תה ואורז ולוקשן יש בסין - 23 יום - חלק 1

שיר ישן נושן של אברהם שלונסקי התוודעתי אליו בילדותי:

תֵּה וְאֹרֶז יֵשׁ בְּסִין,
אֶרֶץ הַנִּדַּחַת;
וּבְאַרְצֵנוּ יֵשׁ חַמְסִין
 כָּל מִינֵי קַדַּחַת. 

וזה בערך מה שידעתי על סין עד האולימפיאדה שהתקיימה במדינה זו ב-2008 והראתה לי ולעולם את עוצמת הענק ממזרח. על הרבה מוצרי צריכה אנו רואים שהם מיובאים מסין ולאחרונה שמה עלה לכותרות עם קניית תנובה על ידם. התחושה היא שהם משתלטים על העולם וקונים חברות בלי סוף.

אז מי היא סין הנגלית לתייר?

סין כמדינה היא ענקית מימדים במעט פחות מארה"ב בשטחה עם עולם תרבותי ותרבות אותנטית במשך אלפי שנים. כתוצאה ממיקומה הגיאוגרפי ובידולה מתרבויות רחוקות שמרה על התרבות ואולם עם פתיחתה למערב, בשנים האחרונות חל שינוי ניכר ופיתוח מואץ של כבישים, גשרים, מנהרות ובנייה נראים ברחבי המדינה וזה מגיע גם לכפרים הנידחים. המקום היחיד שעדיין די אותנטי הינו מחוז גואייזו שם ניתן עדיין לראות את הלבוש המסורתי ואת העבודות בשדות האורז ואת האישה הולכת עם מגל לקצור. בכלל הנשים בסין אינן מפונקות ועושות כל עבודה גם פיסית קשה.

הכי התלהבתי מהילדים המקסימים של סין ואפילו החינוך לשלוט בצרכים עם מכנס פתוח ע"י חריץ ללא חיתול מצא חן בעייני.

המפה מהטבלט של עמית

14-15.5 יום רביעי בייג'ינג

18 מטיילים התייצבנו לטיסה ומדריך אחד עמית אונגר שעליו יורחב בהמשך. טיסת טורקיש עם חניית ביניים למסור ד"ש לארדואן באיסטנבול עם מרווח של שעה בין הטיסות גרמה לי כמעט להתקף לב כבר בתחילת הטיול. המטוס המריא באיחור של 10 דקות אך מרגע שנחתנו נותרה רק חצי שעה עד הטיסה בפועל. היה לנו מזל שהיתה עוד קבוצה מחברת פגסוס שיצאה באותו הלילה לסין ועוד אנשים בודדים כך שהטורקים עיכבו את המטוס. הטיסה מאיסטנבול ארכה 8.5 שעות שמתוכם במצטבר הצלחתי לישון 1.5 ש' מרוב התרגשות.

נחתנו בבייג'ינג בשעה 14.30 אך עד שיצאנו מהשדה היה כבר 16.00 ככה זה כשעוד המון סינים בשדה. צריך להתרגל להמוניות כמעט בכל מקום. זו מדינה של מיליארד ו-350 מליון תושבים. מי מעכל מספר עצום שכזה?

האתר הראשון לביקור קן הציפור שבאיצטדיון האולימפי האיצטדיון מחבר בין הישן לחדש: בין העיר האסורה לאיצטדיון לאורך 25 ק"מ. עפיפונים ארוכים בשמיים וערפל סורר בחוץ בדיוק כפי שראינו בטלויזיה.

כאן דגמנו את הארטיק הראשון והיה לו טעם של סבון.

נסענו באוטובוס ועמית שדובר וכותב סינית לימד אותנו כמה מילים בסינית, אבל אחרי לילה לבן מי קלט מה הוא מדבר בכלל.

נסענו בסיור ריקשות בחוטונג חוחוי שהמדריך הסביר לנו שהוא כמו פלורנטין של תל אביב אבל יש שם גם אגם ובתי קפה והכל צבעוני ומשתקף באגם. כיון שהשירותים ליד האיצטדיון היו למטה מכל ביקורת ביקשתי מהמדריך המקומי שייקח אותי לשירותים בפלורנטין. אחרי 10 דקות בריקשות עצר וראינו מבנה שבפנים היו מחיצות בגובה עד כמעט גובה הכתפיים שהפרידו בין 4 נשים שנכנסנו שם. לא, לא היתה דלת ואפילו לא וילון. מיותר לציין שגם לא נייר. בסין צריך להצטייד בנייר מהבית או מהמלון. השירותים היו בול קליעה כמובן.

ארוחת ערב אכלנו במסעדה כשעל השולחן מונחת פלטה מסתובבת עליה מונחים התבשילים ואותה מסובבים כל אחד לוקח מהצלחת בתורו. בארוחה זו קיבלנו מן שניצלונים מטוגנים , צ'יפס אורז, מרק בלתי מזוהה ומיימי שאיש לא אכל ממנו. הרבה אוכל מטוגן הוגש ממש זריקת כולסטרול לוריד.

בשעה טובה בשעה 22.00 הגענו למלון המצויין 5 כוכבים FEITIAN .

ויהי ערב ויהי בוקר תם היום הראשון לטיול. נפלנו שדודים למיטות.

16.5. יום שישי - בייג'ינג

פירוש השם בייג'ינג בסינית הוא בירה צפונית. לאחר ארוחת הבוקר שכללה אומלט וכיסונים ממולאים במשהו בלתי מזוהה, סלט חריף וקורנפלקס עם יוגורט מיימי , נסענו לבקר במקדש השמיים. המקדש במקור שימש לקיום טקסים חגיגיים שבוצעו ע"י הקיסר הנחשב כבן השמיים. הוא התפלל שיהיה יבול טוב שיהיה מה לקצור. הוא בנוי לפי עקרונות הפאנג שווי.

בפארק מקדש השמיים מצאנו הרבה אנשים רוקדים לצלילי מוסיקה המושמעת מטייפ או מתעמלים על מכשירים כפי שייבאו לארץ ומוצבים כיום בהרבה גינות. גם אנחנו הצטרפנו למתעמלים בהנחיית עמית המדריך (משמאל) שלימד אותנו תרגילי קונג פו. הפכנו לאטרקציה למקומיים שמייד זיהו את הפוטנציאל הגלום בנו כאובייקט לצילום.

הרבה פנסיונרים נמצאים בפארק וזה במקום בית אבות שלמעשה אינו קיים בסין.

מתוך מסע אחר:מקדש השמיים (Tiānt בכתב פין-יין), שנמצא במרכז בייג'ין, נבנה במאה ה-15 על ידי הקיסר יונג לה, שאחראי גם לבניית העיר האסורה. המקדש שימש כאתר פולחן דאואיסטי עבור קיסרי סין שנהגו להתפלל בו ליבולי שפע. ב-1998 הוכרז המקדש כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו בשל היותו "יצירת מופת של אדריכלות ועיצוב נוף המשרטטת בפשטות ובצורה גראפית קוסמוגניה בעלת חשיבות רבה להתפתחות אחת מתרבויות הגדולות של העולם". ואכן, מדובר במבנה מרשים, שבמרכזו היכל התפילות ליבולי שפע, מבנה עגול העשוי מעץ אשר בבנייתו לא נעשה כלל שימוש במסמרים. התקרה והקירות הפנימיים של המבנה מקושטים בציורים ססגוניים. מעניין להבחין בסמליות של המבנה המסמל את הקשר בין השמיים והארץ, כאשר כל מה שעגול בו (כולל ההיכל עצמו) מסמל את השמיים, ואילו כל מה שמרובע מסמל את הארץ (למשל, החצר המרובעת בה ניצב ההיכל)

המשכנו לשוק הפנינים שאין בו פנינים אבל יש מוצרי אלקטרוניקה שהתאימו לנו כמו נפלו משמיים. מכונת הגילוח של רפי בבוקר זה שבקה חיים, כך יכולנו לרכוש לו מקומית. שתינו קפה טעים ברשת סטארבקס הרשת שתהיה מועדפת עלינו גם בהמשך.

