צ'כיה - שבועיים מקסימים עם גיחה לסקסוניה השויצרית וסיום בלתי צפוי

אחרי ארוחת בוקר מצויינת הלכנו שוב לכיכר לראות את המבנים באור יום. המראה היה מרהיב כיכרות עם בתים צבעוניים מטופחים, פסלים, מזרקות. סגנון מתקופת הרנסאנס, בנייה גגותית, בארוקית ובכיכר כמו כמעט כל כיכר בערי צ'כיה ניצב עמוד הדבר, שהוקם כמעט בכל עיירה לזכר קורבנות "המגיפה השחורה" שהשתוללה באמצע המאה ה-14 והשמידה כשליש מאוכלוסיית אירופה.

אולומוץ כמו ליטומיסיל (השייכת לבוהמיה) זכו בהכרה של אונסקו כאתרי מורשת. בכל צ'כיה ישנם 12 אתרים כאלה כאשר 6 מתוכם נמצאים דווקא במוראביה שזוהרת פחות מבוהמיה מבחינת חשיבותה במדינה.

אם אתם תוהים כיצד דבק שמו של נוף חקלאי שליו הקיים בבוהמיה לבליינים ובטלנים המתעוררים לקראת הצהריים ומבלים בבתי קפה ("אנשי הבוהמה"), להלן ההסבר: במאה ה-15 החליט זיגמונד, מלך בוהמיה, לגרש מארצו את הצוענים. אלה התיישבו בצרפת, שם חיו בקהילות סגורות נחשבו הוללים ומוזרים וזכו לכינוי "בוהמיינים," על שם ארצם הקודמת. 400 שנה אחר כך, במאה ה-19, קיבל המושג את משמעותו המודרנית.

השיר של להקת QWEEN הרפסודיה הבוהמית בוודאי מדבר על הבוהמיינים.

מזרקת נפטון תמונה למטה הוקמה ב-1683 ע"י הפסל מנדיק והיא העתיקה בעיר. עמוד הדבר הוצב ב-1723 ותוכנן ע"י רנדר.

מהכיכר המרכזית נסענו לראות כנסייה מאד מרשימה אבל זה כבר אינו משהו חדש בעיר כמו אולומוץ השופעת כנסיות לרוב.

למעוניינים כדאי לדעת כי ישנה אפשרות של שייט וראפטינג בנהר סביב החלק ההסטורי של אולומוץ

פרטים כאן.

מאולומוץ הדרמנו בכביש 55 לקרומיז'יז' -KROMERIZ שאף היא הוכרה כאתר מורשת של אונסקו,

נחשבה לאחת מהערים היפות במוראביה במשך 700 שנה. זו היתה עירם של הבישופים. כיום היא מפורסמת יותר בגנים שלה וגן כזה סרנו לבקר..

יש טירת ארכיבישוף שמתקיימים סיורים מאורגנים ותלוי מה בוחרים, עמדנו בתור לכרטיסים ראינו על לוח תלוי על הקיר מועדי סיורים וישבה קופאית אנטיפטית שהיה קשה לה להסביר באנגלית אפילו לאן הולכים כדי להגיע לגנים.

הגנים שאנו חיפשנו הם גני פרחים הנקראים KVETNA ZAHRADA והם לא הגנים הסמוכים לחצר שבה רכשנו כרטיסים. הגן ליד זה מיועד לילדים קטנים ויש שם רכבת מיניאטורית, גן חיות קטן עם טווסים וקופים ותוכים וגם אגם.

אפשר להגיע עם הרכב עד הגן שאנו חיפשנו אבל בחור צ'כי חמוד עם כלב ששאלנו איך להגיע ושידע איך להגיע כי הסתבר שהוא עובד במשטרה באילוף כלבים, לקח אותנו כמעט יד ביד עד לגן שכן שם הוא מתגורר. מזל נוסף שליד הגן הראשון שהגענו ישנה חנות יינות והזבנית למרות שאינה דוברת אנגלית הוציאה מפה של העיר וסימנה לנו אף היא איך להגיע.

מתברר שעל המדרכה ישנם חיצים ממתכת מוזהבת איך מגיעים אבל בסמטה שכנראה היא דרך קיצור אין. בכל מקרה תשאלו את הכתובת של הגן הנ"ל ותגיעו עם הרכב ואפילו כרטיסים ניתן לרכוש גם שם.

הגן הוקם בשנת 1665 בסגנון בארוק ע"י משפחת ליכטנשטיין. צורתו צורת ריבוע

שבילים עם עצי ערמונים ותרזה חוצים את הגן באלכסון ישנם פסלים וגינון בארוקי מרשים כאשר בסוף הגן יש ארקאדה שעליה גשר. בתחתיתה פסלים והחלק העליון משקיף אל הגן המרהיב. במרכז ניצב מבנה עגול עם כיפה מקושטת.

ואת מי אנו פוגשים למעלה? חתן וכלה בצילומים.

ליד הכניסה מצאנו מקום חנייה ואת הכרטיסים כאמור קנינו במתחם זה של הטירה

לצורך התמצאות אם אתם עומדים עם הפנים לטירה ופונים ימינה תגיעו לכיכר המרכזית שכולה עם הרבה אכסדראות ומסעדות. עוד נגיע לשם בסיום הביקור.

עוד מידע ותמונות מ-Kroměriz  כאן.

תמונות מהחלק העליון של הארקאדה

ארוחת הצהרים היתה בכיכר היפה בקרומז'יז' הכוונה להגיע אליה כפי שצויינה לעיל מתחת לאכסדרה במסעדת פיצריה אבל ממש לא אכלנו פיצה.

מקרומז'יז' נסענו מערבה לעיר ברנו - BRNO שם מקום הלינה שלנו ליום זה.

כמה מפתיע אבל גם ברנו זוכה להיות אתר מורשת של אונסקו. בית המלון GRANDHOTEL - מדורג 8.5 בבוקינג - מאד מפואר ארבעה כוכבים עם לובי ענק, שטיחים אדומים, חדר אוכל עם פאטיו וגשרונים, היינו אמורים לקבל חדר רדגיל אך כיון שדלת החדר לא נפתחה עם הכרטיס שלוש פעמים בהם רפי נאלץ לרדת ללובי (עם מעלית) שודרגנו לסויטה עם שני חדרים ענקיים, חדר אמבטיה בגודל של חדר ענק אף הוא. יכולנו לשכן שם עוד זוג לפחות. המיקום שלו מצויין גובל בעיר העתיקה מאחוריו.

