פורטוגל - טעימה מפורטו על קצה המזלג!!!

פורטו הינה העיר השנייה בגודלה בפורטוגל. אני שומעת גדולה ומייד מתחלחלת כי איני מתלהבת מערים גדולות ומעדיפה כפרים ועיירות. כאן תמצאו את פורטו בדרכי שלי עם 

הרבה תמונות , ניחוחות, מלכות ומוסיקה אלוהית.

מהו מקור השם פורטו?

ברומנית נמל זה -PORT . אם כך השם מתחיל כבר מתקופת הרומאים שכן השפה הרומנית נמנית על השפות הלטיניות . שמו של אל המזל הרומי נקרא פורטונוס -Portunus.

מלחים אשר חיפשו מקום מוגן לעגון בעת סערה התפללו לאל פורטונוס, מכאן המילה הרומית "פורטוס" שבקיצור זה "פורט". העיר פורטו היא עיר הנמל הגדולה בפורטוגל והפורטוגזים מכנים אותה, "אופורטו" ״הנמל״. בעת ששטו ספינות מפרשים, היו בין יורדי הים מלחים שלא היה להם יעד מוגדר מראש , לכן הפליגו ליעד כלשהו, לפי הרוח שנשבה . יורדי ים אילו, אשר המתינו לשעת כושר להפליג כונו "אופורטוניסטים”.

כשאני חיפשתי מקום לינה בפורטו רציתי מקום שיהיה די מרכזי, עם חנייה לרכב, עם מזגן

ושיהיה מקום מיוחד . לא יותר מדי דרישות. את כל אילו מצאתי במלון – טירה : 

CASTELO SANTA CATARINA מדורג בבוקינג 8.8.

הטירה שוכנת בדיוק ברחוב הנושא שם זה – סנטה קאתרינה.

כשהתקרבנו לפורטו, אני מזינה את הוייז מתוך אתר בוקינג במקום הלינה, ולאחר דרך ארוכה בתוך העיר, הוייז “החכם” מודיע לי הגעת ליעד. רק שהיעד זו סמטה בפרבר שנקרא קוינטה.

אני עוברת לגוגל מאפס ומזינה שם את כתובת הטירה וגוגל אומר לי עוד 40 דקות!!!

ביום זה היה יום חם מאד.בחוץ נמדדו 34 מעלות צלזיוס. רק חיכינו להגיע לחדר ולהתקלח ולנוח ובגלל הוייז עיכוב נוסף. שבסופם אכן הגענו ליעד. מקבלים חדר 104 הפונה לחצר עם גינון נהדר . אנו מובילים את המטען לחדר ונשפכים על המיטה.

המקום אכן נראה טירה

החזית של המלון מעוטרת באריחים הכחולים שאני מאוהבת ומייד קיבלתי מהם כחלת.

ספסלי ישיבה יפים אילמלא היה חם לנוח מעט

גינון משולב בפיסול שמשרה רוגע

המקום מעוצב כיאה לטירה. הוא נבנה בשלהי המאה ה-19 ועבר שיחזור מדהים .בחדר האוכל מרגישים שהגענו למאה ה-15-17 עם ריהוט בהתאם. החדר שקיבלנו מרווח אבל כבר מעוצב בסגנון מודרני.

מיזוג אויר טוב שהופעל לפני הגיענו לשם קירר היטב את החדר למרות החום שסרר בחוץ.

סוף כל סוף אפשר להתרווח. המקום נמצא קרוב למרכז העיר, והפקיד בלובי מצייד אותי במפה עליה מראה היכן כדאי להתעכב מרשימת המקומות שהכינותי מראש לבקר. 

הוא ממליץ לי ללכת ברגל שכן הרחוב בירידה ורק בחזור לקחת מונית. מונית בעיר עולה 

5 יורו מהמרכז חזרה למלון לכן כדאי יותר מאשר להסתבך עם חנייה, מה גם שלדבריו 

החנייה עולה יותר מזה. שמעתי בעצתו.

מה שפקיד הקבלה אינו יודע שאני סובלת מחום,

שבסוף היום כבר אין לי כוח ללכת.

שבכלל אין לי כושר גופני מי יודע מה

שקרוב בשבילו אינו קרוב בשבילי

יצאנו מהטירה לרחוב סנטה קטרינה ברגל, ומייד ביציאה הבחנתי בכמה בתים יפי מראה.

