לתחילת הכתבה פראג המכשפת ב-4 ימים לחץ כאן.
זהו מסע קסום בין ערים ועיירות עם חזות של ימי ביניים, אדריכלות גותית, רנסאנס ובארוק עם טירות מארץ האגדות כשאנחנו נכנסים לתוך האגדה בשילוב שמורות טבע עם צוקים מדהימים, מערות נטיפים ייחודיות ועוד.
לאחר שסיימנו לבקר בפראג במשך 4 ימים תמימים יצאנו ממנה – נמאס ס
תם....
7.10 יום שלישי
שכרנו רכב מחברת אוויס מהתחנה בעיר שהסניף היה מרוחק 600 מ' מהמלון. מונית הוזמנה לנו ע"י המלון והנהג היה הגון וביקש 150 KR למרות שנאלץ לעשות שני סיבובים כי לא מצא את הכניסה לסוכנות אוויס. בדיוק עבדו בשיפוצים ברחוב. שילמנו לו 200 KR כדי לפצות אותו על כך
קיבלנו רכב סקודה אוקטביה דיזל עם 15000 ק”מ כפי שהזמנו וברגע שהתקנו את ה-GPS שלנו ברכב
הוא שבק חיים וסירב לפעול. למזלי לקחתי מפה לאיזה יעד בכביש צריך לחפש כדי לנסוע לכיוון DECIN צפונה ומהר מאד השתלטתי על ה-GPS המובנה ברכב ואיתו ניווטתי כל הטיול .
הרכב היה כאמור עם 15000 ק"מ ואם חשבתם שזה מבטיח שהרכב יהיה מצויין אז טעיתם. עצרנו בתחנת הדלק הראשונה שנקרתה על דרכנו לאחר היציאה מפראג ,של חברת TESCO שהיה שם סופרמרקט אז הצטיידנו במצרכים, היתה שם גם מסעדה ואכלנו צהרים .
בשעה 15.00 לערך הגענו להרנסקו ולפי הנחיותיה של בחורה שכותבת לעיתים בפורום הגענו למלון שבו היא לנה, כדי להתחיל שביל הליכה לכיוון השייט בסירות. היתה שם מפה על לוח עץ והתחלנו ללכת ולא היה ברור מהמפה לאן צריך ללכת וכמה זמן.
חזרנו לתחילת הפנייה לכביש זה ומצאנו חנייה ושם היה מסלול מסודר יותר לכיוון השייט בקניון אולם בוצי מאד והתחלתי לשייט בלי משוטים.
ויתרנו על הקניון בצער רב 
.
המשכנו לכיוון סקסוניה השויצרית לבאד שנדאו למקום הלינה שלנו מלון GARNI ואז הסתבר לנו שהוא נמצא בצד המערבי של נהר האלבה דבר המצריך חציית גשר ונסיעה די ארוכה לאורך גדת הנהר עד שפונים לכביש פנימי שמוביל לשם. הטיפ להיום להזמין מלון רק על הגדה המזרחית של האלבה. המלון חמוד מאד מדורג 8.2 בבוקינג וקיבלנו שני חדרים מרווחים ללא צורך לעלות מדרגות רק לארוחת הבוקר ירדנו קומה אחת במדרגות. ארוחת הבוקר מאד עשירה וטעימה.
טיילנו בישוב ועשינו הכרה עם הסביבה הקרובה.
כל התמונות מטה מהרנסקו
8.10 יום רביעי
בילינו במקום כמחצית היום וצילמנו את הצוקים מכל זווית אפשרית ובלתי אפשרית.
כשסיימנו התיישבנו ביציאה לכיוון החנייה המרוחקת מהכניסה כ-10 דקות בבית קפה ושתינו קפוצ'ינו טעים.
יש לשים לב כאשר מגיעים לשמורה זו ומתחילים לרדת במדרגות המובילות לגשר,
ברגע שמגיעים להתפצלות הראשונה שביל ימנה מגיע לגשר ושביל שמאלה מוביל לנקודת תצפית יפה על הגשר בה רואים את הקשתות. לא לפספס זאת, ואח"כ לחזור לנקודת ההתפצלות וכעת לפנות שמאלה ולרדת הלאה.
בהמשך ישנה שוב קופת כרטיסים לסיבוב נוסף של כרבע שעה שעולה כסף, כדאי לשלם ולעבור גם במסלול זה שאז הגשר נצפה ממקום קצת יותר קרוב.
תמונות נוספות מבסטאי. המרכבה נועדה למתקשים בהליכה מהחנייה ועד תחילת המסלול.
זה חוסך 10 דקות הליכה בלבד.
המשכנו לנסוע צפונה לכיוון PIRNA שידענו כי ביציאה לכיוון דרזדן 5 ק"מ ממנה ,שוכן גן ברוקי מקסים - GROSSEDLITZ BAROQUE GARDEN
אשר פתוח כל יום בחודשים מרץ-ספטמבר 8.00-20.00
בחודשים נובמבר-מרץ וימי שבת+א'-16.00 במידה ומזג האויר מאפשר זאת.
שילמנו לחנייה 1.5 יורו ובכניסה לגן בקופת הכרטיסים ישבה גברת שלא דיברה מילה אנגלית. הסבירה ודיברה ולא הבנו דבר. לבסוף הוציאה דף בו היה רשום באנגלית, כי בגן ישנן עבודות שיפוצים לכן הכניסה היא ע"פ כל מה שנרצה לשלם.
שילמנו מחצית הסכום ואכן מנופים ענקיים הוצבו בגן וקלקלו את הנוף, אבל עדיין נהננו מהפסלים הרבים שהוצבו בתוך גומחות בצמחייה, במבנים הברוקיים, המזרקות והפרחים שפרחו למרות שזה היה חודש אוקטובר.
PIRNA - מכונה "השער לשוייץ הסכסונית". היא הגיעה לשיאה הכלכלי במאה ה-16 ומאז ירדה מגדולתה. לאחר איחוד שתי הגרמניות החלה לפרוח מחדש עם הצפתה ע"י תיירים.
באחד המבנים בגן שוכנת מסעדה נהדרת שהמלצרית לא ידעה מילה אנגלית אבל הסתדרנו וקיבלנו מרקים טעימים ומשביעים שהוגשו בקעריות המותאמות לסגנון עתיק מלכותי. למנה ראשונה רפי לקח גם שניצל וצ'יפס ולקינוח אני שטרודל עם רוטב ורפי לקח עם גלידה וניל וקצפת.
בכיכר החדשה ישנם בתים צבעוניים מאד יפים כשתגיעו לשם לא תפספסו.
אחרי שסיימנו את הביקור שבנו לחנייה בדיוק במועד ונסענו לכיוון באד שנדאו. לפני שנכנסנו לבאד שנדאו החלטתי שנחפש את עמק קרומניץ שזיוה ביקרה בו שכל הדרך עם צוקים יפים. שאלנו אנשים, שלחו אותנו לאיזה כפר שבפאתיו מוצב שלט של שמורת טבע אך בגשם בלי מטרייה ובלי לדעת כמה זמן עד המפל, ובשעה 18.00 כשכבר התחיל להחשיך, ויתרנו על הרעיון אחרי הליכה של רבע שעה ביער כשאיש לא היה שם לרפואה.
שבנו למלון לארוחת פיקניק בחדר. היה לנו גם דג הרינג בקופסת שימורים שקנינו לפני כן בחנות המכולת בישוב והיתה לנו סעודה צרפתית-גרמנית לתפארת
לסיום ירדנו לחדר האוכל של המלון ושתינו קפוצ'ינו בלובי המלון בליווי עוגיה קטנה. הקפוצ'ינו מאד טעים והיווה קינוח הולם. ליום נפלא.
9.10. – יום חמישי
לאחר ארוחת הבוקר הטעימה במלון אנו יוצאים לדרך מצפה לנו הנסיעה הארוכה ביותר בטיול זה
200 ק"מ ועם הרבה ביקורים. כעבור 5 דקות נסיעה רפי שומע רעש מוזר והרכב נוסע בסטייה. עוצרים ומסתכלים יש תקר בגלגל הקדמי ימני. חושבים מה לעשות אני חוזרת למלון רגלית ושואלת אם יש איזה מוסך קרוב. הפקידה בלובי מאד נחמדה ומשרטטת לי מפה קטנה ממש בישוב כמה מטרים קדימה יש מוסך.
רפי מנפח את הגלגל בעזרת מדחס לא לפני שבודק היכן גלגל רזרבי כדי לנסות להחליף ולא לבזבז זמן יקר במוסך אבל יוק!!! אין גלגל רזרבי. הכיצד? היה גלגל?
מפרקים את כל מה שניתן לפרק בתא המטען אבל גלגל אין!!!
מסתבר שבמכוניות החדישות וזו כאמור גמעה עד כה רק 15000 ק"מ לא מספקים גלגל אלא המדחס ועוד חומר מילוי לגלגל.
נכנסים למוסך המוסכניק אדיב מאד למזלנו דובר אנגלית, שואלים אותו מה ניתן לעשות, אומר לנו שאין לו צמיג מתאים ורק יכול להכניס את החומר. בשלב הזה מצלצלים לאויס בפראג והוא אומר לנו לבוא לפראג. מסבירים לו שאנו בטיול ולא נבוא לפראג אז הוא שולח אותנו לתחנה הקרובה שהיא בדרזדן. מצלצלים לדרזדן, הפקיד נותן לנו מספר טלפון אחר במוסך כי לא בטוח שיש להם 2 צמיגים מתאימים.
רפי מתנגד שניסע לדרזדן שממש אינה בכיוון שלנו זה 50 ק"מ לכל כיוון דהיינו 100 ק"מ על
ה-200 ק"מ שצריכים לעבור. בעל המוסך אומר לנו שמקסימום נוכל לנסוע עם הצמיג במצבו אחרי התיקון 80 ק"מ. מבקש 18 יורו על העבודה, אנו נותנים לו 20 יורו מודים לו מאד ונוסעים לכיוון טרוטנוב היעד הבא. לא לפני שדיברנו שוב עם אויס ואמרנו לפקיד הפעם בשדה התעופה שהחלפנו צמיג ואנו בדרך לטרוטנוב , נתנו לו את שם המלון שנשהה וביקשנו שיחליפו לנו במלון את הרכב כי גם נורית CHECK GEAR נדלקה לנו. רכב חדש ולא טופל כראוי.
רק בשעה 11.00 יצאנו לדרך בתקווה שהצמיג לא יכזיב. מדי פעם עצרנו במוסך כדי לבדוק אולי יש להם צמיג מהסוג שיש לרכב סקודה שלנו וכל פעם היפנו אותנו לעיר הבאה ונתנו כתובת אך בדיוק הרחוב שאליו היינו צריכים להגיע היה חסום עקב תיקונים.בעיר אחרת היפנו אותנו לעיר הקודמת ממנה הגענו וכך חלפנו כ-3 מוסכים נוספים על זה של הבוקר. בשעה 14.00 שוחחנו שוב עם אוויס משדה התעופה שוב שטחנו את הסיפור ואמרו לנו שמר פיליפ ישוב אלינו AS SOON AS POSSIBLE.
עד היום מר פיליפ לא חזר אלינו. כזה שירות גרוע לא חווינו מעולם.
קיצרנו את המסלול והורדנו את הכבישים הצהובים שהיו בתוכניותינו להגיע וכך נסענו למאלה סקאלה בהם ראינו את הצוקים המרהיבים ואת האגם בתמונה למטה.
כאב לנו הלב על בזבוז של יותר מחצי יום על תקר כשבחוץ שמש ושמים תכולים.