ההסבר של הצוות לגבי המצאות העיר העתיקה היה לוקה בחסר והלכנו לכיוון הנגדי עד שעוברים ושבים כיוונו אותנו לעיר העתיקה.

כיון שהיה כבר לילה לא התרשמתי מעיר זו , לפחות בחלק העתיק, עיר גדולה שדווקא הסתובבו בה הרבה מקומיים, במרכז אחד הוצבו דוכנים עם אוכל וספסלי ישיבה, דווקא כיכר הכרוב שהיתה צריכה להיות יפה נמצאת בשיפוצים והיה קשה להתרשם ממנה עם כל הגדרות והכלים ההנדסיים. לטירת שפילברג לא הגענו ודווקא היא נראית לי מרשימה על פי התמונות.

12.10 – יום ראשון

כאמור נסענו צפונה מברנו לכיוון BLANSKO לכפר SKALNI MLYN ששם מתחיל הסיור עם רכבת מיניאטורית למערת הנטיפים PUNKVA CAVE . יש להזמין מקום מראש אני הזמנתי שבועיים מראש כי היה חשוב לי לסיור של הבוקר של השעה 10.00 והגענו לפני המועד , צרפו אותנו לסיור שיצא תוך 4 דקות. קיבלנו את הכרטיסים ומייד עלינו לרכבת שנוסעת דרך יער עם נחל שזורם מתוך המערה יפיפה. צרפו אותנו לטיול מאורגן של כ-30 גברים שנראו לי מפועלי איזה מפעל. הסיור היה בצ'כית אבל היות ולנו זה אינו הביקור הראשון במערת נטיפים זה לא הפריע לנו. בתחילת המסלול זה הליכה רגלית ואח"כ יורדים למפלס נמוך שם עולים על סירות ושטים בתוך מנהרות שייט לא קצר עם הפסקה באמצע לראות את PROPAST MACCOCHA שזה תהום שפעורה לשמיים , הנחל יוצא שם וזורם הלאה במורד, כנראה המקום אותו גילו לכניסה למערה בתחילתה.

חוזרים להמשך השייט. לאחר שיוצאים הולכים כמה מטרים ימינה מהמערה (אגב כרגע נמצא שם בבנייה מרכז מבקרים חדש צמוד למערה) ועולים עם רכבל קצר של 10 דקות למפלס העליון של PROPAST MACCOCHA משם יש שבילי הליכה למספר מסלולים. אנו רק עמדנו בנקודת התצפית שמשקיפה על כל האיזור למטה - יפה, סיירנו בחנויות המזכרות אולי נמצא משהו מעניין למזכרת וחזרנו כלעומת שבאנו בידיים ריקות. כיון שזו היתה כבר שעת צהרים רצינו לשבת לאכול שם אך מלבד נקניקיות וארטיקים לא היה משהו אכיל. ויתרנו.

מומלץ לבוא למערת נטיפים זו עם ילדים הם יהנו מאד מכל אמצעי התחבורה השונים ומהמערה.

תמונות מהשייט במערה

ע

תמונות מסוף השייט ועלייה עם הרכבל למעלה.

השילוט לכיוון המערה מאד טוב כך שאין לדאוג להגיע במועד לשעה שהוזמנה על ידכם לביקור במערה. כדאי מאד להזמין מראש לשעה המתאימה לכם כי הביקוש למקום רב.

כיון שהשעה היתה 13.00 והיום השמיים היו תכולים , בחוץ היו 24 מעלות שהרגישו לי כמו 30 מעלות מה יותר טבעי מאשר לטבול רגליים באגם קר. ראיתי על המפה דרומית לברנו אגם שכביש חוצה אותו באמצעיתו לכיוון MILUKOV שגם נקודת הגבול, ונסענו לשם. האגם לא הכי נקי אז לא טבלתי, אבל לנוסעים עם ילדים מצאתי שם פארק מים גדול שהיה הומה אדם. למיקולוב לא הגענו והיא לדעתי גם שווה ביקור .

שבנו בכביש חזרה לכיוון ברנו ופנינו מערבה לכיוון Třebic שמבטאים אותה טז'ביץ'.

כאן פגשנו את הנקודה היהודית.

מ

העיר טז'ביץ' שניתן לצפות בה גם כאן הוקמה בשנת 1277 כעיר תעשייתית סביב כנסיית פרוקופיוס.עניין אותי הגטו והרובע היהודי הנמצא מצפון לנהר יהלווה - JIHLAVA, שזכתה להכרה של אונסקו בשל אוצרות התרבות. נשתמרו 120 בתים הבנויים בסגנון רנסאנס, בארוק וניאו קלאסי. במקום גם בית קברות יהודי עם 3000 מצבות הכתובות בעברית מהמאה ה-17 עד "הפתרון הסופי" - אליו לא הגענו כי לא התאמצנו מספיק לחפש. על רוב הבתים מותקן שלט עם פירוט מי גר בבית ותולדות המשפחה לרבות עיסוק הבעלים. היה מאד מרגש לסייר כאן ולחזור אחורנית בזמן. בחלון ראווה של אחת החנויות מצאתי תלמוד, חנוכיה וטלאי צהוב!!!

הנחיות הגעה: להגיע לכיכר הראשית של העיר וממנה לפנות ימינה על הגשר ושוב ימינה וימינה מהשלט המורה שזה הרובע היהודי להחנות את הרכב. רק אישה שדיברה ספרדית הסבירה לנו איך להגיע אחרים לא הבינו מה אנו מחפשים.

אגב באף בית לא מצאתי מזוזה. בבתים היום חיים תושבים לא יהודים.

תפתחו את התמונות בלחיצה כדי להתרשם.

והבנייה של הקשתות בין בית לבית בסמטאות היא שיטת בנייה שאופיינית לבתים בגטו.

המשכנו מערבה לעיר הקטנה שמכנים אותה העיר מהאגדות או העיר עם ההשראה

טלץ' - TELC שגם עליה פרש אונסקו את חסותו . אף היא נמצאת בדרום צ'כיה בין מוראביה לבוהמיה. זו עיר שנעשתה עבור אומנים וחולמים לפי אחת מחוברות התיירות. עם מגע איטלקי עם כיכר מדהימה עם בניינים בסגנון גותי , רנסנאס עם כנסייה שמוארת כה יפה בלילה ועם טירה שלא ביקרנו כי נפתחת רק ב-10.00 בבוקר עוד כתוב בחוברת שהעיר כל כך מתאימה לסופרים שאפילו בנקאי יכול להתחיל לכתוב כאן ספרות.

