נקראה סוגונדיה-אפריסיאב . אלכסנדר מוקדון כשהגיע אליה אמר:
" כל מה ששמעתי על היופי של סמרקנד הוא אמת, למעט העובדה שהיא יפה ממה שיכולתי לדמיין".
את הפאר שלה חייבת סמרקנד לטימור לאן, אחד הכובשים המזהירים והאכזריים בהסטוריה,
שעמד בשערי מוסקבה ואיסטנבול. הוא טבח במוסלמים בני דתו ממש כפי שטבח בבני דת
ההינדאו , נוצרים ושמאנים. כשעזב את הודו העמיס על 10,000 סוסים ופרדות ממיטב אוצרות המדינה.
הביא איתו ממיטב הבנאים והאומנים, מלומדים ומוסיקאים ממיטב התרבות ההודית,
המונגולית והפרסית. הוא בנה אין ספור מבנים בסמרקנד כיון שרצה להללה כעיר הכי יפה.

אגדה מספרת: יום אחד חלם טראגאי שבחור מופיע ומושיט לו חרב שזוהרה מאיר את העולם.
הלך לשאול את המולה לפשר החלום וזה גילה לו כי בנו יכבוש ויאסלם את העולם. כשנולד
הילד ב-9.4.1336 טראגאי הלך למולה לבשר לו בחיפוש השם בקוראן אצבעו של המולה
עצרה על המילה טמורו שפירושה הלם וכך נקבע השם טמור - עוצמה. הוא גדל כילד אמיץ
והפך לשליט מצביא גאון ותכסיסן. איש בעל תעצומות לא פחותות מג'ינג'ס חאן.

אגדה אחרת מספרת: במאה השמינית לספירה הגיע לסמרקנד מוסלמי בשם קוסם איבן
עבאסאל מוטלב. הוא היה בן דודו של הנביא מוחמד. באותה תקופה תושבי העיר סגדו לאש,
זראוסטרית ,ולא התלהבו מרעיונות האיסלאם שהנ"ל ניסה להפיץ. הם ערפו את ראשו וחשבו
שבכך נפטרו ממנו. אבל הוא נותר בחיים, תפס את הראש וירד לבאר עמוקה, בתחתיתה מצא
דלת לגן עדן, ושם הוא חי עד עצם היום הזה באושר ובעושר. זו הסיבה לדברי המקומיים
המקומיים להקמת עיר הקברים מוזליאום ענק למקורבי המשפחה הטימורידית שנבנה במקום
זה ששמו שאחי זינדה – "המלך החי".

ביקור במוזוליאום המרשים של טימור לאנג בחיצוניותו

ובפנימיותו

מקום הלינה בסמרקנד: KONSTANTIN HOTEL מלון טוב אך ללא מעלית.

21.9 - יום שבת סמרקנד
לאחר ארוחת הבוקר הגעה לכיכר הרג'יסטאן שבה ניצבים שני בניינים זה מול זה זהים בצורתם.
האחד מהמאה ה-15 והשני מהמאה ה-17. כל המדרסות במקום בנויות בצורת האות "ח" עם
רחבה מרוצפת מאד יפה. המבנה השלישי הוא מדרסה ומסגד הטילי קארי (מצופה זהב) .
המדרסה עם הכוכבים בקיר בנה אולוג בק שעסק באסטרונומיה. מדרסת אולג בק מתנוססת
לגובה 35 מ'. מעל הכניסה יש כיתוב: הכניסה המרשימה הזו היא בגובה כפול מהשמיים ובמשקל ששובר את שדרת האדמה."

במתחם הרג'יסטן בתוך המבנים יש חנויות מזכרות.

תמונה של דוד קאיקוב למטה

בתוך המדרסה עיטורים מרהיבים

נגינה בכלי נגינה עתיקים בתוך אחת החנויות שבמיתחם

סוג של טקסי פתוח

מהרג'יסטאן (כיכר החול) דרך מידרחוב מהודר חדש ממשיכים אל מסגד ביבי חנום.
מסגד ביבי חנום, הגדול ביותר במרכז אסיה. לפי ההסטוריונים טימור לאנג בנה אותו כדי לציין את
נצחונו על הודו.
לפי האגדה: הוא נבנה ע"י אשתו הסינית - ביבי חנום, שרצתה להפתיעו עם שובו משדה הקרב.
כשראתה כי העבודה מתמהמהת ולא תסתיים בזמן, היא הזמינה את הארכיטקט שיתן לה הסבר לעיכוב. הארכיטקט התוודה בפניה שהוא מאוהב בה ולכן אינו מסיים את העבודה. הוא הציע לה להעניק לה
נשיקה ותמורת זאת יסיים את העבודה בזריזות. היא הסכימה ואכן פרוייקט הבניה הסתיים לפני בואו.
ברם הנשיקה הותירה סימן על לחיה והיא נאלצה לגלות לו את האמת. טימור לאנג מייד הורה להרוג את הארכיטקט, אך למזלו הארכיטקט טיפס על אחד הצריחים, הצמיח כנפיים ועף בחזרה לעירו.
יש האומרים שאת אשתו זרק למוות מאחד הצריחים. מאז נצטוו הנשים לעוט רעלה על פניהן.
המסגד עצמו שהיה ענק מימדים לא החזיק מעמד בשלמותו אך יופיו רק במחצית שלמותו נותר מדהים.

לפני המסגד מעמד ענק לקריאת הקוראן שעשוי מאבן ,לפי המאמינים הוא מביא מזל לפריון ולהולדת בנים זכרים. התנאי הנשים צריכות לזחול מתחתיו ובין העמודים.

זו הכניסה לבזאר סיאב אליה הגיעו בשעה 11.00 המקום הכי אותנטי

לחם הלפשקה המקושט

ובשולי השוק ישנם גם קשיי יום

בהמשך ארוחת צהרים במסעדה. המאפיין את שולחנות ההסעדה באוזבקיסטן שנראות כמו מיטות ובמרכזן מתרומם המשטח של השולחן אבל הוא באותו המפלס של מקום הישיבה או מוגבה במעט הם כנראה לא סובלים מכאבי גב.

מייד אחרי הארוחה נסיעה לבית מלאכה לייצור שטיחים. הערים סמרקנד בוכרה חיווה ועוד היו והינן מרכזים ליצור ומסחר בשטיחים של כל מרכז אסיה .מכיוון שזו עבודת יד המחיר בהתאם,
חיקויים סינים אין שם.
מאחר ורפי אינו מעוניין בקניית שטיחים הביקור במקום פחות עניין אותו כיון שזו עבודת יד בנול היא דורשת הרבה חודשי עבודה.

היעד הבא לביקור היה מצפה הכוכבים שהקים נכדו של טימור לאנג - אולוג בק, שהיה איש מדעים, ומאמין שהעדיף את האסטרונומיה על פני מלחמות כמו סבו. הוא הסתכסך עם אנשי דת מוסלמים ואמר להם שעבודת המדענים תשאר לנצח והדת תעלם כערפל הבוקר. זה היה יותר מדי עבור אנשי הדת והם מיהרו לרוצחו בעריפת ראש. דייקנותו של אולוג ראויה לשבח הוא פשוט הקדים מאד את בני דורו.
בתמונות למטה רואים את הקשת המרשימה סקסטנט שאורכה היה 63 מ', מעוטרת בסימני הזודיאק.
החישובים שנעשו באמצעות מסלול מתכת שהיה צמוד לקשת הפתיעו בדיוקם.
במיוחד יש לזכור שלא היה ברשותו אף מכשיר אופטי.

אם כבר עוסקים בכוכבים אז היה גם ביקור במוזיאון כוכבים שנמצא במרחק 50 מ' מהמצפה

אם הכוכבים לא חזו טוב את העתיד אז מגיעים לעיר המתים -שאהר א זינדה כאן ישנה שדרה
מרשימה מאד של קברים משושלת טימור על כל שלוחותיה, שנקברו בין המאות 11-15.

הכניסה לעיר המתים לאחר שעולים במדרגות למפלס גבוה יותר שבו הקברים מעוטרים באריחי
מוזאיקה ומיוליקה העשויים בטכניקת זיגוג מיוחדת.

