פראג המכשפת והקסומה ב-4 ימים ופסטיבל אורות

היום יצאנו מוקדם כי לפי אחד הטיפים כדאי להגיע למצודה לפני שנחילי התיירים מגיעים. איך להגיע למצודה ניתן לקרוא כאן. מצויידים בכרטיסים לטראם לכל היום בעלות 110 קורונות לכרטיס לאחד ובמפת העיר שקיבלנו מהמלון והנחיות מפורטות מפקידות הקבלה המקסימות של המלון עם הסבר מעולה איזה טראמים לקחת והיכן להחליף יצאנו בשעה 8.30 עם טראם 5 שהחלפנו לטראם 22 וירדנו בתחנה  Pohořelec כשפנינו מועדות למקדש לורטה שגיסי המליץ לא להפסיד. אכן המקום יפיפה עם ציורי קיר ועושר מוצגים. הדבר הכי הזוי היה שזה יום כיפור ואנו ישבנו בכנסייה בסוף הסיור לתת מזור לרגלינו הדואבות , האזנו למוסיקת העוגב במקום להיות בבית כנסת, אבל הרובע היהודי סגור בשבתות וחגים כך שלא הותיר לנו ברירה.

שאלתי את עצמי מה לשם איטלקי כאן? וקיבלתי תשובה באתר תיירות:

המקדש היפה הברוקי הזה היה מוקד עלייה לרגל משנת 1626 כאשר הוא נתרם על ידי אצילה בוהמיינית לורטה,Katerina מ-Lobkowicz. מקדש הלורטה היה בהשראת אגדת מימי הביניים. ב-1278, כך הסיפור, ביתה של מריה הבתולה בנצרת הועבר בצורה נסית ללורטו שבאיטליה על ידי מלאכים וכך היא הצילה את העיר מהכופרים. הפולחן למריה הפך לנשק פרופגנדה חשוב נגד הרפורמה ואחרי תבוסת הפרוטסטנטים בקרב ההר הלבן ב-1620, בערך 50 מקדשים אחרים של לורטו נוסדו בבוהמיה ומוראביה. הלב של הלורטה הוא ה-Santa Casa , העתק של הבית המועבר של הבתולה. מקושט בפאר, הוא כולל קורה וכמה לבנים מהמקור האיטלקי. על מזבח הכסף (מאחורי סורגים) יש פסל קטן של הבתולה. הבליטות מטיח העשירות, המתארות סצינות של חיי הנביאים, נעשו על ידי אמנים איטלקים.

ממקדש לורטה הלכנו בירידה לכיוון המצודה כשבדרך ראינו מכוניות ענתיקות ואז נזכרתי שקיים סיור כזה ברחובות פראג. זה מאד יפה לצלם אותן אבל בפראג היה קריר משהו כמו 13-5 מעלות ולנסוע עם גג פתוח כשזה ירגיש פחות מזה - לא נראה לי . בכל אופן בקיץ כדאי לחשוב גם על אופציה מעניינת זו.

בדרך ראינו את המבנה המעניין (מצולם למטה) של ארמון שורצנברג שע"פ שיחור הוא מבנה רנסנסי מרשים (1543) שחזיתו מכוסה בתבליטים מיוחדים היוצרים אשליה של לבנים בצורת יהלום, משמש אכסניה לתערוכת קבע בשם "ארמונות הבארוק של בוהמיה" . בשלושת קומותיו מוצגים פסלים וציורים בסגנונות הבארוק והרנסנס המאוחרים. המוזיאון הוא חלק מהגלריה הלאומית.

עם התקדמותנו לכיוון המצודה התרשמנו מגודלה , מאחת המכוניות הענתיקות ובתמונה לעיל מעמוד התאורה שהינו זכר לתאורת הגז הראשונה בפראג מ-1847 שכמוהו נותרו עוד שניים בעיר. עם התחלת השימוש בנורות חשמל הוחלפה התאורה בעיר ותאורת הגז יצאה מכלל שימוש.

על המצודה ניתן לקרוא כאן.

מפת המבצר:

אם לא ראיתם את נחילי התיירים שנמצאים בתוך המצודה לא ראיתם מה זה ההמון הסואן. כמות כזו מטורפת לא חזיתי מעודי. לא ראיתי אפילו היכן רוכשים כרטיסי כניסה.

לטובת אלה שיבואו אחרי למקום כדאי לדעת שאחרי שעוברים שתי חצרות ואתם ניצבים מול כנסיית ויטוש יש לפנות ימינה למבנה לבן בצד ימין יש כניסה לאינפורמיישן שם מקום רכישת הכרטיסים ותקבלו גם מפה של המצודה.

ראינו את התור בכניסה לקתדרלת ויטוש ובאופן אקראי כמו ישראלים טובים נכנסנו למקום שהיה מקורב לכניסה וקיווינו שלא יבקשו כרטיסים בכניסה. אכן לא ביקשו ויכולנו לראות את פנים הכנסיה הכל כך מרשימה אבל אם רוצים יותר זה כן מחייב כרטיס דבר שלא ידענו כמובן. לעמוד שוב בתור אחרי רכישת הכרטיסים לא עמדנו, על ביקור במצודה הכל כך גדולה ויתרנו.

הקדושה בכנסיות העיר. המתחם נמצא בראש גבעת המצודה "הרצדאני" מזה כ- 1000 שנה. כאן בחרו מלכי בוהמיה הנוצרים להקים את כנסייתם הראשונה, ועם השנים הפכוה לקתדראלה ולמושב בישוף, וכן כנסיית ההכתרה של המלכים.
הבניין, אשר עבר הרבה תוספות במרוצת מאות השנים מעוצב בסגנון גותי בולט, ובחזיתו ציורי פסיפס מעוטרים בזהב. הויטראז'ים היפים מעשי ידיו של האומן המפורסם אלפונסו מוחה שעוד נשוב לפגוש את עבודתו בבית העירייה הישן. בקתדראלה טמונים כמה מקדושי העיר וממלכיה.
 בתוך הכנסייה מסתתר אוצר תכשיטי הכתר של מלכי בוהמיה.

במעט את הארמון של צ'אושסקו בבוקרשט בגודלו.

אנו בחרנו לרדת מהמצודה דרך סמטת הזהב/ סמטת האלכימאים (Zlata Ulicka):

שהיא סימטה ציורית וצבעונית עם בתים המיועדים לנמוכי קומה ,שעבורה בלבד שילמנו את מלוא מחיר כרטיס הכניסה.הסמטה נקראה בשמה זה כיון שאלכימאים רבים התגוררו בעיר, וניסו ליצור זהב למלכים המקומיים השונים.המקורות ההיסטוריים החדשים מראים שכנראה מעולם לא ישבו בסמטה אלכימאים, כי אם חיילים ושומרים של המצודה, ורק מאוחר יותר הגיעו צורפים ותכשיטנים, ומכאן כנראה מקור השם. במאה ה-20 התיישבו בה אנשי הרוח כמו פרנץ קפקא שהתגורר בבית מספר 22 והפך אותו למוקד עלייה לרגל בימינו.

בעוד אנו יורדים נמצאנו ליד אחד משערי המצודה וראינו טקס מצומצם להחלפת משמר. מי שרוצה לצפות בטקס המרשים הוא צריך להגיע בשעה 12.00 בכניסה למצודה ולפי מה שקראתי כדאי להמצא בתוך החצר ולא מחוץ לה, אך אנו לא המתנו כי היה חבל לנו על הזמן, כבר ראינו כמה חילופי משמר בעולם אז גם זה יוותר לפעם אחרת.

עצרנו ליד מוזיאון הצעצועים שמשמאל לו יש שירותים וקנינו בקבוק קולה עבורי וקפה לרפי. ישבנו קצת לאגור כוח להמשך הירידה מהמצודה.

קוריוז:חיילי המשמר הלבושים במדי שרד מדים אלה עוצבו בשבילם על ידי מי שעיצב את התלבושות לסרט אמדאוס. את הזמנת העיצוב יזם וצלב האבל נשיא צ'כיה הראשון אחרי נפילת המשטר הקומוניסטי במדינה ומי שהנהיג את מהפיכת הקטיפה.

סרטון יפה המראה את האתרים היפים שלה כדאי לצפות כאן.

לאחר שירדנו מהמצודה ברחוב הראשי פנינו ימינה לכיוון גשר קארל וכיון שזו היתה שעת צהרים ואנו כבר נעשינו רעבים עצרנו במסעדה הראשונה שהגישו בה מרק ירקות שכה חשקתי. אז המסעדה אינה ראויה לשום ציון כי המרק היה דליל ובקושי ראינו בו ירקות והלזניה עם תרד שבחרתי ידעה ימים טובים יותר ונותרה כמעט בשלמותה בצלחת. רפי בחר מנה שקשה לקלקל אותה כריך המבורגר עם צ'יפס.

היו באמתחתי רשימת המלצות על מסעדות בפראג אבל מי מחפש היכן נמצאת המסעדה כשכבר רעבים?