העיר נוסדה במאה ה-13 אולם שריפה שפרצה ב-1530 כילתה את המבנים הגותיים שהיו בנויים מעץ ומה שרואים היום אילו מבנים מהמאה ה-16 שנבנו בסגנון רנסאנס כאמור. החלק התחתון של האכסדראות זה סגנון גותי החלק העליון רנסאנס והגמלון בסגנון בארוק.

כדי להנות מהעיר כמו שצריך אנו הזמנו דירה ששוכנת באחד הבתים בכיכר בקומה שנייה שמדרגות מובילות אליה אבל זה שווה כי רואים ממנה את כל הכיכר ונהנים כבר מרגע שפותחים עיניים. שלא לדבר איזו דירה מדהימה היא היתה עם חדר מטבח גדול, סלון ענק, חדר שינה מתחבר לכאן ובו גם אמבטיה עם קערה מהתקופה של המאה ה-16 כמובן שקיים גם חדר רחצה מודרני. כל התקרה עם קשתות בעצוב מודרני ומיטב השכלולים במטבח.

הדרך בין TREBIC לכאן אמנם לא היתה ארוכה אך עבודות סלילה גרמו לעיקופים רבים והגענו אליה רק בשעה 18.00 כשבעלת הדירה השאירה על הפעמון פתק עם מספר הטלפון שניצור איתה קשר כשנגיע. תוך 10 דקות הופיעה. שילמנו 2150 KR על הדירה . פרטים על הדירה.

ארוחת ערב בפיצריה מולנו כללה פיצה עם סלמי וסלט איטלקי היה טעים.

בכיכר המרכזית שנקראת נמשטי זכרישה ז הרדצה בטלץ' אסור להחנות את הרכבים אולם כיון שהתגוררנו כאן בעלת הדירה נתנה לנו לרכב אישור מיוחד וכך יכולנו להחנות בלי שום תשלום ובלי בעיה כלשהי.

בחלק האחורי של המבנה עוברים במנהרה קצרה כמו באגדות פותחים דלת סתרים

ויוצאים לחלקת אלהים הקטנה: גינה מטופחת ממנה נשקף נוף לאגם, מבנה מקורה עם שולחן וכסאות לארוחות בחיק הטבע אם רוצים אנו לא ניצלנו זאת אבל למשפחות גדולות מומלץ יש הרבה מקומות ישיבה.

13.10 – יום שני

למחרת היום קמנו לבוקר ערפילי לכן התמונות מהבוקר למחרת קצת מעורפלות.

גם בעיר היפה הזו טלץ' אי אפשר בלי הנקודה היהודיית ועל אבן השפה של עמוד הדבר ראיתי את הציון לכך על לוח זכרון בתמונה למטה. מיהו פרנטישק מוריץ נאג'ל? צייר יהודי שנשלח למחנות ההשמדה ב-1944 לאושויץ ע”פ התמונה למטה במשלוח ממחנה טרזין אליו נשלחה משפחתו 

עוד מידע כאן באדיבותה של נירית שמצאה עוד מידע לגביו כדאי לקרוא כאןמביאה תמצית ממה שנירית כתבה באשכול שיצרתי בפורום משפחות :

הוא ידוע בעיקר כצייר, ובמקום של לוח הזיכרון בצילום שלך-הוא היה מצייר בטלץ' ולכן הלוח שם. הוא נולד קרוב לטלק ולמד בעיירה עצמה. לאחר הכיבוש הנאצי ולמרות האיסור-הוא צייר במרכז העיירה. לפני שנשלח לאושוויץ הוא היה בטרזנשטט וצייר כמה ציורים של הגטו. ניתן לראותם גם שם וגם יש כמה ביד ושם.

ילדי האזור עשו פרוייקט עליו ועל עוד כמה משפחות יהודיות.

על פי המידע באינטרנט אמורים להיות ליד כנסיית סאן-ג'קוב עוד לוחות זיכרון לזכר היהודים בעיירה ובאזור ולעוד כמה עשרות צ'כים בני העיר שנהרגו במהלך מלחמת העולם השנייה.

יש גם מעין דרך אומנותית מוינה לכיוון פראג וקטע ממנה מוקדש לצייר הזה.

אם כבר מדברים על אומנים אי אפשר לא להזכיר שניים מפורסמים אחד הסופר שכתב את "החייל האמיץ שווייק" שתמונת הדמות מתנוססת גם על גבי חלונות מסעדות בטלץ' וגם בצ'סקה קרומלוב ואם איני טועה הבחנתי גם בפראג - ירוסלב האשק יצירה סאטירית כנגד הממסד. פורסם לראשונה כספר בשנת 1923. הספר עוקב אחר עלילותיו של סוחר הכלבים יוזף שווייק, היוצא מביתו עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, בדרכו לשדה הקרב. ניתן לקרוא כאן.

והמלחין הצ'כי הנודע אנטונין דבוז'אק שניתן להתענג על מחול סלובני מס. 8 כאן בניצוח

המנצח זובין מהאטה בביצוע התזמורת הפילהרמונית הישראלית .

היצירה המפורסמת ביותר של דבוז'אק עולם חדש מוזמנים להאזין כאן.

מלחין יהודי - צ'כי מחבל מוראביה שאומרים עליו כי התחרה בפגניני ועלה על נגינתו שהיתה מרגשת יותר. שמו היינריך וילהלם ארנסטובויקיפדיה כתוב עליו קוריוז זה:

ב-1828 בא פגניני לווינה. ארנסט שמע אותו והתרשם עמוקות מנגינתו בכינור. יש אומרים, כי בהזדמנות זו ניגן ארנסט לפני פגניני וזה ניבא לו עתיד מזהיר. פגניני הופיע ב-14 קונצרטים בווינה וארנסט האזין לרבים מהם כדי לנצל את ההזדמנות לערוך תצפיות באמן הדגול. באפריל 1829 יצא ארנסט מווינה אל מינכן לעבוד בתזמורת המלכותית, אבל פגניני יעץ לו לכוון את שאיפותיו גבוה יותר. לאחר זאת, הופיע ארנסט בקונצרטים באותן ערים כמו פגניני. הקונצרטים הללו זכו להערכה רבה, אבל הוא עמד עדיין בכל המובנים בצלו של רב-האמן. סברה אומרת, שמצב זה דיכא אותו במידה כזאת, עד שהסתגר בחדרו למשך חמישה ימים. באביב 1830 פגש שוב ארנסט את פגניני בפרנקפורט. בקונצרט שהגיש שם ניגן ארנסט את Nel cor p non mi sento של פגניני בדייקנות שהדהימה הן את הקהל והן את פגניני עצמו. יצירה זו, כמו רוב יצירותיו של פגניני, עוד לא יצאה בדפוס באותו זמן, ומכאן שארנסט למד אותה משמיעה כשהאזין לקונצרטים של פגניני. ימים אחדים אחר כך, כשארנסט בא לבקר את פגניני ומצא אותו עסוק בחיבור מוזיקה עם הגיטרה שלו, מיהר פגניני להסתיר את כתב היד מתחת למצעי מיטתו בטענה, שעליו להגן על יצירתו לא רק מאוזניו של ארנסט אלא גם מעיניו.

