עין כרם הינו כפר קטן מוקף הרים, צריחי כנסיות, מסעדות ואווירת חו"ל מתובלת בהרבה אגדות. כל זאת בין סמטאות צרות ובתי אבן ערביים. השם 'עין כארם' ניתן למקום בשל המעין הנובע במרכזו, שמפכה גם היום, ומאפשר את לבלוב הגינות, הכרמים, מטעי השקד וכרמי הזיתים, שהופכים את המקום לקרוי בפי המבקרים 'טוסקנה של ירושלים'.
הסיפור שכבש את ליבי היה כמובן הסיפור או אגדה על מרציאנו. במלחמת השחרור אחרי שהיהודים
כבשו את עין כרם ברחו תושביה הערבים ונפוצו לירדן ולבית לחם מלבד משפחת פלמינה ערבית
נוצרית.
הסיפור הראשון:
מרציאנו הגיע לשכונה עם עולים חדשים נוספים ופקידי הסוכנות הראו להם את הבתים הנטושים
והורו להם להתיישב בהם. מים יהיה לכם מהמעיין ועצי הפרי יספקו אוכל ואח"כ תתחילו גם לעבוד
נאמר להם. מרציאנו פתח חנות מכולת ויום אחד הופיעו בחנותו שלושת האחיות לבית פלמינה: פאולין, רגינה וסופיה שלא ברחו כמו יתר ערביי הכפר,עברו בחנות מידי יום, קנו מוצר ודפקו על הקירות.
כששאל אותן לפשר הדבר אמרו לו שבמבנה של המכולת התגורר ד"ר יואכים שהיה רופא הכפר,
איש עשיר וקמצן מאד, ולפי מר שמועתי הוא הטמין לפני שהגיעו היהודים את המטמון שלו -
מטבעות זהב - בקירות הבית. מרציאנו כמובן צחק כי הן הציעו לו להרוס את המכולת.
הן אמרו למרציאנו כי הן דוברות אמת אבל מרציאנו כמובן לא האמין להן.
באחד הימים עיריית ירושלים רצתה לסלול כביש בעין כרם ונאלצה לפנות את המכולת שלו ועוד
כמה חנויות.
הם קיבלו פיצוי הוגן וכשעלה הטרקטור להרוס את המכולת של מרציאנו לפתע צנחו מגג הבית
שתי חביות עם מטבעות הזהב שנפוצו לכל עבר. מרציאנו שישב באותה השעה בקפה "קזבלנקה"
ממול המכולת, משראה זאת קיבל התקף לב ופונה עם אמבולנס לבית החולים. ושבועות רבים
אח"כ היה אומר איזה טיפש היה שלא הקשיב לאחיות פלמינה.
מי שלא התאושש מהסיפור היה ד"ר יואכים שדבר האוצר שלו וגורלו הגיע עד אליו לעמאן שבירדן. נטרפה עליו דעתו. הוא אושפז בבית חולים לחולי נפש ושם מת.
הסיפור השני :הוא על נונה דרעי התימניה. לילה אחד הגיעו אנשים לביתה באישון לילה, כפתו אותה
וצעקו לה בערבית כי באו לקחת את המטמון שלהם שהטמינו בבית שפעם היה ביתם. הם עבדו שעה
ארוכה בקיר הסלון והוציאו משם שק גדול ובו מטבעות זהב.
הסיפור השלישי: ב-1952 נמצאה ע"י שני בדואים מקומראן "את מגילת הנחושת" מתקופת
הבית השני, בה מציינים היכן הוסתרו כלי המקדש לאחר החורבן. אחד השמות המזוהים הוא
"בית כרם" כמו כן מפורט בדיוק היכן המסתור ותכולת האוצר: 62 ככרות זהב בתוך בור מים ,
במרחק 10 משמאל אל הכפר. אחרי סיפורים כאלה אני לא אסע לבדוק את המקום? הזהב היחיד שקידם את פני ומציץ מכל עבר כשמתקרבים לעין כרם זה הזהב של הכנסיה המוסקוביה ושקדיות פורחות ואולי יש גם אוצר מתחבא?