שדרת הקברים של הטימורים משני הצדדים

מוזוליאום

מבט נוסף על שדרת הקברים

אח"כ היה מופע של נגינה בפסנתר וחליל שהיה חביב. ובהמשך בדרך למקום החנייה של האוטובוס
פגשו בחתן וכלה שהלכו ברחוב. בערב היתה יציאה למסעדה ורפי שנרדם נותר במלון והגיע במונית.

22.9.- יום ראשון שוק אורגוט - שחרזיבאס

נסיעה של חצי שעה ברכבים הפרטיים בעלות נוספת של 5$ לאדם מובילה את הקבוצה לשוק אורגוט
שהוא שוק של יום א' שאינו כלול בתוכנית הטיול ושמוליק הציע אותו ובצדק. זהו שוק אותנטי ססגוני
מאד יפה. כבר בכניסה לשוק נתקלים בחלפני כספים עם חבילות שטרות בידיהם. כדאי?
ברור! הרי בלי כסף מקומי לא ניתן לקנות דבר.

אלה מיטות לילדים שמכוסות בבד צבעוני איך תינוק יכול לנשום ככה???

ניתן למצוא כאן בדים, בגדים רגילים, מוצרים לבית

גם שטיחים בכל הצבעים והגדלים ובצבעוניות רבה

את הילד הזה חיפשו לפני הזמן כנראה לא שמו לב שפורים עדיין לא כאן

מי רוצה ללבוש ז'קט כזה בחום???

התמונה של דוד קאיקוב

בשעה 10.30 עוזבים את השוק הגדול לכיוון שחריזבאס - עיר הולדתו של טימור לאנג. הנסיעה איטית מקסימום 60 קמ"ש כיון שבדרך ישנם הרבה שוטרים שבודקים מהירות ועוצרים גם את נהג האוטובוס.
בציר ההררי נהגי אוטובוסים ומיניבוסים אינם מורשים בנסיעה .בדרך עוצרים במעבר הרים טאחתה - קראצ'ה אשר מפריד בין אזור סמרקנד לשחריסבז שוקון קטן ונופי פמיר הרחוקים ורואים גם בהמות משא.

בסמוך לשחריזבאס עוצרים לארוחת הצהרים היקרה ביותר בטיול
שעולה 10 $- 24000 סום הכולל מרק בורשט ושיש-קבב.

המדריך שמוליק והמלצרים - ילדים

אומרים שבעבר שחרזיבאס האפילה במראה על סמרקנד, אולם הפרסים כשכבשו את המקום הרסו הכל. מארמונו המפואר אק-סאראי של טימור לאנג נותרה לפליטה רק קשת גדולה בגובה 40 מ' המחופה בשרידי פסיפסים מרהיבים שנראו כעבודת רקמה בכחול, לבן וזהב.
היום במרכז מה שהיה ארמונו של טימור הגיבור המקומי שעלה לגדולה מתנוסס פסלו הענק
בבגדים אזרחיים לכאן לא היה עולה חגור חרב.

בהמשך נסיעה למסגד קוק גומבאז הענק

וביקור במוזוליאום של אחד מבני טימור

ובחוץ יש גם שוק קטן והבעת הפנים על פני המוכרות מספרת הכל

בסיום נוסעים חזרה לסמרקנד

לבית האופנה של ולנטינה רומננקו לצפייה במופע תצוגת תלבושות צבעונית מאד המשלבת מסורת אוזבקית עם עיצוב תיאטרלי מודרני קצת קיטש אבל ססגוני.

ארוחת הערב המצויינת היתה בביתן של נינה (יהודיה) ובעלה שהגישו דלעת ממולאת באושפלוב ועוד.
נינה דוברת עברית חצרה היה מלון אורחים יכולה כרגע לארח רק לארוחות טעימות ומומלצות בגלל תקנות ממשלתיות מחמירות.

23.9. - יום שני סמרקנד -ערוץ סרמיש-פיקניק אוזבקי - בוכרה

את הבוקר מתחילים בביקור הבית של קלנטרוב- הגביר היהודי המשמש כיום כמוזיאון. מי היה קלנטרוב?
הגביר אברהם קלנטרוב נולד ב-1873, הפך לסוחר עשיר, ובתחילת המאה ה-20 החליט לבנות אחוזה מפוארת. ב-1916 הסתיימה הבנייה, אך הוא הספיק להתגורר בה רק חמש שנים. לאחר מהפכת אוקטובר כמעט כל בני משפחתו היגרו, אבל הוא החליט להישאר. ב-1924 הגיעו הסובייטים לעיר ואמרו לו: אם אתה רוצה שלא נהרוס הכל, תחתום שאתה מוותר על האחוזה ומעביר אותה אלינו.
קלנטרוב חתם, ובתמורה נשמרה האחוזה, בעוד הוא נאלץ להסתפק בדירת חדר וחצי עלובה באחד הרחובות הסמוכים, שם נפטר ב-1951. כאשר קיבלה אוזבקיסטן עצמאות, התעניינו צאצאיו באפשרות לקבל את הנכס בחזרה, אך השלטונות מיהרו לשלוף מהארכיב את המסמך החתום, שבו מודיע קלנטרוב על העברת הבעלות ללא תמורה.
היום בעזרת תרומות המקום מתוחזק ומשמש מוזאון לתולדות המשפחה ויהדות סמרקנד הבוכרית המושג כלנטר הוא ראש ועד תושבים.
מספרים שאברהם שם כספו בקרן הצבי על אחד הקירות הייתה תלויה קרן לתליית מעילים וכשנאלץ לעבור "לחצר האחורית" ביקש רק את הקרן לקחת עמו שבתוכה הצפין מבעוד מועד אבנים טובות ואומרים שמהם ניזון עד אחרית ימיו.

בשעה 9.00 בבוקר הטמפרטורה כבר 27 מעלות ע"פ הצג באוטובוס. בשעה 10.30 מגיעים
לבית הקברות היהודי בסמרקנד.

כאן מגלה ליאורה מהקבוצה קברים של בני משפחה וההתרגשות עצומה כי זה בדיוק ביום
ההולדת של בתה במשרד של בית הקברות מראים את ספר המתים וספר החיים
סרטון על בית הקברות כאן.

נסיעה של 3 שעות בחלקן מדבריות מגיעים לנווה מדבר זעיר "שום מקום" בית של כפרי - משפחה אוזבקית שעורכת לכבוד הקבוצה מעין פיקניק בחיק הטבע (בחצר) עם שישליק וודקה בכמויות עם סלטים ותוספות כיד המלך ולא נפקד מקומם של הטחינה והזיתים של שמוליק. היה יאמי יאמי.

בהמשך נוטשים את האוטובוס נסיעה לערוץ סרמיש שם חקוקים על סלעים מטמורפים
פטרוגליפים- ציורי סלע המתוארכים למאה ה-5 לפני הספירה.
הולכים בשמש הקופחת של שעות הצהרים וחוצים גשר אוריגינלי על פלג מים
הגברות נעזרות בשמוליק כדי למצוא עוד כמה ציורי סלע.

בנסיעה לכיוון בוכרה בדרך עוצרים בגיז'דובאן בה מתוודעים לנושא הקדרות והקרמיקה לקדר ועבודותיו. באוזבקיסטאן במשך שנים רבות היו בתי מלאכה רבים ותוצאותיהם על ובתוך המבנים הססגוניים.

המרחק בין סמרקנד עד בוכרה לרבות הסטיות שנעשו ביום זה היה 350 ק"מ.

לינה: GRAND BUKHARA HOTEL הוא אמנם מלון ארבעה כוכבים אבל מי ספר אותם? הוא נפתח ב-2008 והוא הכי טוב ומודרני בעיר. השטחים הציבוריים מאד יפים. החדרים בחלקם עם תקרה
מתפוררת וריח לא נעים סורר בהם. גם בטריפ אדוייזר אין חוות דעת מרנינות אבל זה היה רק ל-2 לילות.