משם נסענו לכיוון SOBOTTA ובדרך פתאם ראינו מצודה שוכנת על צוקים וצוקים מאד יפים לאורך הנהר. עצרנו וירדנו בשביל לאורך הצוקים ושיחררנו קצת עצמות וכעסים על חברת אוויס. המשכנו לנסוע הכפר בסובוטקה חמוד. כל העת חששנו שמא נתקע באמצע הדרך , כשהיינו במרחק 4 ק"מ מטרוטנוב למרות שילוט שהדרך חסומה, רפי לא האמין וכך הגענו למחסום ומכונית שחסמה את המשך הדרך ואיש שאינו דובר אנגלית , הסביר לנו בצ'כית כי סוללים ועלינו לשוב על פנינו ממקום בואנו כ-4 ק"מ ושם לפנות ימינה בדרך עפר.. כאן כבר ממש חששנו לשלומו של הצמיג. אמרתי לרפי לנהוג בשיא הזהירות ועברנו גם משוכה זו. נכנסנו לטרוטנוב לפנסיון POHODA מועדות פנינו (מדורג 9.3 בבוקינג ואכן מצדיק את עצמו עם חדר ענק ומיטה שאפשר לשכן בה עוד זוג לפחות) אבל מכל סמטה שפנינו היה תמרור אין כניסה.לבסוף בשעה 19.00 בעלטה מוחלטת מצאנו את החנייה של הפנסיון בעזרת עוברים ושביםאך איש הקבלה לא היה במקום. צלצלנו אליו בטלפון ואחרי 10 דקות הגיע. נשמנו לרווחה חדר בעליית הגג יש, ג'קוזי יש רכב מאוויס אין!!!! לא שלחו אף רכב כתחליף.
ירדנו לארוחת ערב במלון האוכל מאד טעים בחרנו מרק עוף, דג סלמון עם שעועית ירוקה אליה הכניסו חתיכות קטנות של חזיר ורפי בחר כתוספת תפוחי אדמה. מי שמזדמן לכאן ממליצה על המסעדה.
10.10 – יום שישי
למחרת בבוקר סיירנו במרכז של טרוטנוב שהינו חביב ולאחר ארוחת הבוקר הפקידה בלובי שוחחה עם מוסך סקודה הקיים בעיר וזאת לאחר שסיפרנו לה מה עברנו. היא שלחה אותנו לאחד המנהלים במוסך שקיבל אותנו עם חליפה כיאה לעובדי מוסך
אחד הפועלים העלה את הרכב ופירק את הגלגל, שם אותו בתיבה עם מים ומצא כי אין דליפה מהצמיג כלל וכלל. הפכו את הצמיג גם לצידו השני ולא היה דבר.
אם תשאלו כמה התענוג הזה עלה לנו?
ובכן ישנם גם צ'כים הגונים שנותנים שירות ולא חומדים את כספי התיירים. זה היה בחינם. הם לא יצאו נפסדים כי רכשנו חומר מילוי כמו זה שהכנסנו לצמיג הפגוע
בעלות של 1135 KR וכעת נסענו ללא חששות יותר.
תמונות מטרוטנוב
מכאן פנינו מועדות לשמורת טבע עם צוקים האתר הצ'כיAdršpach-Teplice Rocks
לינק לאתר הצ'כי ומפת הגעה כאן
זו שמורה מסודרת עם שבילי הליכה, עם מפות שמוצבות בכל נקודה מעניינת המראה היכן הינך נמצא לעומת המסלול. עם מפה שמקבלים בכניסה. השמורה הזו מדהימה מבחינת צוקים ומתחרה בצוקים של בסטאי בכבוד רב. מרשים ביותר במיוחד כשנמצאים במרחק נגיעה מהם בחלק מהמסלול.
המסלול בשמורה הינו מסלול מעגלי של כשעתיים אם הולכים בנתיב השמאלי עד המפל הדרך הינה מישורית , די קרוב לתחילת המסלול האגם המרהיב מהתמונות למטה. כשמגיעים למפל מתחיל טיפוס במדרגות בשתי הדרכים שעולות למעלה, טיפסנו קצת וראיתי שזה כבר קשה לי, לכן ירדנו, ניגשתי למדריך של קבוצה ושאלתי אם קיימת דרך אחרת. הוא הסביר לי שהשבילים למעלה הן TREPTE TREPTE שמייד הבנתי מדרגות הרי אני דוברת צ'כית מלידה
והדרך הנוחה והטובה והמהירה ביותר היא לשוב איך שהגענו. כך אמנם עשינו.
קרוב ליציאה פגשנו משפחה ישראלית לראשונה בטיול, והיה נחמד לשמוע עברית אחרי כל כך הרבה ימים מנותקים. הם סיפרו לנו שבאו לטיול שורשים לרגל יום הולדת 80 לסב המשפחה שנראה רק כמו בן 60 ובכושר טוב מאד. באו מכל קצוות תבל לטייל איתו. היה גם מרגש בהמשך הטיול פגשנו משפחה זו עוד פעמיים.
עוד תמונות משמורת הטבע המדהימה adrspach-teplice-rocks
לא יכולתי לא להוסיף עוד כמה תמונות מהשמורה הזו הכל כך מרשימה .
אגב, למתקשים בהליכה ישנם ספסלים מידי פעם.
כשסיימנו את הביקור בפאתי היציאה מהשמורה קיימת מסעדה שנמצאת מול דוכן המזכרות ואפשר לאכול גם בפנים שזה סוג של מרתף עם ריהוט כבד ואפשר גם בחוץ.
האוכל היה טעים מרק עדשים שניצל עם תפוחי אדמה אפויים וסלט קטן ולראשונה בטיול אכלנו את העוגה המפורסמת בצ'כיה שגליה שלחה לי תוך כדי טיול את שמה – מדובניק. לא דיאטטית אבל לפעמים גם חוטאים וחורגים מהדיאט.
נסענו דרומה לכיוון העיר LITOMYSL שהיא עיר הולדתו של המלחין הנודע סמטנה.
בדרך הבחנו במפה איזה אגם קטן שסרנו לראותו אך בדיוק ירדו ערפילים על האיזור והוא לא נראה במיטבו. תמונה אחת שלו למטה.
כאן:Bedřich Smetana בדז'יך סמטנה (1884-1824), מלחין צ'כי, נושא דגל הסגנון הלאומי.
סמטנה נולד בעיר ליטומיסל (Litomyšl) בבוהמיה, בנו השביעי של מבשל שֵכָר אמיד למדי שהיה גם כנר חובב. תחת הדרכתו של אביו למד סמטנה בילדותו לנגן בכינור, ובגיל חמש כבר ניגן עם אביו וחבריו רביעיית מיתרים של היידן. הוא למד פסנתר ממורים פרטיים וכשהיה בן שש הופיע בפני קהל. בגיל 8 הלחין מספר יצירות זעירות.
בילדותו למד סמטנה בבתי ספר גרמנים. הוא הרבה להיעדר מהשיעורים וניגן מדי פעם לפרנסתו בבתי עשירים. מאוחר יותר החל סמטנה בלימודי משפט, אך למרות התנגדות אביו, לא סיים את התואר בתחום זה והתמיד דווקא בלימודי המוסיקה. ב-1843 עבר לפראג בחוסר כל, אך כעבור זמן לא רב החל להתפרנס מלימוד מוסיקה.
יצירתו הנודעת המולדבה כאן להנאתכם
ותמונות מליטומיסיל
המקום המפורסם בליטומיסיל שתמונתה כאן
היות והגענו מאוחר לעיר בשעה 17.30 כבר לא היה לנו זמן לבדוק אם הטירה של המקום פתוחה או לא. אגב, ליטומיסיל הוכרזה כאתר מורשת של אונסקו. לרפי העיר מזכירה שם של תרופה אבל התרופה הכי טובה כאן זה לטייל ואולי לתפוס איזה קונצרט.
עוד יצירה נודעת של סמטנה היא האופרה השניה שהלחין “הכלה המכורה” שממנה ריקוד הקומדיאניים..
הדרך עד המלון היתה עוד רחוקה ולכן ראינו זוג אוכל פיצה שאלנו היכן קנו ונכנסנו לפיצריה. עד שהכינו לנו אותה שוחחנו עם הבעלים שהינו יוגוסלבי לשעבר מקוסובו שגר כבר 25 שנה בצ'כיה ומעסיק כעובד בחור מצרי שמעולם לא פגש ישראלים. היתה לו דיעה מאד שלילית על ישראלים אבל כששוחחנו איתו כן ידע אנגלית טובה, הוא ראה שאנו לא נושכים ובסוף השיחה אמר ששינינו לו את דעתו על הישראלים.
בשעה 18.00 התחלנו בנסיעה לכיוון העיר אולומוץ - OLOMOUC והפקקים בדרך אליה היו איומים. התברר כי בתוך מנהרה כנראה אירעה תאונה או שריפה ושוטרים כיוונו את התנועה דרך כפרים שלא יכלו להכיל כמות כזו של מכוניות בכבישים הצרים.
נסענו עקב בצד אגודל. לקח לנו שעתיים להגיע למלון. מהדרך צלצלנו להודיע שאנו מתעכבים כי היה חסר שאחרי הנסיעה הזו מורטת העצבים עוד נגיע ולא ימתין לנו חדר.
הגענו למלון TRINITY שהחדרים שלו מרווחים ונמצא 2 דקות הליכה ממרכז העיר.
זהו מלון 4 כוכבים המדורג 8.7 בבוקינג.
אם חשבתם שהלכנו לנוח אז טעיתם. שמנו את חפצינו ויצאנו לכיכר המוארת ומאד התלהבנו ממנה.
אולומוץ היא אחת הערים הגדולות במוראביה. כיכר דולני היא מהמרשימות שראינו ניצבות בה עמוד הדבר ומזרקת נפטון ויופיטר וכיכר הורני עם בית העירייה והשעון האסטרונומי. העיר הוכרזה כמורשת אוצרות תרבות של אונסקו בשל המבנים הבארוקיים המפוארים שלה.
בכיכר המרכזית שוכן שעון אסטרונומי כדוגמת זה של פראג על בניין העירייה .השעון הוא שחזור משנת 1950 של השעון האסטרונומי המקורי שהיה במקום.
האגדה מספרת שהשעון נבנה בשנת 1422, עם זאת, במקורות ההיסטוריים הוא מוזכר לראשונה בשנת 1517. בשנת 1898 האצטרולב הוחלף במודל ההליוצנטרי של מערכת השמש. במאי 1945, בשלהי מלחמת העולם השנייה, כאשר הצבא הגרמני הנאצי הנסוג עבר באולומוץ הם פתחו באש על השעון האסטרונומי הישן, וכתוצאה מכך ניזוק השעון באופן חמור אך שוחזר.
השעון מורכב מכמה שעונים שמציגים את הזמן, היום, החודש, השנה ושלבי של הירח, את המרחב השמימי, מפת הכוכבים, השמש וכוכבי הלכת על רקע שנים עשר הבתים על גלגל המזלות. בנוסף דמויות השליחים מופיעות במהלך התצוגה המוזיקלית היומית בשעה 12.00 לצערנו לנו לא היה זמן להשאר עד שעה זו אולי לאחרים יצא. כל שעה עגולה רואים את בעלי המלאכה בשעון עובדים.
אחרי ארוחת בוקר מצויינת הלכנו שוב לכיכר לראות את המבנים באור יום. המראה היה מרהיב כיכרות עם בתים צבעוניים מטופחים, פסלים, מזרקות. סגנון מתקופת הרנסאנס, בנייה גגותית, בארוקית ובכיכר כמו כמעט כל כיכר בערי צ'כיה ניצב עמוד הדבר, שהוקם כמעט בכל עיירה לזכר קורבנות "המגיפה השחורה" שהשתוללה באמצע המאה ה-14 והשמידה כשליש מאוכלוסיית אירופה.