ואחרי רבע שעה עייפתי, אפסו כוחותי והתיישבנו בבית קפה. ביקשתי קפה קר. גם כאן כפי שנתקלתי בספרד בטיול קודם – אינם יודעים להכין קפה קר. מביאים קפה חם ובכוס נפרדת קוביות קרח.

ממשיכים ללכת ונתקלים באטרקציה הראשונה

כנסייה מרשימה מאד עם האריחים הכחולים בעבודת  Azulejos יפה מפארים אותה משני צידיה. זוהי Capela das almas - קפלת הנשמות

אתם בוודאי מבינים שמייד קיבלתי כחלת כשראיתי כל כך הרבה אריחים כחולים . 

הקפלה נבנתה במאה ה-18, והאריחים ע”י האומן הצייר בקרמיקה אדוארדו לאיטה - Eduardo Leite

מתוארות כאן סצנות ממותו של הקדוש פרנציסקוס מאסיסי באיטליה, בה ביקרנו לפני שנים מייד אחרי רעידת אדמה שדי הרסה שם את הכנסיה על שמו. וכן מותה של סנטה קתרינה שעל שמה נקרא גם הרחוב והטירה שלנו 

רפי רואה פסל אנושי יפה ומייד מתחבק איתה – לראות עוד כחולה – זה כבר היה יותר מדי בשבילי.

ואז מתברר לנו כי הפסקת הקפה היתה מוקדמת מדי ופספסנו לשבת בבית הקפה המפורסם

MAJESTIC CAFE אם תתעייפו בדרך מומלץ לשבת כאן או לפחות להציץ בו.

עוברים חנויות ביגוד שאינן מעניינות אותי אולי יעניין אתכם

דוכן כובעים אותי מעניין בארץ לא נמצא כזה

ואז חנות כלי בית עם קרמיקה יפה שהייתי לוקחת בחפץ לב הביתה את כל המוצרים שבה אבל המשקל...

הרחוב שוקק אנשים , טראם טוקטוק ורכבים עוברים בערבוביה על פנינו

לפתע משמאלנו הבחנו בכנסיה יפה נוספת מעוטרת אף היא באריחי  Azulejos .

Church of Saint Ildefonso ב- Praca da Batalha

נבנתה בסגנון בארוקי ועוצבה ע”י הארכיטקט האיטלקי הנודע  Nicolau Nasoni

שהיה אחראי גם עיצוב הקתדרלה של העיר וגם למגדל Clerigos.

היא מעוטרת ע”י 11000 אריחי Azulejos, כאלה שגורמים לי מייד כחלת ,זו כנסייה , שבפנים ,כך קראתי, ויטראז'ים יפים, ועיטורי זהב סביב החלונות. בקיצור הכנסייה השקיעה לכבוד הבישוף ואם יש לכם זמן תציצו אליה.

לא הרחק משם בניין התיאטרון היפה

הפסל של המלך פדרו במלוא הדרו מתנוסס לא הרחק מכאן

בניין יפה שלא הצלחתי לגלות מהו

בעוד אנו פוסעים ברגל, הבחנתי בחנות מכולת. אמרתי לרפי אקנה כמה פחיות קולה, ארווה את צמאוני, כמה לחמניות, גבינה שמצאה חן בעייני וזיתים, שיהיו איתנו שמא נרעב ולא נהיה סמוך למסעדה. כעת רפי המסכן סוחב על גבו גם את המצרכים. לא מספיק שסוחב אותי.

פוסעים עד הקתדרלה SE העצומה שנבנתה במאה ה-12 ומזכירה מאד את הקתדרלה בליסבון ברובע אלפמה , כבר קשה לי להתלהב מגודלה כשאני על סף אפיסת כוחות.

מאגפים אותה ומגיעים לרחבה ענקית שבמרכזה עמוד מעוצב יפה. בדיוק במקום זה פרצה בשנת 1491 שריפה גדולה שכילתה את כל הרובע הזה. הקתדרלה הינה בסגנון בנייה גותי עם תוספות מאוחרות ברוקיות כדי ליפותה והכניסה אליה חינם, אבל ויתרתי עליה כי נכונו לנו בטיול כנסיות יפות ממנה ואני כבר איני בטיול הראשון לחו”ל שהתחיל באוסטריה והייתי חייבת להכנס לכל KIRCHE. במרכז הרחבה עמוד ספירלי מעוטר .