24.9. יום שלישי בוכרה

בוכרה פירוש שמה המילולי לפי גירסה אחת "הנסתרת מן העולם" לפי גירסה אחרת "ברת המזל" על דבר אחד כולם מסכימים בוכרה היא מאד יפה ושובת לב עם שלל כיפותיה וצריחיה, עם מדרסות ומסגדים, מינרטים שווקים ובתי תה, שטיחים ובדים רקומים, כיאה לעיר על דרך המשי. היא ממוקמת בנאת מדבר הניזונה ממי הנהר זרפשן. ישנם הרבה בזארים לבעלי המלאכה השונים ומבנים מפוארים.
לפי הארכיאולוגים תחילתה לפני 2500 שנה. היא היתה מרכז חשוב על דרך המשי במהלך האלף הראשון לספירה. אלכסנדר מוקדון שכבש את האיזור בנה מבנים ייחודיים בארכיטקטורה חדשה.
הרבה מתושבי בוכרה הם טג'יקים.

אגדה מספרת: את בוכרה הקים אדם אגדי בשם שיאווש לפני יותר מ-4000 שנה. הוא היה בן למלך עתיק של איראן, ונהרג על ידי אפרוסיאב שהיה מלך טורן העתיקה (אזור אוזבקיסטן של היום).
אותו אפרוסיאב היה קוסם, צאצא של נוח, שחי למשך אלפיים שנה. באותה תקופה טורן הייתה ממלכה ענקית ומשגשגת עם ערים מאוכלסות. אפרוסיאב נהרג לבסוף על ידי בנו של שיאווש, וקברו נמצא עד היום בסמרקנד. את מקום קברו של שיוואש, אין איש יודע, אולם מעניין לציין שלפי האגדות הסופיות יש בבוכרה קבר של איש שחי אלפי שנים, כשהוא מחכה לגמר ההתגלות האלוהית. הוא חי בזמן האווסטה של זרטוסטרא, בזמן התנ"ך, בזמן הברית החדשה, והמשיך לחיות ולחכות עד שהתגלה הקוראן, ורק אז עזב את תחומי הארץ הפיזיים. אולי היה זה שיוואש ואולי לא, בכל מקרה שמה של בוכרה נקשר לדמויות קוסמים אגדתיות מימי קדם.
אגדה אחרת מספרת: האמריקאים ביקשו לפרק את המוזוליאום של איסמאיל סאני, שנחשב
לאחת מיצירות המופת בארכיטקטורה העולמית מימי הביניים, ולתת את משקלו בזהב, אך
הבוכרים לא ויתרו.

כל יהודי אוזבקיסטן נקראים בוכרים למרות שלא כולם משם וזאת כיון ששמרו על מסורת אחידה, נוסח תפילה ומטבח דומים. בתי הכנסת שלהם היו מפוארים ובתי הקברות מטופחים.
הפסל של ג'וחא - נאסר א-דין שאוזכר בראשית הכתבה, ממוקם בבוכרה בכיכר. לפי דברי שמוליק בעיר היו 200 בריכות נוי ששימשו לשתיה. כשהרוסים הגיעו הם כיסו את הבריכות ובנו מערכת השקייה ע"י תעלות מים כפי שגם ראינו במרוקו. הדבר גרם לכך שתוחלת החיים שעמדה עד אז על 35 שנים עלתה.
זוהי מדרסת נדיר דיוואן גבי עם עיטור של ציפור הפניקס שמסמלת ליברליות

בריכת לאבי-חאוז במרכז העיר העתיקה צולמה ע"י דוד קאיקוב
הבריכה היתה חלק ממערכת ההשקיה של בוכרה ששימשה הן להשקייה והן לשתייה. שריד מתוך מאגרי מים פתוחים מהמאה ה-17
מצד אחד של הבריכה שוכן הפסל של חוג'ה ומצד שני מדרסת ניר דיוואן בגי ששימשה בעבר
כקרוואן סראי (חאן) בדרך המשי. מסביב לבריכה הרבה בתי קפה/תה (צ'אי)

בסיום הביקור כאן היה ביקור בבית הכנסת של בוכרה שנמצא במרכז הרובע היהודי שנקרא "המחלה"

אח"כ היה ביקור במוזיאון שהוא גם בית מלאכה לייצור בובות ותיאטרון בובות קטן וחמוד מאד וכמובן גם חנות למכירת בובות

כיאה לבוכרה חנויות ודוכני מזכרות לרוב

שוק הכיפות העתיק שהרבה חנויות ודוכני מזכרות ובעלי מלאכה בו כמו טווית שטיחים

זוהי מדרסת אולוג בק ע"ש הנכד של טימור

באחת החנויות במתחם ליד המדרסה הראו לקבוצה בין היתר גם איך נראית מיטת תינוק ואיך
נקשר התינוק למיטה ולמתקן דמוי פייף מוכנס הבולבול לנקז את השתן שיצא דרך החור
בתחתית המיטה

זו מול זו שוכנת מצד שמאל מדרסת אולוג בק ומצד ימין מדרסת עבדו עזיז חאן
עבדול עזיז היה מהשושלת האסטרחאנית והחל בבניין המדרסה ב- 1652, במקביל לבנית
החנקה של נדיר דיוואן ומדרסת אנסטמבלי שמשני צידי הלבה האוז.

סביב המדרסות בעלי מלאכה העוסקים בעבודתם כמו חרש הברזל הזה

זו מדרסת עבדול עזיז חאן היפיפיה משמשת היום למוזיאון למוצרי עץ

מדרסת מיר עראב בשיפוצים תמידיים היחידה שהותרה ללימודי איסלאם בכול מרכז אסיה
בימי השלטון הקומוניסטי

זהו מתחם פוי קלואן עם המינרט קלואן שפעם היה המבנה הגבוה בעולם
בשונה ממינראטים אחרים בארצות אחרות צורתו היא רחבה בבסיס הולכת ונהיית צרה ושוב
מתרחבת כלפי מעלה כמעט כמו הבסיס. בחלק העליון חלונות עבור המואזין ומעליו כמו כיפה.
גובהו 47 מ' ויסודתיו נמצאים 10 מ' מתחת לאדמה.גינגיס חאן כה התפעל מגובהו ויופיו שהשאיר אותו שלם .

לפי המסורת, בנה ארסלאן את המינרט כדי להגן על גופתו של אימאם אותו הרג בקטטה - בלילה הופיע האימאם בחלומו וביקש להיקבר במקום בו לא ידרוך איש על ראשו אפילו לא המלך.
אין אפשרות לעלות לראש המינארט. אגב קיים איסור חמור של הנשיא היום לקרוא ברמקול לתפילה.

ממזרח למינרט נבנה במאה ה- 16 מסגד על מקומו של המסגד הקדום שנחרב על ידי צבאות ג'ינגס חאן במאה ה- 13. אפשר להיכנס ולבקר במסגד שהיה מושבת עד הכרזת העצמאות של אוזבקיסטאן ב- 1991. זהו מסגד גדול ויפה שחלקו המערבי נמצא תחת גג ובמרכז בחצר מבנה לרהט השתייה והרחצה.
בצד המזרחי מסגד פתוח אל החצר שיכול להכיל אלפים רבים של מתפללים.
מסגד קלואן הוא מסגד יום שישי ומיועד לקבלת המון.

ארוחת צהרים ביום זה במסעדה ביתית בתוך המחלה ע"פ הצעתו הנבונה של שמוליק - היה
מאד מיוחד - שם למדו איך להכין את האושפלאו המאכל המקומי הלאומי שהיה מאד טעים
ארוחה זו החליפה את הארוחה בזמן המופע האוזבקי בערב

האתר הבא לביקור היה :צ'אר מינאר (ארבעת המינארטים)
לצ'אר מינאר ארבע כיפות. ארבעת המגדלים שלו דוחסים בין מותניהם מבנה קבר קטן ורבוע.
מתחת לכיפות הכחולות מבהיקות יש דגמים גאומטריים מזוגגים. הצ'אר מינאר היה מבנה במבוא
למדרסה שנעלמה והיום הוא נמצא בלב שכונת מגורים מצפון לרחוב פושקין והוא אחד מהאתרים
המזרחיים שיש בעיר. לפני המבנה שאינו דומה למבנים אחרים יש בריכת מים יפה ויבשה.
מקום מצוין לשבת בשקט בשעת אחר צהריים.
על פי המסורת המבנה נבנה על ידי סוחר עשיר שחיפש חתנים טובים לארבע בנותיו.
כל מגדל מוקדש לילדה אחרת. המבנה עצמו היה קבור עד מעל לדלת הכניסה שלו עד
לאמצע שנות התשעים של המאה ה-20.