אולומוץ כמו ליטומיסיל (השייכת לבוהמיה) זכו בהכרה של אונסקו כאתרי מורשת. בכל צ'כיה ישנם 12 אתרים כאלה כאשר 6 מתוכם נמצאים דווקא במוראביה שזוהרת פחות מבוהמיה מבחינת חשיבותה במדינה.
אם אתם תוהים כיצד דבק שמו של נוף חקלאי שליו הקיים בבוהמיה לבליינים ובטלנים המתעוררים לקראת הצהריים ומבלים בבתי קפה ("אנשי הבוהמה"), להלן ההסבר: במאה ה-15 החליט זיגמונד, מלך בוהמיה, לגרש מארצו את הצוענים. אלה התיישבו בצרפת, שם חיו בקהילות סגורות נחשבו הוללים ומוזרים וזכו לכינוי "בוהמיינים," על שם ארצם הקודמת. 400 שנה אחר כך, במאה ה-19, קיבל המושג את משמעותו המודרנית.
השיר של להקת QWEEN הרפסודיה הבוהמית בוודאי מדבר על הבוהמיינים.
מזרקת נפטון תמונה למטה הוקמה ב-1683 ע"י הפסל מנדיק והיא העתיקה בעיר. עמוד הדבר הוצב ב-1723 ותוכנן ע"י רנדר.
מהכיכר המרכזית נסענו לראות כנסייה מאד מרשימה אבל זה כבר אינו משהו חדש בעיר כמו אולומוץ השופעת כנסיות לרוב.
למעוניינים כדאי לדעת כי ישנה אפשרות של שייט וראפטינג בנהר סביב החלק ההסטורי של אולומוץ
פרטים כאן.
מאולומוץ הדרמנו בכביש 55 לקרומיז'יז' -KROMERIZ שאף היא הוכרה כאתר מורשת של אונסקו,
נחשבה לאחת מהערים היפות במוראביה במשך 700 שנה. זו היתה עירם של הבישופים. כיום היא מפורסמת יותר בגנים שלה וגן כזה סרנו לבקר..
יש טירת ארכיבישוף שמתקיימים סיורים מאורגנים ותלוי מה בוחרים, עמדנו בתור לכרטיסים ראינו על לוח תלוי על הקיר מועדי סיורים וישבה קופאית אנטיפטית שהיה קשה לה להסביר באנגלית אפילו לאן הולכים כדי להגיע לגנים.
הגנים שאנו חיפשנו הם גני פרחים הנקראים KVETNA ZAHRADA והם לא הגנים הסמוכים לחצר שבה רכשנו כרטיסים. הגן ליד זה מיועד לילדים קטנים ויש שם רכבת מיניאטורית, גן חיות קטן עם טווסים וקופים ותוכים וגם אגם.
אפשר להגיע עם הרכב עד הגן שאנו חיפשנו אבל בחור צ'כי חמוד עם כלב ששאלנו איך להגיע ושידע איך להגיע כי הסתבר שהוא עובד במשטרה באילוף כלבים, לקח אותנו כמעט יד ביד עד לגן שכן שם הוא מתגורר. מזל נוסף שליד הגן הראשון שהגענו ישנה חנות יינות והזבנית למרות שאינה דוברת אנגלית הוציאה מפה של העיר וסימנה לנו אף היא איך להגיע.
מתברר שעל המדרכה ישנם חיצים ממתכת מוזהבת איך מגיעים אבל בסמטה שכנראה היא דרך קיצור אין. בכל מקרה תשאלו את הכתובת של הגן הנ"ל ותגיעו עם הרכב ואפילו כרטיסים ניתן לרכוש גם שם.
הגן הוקם בשנת 1665 בסגנון בארוק ע"י משפחת ליכטנשטיין. צורתו צורת ריבוע
שבילים עם עצי ערמונים ותרזה חוצים את הגן באלכסון ישנם פסלים וגינון בארוקי מרשים כאשר בסוף הגן יש ארקאדה שעליה גשר. בתחתיתה פסלים והחלק העליון משקיף אל הגן המרהיב. במרכז ניצב מבנה עגול עם כיפה מקושטת.
ואת מי אנו פוגשים למעלה? חתן וכלה בצילומים.
ליד הכניסה מצאנו מקום חנייה ואת הכרטיסים כאמור קנינו במתחם זה של הטירה
לצורך התמצאות אם אתם עומדים עם הפנים לטירה ופונים ימינה תגיעו לכיכר המרכזית שכולה עם הרבה אכסדראות ומסעדות. עוד נגיע לשם בסיום הביקור.
עוד מידע ותמונות מ-Kroměriz כאן.
תמונות מהחלק העליון של הארקאדה
ארוחת הצהרים היתה בכיכר היפה בקרומז'יז' הכוונה להגיע אליה כפי שצויינה לעיל מתחת לאכסדרה במסעדת פיצריה אבל ממש לא אכלנו פיצה.
מקרומז'יז' נסענו מערבה לעיר ברנו - BRNO שם מקום הלינה שלנו ליום זה.
כמה מפתיע אבל גם ברנו זוכה להיות אתר מורשת של אונסקו. בית המלון GRANDHOTEL - מדורג 8.5 בבוקינג - מאד מפואר ארבעה כוכבים עם לובי ענק, שטיחים אדומים, חדר אוכל עם פאטיו וגשרונים, היינו אמורים לקבל חדר רדגיל אך כיון שדלת החדר לא נפתחה עם הכרטיס שלוש פעמים בהם רפי נאלץ לרדת ללובי (עם מעלית) שודרגנו לסויטה עם שני חדרים ענקיים, חדר אמבטיה בגודל של חדר ענק אף הוא. יכולנו לשכן שם עוד זוג לפחות. המיקום שלו מצויין גובל בעיר העתיקה מאחוריו.
ההסבר של הצוות לגבי המצאות העיר העתיקה היה לוקה בחסר והלכנו לכיוון הנגדי עד שעוברים ושבים כיוונו אותנו לעיר העתיקה.
כיון שהיה כבר לילה לא התרשמתי מעיר זו , לפחות בחלק העתיק, עיר גדולה שדווקא הסתובבו בה הרבה מקומיים, במרכז אחד הוצבו דוכנים עם אוכל וספסלי ישיבה, דווקא כיכר הכרוב שהיתה צריכה להיות יפה נמצאת בשיפוצים והיה קשה להתרשם ממנה עם כל הגדרות והכלים ההנדסיים. לטירת שפילברג לא הגענו ודווקא היא נראית לי מרשימה על פי התמונות.
12.10 – יום ראשון
כאמור נסענו צפונה מברנו לכיוון BLANSKO לכפר SKALNI MLYN ששם מתחיל הסיור עם רכבת מיניאטורית למערת הנטיפים PUNKVA CAVE . יש להזמין מקום מראש אני הזמנתי שבועיים מראש כי היה חשוב לי לסיור של הבוקר של השעה 10.00 והגענו לפני המועד , צרפו אותנו לסיור שיצא תוך 4 דקות. קיבלנו את הכרטיסים ומייד עלינו לרכבת שנוסעת דרך יער עם נחל שזורם מתוך המערה יפיפה. צרפו אותנו לטיול מאורגן של כ-30 גברים שנראו לי מפועלי איזה מפעל. הסיור היה בצ'כית אבל היות ולנו זה אינו הביקור הראשון במערת נטיפים זה לא הפריע לנו. בתחילת המסלול זה הליכה רגלית ואח"כ יורדים למפלס נמוך שם עולים על סירות ושטים בתוך מנהרות שייט לא קצר עם הפסקה באמצע לראות את PROPAST MACCOCHA שזה תהום שפעורה לשמיים , הנחל יוצא שם וזורם הלאה במורד, כנראה המקום אותו גילו לכניסה למערה בתחילתה.
חוזרים להמשך השייט. לאחר שיוצאים הולכים כמה מטרים ימינה מהמערה (אגב כרגע נמצא שם בבנייה מרכז מבקרים חדש צמוד למערה) ועולים עם רכבל קצר של 10 דקות למפלס העליון של PROPAST MACCOCHA משם יש שבילי הליכה למספר מסלולים. אנו רק עמדנו בנקודת התצפית שמשקיפה על כל האיזור למטה - יפה, סיירנו בחנויות המזכרות אולי נמצא משהו מעניין למזכרת וחזרנו כלעומת שבאנו בידיים ריקות. כיון שזו היתה כבר שעת צהרים רצינו לשבת לאכול שם אך מלבד נקניקיות וארטיקים לא היה משהו אכיל. ויתרנו.
מומלץ לבוא למערת נטיפים זו עם ילדים הם יהנו מאד מכל אמצעי התחבורה השונים ומהמערה.
תמונות מהשייט במערה
תמונות מסוף השייט ועלייה עם הרכבל למעלה.
השילוט לכיוון המערה מאד טוב כך שאין לדאוג להגיע במועד לשעה שהוזמנה על ידכם לביקור במערה. כדאי מאד להזמין מראש לשעה המתאימה לכם כי הביקוש למקום רב.
כיון שהשעה היתה 13.00 והיום השמיים היו תכולים , בחוץ היו 24 מעלות שהרגישו לי כמו 30 מעלות מה יותר טבעי מאשר לטבול רגליים באגם קר. ראיתי על המפה דרומית לברנו אגם שכביש חוצה אותו באמצעיתו לכיוון MILUKOV שגם נקודת הגבול, ונסענו לשם. האגם לא הכי נקי אז לא טבלתי, אבל לנוסעים עם ילדים מצאתי שם פארק מים גדול שהיה הומה אדם. למיקולוב לא הגענו והיא לדעתי גם שווה ביקור .
שבנו בכביש חזרה לכיוון ברנו ופנינו מערבה לכיוון Třebic שמבטאים אותה טז'ביץ'.
כאן פגשנו את הנקודה היהודית.
העיר טז'ביץ' שניתן לצפות בה גם כאן הוקמה בשנת 1277 כעיר תעשייתית סביב כנסיית פרוקופיוס.עניין אותי הגטו והרובע היהודי הנמצא מצפון לנהר יהלווה - JIHLAVA, שזכתה להכרה של אונסקו בשל אוצרות התרבות. נשתמרו 120 בתים הבנויים בסגנון רנסאנס, בארוק וניאו קלאסי. במקום גם בית קברות יהודי עם 3000 מצבות הכתובות בעברית מהמאה ה-17 עד "הפתרון הסופי" - אליו לא הגענו כי לא התאמצנו מספיק לחפש. על רוב הבתים מותקן שלט עם פירוט מי גר בבית ותולדות המשפחה לרבות עיסוק הבעלים. היה מאד מרגש לסייר כאן ולחזור אחורנית בזמן. בחלון ראווה של אחת החנויות מצאתי תלמוד, חנוכיה וטלאי צהוב!!!
הנחיות הגעה: להגיע לכיכר הראשית של העיר וממנה לפנות ימינה על הגשר ושוב ימינה וימינה מהשלט המורה שזה הרובע היהודי להחנות את הרכב. רק אישה שדיברה ספרדית הסבירה לנו איך להגיע אחרים לא הבינו מה אנו מחפשים.
אגב באף בית לא מצאתי מזוזה. בבתים היום חיים תושבים לא יהודים.
תפתחו את התמונות בלחיצה כדי להתרשם.
והבנייה של הקשתות בין בית לבית בסמטאות היא שיטת בנייה שאופיינית לבתים בגטו.