אומרים שלאות כבוד שרחש כלפי פגניני חיבר וריאציות על מוטיבים של הקרנבל מונציה. אין יותר מתאים מאשר להביא לכאן את הקרנבל מונציה עם התלבושות המתאימות וקנקני הבירה עם ANDRE RIEU שאני כה אוהבת.

מטלץ' המשכנו מערבה על כביש 34 שירד דרומה לכיוון טרבון - Třeboň שמבטאים אותה טז'בון. זוהי עיר קטנה עם חומות ושלושה שערי כניסה שמכוניות חולפות ממש מתחת לבניין עם הרבה אגמים סביבה ובדרך אליה. כיכר מסריק במרכז עם מזרקה רנסאנסית משנת 1569 ועמוד דבר מ-1780 איך לא? גם כאן בדומה לטלץ המבנים בסגנון רנסאנס וגמלונים בארוקיים. הרחוב צר וארוך. הבתים מאד צבעוניים והעיר מאד שוקקת חיים.

להלן כמה מהאגמים שצילמתי בדרך לטז'בון ..

להלן כמה תמונות מכיכר מסריק בטז'בון.

מי היה מסריק תשאלו?

מתוך ויקיפדיה: תומאס (או טומאש) גריג מסריק (בצ'כית: Tom Garrigue Masaryk, ‏7 במרץ1850 - 14 בספטמבר1937) היה פילוסוף, פובליציסט ומדינאי צ'כי, מנהיג תנועת העצמאות, ונשיאה הראשון של צ'כוסלובקיה. זכה לכינוי

"אביה של צ'כוסלובקיה".

מסריק, נולד ב-1850 בעיירה הודוניה שבחבל מורבייה לאב סלובקי (שעבד כעגלון והיה עבד באחת מאחוזותיו של הקיסר האוסטרי) ולאם ממוצא גרמני. בגיל 6 החל ללמוד בבית ספר גרמני ובגיל 10 החל ללמוד בבית ספר תיכון בעיר שכנה. לאחר שנתיים נאלץ להפסיק את לימודיו עקב מחסור כספי ואז חזר לעיר הולדתו ועבד במתן שיעורים פרטיים. בגיל 14 שלחו אותו הוריו ללמוד מקצוע טכני ולעבוד כשוליית מסגר. בעבודה זו החזיק 6 חודשים ואז החל ללמוד, בעזרת מלגה, בתיכון בעיר ברנו. ב-1869, כשהוא בן 19, עבר לוינה תחת חסותו של ראש משטרת וינה (שעם בנו התחבר בתיכון בברנו) שם למד ועבד כמורה ביתי. לאחר סיום התיכון המשיך ללמוד באוניברסיטת וינה וב-1876, כשהוא בן 26, הוסמך לדוקטור לפילוסופיה. לאחר לימודיו נסע ללייפציג להשתלמות גבוהה שם התאהב בשארלוט גאַריג, שהייתה סטודנטית למוזיקה, והם נישאו ב-1878 בניו יורק‏[1]. לאחר תקופת מה בניו יורק חזר הזוג לוינה וב-1879 קיבל משרת מרצה לפילוסופיה באוניברסיטת וינה ומשנת 1882 פרופסור באוניברסיטת קארל בפראג. בשנת 1883 ייסד ירחון רדיקלי בשם אתניאום. משנת 1889 ערך את הדו-שבועון "זמן" (צ'אס). החל משנת 1891 היה למנהיג ארגון הצ'כים הצעירים. נבחר כציר לפרלמנט האוסטרי ופרש ממנו בשנת 1893. בשנת 1900 היה בין מייסדי "המפלגה העממית" שתבעה שלטון עצמי לצ'כיה. בשנת 1907 חזר לפרלמנט האוסטרי והתנגד למדיניות הכיבושים בבלקנים ועל כך נאשם בבגידה במלכות. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ברח לחו"ל ופעל במדינות ההסכמה למען עצמאות צ'כיה. בשנת 1917 ארגן את הצ'כים השבויים שברוסיה לגדוד צבא לאומי. בשנת 1918, לאחר הקמת צ'כוסלובקיה בחבלים שנלקחו מהריסות האימפריה האוסטרו-הונגרית, חתם על הסכם עם התנועה הלאומית הסלובקית ונבחר לראש הממשלה הזמנית של צ'כוסלובקיה. באותה שנה התמנה לנשיא הראשון של צ'כוסלובקיה וחזר ונבחר מחדש עד להתפטרותו, מחמת זקנה, בשנת 1935. בנו, יאן גריג מסריק היה מדינאי אף הוא.

מסריק היה ידיד של העם היהודי, ויצא כנגד כל תופעה של אנטישמיות במדינתו. בתקופתו התקיים שוויון זכויות מלא ליהודים, זאת על פי החלטה שקיבל כנשיא הרפובליקה הצ'כוסלובקית. הוא התפרסם בעולם היהודי במאבקו למען הנאשם הילזנר, בתקופת עלילת הדם של פולנה. מסריק ביקר בארץ ישראל בשנת 1927. על שמו קרויים כפר מסריק, כיכר מסריק בתל אביב ובחיפה וכן רחובות נוספים ברחבי ישראל.

מחוץ לאחת החומות של טז'בון יש נחל שזורם ובתוכו פסל של מן בת הים וגשרונים על פני הנחל שמובילים לבתים. שלט ניצב ורשום FONTAINE - חשבתי שאמצא מזרקה. ובכן מדובר במרכז ספא. אז אם אתם מעוניינים כדאי לבדוק ואם אתם מחפשים מזרקה דעו שאין.