בתום הביקור העברה למלון למנוחה של שעה וחצי שלאחריה נסיעה למופע פולקלור אוזבקי
ותצוגת אופנה ברחבה לפני מדרסת נדיר דיוואן בגי.

המופע כאן נערך מדי ערב וכמובן מתאים לתיירים בשעה 18.00.

בתום המופע רד הלילה ורפי צילם את הכיכר והבניינים הסמוכים שביקרו ביום איך הם נראים
מוארים בלילה לקוחים ישר מהאגדות

25.9. - יום רביעי - בוכרה
מייד לאחר ארוחת הבוקר ביקור במוזלאום של איסמעיל סמאני מבנה מאד מרשים.
מיהו אותו עיסמאיל סמאני?
במאה ה-7 נכבשה האימפריה הסאסאנית על ידי המוסלמים מחצי האי-ערב ורוב תושביה קיבלו עליהם את דת האסלאם. אף על פי שהיו מוסלמים, שמרו הפרסים על עצמאות לאורך מרבית תקופת ח'ליפות אומיה ועבאס.
דוגמה לעצמאות זו באה בדמותה של השושלת הסמאנית שנאבקה ממושכות בשושלת העבאסית.
וכך קרה שבמאה ה-9 איסמעיל סמאני, אציל פרסי שהתאסלם, השיג מהח'ליף הסכמה לשליטתו באזור. השושלת הסאמאנית היא למעשה שושלת פרסית מוסלמית שנקראה על שם סמאני הנ"ל. נכדיו סייעו לח'ליף אל מאמון ומונו למושלים בח'וראסאן. בשנת 874 הוכרו הסאמאנים כשליטי טראנסאוכסניה (אזור בוכרה באוזבקיסטן של היום). הם כוננו ממלכה תקיפה ובוכרה נהייתה לבירתם. בימי האמיר איסמעיל הראשון ששלט בבוכרה (907-892) נקרעה טראנסאוכסניה מעל חוראסאן ונעשתה ממלכה חזקה, שנתפשטה מן הערבה בצפון ועד המפרץ הפרסי בדרום, בואכה בגדד במערב. הוא היה שליט מוכשר ונמרץ. בנו אחמד (907-913) ונכדו נאצר (913-943) היו אף הם שליטים מעולים (בימי נאצר בן אחמד השתרעה ממלכת הסאמאנים כמעט על כל פני איראן). בזמנם פרחה הארץ. ממלכת הסאמאנים שגשגה, כנראה, בגלל קשרי מסחר הדוקים עם אירופה. השושלת הסאמאנית השיבה
את זוהר התרבות הפרסית לאזור - הפעם עם ניחוח איסלמי.ב-999 כבשו הטורקים (גזנווים) את טראנסאוכסניה וחיסלו את מלכות הסמאנים. ואולם כיבוש זה הוחלף במהרה על ידי הסלג'וקים שגם כן היו ממוצא טורקי. בתחילת המאה ה-11 נכבשה הח'ליפות העבאסית על ידי השושלת הסלג'וקית. (מתוך ויקיפדיה)

המוזלאום בחיצוניותו ובפנימיותו

המדינה המוסלמית הראשונה במרכז אסיה היתה של הסמנידים. מהראט ובאלח במערב ועד לאיספהן שבאיראן. הבירה היתה בוכרה ובה ספריות כתבי יד בפרסית, ערבית וטורקית. רק השוק וקבר אסמעיל נשארו מהמדינה שמטבעותיה הגיעו לאורך דרך הזהב עד סקנדינביה. זהו קבר, שנחשב לאחד מהדברים הנפלאים שיצר תור הזהב האיסלמי, על דגמיו הגיאומטרים שנרקמו בזויות השונות בהן הונחו הלבנים, מצאו במקרה ב-1930 כשגילחו את הקרקע לפארק קירוב. את לבני המבנה שיחזרו מחומר, חלמון ביצה וחלב גמלים, כמו שנבנה במקור אלף שנה לפני כן.
מתחם הקבר משמש היום כמקום עליה לרגל וכאחד מהמקומות המקודשים במרכז אסיה, פה כמו גם במקומות קדושים אחרים (שאחי זינדה בסמרקאנד, קברו של פחלוואן מחמוד בחיווה) נהוג להקיף את הקבר עם כיוון השעון ולאחר מכן להיכנס פנימה ולקבל את ברכתו של אימאם באחת הפינות.
זהו אחד המבנים המושלמים של מרכז אסיה למרות מימדיו הקטנים ובכך שכל קישוטיו ועיטוריו הם לבני החומר מהם הוא בנוי המונחים בזוויות שונות ויוצרים עיטור גיאומטרי מפליא. שווה מאוד! (מתוך כתבה של צור שיזף).

מוזוליאום צ'שמה איוב (מעיין הנביא איוב)

בקצה הגן, לא רחוק מחומות המצודה, עוד מבנה מוזוליאום . כיפה קונוסית מזדקרת כמו כיפות המסגדים הסלג'וקים של טורקיה מסלג'וק, קיסרי וקארס. כמו קונוסי הטוף של קפדוקיה. כמו כיפות הכנסיות הג'ורג'יות. ארבעת אלפים קילומטרים של כיפות. מסע רעיוני של צורות באבן. הסלג'וקים הגיחו מתוך מרכזה של אסיה, יורשים את הסמנידים, מתגלגלים מערבה, כונסים תחת שלטונם את מרחבי המישורים הטורנים, את המדבר הטורקמני, את הים הכספי, את פרס, כובשים את בגדאד ב- 1055, מתנגחים עם הנסיכים הג'ורג'ים ומביסים את האימפריה הביזאנטית בקרב מאלזגירט ב- 1071. עומר כיאם הפרסי חי תחת הסלג'וקים. האימפריה התפוררה תוך כמה עשרות שנים, נכבשת על ידי מוחמאד עלה א-דין שמולדתו ובירתו היו באורגנג' (גורגנג' - ראה קוניה אורגנג' - טורקמניסטאן) שעל גדות האמו-דריה התחתון, ושרידיה המערביים, הסולטנות הסלג'וקית-הרומאית, נמחצו על ידי המונגולים של ג'ינגס חאן.
לקבר שלוש כיפות. אחת חרוטית - סלג'וקית ושתיים רגילות. הן מתוארכות מתקופות שונות - הראשונה מהמאה ה- 12, השנייה מהמאה ה- 14 והשלישית מהמאה ה- 16.
בתוך המבנה מעיין שנובע לפי המסורת מאז חבט איוב באדמה הקשה של בוכרה. שתיית מימי המעיין טובה למזל. אם איוב הוא קנה מידה למזל.
שתיית המים אמורה להיעשות בחברותא. ולכן רוב האנשים המגיעים אל הקבר אוספים את המים בכלים ולוקחים אותם כדי לשתות עם משפחה או חברים. (מתוך כתבה של צור שיזף)

בסיום הביקור הנ"ל מגיעים רגלית לשוק מקורה של בוכרה. גם כאן בפאתי השוק נתקלים במוכרים
שלא שפר עליהם גורלם

בהמשך הולכים למסגד ובדרך ליד מסעדה רואים בחצר מקומיים
יש עזרת נשים ויש עזרת גברים כרגיל השולחנות על גבי סוג של מיטות ישיבה
שנקראים טופקאמקה

נכון שאני יפה?

מסגד בולו האוז עם 24 עמודי עץ

ממערב ל"ארק "נמצא מאגר מים ולידו מסגד הנקרא בולו האוז ונבנה ב- 1718. זה היה המסגד בו התפלל החאן. ליד הבריכה, בצדו הדרומי של המסגד מינרט קטן הנוטה על צדו. המינרט הקטן מחקה את מינראט קלאון. המסגד הינו מבנה גבוה עם 24 עמודי עץ מגולפים, ליד הבריכה צומחים עצי תות גדולים.