המשכנו לכיכר טיאן אן מן שהיא כיכר ענקית רוחבה 952 מ'.זהו שער הכניסה לעיר האסורה. הכיכר נחשבת כלב העיר מאז תקופת מאו צה טונג שהכריז בה את הקמת הרפובליקה הסינית ב-1.10.49. היא הכיכר הגדולה בעולם. התפרסמה לרעה בדיכוי מרד הסטודנטים. למדריכים הנמצאים במקום אסור לדבר סרה בגנות המעשה או המשטר אחרת נכנסים לרשימה שחורה של מדריכים שאסורה להם הכניסה לסין.

העיר האסורה - . בחום קופח של 29 מעלות בצהרי היום אנו עולים ויורדים מדרגות בלי סוף. מזל שלקחתי איתי כסא מתקפל שהועיל לי בזמן ההסברים. המקום שימש במשך 500 שנה ביתם של הקיסר ובני משפחתו. 24 קיסרים התגוררו כאן. זו היתה מעין עיר סגורה לקהל שלא היה שייך לרום מעלתו. בארמון אוצרות מלכותיים. העיר מוקפת חומה שגובהה 10 מ' וחפיר ברוחב 52 מ'. מהאדמה שהוציאו בעת שחפרו את החפיר יצרו את גבעת הפחם. בשנת 1987 הוכרזה העיר האסורה כאתר מורשת עולמית ולא בכדי. היא ראויה לכך!

כדאי להצטייד כמונו בסנדויצ'ים לפני שנכנסים לעיר האסורה כי מצפה למבקרים הליכה של שעתיים וחצי ואין מקום בו ניתן לקנות אוכל. אנו הצטיידנו בסטארבקס בבוקר. וכך השקטנו את קיבתנו כששידרה אותות מצוקה.

הקדרות הענקיות שימשו לכיבוי שריפות

גבעת הפחם המתינה לקינוח עם עוד 200 מדרגות לעלות אליה. רפי שהוא בכושר כמובן עלה ואני המתנתי על ספסל בגינה שישובו. התצפית משם על העיר האסורה מאד יפה.

לאחר מכן נסענו לשוק יאנגשו שהוא למעשה קניון 5 קומות. לא היה לנו כוח יותר לכתת את רגלינו קניית תיק עור בשבילי וזהו. לכן התיישבנו בקומה העליונה לשתות קפה סיני. ובכן לא כדאי! בחרנו אגרול ממסעדה ליד בתקווה שמקבלים אחד כמו בתמונה. אז קיבלנו קערה עם הרבה אגרולים קטנים שלא יכולנו להתגבר עליה.

בהמשך נסענו למסעדה שהיתה על גדות אגם שם אכלנו ברוז פקין לראשונה. חתיכות קטנות של ברוז ממש דוגמיות ועם משהו דומה לטורטיה וחתיכות בצל ירוק יש לגלגל כמו טורטיה. זה היה טעים אבל לא נפלנו.

בסיום הארוחה נסענו לצפות במופע קונג פו מסורתי של שאולין.הרקדנים כמעט כולם למעט הבחורה הם נזירים שמתאמנים שנים רבות כדי לבצע את הכוריאוגרפיה הזו. המופע מאד מרשים רק חבל שאסור לצלם בו. בכל זאת הגנבנו כמה תמונות.

17.5. יום שבת - בייג'ינג 

בשעה 8.00 בבוקר יצאנו לארמון הקיץ . הארמון שימש זמן רב כגן קיסרי והורחב במידה ניכרת במאה ה-18. הקיסרית צ'י שי החלה לבנות את ארמון הקיץ מחדש ב-1888 בכספים שנועדו כביכול להקמת חיל ים מודרני, ועדות לכך היא ספינת השיש הנמצאת על שפת האגם.

קיים מסדרון ארוך המוביל לספינת השייט מהארמון והוא נועד כדי שהקיסרית תוכל להגיע מוגנת מגשם ושלג. הוא מוגבה מעט כדי שתיטיב לראות את האגם. המסדרון הוא באורך 728 מ' ובנוי מקטעים מקטעים. מצוייר כולו במוטיבים מהספרות הסינית.

מייד אחרי שנכנסנו לתחום ארמון הקיץ ראינו זמרת ורקדנית טיבטית שרה מוסיקה ערבה לאוזן . זה התאים כל כך למקום שיכולנו להשאר שם.

וזה היה הריקוד והשירה שהאזנו:

כאן קיבלנו הפתעה מחברת פגסוס - שייט עם ספינת דרקון במי האגם.

והנה דוגמא לילדים המקסימים של סין

בעת השייט ראינו בצורה יפה את ארמון הקיץ

המשכנו לשדרת הרוחות. כאן קבורים 13 מקיסרי שושלת מינג. ניסינו לתקשר עם הרוחות אך אף רוח לא ענתה לנו. בשדרת הרוחות יש פסלים של קיסרים ושל חיות שונות חלקן מציאותיות וחלקן דמיוניות מהתרבות הסינית. לקברים עצמם לא הגענו.

האתר הבא בו ביקרנו היה אחד משבעת פלאי תבל - החומה הסינית. 長城 אורכה 8851 ק"מ, והיא נבנתה במקור מאדמה, לבנים ואבנים כדי להגן מפני פולשים ממונגוליה ומנצ'וריה. התחילו הבנייה בימי הקיסר הראשון אך החלק ששרד הוא מתקופת קיסרי שושלת המינג.

אני עליתי עד כמעט המגדל השני וברגע שראיתי שהמדרגות נהיות קשות השארתי את מלאכת הטיפוס הקשה לרפי. אהובה מהקבוצה נפלה כאן על החומה ולא יכלה יותר ללכת. כשהגענו לקניון שם אכלנו ארוחת מזנון טעימה, מייד לאחר שסעדנו עמית דאג שתפונה יחד עם המדריך המקומי לבית חולים לבדוק שלא שברה איזו עצם. למזלה הטוב לא שברה, אך ללכת לא יכלה וכך נאלצו למצוא לה עגלת נכים בכל אתר עד שקנתה מקל ובו נעזרה.

מול חנויות המזכרות צריך לעלות כמה מדרגות כדי להגיע לשירותים ושם ישנו מוזיאון מעניין עם פסלים של החיה שמסמלת את אותה השנה. אז מצאנו כמובן גם את שנת הנחש שזו השנה הנוכחית.

חתמנו את היום בנסיעה לשוק האוכל המפורסם של בייג'ין וואנג פו ג'ין כאן ניתן למצוא את כל השרצים למיניהם המוזרים והפחות מוזרים. היחידים שהעיזו לטעום מ"המטעמים" היו עמית המדריך ,שלמה ויעקב.

סמוך לשוק האוכל ישנה שדרה עם חנויות מעצבים . ממש קרוב לפינה נמצא החוטונג הראשון שפירושו הבאר הראשונה.

עוד עברנו דרך כיכר טיאן אן מן לצפות בה בלילה. הכיכר בלילה סגורה למבקרים ורק פועלי הנקיון מקרצפים אותה לקבלת פניהם של התיירים ליום המחרת. יפה לראותה בלילה עם התאורה.

18.5 יום ראשון - שיאן 西安

טיסת בוקר של שעתיים ואנו נוחתים בשיאן. שיאן היא בירת מחוז שאאנשי. בזמן שושלת ההאן והטאנג היא היתה התחנה הראשונה שממנה יצאו הסוחרים בדרך המשי. היא גם היוותה עיר בירה במשך 1000 שנים. כיום היא ידועה בזכות האתר שהכי מזוהה איתה - חיילי הטרה קוטה.

נוסעים ומגיעים לפגודת אווז הבר הגדולה. גובהה כיום 64 מ'. במקורה נבנתה לשמש משכן לכתבים בודהיסטים שהובאו לכאן מהודו בידי הנזיר הנודד שואן דזאנג. מבנה הפגודה מסמל שבמקום זה ישנו משהו קדוש. מתוך הספר של צור יגאל "המדריך למטייל בסין" נכתב :

הפגודה היא המבנה היפה ביותר שנותר בעיר כיום וזו נמצאת בתחומי מקדש דא-שיין "מקדש הרצון הטוב הגדול", ארבעה ק"מ מדרום לחומה.