מצרפת לכם סרטון של אנטוני בורדין המפורסם עם טיולים קולינאריים ומראות מפראג.

פנינו מועדות איך לא לגשר קארל אבל בדרך נכנסנו לחצר מוזיאון קפקא לבדוק אם הפסלים המוצבים שם עדיין משתינים. אבל לפתע עוד לפני הגיעי לשם משכה את תשומת ליבי כרזה FLEE MARKET בצד שמאל של הכביש אז סטיתי ומצאתי את עצמי ליד המוני ברבורים ותצפית נהדרת על גשר קארל.

המקום הוא פינת האכלה של הברבורים ויש אפילו שלט על כך. צ'כית אחת נתנה להם לחם ואכלו מכף ידה. שוק הפשפשים כבר לא עניין כמו המקום הזה.

ובכן הפסלים ממשיכים להשתין ואנו נהננו מהקוריוז. מי פיסל את הפסלים הללו? 

הפסל דוד צ'רני הצ'כי שהינו יהודי. המיצג נקרא "זרמים" ובעכבר העיר מצויין:

אין ספק שהמיצג "זרמים", הנמצא מחוץ למוזיאון קפקא, מעורר את מירב הצחוקים. שני אנשי-רובוט המופעלים על ידי מחשב כותבים ציטוטים ידועים מעולם הספרות על ידי הטלת מימיהם בבריכה שלידם. אפשר אפילו לסמס להם ציטוטים להשתנה. 

בהמשך ראינו את הסמטה הכי צרה שמוצב בה רמזור להולכי רגל כי רק אדם אחד מסוגל לעבור בה בו זמנית.

ראינו את מכינת הקיורטוש ששונה במקצת מזה שמייצרים ברומניה הוא קטן יותר אבל הריחות אותן ריחות.

ואז פנינו שמאלה על גשר קארל. המוני בני אדם על הגשר, ציירים, מוכרי מזכרות , רוכלים,תזמורת ומה לא. כאן המקום להזהיר מפני כייסים. לאחוז היטב במטלטלין שלא יבולע לכם. הגשר תוכנן בידי אדריכל גותי פיטר פארלר. אבן היסוד הונחה בשנת 1357, עשרים שנה לאחר שקרס באותו מקום גשר יודיטין בשטפון.

משני צידי הגשר פסלים והחשוב שבהם פסל ישו עם הכיתוב בעברית - ראו תמונה מטה. זהו הפסל העתיק ביותר על הגשר. לפי המסופר - במאה ה-17 הצטווה סוחר יהודי לשלם מכיסו עבור הכיתוב באותיות הזהב לאחר שהורשע בחילול הנצרות

בשנת 2000 הציבה עיריית פראג שלט בלחץ הקהילה היהודית לפיו הסוחר הואשם שלא בצדק.

מכאן המשכנו חזרה לכיוון המצודה כשבשלב זה רגלי כבר לא נשאו אותי וטראם 22 נראה רחוק מתמיד. ראינו תחנת מוניות ושאלנו כמה צריך לעלות לנו עד המלון. הראו לנו מחירון כתוב בו היה רשום 1300 קר'. יקר להחריד והמשכנו ללכת אבל אז הורידו ל-600 KR ובלית ברירה הסכמנו. פראיירים חשבנו שקיבלנו מחיר טוב

למחרת בערך באותו המקום נהג הגון דרש 300 KR.

הגענו למלון בערך בשעה 15.00 ישר לשלאף שטונדה.

לשעה 18.30 הזמנו מונית שתקח אותנו לשייט על הוולטובה

את השייט הזמנתי דרך חברת TRANSNFER הזכורה לטוב עם המוניות מהיום הראשון לטיול בעלות 680 KR לכרטיס שכלל שייט בן 3 שעות + מונית מהמלון שמתגוררים עד פתח הספינה+ ארוחת ערב מזנון שכללה מזנון קר ומזנון חם וקינוחים+ מוסיקת ג'ז.

אורות פראג היו בחינם.

נהניתי מאד מהמוסיקה שדי פחדתי שתהיה כבדה לי וכנראה שהנגנים שישבנו שולחן צמוד לידם הבינו שאנו מישראל אז גם שילבו מוסיקה יהודית. דווקא אורות העיר היה קצת מאכזב ואולי זה נובע מהשייט בשנחאי שהיה לפני 4 חודשים שהיה מהמם.

הספינה היתה צריכה להמתין כ-20 דקות בלוקרים להעלאת מפלס הנהר שבמהלכן הספינה אינה בתנועה. אילו היה שייט של שעתיים זה גם היה מספיק. עוד שילמנו מראש לחברה גם עבור נהג מונית שיקח אותנו חזרה למלון בתום השייט.

האיסוף היה בשעה 18.30 , השייט יצא בשעה 19.00 שעם העלייה לספינה מקבלים משקה משכר, ארוחת ערב קרה וחמה שהיתה די טעימה והסיום היה בשעה 22.00.

סיכום: בילוי חביב של ערב שאני מאד אהבתי ורפי פחות.

בזאת תם היום השני לטיול.

5.10. יום ראשון

הרובע היהודי 

מליד מלון איביס אולד טאון לפי הדרכת צוות המלון המקסים לקחנו אוטובוס 207 וירדנו קרוב לבית הכנסת פנקס. שם קנינו כרטיס עם זכות צילום בעלות של 480 KR כשהכרטיס מקנה כניסה לכל בתי הכנסת. התברר כי זכות הצילום הינה רק עבור בית הקברות ובתוך בתי הכנסת אסור לצלם. לא התאפקנו וקצת צילמנו כשלא היה משגיח.

בבית הקברות לא הצלחנו למצוא את קיברו של המהר"ל וגם לא היה לי את מי לשאול אף קבוצה מאורגנת לא היתה במקום עם מדריך לרפואה.

בית הכנסת פנקס היה הראשון שביקרנו. שמות ניספים מתנוססים שורות שורות ואין סוף לשורות רק כך מבינים את גודל האובדן.ממנו יוצאים לחצר של בית הקברות שהביקור בו מאד מרגש. לחשוב שזה בית קברות מהמאה ה-15 אחד מהעתיקים באירופה, להסתובב בין מצבות העתיקות שבחלקן עדיין ניתן לקרוא את הכיתוב בעברית. תוגה עופפת אותי לראות שחלק מהמצבות כבר קשה לקרוא הכיתוב. 

מרגישים את הקדושה של המקום באויר ואני חילונית לגמרי. כיון ששטח בית הקברות קטן יש משערים שבמקום נמצאים 100,000 קברים והקבורה היתה בשכבות.

תמונת הקבר של המהר”ל מהאינטרנט.

בית הכנסת אלטנוישול שביקרנו הוא העתיק ביותר שעודו בשימוש באירופה. נבנה ב-1270 בסגנון גותי

האגדה המפורסמת ביותר על בית הכנסת אלטנוישול היא אגדת הגולם מפראג. על פי האגדה הרב ליוואי יצר את הגולם מחומר בשפת נהר הוולטה, בלילה אחד באביב 1580. מסופר כי נפח רוח חיים בגולם על ידי נוסחה שהכילה את השם המפורש. לגולם ניתן השם יוסף והוא עבד כמשרת בביתו של הרב ליווא. הזמן היחיד בו הוציא הרב את הפתק מפיו של הגולם היה בשבת, ואז נשאר הגולם ללא רוח חיים כגוש חומר עד צאת השבת. ערב שבת אחד שכח המהר"ל להסיר את הפתק מפיו של הגולם, ובשעת בין השמשות החל הגולם לצאת לרחובות פראג ולהשתולל מחוסר מעש. הוא החריב את כל אשר בדרכו והטיל אימה על תושבי העיר. באותה שעה היה המהר"ל בבית הכנסת. המהר"ל יצא מבית הכנסת לטפל בגולם המשתולל והצליח להחזירו למקומו בעליית הגג, שם הוציא ממנו את רוח החיים והגולם התנפץ לרסיסים. על פי האגדה, על מצחו של הגולם היו חקוקות האותיות "אמת", והמתתו בוצעה על ידי הוצאת האות א' כך שהכיתוב הפך להיות "מת". בסופו של דבר גוף החומר של הגולם הושכב בעליית הגג של האלטנוישול, ונאסר על אנשים להיכנס למקום.

הפסל של פרנץ קפקא שנמצא משמאל לבית הכנסת הספרדי שבעייני אחד מבתי הכנסת המפוארים שראיתי בפראג אי אפשר בלי כמה מילים עליו.

קפקא נולד ברובע היהודי בעיר העתיקה בפראג מעל מסבאה מול כנסיית מיקולש הקדוש. אביו היה בן למשפחת קצבים ואמו בת לסוחרים יהודית מגרמניה. היו לו 3 אחיות. הוא למד משפטים (כמוני) ועבד בחברת ביטוח למחייתו (כמעט כמוני - בסוכנות ביטוח) אז אולי אגיע פעם לגדולות???

