מים גנובים ימתקו - נכון?

הרבה זמן רציתי להגיע לגליל המערבי היפיפה של ארצנו אבל הרופאים במיון פסקו חד משמעית לא ללכת!!!

נראה להם ???

לא האזנתי לפסיקתם אבל חששתי להתרחק מהמרכז. וכך חודשיים נסעתי רק ברדיוס של חצי שעה נסיעה. עד שנשברתי והבנתי שאם לא מתתי עד כה כנראה שאפשר להעז ולהרחיב את הגזרה. להמצא במקומות שיש בית חולים בקרבתם.

ראש הנקרה

נתבשם מעט מהכחול והלבן ללא קצף של הגלים כי הים היה די שקט בתחילת מאי.

הפתח למטה מהמנהרה פתוח לקבוצות ולא ליחידים

הפיורד של ראש הנקרה קרוב לגשר

יורדים בנסיעה קצרה מהמפלס העליון למטה עם רכבל אדום או צהוב שמצטלמים נהדר על רקע כחול הים או לובן המצוק הלבן.

פתיחה בשעה 9.00 - השעה הכי טובה להגיע לפני הגעתם של נחילי האוטובוסים עם בני נוער ותיירים.

חנייה : לא גדולה מדי לפיכך חשוב להגיע מוקדם.

שירותים : לאחר הירידה ברכבל קיימים שירותים נקיים.

טיפ הזהב: כדי להספיק לראות את הנקרות ביחידות מייד לאחר הירידה מהרכבל להכנס לנקרות כדי להספיק להתבשם מיופיים!!!!

צבע המים בנקרות מהמם כדאי לשהות כמה שיותר. מרגישים כאן כמו באי יווני רק שזה בלי טיסה ובלי קניות בדיוטי.

הפיל הלבן זו הרגל או החדק?

כשתצאו החוצה מהנקרות תפנו שמאלה למנהרה שמוארת בצבע סגלגל ועל קירותיה

צילומים יפיפיים נתלו משני צידיה.

תעברו לאחר מכן למנהרה שנמצאת מימינכם כשיוצאים מהנקרות. שם תמצאו רכבת דמית כמו זו שנסעה בימיה הטובים ללבנון במנהרה זאת תצפו בסרטון של 8 דקות מעניין מאד עם סיפור קצר על העבר והיופי הימי. כדאי לצפות ורק לאחר מכן לעלות למעלה.

המנהרה הצפונית בה מוקרן הסרטון

כשתסיימו למעלה לצלם את השלט בנקודת הגבול שם עמדת צה"ל, תסעו למטה דרומה ובפנייה השנייה תפנו ימינה . סעו ימינה בכביש החוף עד קרוב למעגל התנועה. שם תחנו ותלכו ברגל לכיוון המצודה מימים עברו ולאחר מכן ימינה לכיוון הגשר. תצפיות נהדרות שחבל לפספסן!!!

לעתים אולי תמצאו גם איזה חרדון מצוי מתחרדן בשמש ופריחה יפה.

אם רוצים קצת רומנטיקה חלונות לים התיכון ממתינים לכם.

לוחמי הגטאות

קיבוץ שהוקם ע"י שורדים מהגטאות, פרטיזנים ולוחמי גטו ורשה, שברחו מליטא ופולין והקימו את הקיבוץ בשנת 1949. בקיבוץ הוקם גם המוזיאון החשוב להנצחת השואה ע"ש יצחק קצנלסון. על המוזיאון והקיבוץ תקראו כאן. לאתר המוזיאון לשעות וימי פתיחה ועוד תלחצו כאן.

בקיבוץ זה בילה רפי במשך שנה בעת עלייתו ארצה בשנת 1961. נשלח ללמוד, לעבוד ובעיקר ללמוד את השפה העברית. איתרנו את המבנה בו למד.

בשנת 2007 בילינו בפעם האחרונה בלוחמי הגטאות. טיול שלא אשכח בחיי. ערב לפני היציאה כששילבתי ידיים חשתי בגוש בגודל כדור טניס בשד. כך הלכה שנה מחיי בטיפולים וגם גיליתי מה זאת אהבת בנות חברות.