המשכנו מערבה לעיר הקטנה שמכנים אותה העיר מהאגדות או העיר עם ההשראה
טלץ' - TELC שגם עליה פרש אונסקו את חסותו . אף היא נמצאת בדרום צ'כיה בין מוראביה לבוהמיה. זו עיר שנעשתה עבור אומנים וחולמים לפי אחת מחוברות התיירות. עם מגע איטלקי עם כיכר מדהימה עם בניינים בסגנון גותי , רנסנאס עם כנסייה שמוארת כה יפה בלילה ועם טירה שלא ביקרנו כי נפתחת רק ב-10.00 בבוקר עוד כתוב בחוברת שהעיר כל כך מתאימה לסופרים שאפילו בנקאי יכול להתחיל לכתוב כאן ספרות.
העיר נוסדה במאה ה-13 אולם שריפה שפרצה ב-1530 כילתה את המבנים הגותיים שהיו בנויים מעץ ומה שרואים היום אילו מבנים מהמאה ה-16 שנבנו בסגנון רנסאנס כאמור. החלק התחתון של האכסדראות זה סגנון גותי החלק העליון רנסאנס והגמלון בסגנון בארוק.
כדי להנות מהעיר כמו שצריך אנו הזמנו דירה ששוכנת באחד הבתים בכיכר בקומה שנייה שמדרגות מובילות אליה אבל זה שווה כי רואים ממנה את כל הכיכר ונהנים כבר מרגע שפותחים עיניים. שלא לדבר איזו דירה מדהימה היא היתה עם חדר מטבח גדול, סלון ענק, חדר שינה מתחבר לכאן ובו גם אמבטיה עם קערה מהתקופה של המאה ה-16 כמובן שקיים גם חדר רחצה מודרני. כל התקרה עם קשתות בעצוב מודרני ומיטב השכלולים במטבח.
הדרך בין TREBIC לכאן אמנם לא היתה ארוכה אך עבודות סלילה גרמו לעיקופים רבים והגענו אליה רק בשעה 18.00 כשבעלת הדירה השאירה על הפעמון פתק עם מספר הטלפון שניצור איתה קשר כשנגיע. תוך 10 דקות הופיעה. שילמנו 2150 KR על הדירה . פרטים על הדירה.
ארוחת ערב בפיצריה מולנו כללה פיצה עם סלמי וסלט איטלקי היה טעים.
בכיכר המרכזית שנקראת נמשטי זכרישה ז הרדצה בטלץ' אסור להחנות את הרכבים אולם כיון שהתגוררנו כאן בעלת הדירה נתנה לנו לרכב אישור מיוחד וכך יכולנו להחנות בלי שום תשלום ובלי בעיה כלשהי.
בחלק האחורי של המבנה עוברים במנהרה קצרה כמו באגדות פותחים דלת סתרים
ויוצאים לחלקת אלהים הקטנה: גינה מטופחת ממנה נשקף נוף לאגם, מבנה מקורה עם שולחן וכסאות לארוחות בחיק הטבע אם רוצים אנו לא ניצלנו זאת אבל למשפחות גדולות מומלץ יש הרבה מקומות ישיבה.
13.10 – יום שני
למחרת היום קמנו לבוקר ערפילי לכן התמונות מהבוקר למחרת קצת מעורפלות.
גם בעיר היפה הזו טלץ' אי אפשר בלי הנקודה היהודיית ועל אבן השפה של עמוד הדבר ראיתי את הציון לכך על לוח זכרון בתמונה למטה. מיהו פרנטישק מוריץ נאג'ל? צייר יהודי שנשלח למחנות ההשמדה ב-1944 לאושויץ ע”פ התמונה למטה במשלוח ממחנה טרזין אליו נשלחה משפחתו
עוד מידע כאן באדיבותה של נירית שמצאה עוד מידע לגביו כדאי לקרוא כאןמביאה תמצית ממה שנירית כתבה באשכול שיצרתי בפורום משפחות :
הוא ידוע בעיקר כצייר, ובמקום של לוח הזיכרון בצילום שלך-הוא היה מצייר בטלץ' ולכן הלוח שם. הוא נולד קרוב לטלק ולמד בעיירה עצמה. לאחר הכיבוש הנאצי ולמרות האיסור-הוא צייר במרכז העיירה. לפני שנשלח לאושוויץ הוא היה בטרזנשטט וצייר כמה ציורים של הגטו. ניתן לראותם גם שם וגם יש כמה ביד ושם.
ילדי האזור עשו פרוייקט עליו ועל עוד כמה משפחות יהודיות.
על פי המידע באינטרנט אמורים להיות ליד כנסיית סאן-ג'קוב עוד לוחות זיכרון לזכר היהודים בעיירה ובאזור ולעוד כמה עשרות צ'כים בני העיר שנהרגו במהלך מלחמת העולם השנייה.
יש גם מעין דרך אומנותית מוינה לכיוון פראג וקטע ממנה מוקדש לצייר הזה.
אם כבר מדברים על אומנים אי אפשר לא להזכיר שניים מפורסמים אחד הסופר שכתב את "החייל האמיץ שווייק" שתמונת הדמות מתנוססת גם על גבי חלונות מסעדות בטלץ' וגם בצ'סקה קרומלוב ואם איני טועה הבחנתי גם בפראג - ירוסלב האשק יצירה סאטירית כנגד הממסד. פורסם לראשונה כספר בשנת 1923. הספר עוקב אחר עלילותיו של סוחר הכלבים יוזף שווייק, היוצא מביתו עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, בדרכו לשדה הקרב. ניתן לקרוא כאן.
והמלחין הצ'כי הנודע אנטונין דבוז'אק שניתן להתענג על מחול סלובני מס. 8 כאן בניצוח
המנצח זובין מהאטה בביצוע התזמורת הפילהרמונית הישראלית .
היצירה המפורסמת ביותר של דבוז'אק עולם חדש מוזמנים להאזין כאן.
מלחין יהודי - צ'כי מחבל מוראביה שאומרים עליו כי התחרה בפגניני ועלה על נגינתו שהיתה מרגשת יותר. שמו היינריך וילהלם ארנסטובויקיפדיה כתוב עליו קוריוז זה:
ב-1828 בא פגניני לווינה. ארנסט שמע אותו והתרשם עמוקות מנגינתו בכינור. יש אומרים, כי בהזדמנות זו ניגן ארנסט לפני פגניני וזה ניבא לו עתיד מזהיר. פגניני הופיע ב-14 קונצרטים בווינה וארנסט האזין לרבים מהם כדי לנצל את ההזדמנות לערוך תצפיות באמן הדגול. באפריל 1829 יצא ארנסט מווינה אל מינכן לעבוד בתזמורת המלכותית, אבל פגניני יעץ לו לכוון את שאיפותיו גבוה יותר. לאחר זאת, הופיע ארנסט בקונצרטים באותן ערים כמו פגניני. הקונצרטים הללו זכו להערכה רבה, אבל הוא עמד עדיין בכל המובנים בצלו של רב-האמן. סברה אומרת, שמצב זה דיכא אותו במידה כזאת, עד שהסתגר בחדרו למשך חמישה ימים. באביב 1830 פגש שוב ארנסט את פגניני בפרנקפורט. בקונצרט שהגיש שם ניגן ארנסט את Nel cor p non mi sento של פגניני בדייקנות שהדהימה הן את הקהל והן את פגניני עצמו. יצירה זו, כמו רוב יצירותיו של פגניני, עוד לא יצאה בדפוס באותו זמן, ומכאן שארנסט למד אותה משמיעה כשהאזין לקונצרטים של פגניני. ימים אחדים אחר כך, כשארנסט בא לבקר את פגניני ומצא אותו עסוק בחיבור מוזיקה עם הגיטרה שלו, מיהר פגניני להסתיר את כתב היד מתחת למצעי מיטתו בטענה, שעליו להגן על יצירתו לא רק מאוזניו של ארנסט אלא גם מעיניו.
אומרים שלאות כבוד שרחש כלפי פגניני חיבר וריאציות על מוטיבים של הקרנבל מונציה. אין יותר מתאים מאשר להביא לכאן את הקרנבל מונציה עם התלבושות המתאימות וקנקני הבירה עם ANDRE RIEU שאני כה אוהבת.
מטלץ' המשכנו מערבה על כביש 34 שירד דרומה לכיוון טרבון - Třeboň שמבטאים אותה טז'בון. זוהי עיר קטנה עם חומות ושלושה שערי כניסה שמכוניות חולפות ממש מתחת לבניין עם הרבה אגמים סביבה ובדרך אליה. כיכר מסריק במרכז עם מזרקה רנסאנסית משנת 1569 ועמוד דבר מ-1780 איך לא? גם כאן בדומה לטלץ המבנים בסגנון רנסאנס וגמלונים בארוקיים. הרחוב צר וארוך. הבתים מאד צבעוניים והעיר מאד שוקקת חיים.
להלן כמה מהאגמים שצילמתי בדרך לטז'בון ..
להלן כמה תמונות מכיכר מסריק בטז'בון.
מי היה מסריק תשאלו?
מתוך ויקיפדיה: תומאס (או טומאש) גריג מסריק (בצ'כית: Tom Garrigue Masaryk, 7 במרץ1850 - 14 בספטמבר1937) היה פילוסוף, פובליציסט ומדינאי צ'כי, מנהיג תנועת העצמאות, ונשיאה הראשון של צ'כוסלובקיה. זכה לכינוי
מסריק, נולד ב-1850 בעיירה הודוניה שבחבל מורבייה לאב סלובקי (שעבד כעגלון והיה עבד באחת מאחוזותיו של הקיסר האוסטרי) ולאם ממוצא גרמני. בגיל 6 החל ללמוד בבית ספר גרמני ובגיל 10 החל ללמוד בבית ספר תיכון בעיר שכנה. לאחר שנתיים נאלץ להפסיק את לימודיו עקב מחסור כספי ואז חזר לעיר הולדתו ועבד במתן שיעורים פרטיים. בגיל 14 שלחו אותו הוריו ללמוד מקצוע טכני ולעבוד כשוליית מסגר. בעבודה זו החזיק 6 חודשים ואז החל ללמוד, בעזרת מלגה, בתיכון בעיר ברנו. ב-1869, כשהוא בן 19, עבר לוינה תחת חסותו של ראש משטרת וינה (שעם בנו התחבר בתיכון בברנו) שם למד ועבד כמורה ביתי. לאחר סיום התיכון המשיך ללמוד באוניברסיטת וינה וב-1876, כשהוא בן 26, הוסמך לדוקטור לפילוסופיה. לאחר לימודיו נסע ללייפציג להשתלמות גבוהה שם התאהב בשארלוט גאַריג, שהייתה סטודנטית למוזיקה, והם נישאו ב-1878 בניו יורק[1]. לאחר תקופת מה בניו יורק חזר הזוג לוינה וב-1879 קיבל משרת מרצה לפילוסופיה באוניברסיטת וינה ומשנת 1882 פרופסור באוניברסיטת קארל בפראג. בשנת 1883 ייסד ירחון רדיקלי בשם אתניאום. משנת 1889 ערך את הדו-שבועון "זמן" (צ'אס). החל משנת 1891 היה למנהיג ארגון הצ'כים הצעירים. נבחר כציר לפרלמנט האוסטרי ופרש ממנו בשנת 1893. בשנת 1900 היה בין מייסדי "המפלגה העממית" שתבעה שלטון עצמי לצ'כיה. בשנת 1907 חזר לפרלמנט האוסטרי והתנגד למדיניות הכיבושים בבלקנים ועל כך נאשם בבגידה במלכות. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ברח לחו"ל ופעל במדינות ההסכמה למען עצמאות צ'כיה. בשנת 1917 ארגן את הצ'כים השבויים שברוסיה לגדוד צבא לאומי. בשנת 1918, לאחר הקמת צ'כוסלובקיה בחבלים שנלקחו מהריסות האימפריה האוסטרו-הונגרית, חתם על הסכם עם התנועה הלאומית הסלובקית ונבחר לראש הממשלה הזמנית של צ'כוסלובקיה. באותה שנה התמנה לנשיא הראשון של צ'כוסלובקיה וחזר ונבחר מחדש עד להתפטרותו, מחמת זקנה, בשנת 1935. בנו, יאן גריג מסריק היה מדינאי אף הוא.