עוד עליו ניתן לקרוא בויקיפדיה וכאן.

ואם מזכירים את פרנץ קפקא שמוליק לשם מיודענו מהפורום הוסיף שתי תוספות מעניינות ברוב טובו איפשר להביאם לכאן לטובת הקוראים ועל כך יבורך:

פרנץ קפקא בחר לפרסם את סיפורו המפורסם לפני (שער) החוק בכתב העת של הקהילה היהודית בפראג דווקא בערב יום כיפור.

מרדכי שלו טען לימים שסיפור זה של קפקא הוא ואריציה חילונית על סיפור חסידי מוכר של ר' נחמן מברסלב. 

אז הנה שני הסיפורים המרתקים האלה וישפוט כל אחד בעצמו, ולכל המתייגעים ניתנת כמובן הרשות לדלג .

לפני (שער החוק)

תרגום: אילנה המרמן. יצא בהוצאת עם עובד, בסדרת פרוזה כיס, בעריכת בתיה גור.

לפני החוק עומד שומר סף. אל השומר הזה בא בן כפר ומבקש רשות להיכנס אל החוק. אבל שומר הסף אומר שעכשיו אין הוא יכול להרשות לו להיכנס. האיש חושב רגע ושואל אם יורשה לו להיכנס אחר כך. "אולי", אומר השומר, "אבל עכשיו לא". מאחר שהשער אל החוק פתוח כתמיד והשומר זז הצידה, האיש מתכופף כדי להציץ דרך השער פנימה. השומר רואה זאת והוא צוחק ואומר: "אם זה מושך אותך כל כך נסה להיכנס בכל זאת, למרות האיסור שלי. אבל שים לב: אני חזק מאוד. ואני איני אלא אחרון השומרים, ובין אולם לאולם עומדים שומרי סף שכל אחד חזק מחברו. וכבר השומר השלישי מראו קשה מנשוא אפילו לי". קשיים כאלה לא צפה בן הכפר: החוק הרי חייב להיות פתוח לפני כל ובכל עת, הוא אומר בליבו, אבל עכשיו, כשהוא בוחן ביתר עיון את שומר הסף במעיל הפרווה שלו, את אפו המחודד הגדול, את זקנו הטאטרי השחור, הארוך והקלוש, הוא מחליט בכל זאת שמוטב לו לחכות עד שירשה לו להיכנס. שומר הסף נותן לו שרפרף ומושיבו בצד הפתח. שם הוא יושב ימים ושנים. פעמים רבות הוא מנסה לקבל רשות להיכנס ומלאה את שומר הסף בהפצרותיו. לא פעם השומר חוקר אותו קצרות, שואל אותו על מולדתו ועל דא ועל הא, אבל מתוך שוויון נפש, כדרכם של אדונים רמי מעלה, ובסוף הוא שב ואומר לו תמיד שעדיין אינו יכול להרשות לו להכנס. האיש, שהצטייד היטב לקראת מסעו, משתמש בכל מה שיש לו, יקר ככל שיהיה, כדי לשחד את שומר הסף, והשומר אמנם אינו מסרב לקחת כלום, אבל כבכך פעם הוא אומר: "אני מסכים לקחת את זה רק כדי שלא תחשוב שהיה משהו שיכולת לעשות ולא עשית". במשך השנים הרבות האיש מתבונן בשומר הסף כמעט בלי הרף. הוא שוכח את שאר השומרים והשומר הראשון הזה הוא בעיניו המכשול היחיד החוסם בפניו את הכניסה אל החוק. הוא מקלל את מזלו הביש, בשנים הראשונות בקול רם ובלי מעצורים, ואחר כך, כשהוא מזדקן, הוא רק רוטן בינו לבין עצמו. הוא נהיה ילדותי, ומאחר שמתוך ההסתכלות רבת השנים בשומר הסף גילה גם את הפרעושים שבצווארון פרוותו, הוא מבקש גם מהפרעושים לעזור לו ולהזיז את השומר מדעתו. לבסוף ראייתו נחלשת ושב אין הוא יודע אם באמת החושך רב יותר סביבו או רק עיניו הן שמתעתעות בו. אבל עכשיו אין ספק שהוא רואה באפלולית כמין זוהר המפציע בעד שער החוק ואינו כבה. ימיו ספורים עתה. לפני מותו, כל הניסיונות שהתנסה בהם במשך כל הזמן מתלכדים בראשו לשאלה אחת שעדיין לא שאל את שומר הסף. הוא רומז לו, משום שאינו יכול עוד לזקוף את גופו המאובן. השומר נאלץ להתכופף אליו הרבה, כי הפרש הגובה ביניהם השתנה מאוד לרעת האיש. "מה עוד אתה רוצה לדעת?" השומר שואל, "אינך יודע שבעה" - "הרי כל בני האדם שואפים אל החוק," האיש אומר, "ואיך זה שכל השנים הרבות האלה לא ביקש איש זולתי רשות להיכנס?" השומר רואה שהאיש כבר נוטה למות וכדי שעוד יגיע אל חוש השמיעה הגווע שלו הוא מרעים אליו בקולו: "שום איש זולתך לא היה יכול לקבל רשות להיכנס לכאן, כי הכניסה הזאת נועדה רק לך, עכשיו אני הולך לסגור אותה".