בביקור הראשון בעין כרם בנסיעה לכיוון בי"ח הדסה עין כרם ראינו את הכנסיית עם כיפות הבצל כמו
הכנסיות היפות ברוסיה ולא יכולנו להסיר ממנה מבט. אל הסיור הראשון בעין כרם התלוותה אלינו
רוניה שהובילה אותנו לכנסיה בה חווינו טקס טבילה של מאמינות רוסיות במעין קפוא. כיון שהיה
בוקר קר הביאה גם תרמוס קפה ועוגה שנתחמם. הכנסיה הראשונה שביקרנו בבוקר זה הינה יוחנן במדבר ששוכנת ב"אבן ספיר" את המושב הקימו יהודים מתימן ב-1950. במשך השנים עזבו התימנים ובמקומם הגיעו עולים מכורדיסטן, בהמשך הצטרפו אליהם עולים ממרוקו ואחר כך קבוצה קטנה מהונגריה. בקצהו הצפוני עומד מנזר יוחנן במדבר. בתוך המנזר מערת התבודדות המיוחסת ליוחנן המטביל, וכן מעיין. (מתוך ויקיפדיה). כנסיית יוחנן במדבר צופה על הכביש המוביל לעין כרם כשנחל שורק זורם מטה ונמצאת על צוק נישא.
המאמינות עמדו בשורה כדי לטבול במי המעיין שמימיו מגיעים מתוך קניון צר תוך כדי שהן שרות
מזמורי תפילה. הנוף ממרומי הצוק - נפלא.
על הכנסיה והמנזר ניתן לקרוא כאן.
סרטון על טקס הטבילה שזכיתי לראות ולצלם
הרחוב הראשון שכדאי להתחיל הביקור בעין כרם הוא רחוב המעיין המוביל כמובן למעיין.
המעיין נקרא ע"ש מרים - מריה אמו של ישו. היא ביקרה בעין כרם נגשה למעיין ושתתה ממימיו,
לכן צליינים מאירופה היו מגיעים לכאן וממלאים בקבוקים. היום מי המעיין מזוהמים. מעל מבנה
המעיין נבנה לפני 100 שנים מינרט, וכך הכשירו את המקום גם כמקום קדוש למוסלמים.
המבנה שימש בי"ס לילדים מוסלמים. עוד על המעיין ניתן לקרוא כאן.
בתים ישנים ויפים משני צידי הרחוב חלקם הפכו למסעדות וחלקם עתידים להפוך.
מרפסות יפות וכניסות עם קשתות. וגם גלריה שוכנת במבנה כזה של פעם.
מקום המפגש של סיורים מאורגנים בעין כרם יוצא בשישי ושבת
מליד המעיין בשעה 10.00. סיור מומלץ הוא אגדת עין כרם במחיר שווה לכל נפש פרטים כאן.
היו בזמנו שבעה בתי כנסת, אחד מהם נקרא "תקוותנו". בית זה במקור היה ביתם של אלגרה וג'ברא. סיפור אהבתם של היהודיה והערבי-נוצרי היה מהסיפורים הבלתי אפשריים של שנות ה-20
המאוחרות בירושלים. אלגרה היתה בת למשפחת בֵלוֹ משכונת מחנה יהודה. אביה, נחום,
היה הקברן הראשי של ירושלים. ג'ברא פרנסיס רחיל, בן למשפחה אמידה מעין כרם, פגש באלגרה והתאהב בה מיד.