המשכנו מערבה והגענו לדרום בוהמיה לעיר הגדולה - ČeskBudějovice כדי שתתרשמו כמה גדולה אז כדי לסבר את האוזן הכיכר המרכזית שלה היא ריבוע שכל צלע אורכה 133 מ'. כדי להתרשם עוד יותר ראו בתמונה כאן מבט מלמעלה. במרכז הכיכר מזרקה עם פסל של שמשון נלחם באריה. צ'סקה בודיוביצה היא בירת דרום צ'כיה יושבת בצומת דרכים נוסדה בשנת 1265 ע"י המלך פז'מיסל אוטקר כמושבת סוחרים גרמנים ועל שמו גם הכיכר הגדולה. בעבר פריחתה נבעה ממכרות כסף ומסחר ביין ומלח ואילו כיום מהבירה הידועה בודוייזר וגם תעשייה הנדסית.

העיר ידועה גם בשמות "עיר העפרונות׃ ו"עיר הבירה". עיר העפרונות? על שם מפעל העפרונות המפורסם "קוהי-נור", ועיר הבירה על שם בירה באדווייזר, שייצורה החל כאן בשנת 1851. אגב, בצ'כיה היא נקראת בוד-ואר. המפעל המקומי מנהל תביעת ענק נגד חברת באדווייזר האמריקאית, בטענה שהיא גנבה את השם.

בצ'סקה בודוייביצה מתגוררים כ-100 אלף תושבים, בניין העירייה הוקם ב-1727, ושלושת מגדליו והפסל מסמלים צדק, אומץ, חוכמה וזהירות. בצידה האחר של הכיכר נמצא "המגדל השחור". מדובר במגדל שגובהו 72 מטרים, שנבנה בשנת 1550 למטרת שמירה. כל הבניינים בכיכר, בהם שני בתי מלון שנבנו כטירות במאה ה-16, עברו שיפוצים.

חנינו במגרש חנייה עילי גדול שקרוב לכיכר ומול כנסייה. כשהקפנו קצת את העיר ברכב הבחנתי גם בפסלים מעניינים ושאלתי את אחד התושבים איך מגיעים לשם רגלית וזה היה בהישג רגלינו בתחילת מדרחוב. בכיוון השני של הכיכר מהעבר האחר של החנייה.

רגע לפני שביקרנו בעיר נסענו צפונה להציץ מרחוק על טירה שנראית לקוחה מהאגדות שמה:טירת HLUBOKA NAD VLTAVOU שדומה במעט לטירת וינזדור שבאנגליה , שוכנת על גבעה שאליה צריך לטפס רגלית וסגורה ביום שני שבדיוק ביום זה נמצאנו כאן. היות וידענו זאת מראש לא התאמצנו לעלות רגלית רק חיפשנו אולי יש דרך עם הרכב ולא מצאנו כזו. מי שמגיע אינו ביום שני למטה תזכורת למה כדאי.

למי שאוהב את פסלי הבנקאים הממהרים לעבודתם הם נמצאים ברח' LANNOVA

במדרחוב מאד נחמד.

אחרי כל הערים שביקרנו ביום זה קיבלתי "רעלת ערים" ומזה חששתי בעת תכנון הטיול . למזלי הבחנתי כשחזרנו מחלובוקה שקצת לפני הצומת שבו נמצא סניף של KFC שבו אגב אכלנו צהרים ביום זה, יש פנייה לריאה ירוקה שנוכל לשבת ברכב או לצאת החוצה לנשוף אויר צח ולהרגע. זה היה בשעות הצהרים שאמנם הטמפרטורה היתה 24 מעלות אבל הרגיש לי מאד חם ובצל העצים, לראות את האגם, העצים בשלכת והברווזים הרבים היה פשוט נפלא והשרה עלי רוגע רגע לפני שהמשכנו ליעד הבא שאני קוראת לו "הפנינה שבכתר" .

צ'סקי קרומלוב - ČeskY Krumlov - הפנינה שבכתר

זו עיירה ציורית שעתיים נסיעה מפראג, באזור דרום בוהמיה. היא אחת העיירות היפות ביותר באירופה וגם אחת המתויירות ביותר בצ'כיה. לפני יותר מעשר שנים היא הוכרזה על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית. צ'סקה קרומלוב הוקמה במחצית המאה ה-13, כאשר שושלת ויטקובק קבעה בה את מושבה ובנתה מצודה קטנה על צוק הצופה לברך נהר הוולטאבה. לימים הורחבה המצודה והפכה לשניה בגודלה אחרי המצודה של פראג. בשנת 1302 עברו העיר והמצודה לידי שושלת רורז'מברג, שהחזיקה בה כ-300 שנה והפכה אותה לטירה בסגנון הרנסנס, סגנון שהשתמר בה עד היום. 

הגענו לעיירה בשעה 17.00 פגשנו את בעלת הדירה שהובילה אותנו לחניון הכי קרוב לדירה החניון של אנה 200 KR ללילה. משם פסענו רגלית עם תיקי היד לעבר דירה . בכל טיול שלנו אנו מכתירים לינה אחת כהכי, ובכן הדירה של HORNI ברח HORNI 147 היא הדירה האולטימטיבית והכי הכי. אמנם מדרגות מובילות אליה אבל הפצוי לראות את המצודה מולנו ביום ובערב עם התאורה, דירה ענקית עם סלון, מטבח מאובזר, חדר שינה גדול. הרגשתי כמו ילדה שנכנסה לארץ האגדות.

את הביקור בטירה השארנו ליום המחרת החלטה מצויינת שכן ביום שבאנו היה מעונן ולמחרת שמים כחולים ושמש.

בכניסה לחלק הפנימי של העיירה חוצים את נהר הוולטאבה ומטפסים דרך הסימטאות הצרות אל כנסיית ויטוס הקדוש. קצת לפני הכניסה יש מרפסת תצפית ממנה נראית המצודה, על מגדליה, הנהר והבתים המעוצבים בסגנון גותי. אם תרדו בחזרה לעבר הנהר, תוכלו לשוב ולטפס במעלה השביל או המדרגות לעבר הטירה, להיכנס לתוכה ולהצטרף לאחד מתוך כמה מסלולי סיור. אלה כוללים את אגף המגורים וכן, על פי הזמנה, גם את תיאטרון הבארוק. הטירה, אגב, שימשה לא מכבר כאתר צילומים לסרט דוקומנטרי שנעשה על חייו של מוצרט. אחרי הסיור בטירה המשכנו לטפס במעלה הצוק לעבר הגנים הנרחבים הסמוכים לה, ומשם צפינו, הפעם מזווית אחרת, בנוף פנורמי של העיירה. כשתרדו בחזרה לסימטאות הצרות תוכלו להיכנס לבתי קפה, לגלריות הרבות, בהן מרכז אגון שילה, המציג עבודות של האמן האוסטרי מתחילת שנות ה-20 במאה הקודמת של האמן האוסטרי. עוד בסימטאות חנויות מזכרות ומסעדות, שחלקן נמצאות ממש על שפת הנהר (וחלקן גם נפגעו בשל כך קשה כשהנהר עלה על גדותיו).