סיפורו של ר' נחמן מברסלב

מַעֲשֶׂה בְּרַב אֶחָד, שֶׁלּא הָיָה לוֹ בָּנִים
אַחַר כָּךְ הָיָה לוֹ בֵּן יָחִיד
וְגִדֵּל אוֹתוֹ וְהִשִּׂיא אוֹתוֹ
וְהָיָה יוֹשֵׁב בָּעֲלִיָּה וְלָמַד כְּדֶרֶךְ אֵצֶל הַגְּבִירִים
וְהָיָה לוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל תָּמִיד
 רַק שֶׁהָיָה מַרְגִּישׁ. בְּעַצְמוֹ שֶׁחָסֵר לוֹ אֵיזֶה חִסָּרוֹן
וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַהוּ
וְלא הָיָה מַרְגִּישׁ טַעַם בְּלִמּוּדוֹ וּבִתְפִילָּתוֹ
וְסִפֵּר לִפְנֵי שְׁנֵי אֲנָשִׁים בְּנֵי הַנְּעוּרִים
וְנָתְנוּ לוֹ עֵצָה שֶׁיִּסַּע לְאוֹתוֹ צַדִּיק
וְאוֹתוֹ בֵּן הַנַּ"ל עָשָׂה מִצְוָה שֶׁבָּא עַל יָדָהּ לִבְחִינַת מָאוֹר הַקָּטָן
וְהָלַךְ אוֹתוֹ הַבֵּן יָחִיד וְסִפֵּר לְאָבִיו
בַּאֲשֶׁר שֶׁאֵינוֹ מַרְגִּישׁ טַעַם בַּעֲבוֹדָתוֹ כַּנַּ"ל
וְחָסֵר לוֹ, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַהוּ
בְּכֵן הוּא רוֹצֶה לִנְסֹעַ לְאוֹתוֹ צַדִּיק
וְהֵשִׁיב לוֹ אָבִיו: אֵיךְ אַתָּה בָּא לִנְסֹעַ אֵלָיו?
הֲלא אַתָּה לַמְדָן יוֹתֵר מִמֶּנּוּ וּמְיֻחָס יוֹתֵר מִמֶּנּוּ?
לא נָאֶה לְךָ לִנְסֹעַ אֵלָיו, כַּלֵּךְ מִדֶּרֶךְ זוֹ!
עַד שֶׁמָּנַע אוֹתוֹ לִנְסֹעַ
וְחָזַר לְלִמּוּדוֹ וְשׁוּב הִרְגִּישׁ חִסָּרוֹן כַּנַּ"ל
וְהִתְיַעֵץ שׁוּב עִם אוֹתָן הָאֲנָשִׁים הַנַּ"ל
וְיָעֲצוּ אוֹתוֹ כְּמִקּדֶם לִנְסֹעַ לְהַצַּדִּיק
וְשׁוּב הָלַךְ לְאָבִיו, וְהִטָּה אוֹתוֹ אָבִיו וּמָנַע אוֹתוֹ כַּנַּ"ל
וְכֵן הָיָה כַּמָּה פְּעָמִים
וְהַבֵּן הַנַּ"ל הָיָה מַרְגִּישׁ שֶׁחָסֵר לוֹ, וְהָיָה מִתְגַּעְגֵּעַ מְאד לְמַלְּאוֹת חֶסְרוֹנוֹ, וְלא יָדַע מַהוּ כַּנַּ"ל
וּבָא עוֹד לְאָבִיו וְהִפְצִיר בּוֹ
עַד שֶׁהֻכְרַח אָבִיו לִנְסֹעַ עִמּוֹ
כִּי לא רָצָה לְהַנִּיחַ אוֹתוֹ לִנְסֹעַ לְבַדּוֹ
מֵחֲמַת שֶׁהָיָה בֵּן יָחִיד
וְאָמַר לוֹ אָבִיו: הֲלּא תִּרְאֶה שֶׁאֶסַּע עִמְּךָ, וְאַרְאֶה לְךָ שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ
וְאָסְרוּ הַמֶּרְכָּבָה וְנָסְעוּ
אָמַר לוֹ אָבִיו
 בָּזֶה אֲנַסֶּה: אִם יִתְנַהֵג כְּסֵדֶר,. הוּא מִן הַשָּׁמַיִם
וְאִם לָאו אֵינוֹ מִן הַשָּׁמַיִם, וְנַחֲזר
וְנָסְעוּ וּבָאוּ אֶל גֶּשֶׁר קָטָן
וְנָפַל סוּס אֶחָד, וְהַמֶּרְכָּבָה נִתְהַפְּכָה וְכִמְעַט נִטְבְּעוּ
אָמַר לוֹ אָבִיו
רְאֵה שֶׁאֵינוֹ מִתְנַהֵג כְּסֵדֶר, וְאֵין הַנְּסִיעָה מִן הַשָּׁמַיִם, וְחָזְרוּ
וְחָזַר הַבֵּן לְלִמּוּדוֹ
וְשׁוּב רָאָה הַחִסָּרוֹן שֶׁחָסֵר לוֹ וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ
וְחָזַר וְהִפְצִיר בְּאָבִיו כַּנַּ"ל
וְהֻכְרַח לִנְסֹעַ עִמּוֹ שֵׁנִית
וּכְשֶׁנָּסְעוּ הֶעֱמִיד אָבִיו הַנִּסָּיוֹן כְּבָרִאשׁוֹנָה אִם יִתְנַהֵג כְּסֵדֶר
וְנִזְדַּמֵּן כְּשֶׁהָיוּ נוֹסְעִים וְנִשְׁבְּרוּ שְׁנֵי הַיָּדוֹת
וְאָמַר לוֹ אָבִיו
רְאֵה שֶׁאֵינוֹ מִתְנַהֵג לָנוּ לִנְסֹעַ
כִּי הַאִם זֶה דֶּרֶךְ הַטֶּבַע, שֶׁיִשְׁתַּבְּרוּ שְׁנֵי הָשְׁנֵי הַיָּדוֹת?
וְכַמָּה פְּעָמִים שֶׁנָּסְעוּ עִם הַמֶּרְכָּבָה הַזּאת, וְלא נִזְדַּמֵּן כָּזאת
ו חָזְרוּ
וְחָזַר הַבֵּן הַנַּ"ל לְדַרְכּוֹ כַּנַּ"ל [הַיְנוּ לְלִמּוּדוֹ וְכוּ' כַּנַּ"ל]
וְשׁוּב הִרְגִּישׁ הַחִסָּרוֹן כַּנַּ"ל
וְהָאֲנָשִׁים יָעֲצוּ אוֹתוֹ לִנְסֹעַ
וְחָזַר לְאָבִיו וְהִפְצִיר אוֹתוֹ כַּנַּ"ל, וְהֻכְרַח לִנְסֹעַ עִמּוֹ עוֹד
וְאָמַר לוֹ הַבֵּן שֶׁלּא נַעֲמד עוֹד עַל נִסָּיוֹן כָּזֶה
כִּי זֶה דֶּרֶךְ הַטֶּבַע, שֶׁנּוֹפֵל סוּס לִפְעָמִים, אוֹ שֶׁנִּשְׁתַּבְּרִין הָשְׁנֵי הַיָּדוֹת
אִם לא שֶׁיִּהְיֶה אֵיזֶה דָּבָר מֻרְגָּשׁ מְאד
וְנָסְעוּ וּבָאוּ לִאכסניה לָלוּן
וּמָצְאוּ שָׁם סוֹחֵר
וְהִתְחִילוּ לְסַפֵּר עִמּוֹ כְּדֶרֶךְ הַסּוֹחֲרִים
וְלא גִּלּוּ לוֹ שֶׁהֵם נוֹסְעִים לְשָׁם
כִּי הָרַב הָיָה מִתְבַּיֵּשׁ בְּעַצְמוֹ לוֹמַר שֶׁנּוֹסֵעַ לְאוֹתוֹ הַצַּדִּיק
וְהָיוּ מְדַבְּרִים מֵעִסְקֵי הָעוֹלָם
 עַד שֶׁבְּסִיבּוּב הַדְּבָרִים הִגִּיעוּ. לְסַפֵּר מִצַּדִּיקִים, הֵיכָן נִמְצָאִים צַדִּיקִים
וְסִפֵּר לָהֶם שֶׁשָּׁם נִמְצָא צַדִּיק, וְשָׁם, וְשָׁם
וְהִתְחִילוּ הֵם לְדַבֵּר מֵהַצַּדִּיק שֶׁנָּסְעוּ אֵלָיו
הֵשִׁיב לָהֶם: זֶה? [בִּלְשׁוֹן תֵּמַהּ]
הֲלא קַל הוּא
כִּי אֲנִי נוֹסֵעַ עַכְשָׁו מִמֶּנּוּ
וַאֲנִי הָיִיתִי שָׁם, שֶׁהָיָה עוֹבֵר עֲבֵרָה
עָנָה אָבִיו וְאָמַר לִבְנוֹ
הֲרָאִיתָ, בְּנִי, מַה שֶּׁזֶּה הַסּוֹחֵר מְסַפֵּר לְפִי תֻּמּוֹ
וַהֲלא הוּא נוֹסֵעַ מִשָּׁם וְחָזְרוּ לְבֵיתָם
וְנִפְטַר אוֹתוֹ הַבֵּן
וּבָא בַּחֲלוֹם לְהָרַב הַנַּ"ל אָבִיו
וְרָאָה אוֹתוֹ שֶׁהָיָה עוֹמֵד בְכַעַס גָּדוֹל
וְשָׁאַל אוֹתוֹ: לָמָּה אַתָּה בְּכַעַס כָּל כָּךְ?
וְהֵשִׁיב לוֹ שֶׁיִּסַּע לְאוֹתוֹ הַצַּדִּיק הַנַּ"ל [שֶׁרָצָה לִנְסֹעַ עִם בְּנוֹ אֵלָיו כַּנַּ"ל]
וְהוּא יַגִּיד לְךָ עַל מָה אֲנִי בְּכַעַס
וְהֵקִיץ
וְאָמַר שֶׁמִּקְרֶה הוּא
אַחַר כָּךְ חָלַם לוֹ עוֹד כַּנַּ"ל
וְאָמַר שֶׁהוּא גַּם כֵּן חֲלוֹם שָׁוְא
וְכֵן עַד שָׁלשׁ פְּעָמִים
וְהֵבִין: הֲלּא דָּבָר הוּא וְנָסַע לְשָׁם
וּפָגַע בְּהַדֶּרֶךְ אֶת הַסּוֹחֵר שֶׁפָּגַע מִקּדֶם, בְּעֵת שֶׁנָּסַע עִם בְּנוֹ, וְהִכִּיר אוֹתוֹ
וְאָמַר לוֹ: הֲלא אַתָּה הוּא שֶׁרְאִיתִיךָ בְּאוֹתוֹ הַאכסניה?
וְהֵשִׁיב לוֹ: בְּוַדַּאי רָאִיתָ אוֹתִי
וּפָתַח פִּיו וְאָמַר לוֹ: אִם תִּרְצֶה, אֶהְיֶה בּוֹלֵעַ אוֹתְךָ
אָמַר לוֹ: מָה אַתָּה מְדַבֵּר?
הֵשִׁיב לוֹ: זָכוּר אַתָּה, כְּשֶׁנָּסַעְתָּ עִם בִּנְךָ
וּבִתְחִלָּה נָפַל סוּס עַל הַגֶּשֶׁר וְחָזַרְתָּ
אַחַר כָּךְ נִשְׁבְּרוּ הָשְׁנֵי הַיָּדוֹת
 אַחַר כָּךְ. פָּגַעְתָּ בִּי, וְאָמַרְתִּי לְךָ שֶׁהוּא קַל
וּמֵאַחַר שֶׁפָּטַרְתִּי אוֹתוֹ, אֶת בִּנְךָ, עַכְשָׁו אַתָּה רַשַּׁאי לִנְסֹעַ
כִּי הוּא הָיָה בְּחִינַת מָאוֹר הַקָּטָן
וְהַצַּדִּיק הַנַּ"ל הוּא בְּחִינַת מָאוֹר הַגָּדוֹל
וְאִם הָיוּ מִתְוַעֲדִים יַחַד, הָיָה בָּא מָשִׁיחַ
וְכֵיוָן שֶׁפָּטַרְתִּי אוֹתוֹ, אַתָּה רַשַּׁאי לִנְסֹעַ
וּבְתוֹךְ דְּבָרָיו נֶעֱלַם, וְלא הָיָה לוֹ עִם מִי לְדַבֵּר
וְנָסַע הָרַב אֶל הַצַּדִּיק
וְצָעַק: חֲבָל! חֲבָל! חֲבָל עַל דְּאַבְדִּין וְלָא מִשְׁתַּכְּחִין!
הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יָשִׁיב נִדָּחֵינוּ בְּקָרוֹב, אָמֵן
 וְזֶה הַסּוֹחֵר הַנַּ"ל הָיָה הס"מ [הַסָּמֶ"ךְ מֵּ"ם] בְּעַצְמוֹ [שֶׁנִּדְמָה לְסוֹחֵר וְהִטְעָה אוֹתָם, וְאַחַר כָּךְ, כְּשֶׁפָּגַע שֵׁנִית בְּהָרַב הַנַּ"ל, הִתְגָּרָה עִמּוֹ הוּא בְּעַצְמוֹ עַל אֲשֶׁר שָׁמַע לַעֲצָתוֹ, כִּי כֵן דַּרְכּוֹ, כַּיָּדוּעַ], הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַצִּילֵנוּ

בית הכנסת הספרדי הוא מבנה מדהים שנבנה ב- 1868 בסגנון ניאו-מורי, עם פלטת צבעים חמים בפנים, מזהב עז ועד אדום עמוק. התצוגה בו ממשיכה באופן כרונולוגי את זו שבבית הכנסת מייזל. היא מוקדשת להיסטוריה של יהודי צ'כיה ומוראביה מהמאה ה- 18 ועד היום. ניצב במקום שבו שכן בעבר בית הכנסת הישן של פראג (ישן יותר אפילו מבית הכנסת הישן-חדש) מחוץ לרובע היהודי.

זאת הסיבה לכך שיהודי העיר יכלו לבקר בו רק לעתים רחוקות ועם אישורים מתאימים. כבר בסוף המאה ה19- קבעה הקהילה הרפורמית את משכנה בבית כנסת זה.

מתוך עכבר העיר

• כתובת: Vezenska 1, 110 00 Praha 1, Praha, Czech Republic‏

  טלפון: 222-317-191.

  ימי פעילות: א'-ו' סגור בשבת ובחגי היהדות

  שעות פעילות: נובמבר עד מרץ בין השעות: 9.00 עד 16.30 אפריל עד אוקטובר בין השעות: 9.00 עד 18.00

אחרי כל בתי הכנסת כבר היתה שעת צהרים עברנו לצפות בשעון האסטרונומי ולראות את

המלאכים עושים לנו שלום בחלונות הקטנים ואז בחרנו במסעדת PIVNICE

הנהדרת לסעוד את ארוחת הצהרים על טהרת הבשרים - לא כשרה למתעניינים

האוכל שהוגש ערב לחיכינו המנות גדולות מאד אפשר להזמין אחת לשניים.

המשכנו ללכת אחרי שנחנו לעבר גשר קארל ובדרך ראינו את מצעד הכלות

והחתנים בתמונות מטה. במחשבה לאחור אני חושבת כמה חבל שלא צעדנו

אחריהם במארש החתונה. היו שם כ-12-14 זוגות וכל כלה בשמלה שונה.

האגדה על גשר קארל:
האגדה מספרת כי על מנת לוודא שהגשר יהיה חזק, נהגו הבנאים לערבב ביצים אל תוך עיסת המלט שחיברה בין אבני הגשר. הביצים שהתקשו יצרו תערובת מלט דביקה וחזקה במיוחד. בדיקות מעבדה שנערכו לדגימות מן המלט, אישרו כי ככל הנראה יש בו מרכיבים העשויים להיות ביצים, כך שאולי יש מן האמת באגדה, וזה סוד חוזקו של הגשר.

כך שכאשר אתם הולכים על הגשר הזהרו לא לדרוך על הביצים

בכל אופן הפעם לקראת אמצע הגשר בצד שמאל ישנן מדרגות המובילות למטה

לאי קמפה

האי קמפה (Kampa) הוא אי קטן ורומנטי, פינה שלווה בלב העיר פראג. האי שנוצר ע"י זרם של נהר הוולטבה הנקרא CETROVKA שפירושו - הזרם של השטן, נוצר בעצם על ידי תעלה מלאכותית שנחפרה כדי לאפשר את פעילותן של טחנות הרוח, ששרידי שלוש מהן עדיין נמצאות כאן. (מהאי ניתן לראות את השרידים של 3 טחנות רוח ישנות). במאה ה- 17 האי היה מפורסם בזכות שווקי כלי החרס. בשנים האחרונות גילו תושבי פראג את האי עם הכיכר המרכזית בצורת אליפסה, הבתים הציוריים שבו ואשר, רוב שטחו הדרומי הוא פארק (פארק קמפה) נעים עם נופים יפים של העיר העתיקה וגשר קארל, וכיום משמש האי קמפה מקום כינוס לצעירים רבים. באי ניתן לראות את מוזיאון קמפה החדש הממוקם באחת מטחנות הרוח.

אנו זכינו באי לחווייה מיוחדת אירוע בחירות של המפלגה השמאלנית . להקה ניגנה וזמרות הפליאו בקולן משירי שנות ה-60-70, חזיר עגלגל הסתובב לו מעל גחלים לוחשות ומנות ממנו חולקו להמונים סביב שולחנות שבאו לקבל את ליטרת הבשר תמורת הצבעתם למפלגה בבחירות. ממש קניית קולות. היה שם דוכן כתום שמסמל כנראה את המפלגה כי גם בלונים היו בצבע זה, ניגשנו ושוחחנו עם הנשים בדוכן ושאלנו אם המועמד הזה טוב לעם כמובן שהשיבו בחיוב. רצינו להצביע אך היות ואנו לא אזרחי פראג לא יכולים להצביע הבחירות היו אמורות להתקיים בין התאריכים 10-11.10 ובתמורה על התעניינותי קיבלנו סוכריות ועט מתנה .

כל התמונות מטה הן מהדרך לגשר קארל .

וזו התזמורת שניגנה באירוע הבחירות באי קמפה

הסיבה העיקרית שהגעתי לאי קמפה ברובע “מאלה סטראנה” היתה פסלי התינוקות של הפסל דוד צ'רני . אני התאהבתי מהרגע הראשון בפראג בפסלים שלו ואילו היה לי יותר זמן הייתי מבקרת בכל המקומות המוצבים פסליו. למי שמעוניין להלן כתבה מ-NRG עם פירוט המקומות. מה שהפתיע אותי הוא גודלם של התינוקות במציאות..

מכנים את האי קמפה ונציה של פראג

המשכנו חזרה לכיוון גשר המנעולים לצערנו לא היה ברשותנו מנעול לשים גם אז רק צילמנו והמשכנו.

אחרי שלאף שטונדה היו לנו לערב זה בשעה 20.00 כרטיסים שהוזמנו מראש בקופת כרטיסים למופע WOW שהינו התיאטרון השחור של ליאור כלפון הישראלי.

התיאטרון השחור מקורו בכלל בסין והובא לצ'כיה לפני שנים בהצלחה רבה. בפראג קיימים 9 מקומות בהם מתקיימים מופעים של התיאטרון השחור וזה של ליאור כלפון הינו המודרני והצעיר מכולם. הוא נקרא תיאטרון שחור כיון שהכל מתרחש לפני מסך שחור והשחקנים והרקדנים לבושים בבגדי גוף שחורים כשלעיתים חלקים מהגוף בבגד צבעוני ליצור אשליה של אדם ללא ראש או ללא יד וכד' והכל בשילוב מוסיקה, במופע הנ"ל יש גם סיפור ושיתוף של הקהל אינטראקטיבי.

עוד על התיאטרון השחור WOW ניתן לקרוא כאן. 

עלות כרטיס 550 KR שזה כ-21 יורו. 

התיאטרון נמצא שמאלה מבית העירייה ב Theatre Broadway ברח'Na Přopě 31, פרטים על תוכן המופע כאן. עוד מידע על תיאטראות בפראג כאן.

לפי מצב התפוסה באולם לא חייבים לרכוש כרטיסים מראש וניתן להגיע לקופות החל משעה 12.00 בצהרים ביום המופע.

בחרנו דווקא בו בגלל המיקום שלו קרוב למלון וכיכר רפובליצ'י מרחק של 7 דקות הליכה והיותו ישראלי למרות שהמופע אינו בעברית. הוא מתאים לכל קשת הגילאים לרבות עם ילדים.

למי שלא ראה תיאטרון שחור מימיו המופע מומלץ בחום.

אחרי המופע בדרך למלון גילינו את בית הקפה PAUL שאימצנו אותו בכיף עם קפוצ'ינו ועוגת גבינה. יש שם גם סנדויצ'ים למי שרוצה לחטוף משהו. סניף שלו קטן יותר קיים גם בקניון פלדיום.

בחצות סינדרלה הלכה לישון.