הוא חיזר אחריה בנחישות רבה, והיא, למרות התנגדות הוריה, נענתה לו. מעדויות שאסף
ד"ר עמירב, בני הזוג היו מאד נועזים, בפרט לאותם ימים, וג'באר היה מגיע רכוב על סוסתו
הלבנה למחנה יהודה, אוסף את אלגרה, והשניים היו יוצאים בגלוי לרכיבה ברחוב יפו,
רחובה הראשי של ירושלים. התנגדות המשפחה לא עזרה. יום אחד, מספר ד"ר עמירב, נעלמו אלגרה וג'ברא כאילו בלעה אותם האדמה. רק אחרי כמה חודשים נודע לשתי המשפחות, זו במחנה יהודה וזו בעין כרם, כי אלגרה וג'ברא נישאו בחשאי בבית לחם והם גרים שם ואלגרה התנצרה. עם היוודע הדבר, קרע אביה של אלגרה קריעה בדש מעילו, שם אפר על ראשו וישב שבעה.
אלגרה נחשבה למתה בעיני בני משפחתה. שנה אח"כ חזרו בני הזוג לעין כרם לגדל את
ילדיהם הבית הזה נקרא לימים בית היהודיה והוא שימש מוזיאון למקורות התנ"ך עם תצוגת
כלים חקלאים, על הקיר הוצג סיפור אהבתם. לפני זמן מה לקחו עליהם היזמים ישי מלכה (38),
איש שיווק ופרסום, וגדי דלמן (40) אדריכל ויצרו את בית מלון אלגרה לתפארת. המלון ממזג
עתיק עם חדש במחיר שאינו שווה לכל נפש. המקום ע"פ מה שראיתי בסרטוני וידאו יפיפה
עם סוויטות מפנקות. על המלון אפשר לקרוא כאן. לאתר המלון ולסרטונים כאן.
המקום בהחלט מתאים לחגיגת יום נישואין או ירח דבש. 7 סוויטות מהודרות ממתינות לזוגות
אוהבים. עוד על המלון נכתב בזמנו ב-NRG מעריב כשנפתח בסוף מאי 2011.
בביקורנו הראשון המשכנו לכיוון רחוב האורן וחלפנו על פני הכנסייה היוונית שבדרך כלל סגורה
ואכן היתה גם הפעם סגורה. משם המשכנו למנזר האחיות מציון - נוטר דאם דה סיון.
המנזר נמצא ברח' האורן 23. הכנסייה היוונית
ובית יפה
המנזר משמש היום כבית הארחה ובאותו יום שביקרנו איפשרו לנו רק לטייל בגן. המנזר מוקף
חומות אבן ראינו כאן פריחת רקפות ונרקיסים ותצפית יפה למאגר המיםשל בית זית ונוף הרי
יהודה. יופי של תצפית.
הסיפור של המנזר מתחיל בשנת 1860 עת ביקר יהודי מומר בשם אלפונס רסטיבון בעין כרם
והתאהב בה. הוא התכוון להקים בית לאלהים וליתומות. בעל הקרקע דרש ממנו סכום אסטרונומי
של 200,000 פרנק, אבל רסטיבון היה נכדו של שר הכספים הצרפתי בממשלת לואי ה-16. הוא
חיבל תחבולה יחד עם רעו יוסף טאנוס והפעיל אדם אחר תושב בירות ובא עם מכתב המלצה
מהפחה וקיבל אותה תמורת 70,000 פרנק בלבד.
בעל הקרקע נהנה לדווח לרסטיבון כי מישהו אחר קנה את הקרקע ולא ידע כי מדובר בעיסקה
סיבובית ורסטיבון הוא הוא בעל הקרקע האמיתי. רסטיבון קבע במנזר גם את ביתו וכשנפטר גם
נקבר שם. הביתן משמש היום למוזיאון לכאן כן נכנסנו. הנזירות במקום אינן לבושות בבגדי נזירות. היום הן עוסקות בקירוב לבבות , באירוח ולימוד. את הכנסיה לא יכולנו לבקר כי היתה סגורה.