זכרתי ארוחת בוקר נהדרת מהקיבוץ ואת האקוודוקט היתר נמחק מזכרוני.

לכן השיבה כעת הייתה מהולה בזכרונות שרציתי למחקם לתמיד. קבלת הפנים בקיבוץ לא הייתה הכי נעימה. לאחר הרישום הטלפוני נתנו לי מספר טלפון אם אגיע לאחר השעה 17.00. בלי הסבר איך לנווט בתוך הקיבוץ ל"בית וקיט" ולביתן שקיבלנו. לא ראינו שילוט והאנשים שפגשנו לא ידעו. בצר לי צלצלתי למספר הטלפון והבחור שהשיב לא היה נעים לבריות בלשון המעטה. לא רצה לעזור בשום פנים איך להגיע. לבסוף הגענו ממש לאחר שעברנו את שער הכניסה לקיבוץ מצאנו שם שלט קטן לבתי האירוח . הפנייה היא שמאלה לאורך אמת המים הנמוכה. שלקראת סיומה עוברים לדרך עפר עד הגיענו לאיזור בתי האירוח.

אשה ערביה המנקה במקום ידעה לכוון אותנו בביטחון וברצון .

אשת קיבוץ שראתה היכן חנינו מייד ביקשה שנזיז את הרכב למקום שמיועד לאורחים - רחבה לא סלולה לאורחים ולחברי הקיבוץ סלולה . יש לציין כי בקיבוץ הרבה אזורי חנייה. לאחר דברי האישה הזאת הבנתי כמה הקיבוץ השתנה והאורחים פחות רצויים שם. לכזו קבלת פנים לא ציפינו.

לאחר שהתמקמנו נסענו דרך מוצב שרגא ממול הקיבוץ לכיוון החוף. הדרך הישרה לחוף נחסמה ושער צהוב הוצב כשמשני צידיו העיניים המצויירות מביטות בכם.

בררנו עם מקומיים אם אפשר לפנות שמאלה ולעבור את השער הפנימי הנוסף שחלילה לא ייסגר עלינו. נאמר לנו כי השער יינעל רק בשעה 22.00 וכדאי להמשיך עם הרכב עד מעגל התנועה ושם לפנות ימינה ולהחנות לפני השער הניצב בינינו לבין הים. הליכה קצרה בשביל עפר בין השדות המצהיבים כשהכי מתאים לעת שקיעה יפה.

הכביש שהוביל מקביל לים לפני הפנייה ימינה נראה כך .

וגם נראה כמו המערב הפרוע

במקום של השער האחרון בו החנינו רכבנו מצאנו שלט שכמעט כל המילים נמחקו אבל הצלחתי לדלות כמה מילים כמו כניעת שלטון וישי. גוגל בא לעזרתי ונודה לו על כך: משמאל לשער הצהוב שחסם את דרכנו אם הולכים בתוך חורשת האקליפוסים קיימת פנימיית "נירים" לנוער בסיכון שממוקמת על שרידיו של מרכז שלטון בריטי. שם נחתם הסכם שביתת הנשק ב-1941 לפיו שלטון וישי הצרפתי נכנע לשלטון הבריטים לחלוקת השטחים בלבנון וסוריה לטובת הבריטים.

השדות הובילו אותנו היישר לים. שם פגשנו את המבנה ההסטורי הזה ששימש כעמדת תצפית. מכאן מתחיל למעשה "שביל אשר" המוביל עד כברי עליו תקראו כאן. (לחץ).

כשמצידו השני של המגדל קיים ציור אחר של גרפיטי.

עוד סמוך תמצאו את "ספסלי החוף" עם פסיפסים מאד יפים. ספסלים שהם תרומת קהילת

בוסתן הגליל.

בוסתן הגליל הוקם בשנת 1948 ע"י שורדי שואה מהונגריה.