מסריק היה ידיד של העם היהודי, ויצא כנגד כל תופעה של אנטישמיות במדינתו. בתקופתו התקיים שוויון זכויות מלא ליהודים, זאת על פי החלטה שקיבל כנשיא הרפובליקה הצ'כוסלובקית. הוא התפרסם בעולם היהודי במאבקו למען הנאשם הילזנר, בתקופת עלילת הדם של פולנה. מסריק ביקר בארץ ישראל בשנת 1927. על שמו קרויים כפר מסריק, כיכר מסריק בתל אביב ובחיפה וכן רחובות נוספים ברחבי ישראל.
מחוץ לאחת החומות של טז'בון יש נחל שזורם ובתוכו פסל של מן בת הים וגשרונים על פני הנחל שמובילים לבתים. שלט ניצב ורשום FONTAINE - חשבתי שאמצא מזרקה. ובכן מדובר במרכז ספא. אז אם אתם מעוניינים כדאי לבדוק ואם אתם מחפשים מזרקה דעו שאין.
המשכנו מערבה והגענו לדרום בוהמיה לעיר הגדולה - ČeskBudějovice כדי שתתרשמו כמה גדולה אז כדי לסבר את האוזן הכיכר המרכזית שלה היא ריבוע שכל צלע אורכה 133 מ'. כדי להתרשם עוד יותר ראו בתמונה כאן מבט מלמעלה. במרכז הכיכר מזרקה עם פסל של שמשון נלחם באריה. צ'סקה בודיוביצה היא בירת דרום צ'כיה יושבת בצומת דרכים נוסדה בשנת 1265 ע"י המלך פז'מיסל אוטקר כמושבת סוחרים גרמנים ועל שמו גם הכיכר הגדולה. בעבר פריחתה נבעה ממכרות כסף ומסחר ביין ומלח ואילו כיום מהבירה הידועה בודוייזר וגם תעשייה הנדסית.
העיר ידועה גם בשמות "עיר העפרונות׃ ו"עיר הבירה". עיר העפרונות? על שם מפעל העפרונות המפורסם "קוהי-נור", ועיר הבירה על שם בירה באדווייזר, שייצורה החל כאן בשנת 1851. אגב, בצ'כיה היא נקראת בוד-ואר. המפעל המקומי מנהל תביעת ענק נגד חברת באדווייזר האמריקאית, בטענה שהיא גנבה את השם.
בצ'סקה בודוייביצה מתגוררים כ-100 אלף תושבים, בניין העירייה הוקם ב-1727, ושלושת מגדליו והפסל מסמלים צדק, אומץ, חוכמה וזהירות. בצידה האחר של הכיכר נמצא "המגדל השחור". מדובר במגדל שגובהו 72 מטרים, שנבנה בשנת 1550 למטרת שמירה. כל הבניינים בכיכר, בהם שני בתי מלון שנבנו כטירות במאה ה-16, עברו שיפוצים.
חנינו במגרש חנייה עילי גדול שקרוב לכיכר ומול כנסייה. כשהקפנו קצת את העיר ברכב הבחנתי גם בפסלים מעניינים ושאלתי את אחד התושבים איך מגיעים לשם רגלית וזה היה בהישג רגלינו בתחילת מדרחוב. בכיוון השני של הכיכר מהעבר האחר של החנייה.
רגע לפני שביקרנו בעיר נסענו צפונה להציץ מרחוק על טירה שנראית לקוחה מהאגדות שמה:טירת HLUBOKA NAD VLTAVOU שדומה במעט לטירת וינזדור שבאנגליה , שוכנת על גבעה שאליה צריך לטפס רגלית וסגורה ביום שני שבדיוק ביום זה נמצאנו כאן. היות וידענו זאת מראש לא התאמצנו לעלות רגלית רק חיפשנו אולי יש דרך עם הרכב ולא מצאנו כזו. מי שמגיע אינו ביום שני למטה תזכורת למה כדאי.
למי שאוהב את פסלי הבנקאים הממהרים לעבודתם הם נמצאים ברח' LANNOVA
במדרחוב מאד נחמד.
אחרי כל הערים שביקרנו ביום זה קיבלתי "רעלת ערים" ומזה חששתי בעת תכנון הטיול . למזלי הבחנתי כשחזרנו מחלובוקה שקצת לפני הצומת שבו נמצא סניף של KFC שבו אגב אכלנו צהרים ביום זה, יש פנייה לריאה ירוקה שנוכל לשבת ברכב או לצאת החוצה לנשוף אויר צח ולהרגע. זה היה בשעות הצהרים שאמנם הטמפרטורה היתה 24 מעלות אבל הרגיש לי מאד חם ובצל העצים, לראות את האגם, העצים בשלכת והברווזים הרבים היה פשוט נפלא והשרה עלי רוגע רגע לפני שהמשכנו ליעד הבא שאני קוראת לו "הפנינה שבכתר" .
צ'סקי קרומלוב - ČeskY Krumlov - הפנינה שבכתר
זו עיירה ציורית שעתיים נסיעה מפראג, באזור דרום בוהמיה. היא אחת העיירות היפות ביותר באירופה וגם אחת המתויירות ביותר בצ'כיה. לפני יותר מעשר שנים היא הוכרזה על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית. צ'סקה קרומלוב הוקמה במחצית המאה ה-13, כאשר שושלת ויטקובק קבעה בה את מושבה ובנתה מצודה קטנה על צוק הצופה לברך נהר הוולטאבה. לימים הורחבה המצודה והפכה לשניה בגודלה אחרי המצודה של פראג. בשנת 1302 עברו העיר והמצודה לידי שושלת רורז'מברג, שהחזיקה בה כ-300 שנה והפכה אותה לטירה בסגנון הרנסנס, סגנון שהשתמר בה עד היום.
הגענו לעיירה בשעה 17.00 פגשנו את בעלת הדירה שהובילה אותנו לחניון הכי קרוב לדירה החניון של אנה 200 KR ללילה. משם פסענו רגלית עם תיקי היד לעבר דירה . בכל טיול שלנו אנו מכתירים לינה אחת כהכי, ובכן הדירה של HORNI ברח HORNI 147 היא הדירה האולטימטיבית והכי הכי. אמנם מדרגות מובילות אליה אבל הפצוי לראות את המצודה מולנו ביום ובערב עם התאורה, דירה ענקית עם סלון, מטבח מאובזר, חדר שינה גדול. הרגשתי כמו ילדה שנכנסה לארץ האגדות.
את הביקור בטירה השארנו ליום המחרת החלטה מצויינת שכן ביום שבאנו היה מעונן ולמחרת שמים כחולים ושמש.
בכניסה לחלק הפנימי של העיירה חוצים את נהר הוולטאבה ומטפסים דרך הסימטאות הצרות אל כנסיית ויטוס הקדוש. קצת לפני הכניסה יש מרפסת תצפית ממנה נראית המצודה, על מגדליה, הנהר והבתים המעוצבים בסגנון גותי. אם תרדו בחזרה לעבר הנהר, תוכלו לשוב ולטפס במעלה השביל או המדרגות לעבר הטירה, להיכנס לתוכה ולהצטרף לאחד מתוך כמה מסלולי סיור. אלה כוללים את אגף המגורים וכן, על פי הזמנה, גם את תיאטרון הבארוק. הטירה, אגב, שימשה לא מכבר כאתר צילומים לסרט דוקומנטרי שנעשה על חייו של מוצרט. אחרי הסיור בטירה המשכנו לטפס במעלה הצוק לעבר הגנים הנרחבים הסמוכים לה, ומשם צפינו, הפעם מזווית אחרת, בנוף פנורמי של העיירה. כשתרדו בחזרה לסימטאות הצרות תוכלו להיכנס לבתי קפה, לגלריות הרבות, בהן מרכז אגון שילה, המציג עבודות של האמן האוסטרי מתחילת שנות ה-20 במאה הקודמת של האמן האוסטרי. עוד בסימטאות חנויות מזכרות ומסעדות, שחלקן נמצאות ממש על שפת הנהר (וחלקן גם נפגעו בשל כך קשה כשהנהר עלה על גדותיו).
צ'סקה קרומלוב מתברכת בשלל אירועי תרבות, בכללם פסטיבל ג'אז הנערך באוגוסט וימי מוסיקה הנערכים מדי סופשבוע.
עוד קיים מוזיאון המאריונטות אולם גרם מדרגות לולייני לקומה גבוהה מוביל אליו ואחרי המצודה זה היה יותר מדי עבורי.
אם יש מקום שהוא בגדר חובה לבקר זו העיר הזו ואם יש מקום שחובה להגיע אליו זה המצודה. כשראיתי את הגובה של המצודה הניצבת על הצוקים נחרדתי וחשבתי מה הגעתי עד הלום ולא אעלה. אז טיפסתי כמו איילה כי לא רציתי להחמיץ ואכן היה מאד כדאי.
בערב הלכנו בין הסמטאות וראינו את המצודה מוארת כל כך יפה בלילה.
את הערב סיימנו בכיכר קרוב לרח' הורני על המרפסת של מלון GRANDHOTEL עם קפוצ'ינו ושטרודל טעימים. סיום נהדר ליום נפלא.
יום שלישי – 14.10
ארוחת הבוקר קיבלנו במלון ארקדיה הסמוך לדירה, שלא היה מי יודע מה ועלה 100 KR. ראינו בדרך למצודה את בית הקפה BOLERO שארוחות הבוקר שם הרבה יותר מושקעות ועולות רק 75 KR. אז לתשומת ליבם של מי שילון בדירה זו או אחרות.
האגדה הבאה:
אין עיירה בלי רוחות רפאים ובמצודה בצ'סקי שוכנת רוחה של פרחטה - PERCHTA. היא היתה נערה צעירה שאביה אולריך השני לבית רוז'מברג השיא אותה בניגוד לרצונה לבן משפחת ליכטנשטיין. בעלה היה איש אכזר והתעלל בה, אך על ערש הדווי הוא ביקש ממנה מחילה. היא סירבה ולכן הטיל בה קללה. מאז משוטטת רוחה בין חדרי הטירה.
אם תפגשו בה וכפפות לבנות לידיה דעו שחדשות טובות בפתח אך אם חלילה כפפות שחורות על ידיה זה סימן מבשר רע. מתוך הכתבה של כרמית וייס כאן.
הנקודה היהודית:
דרומה למרכז ברח' LINDEN נמצא מבנה ששימש כבית הכנסת של הקהילה היהודית. זהו מבנה בעל 8 צלעות שאופייני דווקא לכנסיה אך בחלונותיו מגיני דוד.
בגלל הגבלות שחלו על היהודים עד המאה ה-18 רק מעט משפחות התגוררו כאן, אך במאה ה-20 מספרן עלה ובשנת 1909 נחנך בית הכנסת הנ"ל. ואולם במלחמת העולם השנייה כל הקהילה היהודית נשלחה למחנות ההשמדה ורק בודדים חזרו אליה בתום המלחמה.
אגב, גם בצ'סקה בודוויצה חיו יהודים ויש גם בית קברות יהודי שנותר לפליטה.
מודה לך מאד שאת כאן איתי ומלווה אותי.
למטה תמונות גם מגני המצודה שלא היו במיטבם בחודש אוקטובר.