כשסיימנו את הסיור בעין כרם ביום זה זו היתה שעת צהרים והרגשנו מסרים מכיוון הבטן. אמנם קיבלתי המלצה מגיסתי על מסעדת כרמא שאי אפשר לפספס את המבנה שלה במרכז עין כרם אבל ראיתי מסעדה חמודה מלה ביסטרו שמה בדיוק בצידו השני של הכביש בפינת רח' המעיין. אמנם לא הזמנו מקום מראש אבל בדיוק התפנה שולחן אז התיישבנו. בחרנו כל אחד מנה אחרת והתחלקנו. למנת הפתיחה כבד קצוץ פינקו אותנו על חשבון הבית בג'פטה חמה עם מבחר מיטבלים. הכל היה טעים ורק יכולה להמליץ כי גם השירות היה מהיר ואדיב למרות שהמסעדה היתה מלאה עד אפס מקום.
המסעדה שוכנת בבית אבן עתיק שכמובן גם בו נתגלה אוצר זהב. אני הולכת להתחיל לדפוק על קירות
הבתים.
בסיור ביום אחר בגפנו החלטנו להתחיל עם מנזר גורני. ליד המעיין מוביל כביש עם שיפוע
חד למעלה. עלינו ברגל כשאני מתנשפת ועוצרת מידי פעם להסדיר נשימה, בדרך ראינו
את המבנה היפיפה בתמונה למטה המשמש את משרד הרווחה, ראינו מנזר נשים שלא
היתה אליו כניסה ואז הגענו לשטח עם שביל בין עצי זית ופרחי כלניות ורקפות ואין זכר לדרך המשך למנזר.
זה מקום מתאים לפיקניק ואפילו ערסל מצאנו שם בדרך העליה נתקלנו בשער ירוק עם פסוקים מהתורה והתברר שמאחוריו שוכן בית אבינו שבשמיים
שכדאי להציץ אליו ולגנו במסגרת בתים פתוחים. המבנה נבנה בשנות השמונים של המאה ה 19 ,
כבית הקיץ של הבישוף הפרוטסטנטי אנגליקני של העיר ירושלים סמואל גובאט ,לאחר מכן הושכר
לאנשים שונים בינם לצליינית מיס מרי ,אשר התאהבה במקום ואף יסדה בשנות העשרים של המאה
ה19 מקדש שיועד לתפילה לכול הדתות . לאחר שעזבה שימש המבנה בתקופת המנדט הבריטי כמועדון לקצונה הבריטית ואז הודבק לו הכינוי בית הקולונל, ובהמשך ,בית החלמה לניצולים יהודים מהתקופה נאצית שחלו במחלות נפש בעיקר, חולים אלו נהגו לצעוק ממחלתם ואז קיבל המקום את הכינוי הארמון בהרים הוא שימש למטרה זאת עד שנות השבעים, בשנות השבעים החליף את ייעודו למשהו רוחני של היהודים המשיחיים למען ישו, המתחם מאפשר לסייר בגנו ולעבור ליד פינות ופסלים שעליהם חקוקים פסוקים מן התנך ,בעיקר סיפור יוסף ואחיו במסגרת הסיור מבקרים גם בגת מתקופת בית שני.
מבואסים ירדנו למטה וחשבנו אולי לבקר בכנסיית הביקור הנמצאת ימינה מהמעיין. אבל אז בדיוק
ירדה אישה שסיימה לספור והכריזה שירדה 160 מדרגות. היות והשרירים שלי כבר היו תפוסים
מהעלייה והירידה למנזר גורני נכנסנו לבית קפה לשתות קפוצ'ינו עם עוגת גבינה. בתחילה השירות
האיטי התאים לנו לתת מנוחה לרגליים אבל אז הבנו שבקצב של ההגשה כאן לא נגיע בזמן לכנסיית
יוחנן בהרים. האצנו בהם , המשכנו ברח' המעיין ועלינו תוך כדי חציית כביש עין כרם לכנסיית יוחנן בהרים לפני שתסגר.