6.10 יום שני - יום אחרון בפראג

היו לי תוכניות רבות ליום זה למעשה כל מה שלא הספקתי בימים הקודמים נדחסו ליום זה, אבל תוכניות לחוד ומציאות לחוד. קמתי בבוקרו של יום זה ולא חשתי בטוב.

אחרי ארוחת הבוקר במקום לטייל שבתי למיטה וישנתי עד 10.30 החטא הכי גדול שיכולתי לחטוא בטיול. מעולם לא הרשיתי לעצמי כזה פינוק. אבל זה היתרון של טיול פרטי . לאחר שהתאוששתי קמעה התחלנו עם בית הכנסת הירושלמי שהוא אחד מבתי הכנסת הכי יפים שראיתי בצ'כיה כולה. מאד מאד צבעוני הוא נמצא ברח' JERUSALEMA שמאד קל להגיע אליו מכיכר רפובליצ'י מול בית העירייה ליד בנין שמתקיימות בו הופעות STAVOSKE DIAVOLO פונים שמאלה וכמדומני הראשון ימינה נמצא בית הכנסת. בכל אופן שיראו לכם להגיע מכאן ולא כפי שכיוונו אותנו מהמלון בדרך הרבה יותר ארוכה. בית הכנסת סגור מ-1.11.14-31.3.15

על בית הכנסת אני מביאה מאתר בתי כנסת:

בית הכנסת הירושלמי הוא מבנה מעניין הבנוי בסגנון הארט-נובו בעיצוב בניה מאורית. בנוי משלוש ספינות בזיליקה עם שני אגפים הממוקמים לרוחבו. חזית הכניסה הראשית היא קשת איסלאמית גדולה, בעלת חלון כשבמרכזו מגן דוד. על הקשת הפסוק “זה השער לה', צדיקים יבואו בו” (תהילים קיח' 20 ) ומעליה לוחות הברית עשויים משיש, כשבצידי המבנה שני צריחים. בחלקה התחתון של החזית, על הקשת המרכזית כתוב הפסוק ” הלוא אב אחד לכלנו, הלוא אל אחד בראנו ”

(מלאכי ב' 10).

האולם המרכזי מחולק לשתי שורות בעלות שבע קשתות אסלאמיות ,התומכות את עזרת הנשים שמעל. מעקה עזרת הנשים מעוטר בציטוטים מהתנ”ך. משמאל לכניסה לאולם נמצא לוח זיכרון שהועבר מבית הכנסת ציקאנובה (CIKOVA)שנהרס. בבית הכנסת חלונות גדולים בעלי ויטראז'ים (עיטורים מזכוכית צבעונית) המאירים את האולם המרכזי ואת עזרת הנשים, בנוסף לנברשות הנחושת הרבות. את הקירות מעטרים ציורים רבים וארון הקודש מעוטר בתבליט של עלי גפן ולוחות הברית. בקירו המערבי של בית הכנסת נמצא עוגב גדול.

בית הכנסת שימש בתקופת מלחמת העולם השניה כמחסן והודות לכך לא ניזוק קשות מההרס. הוא משמש יותר ממאה שנים כבית תפילה של הקהילה היהודית בפראג . בינואר 2003, בעת סיקור ציורי הקיר, נמצאה מגילת קלף שהוסתרה כמאה שנה מאחורי לוח שיש, בקיר שמשמאל לארון הקודש. “מסמך הסיום” – מעוצב בכתיבה אומנותית (כתיבה תמה), ובה תיאור תהליך הבניה ונוהלי העבודה, רשומות ופרטים על חברות ואנשי מלאכה שלקחו חלק בבניית בית הכנסת ועיצובו, ובסופה נכתב על ידי מייסדי בית הכנסת : “מסמך זה נכתב כמזכרת לסיום המוצלח של הקמת בניין זה, נחתם על ידי כל המשתתפים בבניה בנוכחותם של אורחים מכובדים רבים, והונח עם אבן הסיום של הבניין. הלוואי ובית כנסת זה יישמר מאות שבשנים ויעיד, גם בעתיד הרחוק על יראת השמים של מייסדיו. הלוואי ותמיד יתאים ליעודו: ייכנס מאמינים בצל קורותיו, אשר תפילתם תישמע על ידי הבורא. בעזרת השם ! קרה בפראג, ב- 16 לספטמבר 1906″.

האדריכל וילהלם סטיאסני (1910 – 1842 WILHELM STIASSNY) נולד בברטיסלאבה (BRATISLAVA), למד בבית הספר הפוליטכני ובאקדמיה בוינה. עוד בתקופת לימודיו ייסד אגודה בשם “מלאכת הבנייה הוינאית” שמטרתה היתה חידוש שיתוף הפעולה בין האדריכלים ובעלי המלאכה בבניית מיזמים חדשים. בשנת 1866 הקים סטודיו לתכנון מיזמים, ובשנים 1905 – 1868 תכנן ובנה 180 בתים פרטיים, בתי ספר, מוסדות, בתי חולים ובתי כנסת ברחבי האימפריה האוסטרו – הונגרית, וביניהם מבנים רבים בצ'כיה. מבין המיזמים נכללים בית הכנסת מלאצקי (1887 – 1886 MALACKY), בית הכנסת ביבלונץ נאד ניסואו (1892 JABLONEC NAD NISOU ), בית הכנסת הגדול ביותר בפראג (KROVSKVINOHRADY 1898 – 1896), בית הכנסת בסגנון הארט-נובו בצ'אסלב (ČLAV 1900 – 1898 ) ובית הכנסת בפרוסטיוב (PROSTĚJOV 1904). בשנים 1878 – 1877 הוא תכנן את בית העלמין היהודי המרכזי בוינה , שם תכנן גם קברים של קרובי משפחתו. ייסד את האגודה היהודית לשימור האומנות היהודית והאתרים ההיסטוריים בשנת 1895 וכיהן בה כנשיא למשך תקופה ארוכה, וכן במוזיאון היהודי בוינה.

תערוכות קבועות

תערוכה קבועה בשם “הקהילה היהודית בפראג משנת 1945 ועד ימינו”מציגה את ההיסטוריה הלא ידועה עד כה, של הקהילה היהודית בפראג בתקופה שלאחר מלחה”ע השניה, באמצעות תצלומים יחודיים, מסמכים וסרטים תיעודיים המנציחים את האירועים שהפכו לאבני הדרך בקיומה של הקהילה היהודית בפראג, מסופה של מלחה”ע השניה ועד ימינו. את התערוכה אירגנה הקהילה היהודית בפראג, במימון עיריית פראג וקרן הקהילה היהודית בפראג. תערוכה קבועה בשם “מונומנטים יהודיים ושיקומם לאחר שנת 1989 “מציגה בפני המבקרים את תהליך השיקום והשימור של המונומנטים היהודיים שבבעלות הקהילה היהודית בפראג, דרך תמונות, תרשימים גרפיים ומיצג אורקולי.

בית הכנסת פתוח בין השעות 11.00- 17.00 כל יום למעט שבתות וחגים.

משם נכנסנו שוב לבית הקפה PAUL לקפוצ'ינו ועוגת גבינה שאהבנו ערב קודם

והסיור הבא היה בבית העירייה או בית העם OBCENI DUM שביום זה הסיור באנגלית התקיים בשעה 13.00 עלות הכרטיס 960 KR ועוד 55 KR עבור זכות צילום. 

המבנה נבנה במאה ה-19 והושלם בשנת 1911 בצורה מאד מפוארת עם גמלון צבעוני שעליו פרסקה ופסלים. המבנה בנוי בסגנון האר נובו ואחד האולמות בו הינו אולם סמטנה המפואר שבו מתקיימים קונצרטים ומופעי שירה וריקוד. מופע כזה צפינו בערב. אולם אחר עוצב ע"י אלפונסו מוחה.

הסיור ארך שעה והיה מאד מעניין אם כי קצת מייגע אולי כי לא חשתי במיטבי ביום זה.

על המבנה כתוב באתר CITY TOUR כדלקמן:

בית העם, [Obecni Dum] או כפי שהוא גם נקרא לפעמים בית העיריה, הוא הבניין החשוב והבולט ביותר של סגנון האר-נובו בפראג. הוא נחשב לאחד המונומנטים האמנותיים-תרבותיים החשובים ביותר של צ'כיה כולה, ומי שלא זכה לשמוע בו את אחד הקונצרטים המתנגנים בו בקביעות הפסיד חווייה אדירה.