הנקודה היהודית :
בכל עיירה כמעט ראינו בכיכר המרכזית את עמוד הדבר וזאת לזכר קורבנות המחלה האיומה שפרצה באירופה והועברה ע"י חולדות והפילה חללים רבים. בין רבע למחצית אוכלוסיית אירפה במאה ה-6
וה-14 ואח"כ במאה ה-15 וה-18. היא כונתה גם המוות השחור וגם המגפה השחורה. המגפה הועברה ע"י סוחרים מאסיה המרכזית אולי דרך המשי. בימים ההם לא היתה תרופה לדבר ואנשים היו באים למרכז העיירה ומתפללים על נפשם. הספר שעולה בראשי הוא "הדבר" של אלבר קאמי שלמדתי בתיכון.
היהודים הואשמו בהפצת הדבר ע"י הרעלת הבארות ומקורות המים שכן השכנים שמו לב כי היהודים אינם חולים כמעט במחלה. השכנים לא הבינו כי היהודים שומרים בקנאות על הגיינה עקב מצוות הדת אלא ייחסו זאת להרעלה. סימוכין הם מצאו לכך כשראו את היהודים יורדים למקוואות, ובעת הירידה הם מרעילים. אחרים דמיינו שהם נפגשים עם השטן. לכן כשפרצה מלחמת הדבר דבר ראשון פרעו ביהודים ושרפו אותם.
מובא מתוך הספר רוזמרין על צ'כוסלובקיה.
קצת נוף בכפרים
המשכנו צפון מערבה על כביש 20 לעיר פיסק- PISEK
בעת תכנון הטיול התלבטתי אם בכלל לנסוע לפיסק או להדרים לכיוון האגמים השוכנים מדרום לצ'סקה קרומלוב, אך אחרי שראיתי שהאגמים בצ'כיה אינם WOW וכדי לרדת דרומה ואח"כ לעלות צפונה לכיוון פילזן שזה יעדנו הבא היה צריך לעבור מרחק גדול יותר, החלטתי להצמד לתכנון המקורי וטוב שכך כי מצאנו תחליף אגם נחמד גם בדרך זו.
מה איבדנו/מצאנו בפיסק תשאלו אותי?
פיסק היא עיר קטנה ושלווה שנוסדה ב-1243 ע"י פז'מיסל אוטרקאר השני. אז נבנו בתחומה מצודה, כנסייה ומנזר. פירוש שמה "עפר" והכוונה לעפרות זהב שהפיקו מהנהר ואז היה גם תור הזהב של היער. היום זו עיירת נופש ותעשיה זעירה.
אז זהב לא מצאתי אבל גשר ששמו KAMENI MOST מהמאה ה-13 עם 7 קשתות ששוכן על נהר אוטווה, שהוא עתיק יותר מגשר קארל שבפראג ונחשב לעתיק בצ'כיה כולה. על הגשר כמו בגשר קארל ניצבים פסלים בסגנון בארוק שהוצבו במאה ה-18.
בכיכר הגדולה ניצב ובולט בית העירייה בסגנון בארוק.
ומה שעוד מצאנו שם תערוכה של פסלי חול על גדות הנהר סמוך לגשר.
בנוסף לכל אלה מצאנו גם מסעדה מצויינת לארוחת הצהרים שרק מקומיים הגיעו לאכול בה.
פיסק הייתה העיר הראשונה ברפובליקה הצ'כית אשר ברחובותיה הותקנה תאורה חשמלית. מסופר כי פרנטיסק קריזיק, מהנדס חשמל וממציא, התקין תאורת רחוב בכיכר העיר, ושלח הזמנות לתושבים. ב-23 ביוני 1887, בשעה 9:30 בערב, באו אנשים לצפות בהדלקת האורות הראשונה, ונתבקשו להחליט האם ברצונם שכל העיר תואר בלילות. הם התרשמו מאוד, והתשובה הייתה פה אחד "כן". קריזיק בחר בטחנת-המים הישנה של העיר בתור האתר הטוב ביותר להקמת תחנת כוח, ובשנת 1901 החליפו שתי טורבינות את טחנת-המים המקורית.
בשנת 1994 שוקם ושוחזר המוזיאון למצבו המקורי כפי שהיה בשנת 1901, ותחנת הכוח שבה לפעול. גלגל המים עדיין מסתובב כיום; אותן טורבינות עדיין מזמזמות, בדומה לטורבינה הישנה משנת 1911 – היחידה מסוגה במדינה כולה. (מתוך סגנון של NRG)
אלו הפסלים שראינו על גדות הנהר ליד גשר קאמני.
למה הפסל של פראנץ יוזף? כי הוא שלט בין היתר בצ'כיה והעניק לצ'כים זכויות של אוטונומיה בחינוך, הצ'כית הוכרה כשפה רשמית. כמו כן הוכרה אמנציפציה לאיכרים וליהודים.
על פרנץ יוזף נילי ברוב טובה הרחיבה:
הקיסר האוסטרו- הונגרי פרנץ יוזף הגיע לירושלים ב-9.11.1869.(לא יאומן כמה אירועים היסטוריים ארעו בתאריך זה של ה-9 בנובמבר). היה זה ביקור יחודי כיון שמזה 600 שנה לא הגיע לירושלים לביקור שליט נוצרי. לכבודו הושלמה סלילת הדרך מיפו לירושלים, שהחלה שנתיים קודם.
הקיסר תרם כספים רבים, ואף תרם כסף להשלמת כיפת בית הכנסת "תפארת ישראל" ברובע היהודי
.מי שמעוניין להתעמק על תולדותיו של פרנץ יוזף להלן קישור נוסף
ארוחת צהרים בפיסק במסעדה שמקומיים סועדים בה או שותים בירה קישור אליה כאן
בדרך לפלזן ברגע שראינו אגם יפה עצרנו והאכלנו את הברווזים הם היו מאד רעבים ולנו היתה כיכר לחם לספק להם. ברגע שעברתי לגדה האחרת הם שטו לעברי. הבינו מאיפה הלחם בא.
אחרי שהזמנתי את המלון של פלזן בבוקינג המלון שלח לי הודעה שעקב עבודות לשינוי פסים של הטראם אאלץ לבצע עיקוף כדי להגיע למלון. הם שלחו לי מפה ואישור כניסה לאיזור העתיק מה שהם שכחו לציין שכדי להגיע למלון אאלץ לבצע למרות המפה נסיעה בת 40 דקות כי הג'י. פי.אס לא הצליח למצוא רחוב חליפי שנגיע ורק בעזרת עוברים ושבים הצלחנו. מה שעוד שכחו לאמר שעבודות הפסים הן ממש ליד המלון וכדי להכנס ולצאת ממנו עוברים דרך אתר עבודה. על רגבי אדמה בבוץ . והגרוע מכל בשעה 5.00 בבוקר הפועלים מתחילים לעבוד מתחת לחלון של החדר שלנו.
למרות שאי אפשר להחנות ברחובות הסמוכים למלון עקב עבודות אילו הם לא ויתרו על תשלום עבור החנייה של המלון, בחניון ובכל קומת הקרקע ובקומה הראשונה שלנו היה ריח של גז למרות שהתלוננו על כך לא לקחו את זה ברצינות במלון. לבקשתנו להנחה כלשהי עקב כל התנאים הנ"ל סרבו לכך.
המלון הוזמן דרך בוקינג אבל איני בטוחה עד כמה בוקינג אחראים לתשלום ולמצב שם המלון
HOTEL U ZVONU המיקום שלו מבחינת קרבתו למרכז מצויין אבל גם כשיסתיימו עבודות המסילה איני חושבת שכדאי להתאכסן בו כי החשמליות תעבורנה ליד החלונות של המלון.. העלות 80 יורו בנוסף החנייה. אפשר להכתיר אותו כמלון הכי גרוע בטיול.
רגע של אימה בחניון התת קרקעי של המלון: נכנסנו עם הרכב, הגיפו מאחורינו את השער החשמלי, הכנו את המזוודות כדי לעלות איתן ללובי ואז ראינו שאין בכלל אף דלת שנפתחת לתוך המלון. החלטנו לצלצל למלון אך לא היתה קליטה ולא יכולנו לצלצל.
רגעי חרדה עברו עלינו שמא נבלה את הלילה בחניון. אחרי עוד כמה דקות שנדמו כמו נצח, פקידת הקבלה הבינה שאנו מתמהמהים יותר מדי וירדה אלנו כדי להראות לנו היכן דלת הכניסה למלון.
נחנו עד השעה 20.00 ואז יצאנו לכבוש את עיר האורותPlzeň (לפתוח הקישור אירועי 2015) ולא לחינם אני מציינת עיר האורות כשהגענו לכיכר המרכזית היו שם מזרקות מוארות מאד יפה, כנסיה גותית מרשימה אפילו בחושך וכשהקפנו אותה מכל כיווניה על דופן אחת זכינו לצפות במיצג אורות מאד יפה של פרפרים, חרקים, בית עולה באש, עולם הים ועוד. נאמר לנו שזה נערך במשך חודש ימים ע"י שוטר למחרת היום שידע לדבר קצת אנגלית. על המקומות המעניינים לביקור בפלזן ניתן לקרוא כאן.
פלזן ידועה בבירה הטעימה שלה קיים סיור במבשלת בירה בעיר. אנו לא שתיינים אז בירה לא דגמנו. התפעלנו מהכיכר ואז מרחוק ראינו כיפה אדומה שזהרה מרחוק בצבע אדום. חשבנו שזו איזו כנסיה. הלכנו לכיוון שלה ומה זה היה?
אני מקווה שניחשתם נכונה שזהו בית הכנסת הגדול בפילזן שנחשב לשני בגודלו באירופה ונמצא אחרי בית הכנסת בבודפשט. המילה SYNAGOGUE מקורה מיוונית. הקהילה היהודית התחילה להתיישב בפילזן בהיותה יושבת על דרכי מסחר בין נירנברג ורגנסבורג. היא קידמה בברכה את הסוחרים היהודים לאחר יסודה של פילזן ב-1295. בשנת 1254 המלך פז'מיסיל אוטאקאר השני הוציא צו שהגדיר את הסטאטוס של האוכלוסיה היהודית שתהיה כפופה ישירות למלך והבטיח את בטחונם האישי ואת הזכויות הכלכליות שלהם במסחר. עבור הבטחה זו על הקהילה היהודית היה לשלם למלך תמלוגים. בתחילת המאה ה-15 היהודים עסקו בעיקר במסחר ועל פי רוב מסחר בתבלינים פלפל, ג'ינג'ר ובמתן הלוואות.
בית הכנסת נבנה במאה ה-19 בסגנון מורי עם קריצה לסגנון המבנים של כנסיות גותיות. עוד על בית הכנסת למדנו בעת סיור (לא מודרך) למחרת היום. בשעה 10.00 פתחו את שערי בית הכנסת. לא להחמיץ סיור בלילה ליד בית הכנסת. המבנה מאד מרשים באור יקרות.
סיימנו את הערב בבית קפה השוכן במרכז שהיה פתוח למרות השעה המאוחרת עם קפוצ'ינו ועוגת גבינה. דיאטה - אופס!!!