פתוחה כל יום למעט ראשון וחגים נוצריים עד 12.00 ואחרי 14.30. פרטים נוספים על הכנסיה ותולדותיה ניתן לקרוא כאן. בכמה מילים הכנסייה נבנתה במאה ה-19 מעל לשרידי מקדש אפרודיטה (היא ונוס) ושל כנסייה ביזנטית וצלבנית. ב- 1939, כשהגיע לכאן הצבא הבריטי , קרס אחד התותחים לבור שמתחתיו ואז נתגלו שרידים של פסיפסים, כתובות של אפרודיטה.
זהו מנזר סנט וינסנט שהיום משוכן משרד הרווחה
שער הכניסה למתחם כנסיית יוחנן המטביל- יוחנן בהרים
שער הכניסה למתחם הכנסייה כפי שאפשר לראות מרשים מאד. לא לחינם מזכיר סגנון ספרדי.
השיפוצים במקום במאה ה-19 שנערכו בכנסייה היו בחסות בית המלוכה הספרדי, ובקשת
למעלה נמצא הסמל ההרלדי של בית המלוכה הספרדי. זה הזכיר לי את השער בסביליה לאלקטרז.
לפי המסורת הנוצרית המקום בו ממוקמת הכניסייה הוא המקום בו נולד יוחנן המטביל. אמו היא אלישבע שמקושרת למשפחתה של מרים אמו של ישו. אביו זכריה משרת את עבודת האלהים בבית המקדש.
כשנודע לזכריה כי אלישבע בהריון לא האמין ולקה באלם כל תקופת הריונה.כנולד התינוק ונשאל איזה
שם לתת לו, מלאך התיר את לשונו והאב המאושר פצח בתפילה מהברית החדשה. התפילה הזו מופיעה על לוחות שיש סביב חומות הכנסייה ב-40 שפות לרבות בעברית.
יוחנן הוצא להורג ע"י הורדוס אנטיפס הסיבה - יוחנן הטיף להורדוס אנטיפס כיון שלקח לאשה את
הרודיה אשת אחיו בעוד אחיו בחיים ועוד בלי להנשא לה. הדבר היה חטא גדול ע"פ ההלכה יהודית.
מתחת לכנסייה הנוכחית נמצאת כנסייה ביזנטית ובתוך הכנסייה יש ציון ואפשר לראות את הפתח
אליה אך דלת סורג נעול אינו מאפשר ירידה למטה.
הסמטה שמובילה לכנסייה מאד ציורית 
חנות השוקולד הציורית 
וגם היה לנו מפגש עם "האוצר" האמיתי אבל עליו אספר רק בסוף הכתבה.
כשהיינו ליד המעיין רגע לפני שנכנסנו לבית הקפה כשעוד התלבטנו אם לעלות לכנסיית הביקור
שמענו קולות נגינה. הם בקעו ממבנה שנמצא בתוך גן קטן מקסים. זהו מרכז המוסיקה ע"ש טארג,
ביתם הפרטי של הפסנתרנים אלכסנדר תמיר וברכה עדן היום ובעבר הבית הזה היה של השייח
חאג' איסמאיל שהיה ראש הכפר. בשנת 1883 כשגר בבית הזה חאג' איסמעיל הגיע לעין כרם
גנרל צ'ארלס גורדון שבחר להתארח בבית זה , הוא התכוון לחקור את סיפורי הברית החדשה.
הוא התאהב בעין כרם וכך ביקורו הוארך לשנה. חאג' איסמעיל התרגש מכך שהלה בחר להתארח
בביתו והעניק לגנרל שי חמור לבן ומשרת בשם עלי. המשרת בחר להעניק לגנרל שתיל של עץ תות
אותו שתל הגנרל בחצר הבית ושם הוא עד היום. הגנרל סיים את חייו בדיוק כפי שיוחנן המטביל
שמדמותו הוא הוקסם סיים את חייו - ערפו את ראשו בסודן לשם נשלח ב-1.1.1985.