מקור השם "אווז הבר" מסתורי. הביוגרפיה של הנזיר שו'אן דזאנג מספרת, שלהקה של אווזים עפה מעל מנזר, ואחד מהם נפל אל הקרקע. הנזירים החליטו, שהוא קדוש ובנו פגודה להכיל את גופו.

המקדש נבנה ב־647 ע"י הקיסר גאו־דזונג לזכר אִמו ונהרס ב־907, אך המבנים של היום הם מהצ'ינג.

לפני הפגודה היה מקום תפילה וראינו את הבחור הזה מתפלל

מאחורי הפגודה קיים קומפלקס מבנים שהמעניין ביותר היה של הנזיר כנראה עם קירות שלמים של פסלי בודהה קטנים.

הדמות המעניינת של היום היא האישה הזו למטה.

ליד החנייה של פגודת אווז הבר היתה מסעדה של KFC וכבר חלמנו לאכול קצת אוכל מערבי בדמות עוף, אך עמית הבטיח לנו שנסע למקום הביקור הבא שוק ברובע המוסלמי ושם נמצא אוכל מגוון- שיפודים מבשר כבש.

לפני שהגענו לאכול עברנו דרך בית מלאכה לעיבוד אבן הג'ייד - הירקן. העיבודים מאד יפים אבל עם החתול שלנו בבית לא יכולנו לקנות דבר. כל שנותר לנו זה להביט על כדור הארץ ולבדוק לאן יהיה היעד הבא.

נסענו לפגודת המסגד ברובע המוסלמי של שיאן. ראשית עצרנו בדוכן הראשון כדי לקנות שיפודים כי היינו מאד רעבים. השיפודים היו חריפים ברמות כאלה שלא טעמנו עד כה. ממש שרפו לנו את הפה. מייד קניתי בקבוק קולה לשטוף את החריפות. כדי להגיע למסגד עברנו סמטאות צרות בשוק . המסגד טובל בגן יפה.

השוק היה מאד מעניין אך אני עם ידיים מלוכלכות מהשיפודים והסחת הדעת בגלל החריף נעזרת בחברי לקבוצה - שמשון שצילם משם תמונות יפות.

בעוברנו בשוק הבחנו באחת המסעדות שהמלצרים עומדים בשורה - ממש מסדר בוקר. אז כך נכנסים כנראה למשמרת חדשה בסין.

המשכנו לחומות שיאן. ע"פ ויקיפדיה החומה המזרחית אורכה 11.9 ק"מ, החומה המערבית קטנה רק במעט מהמזרחית; בחומות 4 שערים. המזרחי - שער אניון, הדרומי - שער יונגן, המערבי - שער אנדינג ובמזרח שער צ'אנגלי. חומות אלו נבנו מחדש על החומות שהיו בתקופת שושלת טאנג. בתקופת שושלת מינג (1374-1378) החומות הורחבו והוגבהו. לדברי עמית גובהה של החומה היום 12 מ' ורחובה 18 מ'. לי כבר לא היו לי כוחות לעלות עוד מדרגות ורק רפי עלה.

כיון שהיה מוקדם מדי להגיע לארוחת הערב שהוזמנה המדריך הוביל אותנו לפארק לא רחוק מהחומה. שם ראינו הרבה ילדים שבאו עם הסבא או הסבתא. מתברר כי בסין זה מאד מקובל שהדור הצעיר עובד ולעיתים אפילו בעיר אחרת וההורים של הזוג הם אלה שמגדלים את הילד. כיון שבדרך כלל ישנו רק ילד אחד הם מפטמים אותו ולכן רוב הילדים נראים מפוטמים.

המקום הבא שאיתו קינחנו את היום הוא הקומפלקס של שושלת הטאנג .כאן ניתן לקנות כרטיס משולב של כניסה למופע שושלת הטאנג וארוחת כיסונים. הזמנת מקום ופרטים נוספים ניתן לקרוא כאן. ארוחת הכיסונים היתה שונה מכל הארוחות שקיבלנו עד כה כי התבססה על כיסונים ממולאים בשלל אפשרויות. זה היה טעים אבל כמה בצק אפשר להכניס לקיבה?

המופע היה מבוסס על מוסיקה, ריקודים ואקרובטיקה. המופע מרהיב ביופיו וחייבים לראותו!!!

מצרפת לכם סרטון מהיוטיוב שתתרשמו כאן.

בדרך למלון ראינו מראה מכושף של חומות שיאן שלא יישכח.

19.5 יום שני - שיאן וצ'ונג צ'ינג

היום היה יום הנישואין שלנו ה-34 שהמדריך דאג שיונצח בערב. יציאה מהמלון ב-8.30 לאתר של חיילי הטארה קוטה 兵馬俑. נתגלו באתר אלפי חיילים בגודל טבעי, ערוכים במבנה קרבי, צבא שלם המוכן ללוות את הקיסר לעולם הבא. כמובן לשמור עליו בעולם הבא. בקבר רואים את כלי נשקם, את הסוסים והמרכבות שלהם. התגלו 35 מרכבות מעץ שהיו רתומות לסוסים. לכל דמות תווי פנים והבעה משלה. במקום קיים גם סרט פנורמי המתעד את החפירות והגילוי אך כשאנו ביקרנו הוא לא פעל. מי שקבור הינו הקיסר הראשון בשושלת צ'ין בשנת 210 לפנה"ס. עוד פרטים ניתן למצוא בויקיפדיה כאן. המקום נתגלה ע"י חקלאי סיני שחפר באר וכך הגיע לעתיקות הנדירות האלה. המקום הוכרז כאתר מורשת של אונסקו ב-1987 והוא אכן ראוי לכך. זה אתר מדהים.

האתר טרם התגלה בשלמותו והחפירות עדיין נמשכות. מלאכת השיחזור של כל חייל וכל מרכבה מאד מורכב וזו עבודת פאזל קשה ביותר.

בתום הביקור טסנו לצ'ונג צ'ינג שפירושו המילולי שמחה כפולה אכן שמחה כפולה שכן זו העיר החמישית בגודלה בסין שגרים בה רק 33,000,000 תושבים. שטחה של העיר 82,000 קמ"ר פי 4 משטח מדינת ישראל. אמרתי עיר קטנה? נסענו לרציף צ'אוטיאן מן שם נמצא מקום מפגש הנהרות יאנגצה וג'יאלינג. המיקום הטופוגרפי של צ'ונג צ'ינג הוא בעמק שמקיפים אותו הרים סביב מ-3 כיוונים ובכיוון הרביעי זורם נהר היאנגצה עד שנשפך לים בשנחאי. בגלל מבנה זה יש במקום ערפילים ולחות רבה. זה היה גם המראה שקידם את פנינו. בנהר נמצאות הרבה אניות שהפכו למסעדות על המים. ברגע שהחושך ירד ונדלקו האורות המראה של המקום היה מקסים. שלוש בנות סיניות רצו להצטלם איתנו ונענינו בחיוב. לאורך הרציף סינים עם אסל ושני דליים או סלסיליים ומוכרים פירות.

לעיר גורדי שחקים רבים ומאד יפים בתאורת הלילה. המשכנו לרחבה בה ממוקם הפסל לשחרור העם. השחרור הוא מעול היפנים. הפסל בתחילה היה מעץ והיום הוא מאבן ובראשו ניצב שעון. מסביב לפסל חנויות יוקרה של דולצ'ה גבאנה , פראדה ועוד.

התינוקת המקסימה של היום שעיניה כבשו אותי

עמית החליט שאת יום הנישואין נחגוג בריקודים. אז הביא אותנו לכיכר בה רקדו לצלילי מוסיקה הודית. לא יכולתי שלא לענטז קצת לצלילי המוסיקה ההודית ורפי רקד יותר. אני הייתי מעדיפה להשאר בכיכר המעצבים ליד הפסל לשיחרור העם ולהתפרע עם איזו מתנה או לפחות לשטוף את העיניים אבל לא שאלו אותי. לצערי איכות התמונות בלילה לא יצאו טוב לכן יש צילום מהמבנה ממול הרחבה.