15.10 - יום רביעי
למחרת התעוררנו לבוקר מעונן לאחר היום השמשי עם שמיים כחולים שחווינו יום קודם. פלזן יושבת במקום מפגש ארבעה נהרות והעיר העתיקה ידועה כאחת היפות בצ'כיה. יצאנו לכיוון הכיכר המרכזית היפה דרך שדרה מהודרת . התחילו טפטופי גשם אך אנו יצאנו ללא מטרייה. לפתע התחילו לי דפיקות לב חזקות וכאבים ביד שמאל. התיישבתי על ספסל וכעבור זמן מה זה חלף. התקדמנו עוד ונהננו ממראות הבתים
הפסלים שבשדרה. אבל שוב כעבור כמה מטרים חוויתי את האיתותים מכיוון הלב. החלטתי שנחזור לכיוון המלון ונעצור בבית הקפה של אמש נשב שם ונראה אם צריך לשוב למלון או נוכל להמשיך לכיוון בית הכנסת. עם המלון סיכמנו שנשחרר רק בשעה 11.00. בכיכר הרפובליקה התחיל להתעורר יום חדש עם שוק מקומי בתוך דוכנים במבני עץ כשלאט לאט כל אחד הציג את מרכולתו. גם מיני פינת משחקים לילדים.
הנקודה היהודית - בית הכנסת הגדול בפילזן
מעט לפני השעה 10.00 הגענו לפני דלתות בית הכנסת ובדיוק בשעה היעודה נפתח. קבוצת תלמידים בגיל העשרה עמדה לפנינו עם מורתם, ולאחר הכניסה הם התיישבו לשמוע הרצאה ארוכה על בית הכנסת היהודים. הצטערנו שזה היה בשפה הצ'כית.
גירוש יהודי פילזן החל בשנת 1504 אך ממחצית המאה ה-19 יכלו שוב להשתקע בעיר ומספר היהודים הלך וגדל עד שהגיע בשנת 1870 ל-1207.בשנת 1874 רכשה הקהילה היהודית בפרברי העיר שטח אדמה שעליו עמדו פונדק ואורוות ל-60 סוסים. הם התחייבו לבנייה בתוך שנתיים של מבנה בן 2 קומות אולם הדבר נדחה כל פעם מחדש, עד שביום השנה ה-40 לכהונתו של הקיסר פרנץ יוסף ה-1 הנודע ומוזכר לעיל, - 2.12.88 הונחה אבן הפינה לבית הכנסת ע"פ הצעתו של הארכיטקט הוינאי מקס פליישר. חודשיים לאחר מכן התברר כי העלות של תוכנית הבנייה יקרה מדי וכך נדחתה התוכנית. בנאי מפילזן ובעל מפעל לבנים בשם עמנואל קלוץ הקריב את שכרו בתנאי שיבנה בעצמו את בית הכנסת ע"פ תוכניותיו ויהפוך לבונה בית הכנסת השני בגודלו באירופה . הבנייה החלה ב-03/1891 והסתיימה ב-08/1893. חגיגות הפתיחה נערכו ב-7.9.1893 לתפילות ראש השנה. היהודים לא נהנו זמן רב משימוש בבית הכנסת שכן ב-01/1942 הובלו 2605 מיהודי פילזן לטרינזנשטט.
למזלנו בית הכנסת לא ניזוק מידי הגרמנים בימי מלחמת העולם השנייה. הקרבות לשחרור העיר בסוף המלחמה הותירו חורי ירי גלויים לעין בבית הכנסת. לאחר המלחמה בית הכנסת הוחזר לקהילה היהודית
בתום המלחמה שבו לעיר 204 יהודים.
זה נס שבית הכנסת שרד את התקופה הקומוניסטית שכן היו תוכניות להפוך את המקום לבריכת שחייה או לשוק. מצב בית הכנסת הורע וקיוו שיום אחד יתמוטט ויפול.
מאמצי הקהילה היהודית בשנים 1994-8 נשאו פרי ובית הכנסת שופץ בחלקו. עדיין תקרה מתקלפת בכמה מקומות פוגמת ביופיו ומאמצע השימור נמשכים עד היום.
מי שיש לו קשרים ואמצעים מוזמן להרים את הכפפה.
אין ספק שבית הכנסת הזה מרשים מאד ועוצמתי עם הגודל שלו והעיצוב.
בצאתנו מבית הכנסת כיון שירד גשם נכנסנו לבניין בית העירייה ושם ראינו דגם של העיר ותמונות מעברה של העיר. נפרדנו מפילזן שמאד נעמה לנו עם מגנט מהעיר והמשכנו צפון מערבה עם כביש 20 לכיוון קרלובי וארי וסטינו דרומה למריאנסקה לאזנה. הדרך היתה מאד יפה עברה בין יערות וכפרים ונחלים זרמו לצידנו, השמש הפציעה והשמים הפכו לכחולים עם מעט עננים לבנים.
מייד עם הכניסה לעיר מריאנסקה לאזניה Marianska Lazně התרשמנו מהבתים רבי הקומות הבנויים בסגנון אר-נובו. כל בית כמעט זה בית מלון ופארק גדול מקביל לרחוב הראשי. עלי שלכת רבים כיסו את שביליו. מצאנו חנייה במעלה גבעה וירדנו לכיוון הרחוב הראשי תוך שאנו מבחינים מימיננו בפסלים של מיודענו פרנץ יוזף ה-1 בפגישה עם אדוארד ה-7 מלך אנגליה. ועידת פיסגה שאירעה ב-1904. המפגש ביניהם היה נסיונו של מלך אנגליה לנתק את הברית של פרנץ יוזף עם הגרמנים.הרבה אישים מפורסמים באו למרחצאות מריאנסקה ביניהם גתה, איבסן, מרק טויין, ובר, שופן, גורקי, וקפקא שבילה כאן את תקופת חייו המאושרת בחיקה של פליציה באואר בטרם מת ממחלת השחפת ב-1924. עלינו במעלה הרחוב המרכזי כשמימיננו בתוך הפארק ראינו פסלים חמודים אבל את זה אשאיר לכם לגלות. מול המרכבות נמצאים הפסלים. המשכנו עם הכביש ימינה לחפש מסעדה לארוחת צהרים. לפתע מלצר מאחת המסעדות פנה אלינו בעברית. שלום בבקשה. אתם מבינים שכאן אכלנו צהרים. המסעדה יפיפיה מבפנים אך אנו ישבנו בחוץ באויר הצח.
שם מסעדה בה סעדנו : U ZLATE KOULE ברח' NEHROVA 26 והיא מאד קרובה לקולונדה המבנה המצולם למטה. המבנה מוביל למזרקה המזמרת.
נהננו מאד מהמסעדה, מהמלצר החביב והאדיב, מהאוכל הטעים ומהגינונים. המסעדה מעט יקרה אבל היה שווה. המנה המצולמת היא המנה הראשונה על חשבון הבית.
זו המזרקה המזמרת מתוך אתר התיירות הצ'כי כפי שצולמה בערב. SINGING FONTAINE משמיעה מוסיקה כל שעתיים עגולות החל משעה 7.00 בבוקר ועד 21.00 כאשר כל יום בשבוע וכל פעם המוסיקה שונה ברפרטואר שלה קרנאבל של דבוז'אק,נבוקו של ורדי, סלין דיאון מתוך הטיטאניק, וולטבה של סמטנה, אנדריאה בוצ'לי רומנסה. הלו”ז של מוסיקהכאן.
לנו יצא לראות ולהאזין ל- רוסלאן ולודמילה של גלינקה כאן למטה שבו , תתרווחו בכורסא ותדמיינו איך המזרקה והמים נעים בקצב המתאים.
אם שאלתם מה זה ה-COLONADE - זה מקום של הספא במרכז העיר שבו נאספים כל האנשים וכעת גם התיירים. הקולונאדה מרהיבה עם ציורים בתקרה ובצדדים כמו זה בתמונה למטה.
המטייל המתמיד אמר לי לפני הטיול כי מאריאנסקה מצאה חן בעיניו אף יותר מקארלובי וארי. אני אהבתי את שתיהן באותה המידה אבל לא ראיתי אותה עם כל מה שהיא מציעה. להלן קישור מה עוד ניתן לבקר בעיר זו כאן. לנו זו היתה טעימה מאד חיננית .
קוריוז שרפי הזכיר לי כי בסוף המופע של המזרקה המנגנת כל הקהל שברובו היה תיירים גרמניים מחא לה כפיים כאילו זו היתה הופעה.
קארלובי וארי עיר המרחצאות שכולם קשרו לה כתרים כיפה ביותר בצ'כיה מבין ערי המרחצאות. שמה הגרמני קארלסבאד. היא נוסדה ב-1370 ושמה ניתן לה ע"ש קארל הרביעי שלפי המסורת היה המייסד. מספרים שמעיין הראשון בעיר התגלה לאחר שכלבו נפל לתוכו כשרץ אחרי אייל. פסל של אייל ניצב בעיר.
המעיינות המינרליים נודעים בזכות הטיפול בבעיות עיכול וחילוף חומרים ולכן לאורך הקולונדה ניתן לראות את כל התיירים רוכשים מכספם ספל צבעוני עם פומית לשתות מהמים המופלאים. לא חשבתי ששתייה חד פעמית תועיל למשהו ולכן גם לא ניסיתי. במרכז העירה נהר טפלה חוצה אותו והעיירה מאד ציורית .
לנו במלון מצויין אונטאריוONTARIO שמחלונותיו צופים על מרכז העיר. קיבלנו למעשה דירה עם שני חדרים גדולים מעוצבים בסגנון המאה ה-19 בגוונים של כחול עם וילונות מותאמים וכורסאות לואי. המלון מדורג בבוקינג 9.2 ואכן עונה על הציפיות ומעבר לזה עם חנייה בחינם ושירות אדיב של הצוות.
בערב טיילנו ברחוב הראשי להכרת הסביבה וחתמנו בארוחת ערב מאד טעימה במסעדה של מלון HOTEL RUZE שלמרות שהיתה מליאה עד אפס מקום השירות היה מהיר ואדיב ומעל הכל טעים כל מה שבחרנו.
16.10 - יום חמישי
התעוררנו בוקר אחרון של טיול מחר בבוקר ממריאים חזרה. יצאנו מהמלון רגלית ימינה מהמלון עד שהגענו למלון בריסטול כשפנינו מועדות לכנסייה הרוסית.
הרבה זמן לא היה לנו ולכן החלטנו שרפי ישוב למלון ויקח את הרכב וניסע איתו .
בעוד אני ממתינה הבחנתי שהמלון בריסטול פאלאס בנוי מאד יפה וביקשתי מהשומרים בפתח להכנס ולצלם מבחוץ. הם הרשו לי לשמחתי הרבה ואז הבחנתי שמחזית המלון יש מרפסת תצפית על כל קארלובי וארי שבדיעבד התברר לי שטובה יותר מתצפית דיאנה .
כשרפי חזר נסענו עד הפארק המצולם בתמונה למטה ואז לא מצאנו את הכנסיה המפוארת בעלת 5 כיפות בצלים כחולות. התברר שברכב אנו חולפים ולא מבחינים כי עורכים בה שיפוצים. כשמגיעים מהרחוב שהיינו בו בו נמצא מלון בריסטול בהצטלבות עם הפארק יש לפנות ימינה והכנסייה על הצד הימני של הרחוב.
הכנסייה היא אורתודוכסית מ-1897 ברח' SADOVA מומלץ להתבונן בה
לאחר הכנסייה הסתובבנו קצת בפארק וצפינו בברווזים ואח"כ נסענו עם הרכב לכיוון מלון
GRAND HOTEL PUPP לא הרחק ממנו מצאנו חנייה. המלון נראה לי הולם להפסקה להטיל את מימי אבל שלט מאיר עיניים מודיע שאינם מרשים להשתמש בשירותים שלהם. הבה נתחכמה להם אמרתי בליבי כוס קפוצ'ינו ב-100 KR לאחד תסדר את העניין וכך היה. מדובר במלון מאד יוקרתי ומפואר פנימית וחיצונית הוא נקרא ע"ש המייסד ונבנה ב-1793 למען יוהן גיאורג פופ שהיה בעליה של מעדניה ידועה. הוא היה מלון המרחצאות הראשון . הוא שוחזר במאה ה-19 בסגנון נאו בארוק ובו מסעדה ענקית בת 2 קומות ובקומת הכניסה בית קפה. המלון שוחזר מספר פעמים והוא פרי עבודתם של פלנר והרמר. בדרכי לשירותים קצת הצצתי לאולמות הסמוכים הכל מפואר בטוב טעם.