ומיהו אותו גנרל צ'ארלס גורדון - הוא היה גיבור מלחמת קרים , מנצח המלחמה בהודו סין, לכן
כשנודע בעין כרם שעומד להגיע ההתרגשות היתה גדולה וכל אחד עשה ככל יכולתו להיות זה שיארח אותו.
רצה אף הוא לחלוק בכבוד וגייס את הנזירים שעערכו לו ארוחה כל אחד עשה מה שידע.
היום הגדול הגיע יצאו שתי החמולות לקבל את המשלחת, עלו לחירבת חממה- הר הרצל , והגיע איש
קטן שפם וכובע קסקט , ללא פמליה , התבוננו בו בתימהון. הגנרל העדיף כמובן את האוכל הפיקנטי
של המוכתר, ולבסוף נשאר הגנרל למשך שנה במטרה לחקור את סיפורי הברית החדשה.
בעזרת החמור שקיבל הוא היה רוכב אל חבריו שבאמריקן קולוני שהיה אז ליד שער שכם ובמסגרת
בקוריו שם , ירד לו האסימון, והוא שקבע שגן הקבר הפרוטסטנטי הוא מחוץ לחומות וזהו מקום קבורתו
של ישו ולא בכנסיית הקבר כפי שמציינים זאת הקתולים.
המשכנו עם הרכב לכיוון בית החולים "הדסה" והחנינו את הרכב על הכביש. נכנסנו לשטח
בית החולים וצעדנו ברגל ימינה עם הכביש לכיוון מעונות הסטודנטים. בסוף הכביש שער
הכניסה למתחם "המוסקוביה" בפתח השער זוג מבוגר בדיוק משוחח באינטרקום עם
נזירה שתפתח להם את השער להכנס אך היא מסרבת. טוענת שזה סגור אבל על השלט
רשום שהוא פתוח עד השעה 13.00 וטרם הגיעה השעה, אז היא מתרצת שהכניסה רק
לקבוצות מאורגנות. הצטרפתי לשיחה ואמרתי לה שאנו קבוצה. ברגע זה היא אמרה
שאפשר לסייר רק עם מדריך. אמרתי לה שאני המדריכה.
ביקשה תעודת מדריך ואמרתי לה שלצערי שכחתי את תעודת ההדרכה בבית. התירוץ הבא היה
שאיני לבושה מתאים, לא הבנתי מה לא התאים כי הייתי לבושה במכנסיים ארוכים וחולצה
עם שרוול ארוך וצעיף. לבסוף אחרי עוד כמה תחנונים נאותה להכניס אותנו. אני חושבת
שלדוברי רוסית הרבה יותר קל להכנס פנימה. היו שם מלבדנו עוד כמה אנשים שביקרו במקום.
בדיעבד אפשר להכנס עם הרכב ממש עד שער הכניסה למתחם, השומרים בפתח הכניסה
לבית החולים מאפשרים כניסה ויש מגרש חנייה קטן קרוב לשם. אז לא לבוא בהמוניכם
ותודה לאיריס שנתנה את הטיפ להגעה למקום מכאן.
המוסקובייה: (שם כללי בערבית לכנסיות הרוסיות). השם הרשמי :
גרונימסקי-גורני שפירושו: הררי המתחם נרכש ע"י הרוסים במהלך המחצית השנייה של המאה ה-19,
כחלק מתהליך החדירה הרוסית לארץ ישראל. אז החלה לפרוח הצליינות,
(צליין – מהמילה הערבית סאלי= להתפלל) .
של ישו.
אחיו של הצאר ניקולאי שאחרי שפורצת ב-1917 המהפיכה ברוסיה מחליטה להשאר בא"י והופכת
לנזירה.