20.5 - יום שלישי באודינג ונסיעה לצ'נגדו

בבוקר היתה לנו נסיעה של שעתיים עד שהגענו לעמק באודינג.

באיזור הכפר דאג'ו שבסינית זו רגל גדולה, שוכן עמק באודינג שבו האתר עם הפסלים החצובים באבן חול מלפני כאלף שנה. אתר מרשים מאד עם פיסול צבעוני ,מערות עם ציורי קיר, פסלים בודהיסטיים וטאואיסטים השייכים לשושלות טאנג וסונג . המקום לח מאד ועל הגדר אחרי שנסענו בשאטלים הגענו לכניסה שם עמית הרצה לנו הרצאה מעניינת על הבודהיזם על עקרונות הנתינה ושהכל בר חלוף בעולם.

וזה רק חלק מהבודהה השוכב הארוך ותלמידיו. עוד תמונות מהאתר הזה ומהמקומות הנוספים שביקרנו בהם ניתן למצוא כאן. 

על קצה המזלג על הבודהיזם ניתן לקרוא כאן. 

לקראת היציאה מהמקום פגשתי משפחה 4 דורות שמאד רצתה להציג בפני את הדור הצעיר ביותר גאותה ונאותו להצטלם יחדיו.

משם נסיעה של 4 שעות עד צ'נגדו. הנסיעה אינה רציפה ועוצרים במפעל לייצור סכינים וקולפנים וכמובן שחלק מהאנשים בקבוצה מתפתים וקונים שם.

הדרך אינה משעממת אותי בכלל ואני צופה על הכפרים, על שדות האורז הרבים שמגדלים בסין. ליד כל בית כמעט אני רואה חלקות אורז. לא מגדלים שדות חיטה אלא רק אורז שכן ניתן לגדל אורז במחזוריות של 3 פעמים בשנה. חיטה איני חושבת שראיתי שמגדלים בסין למרות שהיו כמה מלונות שהגישו בה לחם כי הם יודעים שהמערביים רגילים ללחם. הבסיס לכל ארוחה סינית זה אורז ולוקשן (איטריות נודלס) 

עוד ראיתי ילדים שנישאים במנשא מקש כדוגמת הילד בתמונה מטה.

כשהגענו סוף כל סוף לצ'אנגדו לקחו אותנו דבר ראשון למסעדה לארוחת הערב כרגיל סביב שולחן מסתובב וכיון שאנו נמצאים בסצ'ואן וצ'נגדו הינה בירתה אז סצו'אן ידועה גם באוכל החריף שלה. האוכל היה מאד טעים אבל חריף ודגנו בתוך הצלחת את הפלפלים שהיו במנות כדי שלא יהיה לנו סופר חריף.

ישנם חמישה יסודות סיניים : מים, אדמה, אש, מתכת ועץ. פירוש המילולי של סצ'ואן הוא ארבעה נהרות כך שמשתקף בשם היסוד של המים. היסוד של האדמה מתבטא בהרים הגבוהים. במערב שוכנת רמת טיבט הידועה כגג העולם. התוצרת החקלאית של סין ברובה באה מחבל סצ'ואן. ישנם כאן יערות עבותים שהם יסוד העץ ומרבצי מתכות יקרי ערך. ויסוד האש מייצגים אותו הפלפלים החריפים הנודעים בחריפותם. אש !!!!

. עמית סיפר לנו על צ'אנגדו שהיא הרביעית במדד הערים ששווה לחיות בה, שכן יש בה הרבה חיי לילה לצעירים, מרכזי קניות, בית חולים שלומדים בו רפואה סינית. מגדולי המשוררים של סין יצאו ממנה. כאן היה הבסיס שתכנן במלחמת העולם השניה את הפגזת יפן שבסוף זה בוטל. בשנת 2008 עת היתה רעידת אדמה מתו רבים בה.

המלון אליו הגענו יפיפה עם תמונה ענקית של דוב פנדה בכניסה אליו שמואר בלילה ומרשים יותר מאשר הבוקר. זהו מלון YINHE DYNASTY

21.5 - יום רביעי צ'נגדו - לשאן  

בצ'אנגדו קיבלנו מדריכה מקומית מקסימה בשם לורה בת 27 נשואה ללא ילדים עדיין. למדנו ממנה לאמר בוקר טוב בסינית ZAU SHAU.

פירוש השם צ'אנגדאו - נהייתה עיר. לעיר הסטוריה של 3000 שנה ועיקר פרסומה מהאטרקציה הבינלאומית - מרכז המחקר לדובי הפנדות. 200 פנדות ישנן בסין ו-90% בצ'נגדו. המקום פועל מ-1990.

הפנדה הינה חיה בסכנת הכחדה ומי שנתפס צד פנדה צפוי לעונש מוות. סין משכירה לגני חיות אחרים בעולם מדובי הפנדה וחותמת על חוזים קפדניים לשמירה על שלמותם של דובי הפנדה. הדובים ממשיכים להיות של הסינים. הפנדה ניזונה מבמבוק וכל בוקר מגיע משלוח של במבוק עבורם למקום. הבמבוק צריך לגדול בתנאים מסויימים של גובה כדי שיתאים להם.

ראינו פנדות גדולות ושמנות וראינו גורים שיצאו מהמערות וכן פנדות אדומות שלא ידעתי לפני הטיול שקיים זן כזה. במבנה שלהם הם דומים יותר לקופים סמוראים אבל החוקרים מצאו שהם שייכים לזן הפנדות.

שעות הביקור המועדפות כדי לחזות בפעילות של הפנדות הן שעות הבוקר שאז הן יותר פעילות ואכן הגענו לשם ממש אחר ארוחת הבוקר במלון. המקום מרוחק 10 ק"מ מהעיר.

כדי להכנס לקחנו שאטל כי הסבירו לנו שהכניסה ארוכה בפועל זה מיותר כי ההליכה מישורית ואינה ארוכה.

יש את גור הפנדה שטרם החליט אם הוא ימני או שמאלי

וישנן הפנדות האדומות שבעצן הן יותר חומות כתומות . וראינו את הדוב שישן על עץ ולא נפל ממנו, ואחד שגירד לו קצת הגב והתחכך בעץ, ואחד שלא התבייש והשתין בפרהסיה, ודוב פנדה אדום שישן עם הלשון בחוץ. היה מאד מעניין לצפות בהם והרגשתי שבאתר הזה בילינו כמה שחפצנו בלי הלחץ של להגיע ליעד הבא.

אחרי שעזבנו את המקום נסענו למקום עם השם שובר השיניים: SONGMINGSHANZHUANG VILLAGE . כאן דבר ראשון קיבלנו תה יסמין שהפיץ ריח נהדר ויכולנו כמובן גם לקנות. קיבלנו שיעור מעמית איך שותים תה תורה שלמה שהזכירה במשהו שתיית יין. אלה שהרגישו שיכולים לטפס גבעה תלולה כדי לראות שדות תה - כן רפי כמובן טיפס, טיפסו ואילו אני ועוד כמה מהנשים שהבנו כבר מהם שדות צמח התה מטיולים קודמים, העדפנו להשאר מאחור עם המדריכה המקומית לורה אותה חקרנו כמה שיותר על הלימודים שלה באוניברסיטה, על עבודתה כעצמאית, על תשלומי מיסים ועוד. היה לנו מאד מעניין.

האגדה מספרת כי בודהידהרמה היה הראשון שהביא את שיחי התה לסין. הוא ישב במערה ועשה מדיטציה וכדי לא להרדם תלש את ריסיו. במקום שנפלו הריסים צמחו שיחי התה הראשונים. מובא ממאמר של גילי חסקין.