מומלץ לעשות כל מאמץ כדי להשתתף בקונצרט אחד כזה במהלך שהותכם. האולמות מפוארים בצורה שלא תיאמן, האקוסטיקה מופלאה, הקהל לבוש בהידור, ולרגעים נדמה לכם שחזרתם בזמן אל ימיהם של גדולי המלחינים המנצחים על יצירותיהם במגרש הכמעט ביתי שלהם...
גם אם לא יוצא לכם להשתתף בקונצרט, אל תפסחו על ביקור בבניין, לפחות מבחוץ, ואם ניתן להציץ פנימה, אז גם מבפנים.
עבודות הבנייה של הבנין המרשים החלו בשנת 1905 והסתיימו ב - 1912. טובי האמנים של התקופה השתתפו ותרמו לבנייה, והתוצאה היא בניין מפואר שהוא שילוב סגנונות ניאו בארוק עם אר-נובו. ציורי הקיר שלו מהממים, מבחוץ וגם בפנים. אחד האולמות המפורסמים בתוך הבניין הוא אולם ראש העיר שקירותיו ותקרתו צויירו בידי הצייר הצ'כי הנודע, אמן האר-נובו, אלפונס מוכה.
 במקום מתקיימים סיורים מאורגנים שמצביעים לקהל המשתאה את נקודות השיא המיוחדות של הבניין. כדאי להשתתף!

החדר הכחלחל בתמונות למטה עוצב ע"י אלפונסו מוכה. מיהו אלפונסו מוכה ?

מתוך YNET - אנציקלופדיה: 

אלפונס מוכה (1860 - 1939), צייר, אמן הדפסים ומעצב צ'כי, מנושאי דגלה של תנועת אר נובו. 

אלפונס מוכה נולד בצ'כיה בשנת 1860, בן שני מתוך שישה ילדים. מספרים כי מגיל צעיר קשרה לו אימו עיפרון סביב צווארו, כדי שיוכל לשרבט תוך כדי זחילה. כשרונו הטבעי לציור אכן היה בולט עוד מילדותו, ובגיל שמונה, יצר את יצירותיו הראשונות עבור הכנסייה.

למרות כשרונו לא עבר את בחינות הכניסה לאקדמיה לאמנויות יפות בפראג, ואביו מצא עבאלפונס מוכה אלפונס מוכה צילום: גטי אימג' בנק ישראל כרזה להצגת התיאטרון "מדיאה" בעיצובו של מוכה כרזה להצגת התיאטרון "מדיאה" בעיצובו של מוכה מתוך מאגר גטי אימג' בנק ישראל ורו עבודה בבית המשפט, שם נהג האמן הצעיר לצייר קריקטורות של הנאשמים. בגיל 19, בעקבות מודעה, קיבל את העבודה הראשונה שלו כאמן מקצועי בתיאטרון וינה, שם החל לצייר סצינות מתוך מחזות ככרזות פרסומת להצגות. במסגרת עבודתו זו, התוודע מוכה לרוזן אוסטרי עשיר שהזמין אותו לעצב את טירתו באוסטריה. עד מהרה, הפך הלה לפטרונו של מוחה ומימן את לימודיו באקדמיה לאמנויות של מינכן, וכן שלוש שנים נוספות בפריס, באקדמיה ז'וליאן.

באותה תקופה חלו התפתחויות טכנולוגיות בתחום הדפוס והדפוס הצבעוני, ומוכה החל להתפרנס מעבודות עיצוב, כאמן גרפי. הוא יצר איורים לספרים ולעיתונים, לוחות שנה, הזמנות לתערוכות, תפריטים למסעדות ופרסומות שונות לביסקוויטים, סיגריות, בשמים ועוד.

קפיצת המדרגה בקריירה שלו התרחשה כאשר קיבל הזמנה מהשחקנית המפורסמת ובעלת התיאטרון שרה ברנאר, לעצב פוסטר להצגה. ברנאר, שהעריצה את עבודתו של מוכה, החתימה אותו לחוזה עבודה בן שש שנים בעיצוב כרזות להצגות תיאטרון, ביניהן "מאדאם באטרפליי", "הגברת עם הקמליות", "מדיאה" ועוד. בנוסף, עיצב עבור השחקנית גם תלבושות ותכשיטים לצורך תפקידיה בהצגות, ואף תפאורות. במקביל, המשיך ליצור פוסטרים, לוחות שנה, אילוסטרציות למגזינים ופאנלים דקורטיביים.

השחקנית ומנהלת התאטרון שרה ברנאר מונצחת ביצירותיו של מוכה

בעקבות פרסומו החל מוכה לקבל הזמנות רבות ועד מהרה הפך לאישיות בולטת בתחום האמנות. הסטודיו (ה"אטלייה") שבו עבד, היה למרכז תרבותי בפריס. בשנת 1902 פירסם ספר ("Documents Doratifs") המתאר את סגנון עבודתו ואת השקפתו האמנותית. במשך שנים רבות שימש הספר כמעין אנציקלופדיה לאמנות האר-נובו, אשר מוכה נתפס כאחד ממייצגיה המובהקים.

מוכה הדגיש כי אינו רואה את עצמו כמבשרו של הסגנון, אלא כמי שהשתלב בו עם סגנונו האישי והייחודי. המוטו שלו, כפי שהצהיר עליו, היה: "אין חדש ואין ישן באמנות, האמנות היא נצחית". מטעמים אלו שילב בעבודותיו רעיונות סימבוליים ואוניברסליים כדי שיצירתו תהיה מובנת לקהל הרחב.

מוכה הרבה לצייר דמויות נשיות, ואהבתו לנשים, לנשיותן וליופיין, באים לידי ביטוי בציוריו בצורות המפותלות, בקווים הזורמים ובחושניות השופעת. סגנונו השתנה מעט במשך השנים, אך בציורים ובכרזות הפרסומת שעיצב תמיד מופיעה אישה יפה, בתנוחה תיאטרלית כלשהי, בעלת שיער ארוך, שופע ומפותל אשר שזורים בו לעתים קרובות פרחים בצבעים בולטים.

בין השנים 1906 – 1910 שהה מוכה באמריקה. הוא צייר בעיקר פורטרטים בצבעי שמן, וביצירותיו המאוחרות יותר ניכרת השראתו מאמנות הפסיפס הביזנטית. ב-1910 חזר מוכה לבוהמיה, אזור בצ'כיה מולדתו, ושם החל לצייר סדרה של עשרים ציורים המכונים "האפוס הסלאבי". כמו כן, עיצב פוסטרים לתיאטרון הצ'כי, יצר בולים ועיצב שטרות כסף חדשים עם כינונה של צ'כוסלובקיה בשנת 1918.

בשנת 1939, כאשר פלשה גרמניה הנאצית אל שטחה של צ'כוסלובקיה, היה מוכה מהראשונים שנעצרו על ידי הגסטאפו. הוא אמנם שוחרר לביתו זמן קצר לאחר מעצרו, אולם חוויה קשה זו הרעה את מצבו הבריאותי והוא נפטר בחודש יולי של אותה שנה.

עבודותיו של מוכה מיוצגים כל המוטיבים האופיינים לסגנון האר-נובו מתחילת המאה ה-20: המוטיבים הלקוחים מן הצומח, העיטורים המסוגננים והקווים המפותלים שאינם מותירים חללים ריקים. העושר הצבעוני של יצירותיו, הקו השופע והרהוט והצבעים הבהירים, יוצרים יחדיו הרמוניה ויזואלית יוצאת דופן אשר הקנתה לאמן את מעמדו כאחד מטובי היוצרים במאה ה-20. 

הערך נכתב באדיבות אילנה גרף, מגזין "במה".

צהרים אכלנו במסעדת U SUPA שהיתה בין המסעדות המומלצות : המרק אכן היה טעים אבל הדג סלמון שלי היה קצת יבש וגם העוף של רפי. הנוף שנשקף לנו ממרפסת המסעדה היתה המראה של מרלין מונרו שעשתה אין סוף פוזות לצילום. כנראה קידום מכירות לחנות.

אם חשקה נפשכם באוכל רחוב תוכלו לצפות בתוכניתו של ישי גולן “אוכל רחוב מסביב לעולם “ בפראג בסרטון שערוך בהומור ומגלה לנו מהו אוכל רחוב בפראג- מומלץ לצפות!.

כשהיינו בסיור בבית העירייה שאלנו את הפקיד מוכר הכרטיסים איך מגיעים לבית הרוקד אז הוא היה מאד אדיב, הסתכל באינטרנט וצייד אותנו במפת העיר. מכיכר רפובליצ'י מטרו B הצהוב 3 תחנות עד KARLOVA וכשיוצאים מתחנת המטרו פונים ימינה בירידה לכיוון הנהר והגשר הליכה של 3 דקות בלבד.

הבניין הרוקד - , או הבית של ג'ינג'ר ופרד, על שמם של שני הרקדנים הנודעים פרד אסטייר וג'ינג'ר רוג'רס.

זוהי יצירת פאר משותפת של אדריכל אמריקאי מפורסם - פראנק גארי - ואדריכל צ'כי בשם מילוניץ שעבד לצידו.
כשהבנין הוקם בתחילה, הוא נקרא 'בית ראסין' אבל מהר מאד הוחלף שמו לבית ג'ינג'ר ופרד, בגלל תנועת המחול שהוא מסמל. זוהי ארכיטקטורה מודרנית בשיא התגלמותה, עובדה שבולטת במיוחד בפראג המשופעת בארכיטקטורה קלאסית עתיקה. הבנין בנוי חלקו מבטון וחלקו מזכוכית, כשצורתו קצת עוותה וקיבלה מעין 'חמוקיים' נשיים מזכוכית שזרועות בטון חובקות אותן בתנועת ריקוד מתפתל. הדמות הנשית כאילו לובשת שמלת זכוכית מנופחת. חלונות הבניין אינם בנויים בקו ישר ונראים גם הם כאילו מקפצים ומרקדים ומוטיב של תנועה מקשר ביניהם.