אני לא אתעכב על מה רואים במתחם כי התמונות ידברו טוב יותר ממני, אלא רק אביא לכם את
סיפור הקמת הכנסייה כפי שנכתב במסע אחר :בראשיתה הוקמה על ידי הנסיכה אליזבטה פודרובנה,
רעייתו של סרגיי, מושל מוסקבה ואחותה של אשת ניקולאי, הצאר האחרון. היא התחנכה בבית המלוכה
האנגלי וחזרה לרוסיה כדי להינשא לנסיך סרגיי אלכסנדרוביץ', בנו של הצאר אלכסנדר. בביקורה בארץ
התאהבה בעין כרם והחליטה להקים כנסיה גדולה והיא הביאה עימה את רוח מרעננת של דאגה לעם.
במהרה הפכה לפטרונית מוסדות צדקה והקדישה את כל זמנה ליתומים, עניים וחולים. העם הרוסי
העריץ אותה גם בתקופה בה שנאתו לבית המלוכה גדלה והלכה. באמצע שנות ה- 80 של המאה ה-19
הפכה לפראבוסלאבית ויצאה למסע עליה לרגל לארץ. היא פגשה את אנטונין קפוסטין הזקן והחליטה
להמשיך את מפעלו. בסוף שנות ה- 90 נהגה לבוא לעין כרם ולבלות עם הנזירות. בשנת 1905, כשיצאה עם בעלה מהארמון, הושלכה לעברו פצצה על ידי מהפכן פוליטי והוא נהרג לנגד עיניה. בתום ימי האבל הלכה בסתר לפגוש את המתנקש הכלוא בכוונה להחזירו בתשובה, אולם הוא גילה לה ששלוש פעמים ניסו להתנקש בחיי בעלה ונמנעו מלעשות זאת כי לא רצו לפגוע בה. הוא כמובן סירב להביע חרטה ולחזור בתשובה.
לאחר מות בעלה החליטה להקים כנסיה לזכרו – הכנסיה היפה מכל שתבנה בזכות ייסורים ואהבה.
תשע שנים הקדישה לבניית הכנסיה והתגברה על בירוקרטיה עות'מאנית ומחסור באמצעים, ואז
פרצה מלחמת העולם הראשונה. אליזבטה חזרה למוסקבה כדי לדאוג לבני עמה. היא עמדה בראש
ארגון הצלב האדום הרוסי. אירועי סוף המלחמה מנעו ממנה לשוב לארץ. ב- 18 במאי 1918, בעקבות
המהפכה הבולשוויקית, נלכדו בני משפחת הצאר והוצאו להורג. ביניהם הייתה הנסיכה. חסידיה
הבריחו את גופתה לבייג'ין ומשם לארץ, כדי למלא את צוואתה להקבר בארץ. היא קבורה בכנסיית
מרים המגדלית במורדות הר הזיתים ולימים הוכרה כקדושה על ידי הכנסיה הפרבוסלאבית. ומשאלתה
השניה אף היא התמלאה ובעזרת תרומה בסך 1,500,000$ של בוריס יילצין נשיא רוסיה לשעבר,
הושלמה בניית הכנסייה- גורני היפיפיה.
בסיור השלישי בעין כרם שנפל על יום חם במיוחד התחלנו בכנסיית הביקור הנמצאת סמוכה מאד
לכנסיית גורני עם הבצלים. חשבתי לקצר את העלייה ברגל של 160 המדרגות שכך ספרה מישהי
ואגיע דרך הכניסה לבית חולים הדסה שפונים ימינה לכיוון המעונות, חולפים על פני הכניסה לכנסיית
גורני ואז אחפש שביל גישה. ובכן מצאתי מגרש חנייה גדול.
שלט קטן על "שביל הדסה" . מתברר כי השביל מקיף הרבה חלקים מעין כרם והקטע שבו הלכנו הוא
חלק קטן מהשביל. הוא תרומת בית החולים הדסה לקהילה ומתוחזק על ידם. עוד על שביל הדסה
ומסלוליו ניתן לקרוא כאן.