אחרי שראינו את הפסל של בודהה השוכב הכי ארוך כעת שטנו בספינה לפסל הבודהה העומד הכי גבוה בעולם. דאפו בלשאן 乐山大佛 גובהו 71 מ' רוחב ראשו 10 מ', הגבות 5.6 מ' ,רוחב העיניים 33 מ', הכתפים 28 מ' הכל חצוב בסלע אדמדם וגם מצידיו ישנו פיסול מרשים. עבודות החציבה בסלע נמשכו 90 שנה משנת 713 בתקופת שושלת הטאנג. זה פסל ממש מדהים. בעבר הוא היה מוגן בראשו ע"י גגון אך המונגולים הורידו את זה. האתר הוכרז כאתר מורשת של אונסקו ב-1996. פשוט אין להחמיץ!!!

אחרי ארוחת הערב שהיתה טעימה עשו לנו טיפול טוינא במלון שהיה נהדר. אח"כ יצאנו לרחבת ריקודים ליד המלון בלשאן וזוגות הפליאו בריקודי ולס סוערים.

22.5 יום חמישיי אמיישאן - צ'אנגדו טיסה לליג'יאנג

בבוקר יצאנו לאמיישאן שאליו עלינו עם אוטובוס של השמורה. התור לאוטובוס היה עצום והאוטובוסים הגיעו בעצלתיים. המדריך סידר שאני, הבחורה שנפלה ועוד כמה שהעמידה קשה להם ימתינו על אבן בתחילת התור וכשהקבוצה תגיע נחבור אליהם וכך היה. אחרי שירדנו מהאוטובוס עלינו באמצעות רכבל עד למקדש וואניאנסי . על ההר מפוזרים 126 מקדשים.

כמו כל מקדש יש את הקטורת עם המתקן לתפילה לפני המקדש.

כל המקדשים מאד ססגוניים וצבעוניים והמוני סיניים גודשים אותם . כמעט לא ראינו תיירים ממדינות אחרות. קבוצות ישראליות אחרות כן פגשנו הישראלים כובשים כנראה את סין.

לרדת מהמקדש ניתן היה בכמה אופנים:

1. רגלית כשעה עם הרבה מאד מדרגות אתם מבינים בוודאי שרפי בחר באופציה זו.

2. עם אפיריון שנושאים אותך שני אנשים ואלה שבחרו הוכנסו למלכודת של טיפ עבור מים שכביכול ניתן להם אבל את המים הם לא שתו. אני ריחמתי על האנשים שירימו משא כבד והתחשבתי בהם לכן בחרתי באופציה השלישית

.3.לרדת ברכבל כפי שעליתי אבל כדי להגיע לרכבל היה צריך לעלות עוד אי אלה מדרגות לא לפני שירדנו עוד כמה מדרגות. בוודאי כבר הבנתם שמקדשים נמצאים בקוקוריקו וצריך לטפס הרבה מדרגות.

המשכנו לכיוון צ'נגדו (עיר קטנה המונה רק 13,000,000 תושבים) חזרה לא לפני שעצרנו בדרך לארוחת צהרים חפוזה כל אחד ע"פ רצונו. אנו בחרנו שוקיים של עוף בטמפורה שהיו די חריפים אכלנו אותם עם צ'יפס וכך הרגשנו פחות את החריפות.

בצ'אנגדו הגענו למקדש של הדאואיסטים.צִ'ינְג-יָאנְג גוֹנְג ( Qingyang Gong, בסינית: 青羊宫)

מקדש צִ'ינְג-יָאנְג גוֹנְג (מילולית: מקדש "העז הירוקה") שממוקם במערב העיר, הוא המקדש הדאואיסטי הגדול ביותר בדרום מערב סין ובין המפורסמים ביותר במדינה. המקדש הוקם לראשונה בתקופת שושלת טאנג, אך לאורך ההיסטוריה הוא נהרס והוקם מחדש פעמים רבות. המבנים שמרכיבים אותו היום שופצו ונבנו מחדש בתקופת שושלת צ'ינג. האגדה מספרת כי המקדש הוא מקום הולדתו של אבי תורת הדאואיזם, לאו דזה. במקום זה הוא אף העביר את הדרשה הדאואיסטית הראשונה שלו.(מתוך אתר הרדיו הסיני).

מהו הדאואיזם? המילה "טאואיזם" נגזרת מהמילה הסינית "דאו" (במערב נהוג לבטאה "טאו") שמשמעותה בשפה יום יומית היא "דרך",.ניתן לקרוא כתבה מעניינת של גילי חסקין על הנושא כאן.

סימן ההיכר של הדאואיסט הוא השיער האסוף כלפי מעלה כמו בתמונה מטה.

המקדש הדאואיסטי טובל בתוך גן מטופח להפליא.

מיד לאחר הביקור במקדש הדאואיסטי, סיירנו במדרחוב של צ'נגדו המאד ססגוני מאד המחבר חדש עם ישן שבו ישנו סניף של קפה סטארבקס שלא יכולנו לוותר עליו וזה היה גם מזור לרגליים.

כדי שתחושו איך התנועה בסין אני מצרפת תמונה כשעמדנו ברמזור. המוני רוכבי אופנועים ואופניים ממתינים שיתחלף להם הרמזור ממש סכנת נפשות איך אף אחד אינו נתקל בשני.

בשעה 22.10 המתינה לנו טיסה לליג'יאנג וכשנחתנו המתין לנו אוטובוס שלא היה לו מקום להכיל את כל המזוודות שלנו כי היה קטן מדי. העמיסו הכל במעברי האוטובוס וכך נסענו משדה התעופה עד ללג'יאנג. מאחר והמלון שכן בעיר העתיקה שבה אין תנועת כלי רכב, נאלצנו לכתת רגלינו עם כל הציוד שהיה עלינו למעט המזוודות עד המלון ברגל . בשעה 2.00 בלילה הגענו לחדרים במלון עייפים רצוצים.

23.5 יום שישי ליג'יאנג 丽江

השם המילולי של ליג'יאנג פירושו הנהר היפה. זהו בסיסו של השבט הנאשי. הנאשים מונים כ-300,000 איש.

הם אחת מ-55 הקבוצות האתניות המוכרות על ידי ממשלת סין. בעיר ליג'יאנג יש 1,300,000 תושבים שעד כה זו העיר הקטנה ביותר שביקרנו .היא נמצאת במחוז יונאן. כמו כן נמצא כאן גם שבט המוסו מונים רק 50,000 אנשים והסינים משייכים אותם לשבט הנאשי למרות ההבדלים הקיימים ביניהם.בני המוסו אשר המאפיין אותם המבנה המשפחתי המטריאכלי זכתה קבוצה זו לכינוי "ממלכת הנשים"; הנשים רשאיות לבחור להן בני זוג כאוות נפשן.בני המוסו חיים במשפחות מורחבות מאוד ובהם מעגל רחב של דורות. הדמות המרכזית בכל משפחה היא של האם. היא מתגוררת בבית אמה,סבתה ובנותיה. הגברים גרים תמיד עם אמותיהן.
הייחוד של בני המוסו הוא במערכת הקשרים המיוחדת הקיימת בין גברים לנשים. קשר מיני המבוסס על אהבה חופשית ללא כל מחויבות.בני המוסו עצמם אינם משתמשים במונח "נישואי הליכה", מכיוון שהמילה "נישואין" לא קיימת בשפתם. הנשים קוראות למאהב שלהן א-שייא 阿夏 .כאשר נערה אינה מעוניינת יותר באותו גבר היא מניחה את חפציו על סף הדלת והוא עוזב מיד ולא ישוב לעולם. מערכת קשרים זו אינה מבוססת על מחויבות כלכלית או על קשר מחייב כלשהו אלא רק על משיכה הדדית בין השניים. רצון הנערה הוא ערך עליון במערכת יחסים זו. מתוך אתר של דודי נתנאל.