צ'סקה קרומלוב מתברכת בשלל אירועי תרבות, בכללם פסטיבל ג'אז הנערך באוגוסט וימי מוסיקה הנערכים מדי סופשבוע. 

עוד קיים מוזיאון המאריונטות אולם גרם מדרגות לולייני לקומה גבוהה מוביל אליו ואחרי המצודה זה היה יותר מדי עבורי.

אם יש מקום שהוא בגדר חובה לבקר זו העיר הזו ואם יש מקום שחובה להגיע אליו זה המצודה. כשראיתי את הגובה של המצודה הניצבת על הצוקים נחרדתי וחשבתי מה הגעתי עד הלום ולא אעלה. אז טיפסתי כמו איילה כי לא רציתי להחמיץ ואכן היה מאד כדאי.

בערב הלכנו בין הסמטאות וראינו את המצודה מוארת כל כך יפה בלילה.

את הערב סיימנו בכיכר קרוב לרח' הורני על המרפסת של מלון GRANDHOTEL עם קפוצ'ינו ושטרודל טעימים. סיום נהדר ליום נפלא.

יום שלישי – 14.10

ארוחת הבוקר קיבלנו במלון ארקדיה הסמוך לדירה, שלא היה מי יודע מה ועלה 100 KR. ראינו בדרך למצודה את בית הקפה BOLERO שארוחות הבוקר שם הרבה יותר מושקעות ועולות רק 75 KR. אז לתשומת ליבם של מי שילון בדירה זו או אחרות.

האגדה הבאה:

אין עיירה בלי רוחות רפאים ובמצודה בצ'סקי שוכנת רוחה של פרחטה - PERCHTA. היא היתה נערה צעירה שאביה אולריך השני לבית רוז'מברג השיא אותה בניגוד לרצונה לבן משפחת ליכטנשטיין. בעלה היה איש אכזר והתעלל בה, אך על ערש הדווי הוא ביקש ממנה מחילה. היא סירבה ולכן הטיל בה קללה. מאז משוטטת רוחה בין חדרי הטירה.

אם תפגשו בה וכפפות לבנות לידיה דעו שחדשות טובות בפתח אך אם חלילה כפפות שחורות על ידיה זה סימן מבשר רע. מתוך הכתבה של כרמית וייס כאן.

הנקודה היהודית:

דרומה למרכז ברח' LINDEN נמצא מבנה ששימש כבית הכנסת של הקהילה היהודית. זהו מבנה בעל 8 צלעות שאופייני דווקא לכנסיה אך בחלונותיו מגיני דוד.

בגלל הגבלות שחלו על היהודים עד המאה ה-18 רק מעט משפחות התגוררו כאן, אך במאה ה-20 מספרן עלה ובשנת 1909 נחנך בית הכנסת הנ"ל. ואולם במלחמת העולם השנייה כל הקהילה היהודית נשלחה למחנות ההשמדה ורק בודדים חזרו אליה בתום המלחמה.

אגב, גם בצ'סקה בודוויצה חיו יהודים ויש גם בית קברות יהודי שנותר לפליטה.

מודה לך מאד שאת כאן איתי ומלווה אותי.

למטה תמונות גם מגני המצודה שלא היו במיטבם בחודש אוקטובר.

הנקודה היהודית :

בכל עיירה כמעט ראינו בכיכר המרכזית את עמוד הדבר וזאת לזכר קורבנות המחלה האיומה שפרצה באירופה והועברה ע"י חולדות והפילה חללים רבים. בין רבע למחצית אוכלוסיית אירפה במאה ה-6 

וה-14 ואח"כ במאה ה-15 וה-18. היא כונתה גם המוות השחור וגם המגפה השחורה. המגפה הועברה ע"י סוחרים מאסיה המרכזית אולי דרך המשי. בימים ההם לא היתה תרופה לדבר ואנשים היו באים למרכז העיירה ומתפללים על נפשם. הספר שעולה בראשי הוא "הדבר" של אלבר קאמי שלמדתי בתיכון.

היהודים הואשמו בהפצת הדבר ע"י הרעלת הבארות ומקורות המים שכן השכנים שמו לב כי היהודים אינם חולים כמעט במחלה. השכנים לא הבינו כי היהודים שומרים בקנאות על הגיינה עקב מצוות הדת אלא ייחסו זאת להרעלה. סימוכין הם מצאו לכך כשראו את היהודים יורדים למקוואות, ובעת הירידה הם מרעילים. אחרים דמיינו שהם נפגשים עם השטן. לכן כשפרצה מלחמת הדבר דבר ראשון פרעו ביהודים ושרפו אותם.

מובא מתוך הספר רוזמרין על צ'כוסלובקיה.

קצת נוף בכפרים

המשכנו צפון מערבה על כביש 20 לעיר פיסק- PISEK

בעת תכנון הטיול התלבטתי אם בכלל לנסוע לפיסק או להדרים לכיוון האגמים השוכנים מדרום לצ'סקה קרומלוב, אך אחרי שראיתי שהאגמים בצ'כיה אינם WOW וכדי לרדת דרומה ואח"כ לעלות צפונה לכיוון פילזן שזה יעדנו הבא היה צריך לעבור מרחק גדול יותר, החלטתי להצמד לתכנון המקורי וטוב שכך כי מצאנו תחליף אגם נחמד גם בדרך זו.

מה איבדנו/מצאנו בפיסק תשאלו אותי?

פיסק היא עיר קטנה ושלווה שנוסדה ב-1243 ע"י פז'מיסל אוטרקאר השני. אז נבנו בתחומה מצודה, כנסייה ומנזר. פירוש שמה "עפר" והכוונה לעפרות זהב שהפיקו מהנהר ואז היה גם תור הזהב של היער. היום זו עיירת נופש ותעשיה זעירה.