לצ'כים היה קשה מאד לעכל את מראה הבנין המוזר, והוא זכה לקיתונות של ביקורת, אבל כיום כולם מבינים שזה פן נוסף לאמנות אדריכלית, ושיש מקום לכל סגנונות הבניה, לא רק המסורתיים.
 בראש הבנין שוכנת אחת ממסעדות הפאר של פראג, מסעדת גורמה צרפתית בשם 'פנינת פראג' שצריך לקחת משכנתא כדי לאכול בה. טוב לדעת שהיא קיימת, אולי יהיה מי שירצה להזמין אתכם לשם..

לאחר הביקור חזרנו למלון למנוחה עד השעה 19.30 אז לבשנו את מיטב מחלצותינו והלכנו רגלית שוב לבניין העירייה כי היו לנו כרטיסים שרכשנו בסיום הסיור בצהרים בזכות פלייר שטחבו לידינו,

קונצרט של מיטב המוסיקה של מוצרט ושטראוס בליווי זמרי אופרה ורקדני בלט. זה תענוג ללכת כ-5 דקות למופע.

אולם סמטנה התקשט לכבודנו. מייד עם כיבוי האורות באולם רפי אמר לי בואי נזוז ונשב בבלקון שלא היה מאוייש ומה הפלא. כרטיסים שם עולים 1300 KR ואילו כרטיסים במקומות הרגילים נעו בין 750 KR הכי זולים (שלנו) לבין 950 KR.

בריצה עלינו לבלקון וראינו את כל הקונצרט בצורה טובה ביותר ואף אחד לא הסתיר לנו.

המופע היה מהמם הן ביצירות שנוגנו והן בתלבושות והן באולם הכל כך יפה. זה היה ערב קסום אבל בזאת לא הסתיים לנו הערב.

בין היתר האזנו לדנובה הכחולה להנאתכם

ורקדו בלט לצלילי Slavonic Dances Yo Yo Ma, Itzhak Perlman Dvořak שהיה מקסים

וגם הפליאו לרקוד לצלילי היצירה הנודעת של מוצארט LE NOZZE DE FIGARO

אי אפשר לשכוח את המלחין הידוע שטראוס שניגנו לנו ביצירה נוספת שלו וידועה

Tritsch trasch polka op. 21

אתם יכולים להאזין לביצוע יפיפה של התזמורת הפילרהמונית של וינה בניצוחו של מיודענו זובין מהטה.

הלכנו לטייל לכיוון כיכר סטרומסצקה עם השעון האסטרונומי לצפות באורות הלילה.

אמרתי עיר מכשפת להלן התמונות שאני מקווה שיעבירו לכם את התחושה הזו.

מאחורי מגדל אבק השריפה חזינו במופע של נגני רחוב מוסיקה קלאסית שעליה התענגנו מאד.

הערב הזה נפרדנו מפראג אליה עוד נשוב בערב האחרון של הטיול.

ביי ביי פראג לבינתיים נעמת לנו מאד, שבנו בערב האחרון לטיול בפסטיבל האורות שלי מרוב החפירות לטיול הפרטי שלה לפראג מצאה ושיתפה אותי.

השנה הפסטיבל יתקיים בין 13-15.10.17 ניתן להתעדכן כאן

עוד תמונות מהפסטיבל ועל הפסטיבל בפראג ניתן לקרוא גם כאן .

נכנסתי לאתר וראיתי מה שכתבו וכי זה מתקיים השנה השנייה ברציפות. בשנה שחלפה באו לאירוע 250,000 אנשים ומייד הבנתי שזה אירוע שלא אפספס. אלא שעכשיו צריך לשכנע את העזר כנגדי.

והוא בכלל אינו מבין ממה אני מתלהבת. 

בשביל מה אני צריך את זה? ויהיו המונים, ואנו נתקע בפקקים, ואנו נהיה עייפים. שאמשיך עם שלל הטיעונים של רפי?

ברור לכם שכשאני רוצה משהו אני דוחפת עם כל הכוח שזה יתקיים כמו בולדוזר.

איני שועה לבקשותיו לוותר על האירוע..

על הביצוע מופקדת חברת TRANSFER (כן, אותה אחת שהביאה אותנו ביום הראשון משדה התעופה למלון איביס בפראג) איתה התכתבתי ושריינתי מונית לשעה 20.00 שתיקח אותנו מהמלון בשדה התעופה לשעתיים לעיר כדי שנצפה באירוע. העלות 1300KR שזה סביר.

לפני הנסיעה אני איני חשה בטוב ורפי שוב מנסה : אז לא ניסע ונשאר במלון.

אני לוקחת כדור נוסף שלא מן המניין ללחץ דם ובשעה היעודה מופיע בלובי הנהג. בחור צעיר וחינני. דובר אנגלית לא רעה בכלל. הוא עושה איתנו הכרה.

מתחילים לנסוע לכיוון מרכז העיר והוא מנסה להוריד את האתר של הפסטיבל אך האתר קרס. הוא מנסה להוריד אפליקציה של הפסטיבל וגם היא קרסה.

נלחצתי כי אולי בלעדי זה הנסיעה לא תהיה מוצלחת. אחרי כעשר דקות נסיעה הוא מבשר לי כי האתר עלה.

אנו נוסעים למקום הראשון שזו מן מנסרה מוארת באור יקרות שעליה תלויים קריסטלים שמהתאורה מקבלים גוונים שונים. המונים צובאים על הכניסה למנסרה משני צידיה אבל עוברים בתוכה בשקט ובלי להדחף. 

היה נחמד. לא השתהנו יותר מדי כדי להגיע לכמה שיותר אתרים.

האתר הבא בפסטיבל אליו הגענו לווה במוסיקה בהתאם לתנועות של הדמויות נקרא:

OUT OF PLACE

Out of Place is a truly site-specific projection that reveals the hidden stories of the library. The authors are not afraid of the figurative approach. They deliver vivid and high technick

המופע הבא שצפינו בו היה המרהיב ביותר. הוא לווה מוסיקה מדהימה. היוצרים

הצליחו ליצור דפורמציה של המבנה כאילו הוא מתמוטט ונבנה מחדש ועוד פעלולים לרוב.

DREAMFORGE

This piece is dedicated to maximum intensity. The artists try to find new forms of creative design derived from artistic ideas and modern technology. The architecture is highly respected 

מבחינתנו זה היה הוואו של הטיול ושידרג לנו את הטיול עשרת מונים וכל זאת אנו חבים ללי היקרה. 

כדי שתבינו באיזה סדר גודל של מופע מדובר אותו האומן על ארמון הפרלמנט בבוקרשט כאן.

ומצאתי ביוטיוב מישהו שהסריט את המופע

למופע האורות הבא שצפינו שמו:

EVOLUTION

The piece revolves around the graphic and sound abstraction of the concept it is named after: evolution. It is construed as transformation, construction and alteration of reality through time; evolution

אני הייתי קוראת לו ILUSSION כי מקבלים אשליה של הכנסייה כאילו מתרוממת לאויר

והרי הסרטון של המופע באדיבות יוטיוב לפניכם

המופע האחרון אליו הגענו היה הפחות מוצלח. הוא התרחש על גשר קארל והיה מאד חשוך ברמה שלא יכולתי להבין על מה מדובר חוץ מזה שנראה לי כמו רוח רפאים.

שם המופע ותמונה כאן:

DE/COMPOSED Jan Nepa & R/FRM

במי נעזרתי?

מדריך רוזמרין לצ'כיה סלובקיה מעודכן ל-2004

פראג של שיחור מעודכן ל-2014

מדריך שקיבלנו מחברת טראנספר

באתר התיירות הצ'כי שאמה ברוב טובה שלחה לי מייד כששמעה על היעד שלי כאן.

בחפירות פראג של לי שהוזכר לעיל קצת עזרה מידידיי ריף , אורנה ושירלי .

באתר המצויין והמפורט של דויד קלירי כאן

במפת פראג האינטראקטיבית כאן.

****************************************

ממליצה לכם לקרוא גם את הכתבה המופלאה של מעיין הס אשכנזי שטיילה עם משפחתה 

כתבתה של ניני - בבלוג שלה חמושה בעדשה על פראג במסלול נטול מאמץ והרבה אטרקציות.

הטיפים שלי על פראג לחץ כאן

המשך הטיול בסקסוניה השויצרית וצ'כיה לחץ כאן.

אם אהבתם את הכתבה לייק יתקבל בברכה