שוב נתקלים בנער בין עמודי העץ שיוצר קעריות לעזור בפרנסת המשפחה במקום להיות בבית ספר

מקום הביקור הבא "הארק" ארמון- מבצר החאן
חומות ארמון החאן, המגדלים והרחבה שמתחתיו, שופצו בקפדנות ב- 1997. המצודה נמצאת כ-200 מ' מערבה ממתחם מינרט קלאון כשפתח הכניסה מביט מערבה אל רחוב קארל מרקס. בין הרחוב למצודה
נמצאת כיכר הרגיסטאן - כיכר חול ששימשה להתכנסויות המוניות ולהוצאות להורג פומביות (ראה בהמשך).
הכניסה למצודה שראשיתה במאה ה-5, היא דרך שער המוביל למנהרה פנימית העולה דרך תאי הכלא ונפתחת לחצר שמשמאל לה נמצא מסגד עמודים. המסגד המתוארך למאה ה- 19 מכיל בתוכו מוזיאון
קטן לכתבים. בחצר שממערב למסגד העמודים (מסגד יום השישי - ג'ומעה) יש שטח פתוח גדר ושער.
דרך השער אפשר לגשת לקצה המצודה דרך שטח שנחפר היום על ידי אוניברסיטת בוכרה ולהשקיף
משם על בוכרה. המבט הוא ממערב למזרח והזמן המתאים הוא אחרי הצהרים.
(מתוך מאמר של צור שיזף)

גם כאן בתוך המבצר פנימה חוזרת צורת הבנייה בעמודי עץ. ישנה חצר בה היו מתאספים הנתינים
כשהנתינים היו רוצים לעזוב את המקום היו הולכים לאחור 50 מ' עם הפנים לכיוון המלך - לבמה

והשליטים היו נואמים מבמה זו.

ומפה היו עולים לחצר

האגדה מספרת (מפי שמוליק): שאחד הגנרלים של המלך ביקש את ידה של בתו מהמלך. המלך אמר
לו שאם יצליח לבנות את הארמון על עור של גמל - הוא ייענה לבקשתו. הגנרל פרס את עור הגמל
לרצועות רצועות ופיזר אותן ברחבי השטח של הארמון לעתיד להבנות, וכך הצליח לבנות את
הארמון וזכה בבת המלך.
החומות המרשימות של הארמון/מבצר

בהמשך רפי הלך לבדו לשוק הזהב אותו החמיץ יום קודם אותו מנהלות ועובדות רק נשים

בהמשך היה ביקור בבית קברות שהקוריוז ממנו היתה מצבה עם תמונה של רכב
בגן ילדים שלא בטוח שעוד משמש גן ילדים לילדים יהודיים ואולי נשאר רק השלט
ובית כנסת
הרובע היהודי של בוכרה נמצא מדרום ללבה האוז. כמאתיים מטרים דרומה מבריכת המאגר,
בסמטת חומר היוצאת מול מרכז הבריכה, נמצאים 3 בתי הכנסת. כולם בבניין אחד. שלט עם
אותיות עבריות תלוי מעל הכניסה. דלת עץ כבדה מובילה לחצר פנימית. בבית הכנסת במה
עליה עומד החזן במרכז, כדרך בתי הכנסת הספרדים. אנשי ש"ס ושליחיה נמצאים בבוכרה
(כמו גם בטשקנט ובסמרקאנד), להחזיר את יהודי בוכרה אל אור האמת (יוסף מגרבי מטטון, ).
במהלך קיץ 2000 שופצו בתי הכנסת.
היהודים הגיעו לבוכרה במאה ה- 8 בעקבות האיסלם, עולים עם דרך הכותנה וההשפעה
האיסלאמית-פרסית מפרס. הנוסע היהודי בנימין מטודלה, שהגיע במסעותיו למרכז אסיה,
תיאר ב-1165 את היהודים היושבים בבוכרה ובסמרקאנד, מתפרנסים מצביעת בדים ויצור
כלי זכוכית.
אגדה יהודית מספרת שטווי משי יהודים הובאו על ידי טימור לנג משירז, סבזואר ובגדאד
לבוכרה במאה ה-15. מאתיים שנים מאוחר יותר, כשנקטעו הקשרים בין איראן לבוכרה,
הפכה בוכרה למרכז והקהילה גדלה. בתי הכנסת היו לפי מנהג יהודי חורז. רק במאה ה- 18,
כשהגיע למקום רבי יוסף ממן מגרבי בן העשרים מטטון, שבא לבוכרה לאסוף כסף כשליח
קהילת צפת, הוחלף המנהג לספרדי. המגרבי נחרד מיהדות בוכרה ההולכת ומתבוללת
והחליט להישאר במקום ולהיטיב את דרכי היהודים. הוא יסד בית ספר לשחיטה, שיגר
שליחים לקושטא, וילנה וליבורנו להביא ספרים והחל ללמד את ספר "הזוהר". יהודי בוכרה,
סוחרים נינוחים, אימצו את המנהג הספרדי-צפון אפריקאי במקום החורזי.
ב- 1838 הגיעו לבוכרה פליטי משהאד שנמלטו מפני אינוסם לאיסלם. מצטרפים למונופלין
על המסחר ועל צביעת הבדים בעיר.
בימי הכיבוש הצארי הרוסי היו היהודים מגדולי סוחרי הכותנה ושילמו את מסי המלחמה
של האמירות לצאר. מבוכרה ירדה דרך הכותנה המרכז אסיאנית לאיראן. שדות כותנה
במרחבי חאנת בוכרה. ואחר כך, עם הפרעות וההתנכלויות, הפכו לסנדלרים וספרים.(ע"פ צור שיזף)

26.9. יום חמישי - נסיעה לחיווה
יציאה לדרך הארוכה של 470 ק"מ בשעה 8.00. בדרך רואים מקומיים קוטפים כותנה שהיא גידול
משמעותי באוזבקיסטן יחד עם גידולי חיטה ואספסת. רואים גם בריכות דגים ואת הנהר אמו דריה .
הדרך אל חיווה עוברת בדרך מדבר החולות האדום - קיזילקום.
חיווה היא עיר מבצר בנאת המדבר השחור - קרקום. חיווה הייתה בירת אמירות.
העיר העתיקה השתמרה ושוחזרה על חומותיה ושעריה, המסגדים המפוארים, ארמונות העץ,
והמסגדים. המקום נשמר כמוזיאון חי .
היום חוזרים התושבים להתגורר בה אט אט.

באחת ההפסקות שבדרך רפי מוקסם מהילדה הזו.

בדרך הארוכה והמשעממת שמוליק מספק אינפורמציה מעניינת על אוזבקיסטן:
רמת הפשע באוזבקיסטן מאד נמוכה. 150000 זהו מספר כוחות הבטחון המוחזקים במדינה כשמתוכם
75000 לצורך אבטחה כמשטרה.
חינוך חובה קיים מגיל 7 , הקולג'ים הינם בחינם והאוניברסיטאות בתשלום ע"י ההורים ולכן שולחים ההורים בד"כ את הבנים. הבנות נישאות מוקדם ולכן לא כדאי לשלוח אותן ללימודים. כדי לקבל מילגה ללימודים הסטודנט לעתיד נדרש לעבוד 3 שנים מחוץ לעירו בשדות בחקלאות.
הנישואין מותרים מגיל 17 אם בת אינה מתחתנת עד גיל 25 מתחילים לתהות מה קורה איתה.
שרות צבאי חובה מגיל 20 אך ניתן להתחמק ממנו ע"י לימודים.
לגמלאות יוצאים הגברים בגיל 60 והנשים בגיל 55.
כעת נמצאת בסלילה אוטוסטרדה חדשה שתחבר את חיווה עם טשקנט והיא תשמש את הכוחות שיצאו מאפגניסטן בעוד שנה.
בצידי הדרך לחיווה במרחק 50 מ' מהכביש משני צידיו שתלו שיחי ביצות בגובה 20 ס"מ, כדי לחסום את החול מלכסות את הכביש.
עוד סיפר שמוליק על ייבוש ימת ארל ע"י הרוסים והתוצאות הרות האסון האקולוגי הזה על האקלים ,
עלייה חדה בטמפרטורות באיזור והפיכת האיזור לאיזור מדברי עקב כך. על תושבים שהתפרנסו מדייג
והחוף התרחק למרחקים, על כך שישראל ניסתה לעזור לשינוי המצב ע"י טפטפות - נסיון שנכשל.
כמו כן שהרוסים עשו נסיון באנטרקס באיזור . תוחלת החיים של האנשים באיזור כתוצאה מבעיות
נשימתיות היא: 53 שנים.