מה שיפה ברחבה הזו היא מרפסת התצפית שצריך לצעוד עד לסופה ומשם נגלה מבט יפה הן על נהר הדואורו והן על הבתים היפים למטה. לצערי השמש מאד סינוורה אבל עדיין אפשר להתרשם.

כשהסתובבנו מהתצפית לכיוון הקתדרלה הבחנו מימיננו בארמון , שכמובן לא יכולנו להכנס, הרגליים כבר צעקו “הצילו”.

בשלב הזה גם הייתי רעבה, ולא ראיתי אף מסעדה , הלחמניות עם הגבינה הועילו לסתום את הרעב, גם לא היה כוח להמשיך ללכת, לכן המדרגות בחזית הקתדרלה הועילו. כל שנותר לי לעשות להביט לעבר ציור הקיר מאחור.

כשסיימנו לאכול, רפי עצר מונית שתוביל אותנו לרובע של הטיילת הדואורו. 5 יורו כפי שאמר פקיד הקבלה זו היתה העלות לנסיעה הקצרה, שחסכה לי עוד הליכה.

כשהגענו לטיילת שנקראת אגב Cais de Ribeira המתינה לבואנו להקה שניגנה ושרה לכבודנו. זו נקראת קבלת פנים!!!

כבר בהתחלה חשים באוירה התוססת במקום. המונים יושבים בבתי הקפה ובמסעדות המלאות עד אפס מקום.

אנו מביטים בבתים הצבעוניים המפורסמים כאן, על הגשר הנצבע לעת שקיעה בצבעי ברונזה.

ועל הגדה ממול נמצאת עיר אחרת Vila Nova de Gaia שבה נמצאים הרבה יקבים אשר נצבעה לכבודנו בשקיעה באור יקרות.

לאיזור של ה-RIBEIRA מגיעים גם בשביל לצפות בבתים הצבעוניים, שכאשר ראיתי אותם לראשונה התלהבתי מאד. במציאות מעט התאכזבתי כי הצבעוניות קצת דהתה.

ליד המזח עומדות ספינות שונות המקיימות שייט בדרך כלל בן 50 דקות שבמהלכו מגיעים לכ-5-6 גשרים. אנו ויתרנו עליו אחרי שכבר שטנו לאורך הדואורו מפינהאו. על השייט תוכלו לקרוא בכתבה שלי קסם על נהר הדואורו. חברה המבצעת שייט כזה עם סירות שהיו מובילים בהן יין בעבר כאן.

הגשר המפורסם ביותר נחנך בשנת 1877 שמו Maria Pia Bridge תוכנן ע”י המהנדס הצרפתי גוסטב אייפל,שתכנן והקים את מגדל אייפל רק כעבור 20 שנה .

זוכרים את אזהרתו של פקיד הקבלה לא לאכול בנמל, שזו מלכודת תיירים. אנו מאד רעבים, השעה כבר 21.00 משעה 15.00 או אפילו קודם לא בא דבר אל קירבנו. (הלחמניה שאכלנו קודם לא נספרת). עולים בעלייה למעלה באחת הסמטאות, פוגשים את הפסל של הנווט הידוע HENRY THE NAVIGATOR כשלצידו גלובוס והוא מצביע לעבר הים.

פונים שמאלה כאשר זקנה פוסעת לעברנו ומפתה אותנו לאכול במסעדה של משפחתה. אני מקבלת סלמון ורפי דג טונה אבל תפוחי האדמה של רפי נראים לו ישנים. הוא שונא את המסעדה ולכן אין קינוח.

לאחר ארוחת הערב אני נטענת באנרגיות חדשות, עולה את העלייה ברחוב כאילו סוללת אנרג'ייזר באחורי , ואני שואטת לעבר תחנת הרכבת המפורסמת ביותר בפורטו והנחשבת כיפה ביותר בעולם.

מבט ראשון WOW

תחנת הרכבת São Bento railway station מיוחדת במינה שכן 20,000 אריחי קרמיקה כחולה מעטרים את קירותיה ומספרים הרבה סיפורים . במקום שבו עומדת היום תחנת הרכבת הזו, עמד בעבר מנזר בנדקטיני בשם זה. המנזר נשרף במאה ה-16 ומאחר ושופץ בשיפוץ לא משהו, בעת שחשבו על הרחבת מערך המסילות בפורטוגל הרסו אותו ובנו במקומו את התחנה הזו.