אז זהב לא מצאתי אבל גשר ששמו KAMENI MOST מהמאה ה-13 עם 7 קשתות ששוכן על נהר אוטווה, שהוא עתיק יותר מגשר קארל שבפראג ונחשב לעתיק בצ'כיה כולה. על הגשר כמו בגשר קארל ניצבים פסלים בסגנון בארוק שהוצבו במאה ה-18.

בכיכר הגדולה ניצב ובולט בית העירייה בסגנון בארוק.

ומה שעוד מצאנו שם תערוכה של פסלי חול על גדות הנהר סמוך לגשר.

בנוסף לכל אלה מצאנו גם מסעדה מצויינת לארוחת הצהרים שרק מקומיים הגיעו לאכול בה.

פיסק הייתה העיר הראשונה ברפובליקה הצ'כית אשר ברחובותיה הותקנה תאורה חשמלית. מסופר כי פרנטיסק קריזיק, מהנדס חשמל וממציא, התקין תאורת רחוב בכיכר העיר, ושלח הזמנות לתושבים. ב-23 ביוני 1887, בשעה 9:30 בערב, באו אנשים לצפות בהדלקת האורות הראשונה, ונתבקשו להחליט האם ברצונם שכל העיר תואר בלילות. הם התרשמו מאוד, והתשובה הייתה פה אחד "כן". קריזיק בחר בטחנת-המים הישנה של העיר בתור האתר הטוב ביותר להקמת תחנת כוח, ובשנת 1901 החליפו שתי טורבינות את טחנת-המים המקורית.

בשנת 1994 שוקם ושוחזר המוזיאון למצבו המקורי כפי שהיה בשנת 1901, ותחנת הכוח שבה לפעול. גלגל המים עדיין מסתובב כיום; אותן טורבינות עדיין מזמזמות, בדומה לטורבינה הישנה משנת 1911 – היחידה מסוגה במדינה כולה. (מתוך סגנון של NRG)

אלו הפסלים שראינו על גדות הנהר ליד גשר קאמני.

למה הפסל של פראנץ יוזף? כי הוא שלט בין היתר בצ'כיה והעניק לצ'כים זכויות של אוטונומיה בחינוך, הצ'כית הוכרה כשפה רשמית. כמו כן הוכרה אמנציפציה לאיכרים וליהודים. 

על פרנץ יוזף נילי ברוב טובה הרחיבה:

הקיסר האוסטרו- הונגרי פרנץ יוזף הגיע לירושלים ב-9.11.1869.(לא יאומן כמה אירועים היסטוריים ארעו בתאריך זה של ה-9 בנובמבר). היה זה ביקור יחודי כיון שמזה 600 שנה לא הגיע לירושלים לביקור שליט נוצרי. לכבודו הושלמה סלילת הדרך מיפו לירושלים, שהחלה שנתיים קודם.

הקיסר תרם כספים רבים, ואף תרם כסף להשלמת כיפת בית הכנסת "תפארת ישראל" ברובע היהודי

.מי שמעוניין להתעמק על תולדותיו של פרנץ יוזף להלן קישור נוסף

ארוחת צהרים בפיסק במסעדה שמקומיים סועדים בה או שותים בירה קישור אליה כאן

בדרך לפלזן ברגע שראינו אגם יפה עצרנו והאכלנו את הברווזים הם היו מאד רעבים ולנו היתה כיכר לחם לספק להם. ברגע שעברתי לגדה האחרת הם שטו לעברי. הבינו מאיפה הלחם בא.

אחרי שהזמנתי את המלון של פלזן בבוקינג המלון שלח לי הודעה שעקב עבודות לשינוי פסים של הטראם אאלץ לבצע עיקוף כדי להגיע למלון. הם שלחו לי מפה ואישור כניסה לאיזור העתיק מה שהם שכחו לציין שכדי להגיע למלון אאלץ לבצע למרות המפה נסיעה בת 40 דקות כי הג'י. פי.אס לא הצליח למצוא רחוב חליפי שנגיע ורק בעזרת עוברים ושבים הצלחנו. מה שעוד שכחו לאמר שעבודות הפסים הן ממש ליד המלון וכדי להכנס ולצאת ממנו עוברים דרך אתר עבודה. על רגבי אדמה בבוץ . והגרוע מכל בשעה 5.00 בבוקר הפועלים מתחילים לעבוד מתחת לחלון של החדר שלנו.

למרות שאי אפשר להחנות ברחובות הסמוכים למלון עקב עבודות אילו הם לא ויתרו על תשלום עבור החנייה של המלון, בחניון ובכל קומת הקרקע ובקומה הראשונה שלנו היה ריח של גז למרות שהתלוננו על כך לא לקחו את זה ברצינות במלון. לבקשתנו להנחה כלשהי עקב כל התנאים הנ"ל סרבו לכך.

המלון הוזמן דרך בוקינג אבל איני בטוחה עד כמה בוקינג אחראים לתשלום ולמצב שם המלון 

HOTEL U ZVONU המיקום שלו מבחינת קרבתו למרכז מצויין אבל גם כשיסתיימו עבודות המסילה איני חושבת שכדאי להתאכסן בו כי החשמליות תעבורנה ליד החלונות של המלון.. העלות 80 יורו בנוסף החנייה. אפשר להכתיר אותו כמלון הכי גרוע בטיול.

רגע של אימה בחניון התת קרקעי של המלון: נכנסנו עם הרכב, הגיפו מאחורינו את השער החשמלי, הכנו את המזוודות כדי לעלות איתן ללובי ואז ראינו שאין בכלל אף דלת שנפתחת לתוך המלון. החלטנו לצלצל למלון אך לא היתה קליטה ולא יכולנו לצלצל.

רגעי חרדה עברו עלינו שמא נבלה את הלילה בחניון. אחרי עוד כמה דקות שנדמו כמו נצח, פקידת הקבלה הבינה שאנו מתמהמהים יותר מדי וירדה אלנו כדי להראות לנו היכן דלת הכניסה למלון.

נחנו עד השעה 20.00 ואז יצאנו לכבוש את עיר האורותPlzeň (לפתוח הקישור אירועי 2015) ולא לחינם אני מציינת עיר האורות כשהגענו לכיכר המרכזית היו שם מזרקות מוארות מאד יפה, כנסיה גותית מרשימה אפילו בחושך וכשהקפנו אותה מכל כיווניה על דופן אחת זכינו לצפות במיצג אורות מאד יפה של פרפרים, חרקים, בית עולה באש, עולם הים ועוד. נאמר לנו שזה נערך במשך חודש ימים ע"י שוטר למחרת היום שידע לדבר קצת אנגלית. על המקומות המעניינים לביקור בפלזן ניתן לקרוא כאן.