היום היתה השכמה מאוחרת עמית התחשב בשעה הלא שגרתית שהגענו לישון. רק בבוקר הבחנו באיזה מלון יפיפה אנו נמצאים ובאיזה מיקום מצויין בעיר העתיקה קרוב רגלית לכל מקום תיירותי. המלון בנוי מעץ בן שתי קומות כמו רוב הבנייה בליג'אנג וזאת עקב רעידות האדמה הפוקדות את המקום. נרעידה האחרונה אירעה ב-1996. שלד הבית העשוי מעץ בנוי בשיטה הקרויה בסינית צְ'ווָאנְדוֹאוּשְׁה שלד העץ נבנה כך שיעמוד ברעידות האדמה התדירות המתחוללות באזור. עמודי העץ מוטים מעט כלפי פנים הבית על מנת לחזק את המבנה, והחיבורים בין הקורות מתוכננים כך שהשלד יחזיק גם אם הקירות החיצוניים מתמוטטים. הבניין מסתיים בגג רעפים משופע. בדרך כלל יש בקומה השנייה מבנה עץ בולט של מרפסת ארוכה. ראינו בניין כזה בבנייה במקום.

יש לציין שבמלון הזה קיבלנו את המיטה הזוגית הכי רחבה בטיול שיכולנו לארח בה עוד זוג.

מראה המלון בפנימיותו

והמלון בחיצוניותו

הלכנו ברגל עד האוטובוס שאיתו נסענו לאתר הבא. להלן כמה תמונות מהשיטוט בליג'יאנג הציורית.

פארק בריכת הדרקון השחור 黑龙潭公园

למה קוראים לפארק בשם זה? עמית מספר לנו שלפי האגדה היו 2 דרקונים. אחד שחור ואחד לבן , שהתחרו ביניהם על לב בחורה. הלבן ניצח והשחור ברח לאגם ומאז לאגם צבע שחור ואילו הלבן ברח להר הג'ייד המושלג יחד עם הבחורה ושם התחתן איתה ולפי כל האגדות מאז הם חיים בעושר עד עצם היום הזה.

עוד אגדה יפה ניתן לקרוא כאן.

מהפארק נשקף נוף מרהיב של הרי השלג יולונג . (הרי השלג של דרקון אבן הירקן). 13 פסגות המתנשאות לגובה של 5,500 מ' נשקפות במימי האגם, והמראה הזה מוגדר כאחד מהמראותיה היפים ביותר של סין. ישנן גם כמה פגודות ומבנים יפים, שבילי הליכה נחמדים המקיפים את האגם והמון ירוק ועצים עתיקים

לנו היה מזל של יום עם שמים תכולים והכל נראה בגוונים נהדרים.

ואם תהיתם איך לבושים אנשי שבט הנאשי להלן תמונה

מי הם הנאשים?

מיעוט אתני קטן, המוֹנה כרבע מיליון נפש. מוצאם איננו ברור. הנאשי עצמם מאמינים, שמוצאם באב קדמון בשם תאבו, שעזר להם לבקוע מביצי פלא. סיפור זה מופיע על גבי טקסטים, שנכתבו בכתב ציורים (לא סיני) על קליפת עץ מן המאה ה-10. שאמאנים, שנקראו דונגבא, היו היחידים שהיו מסוגלים לקרוא ולכתוב בכתב זה. רק כ-30 דונגבא חיים עדיין, וגם הם איבדו את מקומם בחברה.

הנאשי הוא אחד מ-55 מיעוטים במחוז יונאן. בדומה למוסול הם ממשיכים לקיים אורח חיים עם חוקים משל עצמם, חוקים המבססים את כוחה ועליונותה של האישה במשפחה ומאפשרים לה חופש ושחרור מוחלטים מהמוסכמות החברתיות . למשל- מקובל לאהוב ולקיים זוגיות שלמה ללא קשרי נישואין ואפילו ללא מגורים משותפים. הנאשים הבינו שהילד יכול להיות בטוח בזהות של אמו ולא בהכרח בזהות אביו ושההיגיון אומר שכדאי שהאם תדאג לעתידו הכלכלי וגם להשכלתו. זו אחת הסיבות שהאישה היא היורשת והמורישה, והיא הדמות הדומיננטית והעובדת.. בתרבות המערבית המתקדמת כביכול טרם הגיעו להכרה זו.

על החברה המטריארכלית של שבט המוסו שדי דומה לנאשים בסרטון מטה

פירוש השם נאשי זה האנשים השחורים.

בסיום הביקור באגם נכנסנו למוזיאון הנאשי שמשמר את הכתב הפיקטוגרפי (ציורים) של הנאשים. המוזיאון

כולל 4 חדרים שונים. בכניסה יש הסברים ודוגמאות של הכתב הפיקטוגראפי המיוחד בעל 1200 הסימנים של בני הנאשי וכן מיתוס הבריאה. "היו תשעה אחים שבראו את השמיים ושבע אחיות שבראו את האדמה. אבל אז היה שיטפון גדול ורק אחד מהאחים שרד, והוא היה אבי האנושות. הוא עלה לשמיים והתחתן עם אלה ונולדו להם שלושה בנים שהם אבות העמים של הנאשי, הבאי הוטיבטים."

באולם אחר ישנה מגילה מצויירת ארוכה, 13 מטרים, המתארת את הפנתיאון הבודיהסטי והשאול שבו מאמיני הנאשי. יש תצוגות של בגדים שונים ואביזרי לבוש. מגילה כזאת מוחזקת בכל בית נאשי אולם זוהי העתיקה ביותר והיא בת כ-300 שנה. באולם אחר מוצגים הספרים העתיקים של הנאשי ומפת הפיזור שלהם בעולם.

הר דרקון הג'ייד המושלג

אוטובוסים ירוקים הביאו אותנו לרחבה ממנה עלינו באמצעות רכבל לגובה 3250 מ'. גובה ההר עצמו

5974 מ'. בתחנת הביניים לפני שעלינו לרום המירבי הצטיידנו בבקבוק חמצן בעלות של 68 יואן. הוא נועד להקל על הנשימה בגבהים. לא האמנו ביעילותו ודי חשבנו שמוכרים לנו לוקשים כמו מי הבאבא סאלי בארץ אבל למען הביטחון שמא פן נזדקק ולא יהיה הצטיידתי. רוב הקבוצה בשלב הזה זלזלו בעניין הגובה. גם אני חשבתי שאני מרגישה טוב עד שבפסגה ראיתי שרגלי אינן נושאות אותי והתקשיתי ללכת.

ביום זה היה כ-32 מעלות צלזיוס לאחר האתרים היפים שעשינו והעייפות מהלילה הקודם מאד רצינו התקלח ולנוח אבל לטיול מאורגן חוקים משלו וחייבים לבצע כל הרשום בתוכנית פן יבולע למדריך וכך המשכנו לכפר

בָּאיישָׁה (白沙村), השוכן כ- 8 קילומטרים צפונית לעיר העתיקה של ליאג'יאנג, זהו כפר אוטנתי עם בתים עתיקים. כאן היה המרכז השלטוני של הנָאשִׂי בתקופה שושלות סונג ויואן. זהו כפר נכשל יותר לעומת ליג'יאנג. כאן הלכנו לראות את עבודות הברוקרד המפורסמות שלהם בבית ספר מיוחד לכך. עבודת ברוקאד זו רקמה בחוטי משי או מתכת ומרוב שהתלהבתי קניתי אחת כזו שנעשתה ע"י סטודנטית שלפחות הכסף מגיע אליה. העבודות מאד מיוחדות. המאסטר של המקום רוקמת דו צדדי כשמצד אחד ומהצד השני התמונה אינה זהה.

הנשים הנאשיות עובדות קשה והנה דוגמאות לכך

ארוחת צהרים אכלנו ארוחה נאשית שהיתה לנו מאד טעימה ומי התנוסס לו על הקיר מיודענו מאו צה טונג

לבסוף בשעה 17.00 עמית נעתר לאפשר לנו לנוח במלון ונפגשנו איתו שוב בשעה 20.30 כדי לצאת לסיור לסמטאות ליג'אנג לעיר העתיקה התוססת בלילה. מפי אחד האנשים ברחוב שידע אנגלית סיפר לי שבכל יום עוברים כאן 10,000 איש. ראינו בעלי מלאכה שונים, הרבה חנויות עם כלי נגינה בעיקר תופים ועמית הצטרף לתיפוף בכמה הזדמנויות הבחור יודע לתופף מאד יפה, ועצרנו גם לראות וללמוד על טקס התה הסיני. כמובן גם קיבלנו טעימות תה. התה כאן היה מאד יקר ובדומה ליין ישן גם תה ישן שהראו לנו מעל 21 שנה וכמובן שמחירו מאמיר ממש כמו היין.