פריחת כליל החורש וצהרון מצוי יפיפה בסגול לבן
להפתעתי בתחילת השביל היתה קופסה קטנה ובה הונחו מפות עם הסברים ותמונות של מסלול שבסיומו מגיע לכנסיית הביקור. המסלול היה בירידה בדרך מקסימה עם נוף מהפנט של עין כרם, עם פריחות של שלל פרחים ובסיומה הגענו אחרי כ-20 דקות למדרגות המובילות לכנסיית הביקור. בדרך
פגשנו מאמינים ומאמינות שהלכו לתפילה וקבוצות מאורגנות. פגשנו מדריך תיירים מאמסטרדם
שטייל גם ברומניה ונתנו לו טיפ איך להגיע בדרך שזה עתה הגענו לכנסיית גורני.
הכנסייה יפיפיה ומחולקת לחלק תחתון וחלק עליון שיש לעלות אליו בגרם מדרגות מצד שמאל
של הכנסייה.
כשמגיעים למעלה כדאי לסור בשביל קטן שמאלה ולראות את הפסל של זכריה אביו של יוחנן -
פסל מרשים. הרצפה למעלה עם פסיפסים בעיקר של חיות - מרשים ביותר וחלונות עם עבודה
נהדרת עליהן. והנוף הנשקף מהמרפסת לפני הכנסייה - רק לספוג אותו ולהסניף. הכנסייה הוקמה
ב-1955 ע"י האדריכל אנטוניו ברצלוצי על יסודות כנסייה צלבנית. עוד על הכנסייה ניתן לקרוא כאן.
לאחר מכן הלכנו לחפש את מלון אלגרה בדרך האחיות 13, מצאנו אך הוא נעול עם דלת ולא רצינו
להכנס אליו בשעה כה מאוחרת כשכל החדרים תפוסים. מצאנו שער אחורי במעלה דרך האחיות
פתוח ונכנסנו דרכו כדי להשקיף על כנסיית גורני המוזהבת באור יקרות לקראת שקיעה ולראות
סמוך למתחם עץ שקדיה לבוש לבן ועץ כליל החורש פורח יפה בוורוד.
בדרך האחיות 14 מצאנו בית מסוגנן בקפידה מבחוץ ממש מזמין פנימה. נכנסנו לחצרו ומצאנו
כרטיסי ביקור ודפי הסבר שזהו הבית העתיק בעין כרם בן 300 שנה. הבית מזמין לסיור
וקפה ומאפים בגינה ליחידים ולקבוצות, סיורי פולקלור ושירה ע"י קרבסי שושנה שהיא משוררת,
סופרת ילדים ומספרת סיפורי פולקלור. טל. 077-7817453 או 050-2452800. לצערנו לנו כבר היה
מאוחר התחיל להחשיך ולא יכולנו לנסות, אבל נשמע מעניין.
נותרו לי עוד כמה אתרים לביקור בעין כרם אבל כבר כעת ברור לי כי את האוצר אנו כבר
מצאנו במדרחוב המוביל לכנסיית יוחנן בהרים בדמות קוקסינל שישב עם חברים ופצח
בשירה תוך כדי חיקוי של פרנק סינטרה , אלביס וזמרים נוספים והנעים לנו את זמננו שם.
כי מה בסך הכל צריך הבן אדם? "כוסית אחת של ויסקי וכוס אחת של יין" ושיר טוב שיעשה לנו
טוב בנשמה.
לצפייה בסרטון הראשון
לצפייה בסרטון השני
אי אפשר לסיים כתבה על עין כרם בלי לציין את החלונות של מארק שגאל בבית הכנסת השוכן בבית חולים
הדסה עין כרם. כיון שימי הביקור הינם רק באמצע השבוע טרם ביקרתי. מצרפת לכם קישור כאן.
אני מקווה שנהניתם מהסיורים והעליתם קצת חיוך תוך כדי סיור בעין כרם ואולי תמצאו גם
אתם אוצר משלכם שם.
אם הכתבה מצאה חן בעיניכם לייק יתקבל בברכה.