מבט שני WOW WOW

הבנייה החלה בשנת 1900. האריחים הונחו בין השנים 1905-1916!!! כזו עבודה סזיפית זו היתה.

עבודות הבנייה הוטלו על José Marques da Silva שבנה אותה תחת השפעה של סגנון בנייה French Beaux-Arts architecture. מי שצייר על האריחים ועשה את עבודת ה- azulejo היה האומן המפורסם באותה תקופה : Jorge Colaço שהייתי מורידה בפניו את הכובע!!!.

נכנסים לאולם של תחנת הרכבת ומלבד קריאות התפעלות WOW WOW WOW לא היו מילים בפי. כל הקירות הם עם האריחים הכחולים האלה.

על הקירות האילו נמצא את המלך ז'ואאו הראשון והמלכה פיליפה מלנקסטר לפני חתונתם בשנת-1387 בקתדרלה של פורטו. החתונה סימלה את תחילת הברית הארוכה בהיסטוריה, בין אנגליה לפורטוגל.

יצירה אחרת מציגה את אנריקה הספן כובש את העיר סאוטה אשר במרוקו.

יצירה נוספת מציגה את קרב ולדווז (Torneio de Arcos de Valdevez), בין ממלכת ליאון לזו של פורטוגל, ואת המפגש מהמאה ה-12 בין האביר אגש מוניז לבין המלך אלפונסו ה-7 מליאון.

על קיר נוסף הפעילות החקלאית המתבצעת בעמק דואורו ובמיוחד בציר ענבי יין פורט.

מה שיפה שהתחנה הזו אינה מוזיאון אלא תחנת רכבת המתפקדת עד עצם היום הזה.

מעל האריחים למעלה בצבעים שונים, מסביב למבואה של תחנת הרכבת סאו בנטו, מתוארת, בציורים עדינים וקטנים, התפתחות התחבורה בפורטוגל - החל מתקופת הסוס והעגלה וכלה ברכבת.

אחרי ההליכה הארוכה עד כאן. התיישבנו בבית הקפה של התחנה ואכלנו עוגת תפוחי עץ עם קפוצ'ינו כדי שיהיה לנו כוח לקחת מונית שעומדת ממש מול פתח תחנת הרכבת עד פתח הטירה שלנו. שוב 5 יורו עלות הנסיעה.

את היום הזה סיימנו ב-22.30 עייפים, רצוצים אך מרוצים.

זה לא מנע מאיתנו לצעוד למחרת בבוקר בגרם המדרגות המוביל לחדר האוכל המהודר של הטירה שלנו SANTA CATERINA.

התקרה מעוטרת לעילא בדוגמאות גיאומטריות ונברשות קריסטלים משתלשלות למטה

ריהוט עתיק מסוגנן עם פורצלנים 

כיורים מיוחדים שגם אין לכם חשק ליטול את הידיים כדאי להציץ

אם תשאלו על האוכל היה טעים מאד. מחכה כבר לחזור...

התקרה עם זכוכית צבעונית בדוגמאות מיוחדות

המקום כל כך מיוחד שפשוט לא רציתי לעזוב...

שיר שמתאים לאוירה בטירה ובחדר האוכל בפי שרה ברייטמן בעלת הקול האלוהי שאני מאד אוהבת.

על פורטו כדאי לקרוא במסע אחר שם הבתים צבעוניים יותר. באתר של אריק זארה

ישראלי הגר בפורטוגל ומארגן סיורים .באתר BAR TRAVEL ,באתר PORTUGO 

ובאתר GO TRAVEL

אם תקראו את כל אילו מבטיחה לכם שתמצאו עוד הרבה אוצרות לראות בפורטו. אני הסתפקתי במה שראיתי כדי להקצות יום שלם לטיול צפונה לפורטו ועל כך בכתבה

צפונה מנהר הדואורו תרנגול קורא לך – לא תבואו? (לחץ)

אם אהבתם אשמח ללייק או תגובה, הערות, הארות וכל מה שתמצאו לנכון יתקבל בברכה.

אל תשכחו לספר לחבריכם על הכתבה.