. וכך נראית חנות תה והמגדל הוא של תה

בסוף טקס התה התנתקנו מהקבוצה והלכנו לאכול נודלס ואיזו קציצה בלתי מזוהה כמובן עם מקלות סיניים פגשנו את עמית שהסביר לנו על דרך קיצור חזרה למלון. אתם יודעים שדרך קיצור תמיד מאריכה את הדרך? אז ככה בדיוק קרה כי אבדה לנו הדרך. הראינו לסוחרים את כרטיס הביקור של המלון וכך בשעה 23.00 שוטטנו בין הסמטאות עד שהגענו לחנות אשר האישה קלטה שאנו לא בדיוק בטוחים לאן ללכת הלכה איתנו והראתה את הדרך עד שראינו את המלון מולנו. בחצות הגענו למלון עייפים רצוצים אך מלאי חוויות.

24.5 יום שבת ליג'אנג - ערוץ דילוג הנמר- ז'ונגדיאן (שנגרילה)

כשיצאנו לדרך נפרדנו מליג'יאנג הציורית שכה הקסימה אותנו עם הבתים הציורים והגשרונים.

נסענו לשוט באגם יפה בשם  LAISHAI שנמצא בגובה 2450 מ' עם שמים תכלת ושמש יפה זורחת. כאן לראשונה נתקלנו בטיול בשירותים שהיה צריך לשלם ם הוזהרנו לא לעשות צרכים בחיק הטבע כי ישנם קנסות על כך. התשלום היה חצי יונאן.

ערוץ דילוג הנמר 虎跳峡 היה יעד הביקור הבא. אומרים שהוא הערוץ העמוק בעולם שכן הפרש הגובה בין הרום של הערוץ לתחתיתו 2000 מ'. נסענו בדרך חתחתים עד שהגענו אליו - כ-3 שעות.

מאיפה בא השם ? מאגדה מקומית המספרת על טיגריס שנס על נפשו מפני ציידים; הוא הצליח לחמוק בזכות אבן גדולה שהייתה מוצבת איתנה במרכזו של הנהר הגועש, בנקודה הצרה ביותר שלו, שאפשרה לטיגריס לנתר דרכה מגדה אחד לאחרת וכך להינצל. אותה אבן מפורסמת עדיין נמצאת שם, והיא נחשבת לשיאו הסמלי של המסלול. היא נקראת "אבן דילוג הטיגריס" (מובא מהרדיו הסיני)

בערוץ עובר נהר ג'ין-שה שהוא אחד מיובלי נהר היאנגצה.

הלכנו בצהרי היום בשמש קופחת והערוץ מקסים עם הנהר שנצבע ירקרק למטה היינו כפסע מפסל הטיגריס כאשר החלטתי להתיישב על פח אשפה לשתות ולאכול מעט. כשרציתי להתרומם נתפס לי הגב ולא יכולתי להמשיך אפילו צעד אחד. למזלי הטוב חברתי לקבוצה היתה מצויידת שם בתרופות נטלתי שני אקמול וכך יכולתי לחזור לאוטובוס.

ואת הטיגריס עצמו שלא הגעתי אליו שלחה לי חברה לקבוצה רבקה עם צילום מנצח.

בשעה 17.35 נכנסנו לז'ונגדיאן (שנגרילה) השוכנת בשולי הרמה הטיבטית בגובה 3340 מ'. מדריכה חדשה ומקסימה הגיעה אישי שמה והיא בת 29 אבל נראית כמו ילדת בי"ס. פירוש שמה חכמה. מייד לאחר שהציגה את עצמה שרה לנו שיר בטיבטית ערב לאוזן. היא לימדה אותנו לספור עד 10 בטיבטית. סיפרה לנו שכאן לא משתמשים בשמות משפחה. יש לה 3 אחיות וכולם גרים בבית אחד והם 4 דורות יחדיו. 12 אנשים שחיים ביחד. לאחרונה עברה לגור עם אחותה הגדולה. היא מאורסת כבר 12 שנה ובשנה הבאה תתחתן.

בשנגרילה ישנם 26 מיעוטים. הטמפרטורות מאד קיצוניות בחורף יכולות להגיע ל-26- מעלות ובקיץ ל-26+.לעיתים נושבות שם רוחות עזות.

בז'ונגדיאן יש 130,000 תושבים. בינואר 2014 היתה שריפה רצינית שכילתה 1200 בתים בעיר העתיקה המהווים שני שליש מבתיה. אנו לנים בעיר העתיקה אבל לא במרכז העתיק.

הבנייה מאד מיוחדת בעיר החדשה ודוגמא לכך כאן למטה

והלבוש הטיבטי כאן למטה

מייד הלכנו לקבל את החדרים במלון ומשם לבית מלון בעיר לארוחת ערב . האוכל היה מאד טעים אבל כנראה התחיל הגובה הרב להשפיע וכשהלכתי לשירותים הראש היה סחרחר עלי והיו לי דפיקות לב מואצות. אגב בלילה רפי הקיא הפעם היחידה בטיול שוב תגובה לגובה. האולם של המסעדה מאד מפואר ואנו האורחים היחידים.

נסענו לעיר העתיקה וראינו ברחבה שהגענו אליה מתחת למקדשים את המקדש זוהר באור יקרות ואנשים מקומיים רוקדים בכיכר. זה הבילוי המועדף על המקומיים מידי לילה וגם תיירים מצטרפים אליו.

וכך נראים הריקודים ברחבה

25.5 יום ראשון ז'ונגדיאן (שנגרילה) Shangri-La, 香格里拉县 טיסה לקונימנג

בבוקר במלון אני פוגשת את האישה הזו למטה שבתחילה אינה רוצה להצטלם ואח"כ מתרצה. מה שהופתעתי שהיא מגלגלת שרשרת בידיה בדיוק כמו מנהג העירקים. אחד הקוראים בפורום למטייל בשם רועי השיב לי שזו מחרוזת תפילה והגברת בוודאי ממלמלת את התפילה: Oṃ maṇi padme hūṃ

עוד על התפילה הזו כאן.

שימו לב בתמונה גם לעיבודי העץ היפים של הריהוט.

ב-1933 כתב הסופר ג'יימס הילטון את הרומן הנפלא "האופק הנעלם"LOST HORIZON. בספר תיאר הילטון עולם אגדה קסום, הוא קרא לו שנגרילה. מאז הפך השם שנגרילה לשם דבר, מילה נרדפת לגן עדן, עולם אגדות נסתר. הספר מבוסס על מסעותיו ומחקריו של הבוטנאי הנודע ג'וזף רוק, שחקר את האזורים הללו של יונאן. ז'ונגדיאן הייתה הראשונה להכריז על עצמה כעיירה שהיוותה את מקור ההשראה לספר. בגובה של 3300 מטר שוכנת לה עיירה טיבטית מתפתחת. יצאנו מז'ונגדיאן המכונה גם שנגרילה וגם טיבט הקטנה לטייל בשמורת הטבע PUDACUOלהלן הקישור לאתר השמורה:

www.puda-cuo.com/english/EngLish.aspx

שיש בה כרי דשא ירוקים, צמחיה עבותה פריחה נהדרת ועדרים של סוסי פרא ויאקים שם ביקרנו בשני אגמים מדהימים הראשון סוד'ו או שודו שהקפנו אותו כ-3 ק"מ עם נופים מאד יפים ובגובה 3600 מ' דבר שהקשה קצת בהליכה בגלל הגובה, והשני ביטה שרק הצצנו עליו מעט..

כאן הצטיידתי בבקבוק החמצן השני ושלא תחשבו שהראשון נגמר פשוט חששתי שייגמר בזמן ההליכה הארוכה אז שיהיה עדיף ממה שיחסר.