פלזן ידועה בבירה הטעימה שלה קיים סיור במבשלת בירה בעיר. אנו לא שתיינים אז בירה לא דגמנו. התפעלנו מהכיכר ואז מרחוק ראינו כיפה אדומה שזהרה מרחוק בצבע אדום. חשבנו שזו איזו כנסיה. הלכנו לכיוון שלה ומה זה היה?

אני מקווה שניחשתם נכונה שזהו בית הכנסת הגדול בפילזן שנחשב לשני בגודלו באירופה ונמצא אחרי בית הכנסת בבודפשט. המילה SYNAGOGUE מקורה מיוונית. הקהילה היהודית התחילה להתיישב בפילזן בהיותה יושבת על דרכי מסחר בין נירנברג ורגנסבורג. היא קידמה בברכה את הסוחרים היהודים לאחר יסודה של פילזן ב-1295. בשנת 1254 המלך פז'מיסיל אוטאקאר השני הוציא צו שהגדיר את הסטאטוס של האוכלוסיה היהודית שתהיה כפופה ישירות למלך והבטיח את בטחונם האישי ואת הזכויות הכלכליות שלהם במסחר. עבור הבטחה זו על הקהילה היהודית היה לשלם למלך תמלוגים. בתחילת המאה ה-15 היהודים עסקו בעיקר במסחר ועל פי רוב מסחר בתבלינים פלפל, ג'ינג'ר ובמתן הלוואות.

בית הכנסת נבנה במאה ה-19 בסגנון מורי עם קריצה לסגנון המבנים של כנסיות גותיות. עוד על בית הכנסת למדנו בעת סיור (לא מודרך) למחרת היום. בשעה 10.00 פתחו את שערי בית הכנסת. לא להחמיץ סיור בלילה ליד בית הכנסת. המבנה מאד מרשים באור יקרות.

סיימנו את הערב בבית קפה השוכן במרכז שהיה פתוח למרות השעה המאוחרת עם קפוצ'ינו ועוגת גבינה. דיאטה - אופס!!!

15.10 - יום רביעי

למחרת התעוררנו לבוקר מעונן לאחר היום השמשי עם שמיים כחולים שחווינו יום קודם. פלזן יושבת במקום מפגש ארבעה נהרות והעיר העתיקה ידועה כאחת היפות בצ'כיה. יצאנו לכיוון הכיכר המרכזית היפה דרך שדרה מהודרת . התחילו טפטופי גשם אך אנו יצאנו ללא מטרייה. לפתע התחילו לי דפיקות לב חזקות וכאבים ביד שמאל. התיישבתי על ספסל וכעבור זמן מה זה חלף. התקדמנו עוד ונהננו ממראות הבתים 

הפסלים שבשדרה. אבל שוב כעבור כמה מטרים חוויתי את האיתותים מכיוון הלב. החלטתי שנחזור לכיוון המלון ונעצור בבית הקפה של אמש נשב שם ונראה אם צריך לשוב למלון או נוכל להמשיך לכיוון בית הכנסת. עם המלון סיכמנו שנשחרר רק בשעה 11.00. בכיכר הרפובליקה התחיל להתעורר יום חדש עם שוק מקומי בתוך דוכנים במבני עץ כשלאט לאט כל אחד הציג את מרכולתו. גם מיני פינת משחקים לילדים.

הנקודה היהודית - בית הכנסת הגדול בפילזן

מעט לפני השעה 10.00 הגענו לפני דלתות בית הכנסת ובדיוק בשעה היעודה נפתח. קבוצת תלמידים בגיל העשרה עמדה לפנינו עם מורתם, ולאחר הכניסה הם התיישבו לשמוע הרצאה ארוכה על בית הכנסת היהודים. הצטערנו שזה היה בשפה הצ'כית.

גירוש יהודי פילזן החל בשנת 1504 אך ממחצית המאה ה-19 יכלו שוב להשתקע בעיר ומספר היהודים הלך וגדל עד שהגיע בשנת 1870 ל-1207.בשנת 1874 רכשה הקהילה היהודית בפרברי העיר שטח אדמה שעליו עמדו פונדק ואורוות ל-60 סוסים. הם התחייבו לבנייה בתוך שנתיים של מבנה בן 2 קומות אולם הדבר נדחה כל פעם מחדש, עד שביום השנה ה-40 לכהונתו של הקיסר פרנץ יוסף ה-1 הנודע ומוזכר לעיל, - 2.12.88 הונחה אבן הפינה לבית הכנסת ע"פ הצעתו של הארכיטקט הוינאי מקס פליישר. חודשיים לאחר מכן התברר כי העלות של תוכנית הבנייה יקרה מדי וכך נדחתה התוכנית. בנאי מפילזן ובעל מפעל לבנים בשם עמנואל קלוץ הקריב את שכרו בתנאי שיבנה בעצמו את בית הכנסת ע"פ תוכניותיו ויהפוך לבונה בית הכנסת השני בגודלו באירופה . הבנייה החלה ב-03/1891 והסתיימה ב-08/1893. חגיגות הפתיחה נערכו ב-7.9.1893 לתפילות ראש השנה. היהודים לא נהנו זמן רב משימוש בבית הכנסת שכן ב-01/1942 הובלו 2605 מיהודי פילזן לטרינזנשטט.

למזלנו בית הכנסת לא ניזוק מידי הגרמנים בימי מלחמת העולם השנייה. הקרבות לשחרור העיר בסוף המלחמה הותירו חורי ירי גלויים לעין בבית הכנסת. לאחר המלחמה בית הכנסת הוחזר לקהילה היהודית

בתום המלחמה שבו לעיר 204 יהודים.

זה נס שבית הכנסת שרד את התקופה הקומוניסטית שכן היו תוכניות להפוך את המקום לבריכת שחייה או לשוק. מצב בית הכנסת הורע וקיוו שיום אחד יתמוטט ויפול.

מאמצי הקהילה היהודית בשנים 1994-8 נשאו פרי ובית הכנסת שופץ בחלקו. עדיין תקרה מתקלפת בכמה מקומות פוגמת ביופיו ומאמצע השימור נמשכים עד היום.

מי שיש לו קשרים ואמצעים מוזמן להרים את הכפפה.

אין ספק שבית הכנסת הזה מרשים מאד ועוצמתי עם הגודל שלו והעיצוב.