ניתן לקרוא את מאמרו המאלף של גילי חסקין על ימת ארל כאן.

הדרך לחיוה שהיתה אמורה ע"פ התוכנית להיות ישירה עברה דרך אורגנץ' כיון שגשר המוביל אליה נהרס.

חיוה

היא עיר מבצר בת כ-2500 שנה, ממוקמת על הגדה השמאלית של הנהר אמו דריה בנוה מדבר אורגנאש, ליד המדבר השחור קרקום בחבל חורזאם. החומות השתמרו בה ואורכן כ-2500 מ'.
אונסקו הכריזה בשנת 1967 על העיר כנכס תרבות עולמי.
לינה: ORIENT STAR KHIVA - המלון שוכן בתוך העיר העתיקה במבנה הסטורי- מדרסה, חדרים
מרווחים ממוזגים, נוח להגיע ממנו רגלית לכל האתרים בעיר העתיקה. (עובי קירות 60 ס"מ).

הכניסה למלון

אחרי התמקמות ומנוחה במלון, יוצאים בשעה 18.30 להכיר את העיר.
חיוה היתה עיר סחר בעבדים וזוגות נואפים נענשו באכזריות בכיכר העיר. אבל את החאנים שמשלו
איש לא העניש והם חיו במוסר כפול. בארמון חאש חוולי התנהלו חיי הוללות בין החאן
ל-4 נשותיו ו-41 פילגשיו !!!! מאיפה היה לו כוח???

לפי המסורת: השם חיוה נובע מכך שבנו של נוח - שם, מצא מקור מים חיים וצעק "חאיואק" שפירושו
מים חיים ומכאן הגיע השם. התגלו כאן שרידים ארכיאולוגיים מלפני 2000 שנה.
צמוד למלון שהקבוצה לנה כשגשר צר מחבר אותו מהמלון (לא בשימוש) שוכן המינרט המפורסם
בעל בסיס רחב מאד שגובהו רק 28 מ'. הוא בנוי מטכניקה ייחודית הנקראת הקלתא מינאר שזה
המינרט הקצר , עשוי קרמיקה בצבע טורקיז- מרשים מאד. המינרט היה אמור להיות הגבוה ביותר
באסיה ולהתנוסס לגובה של 100-120 מ' אך כיון שהחאן ששלט מוחמד אמין חאן נפל בקרב בשנת
1850, יורשיו לא רצו להאדיר את שמו, והותירו אותו במצב בלתי גמור.
האגדה ששמוליק סיפר היא כי הפסיקו את הבנייה כי ראו שמן המינרט ניתן להציץ מעבר לחומה
לארמון וזה לא יעלה על הדעת לראות את נשות המלך.
אגדה נוספת: כשנודע דבר התוכניות התוכניות הגרנדיוזיות לחאן של בוכרה, הוא התקנא ושכר
את שירותיו של הארכיטקט שיתכנן עבור בוכרה מינרט גבוה יותר. כששמע החאן של חיוה על כך
התרגז מאד והורה על השלכתו של הארכיטקט מהמינרט וכך נעצרה עבודת הבנייה.

ליד המלון דוכני מזכרות

המינרט השייך לקומפלקס של מסגד יום השישי

.
מינרטים בכל הצבעים והגדלים כאן העליון מינרט ומדרסת איסלם חוג'ה

אופה בתנור את הלחם המיוחד נון

המדרסה של אמיר טורה
אחרי ארוחת הערב במלון סיור בחסות התאורה המיוחדת המוסיפה לבניינים אופי של אלף לילה ולילה
עם זוג חברים לקבוצה

27.9 יום שישי - חיוה
בחיוה בתקופה שדרך המשי היתה פעילה זו היתה תחנת חובה במדבר השחור, "קראקום",
להתרעננות והחלפת סוסים. כך נשארה גם לאחר השתלטות האיסלם, בתקופת הטימורים,
ועם יצירת החאנות האכזרית, שהחזיקה מעמד עד להשתלטות הסובייטית בתחילת המאה ה-20.
עם השתלטות הרוסים הם הגלו את התושבים המקומיים והשאירו מעטים בעיר.
70 שנה שומרה העיר, על עשרות המונומנטים בני 400 השנה שבה, כעיר מוזיאון בה אסור לגור,
והיום, עירו של אלאדין האגדי היא עיר תיירות קטנה מוקפת חומות פאר. יופי המבנים לא מתחבר
לסיפורי האכזריות המסופרים על כל מינרט ששימש מקפצה לכופרים, ועל כל מבנה שלטון,
ששימש לקבורת נואפים בשק עם חתולי פרא מורעבים.
חיווה מחולקת לשני חלקים: העיר החיצונית (Dichan Kala), שהיתה מוקפת בעבר בחומה
בעלת 11 שערים, והעיר הפנימית (Itchan Kala), החלק העתיק יותר והמעניין של חיווה,
ובה בתים ומבצרים מהמאות ה-18 - 19.
כדי לצלם בעיר זו ובעוד ערים באוזבקיסטן צריך לשלם דמי צילום בסך 3000 סום לאדם.

בחיוה חיו אנשים משכמם ומעלה. מי לא יחוש חיל ורעדה למשמע אוזניו? ממציא האלגברה אימת
כל תלמיד (כמעט) הוא אל-ג'אברי הידוע גם בשמו מוחמד אבן מוסא אל-חרזמי שלו מייחסים
את המצאת האלגברה, הלוגריתמים ואת הספרה אפס הוא מכאן.
כאן חי ופעל הפילוסוף והרופא הנודע עלי אבן סינא והמשורר אבו ראיקן בירוני.

סרטון יפה המשקף את היופי של חיוה כדאי לצפות כאן.

הגמל הוא האורח הקבוע של המלון לכבודו הכינו כסא מלכות

מבצר קוניה ארק

וזו המציאות המרה

וזה "הזהב השחור" - חוטי המשי והגלמים (בילדותי גידלתי זחל כזה במסירות)

הנקרופוליס למעלה והמינרט של מסגד יום השישי למטה

זהו מסגד יום השישי – מסגד ג'ומה

לדברי שמוליק ישנם 230 עמודי עץ ואילו לדברי צור שיזף 213 רפי לא ספר אז לא נדע מה הנכון בכל אופן שמוליק סיפר שהעמודים גובהם שווה רק הבסיסים שלהם שונים. מהמסגד המקורי נותר עמוד אחד מקורי.

המסגד נמצא בהמשך הרחוב (קארל מארקס) המחבר את השער המערבי (הכניסה הראשית) עם השער המזרחי (המוביל לשוק, ראה בהמשך) את תקרת המבנה הנפלא מאוד תומכים 213 עמודים מעץ הקרגש - אולמוס שעיר. בוקיצה. הבוקיצה לא גדלה במדבר. עץ שגדל באזורים הממוזגים של אירופה, או בשולים של אסיה הטרופית. העץ המשובח לבניין, עמיד בפני תולעים ורטיבות, הובא לפה מאסטרחן,
עם דרך השיירות שעלתה מבוכרה לכיוון רוסיה. המסגד נבנה במאה ה- 10 ושימש כאורווה לגייסותיו הרכובים של ג'ינגס חאן, המונגולי שאמר: "אם אין לי סוס, איך אוכל לחיות, אם אפול מהסוס - איך אוכל להלחם." רהט רחצה לבן עומד במרכז המסגד שמחצלות קש על ריצפתו.
יופיו של המסגד נובע מהמתמטיות שלו. הוא שונה ואולי אפילו הפוך בסגנונו הארכיטקטוני משאר מבני חיווה, אבל אולי משום שהוא קדום מהם בשבע-מאות שנים. תחילתו בתקופה הערבית הגדולה שבה פרחו מתמטיקה, אסטרונומיה, שירה, פילוסופיה ורפואה.
העמודים מוסדרים בצורת מלבן שכיוונו הצר צפון דרום. הכניסה היא מהמזרח והמחרב פונה
מערבה למכה. מכל זווית אם מסתכלים מצטמצמים העמודים לאחד לרוחב באלכסון או לאורך.
מגנה המחרב בנוי כקונכיה שמחזירה את הקול ומפזרת אותו שווה - האקוסטיקה מצויינת ומדוקיית.
למבנה שתי ארובות אור גדולות ומתחתן בריכות שמיועדות לאזן את טמפרפטורת החורף והקיץ הקיצוניות. זהו אחד משלושת המבנים הגדולים של מרכז אסיה. (מובא מפי צור שיזף)

רפי עלה למינרט והשקיף על חיוה מלמעלה והמראה היה מהמם - תשפטו בעצמכם.