להלן נופים מהשמורה סביב אגם סוד'ו

המדריכה אישי על הדק עץ המקיף את האגם שמשני צידיו היתה פריחה נהדרת

וגם סנאי שהתקרב לכף ידו של עמית לקבל אוכל

מאגם ביטה תמונה בודדה שקיבלתי משמשון אצלי במצלמה הזכרון נגמר. בדרך לאגם זה עלינו עם האוטובוס לרום מירבי של 3887 מ' בסוג של מעבר הרים.

המשכנו לבית פרטי טיבטי ומייד בכניסה שמתי לב לשער המעוטר כל כך צבעוני. בהמשך שמתי לב שכמעט לכל הבתים הפרטיים ישנו שער מיוחד בכניסה לחצר הבית. זה הזכיר לי את שערי העץ המיוחדים באיזור מארמורש ברומניה רק ששם זה עיבוד בעץ וכאן אמנם מעץ אבל עם קישוטים צבעוניים.

לאחר שעלינו גרם מדרגות יש סוג של מרפסת שבתקרה תלוי בשר לייבוש. הבית עשוי מעץ עם עיבודים מאד יפים בו.

בני המשפחה

אחד המקומות המתוירים ביותר בעיר הוא מנזר Ganden Sumtseling, הידוע גם בשם סונגצאנלין Songzanlin, שנמצא בקצה הצפוני של העיר ,על צלע של גבעה. המנזר, שנבנה לראשונה על ידי הדאלי למה החמישי ב-1679, מאכלס נזירים טיבטים רבים (כיום כ-600) ומהווה מקום פולחן מרכזי לתושבי האזור.

בחור מפורום למטייל הנודע בכינויו xfwind סיפר שכשביקר במקדש בסביבות המזבח הרגיש ריח נורא באויר וזאת למרות הקטורת ואז משפחה טיבטית סיפרה לו שלכאן מביאים את גופות המתים הנשרים עטים על הבשר. זו נקראת קבורת שמים ועליה כתב עמית כתבה מעניינת באתר פגסוס שניתן לקראה כאן.

אחרי ההליכה סביב האגם באויר דליל בחמצן ומשראיתי את 200 המדרגות המצפות לרוצים לבוא בשעריו של המקדש הנ"ל, בצער רב ויתרתי ורק רפי עלה לשם כדי להביא תמונות מרהיבות . במקום אסור לצלם אבל רפי לא עמד בפני יופיו של המקדש.

המשכנו לעיר העתיקה של שנגרילה כשהמדריך וחלק מהקבוצה הלכו לראות את החלק השרוף , ואילו אנחנו עם עוד כמה הסתובבנו בחלק הבנוי. העיר העתיקה חמודה מאד. באחת החצרות ראינו כלה שעושה טקס הכנה לחתונה, לבושה בשמלה אדומה כמו שהכלות המסורתיות בסין לבושות.

בסיום הביקור ארוחת ערב באותו בית מלון שסעדנו יום קודם רק שכעת היה עמוס לעייפה באנשים. משם נסענו לשדה התעופה הקטן של העיר כדי לטוס לקונמינג. לא יכולתי שלא להתפעל משדה התעופה הזה היחיד מכל שדות התעופה שהיינו בהם בכל סין מעוטר בתמונות יפיפיות שמסמלות מוטיבים מהתרבות של טיבט.

26.5. יום שני קונמינג - יער האבן- טיסה לגואי יאנג

קונמינג 昆明הינה עיר המונה כ- 4,000,000 תושבים משתרעת על פני שטח של 2400 קמ"ר. הינה בירת מחוז יונאן. בראשיתה הייתה ישוב קטן בממלכה בה דאלי הייתה העיר המרכזית והחזקה. עם כיבוש העיר על ידי המונגולים במאה ה-13, הפכה לבירת מחוז יונאן. במאה ה-14 העיר הוחזרה לידי שלטון סיני (שושלת מינג) והחל מהמאה ה-17 ובעיקר במהלך המאה ה-18, החלה להתפתח והפכה למרכז מסחרי וצומת תנועה עיקרית בסין וסביבתה. שדה התעופה ענק וסואן החל את פעילותו ביוני 2012 והפך לשדה התעופה הבינלאומי הרביעי בגודלו בסין. נסענו כשעה עד שהגענו למלון ב-2.00 לפנות בוקר . ראינו הרבה בניינים חדשים בבנייה בונים שם בעיקר דירות 3 חדרים בגודל של 70 מ"ר כי משפחה סינית על פי רוב עם ילד אחד. ראינו גם הרבה מחלפים, גשרים ותחבורה מפותחת.

האתר המזוהה ביותר ושגם מאד מרשים הינן יער האבן שילין.זהו איזור נרחב שכבר עם התקרבותנו לאיזור ראינו את תצורות האבנים היפות מבעד לחלונות האוטובוס. לפני 280 מיליוני שנים האיזור היה מוצף במים ואילו כיום אילו בריכות מלאכותיות. סלע המשקע הקשה נשחק ע"י המים, הגשם והרוח שהמיסו ע"י ארוזיה (שחיקה, בלייה) את האבן.

אנשי שבט הסאני מתפעלים את המקום כמדריכים לבושים בבגדי השבט הססגוני. שבט הסאני הוא פלג משבט גדול יותר שבט האי YI המונה כ-50 תתי שבטים וסאני הוא אחד מהם. לשבט האי שפה משלו וכתב הברות מהקדומים בסין שנוצר במאה ה-13 ועדיין בשימוש. הגברים של שבט הסאני מתהדרים בנוצת פסיון זכר מעל כובעיהם שזהו אות לכבוד/גבורה. ככל שהנוצה ארוכה יותר גם הכבוד גדול יותר. תראו בהמשך את רפי מחופש בהתאם.

כבר בכניסה לשירותים פגשנו אחת מבנות הסאני ולא הפסקנו להתפעל ממנה. רגע לפני כן התפעלנו מהשירותים שבכל תא נמצאת טלויזיה קטנה המשדרת תמונות מהאתר.

אגדה מספרת על בן המקום שהחליט לבנות סכר ע"י הבאת אבנים גדולות למקום. הוא גנב קמע מהאלים שבעזרתו הוביל את הסלעים למקומן החדש. במהלך הלילה צעדו האבנים אט אט ועם עלות השחר כמו באגדות פג תוקף הקמע והסלעים קפאו על מקומם החדש.

אגדה אחרת מספרת שבמבוך הסלעים הסתתרו נערה ומאהבה, אשר ברחו מאימת מכשף שחטף את הנערה להיות לו לאישה. בעודת מתחבאים שלח המכשף שיטפון ליער האבן והטביעם. מאז ישנו במקום סלע הקרוי על שם הנערה FIGURE OF ASHIMA כמו שעוד סלעים זכו לשמות "פסגת הלטוס" , "ברכת קצה החרב" ועוד. האגדוץ הובאו מתוך כתבה של יובל נעמן ב"איילה".

בתחילה נסענו עם שאטל עד תחילת המסלול ואח"כ הלכנו באופן פתלתל שהוביל אותנו עמית כשלוש שעות מתפעלים ממעשי ידי הטבע.

לפני שעלינו לפגודה הנ"ל אני מרוב חום וללא שתייה במהלך ההליכה כמעט התעלפתי. עמית לא מש ממני עד שלקחתי קוביית חלבה והתאוששתי.

אנו מרוב התלהבות הצטרפנו לבני שבט הסאני. מה אתם אומרים על נוצת הפסיון של רפי מעידה על הרבה כבוד או גבורה?

כשראו בנות הקבוצה כמה יפה אנו נראים הצטרפו עוד כמה לשבט הסאני.

כמעט לפני סוף הפארק פגשנו חבורה שרקדה וניגנה בכלי נגינה עתיקים מאד יפה

לאחר ארוחת הערב טסנו לגואי יאנג בירת מחוז גואייז'ו.

על כך יסופר בפוסט הבא חלק 2 - להמשך לחץ כאן. 

אם אהבתם את הפוסט לייק יתקבל בברכה