ביציאה מהמלון פונים שמאלה לסמטה ושם עולים עם פוניקולר לתצפית דיאנה ומגדל דיאנה אליו עולה מעלית. התמונות למטה משם.
בשעה 12.00 רצינו לצאת מהעיר קארלובי וארי שבה התקיימו שני קונגרסים ציוניים ה-12 ב-1921
וה-13 שנתיים אחריו ,לכיוון יעדנו הבא טירת קארלשטיין אך ברגע שרפי התניע את הרכב הוא מודיע לי כי נורה חדשה מהבהבת ברכב. שנינו מסתכלים על הנורית בלוח השעונים ומחילים לחפש בספר הרכב מה פירוש הסימן. הספר כתוב בגרמנית שהיא ממש לא שפת הורי, אפילו יידיש איני יודעת למעט כמה מילים.
אני אומרת לרפי אולי נצלצל לאוויס שדה התעופה ורפי עונה לי מה אינך רוצה להגיע לטיסה? בתוך תוכי אני יודעת שצודק שאין סיכוי עם אוויס להמתין עד שיגיע מישהו מטעמם ויוצאים לדרך. רק 120 ק"מ מפרידים בינינו לבין שדה התעופה אך זה לא אוטוסטרדה.
תוך כדי נסיעה אנו מבחינים שהרכב אינו סוחב בעליות ומתנהל בעצלתיים.
נכנסנו לאיזו תחנת דלק בתקווה למצוא מישהו שיבין מה פירוש הנורית החדשה. להזכירכם נורית קודמת של CHECK GEAR מהבהבת מתחילת היציאה מפראג וכל זה לרכב שנסע 15000 ק"מ.
בתחנת הדלק רק אישה אחת צעירה שהבנו כי ממנה לא תבוא הישועה . אכלנו שם ארוחת צהרים למעט המרק שהיה אכיל העוף והאורז טבעו באיזה רוטב ולא היו אכילים.
כך המשכנו ובדרך כמובן הורדנו מהפרק סטייה כלשהי אלא ישר לשדה התעופה.
למזלנו הטוב הצלחנו להגיע עד שדה התעופה. מלון Courtyard by Marriott Prague Airport בשדה התעופה שוריין בעצתו של ריף מבעוד מועד וגם אורנה המליצה לי עליו - מודה לשניכם המלון ממש נוח והצוות שהה לכל בקשה
במלון שבשדה התעופה אמרו לנו שממש מעבר לכביש זה מצד שמאל של המלון , זה מקום החזרת הרכבים. מצאנו מקום חנייה לרכב ונכנסנו לתוך המבנה , מצאנו את הפקיד של אוויס ואמרנו לו שבאנו להחזיר להם את הרכב המהולל. הוא הבהיר ששם אינו מקום ההחזרה. פחדנו להסתבך בנסיעה בתוך שדה התעופה וביקשנו שישלח נציג שיבוא איתנו החוצה וידריך אותנו איך להכנס למקום המתאים. הוא סירב כמובן - כן הוא נראה אנטיפט הטיפוס הזה. אולי הוא פיליפ שאני עדיין ממתינה לטלפון ממנו עד היום?
אח"כ עשינו סובו ציון והקיפוה למבנה. פעם ראשונה הגענו למקום הנכון אך בחור שחשבנו כי הוא עובד של אוויס הנחה אותנו להכנס בשער השמאלי. עלינו קומות עד העליונה ולא מצאנו דבר. יצאנו שוב מהמבנה שוב סובו ציון ו.... אלא
שהפעם נכנסנו בכניסה הימנית. בינגו!!! נציג של אוויס מקבל את פנינו. אנו שמחים שהוא מצא שהכל תקין מבחינתו ואז אנו מספרים לו את קורותינו עם התקר.
הוא מסרב כביכול להבין מה פתאם אנו רוצים החזר כשבפיו כל מיני תירוצים עלובים.
ביקשנו את האחראי עליו שזו היתה במקרה אחראית.. שוב שטחנו בפניה את קורותינו עם הצמיג והפעם היתה הענות לתת לנו שובר הנחה להשכרה הבאה בכל העולם ובלתי מוגבלת בזמן. ובא לציון גואל ברוך שפטרנו מאוויס הלזה.
לפסטיבל האורות יש לעבור לכתבה על פראג המוזכרת לעיל
שבנו מפסטיבל האורות בהיי מוחלט קצת אחרי השעה 22.00. כמובן שהנהג זכה מעבר למחיר המוסכם גם לטיפ נדיב, שהרי הוא עשה לנו את הערב לכה מוצלח
למחרת היום הטיסה בשעה 11.00 בבוקר. מה יותר טוב היה ללון במלון שלנו COURTYARD MARRIOTT AIRPORT PRAGUE. כרטיסי עלייה למטוס הונפקו על ידי בעמדת מחשב במלון בחינם, סנדוויץ' בריא נקנה במלון וקצת פירות היו לנו במקום ארוחת הבוקר היקרה שלהם ב-17 יורו לאחד. ארזנו את המזוודות רפי היה עם המזוודות הגדולות ותיק גב אחד ואני עם תיקי המצלמות והטרול גשם דקיק בחוץ. המטריות היו מקופלות ורק היינו צריכים לחצות את הכביש לתוך בית הנתיבות אך מי יכול?
כבר בהליכה מהחדר עד המעלית חשתי בדפיקות לב חזקות שהתלווה אליהם כאב חד ביד שמאל לכל אורכה, קוצר נשימה בדיוק מה שחסר לי כשאני מבינה את משמעות הדבר.
תוך כדי חציית הכביש מחשבות חולפות בראשי שכאן בפראג או שאנסה להגיע עד לארץ. כדי לעבור את הכביש הזה עצרתי שלוש פעמים כדי להסדיר נשימה זה היה המסע הארוך ביותר - חציית כביש!!!
כשנכנסנו לתוך בית הנתיבות והגעתי לספסל הראשון התיישבתי שוב , הצלחתי לעבור איך שהוא את המסע הארוך עד נקודת הבידוק של מטען היד והתיישבנו. שום דיוטי או ביוטי לא עניין אותי ברגע זה. כעבור מחצית השעה כשהוטב לי עשיתי חשבון שבכל זאת לא קניתי מתנות לכמה מחברותי אז נכנסתי לחנות הסמוכה למקום ישיבתנו. רכשתי כמה מתנות והמשכנו לתור לבדיקת המטען. כאן פירקו את תיק הגב של רפי עד לאחרון הפריטים שבו למרות שלא היה בו שום דבר מחשיד, ואני רק רוצה להגיע לספסל נוסף לישיבה.
כשנעמדנו בתור ראשונים לעלייה למטוס רפי שואל אותי המצלמות עליך? ואני מסתכלת על ידי הימנית ואיני רואה את המצלמות. גם איני מבינה באיזה שלב הן נעלמו לי. רפי שולח אותי חזרה לפקיד שפירק לו את תיק הגב אולי הנחתי אותן שם. למרות תחנוני שרפי ילך שכבר אין לי כוחות רפי החזיק את תיק הגב ולא חפץ להשתחרר ממנו. שבתי כלעומת שבאתי אליו. רפי אומר טוב אולי היכן שישבנו הן נותרו?
ואני בכוחותי האחרונים פוסעת לשם ומבינה שמצלמות כבר לא יהיו לנו ולא תמונות מהטיול . מגיעה למקום ישיבתנו ומוצאת אותן מונחות בלי שאף אחד יתעניין בהן.
אתם צריכים להבין שמעולם לא שכחתי מצלמות והמעניין ביותר שבמצב שהייתי גם לא הזיז לי אם יש תמונות או לא.
שוב בדקו לי את המצלמה ועלינו למטוס. במטוס לאחר כשעה טיסה התחלתי לחוש רע. התרופה הבדוקה של רפי הלך להביא לי פחית דיאט קולה שאמנם השיבה את נפשי מעט אבל לא את דפיקות הלב והתחושה הרעה.
אם תחשבו שזו היתה התרגשות מטיסה אתם צריכים להבין שמאחורי הרבה מאד טיסות ובחודש מאי-יוני טסנו לסין ובמהלך הטיול עברנו 11 טיסות ולא סבלתי מכלום.
איך שהוא עברנו את הטיסה וכשהגענו לשדה התעופה בן גוריון כבר לא יכולתי לעמוד בתור למזוודות. העומס בבית הנתיבות היה משהו בלתי רגיל. על המסוע שלנו שמו ארבע טיסות כאשר שלנו האחרונה בתור. ממקום מושבי אפילו לשירותים לא יכולתי ללכת כי פחדתי שאתעלף.
כל הזמן חשבתי אולי שרפי יזמין אמבולנס שיקח אותנו הישר לבית החולים אך רפי הרגיע אותי שרק נעבור דרך הבית נשים את המזוודות .
לצאת מבית הנתיבות היה בלתי אפשרי. תור ארוך שנכנס עד לתוך בית הנתיבות היה כדי למצוא מונית. לבסוף אחרי שעתיים ישיבה אמרתי לרפי שנזעיק את אחיו שיבוא לקחת אותנו. לרפי לא היה נעים להטריח אותו אך לא היתה ברירה.
הגענו הביתה התקלחתי ואמרתי לרפי אחרי מנוחה של שעה ע"פ מצוותו של הרופא רפי שאין ברירה הכאבים בחזה גדולים עם יד שמאל בחילות ודפיקות לב חזקות, לא הותירו לי מקום לספק שהמקום הנכון לבלות בו אחרי הטיול זה בית חולים. למרות תחנוניו של רפי שאתן לו לנוח כי כואב לו הראש עמדתי על דעתי כי עלינו להגיע לבית חולים כאן ועכשיו.
בית חולים זה המקום האחרון שרוצים להמצא בו אחרי טיול!!! 5 שעות של עינוי ובדיקות וצילום עד שאישפזו אותי. יומיים אחרי צינתור למחשבה שאצטרך לעבור צינתור כבר הכינה אותי הרופאה שאישרה את אישפוזי.
מה אומר לכם נפלתי מאיגרא רמא לבירא עמיקתא ממלון 5 כוכבים לבית חולים וולפסון מלישון בחדר מפואר לחדר עם שתי נשים זקנות שנושקות את ה-90, נוחרות ומדברות תוך כדי שינה.
שהיתי בחדר המפואר של בית החולים 4 ימים בהם הורדתי עם האוכל המוצלח 4 ק"ג - תדעו שזו הדיאטה הכי טובה בעיר, שלא יספרו לכם מרזי מורית, חלי ממן, מירי לא חסה, רק הדיאטה של בית החולים. אני הייתי ממליצה להם לעשות מזה סטארטאפ משלוחים הביתה.
וכך השתחררתי הביתה.
הוסיפו לי עוד קצת סמים צבעוניים , עברתי עוד אקו לב וברוך השם אם אני כותבת כאן כפי שכבר בוודאי ניחשתם מצבי השתפר.
לכל הטיפים שלי על צ'כיה לחץ כאן
לכתבה שלי בפורום עם השאלות והתשובות לחץ כאן.
**********************************************************************************************
ממליצה לקרוא את הכתבה של מיכל בעלת הבלוג הנפלא רואה עולם על הטיול שלה לקארלו ויוארי.(לחץ על הכותרת)
**********************************************************************************************
להתראות בטיול הבא!!!
אם אהבתם את הכתבה לייק יתקבל בברכה