וכשראיתי את התמונה של המינרט מקרוב יכולתי להבחין בעיטורים שעליו - פרחי הליליה
באותה דוגמא שקיימים במסגד חסן השני בקזבלנקה שבמרוקו. מי העתיק ממי?

בשלב הזה רפי התברבר ואיבד את הקבוצה אבל הוא הגיע למקום נפלא ארמון טוש חובאלי
שעליו מספר צור שיזף כדלקמן:
ארמון טוש חובלי (בית האבן) -הרמון אלקולי חאן
הארמון שנבנה בין 1832 ל- 1841 על ידי החאן אלקולי, נמצא באותו קו של מדרסת מוחמד רחים חאן
לכיוון מזרח, ונמצא מול הקרוואן סראי של אלקולי חאן. ההרמון הוא בניין מלבני המקיף חצר מרוצפת
ששתי קומות חדרים מביטות עליה ועל המרצפות המאוירות. לאלקולי חאן היו 41 נשים. 5 חוקיות
ו- 36 פילגשים. הפילגשים התגוררו בחלק הצפוני והחוקיות בחלק הדרומי. על בסיס אחד העמודים
טבוע צלב הקרס שהוא סמל הודי המסמל אינסוף. הזבובים (דבורים? עשים או פרפרים שנמשכו אל
האש הזראוסטרית?) הכחולים שמזוגגים על הקירות הם סמל למזל.
לפי המסורת המקומית ציפור השמש - סמוך, טסה לחורז והשאירה את סימני רגליה בחומר הלח.
אחד מהאומנים שהביט בסימנים שהשאירה, גילה כי יש 112 סימנים כאלו ואלו חלק מהסימנים
והעיטורים המעטרים את קירות ארמונות, מדרסות ומסגדי חיווה.
במתחם חצרות נוספות ששימשו לשימושים שלטוניים - משפטים וקבלות פנים.
עוד על הארמון ניתן למצוא כאן.
וכאן רפי הגיע למופע של אוזבקים בשירה ובריקודים וגילה למעשה את ההפתעה שהוכנה לקבוצה
להגיע למופע הזה אבל בשלב מאוחר יותר בסיור.

סרטון מהמופע כאן וכאן.
ובמעבר חד מהריקודים והשירים לחצר ההוצאות להורג שהיו מטורפות בקצב שלהם ולחדר העינויים.
יש סיפורים על חאנים נהנתנים נוראיים ששלטונם זרע אימה וטרור וכלל עינויים והוצאות להורג.
יש עדויות של נוסעים על זוועות כמו זקנים שעיניהם נוקרו והסכין נוגבה על זקנם, פתיחת פה עד
לאוזן בסכין למי שנתפס מעשן או שותה אלכוהול, או נואף רחמנא ליצלן רק לשליטים היה מותר.
תקופת שלטונו של אמיר לדברי שמוליק היה לשנה אחת ובעת העברת השלטון מאמיר לאמיר
כדי להשפיל את האמיר הקודם היתה עריפת ראשים מסיבית.

לאחר מכן מגיעים למדרסה MUHAMD RAHIMXON שם שוכן מוזיאון הסטורי מעניין

היה ביקור במוזיאון נוסף של בעלי מלאכה אף הוא מעניין ולאחריו עלייה לתצפית אחרת
מרהיבה על העיר העתיקה

על פי מנהג המקום כל חתן וכלה שמגיעים לחיוה מצווים לשתות ממי הבאר (לא זו)

נא להכיר את השליט החדש של חיווה - רפי!!!

תפקיד השליט מצא חן בעיניו והוא הצטייד גם בחרבות וגלימה כיאה לשליטים

המקום הבא שעשו איתו הכרה הוא המקום הקדוש ביותר בחיווה
PAKHLAVAN MAHMOUD MOUSULEUM
מבנה מרשים מאד

לסיום היום בחיווה ארוחת ערב מלכותית בארמון הקיץ TOZA BOGכאן

אם חשבתם שכאן מסתיים היום אז טעיתם. היתה נסיעה עד לאורגנץ' שממנה המריאו
במטוס טוב לטשקנט ללינה במלון דדמן בו לנו בלילה הראשון לטיול.

28.9. יום שבת - טשקנט

בבוקר מצפה לקבוצה אוטובוס חדש ואם חשבתם שהאוטובוסים באוזבקיסטן לא משהו -תחשבו שוב.
בירכתיים של האוטובוס ישנה פינת ישיבה כמו באיזה סלון עם וילונות וכריות.

טשקנט - האוזבקים מבטאים את שמה טושקנט, היא עיר הבירה המונה כ-2,500,000 תושבים,נחרבה ב-1966 ברעידת אדמה שמחתה איתה הסטוריה של 2500 שנה של מבנים הסטוריים מעט מאד מבנים
שרדו את רעידת האדמה - בעיקר אלה שנבנו בתקופתו של סטלין. לדברי שמוליק : 260,000 תושבים
פונו מבתיהם בעקבות הרעידה. הדיווח הרשמי הודיע על 8 הרוגים בלבד כדי שהעולם לא יזדעזע.
כמובן שהמספר של ההרוגים היה הרבה יותר גבוה מכך -16000 איש.
קיימת סברה נוספת לדבריו שפיצוץ אטומי של הרוסים גרם לרעידת האדמה.
תוך 9 חודשים נבנתה העיר מחדש. 33000 בנאים מהרפובליקות השונות של ברית המועצות
דאז נחלצו לעזרת השיקום והבנייה מחדש. העיר נבנתה בצורה מודרנית עם מטרו, רחובות רחבים,
מוזיאונים רבים ומרכז קניות ענקי.
העיר שפירוש שמה עיר האבן ונקראה בימי מלחמת העולם השנייה גם עיר הלחם- למה ?
כדאי לקרוא כאן מאמר של הסופר יהושע בן ציון .טשקנט שוכנת במרכז הערבה המדברית
במרחק 1000 ק"מ ממנה נמצא המדבר האדום - קיזיל קום . מגיע אליה נהר צ'ירצ'וק.
היא היתה נקודה חשובה במסחר בדרך המשי.
שליטיה היו סינים, ערבים, חורזמים, איראנים, מונגולים, אוזבקים, תורכים, קווקאזים ורוסים.
זו העיר ה"רוסית" מכל ערי אוזבקיסטאן, שכן נכבשה כבר ב- 1860 על ידי הרוסים והפכה למרכז
המנהלי של מרכז אסיה עד ולאחר שהושלם כיבושה ב- 1922.
העיר מורכבת מרוסים, אוזבקים, קירגיזים, קזאחים, טג'יקים וצפון קוריאנים שהגיעו לטשקנט
כשבויי מלחמה.
לאחרונה בולטות שתי מגמות בחיי התרבות של העיר: האחת זה הרצון של האסלאמיסטים
להציג את טשקנט כאחד ממרכזי האסלאם החשובים בעולם. לשם כך שופצו מונומנטים קדומים,
הוקמו מוסדות של לימוד דת, הוצא עלון, ואף נחגג אירוע מיוחד, שנת 2007 - שבה טשקנט
"הוכרזה" כבירת תרבות האסלאם על ידי אונסקו. למגמה זו עוזרת העובדה שבטשקנט
נמצא הקוראן הקדום ביותר בעולם שנכתב על ידי החליף עותמאן בעצמו.
המגמה השנייה היא עידוד הפולחן של טימור לנג כמייצג את הגניוס והלאומיות האוזבקית.