אמת המים - האקוודוקט בדרך כלל לבן אפרורי אבל לעת שקיעה כשקרני השמש צובעות אותו בכתום המראה מהמם. צולם מעבר לכביש בנייד. זהו מפעל הנדסי מדהים שכאן רואים את חלקו המרשים ביותר. הוא הוקם בתקופה העותומנית שמטרתו הייתה להוביל מי מעיינות מכברי בצפון לעבר עכו לאורך 13 ק"מ . בתוך הקיבוץ לאורך הכביש המוביל לאירוח הכפרי "בית וקיט" ניתן לפגוש עוד קטע ממנה.

מול הצד האחורי של אמת המים תוכלו לראות את האמפיתיאטרון הגדול הקיים כאן.

ליד המוזיאון הגדול קיים מבנה קטן יותר יד לילד (לחץ) שמנציח את הילדים ששרדו בשואה ואת סיפוריהם. מיועד לביקורי ילדים מעל גיל 9 בקבוצות מאורגנות .

השקיעה כפי שנראתה מתוך חצר המוזיאון (שהיה סגור) ליד האקוודוקט.

אומנות בקיבןץ לוחמי הגטאות

בבניין היד לבנים - לזכר הנופלים מהקיבוץ, לרגל 70 שנים להיווסדו של הקיבוץ , יצרו ילדי הקיבוץ קיר פסיפסים יפיפה .

בטיול ברחוב המייסדים פגשתי בית פרטי עם פיסול מקסים בחצרו.

נהריה בהפתעה

תוך כדי נסיעה צפונה לראש הנקרה קלטתי מימיני פסלים גדולים. החלטנו שבחזור נעצור ונבדוק במה מדובר . בשובנו דרומה מראש הנקרה, נדהמנו לגלות מבנה בצורת צוללת שהוא מבנה מרכז התרבות העירונית שמצד שמאל נמצאת הספרייה העירונית ובחלקו הימני זהו מדיטק ובית מתנ"ס ומוסיקה . הספרנית התאמצה למצוא עבורי מי הפסל שפיסל את פסלי הפסיפסים. גם הספרן המקסים ניסה לעזור והיה חברותי מאד. מי שהצליחה למצוא הייתה אילנה הראל - חברת פייסבוק שלי.

מי היא נהריה ? איך הוקמה תוכלו לקרוא כאן. וגם על אטרקציות נוספות בה כאן. אני רק נותנת לכם זרקור לאטרקציה שלא הכרתי ואולי גם אתם.

מבנה התרבות המשולב של הספרייה העירונית והמדיטק בנהריה בצילומי מטה.

כתובת: שד' העצמאות פינת הר תבור נהריה.

חנייה: רחבה גדולה לפני המבנה בחינם.

שירותים: נקיים ומצוחצחים בתוך המבנה.

הפסל שפיסל את פסלי הפסיפסים להלן הוא רוסלן סרגייב .

אומן בינלאומי שאודותיו ניתן לקרוא כאן.

תודה לאילנה הראל חברתי מהפייסבוק שמצאה אותו עבורי.

מבט גלויה על שפך נחל הגעתון בנהריה

מסעדה שאהבנו בנהריה בטיילת: CAFE LA LUSH: שהוא לא רק בית קפה אלא בראסרי על הטיילת פינת הגעתון. שם הזמנו אנטריקוט וסינטה שהגיעו עם תוספות חציל ופלפלים קלויים וגם תפו"א אפוי. היה נעים להנות מהבריזה של הים, מהשירות המהיר והאדיב ומהאוכל הטעים שהוגש.

לסיכום: אהבנו את הכחול לבן הן מבחינת הבחירה של האיזור, והן מצבעי הדגל של מדינתנו וטיול לאורך כביש 2 עם כאלה מראות - מי צריך יותר מזה? חו"ל מבחינתי זה גם כאן ובלי לעמוד בתורים בדיוטי , להנפקת דרכונים וביקורת דרכונים ועוד זוטות מעצבנות.

מה ניתן לראות בסביבה וכתבתי עליו?

עכו עיר עם הרבה אטרקציות (לחץ)

עין כרמל והגשרים בנשר ועוד (לחץ)

חיפה עיר עם פנורמה נפלאה והרבה אטרקציות!!! (לחץ)

אם אהבתם את הכתבה לחצו על מילת התודה למטה

ואם תרשמו גם תגובה - תשמחו אותי עוד יותר.