יוצאים מהמלון רגלית לככר הרפובליקה פה הוכרזה על עצמאותה של אוזבקיסטאן ב- 1991
ואז גם שונה שמה לכיכר העצמאות. בצמוד לה נימצא מבנה הפרלמנט של אוזבקיסטאן.
מתחת, בין הכיכר והשדרה, נמצא קיר המזרקות והבריכה שמתחתיו שלפי האמונה המקומית -
מי שיחצה על אבנים הטבולות במים משאלותיו יתמלאו. מראה המזרקות הפעילות נאה מאוד.
מעבר לבריכה יש מקום החביב על תושבי העיר לליקוק גלידה.
זהו מבנה המוזיאון ע"ש אמיר טימור

עוד בכיכר העצמאות פסל של טימור לנג הנערץ על ידם שנוצר ב-1993

מבנה תיאטרון נבואי

משם נוסעים לאנדרטה שנבנתה לזכר ההרוגים ברעידת האדמה
המורכבת ממספר סוגי פיסול

מאחורי הפסל עם הדמויות על הקיר ישנו פיסול מתכת המראה את עבודות השיקום אחרי רעידת
האדמה והחיים השבים למסלולם
עוד בפארק חדש (טלפון סלולרי) מול ישן (מטאטא זרדים)

בהמשך נוסעים לפארק - הנעלמים שהוקם בשנת 2000 לזכר 15000 איש שנעלמו
Alisher Navoi National Park

שתי הכיפות מאחורי הפסל המרכזי הן המוזיאון הדוקומנטרי
ובמרחק קצר אנטנת הטלויזיה

האיזור הקדוש

הנשיא הנוכחי של אוזבקיסטן דאג לפנות שטח של בתים והפך את המקום למקום קדוש עם
מבנים המזכירים את המבנים בסמרקנד
המקום נמצא מסביב למדרסה ברקה חאן. זוהי מדרסה שנבנתה במאה ה-16 על ידי שליט טשקנט
וכיום היא מקום מושב המופתי של אוזבקיסטן. זהו מקום מושב המועצה המוסלמית העליונה של מרכז
אסיה, המופתי הגדול של המועצה אחראי בדרגתו להגמון של אוזבקיסטן, קירגיסטן, טג'יקיסטן
וטורקמניסטן גם יחד. המדרסה נמצאת ליד המאוזוליאום העתיק של אימאם חזרת מהמאה ה-10,
הוא האיש שהביא את האיסלאם לטשקנט. הוא היה מתקין מנעולים ומכאן שמו הנוסף – אל קפל,
אימאם קאפל היה מפורסם בתקופתו, הגיע לבגדד, ואף היה נציג החליף בהתכתבות עם הביזנטיים.
הוא כתב ספרים ושירים, היה שופט, נסע לחורסן, סוריה וחיג'ז. במקום בית ספר אסלאמי פעיל –
המכון האסלאמי אימאם איסמעיל אל בוכרי, אקדמיה אסלאמית שבה לומדים 200 סטודנטים
בוגרי בית הספר, מסגד יום שישי חדש עם מינרטים, ומסגד שהוא מוזיאון כתבי יד בו נמצא
הקוראן של עותמאן - הקוראן העתיק בעולם.

כאן הכניסה למסגד-מוזיאון בו נמצא הקוראן העתיק בעולם (חולצים נעלים בכניסה)

בסיום הביקור היעד הבא היה השוק צורסו
אזור השוק הגדול של טשקנט, תרגום המילה צורסו היא - ארבע הדרכים או הנהרות. לידו נמצאת
מדרסה קוקולדש ו מסגד דג'מי. מדרסה קוקולדוש נבנתה במאה ה-16 על ידי השליט קוקולדוש.
ליד המדרסה מסגד יום השישי שנבנה על ידי אל הרר באמצע המאה ה-15. השוק
נמצא במקום בו היתה העיר העתיקה של טשקנט שרובה חרב ברעידת האדמה. רובע אפרורי שמטפס על גבעה בין המדרסות של קוקלדאש וברק חאן . כדאי להתחיל מהמדרסות (שאין בהן עניין רב ) ולעלות דרך סמטאות הנמצאות ממזרח לשוק דרך חנויות קטנות של אומני עץ שמכופפים וצובעים עצי צפצפה חתוכים דק ליצור ארגזים ועריסות צבעוניות. נשים עומדות עם הסחורה בידיים או רוקמות כובעים על המרצפות. בשוק, בחלק המחופה בכיפה אדירה, יש אזור מסעדות. השוק הענק מחולק לאזורים שונים של בשר, ירקות ופירות טריים, פירות מיובשים, וסדקית. מבחר ענק של בגדים, מעי סוסים, בשר טחון, גושי בשר, תרנגולות, אבטיחים, לחם, ענבים, אפרסקים וכדורי גבינה מחלב סוסים.
זה אינו השוק היחיד בטשקנט, יש עוד לפחות 7 שווקים נוספים. (מובא ע"י צור שיזף)

הכניסה לשוק הגדול

לקראת השקיעה מגיעים לפארק העצמאות
עם פסל החסידות כיון שהחסידות מקננות כאן בדרכן לטורקיה

אח"כ היה ביקור בתחנת רכבת תחתית אך היות ורפי התאכזב ממנה כי ציפה לתחנות
בסגנון כמו תחנות הרכבת במוסקבה אז אין לנו תמונות משם
תמונה חמודה רפי צילם בפתח בית מלון שעצרו לשירותים - של חוג'ה מיודענו

מכאן לכנסיה המרשימה מאד בחשכה:Holy Assumption Cathedral Church
זו כנסייה אורתודוכסית הראשונה במרכז באסיה
והיה מזל ובדיוק צלצלו בפעמונים וגם היה טקס תפילה

כיון שהיו רעבים אחרי כל הסיורים והערב עוד צעיר, בשעה 20.30 נוסעים למסעדת
SIM SIM המפוארת - שהאוכל בה אוזבקי ומערבי
חוות דעת בטריפאדוויזר כאן

ולסיום בשעה 3.00 לפנות בוקר הטיסה הביתה

תובנות:

1. את הטיול הזה אפשר היה לערוך ב-8 ימים אם מצמצמים את שעות המנוחה שניתנו ובצדק
עקב החום הכבד ששרר בשעות הצהרים .
2. אפשר לטייל טיול עצמאי באוזבקיסטן כיון שאין שום בעיה של בטחון אישי לישראלים. אפשר לשכור
רכב עם נהג/מדריך.
3. ספטמבר אינו חודש מתאים לטיול בארץ זו למי שסובל מחום. עדיף חודש אוקטובר מאמצעיתו.
4. כדאי לטוס לחיוה גם הלוך וגם חזור ולא לבזבז זמן על נסיעה שנמשכת כמעט כל היום וגם אינה
מעניינת.
5. ניתן לטייל עם ילדים באוזבקיסטן, בדקתי ומצאתי כי ישנן אטרקציות לפחות בטשקנט של פארקים
שעשועים, גן חיות ועוד.
6. כדאי מאד לשלב טיול באוזבקיסטן עם ההרים ממזרח לטשקנט - צ'ימג'יאן שהם חלק מרכס
טייאן שיין שבסין. מעט מידע על כך כאן וכאן.

תודה לשמוליק פרידמן שהביא את רפי והקבוצה לעוד טיול מוצלח, שהביא מידע עדכני על החיים
באוזבקיסטן של היום , על ההסטוריה המפוארת, על התרבות של מדינה שונה ואחרת, על סיפורי
דרך המשי, על מצביאים דגולים ושליטים אכזריים ומעל הכל על האנושיות בו שניסה בכל כוחו
לשכנע אותי להגיע לטיול ולבדוק את הפנטסיה מול המציאות מקרוב. ולבסוף תרם גם לעריכה
הסופית של הכתבה והוסיף במקומות המתאימים מידע עדכני נוסף על מה שנודע לי מפי רפי.
אצלי טיול זה יישאר למועד מתאים אחר.
להתראות בטיולים הבאים.

אם הכתבה מצאה חן בעיניכם לייק יתקבל בברכה.

ולקינוח